Makoth
Daf 1b
משנה: מְעִידִים אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַייָב לַחֲבֵרוֹ אֶלֶף זוּז עַל מְנָת לִיתְּנָם מִכָּן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם וְהוּא אוֹמֵר מִכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים אוֹמֵד כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן וְיִהְיוּ אֶלֶף זוּז בְיָדוֹ בֵּין לִיתְּנָהּ מִכָּן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם בֵּין לִיתְּנָם מִכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים׃ מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַייָב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין לוֹקִין וּמְשַׁלְּמִין שֶׁלֹּא הַשֵּׁם הַמְבִיאוֹ לִידֵי מַכּוֹת מְבִיאוֹ לִידֵי תַשְׁלוּמִין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל הַמְשַׁלֵּם אֵינוֹ לוֹקֶה׃ מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַייָב מַלְקוּת אַרְבָּעִים וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין לוֹקִים שְׁמוֹנִים מִשּׁוּם לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר וּמִשּׁוּם וַֽעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר זָמַם֭ לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָן לוֹקִין אֶלָּא אַרְבָּעִים. מְשַׁלְּשִׁים בַּמָּמוֹן וְאֵין מְשַׁלְּשִׁים בַמַּכּוֹת. כֵּיצַד הֵעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַייָב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם. הֵעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַייָב מַלְקוּת אַרְבָּעִים וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹקֶה אַרְבָּעִים׃
Traduction
Les témoins ont déposé que tel individu doit à un autre mille zouz, et qu’il doit les payer en 30 jours. Le débiteur dit qu’il ne devait les payer qu’en dix ans. Ces témoins sont ensuite démentis. On estime alors ce qu’un homme aurait voulu donner pour pouvoir garder les mille zouz depuis la fin du mois jusqu'à dix ans (4)Les témoins paieront l'intérêt de dix ans moins trente jours.. Si des témoins disent que tel individu doit à un autre 200 zouz et qu’ils soient démentis, ils sont condamnés à la peine du fouet et au paiement auquel ils voulaient faire condamner celui contre lequel ils ont déposé; c’est l’opinion de R. Meir, parce que, dit-il, les deux punitions ont deux motifs différents (5)La peine du fouet, dit Rashi, leur est infligée, parce qu'ils ont transgressé la loi qui défend de se rendre coupable d'un faux témoignage, et le payement à cause du principe que les faux témoins doivent subir la condamnation qu'ils ont voulu infliger injustement à un autre.. Les autres docteurs disent: Celui qui est condamné à payer ne doit plus subir la peine du fouet.Si des témoins font une déposition pour faire condamner quelqu’un à la peine du fouet, et qu’ils soient démentis, ils sont condamnés à subir deux fois cette peine, d’après R. Meir: 1° pour avoir transgressé la loi qui défend de faire une fausse déposition (Ex 20, 16); 2° pour subir la peine qu’ils ont voulu infliger à un autre (Dt 19, 19). Les autres docteurs disent qu’ils ne subiront la peine des coups qu’une seule fois. On partage une somme d’argent, mais on ne partage pas la quantité réglementaire des coups de fouet qu’on inflige par punition. Par exemple: Si des témoins déposent qu’un individu doit à un autre 200 zouz, et qu’ils soient démentis, ils doivent payer la somme de 200 zouz, dont chacun donne sa part. Mais si des témoins déposent qu’un individu a commis un crime punissable de la peine du fouet, et qu’ils soient démentis, on appliquera à chacun d’eux le nombre entier des coups de fouet (6)La Guemara sur le parag. 2 se trouve traduite en (Sheviit 10, 2)..
Pnei Moshe non traduit
שלא השם המביאו לידי מכות. לא המקרא המחייבו מלקות מחייבו תשלומין מלקות מלא תענה ותשלומין ומעשיתם לו כאשר זמם:
כל המשלם אינו לוקה. דכתיב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. והא דקאמרי כל המשלם אינו לוקה ולא קאמרי כל הלוקה אינו משלם משום דבעדים זוממין בפירוש רבתה התורה לתשלומין וכן בחובל בחבירו אבל בכל התורה כולה לוקה ואינו משלם:
לוקין שמונים משום לא תענה. שהרי כשאי אפשר לקיים בעדים ועשיתם לו כאשר זמם כגון מעידין באיש פלוני שהוא בן גרושה לוקין משום לא תענה בתר דגלי לן קרא דוהצדיקו וגו' הכא דאיכא אזהרת לא תענה ואיכא נמי כאשר זמם לוקין שמונים ואין הלכה כר''מ:
משלשין בממון. עדים זוממין שחייבין בתשלומין משלשין הממון לפי מספר העדים אם היו ג' עדים והוזמו כל אחד משלם שליש הממון שהיו רוצים להפסידו:
ואין משלשים במכות. שאין כל אחד מהעדים לוקה שליש מלקות אלא כל א' לוקה ארבעים דבעינן ועשיתם לו כאשר זמם וכל אחד מהם היה מבקש להלקות הנידון מלקות שלם וממון מצטרף הוא כשיתן כל אחד מהם שליש הרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם אבל מכות לא מצטרפין:
כָּתוּב וְלֹֽא יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו. אֵין לִי אֶלָּא זֶרַע שֶׁהוּא מִתְחַלֵּל. 1b הִיא עַצְמָהּ מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם הַזֶּרַע שֶׁלֹּא עָבַר עֲבֵירָה הֲרֵי הוּא מִתְחַלֵּל. הִיא שֶׁעָֽבְרָה עֲבֵירָה אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְחַלֵּל. הוּא עַצְמוֹ יוֹכִיחַ. שֶׁעָבַר עֲבֵירָה וְאֵינוֹ מִתְחַלֵּל. לֹא. אִם אָמַרְתָּה בְאִישׁ שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּל בְּבָל מָקוֹם תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִיא מִתְחַלֶּלֶת בְּכָל מָקוֹם. הוֹאִיל וְהִיא מִתְחַלֶּלֶת בְּכָל מָקוֹם דִּין הוּא שֶׁתִּתְחַלֵּל. וְאִם נַפְשָׁךְ לוֹמַר. לֹא יָחוֹל וְלֹֽא יְחַלֵּ֥ל. אַף מִי שֶׁהָיָה כָשֵׁר וְנִתְחַלֵּל.
Traduction
Il est écrit (3)V. Torath Cohanim, section Emor. (Lv 21, 15): Il ne profanera pas sa postérité au milieu de son peuple (par l’union d’un cohen avec une femme qui n’est pas digne de lui). Par ce texte on sait que l’enfant issu d’une telle union serait profané; d’où sait-on que la femme aussi l’est par cette union? On le sait par a fortiori: puisque l’enfant qui n’a commis aucune faute pour naître, est déclaré profané; à plus forte raison la femme qui a commis une faute en particulier à l’union, est déclarée profanée. A ceci l’on peut opposer l’état du père, qui bien qu’il accomplisse la faute, n’est pas profané par son union interdite. Toutefois la comparaison est défectueuse: l’homme n’est jamais considéré comme profané (si même il a eu une relation illicite avec une esclave, ou une prostituée), tandis que la femme est profanée par toute union impropre; voilà pourquoi il est juste qu’ici aussi la femme unie improprement à un cohen (par interdit spécial à ce dernier) devienne de ce fait une profanée. Quant au principe même, que l’enfant est déclaré profane, le texte biblique ne dit pas: ''il est profané'' (au passif), mais ''il profanera'', ce qui implique une extension à la mère, quoique jusque-là elle ait été propre à s’unir avec un israélite.
Pnei Moshe non traduit
כתיב ולא יחלל זרעו וכו'. ברייתא היא בת''כ פרשת אמור ואיידי דאיירי בהאי ענינא דהמחלל לא נתחלל כדבר פדא לקמן מייתי לה הכא:
היא עצמה מנין. שנעשית חללה בביאתו:
היא שעברה עבירה. דלא יקחו כתיב ודרשינן להזהיר אשה על ידי האיש:
הוא עצמו יוכיח. שאינו מתחללה אף על פי שעבר עבירה דלא יחלל זרעו כתיב ולא את עצמו כדתנן בבכורות הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה וכי הדיר עובד עבודה:
שאינו מתחלל בכל מקום. אפי' בא על השפחה ועל הזונה תאמר באשה שאם בא עליה אחד מן הפסולין פסלה:
ואם נפשך לומר. דמעיקרא דדינא פירכא מהיכי מייתית לה מזרעו מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה:
לא יחול. הוה ליה למיכתב וכתיב לא יחלל להביא אף מי שהיה כשר ונתחלל ואי אתה יכול לפרשו אלא על האשה שהיתה כשירה ועכשיו נתחללה דאלו הוא אימעיט מזרעו:
בַּר פְּדָייָה אָמַר. הַמְחַלֵּל לֹא נִתְחַלֵּל הֵיאַךְ זֶה מִתְחַלֵּל.
Traduction
Bar-Padieh explique (pourquoi selon, la Mishna, les faux témoins accusant un cohen d’être né de l’union avec une femme répudiée, ne sont pas traités de même): le cohen est apte à profaner autrui (ou sa postérité), non lui-même; or, les témoins qui ont médité la conséquence du faux ne l’ont pas effectuée. En quoi consiste ce faux?
Pnei Moshe non traduit
בר פדייה אמר. לפרושי טעמא דמתני' מ''ט אין אומרין יעשה זה בן גרושה תחתיו:
המחלל לא נחחלל. כדאמרינן לעיל שהוא מחלל זרעו ואין הוא עצמו נתחלל:
והיאך זה מתחלל. שאינו בא אלא לחלל ולא חילל:
עֵדִים שֶׁנִּזְדַּמְּמוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֶׁקֶר שֶׁקֶר. עֵדִים שֶׁנִּזְדַּמְּמוּ וְחָֽזְרוּ וְנִשְׁתַּקְּרוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֶׁקֶר שֶׁקֶר. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. רָשָׁע רָשָׁע. נֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייָבֵי מִיתוֹת וְנֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייָבֵי מַכּוֹת. מַה רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייָבֵי מִיתוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. אַף רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייָבֵי מַכּוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
Traduction
Le voici: si les témoins convaincus d’abord de faux (sous le rapport de la peine des coups), le sont aussi au point de vue d’attribution d’une dette, il y a alors double ''mensonge'', dit R. Yohanan (ils sont passibles des coups et du paiement). R. Eléazar s’y oppose par déduction des termes analogues méchants, employés pour les condamnés à mort (Nb 35, 31) et pour les condamnés à la peine du fouet (Dt 25, 2); or, comme au premier cas le paiement n’est pas dû vu la peine de mort, de même au second cas, le paiement, n’est pas dû en présence de la peine des coups.
Pnei Moshe non traduit
עדים שנזדממו ר' יוחנן אמר שקר שקר. ומפרש לה דמאי קאמר:
עדים וכו'. הכי קאמר עדים שנזדממו. לענין חיוב מלקות:
וחזרו ונשתקרו. כלומר שבאותה עדות עצמה נשתקרו ג''כ לענין ממון שהעידו על אחד לחייבו בדבר שיש בו חיוב מלקות וממון וכשהוזמו נתחייבו בשתיהן וקסבר ר' יוחנן דלוקין ומשלמין משום שקר שקר תרי זימני לא תענה ברעך עד שקר וכתיב שקר ענה באחיו. א''נ דבהאי קרא דעדים זוממין גופיה כתיב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו לרבות למלקות ולממון:
ר' אלעזר אמר. דאין לוקין ומשלמין דאתיא רשע רשע:
נאמר רשע במחיובי מיתות. אשר הוא רשע למות:
ונאמר רשע במחוייבי מכות. והיה אם בן הכות הרשע מה התם אינו מת ומשלם אף בחייבי מלקות אינו לוקה ומשלם:
בַּר פְּדָייָה אָמַר. ה֗וּא יָנ֛וּס לֹא זוּמְמָיו.
Traduction
Bar-Padieh explique aussi pourquoi selon la Mishna, le témoin convaincu de faux dans son accusation envers quelqu’un d’être passible d’exil ne subira pas cette peine: il fuira, est-il dit (Dt 19, 19), non le témoin convaincu de faux à son égard.
Pnei Moshe non traduit
בר פדייה אמר. טעמא דמתני' דאין אומרים יגלה זה תחתיו דהוא ינוס כתיב ולא זוממיו:
וְאֵין מְשַׁלְּמִין כָּל הַכְּתוּבָּה אֲבָל מְשַׁלְּמִין טוֹבַת הֲנָייָת כְּתוּבָּה. כֵּיצַד. אוֹמְרִים כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן בִּכְתוּבָּתָהּ שֶׁלָּזוֹ שֶׁמָּה תָמוּת בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ וְיִירָשֶׁנָּה בַעֲלָה אוֹ שֶׁמָּא יָמוּת בַּעֲלָהּ בְּחַיֶיהָ וְיִרַשׁ הֲלָה אֶת כְּתוּבָּתָהּ. לְפִיכָךְ הוּא מְשַׁלֵּם.
Traduction
– Finalement, quant à l’accusation d’avoir donné le divorce sans remettre le douaire, on ne contraint pas le témoin a payer tout le douaire ''qui sera dû un jour ou l’autre'', mais seulement le bénéfice de la jouissance. Ainsi, on apprécie ce qu’il vaut pour l’acquéreur risquant que la femme meure du vivant de son mari qui héritera d’elle, ou si le mari meurt du vivant de la femme, et qu’un héritier jouisse du douaire; dans cette proportion le faux témoin devra payer.
Pnei Moshe non traduit
ואין משלמין כל הכתובה. דברי מתני' מפרש דאין אומרים משלמין כל הכתובה והלא בין היום ולמחר וכו' אלא לפי טובת הנאה הוא דמשלמין כדמפרש ואזיל:
לפי כך הוא משלם. לפי כך החשבון של טובת הנאה זה במה שהיה נותנין בעד הכתובה מספק כך הם משלמין:
Makoth
Daf 2a
הלכה: מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי כול'. מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי כול'. מְעִידִין אָנוּ כול'. מְשַׁלְּשִׁין בַּמָּמוֹן כול'. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל רַב עַמְרָם רַב מַתָּנָה בְשֵׁם רַב. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְתוֹבְעוֹ הַשְׁבִיעית מְשַׁמְּטָתוֹ. 2a וְהָא תַנִּינָן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וְחִילְּקָהּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. רִבִּי יְהוּדָה הִיא. וְרָאוּי הוּא לְתוֹבְעוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. כַּיי דָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְתוֹבְעוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ. וְכֵיוָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַאֲמִינוֹ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְיתֵּן לוֹ מָעוֹת. וְכָאן הוֹאִיל וְהוּא רָאוּי לְיתֵּן לוֹ מָעוֹת וְלֹא נָתַן נַעֲשִׂית הָרִאשׁוֹנָה מִלְוָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' המלוה את חבירו על מנת שלא לתובעו. אלא אימתי שירצה יפרענו אפ''ה השביעית משמטתו דאע''ג דלא שייך ביה לא יגוש מכל מקום כיון דהחוב מוטל עליו לפרוע קרי ביה לא יגוש ומשמטתו. וגרסינן לסוגיא זו בפ''י דשביעית הלכה ב':
והא תנינן. שם השוחט את הפרה בשביעית וחלקה להלוקחין ביום ראשון של ראש השנה של מוצאי שביעית אם היה החדש מעובר שעיברו אח''כ לאלול ונמצא דיום ראשון שנתחלקה היה חול משמט שאותו היום הוא יום אחרון של שנה השביעית ומשמטת בסופה ואם לאו אינו משמט:
ואמר ר' אלעזר רבי יהודה היא. ומוקי לה התם ר' אלעזר לעיל להאי מתני' כרבי יהודה דאמר שם במתני' דלעיל דהקפת חנות דסברי רבנן דאינה משמטת דאין זו דרך מלוה ור' יהודה ס''ל הראשון ראשון משמט אם לקח באמנה פעם ראשונה מן החנות וחזר ולקח פעם שניה נעשית הראשונה מלוה ומשמטת:
וראוי הוא לתובעו בראש השנה. בתמיה ומסקנת דברי ר' אלעזר היא דמשום הכי מוקי למתני' כר' יהודה דמכיון שאין ראוי לתובעו מעות בר''ה כהקפת חנות הויא וקתני משמט אלמא כר' יהודה אתיא וכגון שלקח וחזר ולקח דהוי הראשון מלוה ושמעת מינה דלרבנן אינו משמט הואיל ואין ראוי לתובעו וקשיא לרב:
ומשני כהאי דאמר ר' בא בשם ר' זעירא. כלומר לא כדר' אלעזר דמוקי להאי מתני' כר' יהודה אלא כהאי דאמר רבא התם לעיל בהלכה א' דבממון שהוא ראוי להאמינו מיירי וככ''ע אתייא. וה''ג שם מכיון שהוא ראוי לתובעו כמי שהוא ראוי להאמינו ומכיון שהוא ראוי להאמינו כמי שהוא ראוי ליתן לו מעות. וכלומר דבעלמא במקום שהוא ראוי לתובעו היום הוי כראוי להאמינו שהרי מיד הוא תובעו לשלם לו:
ומכיון שהוא ראוי להאמינו. כלומר וכן הכא אף על פי שאין ראוי לתובעו בר''ה מכל מקום כיון שהוא ראוי להאמינו הוי כמי שראוי ליתן לו מעות שהרי החוב מוטל עליו לפורעו אחר י''ט ואפי' לרבנן אתייא דמודו הכא דמשמט ולא הויא כהקפת חנות בעלמא משום דעומד לפרוע הוא מיד אחר י''ט. ויש לכוין פי' הזה אף לגי' דהכא מכיון שאינו ראוי לתובעו וכו' כלומר היכא דאינו ראוי לתובעו ואינו ראוי להאמינו הוא דשייך לומר כמי שאינו ראו ליתן לו מעות אבל הכא כיון שהוא ראוי להאמינו הוי כמי שראוי ליתן לו מעות ואפי' לרבנן משמט כדאמרן:
וכאן הואיל והוא ראוי ליתן לו מעות ולא נתן נעשית הראשונה מלוה. סיומא דמילתיה דר' בא היא וכלומר וכאן בהקפת חנות דפליגי בה רבנן ור' יהודה היינו טעמא דס''ל לר' יהודה הואיל וראוי לו לשלם הקפה הראשונה כשלקח את השניה ולא שילם נעשית הראשונה מלוה ורבנן פליגי עליה וסברי דאין דרך להשתלם עד לאחר זמן הרבה ולא דמי להשוחט את הפרה דהתם כ''ע מודה בה והשתא נמי לא קשיא להא דרב דלעיל דשפיר אתיא מילתיה אפי' לרבנן וכדאמרן. על מנת שלא תשמיטנו השמיטה השביעי' משמטתו גרסינן ושייך שפיר הקושיא דלקמיה. כלומר שהרחיב לו זמן עד לאחר השמיטה כגון שהלוה לו על עשר שנים והיינו שלא תשמיטנו שמיטה דאע''פ שעברה עליו השמיטה ישלם לו לזמנו אפ''ה השביעית משמטתו דאע''ג דהשתא לא קרינן ביה לא יגוש שהרי השמיטה בתוך זמנו היא מ''מ סופו בא לידי לא יגוש וקרא הכי קאמר לא יגוש את רעהו כשיגיע הזמן כי קרא שמיטה מקודם לכן:
רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַב. הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תַשְׁמִיטֶּינּו שְׁמִיטָּה אֵין הַשְׁבִיעית מְשַׁמְּטָתוֹ. וְהָא תַנִּינָן. בֵּין נוֹתְנָן מִיכָּן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם בֵּין נוֹתְנָן מִיכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים׃ וְיֵשׁ עֶשֶׂר שָׁנִים בְּלֹא שְׁמִיטָּה. רִבִּי הוּנָא אָמַר. אִתְפַּלְּגוֹן רַב נַחְמָן וְרַב שֵׁשֶׁת. חַד אָמַר. בְּמַלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן. וְחָרָנָה אָמַר. בְּכוֹתֵב לוֹ פְּרוֹזְבּוֹל.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
והא תנינן בין נותנן וכו' ויש עשר שנים בלא שמיטה. וא''כ אלו העדים שמעידין שחייב ליתן לו עד שלשים יום והוא אומר עד עשר שנים בעו לאפסודיה לכולא ממוניה שהרי א''א לעשר שנים בלא שמיטה והיתה השביעית משמט את הכל ואמאי אומדין כמה אדם רוצה ליתן וכו' כולהו בעו לשלומי ליה:
איתפלגון. פליגי בה באוקמתא דמתני' דחד אמר במלוה על המשכון מיירי ואין השביעית משמטתו וחד אמר בפרוזבול מיירי המתני' ולא קשיא לרב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source