משנה: 1a כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין מְעִידִים אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה אֵין אוֹמְרִין יֵיעָשֶׂה זֶה בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה תַחְתָּיו אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים. מְעִידִים אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַייָב גָּלוּת. אֵין אוֹמְרִים יִגְלֶה זֶה תַחְתָּיו אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים. מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁגֵּירַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא נָתַן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ וַהֲלֹא בֵּין הַיּוֹם וּבֵין לְמָחָר סוֹפוֹ לִתֶּן לָהּ כְּתוּבָּתָהּ. אֶלָּא אוֹמְדִים כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן בִּכְתוּבָּתָהּ שֶׁל זֹו שֶׁאִם נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּֽרְשָׁה וְאִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה בַעְלָהּ.
Traduction
Dans les cas suivants, les témoins convaincus de mensonge ne subissent pas, pour leur faux témoignage, la peine qu’ils ont voulu faire infliger à une autre personne. Un cohen ne doit pas épouser une femme divorcée, ni une femme qui a fait la cérémonie du déchaussement (Dt 25, 9): s’il l’épouse, les enfants qui naissent de cette union ne sont pas aptes à remplir les fonctions sacerdotales. Si donc les faux témoins ont déposé contre un cohen qu’il était né d’une telle union, pour le rendre impropre aux fonctions sacerdotales, on ne leur inflige pas la même peine, et on ne les rendra pas impropres aux fonctions sacerdotales s’ils sont cohanim; mais on leur inflige la peine du fouet pour leur faux témoignage. S’ils ont fait une déposition contre quelqu’un pour le faire condamner à l’internement dans les villes de refuge (Nb 25, 25), et s’ils sont démentis, ils ne sont pas condamnés à cet internement, mais à la peine du fouet. Des témoins ont déposé qu’un homme a donné à sa femme la lettre de divorce et qu’il doit par conséquent, lui payer le douaire; le mari dit qu’il n’a jamais donné cette lettre et qu’il n’est pas obligé de payer le douaire. Ces témoins sont ensuite démentis; ils devraient donc être condamnés à payer au mari la valeur, au payement de laquelle ils avaient voulu le faire condamner. Mais on prend en considération que même sans leur témoignage, le mari aurait pu être obligé de payer, un jour ou l’autre, s’il voulait plus tard donner à sa femme la lettre de divorce, ou bien les héritiers du mari devraient payer le douaire s’il venant à mourir. Par conséquent, on ne condamne pas les faux témoins à payer la valeur entière du douaire; mais on apprécie ce qu’il vaut pour un acheteur qui voudrait risquer son argent pour l’acheter; or, cette valeur est douteuse, car si la femme devient veuve, ou si elle divorce, elle a des droits au douaire, et si elle meurt, son mari hérite d’elle.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד העדום נעשים זוממין. תנא אסיומא דסנהדרין קאי דקתני זוממי בת כהן דאין דנין בהם דין הזמה שלה אלא דין הזמה של הבועל וקאמר יש עוד זוממין אחרים שאין בהם דין הזמה כל עיקר לפי שאין יכולין לקיים בהן כאשר זמם לעשות לאחיו וכיצד הדין הזה באלו עדים שאין מקיימין בהן דין הזמה האיך הם נעשו זוממין:
מעידין אנו באיש פלוני. כהן:
שהוא בן גרושה. שבפנינו נתגרשה אמו קודם שנולד והרי הוא חלל:
או בן חלוצה. והוא חלל מדרבנן:
אין אומרין. אם הוזמו והן כהנים יעשה זה בן גרושה לקיים בו כאשר זמם משום דכתיב ועשיתם לו כאשר זמם לו ולא לזרעו ואם תעשהו חלל והוא כהן פסלת את זרעו לעולם ואם תאמר נפסל לו ולא לזרעו בעינן כאשר זמם לעשות וליכא שהרי הוא זמם ליפסול הנידון ואת זרעו:
אלא לוקה ארבעים. דאמר קרא והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע משום דהרשיעו את הרשע והיה אם בן הכות הרשע אלא עדים שהרשיעו את הצדיק ואתו עדים אחרינו והצדיקו את הצדיק דמעיקרא והרשיעו את הרשע דשוינהו להנך רשעים והיה אם בן הכות הרשע אם הזמה זו בת מלקות הוא שאין יכולין לקיים בהן דין הזמה גמורה כגון עדי בן גרושה או גלות דלוקין הן:
אין אומרי' יגלה זה תחתיו. דכתיב הוא ינוס הוא ולא זוממיו:
שגירש את אשתו. בפנינו ביום פלוני וזה אומר לא גרשתיה ואיני חייב ליתן לה כתובתה:
והלא בין היום בין למחר. כלומר מה ישלמו לו אם תאמר כל הכתובה והלא שמא יגרשנה היום או למחר וסופו ליתן לה כתובתה ונמצא שלא היו מפסידין אותו כלום:
אומרין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו. מספק שאם נתאלמנה או נתגרשה יטלנה הלוקח ואם מתה יירשנה בעלה ויפסיד הלוקח וכפי דמי טובת הנאה זו ששוה כתובתה מספק כך הן משלמין:
מתני' כמה אדם רוצה ליתן וכו'. וכך הם משלמין מה שרצו להפסידו:
הלכה: כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הַכֹּל הָיָה בִכְלָל לֹא תַֽעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖ עֵ֥ד שָֽׁקֶר. יָצָא וַֽעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר זָמַם֭ לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו. אֶת שֶׁאַתְּ יָכוֹל לְקַייֵם בּוֹ וַֽעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר זָמַם֭ וגו' אַתְּ מְקַייֵם בּוֹ (לֹא תַֽעֲנֶ֥ה) [וַֽעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר זָמַם֭ לַעֲשׂ֣וֹת]. וְאֶת שֶׁאֵין אַתְּ יָכוֹל לְקַייֵם בּוֹ וַֽעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר זָמַם֭ לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו (אֵין) אַתְּ מְקַייֵם בּוֹ לֹא תַֽעֲנֶ֥ה בְרֵֽעֲךָ֖. דָּבָר אַחֵר. וַֽעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ. לֹא לְזַרְעוֹ.
Traduction
R. Yossé b. Hanina dit (1)V. ci-dessus, (Sanhedrin 11, 6): tous les énoncés (y compris ceux du § 2, relatifs à la conviction de faux sur l’accusation d’être passible de la peine des coups) font partie de la règle comprise par le huitième commandement (Ex 20, 16): tu ne porteras pas contre ton prochain de faux témoignage; mais comme c’est une défense négative ne pouvant pas entraîner la réversibilité de la même peine, on a exclu ce cas de faux, et on lui applique ce verset (Dt 19, 19): Vous lui ferez comme il avait médité d’agir envers son frère. Ainsi, lorsqu’on peut appliquer à quelqu’un l’effet de ce dernier verset, on accomplit à son égard les effets de la défense négative de ''ne pas porter de faux témoignage'' (soit l’application double de la pénalité des coups); mais lorsque l’effet du verset précité n’est pas applicable (comme c’est le cas ici), on ne lui appliquera pas la défense négative du ''faux témoignage'' (le nombre des coups sera simple). Selon une autre explication, les mots ''vous lui ferez'' signifient que l’on agira pas ainsi envers la postérité.
Pnei Moshe non traduit
דבר אחר ועשיתם לו ולא לזרעו. כלומר דבלאו הכי אין כאן משום כאשר זמם לעשות דלו כתיב ומשום הכי אמרינן דלא יעשה זה בן גרושה דאל''כ אתה פוסל גם לזרעו ומלקות הוא דלוקה משום לא תענה:
את שאתה יכול לקיים בו וכו'. כלומר דוקא היכא דמלקי משום כאשר זמם כמו במתני' דהתם שהעידוהו שחייב מלקות בהא קאמר רבי מאיר דלוקה נמי משום לא תענה אבל הכא כיון דמשום כאשר זמם אין אתה יכול להלקותו אין אתה מקיים בו לא תענה ולא לקי אלא ארבעים מקרא דוהיה אם בן הכות הרשע:
הכל היו בכלל. דלא תענה ויצאו עדים זוממין לידון מועשיתם לו וגו':
גמ' הכל היו בכלל לא תענה. דברי ר' יוסי בן חנינה אליבא דשיטתיה דר''מ מיתפרשא דקאמר לקמן במתני' מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין לוקין שמנים משום לא תענה ברעך עד שקר ומשום ועשיתם לו כאשר זמם והשתא קאמר ר' יוסי ב''ח לפרושי טעמא דמתני' דקתני לוקין ארבעים ומשמע דככ''ע אתיא ואפילו לרבי מאיר והלא לרבי מאיר אית ביה מלקות משום לא תענה וא''כ במתני' נמי לילקי שמנים דאע''ג דמלקות מכאשר זמם ליכא הכא מכל מקום מכיון דמתחייב מלקות מקרא דוהצדיקו וגו' והיה אם בן הכות הרשע ואית ביה נמי לא תענה שמנים הוא דהוי ליה למילקי והלכך קאמר דלא היא דהכל מודים במתני' דליכא אלא מלקות ארבעים:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. וַֽעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ. שְׁנֵי דְבָרִים מְסוּרִין לְבֵית דִּין אַתְּ תּוֹפֵס אֶחָד מֵהֶן. יָצָא דָבָר שֶׁהוּא מָסוּר לַשָּׁמַיִם.
Traduction
Selon R. Josué b. Levi, en voici le sens: lorsque le tribunal dispose de deux punitions différentes, l’une d’elles englobera les deux (2)''V. J., (Terumot 7, 1); (Baba Qama 7, 2).'', non lorsqu’il s’agit d’une punition céleste.
Pnei Moshe non traduit
ר' יהושע בן לוי אמר ועשיתם לו. כלומר דריב''ל טעמא אחרינא קאמר דאין כאן אלא מלקות ארבעים דאין אתה מחייבו משום ב' רשעיות כדמפרש ואזיל:
שני דברים מסורין לב''ד. האי מילתא איתא לעיל בפ' מרובה הלכה ב' דדריש מכדי רשעתו דכל מקום ששני דברים מסורין לבית דין כגון מיתה ומלקות או מיתה וממון או מלקות וממון אתה תופש לחייבו משום אחד מהן דמשום רשעה אחת אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות וה''נ משום לא תענה אתה מחייבו ולא משום כאשר זמם:
יצא דבר שהוא מסור לשמים. אסוקי מילתא דדרשא כדי רשעתו היא כדאמרינן התם דאם הוא חייב מיתה בידי שמים או כרת בכי הא הוא דאמרינן דמיחייב נמי ממון היכא דאיתיה:
משנה: מְעִידִים אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַייָב לַחֲבֵרוֹ אֶלֶף זוּז עַל מְנָת לִיתְּנָם מִכָּן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם וְהוּא אוֹמֵר מִכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים אוֹמֵד כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן וְיִהְיוּ אֶלֶף זוּז בְיָדוֹ בֵּין לִיתְּנָהּ מִכָּן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם בֵּין לִיתְּנָם מִכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים׃ מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַייָב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין לוֹקִין וּמְשַׁלְּמִין שֶׁלֹּא הַשֵּׁם הַמְבִיאוֹ לִידֵי מַכּוֹת מְבִיאוֹ לִידֵי תַשְׁלוּמִין דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל הַמְשַׁלֵּם אֵינוֹ לוֹקֶה׃ מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַייָב מַלְקוּת אַרְבָּעִים וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין לוֹקִים שְׁמוֹנִים מִשּׁוּם לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר וּמִשּׁוּם וַֽעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֥ר זָמַם֭ לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינָן לוֹקִין אֶלָּא אַרְבָּעִים. מְשַׁלְּשִׁים בַּמָּמוֹן וְאֵין מְשַׁלְּשִׁים בַמַּכּוֹת. כֵּיצַד הֵעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַייָב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם. הֵעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַייָב מַלְקוּת אַרְבָּעִים וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין כָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹקֶה אַרְבָּעִים׃
Traduction
Les témoins ont déposé que tel individu doit à un autre mille zouz, et qu’il doit les payer en 30 jours. Le débiteur dit qu’il ne devait les payer qu’en dix ans. Ces témoins sont ensuite démentis. On estime alors ce qu’un homme aurait voulu donner pour pouvoir garder les mille zouz depuis la fin du mois jusqu'à dix ans (4)Les témoins paieront l'intérêt de dix ans moins trente jours.. Si des témoins disent que tel individu doit à un autre 200 zouz et qu’ils soient démentis, ils sont condamnés à la peine du fouet et au paiement auquel ils voulaient faire condamner celui contre lequel ils ont déposé; c’est l’opinion de R. Meir, parce que, dit-il, les deux punitions ont deux motifs différents (5)La peine du fouet, dit Rashi, leur est infligée, parce qu'ils ont transgressé la loi qui défend de se rendre coupable d'un faux témoignage, et le payement à cause du principe que les faux témoins doivent subir la condamnation qu'ils ont voulu infliger injustement à un autre.. Les autres docteurs disent: Celui qui est condamné à payer ne doit plus subir la peine du fouet.Si des témoins font une déposition pour faire condamner quelqu’un à la peine du fouet, et qu’ils soient démentis, ils sont condamnés à subir deux fois cette peine, d’après R. Meir: 1° pour avoir transgressé la loi qui défend de faire une fausse déposition (Ex 20, 16); 2° pour subir la peine qu’ils ont voulu infliger à un autre (Dt 19, 19). Les autres docteurs disent qu’ils ne subiront la peine des coups qu’une seule fois. On partage une somme d’argent, mais on ne partage pas la quantité réglementaire des coups de fouet qu’on inflige par punition. Par exemple: Si des témoins déposent qu’un individu doit à un autre 200 zouz, et qu’ils soient démentis, ils doivent payer la somme de 200 zouz, dont chacun donne sa part. Mais si des témoins déposent qu’un individu a commis un crime punissable de la peine du fouet, et qu’ils soient démentis, on appliquera à chacun d’eux le nombre entier des coups de fouet (6)La Guemara sur le parag. 2 se trouve traduite en (Sheviit 10, 2)..
Pnei Moshe non traduit
ואין משלשים במכות. שאין כל אחד מהעדים לוקה שליש מלקות אלא כל א' לוקה ארבעים דבעינן ועשיתם לו כאשר זמם וכל אחד מהם היה מבקש להלקות הנידון מלקות שלם וממון מצטרף הוא כשיתן כל אחד מהם שליש הרי קיבל מה שרצו להפסידו בין כולם אבל מכות לא מצטרפין:
משלשין בממון. עדים זוממין שחייבין בתשלומין משלשין הממון לפי מספר העדים אם היו ג' עדים והוזמו כל אחד משלם שליש הממון שהיו רוצים להפסידו:
לוקין שמונים משום לא תענה. שהרי כשאי אפשר לקיים בעדים ועשיתם לו כאשר זמם כגון מעידין באיש פלוני שהוא בן גרושה לוקין משום לא תענה בתר דגלי לן קרא דוהצדיקו וגו' הכא דאיכא אזהרת לא תענה ואיכא נמי כאשר זמם לוקין שמונים ואין הלכה כר''מ:
כל המשלם אינו לוקה. דכתיב כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. והא דקאמרי כל המשלם אינו לוקה ולא קאמרי כל הלוקה אינו משלם משום דבעדים זוממין בפירוש רבתה התורה לתשלומין וכן בחובל בחבירו אבל בכל התורה כולה לוקה ואינו משלם:
שלא השם המביאו לידי מכות. לא המקרא המחייבו מלקות מחייבו תשלומין מלקות מלא תענה ותשלומין ומעשיתם לו כאשר זמם:
כָּתוּב וְלֹֽא יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו. אֵין לִי אֶלָּא זֶרַע שֶׁהוּא מִתְחַלֵּל. 1b הִיא עַצְמָהּ מְנַיִין. וְדִין הוּא. מָה אִם הַזֶּרַע שֶׁלֹּא עָבַר עֲבֵירָה הֲרֵי הוּא מִתְחַלֵּל. הִיא שֶׁעָֽבְרָה עֲבֵירָה אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְחַלֵּל. הוּא עַצְמוֹ יוֹכִיחַ. שֶׁעָבַר עֲבֵירָה וְאֵינוֹ מִתְחַלֵּל. לֹא. אִם אָמַרְתָּה בְאִישׁ שֶׁאֵינוֹ מִתְחַלֵּל בְּבָל מָקוֹם תֹּאמַר בְּאִשָּׁה שֶׁהִיא מִתְחַלֶּלֶת בְּכָל מָקוֹם. הוֹאִיל וְהִיא מִתְחַלֶּלֶת בְּכָל מָקוֹם דִּין הוּא שֶׁתִּתְחַלֵּל. וְאִם נַפְשָׁךְ לוֹמַר. לֹא יָחוֹל וְלֹֽא יְחַלֵּ֥ל. אַף מִי שֶׁהָיָה כָשֵׁר וְנִתְחַלֵּל.
Traduction
Il est écrit (3)V. Torath Cohanim, section Emor. (Lv 21, 15): Il ne profanera pas sa postérité au milieu de son peuple (par l’union d’un cohen avec une femme qui n’est pas digne de lui). Par ce texte on sait que l’enfant issu d’une telle union serait profané; d’où sait-on que la femme aussi l’est par cette union? On le sait par a fortiori: puisque l’enfant qui n’a commis aucune faute pour naître, est déclaré profané; à plus forte raison la femme qui a commis une faute en particulier à l’union, est déclarée profanée. A ceci l’on peut opposer l’état du père, qui bien qu’il accomplisse la faute, n’est pas profané par son union interdite. Toutefois la comparaison est défectueuse: l’homme n’est jamais considéré comme profané (si même il a eu une relation illicite avec une esclave, ou une prostituée), tandis que la femme est profanée par toute union impropre; voilà pourquoi il est juste qu’ici aussi la femme unie improprement à un cohen (par interdit spécial à ce dernier) devienne de ce fait une profanée. Quant au principe même, que l’enfant est déclaré profane, le texte biblique ne dit pas: ''il est profané'' (au passif), mais ''il profanera'', ce qui implique une extension à la mère, quoique jusque-là elle ait été propre à s’unir avec un israélite.
Pnei Moshe non traduit
כתיב ולא יחלל זרעו וכו'. ברייתא היא בת''כ פרשת אמור ואיידי דאיירי בהאי ענינא דהמחלל לא נתחלל כדבר פדא לקמן מייתי לה הכא:
לא יחול. הוה ליה למיכתב וכתיב לא יחלל להביא אף מי שהיה כשר ונתחלל ואי אתה יכול לפרשו אלא על האשה שהיתה כשירה ועכשיו נתחללה דאלו הוא אימעיט מזרעו:
ואם נפשך לומר. דמעיקרא דדינא פירכא מהיכי מייתית לה מזרעו מה לזרעו שכן יצירתו בעבירה:
הוא עצמו יוכיח. שאינו מתחללה אף על פי שעבר עבירה דלא יחלל זרעו כתיב ולא את עצמו כדתנן בבכורות הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה וכי הדיר עובד עבודה:
היא עצמה מנין. שנעשית חללה בביאתו:
היא שעברה עבירה. דלא יקחו כתיב ודרשינן להזהיר אשה על ידי האיש:
שאינו מתחלל בכל מקום. אפי' בא על השפחה ועל הזונה תאמר באשה שאם בא עליה אחד מן הפסולין פסלה:
בַּר פְּדָייָה אָמַר. הַמְחַלֵּל לֹא נִתְחַלֵּל הֵיאַךְ זֶה מִתְחַלֵּל.
Traduction
Bar-Padieh explique (pourquoi selon, la Mishna, les faux témoins accusant un cohen d’être né de l’union avec une femme répudiée, ne sont pas traités de même): le cohen est apte à profaner autrui (ou sa postérité), non lui-même; or, les témoins qui ont médité la conséquence du faux ne l’ont pas effectuée. En quoi consiste ce faux?
Pnei Moshe non traduit
בר פדייה אמר. לפרושי טעמא דמתני' מ''ט אין אומרין יעשה זה בן גרושה תחתיו:
והיאך זה מתחלל. שאינו בא אלא לחלל ולא חילל:
המחלל לא נחחלל. כדאמרינן לעיל שהוא מחלל זרעו ואין הוא עצמו נתחלל:
עֵדִים שֶׁנִּזְדַּמְּמוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֶׁקֶר שֶׁקֶר. עֵדִים שֶׁנִּזְדַּמְּמוּ וְחָֽזְרוּ וְנִשְׁתַּקְּרוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֶׁקֶר שֶׁקֶר. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. רָשָׁע רָשָׁע. נֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייָבֵי מִיתוֹת וְנֶאֱמַר רָשָׁע בִּמְחוּייָבֵי מַכּוֹת. מַה רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייָבֵי מִיתוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מִיתָה. אַף רָשָׁע שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְחוּייָבֵי מַכּוֹת אֵין מָמוֹן אֶצֶל מַכּוֹת.
Traduction
Le voici: si les témoins convaincus d’abord de faux (sous le rapport de la peine des coups), le sont aussi au point de vue d’attribution d’une dette, il y a alors double ''mensonge'', dit R. Yohanan (ils sont passibles des coups et du paiement). R. Eléazar s’y oppose par déduction des termes analogues méchants, employés pour les condamnés à mort (Nb 35, 31) et pour les condamnés à la peine du fouet (Dt 25, 2); or, comme au premier cas le paiement n’est pas dû vu la peine de mort, de même au second cas, le paiement, n’est pas dû en présence de la peine des coups.
Pnei Moshe non traduit
עדים שנזדממו ר' יוחנן אמר שקר שקר. ומפרש לה דמאי קאמר:
עדים וכו'. הכי קאמר עדים שנזדממו. לענין חיוב מלקות:
וחזרו ונשתקרו. כלומר שבאותה עדות עצמה נשתקרו ג''כ לענין ממון שהעידו על אחד לחייבו בדבר שיש בו חיוב מלקות וממון וכשהוזמו נתחייבו בשתיהן וקסבר ר' יוחנן דלוקין ומשלמין משום שקר שקר תרי זימני לא תענה ברעך עד שקר וכתיב שקר ענה באחיו. א''נ דבהאי קרא דעדים זוממין גופיה כתיב והנה עד שקר העד שקר ענה באחיו לרבות למלקות ולממון:
ר' אלעזר אמר. דאין לוקין ומשלמין דאתיא רשע רשע:
נאמר רשע במחיובי מיתות. אשר הוא רשע למות:
ונאמר רשע במחוייבי מכות. והיה אם בן הכות הרשע מה התם אינו מת ומשלם אף בחייבי מלקות אינו לוקה ומשלם:
בַּר פְּדָייָה אָמַר. ה֗וּא יָנ֛וּס לֹא זוּמְמָיו.
Traduction
Bar-Padieh explique aussi pourquoi selon la Mishna, le témoin convaincu de faux dans son accusation envers quelqu’un d’être passible d’exil ne subira pas cette peine: il fuira, est-il dit (Dt 19, 19), non le témoin convaincu de faux à son égard.
Pnei Moshe non traduit
בר פדייה אמר. טעמא דמתני' דאין אומרים יגלה זה תחתיו דהוא ינוס כתיב ולא זוממיו:
וְאֵין מְשַׁלְּמִין כָּל הַכְּתוּבָּה אֲבָל מְשַׁלְּמִין טוֹבַת הֲנָייָת כְּתוּבָּה. כֵּיצַד. אוֹמְרִים כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִיתֵּן בִּכְתוּבָּתָהּ שֶׁלָּזוֹ שֶׁמָּה תָמוּת בְּחַיֵּי בַעֲלָהּ וְיִירָשֶׁנָּה בַעֲלָה אוֹ שֶׁמָּא יָמוּת בַּעֲלָהּ בְּחַיֶיהָ וְיִרַשׁ הֲלָה אֶת כְּתוּבָּתָהּ. לְפִיכָך הוּא מְשַׁלֵּם.
Traduction
– Finalement, quant à l’accusation d’avoir donné le divorce sans remettre le douaire, on ne contraint pas le témoin a payer tout le douaire ''qui sera dû un jour ou l’autre'', mais seulement le bénéfice de la jouissance. Ainsi, on apprécie ce qu’il vaut pour l’acquéreur risquant que la femme meure du vivant de son mari qui héritera d’elle, ou si le mari meurt du vivant de la femme, et qu’un héritier jouisse du douaire; dans cette proportion le faux témoin devra payer.
Pnei Moshe non traduit
ואין משלמין כל הכתובה. דברי מתני' מפרש דאין אומרים משלמין כל הכתובה והלא בין היום ולמחר וכו' אלא לפי טובת הנאה הוא דמשלמין כדמפרש ואזיל:
לפי כך הוא משלם. לפי כך החשבון של טובת הנאה זה במה שהיה נותנין בעד הכתובה מספק כך הם משלמין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source