אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְשָׂהוּת בֵּינֵיהוֹן. רִבִּי מֵאִיר אָמַר. נוֹתְנִין לוֹ שָׁהוּת עַד שֶׁיִּשְׁמַע. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שֶׁיִּשְׁפַּע. וְתַנֵּי כֵן. הוֹרוּ בֵית דִּין בְּשׁוּק הָעֶלְיוֹן וְיָחִיד בְּשׁוּק הַתַּחְתּוֹן. בֵּית דִּין בַּבַּיִת וְיָחִיד בָּעֲלִיּיָה. פָּטוּר עַד שֶׁיִּשְׁמַע מַמָּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ב''ד בבית. כלומר אפי' הן בבית והיחיד בעליה ובודאי שמע אומרים מחזרה אע''פ כן פטור עד שישמע ממש מהחזרה:
ותני. בהדיא בברייתא כן לר''ש:
ר' שמעון אומר עד שישפע. שישמע בשופי ובבירור וכלומר הא דר''ש פוטר לא דפוטר הוא לעולם אלא דבשהות הוא דפליג דנותנין לו שהות עד שיכול לשמוע ולהוודע אם חזרו בהן ממש דאז הוא חייב כשעשה אבל מקודם ששמע ממש פטור:
ר''מ אמר נותנין לו שהות עד שישמע. כלומר הא דר''מ מחייב לא לאלתר הוא דמחייב אלא מודה הוא דנותנין לו שהות עד שישמע מהחזרה ואם יש שהות בכדי שישמע ואח''כ עשה חייב ואע''פ שלא נודע לו בודאי שחזרו ממש מכל מקום מכיון ששמע אומרים מאיזה חזרה בב''ד ואפשר שיחזרו בהן לא היה לו לעשות:
א''ר זעירא ושהות ביניהן. אמתני' מהדר ופלוגתא דרבי מאיר ור''ש ברישא היא והכי גריס לה בת''כ בפרשתא ז' כיצד הורו ב''ד לעבור וכו' העושה ע''פ עצמו חייב ולא העושה על פי הוראת ב''ד ור''ש מוסיף הורו ב''ד וידעו שטעו וחזרו בהם בין משהביאו כפרתן בין שלא הביאו כפרתן והלך היחיד ועשה על פיהם הרי זה פטור ור' מאיר מחייב. ומפרש ר' זעירא דשהות ביניהן כלומר דהא איכא בינייהו ופליגי כמה יהיה השהות בכדי שישמע שחזרו ב''ד בהן:
תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. הוֹרָייָה בְהוֹרָייָה מָה הֵן שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. הֵיךְ עֲבִידָא. אָֽכְלוּ צִיבּוּר חֲלָבִים וְהִפְרִישׁוּ קָרְבְּנוֹתֵיהֶן. אִין תֵּימַר. תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. בֵּית דִּין חַייָבִין. אִין תֵּימַר. אֵין תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. בֵּית דִּין פְּטוּרִין. כתי פְּשִׁיטָא לָךְ. תּוֹלְדוֹת הוֹרָייָה כְהוֹרָייָה. הוֹרָייָה בְהוֹרָייָה מָה הֵן שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. 4b הֵיךְ עֲבִידָא. הוֹרוּ בֵית דִּין. חֵלֶב כּוּלְייָא שֶׁלְּיָמִין מוּתָּר וְשֶׁלִּשְׂמֹאל ולו מִכְסֶה אָסוּר. חָֽזְרוּ וְהֶחֱלִיפוּ. אָֽכְלוּ רוֹב בָּרִאשׁוֹנָה וָרוֹב בַּשְּׁנִייָה. אִין תֵּימַר. מִצְטָֽרְפִין. חַייָבִין אַחַת. וְאִין תֵּימַר. אֵין מִצְטָֽרְפִין. חַייָבִין שְׁתַיִם. שְׁתֵּי הוֹרָיוֹת בָּעֲבוֹדָה אַחַת מָה הֵן שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ. הֵיךְ עֲבִידָא. אָֽכְלוּ רוֹב וְשָׁחֲטוּ רוֹב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר חַייָבִין אַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן חַייָבִין שְׁתַּיִם. אָֽכְלוּ מִיעוּט בָּרִאשׁוֹנָה וּמִיעוּט בַּשְּׁנִייָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר חַייָבִין. וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פְּטוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועל דעתיה דרבי שמעון. דבתר ידיעה הוא דאזיל הכא כיון דנודע להן אחר אכילת מיעוט הקהל בראשונה שהרי הוראה שניה קרי לה וא''כ נודע להן בין הוראה להוראה אין מצטרפין לרוב ופטורין הן מהפר אלא כל אחד ואחד מביא קרבן יחיד כדין מיעוט הקהל בהוראה:
על דעתיה דרבי מאיר. דאזיל בתר החטא והכא כיון דבשתי הוראות האלו רוב הקהל הן שחטאו מצטרפין וחייבין להביא פר כדין רוב הקהל בהוראה:
אכלו מיעוט בראשונה.. הורו ב''ד שחלב מותר ואכלו מיעוט הקהל ונודע להן שטעו וחזרו והורו פעם שנית ואכלו מיעוט הקהל האחרים בהוראה שנייה:
על דעתיה דרבי מאיר. דאמר בתר החטא אזלינן דטעו בשחוטי חוץ ועבירה אחת היא ואין חייבין אלא אחת על דעתיה דר''ש דאמר בתר ידיעה אזלינן כשנודע להן שטעו בשחיטה וטעו באכילה הוי כטעו בשתים וחייבין שתים:
היך עבידא אכלו רוב ושחטו רוב. בשחוטי חוץ מיתפרשא וכגון בשלמים ששחטו בחוץ דהוי שתי הוריות לפי שאסור לשחטן בחוץ וכן אסור לאכלן אם לא נשחטו בפנים ונזרק דמן להתיר הבשר באכילה והיינו שתי הוריות בעבירה א' שהורו ב''ד לשחטן בחוץ והורו שמותר לאכלן ואכלו רוב הציבור וכן הרוב הן ששחטו מהו שיצטרפו להוראה אחת כיון דעבירה אחת היא או דילמא שתי הוריות הוו בשחיטה ובאכילה וקאמר דתליא בפלוגתא דרבי מאיר ורבי שמעון דפליגי לקמן בפ''ג אי בתר חטא אזלינן או בתר ידיעה אזלינן וה''נ לענין זה:
אין תימר מצטרפין. כלומר הורייה אחת היא דמאי שנא של ימין משל שמאל הא מיהת שתים ההוראות בחלב הוו וא''כ אחת דחייבין ואין מביאין אלא פר אחד ואין תימר דאין מצטרפין להוראה אחת וכשתי הוראות הן חייבין שתים ומביאין שני פרים ולא איפשיטא:
שתי הוריות בעבירה אחת. כצ''ל וכן הוא בדפוס אצל הבבלי:
תולדות הורייה כהורייה הורייה בהורייה מהו שיצטרפו. איידי דלקמיה פשיט ליה דתולדות הורייה כהורייה ובהורייה בהורייה הוא דמיבעי ליה נקט להורייה בהורייה נמי הכא. והשתא מפרש ואזיל תולדות הורייה מאי היא ולענין מאי איכא נ''מ אי נימא תולדות הורייה כהורייה או לא:
היך עבידא. להא דתולדות הורייה:
אכלו ציבור חלבים. בשגגת מעשה בלא הורייה והפרישו קרבנותיהן כל אחד ואחד כשבה או שעירה כדין ציבור בשגגת מעשה בלא הוריית ב''ד דהוו כיחידים וכדאמרינן לעיל דילפינן לה מקרא כמו דיליף לה בברייתא דת''כ אלא שאחר זה נולדה הורייה והורו ב''ד שחלב מותר ושפטורין מן הקרבנות שהפרישו על החלב שאכלו ובהא לא מספקא לן דאותן קרבנות שהפרישו דלא נדחו אחר שיחזרו הבית דין בהן דהא למ''ד לא נדחית חטאתו קיימינן והרי אלו כיחיד שהפריש חטאתו ואח''כ הורו ב''ד שחלב מותר דימתין עד שיחזרו בהן ב''ד ויקריבנה מיהו להא איכא נפקה מינה גבי ציבור:
אין תימר תולדות הורייה כהורייה ב''ד חייבין. דאי נימא מה שאכלו הציבור בתחילה בשגגת מעשה שלהן ואח''כ נולדה ונתחדשה הורייה מפי בית דין שחלב מותר הוי כמי שאכלו בהורייה שהרי בלאו הכי היו אוכלין על פי הוראת ב''ד שמותר הוא והשתא אין מקריבין קרבנותיהן על מה שאכלו כבר מכח הוריית בית דין והיינו נמי דקרי ליה תולדת הורייה שנולד עיכוב הקרבנות מכח ההורייה ולמ''ד לא נדחה הקרבן הוי כמו שזה החטא בעצמו נעשה ע''פ הוראתן דנהי דאותו קרבן לא נדחה להקריבו אח''כ כשיחזרו בהן מ''מ כל זמן שלא חזרו בהן אי אפשר להקריבו כדאמרינן ימתין וכו' ואם כן כל זמן שלא כיפרו הרי הוא אותו המעשה שעשו בתחילה קודם שנולדה הורייה כמי שעשו לאחר הורייה ואם כן הוא הרי דינו כרוב הציבור שעשו על פי הוריית ב''ד וב''ד חייבין להביא פר כדלעיל דעל רוב הקהל בהוריי' ב''ד מביאין פר. וכלומר הציבור הן המביאין בשביל הב''ד והיינו ב''ד כדפרישית במתני' בריש מכילתין:
אין תימר אין תולדות הורייה כהורייה. ואם נאמר דהא דעשו בשגגת מעשה בתחילה ואח''כ נולדה הורייה לא שייכא כלל להורייה דהא מפי עצמן עשו ולא כעשו בהורייה א''כ בית דין פטורין שאין מביאין פר אלא על מעשה הקהל בהורייה שלהן:
כיני פשיטא לך וכו'. כצ''ל וכן הוא בהנדפס אצל ש''ס הבבלי. כלומר דפשיט לה הש''ס דהא ודאי כן הוא והאי לא קמיבעיא לך דאמרינן תולדות הורייה כהורייה ומביאין פר מלבד קרבנות היחיד שהפרישו כדאמרן מיהו הא קמיבעיא לן הורייה בהורייה מהו שיצטרפו כדמפרש ואזיל:
היך עבידא. הורייה בהורייה כגון שהורו בית דין חלב כוליא של ימין מותר ושל שמאל ולו מכסה אסור. ובדפוס אצל הבבלי גריס ושל מכסה. של מכסה את הקרב:
חזרו. אח''כ והחליפו בהוראתן ואמרו חלב כוליא של שמאל מותר ושל ימין אסור ואכלו רוב הציבור בהוראה ראשונה וכן רוב הציבור בהוראה שנייה:
עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה אַדַּיִין הוּא סָפֵק. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. בָּעוֹמֵד בֵּין שְׁנֵי תְחוּמִין. בֵּין שְׁנֵי תְחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִתְחוּמֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעומד בין שני תחומין בין תחום ארץ ישראל לתחומי חוצה לארץ. כצ''ל וכן הוא בדפוס אצל הבבלי. כלומר הלך לו למדינת הים דקתני אע''פ שעדיין לא הלך לשם אלא עומד על התחום לילך מ''מ כיון שהחזיק בדעתו לילך טרוד הוא מלשאול ולחקור אם חזרו בהן ב''ד או לא ובזה הוא פטור דקאמר ר''ע אבל אם ישב לו בביתו ולא החזיק לילך בדרך בהא הוא מודה ר''ע לר''א דספק הוא ומביא אשם תלוי:
על דעתיה דר''ע אדיין הוא ספק. כלומר הא דאמר ר''ע מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור לאו דפטור ממש לעולם קאמר ואפי' מאשם תלוי אלא אדברי ר''א קאי דקאמר ספק וקאמר ר''ע דמודה אני בזה שיש בו קרוב לפטור ומיהו עדיין איכא נמי מקום שיש בו ספק וחייב הוא באשם תלוי וכדפרישית במתני' וכדמפרש ר' בון לקמיה:
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף כול'. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר. מִדָּבָר. לֹא כָל דָּבָר. אָמַר רִבִּי הִילָא. מִמִּצְוֹת. לֹא כָל מִצְוֹת. וְכָתוּב כֵּן. כַּיי דָּמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גּוֹרְעִין לִדְרוֹשׁ מִתְּחִילַּת הַפָּרָשָׁה עַד סוֹפָהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. וַאֲפִילוּ בְאֶמְצַע תֵּיבָה. וְיָֽצַקְתָּ֥ עָלֶי֖הָ שָׁ֑מֶן מִנְחָה֭ הִיא׃ לְרַבּוֹת כָּל הַמְּנָחוֹת לִיצִיקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואפי' באמצע תיבה. גורעין ודורשין כמו דמצינו דגורעין ודורשין באמצע המקרא דכתיב ויצקת עליה שמן וגו' במנחת מחבת כתיבא ודריש לה בת''כ ומייתי לה במנחות דף ע''ה ע''א ויצקת שמן מנחה לרבות כל המנחות ליציקה יכול שאני מרבה אף מנחת מאפה ת''ל עליה אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין ת''ל הוא וכדיהיב טעמא התם דאיזו מנחה שהיא צריכה ב' מיעוטין הוי אומר זו מנחת מאפה שיש בה חלות ויש בה רקיקין שמעינן דגורעין תיבת עליה מן האמצע ודרשינן ויצקת שמן מנחה לרבות לכל המנחות ושדינן האי עליה אצל היא ולמעט מנחת מאפה מיציקת שמן לחלות ולרקיקין:
וכתיב כן. בתמיה וכי כתב קרא כן והלא לא כתיב אלא דבר מצות. ומשני כהאי דא''ר אמי בשם ר' יוחנן גורעין לדרוש מתחילת הפרשה וכו'. וגרסינן להא ברפ''ה דסוטה והתם גריס מתחילתה לסופה ונכון הוא וכלו' דגורעין התיבה מתחילתה לסופה כדמיירי התם וכן נמי מסופה לתחילתה כדהכא דגורעין המ''ם מסוף התיבה ונעלם לתחילת התיבה דבר וכמאן דכתיב מדבר דמי וכן מכל מצות כמאן דכתיב כל ממצות:
ר' הילא. דריש לה מהכא דכתיב בהאי קרא ועשו אחת מכל מצות ה' וגו' ודרשינן ממצות ולא כל מצות:
גמ' ר' חזקיה אמר. מכאן למדו לומר דהוראה לעקור את כל גוף המצוה לאו הוראה היא דכתיב ונעלם דבר ודרשינן מדבר ולא כל דבר:
משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף אָֽמְרוּ אֵין נִידָּה בַתּוֹרָה אֵין שַׁבָּת בַּתּוֹרָה. אֵין עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה הֲרֵי אֵילּוּ פְטוּרִין. הוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַייֵם מִקְצָת הֲרֵי אֶילּו חַייָבִין. כֵּיצַד אָֽמְרוּ יֵשׁ נִידָּה בַתּוֹרָה אֲבָל הַבָּא עַל שׁוֹמֶרֶת יוֹם כְּנֶגֶד יוֹם פָּטוּר. יֵשׁ שַׁבָּת בַּתּוֹרָה אֲבָל הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. יֵשׁ עֲבוֹדָה זָרָה בַתּוֹרָה אֲבָל הַמִּשְׁתַּחֲוֶה פָטוּר הֲרֵי אֵילּוּ חַייָבִין שֶׁנֶּאֱמַר וְנֶעְלַם דָּבָר. דָּבָר וְלֹא כָל הַגּוּף׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל המשתחוה פטור. כגון דאמרי השתחויה דאית בה פישוט ידים ורגלים אסורה ושאין בה פישוט ידים ורגלים מותרת. כללא דמילתא אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודים בו אבל הורו בדבר שהצדוקין מודין בו דזיל קרי בי רב הוא פטורין הן מקרבן ציבור והרבים העושין על פיהם כל אחד וא' חייב להביא קרבן יחיד על שגגתו כשבה או שעירה:
אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור. כגון דאמרי הוצאה והכנסה אסורה דכ' אל יצא איש ממקומו והכנסה נמי בכלל הוצאה היא דמרשות לרשות הויא וזריקה והושטה מותרת:
אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור. מפרש בגמרא דלאו דעקרו שומרת יום כנגד יום לגמרי שהרי כתובה בתורה וספרה לה ללמד שסופרת אחת כנגד אחת וכל מידי דכתיבא בתורה אין ב''ד מביאין עליו קרבן דזיל קרי בי רב הוא אלא כגון דאמרי זבה לא הויא אלא ביממא כלומר כשרואה דם ביום ולא כשרואה בלילה דכתיב כל ימי זובה:
הרי אילו פטורין. דכתיב ונעלם דבר קרי ביה ונעלם מדבר מקצת הדבר ולא כולו:
מתני' לעקור את כל הגוף. כל עיקרה של מצוה כדמפרש ואזיל:
רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לַהוֹרָייָה הִילְּכוּ אַחַר יְשִׁיבַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. לַטוּמְאָה הִילְּכוּ אַחַר רוֹב נִכְנָסִין לָעֲזָרָה. 5a מַה. כָּל כַּת וָכַת מְשַׁעֲרִין אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַד שֶׁהֵן מִבַּחוּץ הֵן מְשַׁעֲרִין עַצְמָן. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לִירְאִייָה הִילְּכוּ מִלְּבוֹא חֲמַת עַד נַחַל מִצְרַיִם. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רִבִּי הוּנָא. טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וַיַּ֣עַשׂ שְׁלֹמֹ֣ה בָעֵת הַהִ֣יא ׀ אֶת הֶחָ֡ג וְכָל יִשְׂרָאֵ֣ל עִמּוֹ֩ וגו'.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טעמא דר' יהושע בן לוי. דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת ועד נחל מצרים. וכיון דכתיב וכל ישראל עמו למה לי דכתב עוד קהל גדול וגו' אלא ללמדך דבכל הגבול מלבא חמת ועד נחל מצרים משערינן למיקרי קהל גדול ורוב דהוי ככל ישראל:
ר''י בן לוי אמר לראייה הילכו וכו'. כלומר הא דאמרת הולכין בטומאה אחר רוב הנכנסין לעזרה הני מילי לענין קרבן שיקרב בטומאה וכדאמרי' בשלש כיתות גבי קרבן פסח אבל לענין ראייה בעזרה שמצוה בפני עצמה היא כדכתיב בבוא כל ישראל לראות וגו' הולכין אחר כל גבול ישראל ואם יש בהן רוב דוחה הוא את הטומאה ומותרין לילך כדי ליראות בעזרה:
לטומאה. שיהא קרבן פסח דוחה טומאה אם רוב הציבור טמאין הן הלכו אחר הרוב הנכנסין לעזרה. וגרסי' להא פרק כיצד צולין הלכה ו':
להורייה הילכו אחר ישיבת א''י. אם יש רוב הקהל מיושבי א''י שעשו בהוראת ב''ד הוי רוב ואין משגיחין על יושבי ח''ל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source