Horayoth
Daf 3b
משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָֽדְעוּ שֶׁטָּעוּ וְחָֽזְרוּ בָהֶן בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַפָּרָתָן וּבֵין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כַפָּרָתָן וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר וְרִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר סָפֵק. אֵיזֶהוּ סָפֵק 3b יָשַׁב לוֹ בְתוֹךְ בֵּיתוֹ חַייָב. הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם פָּטוּר. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהוּא קָרוֹב לִפְטוֹר מִן הַחוֹבָה. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי מַה שָׁנָה זֶה מִן הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ שֶׁהַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ אֶיפְשַׁר הָיָה לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע וְזֶה לֹא הָיָה אֶיפְשַׁר לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע׃
Traduction
Si après un tel enseignement le tribunal reconnaissant son erreur renonce à son premier avis, soit qu’il ait offert aussitôt le sacrifice d’expiation, soit qu’il ne l’ait pas encore offert, puis un particulier commet la transgression d’après la première sentence, selon R. Simon, celui-ci sera absous; selon R. Eliézer, il est en état de doute. En quoi consiste ce doute? Si à la suite de cet acte ledit particulier reste chez lui, il sera condamnable (tenu d’offrir le sacrifice de péché); s’il part pour un voyage d’outre-mer, il sera absous. —Je reconnais en ce cas, dit R. aqiba, que ce particulier est plutôt digne d’être absous que d’être condamné. —Pourquoi, demanda Ben-Azaï, cette distinction entre le voyageur et le sédentaire? Ce dernier, fut-il répondu, aurait pu apprendre la renonciation du tribunal à sa sentence, tandis que le voyageur ne pouvait pas l’apprendre.
Pnei Moshe non traduit
ר''ש פוטר. לפי שברשות ב''ד הוא עושה שלא היה יודע שטעו וחזרו בהן והוי תולה בב''ד הלכך פטור:
ור''א אומר ספק. הואיל והיה לו לשאול על דברים שנתחדשו בב''ד ולא שאל הוי ספק אי כתולה בב''ד אי כתולה בעצמו דמי ומביא אשם תלוי:
איזהו ספק. כלומר במה הוא אומר ר''א שהוא נידון כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא וחייב באשם תלוי:
ישב לו בתוך ביתו. כלומר אם יושב הוא בביתו במדינה שהורו בה ב''ד שהיה אפשר לו שישמע שחזרו בהן ב''ד מהוראתן חייב באשם תלוי אבל הלך לו למדינת הים ולאו דוקא הלך אלא החזיק בדרך ללכת אע''פ שעדיין לא הלך שמפני טרדתו לצאת לדרך אין לו פנאי לשאול אם חזרו בהן ב''ד ופטור מאשם תלוי:
שהוא קרוב לפטור. דהוי כתולה בב''ד לפי שלא היה לו לידע שחזרו בהן:
מה שנה זה. שהחזיק ללכת ועדיין לא הלך מן היושב בביתו ואמר לו ר''ע לפי שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע וזה שהחזיק בדרך אע''פ שלא הלך לא היה אפשר לו שישמע שטרוד הוא והלכה כר''א וכר''ע:
מה. ושואל הש''ס מאי קאמר בהנכנסין לעזרה הרי בערבי פסחים נתחלקו לשלשה כיתות ונכנסו כל כת זו אחר זו כדתנן שם וא''כ כיצד משערין אותן אם בכל כת וכת משערין לרוב הנכנסין מהן או אין משערין אלא בכת הראשונה בלבד וכשאתה אומר בכל כת וכת א''כ האיך מתנהגין הם בראשונה דשמא בשניה איכא רובא או ליכא רובא טמאין והיא גופה נמי קמיבעיא ליה אם בכל כת וכת אזלינן בתר רובא דילה או הכל הולך אחר רוב כת הראשונה בלבד ואחריה נגררין כל הכתות האחרות:
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָֽדְעוּ שֶׁטָּעוּ כול'. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַתְנִיתָא כְּגוֹן שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶן. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁסִּילְּקָן תְּבַטְּלוּ הוֹרָייָתָן. אִם בְּשֶׁסִּילְּקוּ אוֹתוֹ תְּבַטֵּל הוֹרָייָתוֹ. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשֶׁזֶּה עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ וָזֶה עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ. הוֹרָייָתָן אֶצְלוֹ אֵינָהּ הוֹרָאָה. שֶׁלֹּא סִילְּקוּ אוֹתוֹ. אֶצֶל אֲחֵרִים הוֹרָייָה. שֶׁלֹּא סִילְּקָן. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם. דְּרִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם אָמַר. נִכְנְסוּ מֵאָה. עַד שֶׁיּוֹרוּ כוּלָּן. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁלֹּא נִכְנַס. אִם בְּשֶׁלֹּא נִכְנַס. מְעַכֵּב. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אֵין לְךָ מְעַכֵּב אֶלָּא מוּפְלֶא שֶׁלְּבֵית דִּין (בלוד). וְהָא רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם אָמַר. נִכְנְסוּ מֵאָה. עַד שֶׁיּוֹרוּ כוּלָּן. אַף בַּחֲזִירָה כֵן אוֹ רוֹב. כת פְּשִׁיטָא לָךְ רוֹב. מָה רוֹב. רוֹב הַהוֹרָייָה רוֹב הַמִּשְׁתַּייֵר. הֵיךְ עֲבִידָא. נִכְנְסוּ מֵאָה וּמֵתוּ מֵהֶן עֲשָׂרָה. אִין תֹּאמַר. רוֹב הַהוֹרָייָה. חֲמִשִּׁים וְאֶחָד. וְאִין תֹּאמַר. רוֹב הַמִּשְׁתַּייֵר. אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה.
Traduction
R. Imi dit au nom de R. Simon b. Lakish: la Mishna (1, 4), parlant d’un juge qui avise de l’erreur ses collègues, a en vue un homme de grand savoir tel que Simon Ben-Azaï, siégeant parmi eux. De quel cas s’agit-il là? Si ce savant supérieur est parvenu à convaincre ses collègues et à les détourner de leur opinion, leur enseignement se trouve certes annulé; si au contraire les autres collègues l’emportent sur lui, son opinion se trouve annulée, et sa réfutation ne sert à rien. Donc il s’agit du cas où chacun maintient son avis, et leur opinion n’a pas de valeur auprès de lui, puisque ses collègues ne l’ont pas emporté sur lui, mais elle conserve sa valeur de décision auprès du public, puisque le savant prééminent n’a pas convaincu les autres juges (tout autre alors qui suit l’opinion des juges est dispensé du sacrifice, en raison du partage des avis). N’est-ce pas en opposition avec ce qu’a dit R. Mena b. Tanhoum (1,1), que si le tribunal était composé de cent juges, tous devront professer le même avis pour la validité de leur avis? R. Mena explique notre Mishna en disant que le savant supérieur n’a pas siégé avec les autres juges. Mais si l’on suppose qu’il n’a pas siégé, son absence devrait empêcher que le tribunal se prononce, et dès lors il n’y aurait pas eu d‘enseignement? On peut répliquer à cela d’après l’avis de Rabbi qui dit: le jugement du tribunal est seulement (11)Au lieu du mot bilevad, seulement (correct au §4), le texte a belod à Lod, ce qui ne signifie rien ici. suspendu si le plus influent des juges est absent (mais pour l’absence de tout autre, on ne suspend pas le prononcé). Comme R. Mena b. Tanhoum dit que si cent juges siègent au tribunal tous doivent professer leur opinion, faut-il que la renonciation à leur premier avis soit unanime? Ou suffit-il que la majorité du groupe présent y renonce? Il va sans dire que la renonciation par la majorité suffit; mais il s’agit de savoir de quelle majorité il est question si elle sera composée de ceux qui ont professé d’abord, ou de ceux qui restent lors de la renonciation? Et voici pourquoi on le demande: si par exemple cent juges sont allés pour siéger, puis dix meurent; en supposant que la majorité des premiers soit nécessaire, il faudra une renonciation par 51 juges; si au contraire la majorité est constituée par les renonçants, une renonciation par 46 juges suffit (question non résolue) – (12)Suit un passage traduit (Gitin 7, 1)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן. לאו אהאי מתני' קאמר אלא אמתני' דלקמן הורו ב''ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם ואיידי דבעי לקמן בחזרה מהו דהיינו דינא דאיירי במתני' נקט לה הכא. מתני' דקתני ואמר להן טועין אתם כגון שמעון בן עזאי יושב ודן לפניהן וכלומר גדול בהוראה כמוהו הוא שיאמר להן טועין אתם וכדמפרש ואזיל:
מה אנן קיימין אם בשסילקן. מדעתם מחמת שהיה דן לפניהם והודו לו א''כ פשיטא הוא דתבטל הורייתן ואינו כלום ואם בשסילקו אותו מדעתו תבטל הורייתו ואין בתשובתו כלום:
אלא כי אנן קיימין. בשכל אחד ואחד עומד בדעתו ובתשובתו הלכך הורייתן אצלו אינה הורייה לפי שלא סילקו אותו לחזור בו מדעתו ואם הוא עשה אח''כ כפי הוראתן חייב אבל אצל אחרים הורייתן הוראה לפי שזה לא סילקן מדעתם ואחרי' שעשו כפי הוראתם פטורין דהוי כתולה בבית דין:
לית הדא פליגא. וכי לא פליגא הך מתני' אהא דר' מנא בר תנחום לעיל דאמר מאה שנכנסו להורות עד שיורו כולן ויסכימו לדעת אחת וזה שלא הסכים עמהן ואמר להן טועין אתם א''כ אמאי הוראתן אצל אחרים. הוראה היא:
פתר לה. ר' מנא להמתני' בשזה לא נכנס עמהן בתחלה לישב ולהורות אלא אח''כ בא והיה דן לפניהם:
אם בשלא נכנס. א''כ מעכב הוא בהוראה דהא אין כאן כל הב''ד ובלאו הכי אין הוראתן הוראה:
פתר לה כרבי דר' אמר אין לך מעכב. בהוראה:
אלא מופלא של בית דין בלבד. שאם הוא לא היה שם מעכב כדתנן לקמן אבל אחד מן שאר הב''ד שלא נכנס שם אינו מעכב:
והא. השתא מהדר אדינא דמתני' דהכא ובעי והא דאמר ר' מנא בר תנחום נכנסו מאה עד שיורו כולן אם אף בחזירה כן שצריך שיחזרו כולן בהן מהוראתן או רוב כת אם חזרו הרוב מכת שנכנסו להורות הוי נמי חזרה וכל העושים אחר שנודע להן מחזירת הוראה תו לא הוי תולה בב''ד:
פשיטא לך רוב. ומהדר הש''ס לבעל הבעיא דהא פשיטא לך דרוב מהכת שחזרו בהן סגי והויא חזרה מיהו הא קמיבעיא לך מה רוב בעינן אם רוב ההורייה מאותן שנכנסו בתחילה להורייה או רוב המשתייר בשעת החזרה סגי כדמפרש ואזיל:
היך עבידא. לענין מאי תיבעי לך וקאמר כגון שנכנסו מאה להורות ומתו מהן עשרה אי תימא רוב הנכנסין להורייה בעינן עד שיחזרו בהן חמשי' ואחד ואי תימא רוב המשתייר בשעת חזרה סגי אם כן ארבעים וששה הוי רוב ומהו ולא איפשיטא:
Horayoth
Daf 4a
הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ. נִתְחָרֵשׁ אוֹ נִשְׁטֶה אוֹ נִשְׁתַּמֵּד אוֹ שֶׁהוֹרוּ בֵית דִּין מוּתָּר לֶאֱכוֹל חֵלֶב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. 4a רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. לֹא נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. רִבִּי אָחָא מַחְלֵף שְׁמוּעָתָא דְלָא אֲתִי מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְלִיגָא עַל מִילְּתֵיהּ. דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כוס זוֹרְקִין עָלָיו מִדַּם חַטָּאתוֹ וּמִדַּם אֲשָׁמוֹ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. רִבִּי חִייָה אִמִּי מַחְלֵף. וחַד אָמַר כָּאֵן תַנָּייָה.
Traduction
Les rabbins de Césarée disent que R. Hiya et R. Amé sont en désaccord sur ce point: selon l’un, on attribue réciproquement l’opinion de l’un à l’autre; d’après l’autre, on suit les opinions telles qu’elles viennent d’être émises (le sacrifice expiatoire désigné puis devenu impropre, selon R. Yohanan, sera ajourné par cette cause; selon Resh Lakish, il ne le sera pas).
Pnei Moshe non traduit
הפריש חטאתו נתחרש. אח''כ או נשתטה ונדחה מקרבן דבעינן דעת או נשתמד וג''כ נדחה הקרבן כדאמרינן מעם הארץ פרט למומר:
או שהורו בית דין מותר לאכול חלב. כגון שאכל חלב והפריש חטאת ואח''כ הורו ב''ד שחלב מותר נמי נדחה הוי דאלו עבר השתא לאו בר קרבן הוא וכמ''ד יחיד שעשה בהוראת ב''ד פטור. וגרסינן להא בגיטין ריש פ' מי שאחזו:
ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו. אפי' חזר ונשתפה ומומר שחזר בו וב''ד שחזרו מהוראתן דכיון שנדחה שוב אין חוזר ונראה:
רבן שמעון בן לקיש אומר לא נדחית חטאתו. דחרש ושוטה מדמי ליה לישן הואיל וממילא הוא ומומר הואיל ובידו לחזור וכן ב''ד שהורו ולקמן מפרש לה:
מחליף שמועתא. דר' יוחנן לדר''ל ודר''ל לר' יוחנן:
דלא אתי וכו'. דלא תיקשי דרבי יוחנן אדר' יוחנן דהא אמר רבי שמעון בר בא בשם ר' יוחנן הגוסס זורקין עליו וכו' וכן הוא בגיטין. דהגוסס כחי לכל דבר הוא וא''כ מכ''ש בנשתטה ונתחרש דלא נדחית חטאתו:
רבנן דקיסרין אמרין ר' חייה אמי. ר' חייה ור' אמי פליגי בהא חד מחליף שמועתייהו וחד אמר כאהן תנייה כמה ששנה מעיקרא דר' יוחנן ס''ל נדחית חטאתו ור''ל ס''ל לא נדחית:
א''ר יוסי בר' בון. דלא היא אלא בכל הכתות משערינן ועד שהן מבחוץ הן משערין עצמן אי איכא רובא טמאין בכל העומדין להכנס לעזרה אז נכנסין הן בחילוק שלשה כיתות זו אחר זו:
מָאן דְּמַחְלֵף לֵית לֵיהּ בְּאִילֵּין קִישׁוּאַייָה. כְּמָאן דָּמַר. לֹא נִדְחֵית חַטָּאתוֹ. מִי מְקַבְּלָהּ הֵימֶינּוּ. יַמְתִּין עַד שֶׁיַּחְזְרוּ בָהֶן בֵּית דִּין. אֶלָּא כְשֶׁהָיָה כֹהֵן עָבַד וְהִקְרִיב וְכִיפֵּר. הָיָה שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי. מִי מְקַבְּלָהּ הֵימֶינּוּ. יַמְתִּין עַד שֶׁיַּחְזְרוּ בָהֶן בֵּית דִּין. כְּמָאן דָּמַר. לֹא נִדְחֵית חַטָּאתוֹ.
Traduction
Celui qui suppose des interversions d’avis ne tient pas compte des objections émises. D’après celui qui dit de ne pas ajourner un sacrifice expiatoire ainsi désigné, lorsque le tribunal autorise ensuite un interdit, qui recevra ce sacrifice non dû alors. Faudra-t-il attendre que le tribunal revienne sur son jugement inexact? —Non, on peut supposer qu'un cohen aura commis l’erreur, à la suite il a offert le sacrifice, et a obtenu le pardon. —Mais si l’erreur a été redressée par un homme supérieur comme Simon Ben-Azaï, comme il y a certitude d’obligation du sacrifice sans que ce soit un cohen, qui recevra le sacrifice?
Pnei Moshe non traduit
מאן דמחלף לית ליה באילין קישואייה. כלומר למאן דמחליף שיטתייהו אין לו באלו הקושיות מה דהוי קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן דלדידיה לק''מ. והקושיות הן חדא הא דאמרן מההיא דגוסס ואידך הא דמקשה בגיטין דפליגי התם ר''י ור''ל בהא דתנן אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין בדבריו האחרונים כלום דר' יוחנן ס''ל כותבין ונותנין לאלתר אפי' בעודהו קורדייקוס ור''ל אמר לכשישתפה ואין דבריו האחרונים כלום דקאמר שאין צריך לחזור ולהמלך בו כשישתפה אלא סומכין על דבריו הראשונים ומהא קשיא נמי דר''י אדר''י ודר''ל אדר''ל דפליגי בהפריש חטאתו ונשתטה ולמאן דמחליף בהא דהפריש חטאתו לא קשיא וכן אמרינן שם:
כמאן דאמר לא נדחית חטאתו מי מקבלה הימנו. השתא מפרש להא דאמר בהפריש חטאתו ואח''כ הורו ב''ד מותר לאכול חלב ולהאי מ''ד דלא נדחית חטאתו ויקריבנה מי הוא מקבלה ממו דהא השתא מחזיקין בהיתר הוא שהורו ב''ד להם שמותר אותו דבר שהפריש זה קרבן עליו ואין מקבלין ממנו דלדידהו חולין בעזרה הוי:
ימתין. אין הכי נמי דהכי קאמרינן שימתין עד שיחזרו בהן ב''ד בהוראתן ואז מקבלין ממנו להקריב אותו חטאת שהפריש בתחילה. א''נ דזה הכל מהשאלה היא אם צריך הוא להמתין עד שיחזרו בהן הב''ד והשתא שייך שפיר אלא דבתריה:
אלא. וקאמר הש''ס דאהא דהפריש חטאתו לא צריכין לאוקמי בימתין אלא דמיירי כשהיה כהן זה שהפריש חטאתו והוא בעצמו עבד והקריב וכיפר דלא נדחית חטאתו בשביל הוראת ב''ד שהורו עכשיו:
היה שמעון בן עזאי. כלומר מיהו בהא דאמרי' לעיל בידע א' מהן שטעו או תלמיד וראוי להורייה כשמעון בן עזאי ועשה אח''כ וחייב הוא בקרבן ולאו כהן הוא ומי מקבלה הימנו הקרבן בזה הוא דצריך להמתין עד שיחזרו בהן ב''ד:
כמאן דאמר לא נדחית חטאתו תולדות הורייה כהורייה. כלומר להאי מ''ד דלא נדחית וביחיד שאכל חלב והפריש חטאתו ואח''כ הורו ב''ד שחלב מותר הא אמרן דמקריב חטאתו אחר שיחזרו בהן ב''ד דלא נדחית מיהו הני מילי ביחיד דתו ליכא למיבעי מידי אבל בציבור אע''ג דאמרינן דלא נדחית החטאת שהופרש בתחילה קודם ההורייה מכל מקום אי אמרי' תולדות הורייה והיינו שנולדה ונתחדשה הורייה אחר שאכלו החלב הוי כהורייה כמו שאכלו מחמת ההורייה א''כ נפקאמינהלענין ב''ד כדלקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source