Horayoth
Daf 3a
חֲבֵרַייָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. יָחִיד מַשְׁלִים לְרוֹב הַצִּיבּוּר הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל כָּל יָחִיד וְיָחִיד שֶׁעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ כָּל יָחִיד וְיָחִיד שֶׁעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. וְקַשְׁיָא עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל לֹא נִמְצָא כָּל יָחִיד וְיָחִיד מִתְכַּפֵּר לוֹ בִשְׁנֵי חַטָּאוֹת. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַיָּחִיד תָלוּי. אָֽכְלוּ רוֹב. בֵּית דִּין מְבִיאִין. אָֽכְלוּ מִיעוּט. הַיָּחִיד מֵבִיא. 3a כָּל הַהוֹרָייָה שֶׁבֵּית דִּין פָּר אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה.
Traduction
Les compagnons d’étude au nom de Samuel expliquent quand un particulier fautif par erreur est coupable: si ce particulier contribue à la majeure partie de la communauté, (la Mishna ne lui impose alors de participer à l’obligation que si l’erreur a été causée par le tribunal); mais tout particulier qui a agi par inadvertance, de son propre mouvement, est dispensé de sacrifice. Selon R. Yohanan au contraire, tout particulier qui a péché par sa propre faute est tenu d’offrir en sacrifice une brebis ou une chèvre. Contre l’avis précité de Samuel, ne peut-on pas objecter que, par le maintien du sacrifice général de la communauté pour l’erreur publique, il arrivera que les particuliers fautifs soumis au devoir d’un sacrifice spécial, seront pardonnés par l’effet de deux sacrifices, le général et le particulier? R. Zeira répond au nom de Samuel qu’il faut l’entendre ainsi: le particulier qui est fautif de son propre fait ne participe pas au sacrifice dû par la communauté pour enseignement erroné du tribunal, sauf en cas de suspension du public, auquel cas le particulier ne doit rien. Ainsi, lorsque la majeure partie a mangé de l’interdit permis par le tribunal, ce dernier fera offrir le taureau; sinon, lorsque la minorité seule aura mangé, les particuliers offriront individuellement un sacrifice. Pour tout enseignement erroné du tribunal (9)Tossefta à ce, ch. 1., l’offre d’un taureau est due, et les particuliers ne doivent rien; si cet enseignement n’entraîne pas le sacrifice du taureau (n’ayant pas entraîné la majorité de la communauté), les particuliers fautifs doivent leur offre spéciale. Samuel explique cet enseignement selon qu'il s’agit de majorité ou de minorité si la majorité de la communauté a mangé de l’interdit, comme le tribunal fera offrir un taureau en raison de l’erreur générale, les particuliers seront dispensés des sacrifices individuels, si la minorité seule en a mangé, le tribunal n’offrira pas le sacrifice collectif du taureau, et par suite les particuliers devront sacrifier une brebis ou une chèvre
Pnei Moshe non traduit
יחיד משלים לרוב ציבור היא מתניתא. אדלעיל קאי להאי דמפרש הא דקתני במתניתין הלך היחיד ועשה שוגג דדוקא שגגת יחיד אצל הוראת ב''ד בעינן ולאפוקי אם שגג בפני עצמו כגון שנתחלף לו חלב בשומן ואכלו חייב וע''פ שהורו ב''ד שחלב מותר ואם היה יודע שהוא חלב ג''כ היה אוכל על פי ב''ד מכל מקום הואיל דהשתא השגגה לאו אצל הוראת ב''ד היא לא על פיהם הוא ושמואל פליג וקאמר דמתני' דקתני שוגג על פיהם לענין יחיד משלים לרוב הציבור דוקא הוא ולענין שיהו מביאין פר כדין רוב הציבור שעשו בשגגת הוראת ב''ד דבהא אמרינן דאינו משלים אא''כ היתה השגגה שלו על פי ב''ד ולא שנתחלף לו חלב בשומן ואכלו אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור דלענין פטור קרבן בשביל שגגתו אע''פ שעשה בפני עצמו ושלא על פי ב''ד שהרי נתחלף לו חלב בשומן אפ''ה פטור הואיל דבלאו הכי הורו בית דין שחלב מותר:
א''ר יוחנן. דלא היא אלא אפי' לענין זה ממעט לי' התנא דמתני' ולומר דכל יחיד שעשה בפני עצמו ע''פ שגגתו ולא ע''פ ב''ד מביא כשבה או שעירה כדין קרבן שגגת יחיד דשוגג על פיהם בעינן לכל מילי:
וקשיא על דעתיה דשמואל לא נמצא כל יחיד ויחיד. של מיעוט הציבור מתכפר לו בשני חטאו' דקס''ד מדקאמר שמואל דאותו היחיד שנתחלף לו חלב בשומן פטור הוא ואינו משלים לרוב ציבור שיהו הב''ד מביאין פר משמע הא שאר יחידים שאכלו על פי הוראת ב''ד מביאין הן קרבן יחיד כשבה או שעירה דכיון דאותו היחיד אינו משלים רוב ציבור ונשארו הן במיעוטן ואין להן דין רוב ציבור שיתכפרו בפר כבר חלה עליהן חובת קרבן יחיד עכאו''א וצריכין הן להביא אחר שיחזרו הב''ד בהן והשתא אם אח''כ יבא א' ויאכל ג''כ ע''פ הוראת ב''ד קודם שיחזרו בהן מהוראתן ואז ישלים לרוב הציבור ויהו צריכין להביא פר נמצא כל יחיד ויחיד ממיעוט הציבור נתכפר לו שני פעמים בחטאת כשבה או שעירה שלו שחלה עליו בתחילה עוד בכפרת הפר חטאת וקשיא דעל מה הפר הזה בא הלא כבר נתכפרו כל יחיד ויחיד מהן בחטאת שלו:
ר' זעירא. משני לה בשם שמואל דלא תידוק הכי אליביה אלא דה''ק אותו היחיד שעשה בפני עצמו ולא על פי הוראת ב''ד ודאי דאינו משלים לרוב הציבור וטעמא דפטור הוא כדאמרין דס''ל לשמואל דכל היכא דהורו ב''ד שחלב מותר אין היחיד מתחייב אע''פ שעשה בשגגת עצמו ושאר כל יחיד ויחיד ממיעוט הציבור שעשו על פי ב''ד ואותן ראוין לפר אם היו רוב ציבור תלוי ועומד הוא ואינו חל עליו חוב קרבן יחיד שלו עד שיראה אם אח''כ כשיחזרו הב''ד בהן וימצאו שאכלו רוב שהשלים אחד לרוב הציבור על פי הוראת ב''ד:
ב''ד מביאין. אז ב''ד מביאין כדין רוב ציבור שעשו ע''פ הוראת ב''ד מביאין פר על ידי בית דין:
אכלו מיעוט. כלומר ואם לאו אלא שישארו במיעוטן וא''כ דינם כאכלו מיעוט הציבור על פי הוראת ב''ד ואז הן מביאין קרבן יחיד כל אחד ואחד כשבה או שעירה:
כל ההורייה. תוספתא היא בפ''ק ונשנית שם בטעות במקצת. וכן כאן חסר בהא דלקמן ובגמרא הנדפס אצל ש''ס הבבלי הועתק החסרון במקצת וה''ג שם. כל ההוריה שב''ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה ושעירה וכל הורייה שב''ד אין מביאין פר היחיד מביא כשבה ושעירה שמואל פתר מתניתא ברוב ומיעוט אכלו רוב הואיל וב''ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה אכלו מיעוט הואיל ואין ב''ד מביאין פר היחיד מביא כשבה ושעירה. ושם ג''כ נחסר מהואיל קמא עד הואיל בתרא. כלומר דשמואל מפרש הברייתא לטעמיה דהא דקאמר כל שב''ד מביאין פר וכו' באכלו רוב הקהל על פי הוראתן מיירי וסיפא באכלו מיעוט הקהל וב''ד אין מביאין והן מביאין כל אחד ואחד כשבה או שעירה וכדאמר ר' זעירא בשם שמואל לעיל:
רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף. הוֹאִיל וּבֵית דִּין מְבִיאִין פָּר אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. הוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַייֵם מִקְצָת. הוֹאִיל וְאֵין בֵּית דִּין מְבִיאִין פָּר הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה.
Traduction
R. Yohanan explique l’enseignement selon que la majorité a suivi la doctrine professée par le tribunal: si celui-ci a professé d’abolir le principe entier, comme le tribunal n’offrira pas alors le sacrifice collectif du taureau, les particuliers offriront le sacrifice individuel; lorsque, au contraire le tribunal a professé une abolition partielle du précepte, avec maintien partiel, il doit le sacrifice collectif pour cette erreur, et le particulier n’y est pas soumis.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן פתר מתניתא בהוריית ב''ד. כלומר ר' יוחנן דפליג לקמן על שמואל גם בהא דס''ל דאין מיעוט הקהל מביאין כלל קרבן יחיד בהוראת ב''ד דלא נאמר קרבן יחיד אלא בשגגת מעשה והלכך לא פתר להאי ברייתא כדשמואל ברוב ומיעוט אלא כולה ברוב מיירי וחילוק דבין רישא וסיפא הכל ברוב ע''פ הוראת ב''ד הוא וכצ''ל. הורו ב''ד לעקור את כל הגוף הואיל ואין ב''ד מביאין פר היחיד מביא כשבה ושעירה הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הואיל ובית דין מביאין פר אין היחיד מביא כשבה ושעירה. ובספרי הדפוס נתחלף בטעות דהא לא פליג ר' יוחנן אמתני' דתנן בהדיא לקמן דבעקירת כל הגוף אין בית דין מביאין פר ובהא היחידין מביאין כל אחד ואחד קרבן יחיד ובהורו לבטל מקצת ולקיים מקצת דבית דין מביאין פר אין היחידין מביאין קרבן יחיד ומתכפרין בפר ובין רישא ובין סיפא ברוב הקהל שעשו על פי ב''ד מיירי והחילוק הוא בהוראת הב''ד גופא כדאמרן:
שְׁמוּאֵל אָמַר מַתְנִיתָא. אַדַּיִין אֲנִי אוֹמֵר. מִיעוּט הַקָּהָל שֶׁעָשׂוּ חַייָבִין שֶׂאֵין בֵּית דִּין מְבִיאִין עֲלֵיהֶן פָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר עַם הָאָרֶץ. אֲפִילוּ כוּלּוֹ. אֲפִילוּ רוּבּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא. אַדַּיִין אֲנִי אוֹמֵר. מִיעוּט הַקָּהָל שֶׁעָשׂוּ בְלֹא הוֹרָייָה חַייָבִין. שֶׁכֵּן בְּהוֹרָייָה אֵין בֵּית דִּין מְבִיאִין פָּר. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲבָל הֵן מְבִיאִין כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא הֵן מְבִיאִין כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל דּוּ יְלִיף לָהּ חַייָב מֵחַייָב נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ יְלִיף לָהּ חִיּוּב מִפְּטוֹר. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְהֵבִ֨יא. יָצָא הַמְשׁוּמָּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. נֶ֗פֶשׁ כִּי תֶֽחֱטָ֤א. אַחַ֛ת תֶּֽחֱטָ֥א. בַּעֲשׂוֹתָהּא. הֲרֵי אֵילּוּ מִיעוּטִין. הַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ חַייָב. הַתּוֹלֶה בְבֵית דִּין פָּטוּר׃ הָדָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל וְלֵית לָהּ קִיּוּם.
Traduction
De même, Samuel explique à sa façon l’enseignement suivant: au lieu de conclure du texte biblique invoqué (Lv 4, 27) à une triple exclusion, on déduit que non seulement un particulier est coupable, mais plusieurs le seront aussi, en raison des mots ''gens du peuple''; encore aurait-on pu supposer que la minorité coupable de la communauté serait soumise au sacrifice, en raison de la dispense éventuelle du tribunal, et si la majorité a péché, elle serait absoute, en raison de l’obligation d’offre incombant alors au tribunal; c’est pourquoi il est dit: ''gens du peuple'', que la minorité ou la majorité ait péché, les effets seront les mêmes. Or, R. Yohanan (n’admettant pas que la minorité fautive offre des sacrifices individuels) l’explique ainsi: si la minorité de la communauté a péché sans instruction fautive du tribunal, les particuliers devront des sacrifices individuels, car en un tel cas le tribunal qui a professé avec erreur n’est pas soumis au sacrifice du taureau. R. Samuel dit qu’en cas d’avis inexact professé par le tribunal et suivi par la minorité, les particuliers devront offrir une brebis ou une chèvre (et il est juste qu’à défaut d’enseignement ils soient aussi soumis au sacrifice pour leur péché spontané). R. Yohanan les dispense. On comprend le motif de l’avis de Samuel, parce que d’une obligation (celle qui naît par l’enseignement) il déduit l’obligation individuelle; mais comment l’expliquer selon R. Yohanan, qui déduirait une obligation pour l’erreur individuelle d’après un cas de dispense (l’enseignement inexact suivi par la minorité)? (question non résolue). – Contre l’avis précité de Samuel (disant que le particulier fautif, en présence d’un enseignement erroné du tribunal, est dispensé de sacrifice), on peut opposer cette opinion (10)Siffra, section Wayyiqra, ch. 9.: du verset (ibid., 23), ou si on lui fait connaître le péché qu’il a commis; il devra offrir, etc., on conclut à l’exclusion du renégat (parce qu’il n’y a pas eu un détournement de savoir, et s’il avait eu lieu, le sacrifice serait dû, comme il devrait l’être pour le particulier fautif de son fait). De même, on peut lui opposer l’enseignement déjà cité (au commencement) de ce verset (ibid. 27): Si un individu d’entre le peuple pèche pour erreur, etc., on conclut à l’admission de trois motifs de dispense; lorsqu’on a de son propre fait commis une erreur, on en est responsable, et le sacrifice est dû; lorsque la faute dépend seulement du tribunal, on est absous; or, dans l’hypothèse admise, le particulier coupable ne dépendait pas du tribunal, et pourquoi est-il absous? —En effet, cet enseignement est en contradiction avec l’avis de Samuel, et l’on ne saurait admettre que l’avis opposé (celui de R. Yohanan, prescrivant en ce cas l’obligation du sacrifice individuel).
Pnei Moshe non traduit
שמואל פתר מתניתא. השתא מפרש דכמו דפליגי בפירוש ברייתא דהתוספתא וכל חד וחד לטעמיה בהא דפליגי אם מיעוט הקהל בהוראת ב''ד מביאין קרבן יחיד או לא ה''נ פליגי בפירוש הברייתא הנשנית בת''כ:
עדיין אני אומר. רישא דהברייתא הכי היא נשנית שם אחר הברייתא שהובאה בריש פרקין נפש כי תחטא וכו' ומפרש התם כיצד הורו בית דין וכו'. אתה אומר לכך נאמרו המיעוטין הללו נפש תחטא אחת תחטא בעשותה או אינו אומר אלא יחיד שעשה חייב שנים שלשה שעשו פטורין תלמוד לומר עם הארץ אפילו הן מרובין עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו חייבין שאין ב''ד מביאין עליהן פר אבל רוב הקהל שעשו יהו פטורין שכן בית דין מביאין עליהן פר תלמוד לומר עם הארץ אפי' רובו אפילו כולו. והשתא מפרש ואזיל היכי מפרשי שמואל ור' יוחנן להאי ברייתא ותרוייהו מפרשי לה בשגגת מעשה שלא ע''פ הוראת בית דין. ופליגי כל חד וחד לדיוקיה:
ר' יוחנן. דס''ל דאין מיעוט הקהל מביאין קרבן יחיד בעשו בהוראת ב''ד מפרש לה הכי עדיין אני אומר וכו' כלומר אע''ג דאתה אומר לרבות גם למרובין שעשו החטא בשגגת מעשה כל אחד ואחד בפני עצמו חייבין בקרבן ולאו דוקא נפש אחת קאמרה תורה ולא תיקשי דעם הארץ למה לי לרבות כן דהא מהיכי תיתי לחלק בין יחיד למרובין בזה ופשיטא דנפש אחת לאו דוקא הוא ועל זה מתרץ בסיפא דברייתא דמכל מקום איצטריך דעדיין איכא למיטעי ולומר דמיעוט הקהל שעשו בלא הורייה אלא בשגגת מעשה בדין הוא שיהו חייבין שכן אם היה בהורייה אין בית דין מביאין עליהן פר דבהא כ''ע לא פליגי שאין ב''ד מביאין פר בהורייה על מיעוט הקהל והלכך הואיל דמצינו להחמיר בהן דאין בית דין מביאין על מיעוט הקהל בדין הוא בשגגת מעשה שיהו מיעוט הקהל מביאין קרבן יחיד כל אחד ואחד אבל רוב הקהל שכן מצינו קולא בהן שאם עשו בהורייה שבית דין מביאין עליהן פר יכול שאם עשו בשגגת מעשה שהן פטורין כל אחד ואחד מקרבן יחיד להכי איצטריך עם הארץ ללמד דבין רוב או כל הקהל שחטאו בשגגת מעשה חייבין בקרבן יחיד כל א' וא' הכי פירושא דהברייתא והשתא פליגי בדיוקא:
שמואל אמר אבל הן מביאין כשבה או שעירה. כלומר לשמואל דס''ל דבהורייה מביאין מיעוט הקהל קרבן יחיד כל אחד ואחד מדייק לה הכי בפירושה דעדיין הייתי אומר דמיעוט הקהל שעשו בלא הורייה חייבין שכן אם עשו בהורייה אין ב''ד מביאין עליהן פר אבל הן מביאין כשבה או שעירה בהורייה והלכך בדין הוא אם עשו בלא הורייה אלא בשגגת מעשה שיהו חייבין שכן מצינו בהו חיובא אפילו בהורייה:
ר' יוחנן אמר לא הן מביאין כשבה ושעירה. ר' יוחנן לא מדייק הכי אלא מיעוט הקהל בהורייה אין ב''ד מביאין עליהן פר ולא הן מביאין קרבן יחיד כשבה או שעירה והיינו דמדייק הש''ס עליה דר' יוחנן:
על דעתיה דשמואל. בשלמא לשמואל דהוא יליף לה חייב מחייב דקאמר בדין הוא שיהו מיעוט הקהל חייבין בשגגת מעשה שכן מצינו חיוב בהן בהורייה דבית דין אין מביאין עליהן אבל הן חייבין בקרבן יחיד ניחא אלא על דעתיה דר' יוחנן דס''ל דבהורייה אין ב''ד מביאין על מיעוט הקהל ולא הן מביאין קרבן יחיד קשיא דהוא יליף לה חיוב מפטור בתמיה והיכי יליף לחיוב בשגגת מעשה למיעוט הקהל מהורייה במיעוט הקהל שפטורין לגמרי ואין מביאין קרבן יחיד ולא משני מידי:
מתניתא אמרה פליגא על שמואל. השתא מהדר הש''ס אפלוגתייהו דלעיל במה דפליגי שמואל ור' יוחנן ביחיד שעשה בפני עצמו ובשעת הוראת בית דין כדאמרי' לעיל הורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לזה חלב בשומן ואכלו דס''ל לשמואל דפטור וקאמר דברייתא דלקמיה קשיא על שמואל:
או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא יצא מומר לעכו''ם. בת''כ דריש לה והתם גריס לה אליבא דר''ש דה''ק דוקא אם הודע לו ושב מידיעתו כדכתיב רישיה דקרא אשר לא תעשינה או הודע יצא מומר דלא שב מידיעתו הוא שמעת מינה דכל היכא דשב מידיעתו חייב בקרבן הוא וקשיא לשמואל דהא האי דנתחלף לו חלב בשומן ולא על פי הוראת בית דין היה ודאי היה שב מידיעתו. ואמאי פטור:
מתניתא פליגא על שמואל. וכן האי ברייתא דשנינו בריש פרקין קשיא הוא לשמואל נפש כי תחטא וכו' אלמא דוקא התולה בבית דין הוא פטור וזה דנתחלף לו חלב בשומן ואכלו לאו תלה בבית דין הוא:
הדא. ודאי פליגא על דשמואל ולית ליה קיום אלא כר' יוחנן בהא וחייב:
Horayoth
Daf 3b
משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָֽדְעוּ שֶׁטָּעוּ וְחָֽזְרוּ בָהֶן בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַפָּרָתָן וּבֵין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כַפָּרָתָן וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר וְרִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר סָפֵק. אֵיזֶהוּ סָפֵק 3b יָשַׁב לוֹ בְתוֹךְ בֵּיתוֹ חַייָב. הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם פָּטוּר. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהוּא קָרוֹב לִפְטוֹר מִן הַחוֹבָה. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי מַה שָׁנָה זֶה מִן הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ שֶׁהַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ אֶיפְשַׁר הָיָה לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע וְזֶה לֹא הָיָה אֶיפְשַׁר לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע׃
Traduction
Si après un tel enseignement le tribunal reconnaissant son erreur renonce à son premier avis, soit qu’il ait offert aussitôt le sacrifice d’expiation, soit qu’il ne l’ait pas encore offert, puis un particulier commet la transgression d’après la première sentence, selon R. Simon, celui-ci sera absous; selon R. Eliézer, il est en état de doute. En quoi consiste ce doute? Si à la suite de cet acte ledit particulier reste chez lui, il sera condamnable (tenu d’offrir le sacrifice de péché); s’il part pour un voyage d’outre-mer, il sera absous. —Je reconnais en ce cas, dit R. aqiba, que ce particulier est plutôt digne d’être absous que d’être condamné. —Pourquoi, demanda Ben-Azaï, cette distinction entre le voyageur et le sédentaire? Ce dernier, fut-il répondu, aurait pu apprendre la renonciation du tribunal à sa sentence, tandis que le voyageur ne pouvait pas l’apprendre.
Pnei Moshe non traduit
ר''ש פוטר. לפי שברשות ב''ד הוא עושה שלא היה יודע שטעו וחזרו בהן והוי תולה בב''ד הלכך פטור:
ור''א אומר ספק. הואיל והיה לו לשאול על דברים שנתחדשו בב''ד ולא שאל הוי ספק אי כתולה בב''ד אי כתולה בעצמו דמי ומביא אשם תלוי:
איזהו ספק. כלומר במה הוא אומר ר''א שהוא נידון כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא וחייב באשם תלוי:
ישב לו בתוך ביתו. כלומר אם יושב הוא בביתו במדינה שהורו בה ב''ד שהיה אפשר לו שישמע שחזרו בהן ב''ד מהוראתן חייב באשם תלוי אבל הלך לו למדינת הים ולאו דוקא הלך אלא החזיק בדרך ללכת אע''פ שעדיין לא הלך שמפני טרדתו לצאת לדרך אין לו פנאי לשאול אם חזרו בהן ב''ד ופטור מאשם תלוי:
שהוא קרוב לפטור. דהוי כתולה בב''ד לפי שלא היה לו לידע שחזרו בהן:
מה שנה זה. שהחזיק ללכת ועדיין לא הלך מן היושב בביתו ואמר לו ר''ע לפי שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע וזה שהחזיק בדרך אע''פ שלא הלך לא היה אפשר לו שישמע שטרוד הוא והלכה כר''א וכר''ע:
מה. ושואל הש''ס מאי קאמר בהנכנסין לעזרה הרי בערבי פסחים נתחלקו לשלשה כיתות ונכנסו כל כת זו אחר זו כדתנן שם וא''כ כיצד משערין אותן אם בכל כת וכת משערין לרוב הנכנסין מהן או אין משערין אלא בכת הראשונה בלבד וכשאתה אומר בכל כת וכת א''כ האיך מתנהגין הם בראשונה דשמא בשניה איכא רובא או ליכא רובא טמאין והיא גופה נמי קמיבעיא ליה אם בכל כת וכת אזלינן בתר רובא דילה או הכל הולך אחר רוב כת הראשונה בלבד ואחריה נגררין כל הכתות האחרות:
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָֽדְעוּ שֶׁטָּעוּ כול'. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַתְנִיתָא כְּגוֹן שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶן. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁסִּילְּקָן תְּבַטְּלוּ הוֹרָייָתָן. אִם בְּשֶׁסִּילְּקוּ אוֹתוֹ תְּבַטֵּל הוֹרָייָתוֹ. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשֶׁזֶּה עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ וָזֶה עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ. הוֹרָייָתָן אֶצְלוֹ אֵינָהּ הוֹרָאָה. שֶׁלֹּא סִילְּקוּ אוֹתוֹ. אֶצֶל אֲחֵרִים הוֹרָייָה. שֶׁלֹּא סִילְּקָן. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם. דְּרִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם אָמַר. נִכְנְסוּ מֵאָה. עַד שֶׁיּוֹרוּ כוּלָּן. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁלֹּא נִכְנַס. אִם בְּשֶׁלֹּא נִכְנַס. מְעַכֵּב. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אֵין לְךָ מְעַכֵּב אֶלָּא מוּפְלֶא שֶׁלְּבֵית דִּין (בלוד). וְהָא רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם אָמַר. נִכְנְסוּ מֵאָה. עַד שֶׁיּוֹרוּ כוּלָּן. אַף בַּחֲזִירָה כֵן אוֹ רוֹב. כת פְּשִׁיטָא לָךְ רוֹב. מָה רוֹב. רוֹב הַהוֹרָייָה רוֹב הַמִּשְׁתַּייֵר. הֵיךְ עֲבִידָא. נִכְנְסוּ מֵאָה וּמֵתוּ מֵהֶן עֲשָׂרָה. אִין תֹּאמַר. רוֹב הַהוֹרָייָה. חֲמִשִּׁים וְאֶחָד. וְאִין תֹּאמַר. רוֹב הַמִּשְׁתַּייֵר. אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה.
Traduction
R. Imi dit au nom de R. Simon b. Lakish: la Mishna (1, 4), parlant d’un juge qui avise de l’erreur ses collègues, a en vue un homme de grand savoir tel que Simon Ben-Azaï, siégeant parmi eux. De quel cas s’agit-il là? Si ce savant supérieur est parvenu à convaincre ses collègues et à les détourner de leur opinion, leur enseignement se trouve certes annulé; si au contraire les autres collègues l’emportent sur lui, son opinion se trouve annulée, et sa réfutation ne sert à rien. Donc il s’agit du cas où chacun maintient son avis, et leur opinion n’a pas de valeur auprès de lui, puisque ses collègues ne l’ont pas emporté sur lui, mais elle conserve sa valeur de décision auprès du public, puisque le savant prééminent n’a pas convaincu les autres juges (tout autre alors qui suit l’opinion des juges est dispensé du sacrifice, en raison du partage des avis). N’est-ce pas en opposition avec ce qu’a dit R. Mena b. Tanhoum (1,1), que si le tribunal était composé de cent juges, tous devront professer le même avis pour la validité de leur avis? R. Mena explique notre Mishna en disant que le savant supérieur n’a pas siégé avec les autres juges. Mais si l’on suppose qu’il n’a pas siégé, son absence devrait empêcher que le tribunal se prononce, et dès lors il n’y aurait pas eu d‘enseignement? On peut répliquer à cela d’après l’avis de Rabbi qui dit: le jugement du tribunal est seulement (11)Au lieu du mot bilevad, seulement (correct au §4), le texte a belod à Lod, ce qui ne signifie rien ici. suspendu si le plus influent des juges est absent (mais pour l’absence de tout autre, on ne suspend pas le prononcé). Comme R. Mena b. Tanhoum dit que si cent juges siègent au tribunal tous doivent professer leur opinion, faut-il que la renonciation à leur premier avis soit unanime? Ou suffit-il que la majorité du groupe présent y renonce? Il va sans dire que la renonciation par la majorité suffit; mais il s’agit de savoir de quelle majorité il est question si elle sera composée de ceux qui ont professé d’abord, ou de ceux qui restent lors de la renonciation? Et voici pourquoi on le demande: si par exemple cent juges sont allés pour siéger, puis dix meurent; en supposant que la majorité des premiers soit nécessaire, il faudra une renonciation par 51 juges; si au contraire la majorité est constituée par les renonçants, une renonciation par 46 juges suffit (question non résolue) – (12)Suit un passage traduit (Gitin 7, 1)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן. לאו אהאי מתני' קאמר אלא אמתני' דלקמן הורו ב''ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם ואיידי דבעי לקמן בחזרה מהו דהיינו דינא דאיירי במתני' נקט לה הכא. מתני' דקתני ואמר להן טועין אתם כגון שמעון בן עזאי יושב ודן לפניהן וכלומר גדול בהוראה כמוהו הוא שיאמר להן טועין אתם וכדמפרש ואזיל:
מה אנן קיימין אם בשסילקן. מדעתם מחמת שהיה דן לפניהם והודו לו א''כ פשיטא הוא דתבטל הורייתן ואינו כלום ואם בשסילקו אותו מדעתו תבטל הורייתו ואין בתשובתו כלום:
אלא כי אנן קיימין. בשכל אחד ואחד עומד בדעתו ובתשובתו הלכך הורייתן אצלו אינה הורייה לפי שלא סילקו אותו לחזור בו מדעתו ואם הוא עשה אח''כ כפי הוראתן חייב אבל אצל אחרים הורייתן הוראה לפי שזה לא סילקן מדעתם ואחרי' שעשו כפי הוראתם פטורין דהוי כתולה בבית דין:
לית הדא פליגא. וכי לא פליגא הך מתני' אהא דר' מנא בר תנחום לעיל דאמר מאה שנכנסו להורות עד שיורו כולן ויסכימו לדעת אחת וזה שלא הסכים עמהן ואמר להן טועין אתם א''כ אמאי הוראתן אצל אחרים. הוראה היא:
פתר לה. ר' מנא להמתני' בשזה לא נכנס עמהן בתחלה לישב ולהורות אלא אח''כ בא והיה דן לפניהם:
אם בשלא נכנס. א''כ מעכב הוא בהוראה דהא אין כאן כל הב''ד ובלאו הכי אין הוראתן הוראה:
פתר לה כרבי דר' אמר אין לך מעכב. בהוראה:
אלא מופלא של בית דין בלבד. שאם הוא לא היה שם מעכב כדתנן לקמן אבל אחד מן שאר הב''ד שלא נכנס שם אינו מעכב:
והא. השתא מהדר אדינא דמתני' דהכא ובעי והא דאמר ר' מנא בר תנחום נכנסו מאה עד שיורו כולן אם אף בחזירה כן שצריך שיחזרו כולן בהן מהוראתן או רוב כת אם חזרו הרוב מכת שנכנסו להורות הוי נמי חזרה וכל העושים אחר שנודע להן מחזירת הוראה תו לא הוי תולה בב''ד:
פשיטא לך רוב. ומהדר הש''ס לבעל הבעיא דהא פשיטא לך דרוב מהכת שחזרו בהן סגי והויא חזרה מיהו הא קמיבעיא לך מה רוב בעינן אם רוב ההורייה מאותן שנכנסו בתחילה להורייה או רוב המשתייר בשעת החזרה סגי כדמפרש ואזיל:
היך עבידא. לענין מאי תיבעי לך וקאמר כגון שנכנסו מאה להורות ומתו מהן עשרה אי תימא רוב הנכנסין להורייה בעינן עד שיחזרו בהן חמשי' ואחד ואי תימא רוב המשתייר בשעת חזרה סגי אם כן ארבעים וששה הוי רוב ומהו ולא איפשיטא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source