רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא בְּהוֹרָיַית בֵּית דִּין. הוֹרוּ בֵית דִּין לַעֲקוֹר אֶת כָּל הַגּוּף. הוֹאִיל וּבֵית דִּין מְבִיאִין פָּר אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. הוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַייֵם מִקְצָת. הוֹאִיל וְאֵין בֵּית דִּין מְבִיאִין פָּר הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יוחנן פתר מתניתא בהוריית ב''ד. כלומר ר' יוחנן דפליג לקמן על שמואל גם בהא דס''ל דאין מיעוט הקהל מביאין כלל קרבן יחיד בהוראת ב''ד דלא נאמר קרבן יחיד אלא בשגגת מעשה והלכך לא פתר להאי ברייתא כדשמואל ברוב ומיעוט אלא כולה ברוב מיירי וחילוק דבין רישא וסיפא הכל ברוב ע''פ הוראת ב''ד הוא וכצ''ל. הורו ב''ד לעקור את כל הגוף הואיל ואין ב''ד מביאין פר היחיד מביא כשבה ושעירה הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הואיל ובית דין מביאין פר אין היחיד מביא כשבה ושעירה. ובספרי הדפוס נתחלף בטעות דהא לא פליג ר' יוחנן אמתני' דתנן בהדיא לקמן דבעקירת כל הגוף אין בית דין מביאין פר ובהא היחידין מביאין כל אחד ואחד קרבן יחיד ובהורו לבטל מקצת ולקיים מקצת דבית דין מביאין פר אין היחידין מביאין קרבן יחיד ומתכפרין בפר ובין רישא ובין סיפא ברוב הקהל שעשו על פי ב''ד מיירי והחילוק הוא בהוראת הב''ד גופא כדאמרן:
חֲבֵרַייָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. יָחִיד מַשְׁלִים לְרוֹב הַצִּיבּוּר הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל כָּל יָחִיד וְיָחִיד שֶׁעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ כָּל יָחִיד וְיָחִיד שֶׁעָשָׂה בִפְנֵי עַצְמוֹ מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. וְקַשְׁיָא עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל לֹא נִמְצָא כָּל יָחִיד וְיָחִיד מִתְכַּפֵּר לוֹ בִשְׁנֵי חַטָּאוֹת. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הַיָּחִיד תָלוּי. אָֽכְלוּ רוֹב. בֵּית דִּין מְבִיאִין. אָֽכְלוּ מִיעוּט. הַיָּחִיד מֵבִיא. 3a כָּל הַהוֹרָייָה שֶׁבֵּית דִּין פָּר אֵין הַיָּחִיד מֵבִיא כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כל ההורייה. תוספתא היא בפ''ק ונשנית שם בטעות במקצת. וכן כאן חסר בהא דלקמן ובגמרא הנדפס אצל ש''ס הבבלי הועתק החסרון במקצת וה''ג שם. כל ההוריה שב''ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה ושעירה וכל הורייה שב''ד אין מביאין פר היחיד מביא כשבה ושעירה שמואל פתר מתניתא ברוב ומיעוט אכלו רוב הואיל וב''ד מביאין פר אין היחיד מביא כשבה או שעירה אכלו מיעוט הואיל ואין ב''ד מביאין פר היחיד מביא כשבה ושעירה. ושם ג''כ נחסר מהואיל קמא עד הואיל בתרא. כלומר דשמואל מפרש הברייתא לטעמיה דהא דקאמר כל שב''ד מביאין פר וכו' באכלו רוב הקהל על פי הוראתן מיירי וסיפא באכלו מיעוט הקהל וב''ד אין מביאין והן מביאין כל אחד ואחד כשבה או שעירה וכדאמר ר' זעירא בשם שמואל לעיל:
יחיד משלים לרוב ציבור היא מתניתא. אדלעיל קאי להאי דמפרש הא דקתני במתניתין הלך היחיד ועשה שוגג דדוקא שגגת יחיד אצל הוראת ב''ד בעינן ולאפוקי אם שגג בפני עצמו כגון שנתחלף לו חלב בשומן ואכלו חייב וע''פ שהורו ב''ד שחלב מותר ואם היה יודע שהוא חלב ג''כ היה אוכל על פי ב''ד מכל מקום הואיל דהשתא השגגה לאו אצל הוראת ב''ד היא לא על פיהם הוא ושמואל פליג וקאמר דמתני' דקתני שוגג על פיהם לענין יחיד משלים לרוב הציבור דוקא הוא ולענין שיהו מביאין פר כדין רוב הציבור שעשו בשגגת הוראת ב''ד דבהא אמרינן דאינו משלים אא''כ היתה השגגה שלו על פי ב''ד ולא שנתחלף לו חלב בשומן ואכלו אבל כל יחיד ויחיד שעשה בפני עצמו פטור דלענין פטור קרבן בשביל שגגתו אע''פ שעשה בפני עצמו ושלא על פי ב''ד שהרי נתחלף לו חלב בשומן אפ''ה פטור הואיל דבלאו הכי הורו בית דין שחלב מותר:
א''ר יוחנן. דלא היא אלא אפי' לענין זה ממעט לי' התנא דמתני' ולומר דכל יחיד שעשה בפני עצמו ע''פ שגגתו ולא ע''פ ב''ד מביא כשבה או שעירה כדין קרבן שגגת יחיד דשוגג על פיהם בעינן לכל מילי:
וקשיא על דעתיה דשמואל לא נמצא כל יחיד ויחיד. של מיעוט הציבור מתכפר לו בשני חטאו' דקס''ד מדקאמר שמואל דאותו היחיד שנתחלף לו חלב בשומן פטור הוא ואינו משלים לרוב ציבור שיהו הב''ד מביאין פר משמע הא שאר יחידים שאכלו על פי הוראת ב''ד מביאין הן קרבן יחיד כשבה או שעירה דכיון דאותו היחיד אינו משלים רוב ציבור ונשארו הן במיעוטן ואין להן דין רוב ציבור שיתכפרו בפר כבר חלה עליהן חובת קרבן יחיד עכאו''א וצריכין הן להביא אחר שיחזרו הב''ד בהן והשתא אם אח''כ יבא א' ויאכל ג''כ ע''פ הוראת ב''ד קודם שיחזרו בהן מהוראתן ואז ישלים לרוב הציבור ויהו צריכין להביא פר נמצא כל יחיד ויחיד ממיעוט הציבור נתכפר לו שני פעמים בחטאת כשבה או שעירה שלו שחלה עליו בתחילה עוד בכפרת הפר חטאת וקשיא דעל מה הפר הזה בא הלא כבר נתכפרו כל יחיד ויחיד מהן בחטאת שלו:
ר' זעירא. משני לה בשם שמואל דלא תידוק הכי אליביה אלא דה''ק אותו היחיד שעשה בפני עצמו ולא על פי הוראת ב''ד ודאי דאינו משלים לרוב הציבור וטעמא דפטור הוא כדאמרין דס''ל לשמואל דכל היכא דהורו ב''ד שחלב מותר אין היחיד מתחייב אע''פ שעשה בשגגת עצמו ושאר כל יחיד ויחיד ממיעוט הציבור שעשו על פי ב''ד ואותן ראוין לפר אם היו רוב ציבור תלוי ועומד הוא ואינו חל עליו חוב קרבן יחיד שלו עד שיראה אם אח''כ כשיחזרו הב''ד בהן וימצאו שאכלו רוב שהשלים אחד לרוב הציבור על פי הוראת ב''ד:
ב''ד מביאין. אז ב''ד מביאין כדין רוב ציבור שעשו ע''פ הוראת ב''ד מביאין פר על ידי בית דין:
אכלו מיעוט. כלומר ואם לאו אלא שישארו במיעוטן וא''כ דינם כאכלו מיעוט הציבור על פי הוראת ב''ד ואז הן מביאין קרבן יחיד כל אחד ואחד כשבה או שעירה:
שְׁמוּאֵל אָמַר מַתְנִיתָא. אַדַּיִין אֲנִי אוֹמֵר. מִיעוּט הַקָּהָל שֶׁעָשׂוּ חַייָבִין שֶׂאֵין בֵּית דִּין מְבִיאִין עֲלֵיהֶן פָּר. תַּלְמוּד לוֹמַר עַם הָאָרֶץ. אֲפִילוּ כוּלּוֹ. אֲפִילוּ רוּבּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא. אַדַּיִין אֲנִי אוֹמֵר. מִיעוּט הַקָּהָל שֶׁעָשׂוּ בְלֹא הוֹרָייָה חַייָבִין. שֶׁכֵּן בְּהוֹרָייָה אֵין בֵּית דִּין מְבִיאִין פָּר. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲבָל הֵן מְבִיאִין כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא הֵן מְבִיאִין כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל דּוּ יְלִיף לָהּ חַייָב מֵחַייָב נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ יְלִיף לָהּ חִיּוּב מִפְּטוֹר. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. א֚וֹ הוֹדַ֣ע אֵלָ֔יו חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְהֵבִ֨יא. יָצָא הַמְשׁוּמָּר. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. נֶ֗פֶשׁ כִּי תֶֽחֱטָ֤א. אַחַ֛ת תֶּֽחֱטָ֥א. בַּעֲשׂוֹתָהּא. הֲרֵי אֵילּוּ מִיעוּטִין. הַתּוֹלֶה בְעַצְמוֹ חַייָב. הַתּוֹלֶה בְבֵית דִּין פָּטוּר׃ הָדָא פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל וְלֵית לָהּ קִיּוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא. ודאי פליגא על דשמואל ולית ליה קיום אלא כר' יוחנן בהא וחייב:
מתניתא פליגא על שמואל. וכן האי ברייתא דשנינו בריש פרקין קשיא הוא לשמואל נפש כי תחטא וכו' אלמא דוקא התולה בבית דין הוא פטור וזה דנתחלף לו חלב בשומן ואכלו לאו תלה בבית דין הוא:
או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא יצא מומר לעכו''ם. בת''כ דריש לה והתם גריס לה אליבא דר''ש דה''ק דוקא אם הודע לו ושב מידיעתו כדכתיב רישיה דקרא אשר לא תעשינה או הודע יצא מומר דלא שב מידיעתו הוא שמעת מינה דכל היכא דשב מידיעתו חייב בקרבן הוא וקשיא לשמואל דהא האי דנתחלף לו חלב בשומן ולא על פי הוראת בית דין היה ודאי היה שב מידיעתו. ואמאי פטור:
מתניתא אמרה פליגא על שמואל. השתא מהדר הש''ס אפלוגתייהו דלעיל במה דפליגי שמואל ור' יוחנן ביחיד שעשה בפני עצמו ובשעת הוראת בית דין כדאמרי' לעיל הורו בית דין שחלב מותר ונתחלף לזה חלב בשומן ואכלו דס''ל לשמואל דפטור וקאמר דברייתא דלקמיה קשיא על שמואל:
על דעתיה דשמואל. בשלמא לשמואל דהוא יליף לה חייב מחייב דקאמר בדין הוא שיהו מיעוט הקהל חייבין בשגגת מעשה שכן מצינו חיוב בהן בהורייה דבית דין אין מביאין עליהן אבל הן חייבין בקרבן יחיד ניחא אלא על דעתיה דר' יוחנן דס''ל דבהורייה אין ב''ד מביאין על מיעוט הקהל ולא הן מביאין קרבן יחיד קשיא דהוא יליף לה חיוב מפטור בתמיה והיכי יליף לחיוב בשגגת מעשה למיעוט הקהל מהורייה במיעוט הקהל שפטורין לגמרי ואין מביאין קרבן יחיד ולא משני מידי:
ר' יוחנן אמר לא הן מביאין כשבה ושעירה. ר' יוחנן לא מדייק הכי אלא מיעוט הקהל בהורייה אין ב''ד מביאין עליהן פר ולא הן מביאין קרבן יחיד כשבה או שעירה והיינו דמדייק הש''ס עליה דר' יוחנן:
שמואל אמר אבל הן מביאין כשבה או שעירה. כלומר לשמואל דס''ל דבהורייה מביאין מיעוט הקהל קרבן יחיד כל אחד ואחד מדייק לה הכי בפירושה דעדיין הייתי אומר דמיעוט הקהל שעשו בלא הורייה חייבין שכן אם עשו בהורייה אין ב''ד מביאין עליהן פר אבל הן מביאין כשבה או שעירה בהורייה והלכך בדין הוא אם עשו בלא הורייה אלא בשגגת מעשה שיהו חייבין שכן מצינו בהו חיובא אפילו בהורייה:
ר' יוחנן. דס''ל דאין מיעוט הקהל מביאין קרבן יחיד בעשו בהוראת ב''ד מפרש לה הכי עדיין אני אומר וכו' כלומר אע''ג דאתה אומר לרבות גם למרובין שעשו החטא בשגגת מעשה כל אחד ואחד בפני עצמו חייבין בקרבן ולאו דוקא נפש אחת קאמרה תורה ולא תיקשי דעם הארץ למה לי לרבות כן דהא מהיכי תיתי לחלק בין יחיד למרובין בזה ופשיטא דנפש אחת לאו דוקא הוא ועל זה מתרץ בסיפא דברייתא דמכל מקום איצטריך דעדיין איכא למיטעי ולומר דמיעוט הקהל שעשו בלא הורייה אלא בשגגת מעשה בדין הוא שיהו חייבין שכן אם היה בהורייה אין בית דין מביאין עליהן פר דבהא כ''ע לא פליגי שאין ב''ד מביאין פר בהורייה על מיעוט הקהל והלכך הואיל דמצינו להחמיר בהן דאין בית דין מביאין על מיעוט הקהל בדין הוא בשגגת מעשה שיהו מיעוט הקהל מביאין קרבן יחיד כל אחד ואחד אבל רוב הקהל שכן מצינו קולא בהן שאם עשו בהורייה שבית דין מביאין עליהן פר יכול שאם עשו בשגגת מעשה שהן פטורין כל אחד ואחד מקרבן יחיד להכי איצטריך עם הארץ ללמד דבין רוב או כל הקהל שחטאו בשגגת מעשה חייבין בקרבן יחיד כל א' וא' הכי פירושא דהברייתא והשתא פליגי בדיוקא:
עדיין אני אומר. רישא דהברייתא הכי היא נשנית שם אחר הברייתא שהובאה בריש פרקין נפש כי תחטא וכו' ומפרש התם כיצד הורו בית דין וכו'. אתה אומר לכך נאמרו המיעוטין הללו נפש תחטא אחת תחטא בעשותה או אינו אומר אלא יחיד שעשה חייב שנים שלשה שעשו פטורין תלמוד לומר עם הארץ אפילו הן מרובין עדיין אני אומר מיעוט הקהל שעשו חייבין שאין ב''ד מביאין עליהן פר אבל רוב הקהל שעשו יהו פטורין שכן בית דין מביאין עליהן פר תלמוד לומר עם הארץ אפי' רובו אפילו כולו. והשתא מפרש ואזיל היכי מפרשי שמואל ור' יוחנן להאי ברייתא ותרוייהו מפרשי לה בשגגת מעשה שלא ע''פ הוראת בית דין. ופליגי כל חד וחד לדיוקיה:
שמואל פתר מתניתא. השתא מפרש דכמו דפליגי בפירוש ברייתא דהתוספתא וכל חד וחד לטעמיה בהא דפליגי אם מיעוט הקהל בהוראת ב''ד מביאין קרבן יחיד או לא ה''נ פליגי בפירוש הברייתא הנשנית בת''כ:
הלכה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָֽדְעוּ שֶׁטָּעוּ כול'. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַתְנִיתָא כְּגוֹן שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי יוֹשֵׁב לִפְנֵיהֶן. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁסִּילְּקָן תְּבַטְּלוּ הוֹרָייָתָן. אִם בְּשֶׁסִּילְּקוּ אוֹתוֹ תְּבַטֵּל הוֹרָייָתוֹ. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּשֶׁזֶּה עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ וָזֶה עוֹמֵד בִּתְשׁוּבָתוֹ. הוֹרָייָתָן אֶצְלוֹ אֵינָהּ הוֹרָאָה. שֶׁלֹּא סִילְּקוּ אוֹתוֹ. אֶצֶל אֲחֵרִים הוֹרָייָה. שֶׁלֹּא סִילְּקָן. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם. דְּרִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם אָמַר. נִכְנְסוּ מֵאָה. עַד שֶׁיּוֹרוּ כוּלָּן. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁלֹּא נִכְנַס. אִם בְּשֶׁלֹּא נִכְנַס. מְעַכֵּב. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי. דְּרִבִּי אָמַר. אֵין לְךָ מְעַכֵּב אֶלָּא מוּפְלֶא שֶׁלְּבֵית דִּין (בלוד). וְהָא רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם אָמַר. נִכְנְסוּ מֵאָה. עַד שֶׁיּוֹרוּ כוּלָּן. אַף בַּחֲזִירָה כֵן אוֹ רוֹב. כת פְּשִׁיטָא לָךְ רוֹב. מָה רוֹב. רוֹב הַהוֹרָייָה רוֹב הַמִּשְׁתַּייֵר. הֵיךְ עֲבִידָא. נִכְנְסוּ מֵאָה וּמֵתוּ מֵהֶן עֲשָׂרָה. אִין תֹּאמַר. רוֹב הַהוֹרָייָה. חֲמִשִּׁים וְאֶחָד. וְאִין תֹּאמַר. רוֹב הַמִּשְׁתַּייֵר. אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היך עבידא. לענין מאי תיבעי לך וקאמר כגון שנכנסו מאה להורות ומתו מהן עשרה אי תימא רוב הנכנסין להורייה בעינן עד שיחזרו בהן חמשי' ואחד ואי תימא רוב המשתייר בשעת חזרה סגי אם כן ארבעים וששה הוי רוב ומהו ולא איפשיטא:
פשיטא לך רוב. ומהדר הש''ס לבעל הבעיא דהא פשיטא לך דרוב מהכת שחזרו בהן סגי והויא חזרה מיהו הא קמיבעיא לך מה רוב בעינן אם רוב ההורייה מאותן שנכנסו בתחילה להורייה או רוב המשתייר בשעת החזרה סגי כדמפרש ואזיל:
והא. השתא מהדר אדינא דמתני' דהכא ובעי והא דאמר ר' מנא בר תנחום נכנסו מאה עד שיורו כולן אם אף בחזירה כן שצריך שיחזרו כולן בהן מהוראתן או רוב כת אם חזרו הרוב מכת שנכנסו להורות הוי נמי חזרה וכל העושים אחר שנודע להן מחזירת הוראה תו לא הוי תולה בב''ד:
אלא מופלא של בית דין בלבד. שאם הוא לא היה שם מעכב כדתנן לקמן אבל אחד מן שאר הב''ד שלא נכנס שם אינו מעכב:
פתר לה כרבי דר' אמר אין לך מעכב. בהוראה:
אם בשלא נכנס. א''כ מעכב הוא בהוראה דהא אין כאן כל הב''ד ובלאו הכי אין הוראתן הוראה:
פתר לה. ר' מנא להמתני' בשזה לא נכנס עמהן בתחלה לישב ולהורות אלא אח''כ בא והיה דן לפניהם:
לית הדא פליגא. וכי לא פליגא הך מתני' אהא דר' מנא בר תנחום לעיל דאמר מאה שנכנסו להורות עד שיורו כולן ויסכימו לדעת אחת וזה שלא הסכים עמהן ואמר להן טועין אתם א''כ אמאי הוראתן אצל אחרים. הוראה היא:
אלא כי אנן קיימין. בשכל אחד ואחד עומד בדעתו ובתשובתו הלכך הורייתן אצלו אינה הורייה לפי שלא סילקו אותו לחזור בו מדעתו ואם הוא עשה אח''כ כפי הוראתן חייב אבל אצל אחרים הורייתן הוראה לפי שזה לא סילקן מדעתם ואחרי' שעשו כפי הוראתם פטורין דהוי כתולה בבית דין:
מה אנן קיימין אם בשסילקן. מדעתם מחמת שהיה דן לפניהם והודו לו א''כ פשיטא הוא דתבטל הורייתן ואינו כלום ואם בשסילקו אותו מדעתו תבטל הורייתו ואין בתשובתו כלום:
גמ' מתניתא כגון שמעון בן עזאי יושב לפניהן. לאו אהאי מתני' קאמר אלא אמתני' דלקמן הורו ב''ד וידע אחד מהן שטעו ואמר להן טועין אתם ואיידי דבעי לקמן בחזרה מהו דהיינו דינא דאיירי במתני' נקט לה הכא. מתני' דקתני ואמר להן טועין אתם כגון שמעון בן עזאי יושב ודן לפניהן וכלומר גדול בהוראה כמוהו הוא שיאמר להן טועין אתם וכדמפרש ואזיל:
משנה: הוֹרוּ בֵית דִּין וְיָֽדְעוּ שֶׁטָּעוּ וְחָֽזְרוּ בָהֶן בֵּין שֶׁהֵבִיאוּ כַפָּרָתָן וּבֵין שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ כַפָּרָתָן וְהָלַךְ וְעָשָׂה עַל פִּיהֶן רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר וְרִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר סָפֵק. אֵיזֶהוּ סָפֵק 3b יָשַׁב לוֹ בְתוֹךְ בֵּיתוֹ חַייָב. הָלַךְ לוֹ לִמְדִינַת הַיָּם פָּטוּר. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה אֲנִי בָזֶה שֶׁהוּא קָרוֹב לִפְטוֹר מִן הַחוֹבָה. אָמַר לוֹ בֶן עַזַּאי מַה שָׁנָה זֶה מִן הַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ שֶׁהַיּוֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ אֶיפְשַׁר הָיָה לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע וְזֶה לֹא הָיָה אֶיפְשַׁר לוֹ שֶׁיִּשְׁמַע׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה. ושואל הש''ס מאי קאמר בהנכנסין לעזרה הרי בערבי פסחים נתחלקו לשלשה כיתות ונכנסו כל כת זו אחר זו כדתנן שם וא''כ כיצד משערין אותן אם בכל כת וכת משערין לרוב הנכנסין מהן או אין משערין אלא בכת הראשונה בלבד וכשאתה אומר בכל כת וכת א''כ האיך מתנהגין הם בראשונה דשמא בשניה איכא רובא או ליכא רובא טמאין והיא גופה נמי קמיבעיא ליה אם בכל כת וכת אזלינן בתר רובא דילה או הכל הולך אחר רוב כת הראשונה בלבד ואחריה נגררין כל הכתות האחרות:
מה שנה זה. שהחזיק ללכת ועדיין לא הלך מן היושב בביתו ואמר לו ר''ע לפי שהיושב בביתו אפשר היה לו שישמע וזה שהחזיק בדרך אע''פ שלא הלך לא היה אפשר לו שישמע שטרוד הוא והלכה כר''א וכר''ע:
שהוא קרוב לפטור. דהוי כתולה בב''ד לפי שלא היה לו לידע שחזרו בהן:
ישב לו בתוך ביתו. כלומר אם יושב הוא בביתו במדינה שהורו בה ב''ד שהיה אפשר לו שישמע שחזרו בהן ב''ד מהוראתן חייב באשם תלוי אבל הלך לו למדינת הים ולאו דוקא הלך אלא החזיק בדרך ללכת אע''פ שעדיין לא הלך שמפני טרדתו לצאת לדרך אין לו פנאי לשאול אם חזרו בהן ב''ד ופטור מאשם תלוי:
איזהו ספק. כלומר במה הוא אומר ר''א שהוא נידון כמי שנסתפק לו אם חטא אם לא חטא וחייב באשם תלוי:
ור''א אומר ספק. הואיל והיה לו לשאול על דברים שנתחדשו בב''ד ולא שאל הוי ספק אי כתולה בב''ד אי כתולה בעצמו דמי ומביא אשם תלוי:
ר''ש פוטר. לפי שברשות ב''ד הוא עושה שלא היה יודע שטעו וחזרו בהן והוי תולה בב''ד הלכך פטור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source