כְּתִיב וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחָמָן. נִמְתְּחָה הַקֶּשֶׁת וְחָֽזְרָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. נִתְפַּזֵּר זַרְעוּ וְיָצָא לוֹ בִצִיפָּרְנֵי יָדָיו. וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב מַתָּנָה. תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה אֵיקוֹנִין שֶׁלְּאָבִיו. מִיָּד הֵיצָן. מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַֽעֲקֹ֔ב. אָמַר רִבִּי אָבִין. אַף אֵיקוֹנִין שֶׁלְּרָחֵל רָאָה. מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ויפוזו. לשון יציאת הפיזור וחילוק דרך זרועי ידיו:
מידי אביר יעקב. היתה לו זה שראה איקונין שלו:
משם רועה אבן ישראל אבן הרומז על רחל שהוא אבן ישראל שאף איקונין וזכות שלה גרם לו להנצל מן החטא:
נמתחה הקשת. כמ''ד לעשות צרכיו נכנס וחזרה כדלקמיה:
אֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אָמַר רִבִּי אָבִין. וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל מִטּוּמְאָתָם. רִבִּי יוֹנָתָן שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי יוֹסֵי בֶּן לַקוֹנִייָא. אַזְהָרָה לַמְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה מְנַיִין. וּבְעָא כֵיפָה מִזְרוֹק בַּתְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מִילָּא דְּמַייְנוּקְייָא אָֽמְרִין בִּכְּנִישְׁתָּא בְּכָל יוּם אַתְּ שְׁאִיל לִי. וְאֶל אִשָּׁה֭ בְּנִידַּת טוּמְאָתָהּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ. אֲמַר לֵיהּ. 10b לָא צְרִיכָה לֵיהּ הָדָא. וְלֵית צוֹרְכָא דְלָא. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה חַייָב. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָֽמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי. פֵּירַשׁ מִיָּד. מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָא וְאַתְּ צְרִיכָא לָן. נֵצֵא לַחוּץ וְנִלְמַד. נָֽפְקִין וְשָֽׁמְעוּן קָלֵיהּ דְּתַנָּייָא תַנֵּי כְּהָדָא דְחִזְקִיָּה. וְאִ֡ם שָׁכֹב֩ יִשְׁכַּ֨ב אִ֜ישׁ אוֹתָהּ. אֵין לִי אֶלָּא מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה חַייָב. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָֽמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי. פִּירֵשׁ מִיָּד. מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר. וּתְהִ֤י נִדָּתָהּ֙. וַאֲפִילוּ פִירְשָׂה עָלָיו נִדָּתָהּ. מַה יַעֲשֶׁה. רַב הוֹשַׁעְיָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. יִצֶן. לֹא הִיצֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו אַל תִּקְרַב. אַל תִּפְרוֹשׁ. קְרִיבָה פְּרִישָׂה. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב אַבָּא. כְּהָדָא הָאוֹמְרִים קְרַ֣ב אֵלֶ֔יךָ אַל תִּגַּע בִּ֖י כִּ֣י קְידַשְׁתִּיךָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. יְהֵא רוֹאֶה אֶת הַחֶרֶב כִּילּוּ מְחַתֶּכֶת בִּבְשָׂרוֹ. וְכָל עַמָּא רִבִּי זְעִירָא. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. יִטּוֹחַ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו בַּכּוֹתֶל וִיהֵא מֵיצָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בכותל. אפי' בכותל אם ינעוץ ראשי אצבעותיו בכח ויסיח דעתו מדבר אחר מיד יהא ניצון וימות האבר:
איזוהי מצות עשה שבנידה. כלומר היכא רמיזא מצות עשה זו:
והזהרתם את בני ישראל בטומאתם. בשעת שהן בטומאתם כגון שנטמאת עתה תזהירו אותם במצות עשה זו שאל יפרוש ממנה עד שיהא ניצון ולא בקושי:
בעא כיפה מיזרוק בתריה. רצה לזרוק אחריו כיפה של אבנים דקסבר דשאל לו כפשוטו ואם אתה שואלני דבר שתינוקת של בית רבן אומרין בכל יום אתמהא:
לא צריכה לי הדא. כמה שאתה סבור ולית צריכה ומספקא לי אלא כהדא דתנן במתני' היה משמש וכו' מהו שיהא חייב כלומר מנין הוא מוזהר על זה שיהא חייב אם פירש מיד:
ושמעון קליה דתנייא. שמעו לקול תנא אחד ששנה כהאי ברייתא דחזקיה דלקמיה:
ותהי נדתה עליו. דריש דנדתה עליו אפי' נהייתה עכשיו בשעת תשמיש ופירשה שפירש ממנה מיד עליו נדת' חייב עליה כשוכב בתחילה עם הנדה שהית' כבר:
יצן. יראה שיהא ניצון ואח''כ יפרוש:
לא היצן שלא היה יכול להיות ניצון מהר ומה תקנתו לזה:
קורא אני עליו וכו'. כלומר אין לו תקנה אחרת אלא שימתין מלפרוש עד שימות האבר מאליו:
קריבה. מלשון פרישה היא לפעמים כהדא דמצינו בכתוב האומרים קרב אליך וגו' שתפרוש לעצמך ואל תגע בי כי סבור אתה שאני קדשתיך וטמאתיך מלשון לא יהי' קדש בבני ישראל:
יהא רואה את החרב כאלו מחתכת בבשרו. באבר שלו וכל עמו כלומר ובכל הגוף שלו עמו ואז יהא ניצון מיד:
א''ל. אס לדבר הזה אתה שואל אנא ואת צריכא לן ללמוד נצא לחוץ ואולי נלמד לשמוע טעמו של דבר:
משנה: אֵין חַייָבִין עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל וְעַל בִּיטּוּי שְׂפָתַיִם וְעַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקֳדָשָׁיו. וְהַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בָהֶם דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַנָּשִׂיא חַייָב בְּכוּלָּן חוּץ מִשְּׁמִיעַת קוֹל שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אין חייבין על שמיעת הקול. שהשביעו חבירו אם יודע לו עדות ולא העיד לו כדכתיב ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד וגו':
ועל ביטוי שפתים. שבועה שלא אוכל ואכל או שאוכל ולא אכל וכן אכלתי ולא אכל לא אכלתי ואכל:
ועל טומאת מקדש וקדשיו. הנכנס למקדש בטומאה או שאכל קדש אם שגגו בהוראה באחת מכל אלו אין חייבין בקרבן לפי שאין היחידים חייבים על שגגתן חטאת קבועה:
והנשיא כיוצא בהם. מלך ששגג באחד מכל אלו אינו מביא שעיר ופטור משום קרבן דברי ר' יוסי הגלילי וטעמיה משום דכתיב בכל אלו ואם לא תגיע ידו ואם לא תשיג ידו מי שבא לידי עניות ועשירות יצא מלך שאין בא לידי עניות וכן ס''ל במשיח ומשום האי טעמא דאינו בא לידי עניות דכתיב והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו:
ר' עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן. דכתיב בנשיא וכפר עליו הכהן מחטאתו ובקרבן עולה ויורד האמור בכל אלו כתיב גם כן וכפר עליו הכהן מחטאתו ללמדך שהנשיא חייב בהן. ובמשיח סבירא ליה לר' עקיבא נמי כרבי יוסי הגלילי דפטור בהן ומטעמא דכתיב ביה זה קרבן אהרן ובניו וגו' עשירית האיפה זה מיעוט הוא לומר עשירית האיפה של מנחת חביתין הוא בא חובה לכהן משיח ואין עשירית האיפה האמורה במקום אחר חובה לכהן משיח וכיון שמיעטו הכתוב מעשירית האיפה מיעטו נמי משתי תורים ומכל קרבן האמור בענין דכתיב בסוף אותה הפרשה וכפר עליו הכהן על על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה המתכפר באחת מאלה מתכפר בכולן ושאין מתכפר באחת מאלה אין מתכפר בכולן:
הלכה: אֵין חַייָבִין עַל שְׁמִיעַת קוֹל אָלָה כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. וְאִם דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֮ מַשֶּׂ֒גֶת֒. אֵת שֶׁהוּא רָאוּי לָבוֹא לִידֵי דַלּוּת. יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא לִידֵי דַלּוּת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. וְהָיָ֥ה כִֽי יֶאְשַׁם֭ לְאַחַ֣ת מֵאֵ֑לֶּה. אֵת שֶׁהוּא חַייָב עַל כּוּלָּן חַייָב עַל מִקְצָתָן. וְאֵת שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל כּוּלָּן אֵינוֹ חַייָב עַל מִקְצָתָן. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מֵעַתָּה לֹא יִטָּמֵא בְצָרַעַת. שֶׁאֵינוֹ רָאוּי בְקַלּוֹת וְכֵן דַּלּוּת וְכֵן דַּלֵּי דַּלּוּת. רַב הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. מֵעַתָּה אִשָּׁה לֹא תְהֵא חַייֶבֶת עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. אֵין הָאִשָּׁה מִבִיאָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְרִבִּי עֲקִיבָה. זֶ֡ה קָרְבַּן֩ אַֽהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו. זֶה הוּא מֵבִיא. אֵינוּ מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה אֲחֶרֶת. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְאֵינוֹ מֵבִיא נְדָבָה. אָמַר לֵיהּ. אִין. חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא נְדָבָה הוּא מֵבִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם דל הוא. האי קרא במצורע כתיב וצ''ל ואם לא תגיע ידו וגו':
גמ' טעמא דרבי יוסי הגלילי. דהנשיא וכן המשיח פטור מכל אלו:
את שהוא חייב על כולן וכו'. וכיון דלא שייך גביה דלות אינו מתחייב בכולן:
מעתה לא יטמא. נשיא ומשיח בצרעת דהא אינו ראוי לבא בקלות וכו' ובמצורע כתיב גביה ואם דל הוא ואין ידו משגת והא לא שייכא גבייהו:
רב הושעיה בעי. על הא דקאמר את שהוא חייב על כולן הוא דחייב על מקצתן מעתה אשה לא תהא חייבת על ביאת המקדש דהא אינה חייבת בשמיעת הקול דלא שייכא עדות גבה ואינה מתחייבת בכולן הויא:
אין האשה מביאה. בתמיה מסקנת הקושיא היא וכי לא מצינו שהאשה מביאה על ביאת המקדש דהא מוזהרת עליה דכתיב אל המקדש לא תבא:
טעמא דרבי עקיבה. דסבירא ליה נמי דמשיח פטור בהן דכתיב זה קרבן אהרן ובניו וכו' כדפרישית במתני':
ואינו מביא נדבה. כלומר וכי מיעטו הכתוב ממנחת נדבה אלא דזה הוא חובה עליו ואמאי לא נימא נמי דהכי קאמר זה הוא חובה לו בכל יום ויום אבל עשירית האיפה האמורה במקוסם אחר פעמים שהוא מביא לנדבה:
א''ל אין. כלומר אין הכי נמי דודאי חובה אינו מביא במקום אחר הא נדבה הוא מביא ואנן הכי קאמרינן דאינו מביא לחובה לעשירית האיפה האמורה במקום אחר:
בֵּינִי מַתְנִיתָא שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיני מתני'. כן צריך לגרוס במתני' אליבא דרבי עקיבא שהמלך לא מעיד ולא מעידין אותו ולפיכך הוא דלא שייך בשמיעת קול וזהו עיקר הטעם והא דקתני לא דן וכו' אגב גררה נסבה:
הלכה: כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כול'. אָשָׁם תָּלוּי הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַייָבִין כול'. נֶפֶשׁ. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא. יַרְבֶּה הַמָּשִׁיחַ. בְחָֽטְאָה בִּשְׁגָגָ֔ה. אֵת שֶׁהוּא בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה. יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה. וּכְרִבִּי דוּ אָמַר מָשִׁיַח בְּשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה הוּא. אֵת שֶׁהוּא בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה לְכָל הַדְּבָרִים. יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה לְכָל הַדְּבָרִים. נֶפֶשׁ. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ. הָכָא אַתָּ מַר. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא. וָכָא אַתָּ מַר. לְרַבּוֹת מָשִׁיחַ. כַּֽחַטָּאת֙ אָשָׁם. מַה חַטָּאת מְכַפֶּרֶת וּמְמָרֶקֶת. אַף אָשָׁם מְכַפֵּר וּמְמָרֵק. יָצָא אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהוּא מְבַפֵּר וּמְשַׁייֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' נפש לרבות הנשיא. אדין אשם תלוי קמהדר דכתיב ביה ואם נפש כי תחטא וגו'. ולא ידע ואשם נפש לרבות הנשיא לאשם תלוי:
ירבה המשיח. אמאי לא מרבינן נמי להמשיח באשם תלוי:
בחטאה בשגגה. כלומר באשם תלוי כתיב וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג וגו' דמיירי בחטא שהוא תלוי בשוגג כדמפרש ואזיל את שהוא בשגגת מעשה שמתחייב בשגגת מעשה בלבד יצא משיח שאינו בשגגת מעשה בלבד אלא דוקא אם העלם דבר בהוראה:
וכרבי דהוא אמר משיח בשגגת מעשה הוא. מתחייב בע''ז אפי' בלא העלם דבר כדאמר לעיל בהלכ' ג' בגמרא אליביה הכי הוא דמתרצינן את שהוא וכו' יצא משיח שאינו בשגגת מעשה לבד בכל הדברים דבשאר עבירות אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה:
נפש לרבות הנשיא והמשיח. נפש האמור באשם ודאי כדכ' באשם מעילות נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה וגו' לרבות את שניהם הנשיא והמשיח שחייבין באשם ודאי:
הכא את אמר. באשם תלוי לרבות הנשיא בלבד והכא באשם ודאי את אמר לרבות גם משיח והא באשם ודאי ג''כ וחטאה בשגגה כתיב ביה ונדרוש נמי למעוטי המשיח כדדרשת באשם תלוי ומשני כחטאת כאשם כתיב בתורת האשם בפ' צו ומקשינן אשם לחטאת לומר את שהוא חייב בחטאת חייב באשם והיינו באשם ודאי דאיתקש לגמרי לחטאת מה חטאת מכפרת וממרקת החטא לגמרי אף אשם ודאי מכפר וממרק יצא אשם תלוי שהוא מכפר ומשייר שאינו מכפר לגמרי אלא להגין מן היסורין וכשיוודע לו אח''כ מביא חטאת והלכך לא מרבינן ליה מהיקישא דכחטאת כאשם את שהוא מחויב. חטאת מביא אשם תלוי וממעטינן למשיח לפי שאינו בשגגת מעשה:
משנה: כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת הַיָּחִיד מֵבִיא 11a כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה וְהַנָּשִׂיא שָׂעִיר וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פָּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה. וּבֵית דִּין פַּר וְשָׂעִיר פַר לָעוֹלָה וְשָׂעִיר לַחַטָּאת׃ אָשָׁם תָּלוּי הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַייָבִין וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. אָשָׁם ווַדַּאי הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַייָבִין וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל וּבִיטּוּי שְׂפָתַיִם וְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקֳדָשָׁיו בֵּית דִּין פְּטוּרִין הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַייָבִין אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַייָב עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקֳדָשָׁיו דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. וּמָה הֵן מְבִיאִין קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובית דין פטורין. שאין להוראת ב''ד עסק בהן לפי שאין חייבין בהוראתן אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת והילכך אין אשם בהוראת בית דין:
על שמיעת הקול וכו' ב''ד פטורין. לפי שאין חייבין בהוראה אלא על שיש בשגגתו חטאת קבועה כדתנן לעיל ואלו בקרבן עולה ויורד הן:
והיחיד והנשיא והמשיח. חייבין בכל אלו וכדמפרש לקמן שהן מביאין קרבן עולה ויורד:
אלא שאין כ''ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר' שמעון. וטעמיה דכתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל מי שחטאו שוה לקהל יצא כ''ג שאין חטאו שוה לקהל שכל אחד מן הקהל הנכנס למקדש שוגג או עבר עבירה בשוגג חייב על שגגת מעשה בלבד וכהן משיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה כדתנן לעיל. ואין הלכה כר''ש אלא כ''ג מביא קרבן עולה ויורד אף על טומאת מקדש וקדשיו:
ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד. האי קאי את''ק ואדר''ש לת''ק קאמר דהנשיא והמשיח שוין ליחיד בכל אלו וקרבן עולה ויורד מביאין כמו ההדיוט ולר''ש דפליג בכהן משיח בטומאת מקדש וקדשיו וכן נמי פליג בנשיא בשמיעת הקול כדאמר התם בגמרא וכן הכא. ולדידיה אין הנשיא חייב מאלו הג' אלא בביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו והמשיח בביטוי שפתים ושמיעת הקול ומה הן מביאין בקרבן עולה ויורד כמו ההדיוט:
ר' אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר. אמרינן בגמרא דר''א לא פליג אלא על טומאת מקדש וקדשיו לפי שחייבין על זדונה כרת והילכך ס''ל בשעיר כדרך שהנשיא מביא על שאר עבירות שחייבין על זדונן כרת ואין הלכה כר''א דכיון דאין חייבין על שגגת מקדש וקדשיו חטאת קבועה אין הנשיא מביא אלא כדרך שהיחיד מביא:
היחיד והנשיא והמשיח חייבין. שכל אלו מעשה יחיד הן לא שנא הדיוט ולא שנא הנשיא ומשיח:
אשם ודאי. והן חמשה אשמות שבאין על הודאי אשם מעילות אשם גזילות אשם נזיר אשם מצורע אשם שפחה חרופה:
ומשיח ובית דין פטורין. דאין בהן אשם תלוי לפי שאין חייבין בקרבן אלא א''כ נעשה על ידי ששגו בהוראה ואם נסתפק להם אם שגו בהוראה או לא אין אשם תלוי בא על זה שאינו בא אלא על ספק החטא וכדאמרינן בסוף פרק דלעיל דדרשינן מונודעה החטאת האמור בקרבן ציבור שאין חייבין בשום קרבן אלא א''כ עד שנתוודע החטאת ומשיח הוקשה להן דכתיב לאשמת העם הרי הוא כעם:
היחיד והנשיא חייבין. לפי שאין חטא הנשיא תלוי בהוראתו אלא בשגגת מעשה לבד והרי הוא כשאר היחידים בזה וחייב באשם תלוי על לא הודע לו:
אשם תלוי. עבירות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלהן אשם תלוי כגון שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל את אחד מהן ואינו יודע איזו מהן אכל:
ובית דין פר ושעיר. כדכתיב שם והי' אם מעיני העדה נעשתה לשגגה וגו' וכדילפינן לעיל מעיני מעיני דבבית דין הכתוב מדבר:
ובע''ז היחיד והנשיא והמשיח מביאין שעירה. דכתיב בקרבן ע''ז האמור בפרשת שלח לך ואם נפש אחת וגו' תורה אחת יהיה לכם השוה את כל נפש לקרבן זה:
ומשיח ובית דין מביאין פר. פר בהוראה שאינן חייבין אלא על העלם דבר בהוראה עם שגגת מעשה כדאמרינן לעיל בהלכה ג':
והנשיא שעיר. זכר לחטאת כדכתיב שם:
כשבה ושעירה. או כשבה או שעירה כדכתיב בויקרא בחטאת יחיד:
מתני' כל מצות שבתורה שחייבין על זדונה כרת. כדילפינן לעיל בהלכה ד' דדוקא בדבר שזדונו כרת מביא בשגגתו חטאת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source