Horayoth
Daf 10b
משנה: אֵין חַייָבִין עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל וְעַל בִּיטּוּי שְׂפָתַיִם וְעַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקֳדָשָׁיו. וְהַנָּשִׂיא כַּיּוֹצֵא בָהֶם דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר הַנָּשִׂיא חַייָב בְּכוּלָּן חוּץ מִשְּׁמִיעַת קוֹל שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ׃
Traduction
Il n’est pas coupable si son enseignement inexact se réfère à une audition de voix (37)''V. Siffra, section Wayyiqra, ch. 1 et 4; Cf. ci-après, (3, 3).'', ou à une énonciation de paroles, ou à une impureté concernant le Temple et ses saintetés. Il en est de même du Nassi (exilarque) qui aurait commis une erreur analogue. Tel est l’avis de R. Yossé le Galiléen. R. aqiba dit: le Nassi est coupable dans tous les cas, sauf s’il s’agit d’une audition, car le roi n’est pas juge (38)V. (Sanhedrin 2, 3). et n’est pas jugé; il ne peut pas être témoin, et nul ne témoignera à son sujet.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין חייבין על שמיעת הקול. שהשביעו חבירו אם יודע לו עדות ולא העיד לו כדכתיב ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד וגו':
ועל ביטוי שפתים. שבועה שלא אוכל ואכל או שאוכל ולא אכל וכן אכלתי ולא אכל לא אכלתי ואכל:
ועל טומאת מקדש וקדשיו. הנכנס למקדש בטומאה או שאכל קדש אם שגגו בהוראה באחת מכל אלו אין חייבין בקרבן לפי שאין היחידים חייבים על שגגתן חטאת קבועה:
והנשיא כיוצא בהם. מלך ששגג באחד מכל אלו אינו מביא שעיר ופטור משום קרבן דברי ר' יוסי הגלילי וטעמיה משום דכתיב בכל אלו ואם לא תגיע ידו ואם לא תשיג ידו מי שבא לידי עניות ועשירות יצא מלך שאין בא לידי עניות וכן ס''ל במשיח ומשום האי טעמא דאינו בא לידי עניות דכתיב והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו:
ר' עקיבא אומר הנשיא חייב בכולן. דכתיב בנשיא וכפר עליו הכהן מחטאתו ובקרבן עולה ויורד האמור בכל אלו כתיב גם כן וכפר עליו הכהן מחטאתו ללמדך שהנשיא חייב בהן. ובמשיח סבירא ליה לר' עקיבא נמי כרבי יוסי הגלילי דפטור בהן ומטעמא דכתיב ביה זה קרבן אהרן ובניו וגו' עשירית האיפה זה מיעוט הוא לומר עשירית האיפה של מנחת חביתין הוא בא חובה לכהן משיח ואין עשירית האיפה האמורה במקום אחר חובה לכהן משיח וכיון שמיעטו הכתוב מעשירית האיפה מיעטו נמי משתי תורים ומכל קרבן האמור בענין דכתיב בסוף אותה הפרשה וכפר עליו הכהן על על חטאתו אשר חטא מאחת מאלה המתכפר באחת מאלה מתכפר בכולן ושאין מתכפר באחת מאלה אין מתכפר בכולן:
הלכה: אֵין חַייָבִין עַל שְׁמִיעַת קוֹל אָלָה כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. וְאִם דַּ֣ל ה֗וּא וְאֵ֣ין יָדוֹ֮ מַשֶּׂ֒גֶת֒. אֵת שֶׁהוּא רָאוּי לָבוֹא לִידֵי דַלּוּת. יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לָבוֹא לִידֵי דַלּוּת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. וְהָיָ֥ה כִֽי יֶאְשַׁם֭ לְאַחַ֣ת מֵאֵ֑לֶּה. אֵת שֶׁהוּא חַייָב עַל כּוּלָּן חַייָב עַל מִקְצָתָן. וְאֵת שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל כּוּלָּן אֵינוֹ חַייָב עַל מִקְצָתָן. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מֵעַתָּה לֹא יִטָּמֵא בְצָרַעַת. שֶׁאֵינוֹ רָאוּי בְקַלּוֹת וְכֵן דַּלּוּת וְכֵן דַּלֵּי דַּלּוּת. רַב הוֹשַׁעְיָה בָעֵי. מֵעַתָּה אִשָּׁה לֹא תְהֵא חַייֶבֶת עַל בִּיאַת הַמִּקְדָּשׁ. אֵין הָאִשָּׁה מִבִיאָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמָא דְרִבִּי עֲקִיבָה. זֶ֡ה קָרְבַּן֩ אַֽהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו. זֶה הוּא מֵבִיא. אֵינוּ מֵבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה אֲחֶרֶת. רִבִּי זְעִירָא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. וְאֵינוֹ מֵבִיא נְדָבָה. אָמַר לֵיהּ. אִין. חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא נְדָבָה הוּא מֵבִיא.
Traduction
R. Yohanan dit quel est le motif de dispense par R. Yossé le Galiléen pour le Nassi et le prêtre oint; c’est le verset (Lv 14, 21) s’il est pauvre et n’a pas la faculté suffisante, etc., il n’offrira qu’une faible offrande à présenter; or, ceci s’applique au lépreux susceptible de devenir pauvre, non au prêtre oint qui n’est jamais menacé de pauvreté. Resh Lakish cite ce verset (Lv 5, 5): Si par mégarde il commet l’une de ces fautes; celui qui est apte à devenir coupable de toutes ces fautes encourt aussi la responsabilité d’une partie, non celui qui ne saurait les encourir toutes (comme le prêtre oint, inapte à être déclaré pauvre). S’il en est ainsi, demanda R. Isaac, ni le Nassi ni le prêtre oint ne devraient jamais pouvoir être déclarés impurs par la plaie, en raison de ce que, par suite de leur rang, il ne leur arrive pas de se contaminer, pas plus que d’être frappés de pauvreté. De même R. Oshia (répliquant à la déduction du préopinant, qu’il faut être apte à être passible pour tous les délits en question, avant d’être condamné pour l’un d’eux) objecta ceci: puisque une femme, non admise à témoigner, n’est pas coupable par l’audition d’une voix, elle ne devrait pas non plus être punissable pour venir au Temple à l’état impur? Or, on trouve que la femme est condamnable de ce fait (43)Voir (Lv 12, 4).. – R. Yossé dit au nom de R. Yohanan pourquoi R. aqiba absout aussi le prêtre oint, en vertu du verset (6, 13); Voici le sacrifice d’Aaron et de ses fils, un dixième d’Epha, c’est-à-dire il offrira ce dixième seul, non un autre. —Mais, demanda R. Zeira devant R. Yassa, ce prêtre ne peut-il jamais donner d’offrande volontaire? Certes, fut-il répondu, c’est ainsi: à titre obligatoire, il ne l’offre pas, mais à titre de don volontaire, c’est possible.
Pnei Moshe non traduit
גמ' טעמא דרבי יוסי הגלילי. דהנשיא וכן המשיח פטור מכל אלו:
ואם דל הוא. האי קרא במצורע כתיב וצ''ל ואם לא תגיע ידו וגו':
את שהוא חייב על כולן וכו'. וכיון דלא שייך גביה דלות אינו מתחייב בכולן:
מעתה לא יטמא. נשיא ומשיח בצרעת דהא אינו ראוי לבא בקלות וכו' ובמצורע כתיב גביה ואם דל הוא ואין ידו משגת והא לא שייכא גבייהו:
רב הושעיה בעי. על הא דקאמר את שהוא חייב על כולן הוא דחייב על מקצתן מעתה אשה לא תהא חייבת על ביאת המקדש דהא אינה חייבת בשמיעת הקול דלא שייכא עדות גבה ואינה מתחייבת בכולן הויא:
אין האשה מביאה. בתמיה מסקנת הקושיא היא וכי לא מצינו שהאשה מביאה על ביאת המקדש דהא מוזהרת עליה דכתיב אל המקדש לא תבא:
טעמא דרבי עקיבה. דסבירא ליה נמי דמשיח פטור בהן דכתיב זה קרבן אהרן ובניו וכו' כדפרישית במתני':
ואינו מביא נדבה. כלומר וכי מיעטו הכתוב ממנחת נדבה אלא דזה הוא חובה עליו ואמאי לא נימא נמי דהכי קאמר זה הוא חובה לו בכל יום ויום אבל עשירית האיפה האמורה במקוסם אחר פעמים שהוא מביא לנדבה:
א''ל אין. כלומר אין הכי נמי דודאי חובה אינו מביא במקום אחר הא נדבה הוא מביא ואנן הכי קאמרינן דאינו מביא לחובה לעשירית האיפה האמורה במקום אחר:
בֵּינִי מַתְנִיתָא שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ׃
Traduction
Selon le même R. aqiba, il faut admettre que notre Mishna dit (pour justifier la dispense relative à l’audition): ''le roi n’est pas témoin et n’assigne pas autrui comme tel''.
Pnei Moshe non traduit
כיני מתני'. כן צריך לגרוס במתני' אליבא דרבי עקיבא שהמלך לא מעיד ולא מעידין אותו ולפיכך הוא דלא שייך בשמיעת קול וזהו עיקר הטעם והא דקתני לא דן וכו' אגב גררה נסבה:
אֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה. אָמַר רִבִּי אָבִין. וְהִזַּרְתֶּ֥ם אֶת בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵ֖ל מִטּוּמְאָתָם. רִבִּי יוֹנָתָן שָׁלַח שָׁאַל לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי יוֹסֵי בֶּן לַקוֹנִייָא. אַזְהָרָה לַמְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה מְנַיִין. וּבְעָא כֵיפָה מִזְרוֹק בַּתְרֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מִילָּא דְּמַייְנוּקְייָא אָֽמְרִין בִּכְּנִישְׁתָּא בְּכָל יוֹם אַתְּ שְׁאִיל לִי. וְאֶל אִשָּׁה֭ בְּנִידַּת טוּמְאָתָהּ לֹ֣א תִקְרַ֔ב לְגַלּ֖וֹת עֶרְוָתָֽהּ. אֲמַר לֵיהּ. 10b לָא צְרִיכָה לֵיהּ הָדָא. וְלֵית צוֹרְכָא דְלָא. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה חַייָב. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָֽמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי. פֵּירַשׁ מִיָּד. מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. אֲמַר לֵיהּ. אֲנָא וְאַתְּ צְרִיכָא לָן. נֵצֵא לַחוּץ וְנִלְמַד. נָֽפְקִין וְשָֽׁמְעוּן קָלֵיהּ דְּתַנָּייָא תַנֵּי כְּהָדָא דְחִזְקִיָּה. וְאִ֡ם שָׁכֹב֩ יִשְׁכַּ֨ב אִ֜ישׁ אוֹתָהּ. אֵין לִי אֶלָּא מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּמֵאָה חַייָב. הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָֽמְרָה לוֹ. נִטְמֵאתִי. פִּירֵשׁ מִיָּד. מָהוּ שֶׁיְּהֵא חַייָב. תַּלְמוּד לוֹמַר. וּתְהִ֤י נִדָּתָהּ֙. וַאֲפִילוּ פִירְשָׂה עָלָיו נִדָּתָהּ. מַה יַעֲשֶׂה. רַב הוֹשַׁעְיָה רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. יִצֶן. לֹא הִיצֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. קוֹרֵא אֲנִי עָלָיו אַל תִּקְרַב. אַל תִּפְרוֹשׁ. קְרִיבָה פְּרִישָׂה. רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב אַבָּא. כְּהָדָא הָאוֹמְרִים קְרַ֣ב אֵלֶ֔יךָ אַל תִּגַּע בִּ֖י כִּ֣י קְידַשְׁתִּיךָ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. יְהֵא רוֹאֶה אֶת הַחֶרֶב כִּילּוּ מְחַתֶּכֶת בִּבְשָׂרוֹ. וְכָל עַמָּא רִבִּי זְעִירָא. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רַב חוּנָה. יִטּוֹחַ רָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו בַּכּוֹתֶל וִיהֵא מֵיצָן.
Traduction
Quelle est la formule du précepte affirmatif au sujet de la loi des menstrues? Elle est exprimée, dit R. Abin, dans ce verset (Lv 15, 31): Vous détournerez (40)Littéralement: Vous les aviserez (en cas d'impureté imprévue, il ne faut pas se retirer subitement, mais se calmer d'abord). les fils d’Israël de leurs impuretés. R. Jonathan dit demander à R. Simon b. R. Yossé b. Leqonia; d’où sait-on qu’il y a une défense interdisant la relation avec une femme devenue impure? A cette question, l’interpellé voulut lui jeter des pierres, fâché de recevoir une question que presque un enfant suivant les cours à l’école résout chaque jour. Que me demandes-tu là, lorsqu’il est écrit (ibid., 18, 19): Tu n’approcheras pas d’une femme à l’état impur de ses menstrues pour découvrir sa nudité? Ce n’est pas, répondit R. Jonathan, ce que je te demande, et il va sans dire que celui qui a des relations avec une femme impure est coupable; mais il s’agit de savoir si, en ayant des relations avec une femme pure, celle-ci déclare être devenue tout à coup impure, et qu’aussitôt l’homme se retire subitement, s’il est coupable de n’avoir pas attendu un état plus calme. Sur ce point, répondit R. Simon, il nous faut sortir toi et moi, afin d’aller apprendre au dehors la solution de ce point (41)Cf. ci-dessus, (Avoda Zara 5,15) fin.. Ils sortirent et entendirent une voix s’exprimer selon l’enseignement énoncé par Hiskia, disant: par le verset (ibid., 15, 24) si un homme cohabite avec elle, etc., on sait que celui qui cohabite avec une femme impure est coupable; mais si en ayant des relations avec une femme pure celle-ci déclare être devenue tout à coup impure, et qu’aussitôt l’homme se retire, est-il coupable de n’avoir pas attendu? —Oui, parce qu’il est écrit (ibid.): son impureté se communique à lui, et malgré la séparation ''sur lui sera l’impureté''. Que faire? R. Oshia ou R. Juda dit au nom de Samuel: se refroidir. Si l’on n’y parvient pas aisément, dit R. Yossé, il faut appliquer la défense ''d’approcher'' et ''de se séparer'' (brusquement). —C’est ainsi qu’approcher et se retirer sont parfois synonymes, dit R. Houna au nom de R. Aba, ainsi qu’il est dit (Is 65, 5): Qui disent: retire-toi, ne m’approche pas, car je suis plus saint que toi. On s’imaginera, dit R. Zeira, voir un fer s’enfoncer dans la chair, ainsi que dans tout le corps (qui se calmera). Selon R. Tanhouma au nom de R. Houna, on enfoncera les ongles des doigts dans le mur, pour se calmer par la diversion.
Pnei Moshe non traduit
איזוהי מצות עשה שבנידה. כלומר היכא רמיזא מצות עשה זו:
והזהרתם את בני ישראל בטומאתם. בשעת שהן בטומאתם כגון שנטמאת עתה תזהירו אותם במצות עשה זו שאל יפרוש ממנה עד שיהא ניצון ולא בקושי:
בעא כיפה מיזרוק בתריה. רצה לזרוק אחריו כיפה של אבנים דקסבר דשאל לו כפשוטו ואם אתה שואלני דבר שתינוקת של בית רבן אומרין בכל יום אתמהא:
לא צריכה לי הדא. כמה שאתה סבור ולית צריכה ומספקא לי אלא כהדא דתנן במתני' היה משמש וכו' מהו שיהא חייב כלומר מנין הוא מוזהר על זה שיהא חייב אם פירש מיד:
א''ל. אס לדבר הזה אתה שואל אנא ואת צריכא לן ללמוד נצא לחוץ ואולי נלמד לשמוע טעמו של דבר:
ושמעון קליה דתנייא. שמעו לקול תנא אחד ששנה כהאי ברייתא דחזקיה דלקמיה:
ותהי נדתה עליו. דריש דנדתה עליו אפי' נהייתה עכשיו בשעת תשמיש ופירשה שפירש ממנה מיד עליו נדת' חייב עליה כשוכב בתחילה עם הנדה שהית' כבר:
יצן. יראה שיהא ניצון ואח''כ יפרוש:
לא היצן שלא היה יכול להיות ניצון מהר ומה תקנתו לזה:
קורא אני עליו וכו'. כלומר אין לו תקנה אחרת אלא שימתין מלפרוש עד שימות האבר מאליו:
קריבה. מלשון פרישה היא לפעמים כהדא דמצינו בכתוב האומרים קרב אליך וגו' שתפרוש לעצמך ואל תגע בי כי סבור אתה שאני קדשתיך וטמאתיך מלשון לא יהי' קדש בבני ישראל:
יהא רואה את החרב כאלו מחתכת בבשרו. באבר שלו וכל עמו כלומר ובכל הגוף שלו עמו ואז יהא ניצון מיד:
בכותל. אפי' בכותל אם ינעוץ ראשי אצבעותיו בכח ויסיח דעתו מדבר אחר מיד יהא ניצון וימות האבר:
כְּתִיב וַתֵּ֤שֶׁב בְּאֵיתָן֙ קַשְׁתּ֔וֹ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחָמָן. נִמְתְּחָה הַקֶּשֶׁת וְחָֽזְרָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. נִתְפַּזֵּר זַרְעוּ וְיָצָא לוֹ בִצִיפָּרְנֵי יָדָיו. וַיָּפֹ֖זּוּ זְרֹעֵ֣י יָדָ֑יו. רַב חוּנָה בְשֵׁם רַב מַתָּנָה. תָּלָה עֵינָיו וְרָאָה אֵיקוֹנִין שֶׁלְּאָבִיו. מִיָּד הֵיצָן. מִידֵי֙ אֲבִ֣יר יַֽעֲקֹ֔ב. אָמַר רִבִּי אָבִין. אַף אֵיקוֹנִין שֶׁלְּרָחֵל רָאָה. מִשָּׁ֥ם רֹעֶ֖ה אֶ֥בֶן יִשְׂרָאֵֽל.
Traduction
Il est dit (Gn 49, 24): Son arc est dans sa force; c’est-à-dire, selon R. Samuel b. Nahman, son arc (membrum ejus) s’est étendu, puis s’est retiré (42)V. Rabba sur (Gn 87) et 98.. R. Aboun dit: le bras, comme pour se disséminer, a fait sortir les ongles des doigts, selon ces mots (ibid.): Ses bras et ses mains ont été renforcés. R. Houna dit au nom de R. Mathna: cet ancêtre se proposait un acte de violence; mais en apercevant l’image eiconion de notre patriarche, il se calma aussitôt, par la main du puissant de Jacob (ibid.). Selon R. Abin, il vit aussi l’image de Rachel, à laquelle il est fait allusion ainsi (ibid.): qui l’a aussi fait le pasteur et la pierre d’Israël.
Pnei Moshe non traduit
נמתחה הקשת. כמ''ד לעשות צרכיו נכנס וחזרה כדלקמיה:
ויפוזו. לשון יציאת הפיזור וחילוק דרך זרועי ידיו:
מידי אביר יעקב. היתה לו זה שראה איקונין שלו:
משם רועה אבן ישראל אבן הרומז על רחל שהוא אבן ישראל שאף איקונין וזכות שלה גרם לו להנצל מן החטא:
Horayoth
Daf 11a
משנה: כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה שֶׁחַייָבִין עַל זְדוֹנָן כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתָן חַטָּאת הַיָּחִיד מֵבִיא 11a כִשְׂבָּה וּשְׂעִירָה וְהַנָּשִׂיא שָׂעִיר וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין מְבִיאִין פָּר. וּבַעֲבוֹדָה זָרָה הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ מְבִיאִין שְׂעִירָה. וּבֵית דִּין פַּר וְשָׂעִיר פַר לָעוֹלָה וְשָׂעִיר לַחַטָּאת׃ אָשָׁם תָּלוּי הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַייָבִין וּמָשִׁיחַ וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. אָשָׁם ווַדַּאי הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַייָבִין וּבֵית דִּין פְּטוּרִין. עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל וּבִיטּוּי שְׂפָתַיִם וְטוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקֳדָשָׁיו בֵּית דִּין פְּטוּרִין הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ חַייָבִין אֶלָּא שֶׁאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל חַייָב עַל טוּמְאַת מִקְדָּשׁ וְקֳדָשָׁיו דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. וּמָה הֵן מְבִיאִין קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הַנָּשִׂיא מֵבִיא שָׂעִיר׃
Traduction
Pour tout précepte religieux dont l’infraction volontaire est passible de la peine du retranchement, la transgression par mégarde est passible d’un sacrifice d’expiation. En ce cas, le particulier devra offrir une brebis ou une chèvre; le Nassi coupable offrira un bouc; le pontife oint ou le tribunal, qui s’est trompé, offrira un taureau. En cas d’idolâtrie, le particulier, ou le Nassi, ou le pontife oint offrira une chèvre; mais le tribunal coupable de l’enseignement erroné offrira un taureau et un bouc, savoir le taureau en holocauste et le bouc en sacrifice de péché. Lorsque dans les cas de la même catégorie il y a doute, avec sacrifice du même genre, le Nassi et le particulier qui se sont trompés sont tenus de l’offrir; mais le pontife oint et le tribunal en sont dispensés. Lorsque dans les mêmes cas il y a lieu d’offrir le sacrifice de péché dû avec certitude, le particulier, le Nassi et le pontife oint sont astreints à l’offrir, mais les membres du tribunal en sont dispensés. Pour un enseignement erroné concernant l’audition de la voix, l’énoncé des lèvres, une impureté touchant le Temple et ses saintetés, le tribunal est dispensé, tandis que le particulier, le Nassi et le pontife oint sont tenus d’offrir le sacrifice, sauf que le grand prêtre n’y est pas soumis lorsqu’il s’agit d’impureté relative au Temple et à ses saintetés. Tel est l’avis de R. Simon. Quel sera ce dernier sacrifice? Le sacrifice proportionnel aux moyens. Selon R. Eliézer, le Nassi est tenu d’offrir un bouc.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל מצות שבתורה שחייבין על זדונה כרת. כדילפינן לעיל בהלכה ד' דדוקא בדבר שזדונו כרת מביא בשגגתו חטאת:
כשבה ושעירה. או כשבה או שעירה כדכתיב בויקרא בחטאת יחיד:
והנשיא שעיר. זכר לחטאת כדכתיב שם:
ומשיח ובית דין מביאין פר. פר בהוראה שאינן חייבין אלא על העלם דבר בהוראה עם שגגת מעשה כדאמרינן לעיל בהלכה ג':
ובע''ז היחיד והנשיא והמשיח מביאין שעירה. דכתיב בקרבן ע''ז האמור בפרשת שלח לך ואם נפש אחת וגו' תורה אחת יהיה לכם השוה את כל נפש לקרבן זה:
ובית דין פר ושעיר. כדכתיב שם והי' אם מעיני העדה נעשתה לשגגה וגו' וכדילפינן לעיל מעיני מעיני דבבית דין הכתוב מדבר:
אשם תלוי. עבירות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלהן אשם תלוי כגון שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל את אחד מהן ואינו יודע איזו מהן אכל:
היחיד והנשיא חייבין. לפי שאין חטא הנשיא תלוי בהוראתו אלא בשגגת מעשה לבד והרי הוא כשאר היחידים בזה וחייב באשם תלוי על לא הודע לו:
ומשיח ובית דין פטורין. דאין בהן אשם תלוי לפי שאין חייבין בקרבן אלא א''כ נעשה על ידי ששגו בהוראה ואם נסתפק להם אם שגו בהוראה או לא אין אשם תלוי בא על זה שאינו בא אלא על ספק החטא וכדאמרינן בסוף פרק דלעיל דדרשינן מונודעה החטאת האמור בקרבן ציבור שאין חייבין בשום קרבן אלא א''כ עד שנתוודע החטאת ומשיח הוקשה להן דכתיב לאשמת העם הרי הוא כעם:
אשם ודאי. והן חמשה אשמות שבאין על הודאי אשם מעילות אשם גזילות אשם נזיר אשם מצורע אשם שפחה חרופה:
היחיד והנשיא והמשיח חייבין. שכל אלו מעשה יחיד הן לא שנא הדיוט ולא שנא הנשיא ומשיח:
ובית דין פטורין. שאין להוראת ב''ד עסק בהן לפי שאין חייבין בהוראתן אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת והילכך אין אשם בהוראת בית דין:
על שמיעת הקול וכו' ב''ד פטורין. לפי שאין חייבין בהוראה אלא על שיש בשגגתו חטאת קבועה כדתנן לעיל ואלו בקרבן עולה ויורד הן:
והיחיד והנשיא והמשיח. חייבין בכל אלו וכדמפרש לקמן שהן מביאין קרבן עולה ויורד:
אלא שאין כ''ג חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי ר' שמעון. וטעמיה דכתיב ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל מי שחטאו שוה לקהל יצא כ''ג שאין חטאו שוה לקהל שכל אחד מן הקהל הנכנס למקדש שוגג או עבר עבירה בשוגג חייב על שגגת מעשה בלבד וכהן משיח אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה כדתנן לעיל. ואין הלכה כר''ש אלא כ''ג מביא קרבן עולה ויורד אף על טומאת מקדש וקדשיו:
ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד. האי קאי את''ק ואדר''ש לת''ק קאמר דהנשיא והמשיח שוין ליחיד בכל אלו וקרבן עולה ויורד מביאין כמו ההדיוט ולר''ש דפליג בכהן משיח בטומאת מקדש וקדשיו וכן נמי פליג בנשיא בשמיעת הקול כדאמר התם בגמרא וכן הכא. ולדידיה אין הנשיא חייב מאלו הג' אלא בביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו והמשיח בביטוי שפתים ושמיעת הקול ומה הן מביאין בקרבן עולה ויורד כמו ההדיוט:
ר' אליעזר אומר הנשיא מביא שעיר. אמרינן בגמרא דר''א לא פליג אלא על טומאת מקדש וקדשיו לפי שחייבין על זדונה כרת והילכך ס''ל בשעיר כדרך שהנשיא מביא על שאר עבירות שחייבין על זדונן כרת ואין הלכה כר''א דכיון דאין חייבין על שגגת מקדש וקדשיו חטאת קבועה אין הנשיא מביא אלא כדרך שהיחיד מביא:
הלכה: כָּל מִצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כול'. אָשָׁם תָּלוּי הַיָּחִיד וְהַנָּשִׂיא חַייָבִין כול'. נֶפֶשׁ. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא. יַרְבֶּה הַמָּשִׁיחַ. בְחָֽטְאָה בִּשְׁגָגָ֔ה. אֵת שֶׁהוּא בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה. יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה. וּכְרִבִּי דוּ אָמַר מָשִׁיַח בְּשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה הוּא. אֵת שֶׁהוּא בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה לְכָל הַדְּבָרִים. יָצָא מָשִׁיחַ שֶׁאֵינוֹ בְשִׁגְּגַת מַעֲשֶׂה לְכָל הַדְּבָרִים. נֶפֶשׁ. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא וְהַמָּשִׁיחַ. הָכָא אַתָּ מַר. לְרַבּוֹת הַנָּשִׂיא. וָכָא אַתָּ מַר. לְרַבּוֹת מָשִׁיחַ. כַּֽחַטָּאת֙ אָשָׁם. מַה חַטָּאת מְכַפֶּרֶת וּמְמָרֶקֶת. אַף אָשָׁם מְכַפֵּר וּמְמָרֵק. יָצָא אָשָׁם תָּלוּי שֶׁהוּא מְבַפֵּר וּמְשַׁייֵר.
Traduction
''En cas de doute, avec sacrifice du même genre, le Nassi est tenu de l’offrir'', car il est dit (ibid., 4, 17): si une personne pèche par inadvertance; cette tournure superflue a pour but d’englober le Nassi dans l’obligation. —Pourquoi ne pas l’étendre aussi au prêtre oint? —C’est que dans ce verset il s’agit d’un ''péché par erreur''; il faut que la culpabilité provienne de l’acte accompli par erreur, tandis que pour le prêtre oint il faut de plus l’ignorance du fait en le professant. D’après Rabbi, qui dit (§ 3) qu’en fait d’idolâtrie le prêtre oint est même coupable pour le seul fait du péché par erreur, on justifie la déduction précitée comme suit: celui à qui le péché par erreur en toutes choses suscite la culpabilité est soumis au sacrifice, à l’exclusion du prêtre oint non sujet à la culpabilité pour tout en cas de péché par erreur. Le même mot personne, répété ensuite (ibid., 5, 15) implique l’extension du sacrifice d’expiation dû avec certitude, au Nassi et au prêtre oint. Pourquoi le premier verset invoqué implique-t-il l’extension du sacrifice au Nassi seul, tandis qu’au second verset on voit une extension s’appliquant aussi au prêtre oint? —C’est qu’il est dit (ibid., 6, 10): comme le sacrifice expiatoire et comme le sacrifice de délit: de ces termes comparatifs on déduit qu’il y a analogie entre les cas d’obligation, et comme le premier sacrifice doit pardonner et effacer (annuler) le péché commis, de même le second sacrifice doit produire le même effet en cas de certitude seule; tandis que le sacrifice dû pour délit douteux suscite bien le pardon, mais n’annule pas la faute, réservée jusqu’après certitude (il en résulte donc une extension moindre, non applicable au prêtre oint).
Pnei Moshe non traduit
גמ' נפש לרבות הנשיא. אדין אשם תלוי קמהדר דכתיב ביה ואם נפש כי תחטא וגו'. ולא ידע ואשם נפש לרבות הנשיא לאשם תלוי:
ירבה המשיח. אמאי לא מרבינן נמי להמשיח באשם תלוי:
בחטאה בשגגה. כלומר באשם תלוי כתיב וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג וגו' דמיירי בחטא שהוא תלוי בשוגג כדמפרש ואזיל את שהוא בשגגת מעשה שמתחייב בשגגת מעשה בלבד יצא משיח שאינו בשגגת מעשה בלבד אלא דוקא אם העלם דבר בהוראה:
וכרבי דהוא אמר משיח בשגגת מעשה הוא. מתחייב בע''ז אפי' בלא העלם דבר כדאמר לעיל בהלכ' ג' בגמרא אליביה הכי הוא דמתרצינן את שהוא וכו' יצא משיח שאינו בשגגת מעשה לבד בכל הדברים דבשאר עבירות אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה:
נפש לרבות הנשיא והמשיח. נפש האמור באשם ודאי כדכ' באשם מעילות נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה וגו' לרבות את שניהם הנשיא והמשיח שחייבין באשם ודאי:
הכא את אמר. באשם תלוי לרבות הנשיא בלבד והכא באשם ודאי את אמר לרבות גם משיח והא באשם ודאי ג''כ וחטאה בשגגה כתיב ביה ונדרוש נמי למעוטי המשיח כדדרשת באשם תלוי ומשני כחטאת כאשם כתיב בתורת האשם בפ' צו ומקשינן אשם לחטאת לומר את שהוא חייב בחטאת חייב באשם והיינו באשם ודאי דאיתקש לגמרי לחטאת מה חטאת מכפרת וממרקת החטא לגמרי אף אשם ודאי מכפר וממרק יצא אשם תלוי שהוא מכפר ומשייר שאינו מכפר לגמרי אלא להגין מן היסורין וכשיוודע לו אח''כ מביא חטאת והלכך לא מרבינן ליה מהיקישא דכחטאת כאשם את שהוא מחויב. חטאת מביא אשם תלוי וממעטינן למשיח לפי שאינו בשגגת מעשה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source