Baba Kama
Daf 7a
משנה: 7a כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִילּוּכָהּ. הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר. הָֽיְתָה מְבַעֶטֶת אוֹ שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ וְשִׁיבְּרָה אֶת הַכֵּלִים מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק. דָּֽרְסָה עַל הַכֵּלִי וּשְׁבָרַתּוּ וְנָפַל עַל כֵּלִי אַחֵר וּשְׁבָרוֹ עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
Traduction
Comment la patte est-elle un muad (46)En quel cas le dommage ainsi causé fait-il que le propriétaire doive le payer en entier?? C’est quand l’animal brise quelque chose avec les pattes en marchant naturellement (sans méchanceté); l’animal apprivoisé est un muad, habitué à marcher selon sa nature et à briser avec les pattes les choses sur lesquelles il marche. Mais s’il rue par méchanceté, ou s’il fait rouler des cailloux qui vont briser des vases, le propriétaire de l’animal ne paie que la moitié du dommage (47)Il en est ainsi, dit Rashi, si l'animal a causé ce dommage chez le demandeur, non dans la rue.. Si l’animal marche sur un objet qui se brise et dont les morceaux vont casser un autre objet, le propriétaire de l'animal paie pour le premier objet le dommage entier, et pour le second la moitié du dommage.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כיצד הרגל מועדת. באיזה דבר הרגל מועדת וקאמר לשבר בדרך הלוכה בכך היא מועדת שמשברת כלי' בדרך הלוכה:
הבהמה מועדת. בבבלי מתרץ רישא תני אבות רגל ממש שדרסה ברגליה וסיפא תני תולדות שהבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הילוכה:
היתה מבעטת. שינוי הוא זה ותולדה דקרן הויא הילכך חצי נזק ותו לא:
או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה. אע''ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא אפ''ה חצי נזק ותו לא דהלכתא גמירא לה וברשות הניזק דוקא אבל ברה''ר פטור דצרורות תולדה דרגל הויא לפוטרו ברשות הרבים ולשלם מן העליה כרגל:
ונפל על כלי אחר ושברו. ראשון נזקי רגל הוא ומשלם נזק שלם והאחרון ע''י צרורות נשבר ומשלם ח''נ:
Baba Kama
Daf 7b
הלכה: כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת כול'. וְאֵין דַּרְכָּהּ לְהַתִּיז צְרוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי אִמִּי. בְּשֶׁהָיָה כֵּלִי נָתוּן בִּידֵי אָדָם. אֲבָל אִם הָיָה מוּנַח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הוֹאִיל וְזֶה מוּנַח בִּרְשׁוּת וְזוֹ מְהַלֶּכֶת בִּרְשׁוּת פָּטוּר. רַבָּה בַּר מָמָל אָמַר. בָּהּ שְׁתֵּי דְרָכִים. אַחַת יֵשׁ בָּהּ עֲשָׂבִים וּצְרוֹרוֹת וְאַחַת אֵין בָּהּ עֲשָׂבִים וּצְרוֹרוֹת. הִנִּיחָה אֶת שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂבִים וּצְרוֹרוֹת וְהִילְּכָה בְזוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲשָׂבִים וּצְרוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוּנַח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא מִחוּץ לְגוּפָהּ לֹא חִלְּקוּ בוֹ חֲכָמִים בֵּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בֵּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים 7b לַחֲצִי כּוֹפֶר.
Traduction
Mais la présence des cailloux n’est-elle pas naturelle? (Donc, à titre de dérivé du dommage par le pied, le dommage ainsi provoqué sur la voie publique ne devrait entraîner aucun paiement)? Il s’agit du cas, répond R. Amé, où le vase brisé par le choc des pierres se trouvait dans la main d'un homme (qui représente le bien privé du demandeur); mais si le vase se trouvait placé sur la voie publique, au repos, tandis qu'un autre objet (le caillou) l’atteint dans le même emplacement, il n'y a pas d’obligation de payer. Rabba (R. Aba) b. Mamal dit s'il y a deux chemins devant l’animal, l’un rempli d’herbes et de cailloux, l’autre n’ayant ni les unes ni les autres, et que l’animal laissant ce dernier chemin prend le premier, bien qu’ensuite le caillou aille frapper le vase dans un bien privé, le défendeur est dispensé de payer (en raison du point de départ de la cause accidentelle). R. Eléazar établit cette règle-ci (48)Opposée à l'avis précédent.: pour tout accident ne provenant pas du corps même (p. ex. par le heurt des cailloux), les sages n’ont pas établi de distinction entre l’emplacement particulier et la voie publique; partout il faudra payer la moitié du rachat (si, par suite des cailloux, une mort d’homme est survenue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואין דרכה להתיז צרורות. בתמיה הלא צרורות נמי אורחה הוא כמו דאורחה היא להלך ולשבר וה''פ דבשלמא רישא דקתני הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר ודאי בחצר הניזק איירי דשם הוא חייב הרגל אבל ברה''ר הואיל ויש לה רשות להלך פטור אלא דבסיפא בדין דצרורות קס''ד דמדקתני לה בתר ביעוט ולא קתני להני דאורחי' הוו בהדדי ללמדינו דבמקום אחד מיירי ובחדא מחתא מחתינהו דכמו היתה מבעטת דמיירי אף ברה''ר דהא שינוי הוא ותולדה דקרן הויא ואין חילוק בין חצר הניזק לרה''ר ה''נ בצרורות דאפי' ברה''ר משלם ח''נ ולפיכך מתמה ואין דרכה להתיז צרורות והויא תולדה דרגל ופטור בה ברה''ר והשתא שייכא שפיר הא דר' אמי עלה:
א''ר אמי. לעולם ברה''ר מיתוקמא וכגון שהכלי הנשבר מחמת הצרורות נתון בידי אדם דהוי כחצר הניזק:
רבה בר ממל אמר בה וכו'. נראה דבדברי רבה בר ממל גרסינן אע''פ שהוא מונח ברשות היחיד פטור ופליג אר' אמי וס''ל דלא אזלינן בתר תבר מנא שנעשה ברשות הניזק אלא בתר מקום התחלת הנזק אזלינן ולא עוד אלא אפי' היו לפניה שתי דרכים אחת שאין בה עשבים וצרורות והניחה הבהמה זו הדרך והלכה באחרת שיש בה צרורות ומחמת כן התיזה והזיקתה אפי' הכלי ברשות היחיד פטורה שלעולם ובכ''מ שיש לה רשות להלך לא שייכא חיובא בצרורות ומתני' בשהלכה והתיזה ברה''י מיירי. ולגי' הספר אע''פ שהוא מונח ברה''ר יש לפרש דה''ק אע''פ שהוא מונח ברה''ר זו שיש בה עשבים וצרורות לא אמרי' דכשינוי הוא הואיל ודחקה הבהמה עצמה להלך בדרך זה ולחייב קמ''ל דאפ''ה פטור דכל צרורות תולדה דרגל הוא ובכל מקום שיש לה רשות להלך פטור והיינו נמי טעמא דקתני במתני' לצרורות בבבא דהיתה מבעטת לאשמועינן דאע''ג דמיחזי כשינוי לעולם כצרורות דאורחייהו דיינינן להו וברה''י הוא דחייב בח''נ:
כל דבר שהוא חוץ לגופה. כצרורות שהן היזק שבא מחוץ לגופה:
לא חילקו וכו'. ר' לעזר פליג אהני אמוראי דלעיל וס''ל דצרורות לא הוי תולדה דרגל לענין לפוטרה ברה''ר אלא לענין לשלם מן העליה:
לחצי כופר. כלומר דמשלם ג''כ חצי כופר בכ''מ כמו דמשלם חצי נזק בכ''מ וכמ''ד דתם משלם חצי כופר וצרורות הואיל והלכתא גמירא לה דחצי נזק הוא דמשלם כמו כן משלם חצי כופר אם המיתה אדם:
מַהוּ שֶׁתְּקַבֵּל הָעֲדָאָה בְּדָבָר שֶׁהוּא חוּץ לְגוּפָהּ. רִבִּי זְעִירָא אָמַר. מְקַבֶּלֶת. רִבִּי אִילָּא אָמַר. אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עֲלוֹי. שׁוֹר שֶׁמִּתְחַכֵּךְ בַּכּוֹתֶל וְנָפַל עַל הָאָדָם וַהֲרָגוֹ חַייָב בַּכּוֹפֶר וּפָטוּר מִמִּיתָה. וְכִי יֵשׁ כּוֹפֶר בְּתָם. וַאֲפִילוּ כְרִבִּי אִילָּא לֵית הִיא פְלִיגָא. וְלָמָּה פָטוּר מִמִּיתָה. בְּשֶׁהוּעֲדָה לִהְיוֹת מַפֶּלֶת אֶת הַכְּתָלִים. כְּשֶׁהִפִּילָה אֶת הַכּוֹתֶל לֹא הָיָה אָדָם שָׁם.
Traduction
Dans une circonstance de ce genre (de lésion par objet inanimé), admet-on l’effet de l’avertissement, de sorte qu’après la 3e récidive le paiement sera dû au complet, ou non? R. Zeira répond affirmativement (selon lui, le total est dû); R. Ila dit: non (on ne devra que la moitié). A ce dernier avis, dit R. Zeira, on peut opposer cette Mishna (49)Ci-après, (4, 6), et Tossefta à ce traité, ch. 4.: Si un bœuf se grattant (frottant) contre un mur le fait tomber et tue ainsi un homme, le propriétaire responsable de ce bœuf devra payer le montant du rachat de l’homme, mais sera dispensé de mettre le bœuf à mort, et comme il ne saurait s’agir de rachat pour un animal tam, on admet le titre de muad (50)Si donc un objet inanimé (comme le mur) a causé un décès, l'effet de l'avertissement est applicable, et le total est dû.. On peut aussi justifier cette Mishna selon R. Ila; elle dispense le propriétaire de tuer le bœuf homicide, car il s’agit d’un tam (sans supposer l’avertissement). Toutefois, il faut admettre que l’on suppose l’avertissement applicable (contrairement à R. Ila), et l’animal avait pris l’habitude de renverser les murs en se grattant, sans d’ordinaire causer d’homicide, lequel est survenu par accident (voilà pourquoi on est dispensé de tuer le bœuf).
Pnei Moshe non traduit
מהו שתקבל העדאה וכו'. אם יש העדאה לצרורות או לא מי אמרי' כיון דח''נ הוא דמשלם לקרן מדמינן לה דבזימנא קמייתא ח''נ וכי אייעד שלשה פעמים נ''ש א''ד כיון דאורחיה הוא ומזימנא קמייתא אייעד ליה ואפ''ה אינו משלם אלא ח''נ אינה מקבלת העדאה:
מתניתא פליגא עלוי. דר' אילא:
שור שמתחכך בכותל. בתוספתא קחשיב יש שחייבים בכופר ופטורין מן המיתה שור שהיה מתחכך וכו' דכופר מיחייב אפי' שלא בכוונה וקס''ד דהועד לכך דאל''כ. וכי יש כופר בתם והא הכא דחוץ לגופה הוא וכצרורות הויא וש''מ דיש העדאה לצרורות וקשיא לר' אילא:
ואפי' כר' אילא וכו'. אפי' תימא כר' אילא נמי לא קשיא ולמה פטור ממיתה בתמיה וכלומר דהש''ס מתמה דמה חזית לדייק מרישא דחייב בכופר ותיקשי לר' אילא אדרבה דוק מסיפא דקתני פטור ממיתה ואי בשהועדה לכך למה פטור ממיתה אלא כשלא הועדה איירי וא''כ לא פליגא על ר' אילא:
כשהועדה וכו'. ומהדר לעולם בשהועדה איירי ודלא כר' אילא דאמר אין העדאה לצרורות ודקשיא לך אמאי פטור ממיתה הב''ע בשהועדה להיות מפלת את הכתלים ע''י חיכוך וכשהפילה את הכותל בכל פעם לא היה אדם שם אלא להנאתה נתחככה והפילה ועכשיו בפעם הזה ג''כ להנאתה נתכוונה והפילה על האדם שלא במתכוין ולפיכך פטור מן המיתה:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. הִטִּילָה גְלָלִים מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. דִּלֹ כֵן מָה אֲנָן אָֽמְרִין. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַמִּקְלוֹט בְּיָדוֹ הָדָא דְתֵימָא. בְּשֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְכֵן. אֲבָל בְּשֶׁדַּרְכָּהּ לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא הַמִּקְלוֹט בְּיָדוֹ.
Traduction
R. Eléazar dit: si l’animal par l’éjection de ses excréments a causé un dommage (chez le demandeur), le paiement du dommage complet est dû; sans quoi, serait-ce à dire qu’il faut toujours suivre l’animal avec le récipient en mains (pour recueillir les excréments)? Donc, comme il s’agit d’un effet naturel, il y a dispense pour l’accident arrivé sur la voie publique, et le paiement est dû pour un tel dommage causé chez le demandeur. Cependant, il est juste de faire valoir l’effet naturel lorsque l’éjection est supérieure à l’ordinaire (au point qu’il en est résulté un dommage); mais si c’est l’ordinaire de l’animal, le propriétaire en est responsable et devra tenir le récipient pendant la marche de l’animal pour éviter l’accident.
Pnei Moshe non traduit
הטילה גללים. והזיק' משלם נ''ש אם הוא ברשות הניזק:
דלא כן מה אנן אמרין. כלומר ודאי אורחה הוא בכך דאל''כ אלא כשינוי משוית לה וכי אנו אומרים אם היא מהלכת ברשות הרבים צריך שיהיה המקלוט כמו המלקוט אם צריך לילך אחריה ולקבל הגללים במלקוט שבידו בתמיה אלא ודאי אורחה הוא וברשות הרבים פטור ולפיכך ברשות הניזק משלם נזק שלם כדין כל מידי דאורחה:
הדא דתימא בשאין דרכה לכן. כלו' שאין דרכה תדיר בכך להיות מטלת יותר מן הרגילות בהא הוא דאמרי' דאורחה הוא:
אבל בשדרכה לכן. תמיד להטיל בעת אשר הולכת א''כ שינוי הוא וצריך שיהא המקלוט בידו לקבל וכדין כל מידי דלאו אורחה בכך שצריכין הבעלים לשומרו דהויא תולדה דקרן ובין בר''ה ובין ברשות הניזק ח''נ הוא דמשלם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source