Baba Kama
Daf 42a
משנה: הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו וּמַנִּיחַ לִפְנֵיהֶן פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. אִם הָיָה דָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחֵרָיוּת נְכָסִים חַייָבִין לְשַׁלֵּם. אֵין פּוֹרְטִין לֹא מִתֵּיבַת הַמּוֹכְסִין וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק.
Traduction
Si un individu a enlevé à quelqu’un un objet qu’il a donné avant de mourir à ses enfants pour le consommer, ou s’il leur a laissé l’objet intact, les enfants ne sont pas condamnés au paiement. Si l’objet enlevé n’est pas de ceux qui sont destinés à être consommés, mais constitue un capital durable (comme un immeuble), les enfants sont condamnés au paiement. On ne doit pas changer la monnaie chez les péagers, ni chez les collecteurs des dons (pour prendre les petites pièces qu’ils donnent), et on ne reçoit pas leur aumône (260)Ce que les péagers donnent vient souvent du brigandage.; mais on peut prendre leurs monnaies qui ne viennent pas de cette caisse, soit de chez eux, doit du dehors.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הגוזל ומאכיל את בניו ומניח לפניהם. או שמניח לפניהם הגזילה קיימת:
פטורין מלשלם. אם אכלוה לאחר מיתת אביהם פטורין מלשלם דהא אינהו לא גזול מידי ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב והגזילה ליתא בעיניה וכגון שאכלו לאחר יאוש דאי לאו הכי הוו כמו שגזלו הם אבל כי איאוש ואין הגזילה קיימת פטורין דאלו לא אכלוה והיא בעינה חייבין להחזיר דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ויאוש כדי בלא שינוי רשות לא קני:
אם היה דבר שיש בו אחריות נכסים. כלומר ואם הניח להם אביהם קרקעות שהם דברים שיש בהן אחריות חייבין לשלם אע''פ שכבר אכלוה. זהו מדינא דגמרא אבל לאחר שתקנו דמטלטלי דיתמי משתעבדי לב''ח חייבין לשלם מממון שהניח להן אביהן בין מדבר שיש בו אחריות נכסים בין מדבר שאין בו אחריות נכסים בין אכלו לפני יאוש ובין אכלו לאחר יאוש ואם לא הניח להם אביהם כלום בזה יש חילוק שאם אכלו הגזלה לפני יאוש חייבין לשלם משלהם ואם לאחר יאוש אכלו פטורין מלשלם:
אין פורטין. אין מחליפין סלעים בפרוטות:
לא מתיבת המוכסין. ליטול פרוטות מן התיבה שנותנין בה מעות המכס:
ולא מכיס של גבאי. המלך שגובה כסף גולגולת וארנונא לפי שהן של גזל ודוקא במוכס עכו''ם או מוכס ישראל העומד מאליו או אפילו מוכס המלך ואין לו קצבה שלוקח מה שירצה אבל מוכס ישראל העומד מחמת המלך ויש לו קצבה שלוקח דבר קצוב בחוק המלכות ואפילו המלך עכו''ם אינו בחזקת גזלן דדינא דמלכותא דינא ולא עוד אלא שהמבריח עצמו מן המוכס הזה עובר על לא תגזול:
אבל נוטל הוא. פרוטות מתוך ביתו של מוכס הגזלן ממעות שלו:
או מן השוק. אם יש לו מעות בשוק שאינם מתיבת המוכס ואם חייב אדם פרוטות למוכס בחצי דינר ואין לו פרוטות ונותן לו דינר כסף מקבל ממנו פרוטות בשוה חצי דינר ואע''פ שהן מתיבת המוכס מפני שהוא כמציל מידו:
הלכה: נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב כול'. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר. בִּשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת פְּלִיגִין. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּשַׁבָּת אַחַת. מָאן דָּמַר. בִּשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרַיב בְּמִשְׁמָר יְדַעְיָה וְאָשָׁם לִידַעְיָה בְמִשְׁמָר יְהוֹיָרִיב יָצָא. רִבִּי אוֹמֵר. אִם כְדִבְרֵי רִבִּי יוּדָן אִם הִקְרִיבוּ בְנֵי יְהוֹיָרִיב אֶת הָאָשָׁם לֹא נִתְכַּפֵּר לָהֶן אֶלָּא יוֹלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף מִבְּנֵי יְדַעְיָה אֶל בְּנֵי יְהוֹיָרִיב. וְיַקְרִיבוּ בְּנֵי יְהוֹיָרִיב אֶת הָאָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר לָהֶן. 42a זֹאת אוֹמֶרֶת. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר שֶׁזָּכוּ מִשְׁמָר שֶׁלֹּא בְשַׁבָּתָן אֵין מוֹצִיאִין אוֹתוֹ מִיָּדָן. מָאן דָּמַר. בְּשַׁבָּת אַחַת פְּלִיגִין. נָתַן אֶת הַכֶּסֶף לִיהוֹיָרִיב בְּמִשְׁמָר יְדַעְיָה אָשָׁם לִידַעְיָה בְמִשְׁמָר יְהוֹיָרִיב לֹא יָצָא כול'. זֹאת אוֹמֶרֶת. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר שֶׁזָּכוּ בְקָרְבַּן בְּשַׁבָּתָן אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדָן. וְאִם עִיבֵּר מִשְׁמָר בְּנֵי יְהוֹיָרִיב. כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְאִם הָיָה שֶׁעִיבֵּר לְאַחַר יָמִים זָכוּ בְּנֵי יְהוֹיָרִיב אֶת הָאָשָׁם לֹא נִתְכַּפֵּר לָהֶן. אֶלָּא יוֹלִיךְ אֶת הַכֶּסֶף מִבְּנֵי יְדַעְיָה אֶצֶל בְּנֵי יְהוֹיָרִיב וְיַקְרִיבוּ בְנֵי יְדַעְיָה אֶת הָאָשָׁם וְיִתְכַּפֵּר לָהֶן. זֹאת אוֹמֶרֶת. אַנְשֵׁי מִשְׁמָר שֶׁזָּכוּ בְקָרְבַּן בְּשַׁבָּתָן. נִתְעַצְּלוּ וְלֹא הִקְרִיבוּהוּ מוֹצִיאִין אוֹתָן מִיָּדוֹ.
Traduction
Parallèlement à la Mishna, il est dit (258)Ibid.: S’il remet l’argent à A et le sacrifice à B, le devoir est rempli; s’il remet le sacrifice à A et l’argent à B, il devra rendre à nouveau l’argent après le sacrifice, selon R. Juda; les autres sages prescrivent de remettre le sacrifice après l’argent. Sur quoi Rabbi dit: si d’après l’avis de R. Juda, la famille A a offert le sacrifice, le voleur n’aura de pardon que si le sacrifice a été réservé, jusqu’à ce que l’argent soit rendu par B à A, lequel offrira le sacrifice, devenu alors effectif; si le tour de service d’A est passé, le sacrifice devra être remis par A à B, qui l’offrira, et le pardon sera obtenu. Or, il y a diverses explications à ce sujet: selon R. Hiskia, la divergence des avis précédents de R. Juda et des sages se réfère au cas où chacune des familles A et B, l’a reçu les offres dans la semaine de service de l’autre; selon R. Yossé, une seule famille l’a reçu dans la semaine le service de l’autre, et l’autre a reçu dans sa semaine régulière. La 1re opinion (de R. Hiskia) s’entend ainsi: Si le voleur a remis l’argent à A dans la semaine du service de B, et le sacrifice à B lors de la semaine de service d’A, le devoir est rempli. Sur quoi Rabbi dit: si d’après l’avis de R. Juda, A offre le sacrifice, il ne donnera pas le pardon; il faudra d’abord que l’argent repris de B soit remise à A, puis celui-ci offrira le sacrifice, qui deviendra alors effectif. Il résulte en tous cas de ces avis divers que la réception faite par des familles de Cohanim à titre de service en dehors de leur semaine de service ne compte pas. La 2e opinion (de R. Yossé) s’entend ainsi: Si le voleur a remis l’argent à A dans la semaine de service de B, et le sacrifice à B lors de la semaine de service d’A, le devoir est rempli; mais si le sacrifice a été remis à A dans la semaine de service de B et l’argent à B dans sa semaine régulière, l’argent devra être repris pour être rendu après le sacrifice, selon R. Juda; mais les sages disent que le sacrifice doit suivre la remise de l’argent. Il en résulte qu’après la prise de possession du sacrifice par le cohen en sa semaine régulière de service, on ne le lui reprend plus. Quant au cas supposé, que ''le tour de service d’A soit passé'', il faut l’entendre ainsi: Si tant de jours ont passé, que le tour d’A est revenu à sa périodicité, et il a acquis le sacrifice, le pardon ne sera acquis qu’après la remise de l’argent par B à A, qui offrira le sacrifice devenant effectif. Cela prouve que lorsque la section de service ayant droit au sacrifice en sa semaine l’a négligé et ne l’a pas offert, on le lui reprend (259)A titre d'amende..
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' חזקיה וכו'. גם בכאן קיצר הש''ס בהעתק התוספתא דהוה מרגלא בפומייהו. והכי איתא התם בפ''י. כתן הכסף ליהויריב ואשם לידעיה יצא האשם ליהויריב וכסף לידעיה יחזיר הכסף אחר האשם דברי ר' יהודה וחכ''א אשם אחר הכסף אמר רבי אם כדברי ר' יהודה הקריבו בני יהויריב את האשם לא נתכפר לו אלא א''כ קיים אשם יחזור הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב ויקריבו בני יהויריב את האשם ויתכפר לו עבר משמרו של יהויריב יחזור האשם מבני יהויריב אצל בני ידעיה ויקריבו בני ידעיה את האשם ויתכפר לו ע''כ. ויש שם טעות דמוכח בהעתקת הדפוס ברישא דתוספתא. והשתא פליגי הכא ר' חזקיה ור' יוסי בפירוש הברייתא ובפלוגתייהו דר' יהודה ורבנן:
רבי חזקיה אמר בשתי שבתות פליגין. כלומר שכל אחת ואחת מן המשמרות האלו לא קיבלו במשמרת שבת שלה אלא כל אחת קיבלה בשבת של חבירת' כדמפרש ואזיל:
רבי יוסי אמר בשבת אחת. לא מוקי פלוגתייהו שכל אחת ואחת קיבלה בשבת שאינה שלה אלא חחת קיבלה בשבת של חבירתה ואחרת קיבלה בשבתה והיינו בשבת אחת. והשתא מפרש הש''ס לכל חד כדאית ליה כל הברייתא ובמה דפליגי ר''י ורבנן והיוצא מהן:
מאן דאמר בשתי שבתות. מפרש הברייתא הכי ובין רישא ובין סיפא דפליגי בה ר''י ורבנן ע''כ בחד גוונא מפרש לה ר' חזקיה ור' יוסי למאי דאית להו ור' חזקיה מפרש רישא דברייתא נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה וכו' והה''ד דברישא הוה מצינן לאוקמי דכל אחת קיבלה שלה בשבתה דהא יצא קתני אלא משום סיפא דע''כ לא מצי לאוקמי לכל אחת בשבת שלה דא''כ לא הוו פליגין ר''י ורבנן בהא שאפילו נתן שלא כסדר אשם לזו קודם הכסף לזו כל אחת ואחת זכתה בשלה הילכך מוקי לרישא נמי הכי ועוד דברישא אם כל אחת ואחת קיבלה בשבתה א''כ מאי קמ''ל פשיטא דיצא:
ואשם לידעיה במשמר יהויריב. אח''כ כשבא משמר יהויריב שחזר חלילה קיבלה ידעיה האשם ויצא דהא כסדר נתן ואע''פ שכל אחת קיבלה שלא בשבתה זכתה במה שבידה. והשתא מוקמינן להסיפא נמי בהאי גוונא והש''ס לא העתיק וסמך על הידוע וכמו וכו' הוא וכך מתפרשת כל הסוגיא בקיצור ובמובן הידוע. נתן את האשם ליהויריב במשמר ידעיה וכסף לידעיה במשמר יהויריב יחזיר הכסף אחר האשם דברי ר' יהודה דס''ל דלידעיה קנסינן ליה דלא היה לו לקבל בשבת שאינו שלו והכסף אחר האשם שלא כסדר הוא וליהויריב לא קניס ר' יהודה שאע''פ שקיבל בשבת שאינו שלו והאשם קודם הכסף שלא כסדר הוא מכל מקום ס''ל לר' יהודה דמה שקיבל יהויריב אשם בתחלה לא מיקרי שלא כדין דליקנסו ליה דנהי דלא מצי להקריב קודם נתינת הכסף אפ''ה כיון דעדיין לא נתן הכסף איכא תקנתא שימתינו מלהקריב עד שיחזור חלילה ויגיע משמר שלו ויקבל הכסף ואז יקריב אחר כך האשם וכ''ז שלא נתן הכסף לא ניכר עדיין היפוך הסדר דהרי יש תקנה לזה ולידעיה הוא דקניס ר' יהודה דמחמת הקבלה שקיבלו הכסף אחר האשם נראה וניכר היפוך הסדר ולפיכך יחזיר הכסף אחר האשם ליהויריב ואחר שקיבלו הכסף יקריבו האשם כדברי ר' לקמן אליבא דר''י דמפרש לתקנתא דקרבן. וחכ''א אשם אחר הכסף ואחר האשם אינו חוזר דס''ל לרבנן דלעולם קנסינן למי שהתחיל בתחלה וקיבל שלא כסדר ולא היה לו ליהויריב לקבל האשם קודם נתינת הכסף ובמשמר שאינו שלו והלכך לדידיה הוא דקנסינן ליה ולא לידעיה ואחר שיחזיר האשם אצלן יקריבו שכבר קיבלו הכסף:
רבי אומר אם כדברי ר' יודן וכו'. ומפרש רבי אליבא דר' יהודה תקנת הקרבן דלדברי חכמים ל''צ לפרש דממילא נשמע שאם יהויריב יחזיר האשם לידעיה בודאי עדיין לא הקריבו ולר' יהודה הוא דצריך לפרש דלדידיה דקניס לידעיה וקמ''ל נמי בזה שאם כבר הקריבו בני יהויריב להאשם א''כ אין תקנה לקרבן זה וצריך שיביא אשם אחר ולא תימא דבכה''ג יתן אשם השני לידעיה והם יקריבו אחרי שהכסף בידם ולא יחזירו הכסף ליהויריב הילכך קאמר דלא היא דלעולם צריך ידעיה שיחזיר את הכסף ליהויריב ואם לא הקריבו יש תקנה לאשם זה ואם לאו יביא אשם אחר ובני יהויריב הוא שיקריבו שהכסף עכשיו ג''כ בידם הוא:
זאת אומרת אנשי משמר וכו'. השתא מדברי כולן נלמד דלא זכו במה שקיבלו שלא בשבתן וכ''ע ס''ל הכי דלרבנן צריך שיחזירו בני יהויריב הואיל וקיבל במשמר שאינו שלו וכן לר' יהודה ידעיה אלא דפליגי למי קנסינן טפי אם שניהם קיבלו שלא בשבתן ובסברא דלעיל וכן לכ''ע אם היו מקבלין כל אחד בשבת שלו אפי' שלא כסדר היו זוכין במה שבידן:
מאן דאמר בשבת אחת פליגין. קיצור הנוסחא יש כאן והש''ס מציין וכו' וצריך לתקן ג''כ במקצת וכצ''ל לפי' התוספתא לאוקמתא דהאי מ''ד דבשבת אחת מיתוקמא ולמאי דאמר הש''ס לקמן. נתן את הכסף ליהויריב במשמר ידעיה ואת האשם לידעיה במשמר ידעיה יצא והיינו בשבת אחת ובבבא דרישא כ''ע לא פליגי דיצא דכסדר הוא ובהא לא קנסינן לשום א' מהן. נתן אשם ליהויריב במשמר ידעיה וכסף לידעיה במשמר ידעיה יחזיר הכסף אחר אשם דברי ר' יהודה וחכ''א אשם אחר הכסף. ובהא פליגי להאי מ''ד דר''י ס''ל דלידעיה קנסינן ליה שהוא עשה שלא כהוגן שקיבל הכסף אחר שניתן האשם בתחלה שלא כסדר ואע''פ שבמשמרתו הוא קיבל מ''מ בקבלתו להכסף נעשה ונתגלה שינוי והיפוך הסדר וליהוירב לא קניס דאכתי היה לו תקנה להמתין וכסברא דלעיל ורבנן קנסי ליה ליהוריב שהתחיל בשינוי הסדר אמר ר' כדברי ר''י וכו' כדלעיל. ול''פ הני אמוראי אלא באוקמתא דפלוגתייהו ובסברא דפליגי ר''י ורבנן בחדא שיטתא קיימי. ועוד יש חילוק בין הני אמוראי הנ''מ כדאמרי זאת אומרת ובהא הוא דפליגי בעיקר חילוק האוקימתות:
זאת אומרת אנשי משמר וכו'. השתא ש''מ להאי מ''ד כדאוקי פלוגתייהו דאנשי משמר שזכו בקרבן בשבת שלהן אין מוציאין מידן לכ''ע דעד כאן ל''פ רבנן וסברי דקנסינן ליהויריב משום דקיבלו במשמר ידעיה אבל אם היו מקבלין בשבתן אע''פ שלא כסדר היה לא היו מוציאין מידן והיינו דקאמר שזכו בקרבן וכו'. כלומר אע''פ שלא כסדר הוא דאל''ה פשיטא שזכו:
ואם עיבר משמר בני יהויריב. השתא מפרש הש''ס לסיומא דהאי ברייתא כפי אשר העתקתי לעיל עבר משמרו וכו':
כיני מתניתא. משום דקשיא לי' לפי האי מ''ד דאוקי בשבת אחת וע''כ צריך לאוקמי דיהויריב קיבל במשמר של ידעיה דאל''ה לא מתפרשא וכדמוכח מהאי דקאמר אליביה זאת אומרת וכו' וא''כ מאי האי דקאמר עבר משמרו של יהויריב והלא בתחלה לא קיבל במשמרו אלא בשל ידעיה והלכך מפרש לה כיני מתני' כן צריך לפרש דה''ק ואם היה שעיבר לאחר ימים זכו בני יהויריב את האשם. כלומר ואם עברו כל כך ימים שכבר זכו בני יהויריב והיינו שהמתינו. ולא הקריבו עד שחזרו חלילה כל המשמרות והגיע עוד משמר יהוריב בשבתו וא''כ כבר היה להן זכות בקרבן זה:
לא נתכפר להן. כלומר ועוד לא הקריבו גם עתה ולא זכו בכפרה שלהן וכלומר שהיא תחת ידן ונתעצלו ולא הקריבו:
אלא יוליך את הכסף מבני ידעיה אצל בני יהויריב. לשון בתמיה כפולה היא וכלומר דעוד יש לך לומר דאפילו בכה''ג עלתה על דעת שיוליכו הכסף לבני יהויריב אחר שנתעצלו כל כך בהקרבה וכדי שיקריבו עכשיו הא ודאי ליכא למ''ד ואפילו ר' יהודה מודה בהא:
ויקריבו בני יהוידע. או ידעיה וכלומר אלא ודאי בכי הא אין שום ה''א שיקריבו עוד בני יהויריב אלא ויקריבו בני ידעיה את האשם עכשיו מכיון שהכסף בידם הוא אין צריכין להחזיר הכסף לכ''ע ויחזור האשם מבני יהויריב אצל בני ידעיה כדתני התם:
ויתכפר להן. כלומר ועכשיו זכו הן בכפרה זו להקריבה ולכפר באשם זה עליו:
זאת אומרת אנשי משמר שזכו בקרבן בשבתן. כמו אלו בני יהויריב שעכשיו לאחר ימים שעברו וחזרו חלילה והגיע שבתן וכבר זכו בקרבן זה:
ונתעצלו. ועודם הן נתעצלו ולא הקריבוהו מוציאין אותן מידן ובני משמרת אחרת הן שזכו בקרבן זה:
הדרן עלך הגוזל עצים
Baba Kama
Daf 42b
הלכה: הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו כול'. תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל שֶׁלּוֹוֶה בְרִיבִּית וְעָשָׂה תְשׁוּבָה חַייָב לְהַחֲזִיר. 42b מֵת וְהִנִּיחַ לִפְנֵי בָנָיו עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר יָכִין וְצַדִּיק יִלְבָּשׁ. הִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן פָּרָה אוֹ טַלִּית חַייָבִין לְהַחֲזִיר. אֲזַל תְּנַייָהּ לִגְזֵילָייָא.
Traduction
On a enseigné (261)Tossefta, Baba Metsia 5 fin.: si un israélite a prêté de l’argent à intérêt et il s’en repent, la pénitence consistera dans la restitution de l’intérêt; de celui qui meurt sans pénitence, laissant à ses fils cet argent illicite, il est dit (Jb 27, 17): Il (l’impie) le préparera, et le juste s’en revêtira, ses héritiers pourront en jouir justement. Si le père laisse à ses enfants une vache ou un vêtement volé, les héritiers devront le rendre à qui de droit, car les passant se montreraient celui qui jouit avec impudence d’un vol.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא דמציעא סוף פ''ה:
ועשה תשובה חייב להחזיר. כלומר לא יצא ידי שמים עד שיחזיר:
מת. ולא עשה תשובה והניח מעות הרבית לפני בניו:
יכין וצדוק ילבש. על הרשע נאמר באיוב שהרשע יכין וצדיק נהנה ממנו ואין הבנים חייבין להחזיר:
פרה וטלית. שהוא דבר מסוים ונראה לכל חייבין להחזיר כדמפרש טעמא:
אזל תנייה לגזילייא. כלומר מפני שהבריות אומרים זה הולך ומתהנ' או מתנאה מן הגזלה ודבר מגונה הוא תנייה מלשון נוי ומתנאה:
אִם הָיָה דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֵרָיוּת נְכָסִים חַייָבִין לְהַחֲזִיר. אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחֵרָיוּת. רִבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר. בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן קַרְקַע. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן גּוּף הַגְּזֵילָה. רַב אָמַר. יוֹרֵשׁ כִּמְשׁוּעְבָּד. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִלְוָה בְעֵדִים גּוֹבָה מִמְּשׁוּעְבָּדִים כָּךְ אֵינָהּ גּוֹבָה מִיּוֹרשִׁין. שְׁמוּאֵל אָמַר. דְּאִיקנֵי אֵינוֹ גוֹבֶה מִמְּשׁוּעְבָּדִים. הָא מִּבְּנֵי חָרֵי גוֹבֶה. וְלֵית הִיא פְלִיגָא עַל רַב. דְּרַב אָמַר. יוֹרֵשׁ כִּמְשׁוּעְבָּד. כְּשֵׁם שֶׁאֵין מִלְוָה בְעֵדִים גּוֹבָה מִמְּשׁוּעְבָּדִים כָּךְ אֵינָהּ גּוֹבָה מִיּוֹרשִׁין. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן קַרְקַע. וַאֲפִילוּ כִשְׁמוּאֵל לֵית הִיא פְלִיגָא. לֹא כֵן אָמַר שְׁמוּאֵל. דְּאִיקנֵי אֵינוֹ גוֹבֶה מִמְּשׁוּעְבָּדִים. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶן גּוּף הַגְּזֵילָה.
Traduction
– Si l’objet volé constitue un capital durable, les héritiers doivent le rendre. Qu’appelle-t-on ainsi? Selon R. Jonathan, c’est la transmission d’un immeuble (les héritiers doivent alors payer le volé); selon Resh Lakish, cela s’applique même à la remise par le père de l’objet même volé (ils doivent le rendre). Rav dit (262)''J., (Gitin 3, 7) fin (t. 8, p. 285); (Baba Metsia 1, 10).'' que l’héritage ressemble aux biens hypothéqués, et comme le paiement d’un prêt verbal fait par devant témoins n’est pas exigible sur les biens hypothéqués, de même, on ne saurait le réclamer sur l’héritage. Samuel dit: précisément ce qui a été emprunté verbalement ne sera pas exigible sur les biens hypothéqués, mais pourra être réclamé des biens laissés libres. Toutefois notre Mishna disant ''si l’objet volé constitue un capital durable, les enfants devront le payer'', n’est pas opposée à Rav; car, selon lui, il s’agit de la transmission d’un sol; même selon Samuel, il n’y a pas opposition, puisque selon lui il n’y pas lieu d’exercer la reprise sur les biens hypothéqués, mais elle s’exerce sur des biens libres; or, il s’agit ici du cas où le père a laissé aux fils l’objet même volé (mobilier).
Pnei Moshe non traduit
אם הי' דבר שיש לו אחריות. לפרושי מתני' קאי:
בשהניח לפניהם. אביהם קרקע זהו מקרי דבר שיש לו אחריות וחייבין לשלם אבל לא הניח אחריות נכסים אע''פ שהניח לפניהם גוף הגזלה אין חייבין להחזיר כדלקמן:
ר''ל אמר בשהניח לפניהם גוף הגזלה. קיימת נמי חייבין להחזיר:
רב אמר יורש כמשועבד. דין היורש כדין הלוקח דהוי נכסים משועבדין ואין מלוה ע''פ נגבית מהן וכך אינה נגבית מן היורשין. ופלוגתא דרב ושמואל לקמן פ''ק דב''מ וכן מייתי להא דרב בפ''ג דגיטין הלכה ז':
שמואל אמר דאיקני. כמו דייקינא כלומר הכי דאיקנא ותנינא דדוקא הוא דמלוה ע''פ אינו גובה ממשועבדים הוא דקאמרינן הא מבני חורין גובה ואפילו מן היורשין דרשות יורש לאו כמשועבד הוי:
ולית היא פליגא. מתני' על רב דקתני אם היה דבר שיש בו אחריות חייבין לשלם וקס''ד דאגזלה קאי והא לרב רשות יורש כרשות לוקח הוא:
פתר לה. דבר שיש בו אחריות דקתני שהניח לפניהם קרקע ומחיים נשתעבדו להנגזל. וכן יש לפרש בניחותא ולית היא פליגא מתני' על רב דהוא פתר לה אחריות היינו שהניח להם אחריות נכסים וכר' יונתן:
ואפילו כשמואל לית היא פליגא. וכן מוקמינן להמתני' דאפילו כשמואל אתיא דאיהו ס''ל מנכסים משועבדים דייקא אבל מב''ח גובה אפילו מן היורשין דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ואיהו פתר להמתני' כר''ל בשהניח לפניהם גוף הגזלה קיימת וחייבין להחזיר ולר''ל ולשמואל הא דקתני ברישא ומניח לפניהם פטורין מלשלם בשאכלוה מיירי:
גָּזַל טַלִּית וּנְתָנָהּ לְאַחֵר. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה אָמַר. מוֹצִיאִין מֵרִאשׁוֹן וְלֹא מִשֵּׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. מוֹצִיאִין אַף מִן הַשֵּׁינִי. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל אָמַר. אַף רִבִּי חִייָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי חִייָה אָמַר. מוֹצִיאִין אַף מִשֵּׁינִי.
Traduction
Si quelqu’un vole un vêtement qu’il remet à un tiers, selon R. Eléazar au nom de R. Hiya, on contraint seulement le premier voleur à restituer le vol (263)Cf. J., (Terumot 7, 3), non le second qui l’a reçu; selon R. Yohanan au nom de R. Yanaï, le volé peut même réclamer son bien au second. Même R. Hiya, dit R. Aba b. Mamal, doit admettre, comme le veut R. Yohanan, que le volé peut aussi contraindre le second à restituer le vol, d’après cet enseignement (264)Tossefta à notre, ch. 10.:
Pnei Moshe non traduit
מוציאין מראשון. הוא חייב לשלם אבל אין מוציאין מן השני דקנאו בשינוי רשות:
אף מן השני. ורצה מזה גובה רצה מזה גובה:
אף ר' חייא כדעתיה. דר' יוחנן דשמעינן מהא דתני בתוספתא דס''ל נמי דמוציאין אף מהשני כדמייתי האי ברייתא לקמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source