Baba Kama
Daf 40a
משנה: הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִילוּ לְמָדַי. לֹא יִתֵּן לֹא לִבְנוֹ וְלֹא לִשְׁלוּחוֹ אֲבָל נוֹתֵן לִשְׁלִיחַ בֵּית דִּין. וְאִם מֵת יַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַחוֹמֶשׁ מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַחוֹמֶשׁ מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִפָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן אֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו. נָתַן לוֹ אֶת הַחוֹמֶשׁ וְלֹא נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן מָחַל לוֹ עַל הַחוֹמֶשׁ וְלֹא מָחַל לוֹ עַל הַקֶּרֶן מָחַל לוֹ עַל זֶה וְעַל זֶה חוּץ מִשָּׁוֶה פְרוּטָה בַקֶּרֶן צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו. נָתַן לוֹ אֶת הַקֶרֶן וְנִשְׁבַּע לוֹ עַל הַחוֹמֶשׁ הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חוֹמֶשׁ עַל חוֹמֶשׁ עַד שֶׁיִּתְמָעֵט הַקֶּרֶן פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. וְכֵן בַּפִּקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ אוֹ מָצָא אֲבֵדָה וְכִחֵשׁ בָּהּ וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם.
Traduction
Un brigand enlève à quelqu’un un objet de la valeur d’une peroutah, puis il jure à faux ne rien devoir, enfin avoue que son serment était faux; il est alors obligé d’aller porter l’argent à la personne volée, fut-ce en Médie. Il ne le donnera pas au fils de cette personne, ni à son envoyé, mais il peut le donner au délégué du tribunal. Si la personne à qui il a enlevé l’objet est morte, il le rendra aux héritiers. Outre le capital dû, le voleur doit ajouter 1/5 du capital (pour le faux serment). Si le brigand a payé le capital, non 1/5, ou si le propriétaire a renoncé au capital, non au 1/5, à l’exception d’une partie du capital, supérieure à une peroutah, le brigand n’est pas obligé de faire le voyage pour remettre au propriétaire ce qu’il lui doit encore. Si le brigand a payé le 1/5, mais non le capital, ou bien si le propriétaire a renoncé au 1/5, non au capital, ou si le propriétaire a renoncé au capital et au 1/5, à l’exception d’une partie du capital, valant une peroutat, le brigand est obligé de faire le voyage pour remettre au propriétaire le reste dû. Si le brigand (qui devrait payer le capital et y ajouter 1/5 pour le faux serment) paie le capital et jure de nouveau à faux avoir payer le cinquième, puis il avoue la fausseté du 2e serment, on considère ce 1/5 comme capital, et il doit le payer en y ajoutant le cinquième de ce 1/5, jusqu’à ce que le 1/5 à considérer comme un capital, descente à une valeur moindre qu’une peroutah. Il en est de même d’un dépôt remis à un gardien, ou de l’abus de confiance, ou du vol, ou du cas de violence sur son prochain, ou de non restitution d’une trouvaille; s’il avoue que le serment était faux, il doit payer le capital plus le 1/5 du capital, et encore offrir au temple le sacrifice d’expiation.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ונשבע לו. על שקר והודה:
יוליכנו אחריו אפילו למדי. דאין לו כפרה עד שיחזיר לנגזל עצמו דגבי נשבע על שקר כתיב לאשר הוא לו יתננו:
לא יתן לא לבנו. של הנגזל ולא לשלוחו דלא הוי השבה עד דמטי לידיה:
אבל נותן הוא לשליח ב''ד. אם יש אחריות הדרך נותן הוא לשליח ב''ד ובזה יש לו כפרה מיד ואין צריך לו להמתין עד שיגיע ליד הנגזל:
ואם מת. הנגזל יחזיר ליורשיו דמהו דתימא לאשר הוא לו כתיב ואם מת לא קיים מצות השבה קמ''ל:
או שמחל לו על הקרן. לאחר שהודה מחל לו הנגזל את הקרן ולא מחל לו בפירוש גם על החומש:
חוץ מפחות שוה פרוטה. ולא חיישינן שמא יתייקר וישוב על שוה פרוטה ואפילו הגזל הוא בעין אין צריך לילך אחריו:
נתן לו את הקרן. לאחר שנשבע והודה לו שילם לו הקרן ועל החומש שנתחייב נשבע לו שנתן לו גם כן וחזר והודה שלא נתנו לו הרי זה החומש נעשה קרן ומשלם לו חומש על חומש חומשו של חומש:
חומש על חומש. שאם חזר ונתן לו חומש ראשון ונשבע על השני והודה משלם חומשו וחומש שני וכן לעולם דכתיב וחמישיתיו יוסיף עליו התורה רבתה חמישיות הרבה לקרן אחד עד שיתמעט החומש האחרון פחות משוה פרוטה:
תשומת יד. הלואה:
עשק את עמיתו. שכר שכיר:
הרי זה משלם קרן וחומש. אם כפר ונשבע על שקר והודה בכל אלו משלם קרן וחומש ואשם:
הָתִיב רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר בָּא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. וְהָתַנִּינָן. אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ נְכָסָיו וְאֶחֶד הַמַּעֲרִיךְ עַצְמוֹ אֵין לוֹ בִּכְסוּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. אָמַר. לֹא 40a עָלַת עַל דַּעְתּוֹ לוֹמַר בִּכְסוּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו. וְהָתַנִּינָן. עֶרְכִּי עָלַי. כֵּיוָן שֶׁאָמַר עֶרְכִּי עָלַי לֹא קָבַע לְעַצְמוֹ אֶלָּא נ̇ סֶלַע. הָאוֹמֵר. עֶרְכִּי עָלַי עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְסַדֵּר מַה שֶׁעַל אִשְׁתִּי וּבָנַיי. רִבִּי נָסָא בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. הָאוֹמֵר. עֶרְכִּי עָלַי עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְסַדֵּר מֵחֶפֶץ פְּלוֹנִי. אֵין מְסַדְּרִין לוֹ מֵאוֹתוֹ חֶפֶץ. רַב הוֹשַׁעְיָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין שָׁמִין עֲרָכִין מִן הַמִּטַּלְטְלַין דְּבַר תּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵיהֶן.
Traduction
Mais, objecta R. Samuel b. Aba devant R. Yohanan, n’a-t-on pas enseigné (246)(Erakhin 6, 5).: ''si quelqu’un consacre ses biens au culte, ou s’il fait vœu de consacrer de même l’estimation de sa personne, le trésor sacré n’aura pas de droit sur les vêtements de sa femme, ni sur ceux de ses enfants''; or, d’où vient que ceux-ci ont acquis leurs effets à part, et ne peut-on pas arguer que le vendeur ignorant d’où ces effets proviennent, le trésorier peut les revendiquer? Il y a cette différence, fut-il répondu, qu’en consacrant ses biens le mari ne songe guère à consacrer les vêtements de sa femme et de ses enfants. Pourtant n’est-il pas question là d’ ''estimation de sa personne'', et dès lors cela ne revient-il pas à dire qu’il a fixé pour sa personne l’équivalent habituel, ou 50 selà, bien qu’il n’y ait pas songé? —Non, il a pour ainsi dire conditionné de ne pas pouvoir reverser sa dette sur les effets de sa femme et de ses enfants. En effet, R. Nassa dit au nom de R. Aboun b. Hiya: En faisant vœu de donner au trésor sacré l’estimation de sa personne, on peut conditionner qu’il ne pourra rien être pris de ce chef sur tel objet, et la condition sera valable. Ceci prouve, dit R. Oshia au nom de Samuel, que légalement on ne récupère pas le montant de l’estimation à l’aide d’objets mobiliers (247)Selon la Loi, ne tenant pas compte de la pensée, on a recours sur les terrains seuls.; seulement, par décision rabbinique, on y a recours.
Pnei Moshe non traduit
והתנינן. בפ''ו דערכין:
אין לו. לא בכסות אשתו ולא בכסות בניו שלקח בשבילן אין להגזבר לגבות מאלו לפי ששלהן הוא וקשיא דה''נ נימא מי ידע המוכר שמכר לו המלבושים או הצבע שצבע להן מאשתו ובניו של זה ואמאי זכו בהן אשתו ובניו שאינו יכול ההקדש לגבות מאלו:
אמר לו. התם טעמא אחרינא איכא:
עלת על דעתו וכו'. וכלו' וכי עלת על דעתו בשעה שהקדיש נכסיו לומר שגם כסות אשתו ובניו בכלל הא ודאי לא לפי שאין דעתו של אדם להקדיש כסות אשתו ובניו:
והתנינן ערכי עלי. כלומר והא אף ערכין שנו כאן אחד המעריך עצמו וכיון שאמר ערכי עלי ודין דערכין דכופין אותו בע''כ לשלם כדתנן חייבי ערכין ממשכנין אותם וא''כ ה''נ נימא לא קבע לעצמו אלא חמשים סלע שהוא הערך מבן עשרים בתמיה וכלומר וכי עלתה זה על דעתו שיקבע החוב חמשים סלע על עצמו ושיכופו אותו בעל כרחו בודאי לא אלמא דלאו משום דעתו הוא:
האומר ערכי עלי. ומשני דה''ט באומר ערכי עלי דאמרינן דהוי כמו שמתנה בפירוש על מנת שלא לסדר החוב ממה שעל אשתו ובניו דשלהן הוי מעיקרא בשעה שהקנה להן. והיותר נראה דל''ג להאומר ערכי עלי בתרא וה''פ דהקושיא והתנינן ערכי עלי כלומר דין ערכין ג''כ וא' המעריך ואמאי לא יגבו להערך שלו מהן ומשני דה''נ כן. כיון שאמר ערכי עלי לא קבע לעצמו אלא נ' סלע וע''מ שלא לסדר וכו':
ר' נסא וכו'. קאמר נמי דהדין כן באומר על מנת שלא לסדר מחפץ פלוני שאין מסדרין לו מזה ובכסות אשתו ובניו נמי טעמא דהוי כאומר בתחלה כן:
זאת אומרת. מדאמרינן דמועיל דעתו והולכין בתר אומדן דעת שלו שאין שמין לערכין מן המטלטלין מדברי תורה דמן התורה לא חייל אלא על הקרקעות דאי מן התורה לא הוה אזלינן בתר אומדן דעתיה. אלא מדבריהן שמין גם מן המטלטלין והם אמרו דאומדן דעת מילתא הוא במטלטלין:
Baba Kama
Daf 40b
משנה: אֵיכָן פִּקְדוֹנִי. אָמַר לוֹ אָבַד מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן וְהָעֵידִים מֵעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. אֵיכָן פִּקְדוֹנִי. אָמַר לוֹ נִגְנַב מַשְׁבִּיעֲךָ אֲנִי וְאָמַר אָמֵן וְהָעֵידִים מֵעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ וְאָשָׁם. הַגּוֹזֵל אֶת אָבִיו וְנִשְׁבַּע לוֹ וָמֵת הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו וְאִם אֵינוֹ רוֹצֶה אוֹ שֶׁאֵין לוֹ לוֹוֶה וּבַעֲלֵי הַחוֹב בָּאִין וְנִפְרָעִין.
Traduction
Un individu demande au gardien: ''Où est mon dépôt''? celui-ci répond qu’il est perdu. ''Je t’impose alors le serment''. Sur quoi le gardien dit amen (il y consent); puis des témoins déposent que celui-ci a consommé lui-même le dépôt à son usage, et que le serment était faux. Le gardien paiera alors la valeur du dépôt, rien de plus. S’il n’y a pas de témoins et le gardien avoue avoir prêté un faux serment, il doit payer le capital, y ajouter 1/5, et de plus offrir au temple le sacrifice d’expiation. Un individu demande au gardien: ''où est mon dépôt'' et celui-ci répond que le dépôt a été volé, le serment sera déféré. Le gardien dit amen (le prête); puis des témoins attestent que le gardien même a volé le dépôt, qu’ainsi le serment est faux. En ce cas, le gardien paie l’amende du double (comme un voleur). A défaut de témoins, et si le gardien avoue lui-même avoir prêté faux serment, il doit expier ses péchés en payant le capital, ajouter 1/5 et offrir le sacrifice d’expiation. Un individu a volé son père; et sur la demande de ce dernier, le fils a prêté un faux serment pour être acquitté; puis le père est mort, et ensuite le fils repentant avoue avoir prêté un faux serment. En ce cas le fils doit payer le capital entier et le 1/3 aux autres héritiers du père, soit à ses frère, s'il en a; ou s'il était le fils unique, il le donnera aux frères de son père; si le fils ne veut pas perdre sa part de l’héritage ou s’il est pauvre (250)Littéralement: si personne ne lui prête rien pour faire face à ses dettes., il faut avant tout payer les créanciers.
Pnei Moshe non traduit
מתני' איכן פקדוני אמר לו אבד. ובטוען טענת אבד ליכא כפל:
והעדים מעידין אותו שאכלו. לא מיבעיא אם מעידין שגנבו אלא אפילו אכלו אינו בעולם פטור מן הכפל הואיל וטען טענת אבד ובטוען טענת גנב כדקתני בסיפא משלם הוא כפל כגנב עצמו כדילפינן בפ' מרובה:
משלם את הקרן. וחומש ואשם נמי ליכא דאין חומש ואשם אלא בהודה מעצמו אחר שנשבע דילפינן מגזל הגר בפ' נשא דכתיב ביה והתודה:
משלם תשלומי כפל. אבל בהודה מעצמו אינו משלם כפל דכתיב אשר ירשיעון האלהים פרט למרשיע את עצמו:
ומת. אביו ואחר מיתת האב הודה:
הרי זה משלם קרן וחומש לבניו. של אביו או לאחיו של אביו אם אין לו בנים כ''א הוא ואע''ג דנפלה ירושה קמיה דהאיך בעי למיעבד השבה ואינו מעכב אצלו אפילו כנגד חלקו דכתיב והשיב את הגזלה אין לו תקנה עד שיוציא הגזלה מתחת ידו ודוקא שהגזלה היא בעינה אבל אם נשתנית קנייה בשינוי ואין לו לשלם אלא דמים ועושה חשבון עם אחיו על הקרן ועל החומש:
ואם אינו רוצה. להפסיד חלקו או שאין לו נכסים כל כך שיוכל לוותר על חלקו:
לוה. מאחרים ומחזיר את הגזל לאחיו לקיים מצות השבה:
ובעלי חובות. שלוה זה הגזלן מהם:
באין ונפרעין. מן הגזלה הזאת החלק שיש לגזלן בה:
הלכה: אֵיכָן פִּקְדוֹנִי. וְאָמַר לוֹ אָבַד כול'. תַּנֵּי. אֵין מְקַבְּלִין פִּיקָּדוֹן מִנָּשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים. קִיבֵּל מֵאִשָּׁה יַחֲזִיר לָהּ. מֵתָה יַחֲזִיר לְבַעֲלָהּ. מֵעֶבֶד יַחֲזִיר לוֹ. וְאִם מֵת יַחֲזִיר לְרַבּוֹ. מִקָּטָן יַחֲזִיר לוֹ. מֵת יַחֲזִיר לְאָבִיו. וְעוֹשֶׂה בָהֶן סְגוּלָּה. וְכוּלָּן שֶׁאָֽמְרוּ בִשְׁעַת מוֹתָן יִינָֽתְנוּ לִפְלוֹנִי שֶׁהֵן שֶׁלּוֹ. יַעֲשֶׂה פֵירוּשׁ לְפֵירוּשׁוֹ. רִבִּי זְבִידָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. וּבִלְבַד בְּעֵדִים. כְּהָדָא אִיתַת דְּרִבִּי בָּא בַּר חָנָה מִי דָֽמְכָא אָֽמְרָה. אָהֵן קִידּוּשָׁא דִבְרַתִּי. וְהוּא אָמַר. לֵית הוּא אֶלָּא דִידִי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב אָמַר. אֵין אָדָם מָצוּי לְשַׁקֵּר בִּשְׁעַת מִיתָה.
Traduction
On a enseigné (251)Tossefta, 11, commenc.: On ne doit pas accepté en dépôt des objets venant des femmes, des esclaves, ou des mineurs (dans la présomption qu’ils ne sont pas les vrais possesseurs). Si l’on a accepté un dépôt d’une femme, il faut le lui rendre (252)J., (Ketubot 4, 1).; après qu’elle est morte, on rend le dépôt au mari. De même, il faut rendre à l’esclave le dépôt reçu de lui, s’il est mort dans l’intervalle, on rend le dépôt au maître. On rendra aussi au mineur le dépôt reçu de lui; après sa mort, on rend le dépôt au père (253)Après tout, c'est elle qui l'a confié., qui l’érigera en propriété d’usufruit. Pour tous ces individus (présumés ne pas posséder), qui sur leur lit de mort donnent l’ordre de remettre l’objet à un tel, on admet la véracité de leur assertion, en exécutant leur legs. Toutefois, ajoute R. Zebida au nom de R. Aba b. Mamal, il faut que l’ordre de livraison à un tel ait lieu devant témoins. En effet, on exécute l’ordre d’un de ces individus mourants, puisqu’à la mort de la femme de R. Aba b. Hana, comme elle déclara que tel bracelet d’or était à sa famille, bien que le mari dit le contraire, Rav, devant qui ce fait en litige fut porté, déclara qu’il fallait croire la femme, car l’on ne ment pas à l’heure de la mort.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא ריש פי''א:
אין מקבלין פקדון וכו'. דחזקה שאינו שלהן:
יחזיר לה. שמאחר שקיבל צריך להחזיר למי שהפקיד אצלו:
מקטן יעשה בהן סגולה מת יחזיר לאביו כצ''ל. וכן הוא בתוספתא סגולה קרן קיימת והקטן אוכל פירות:
יעשה פירוש לפירושו. כלומר שיעשה הפירוש כמו שפירשו ויקיים צוואה שלהן דחזקה שאינם משקרין בשעת מיתה:
ובלבד בעדים. שימסור לפלוני שאמרו בפני עדים:
כהדא. מייתי סייעתא דסומכין על מה שמצויין בשעת מיתה:
מי דמכא. בשעת מיתתה אמרה זה הנזם של בתי הוא נזם זהב תרגומו קרשא דדהבא:
והוא אמר. בעלה:
אין אדם מצוי לשקר בשעת מיתה. ואפילו בגוונא שלא היתה נאמנת בחייה דליכא מיגו דאי בעי' מחזיר לה משום דהוי מיגו במקום חזקה:
הלכה: הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה כול'. 40b כֵּינִי מַתְנִיתָא. עַד שֶׁיִּתְמָעֵט חוֹמֶשׁ הָאַחֲרוֹן פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. בִּנְתִינַת חוֹמֶשׁ נַעֲשֶׂה חוֹמֶשׁ קֶרֶן. לֹא אַתְיָא אֶלָּא בְשָׁעַת עֵדִים וּבְשָׁעַת קָרְבַּן.
Traduction
En parlant ici de ''capital amoindri'', la Mishna entend le dernier 5e (à considérer comme capital), descendu au dessous de la valeur d’une peroutah. Mais, demanda R. Jonathan, est-ce que par la remise du 1er cinquième le suivant devient un vrai capital? (N’est-ce pas contraire aux termes de la Mishna, qui distingue entre le capital originaire et 1/5)? —Non, il n’est considéré comme tel qu’au point de vue des témoins (248)''Ils attestent qu'il doit le 1/5, bien qu'il ait juré le contraire, puis il l'avoue et le nie à nouveau, et les témoins le confondent; il ne devrait d'ordinaire que le capital sans 1/5, mais il paie ici en raison de son aveu, le 1/5 considéré comme capital.'' et lors de l’offre du sacrifice (249)Même distinction quand au dû d'un 1/5, comme pour les témoins..
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא. הא דקתני עד שיתמעט הקרן לאו הקרן ממש הוא אלא כן צריך לפרש עד שיתמעט חומש האחרון שאותו נקרא קרן עכשיו וכדפרישי' במתני' וקס''ד דלכל מילי הוי כקרן וכדיני' שצריך להוליך אחריו אפילו למדי. והיינו דקא מתמה ר' יונתן וכי בנתינת חומש הראשון נעשה זה החומש כקרן ממש דמסתמא קרי ליה התנא דמתניתין קרן בתמיה והא אנן תנן נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש אין צריך לילך אחריו ואת אמרת דבנתינת החומש נעשה כקרן וכן כל החומש מחומש וכי עדיפי הן מחומש הראשון לענין זה:
לא אתייא אלא בשעת עדים ובשעת הקרבן. כלומר ואי אמרינן דכקרן הוי לא אתיא אלא לדינים האלו:
בשעת עדים. אם עדים העידו על כפירת החומש לאחר שנשבע לו והודה וחזר וכפר ובאו עדים והעידו דאנן קי''ל דאין חומש בא אא''כ הודה מעצמו אבל ע''י עדים אינו משלם אלא קרן ולא חומש אבל חומש זה מאחר שנשבע עליו וכבר הודה נעשה כקרן הוא ואם חזר וכפר משתלם הוא ע''פ העדים כשאר קרן:
ובשעת הקרבן. וכן לענין דין שעת הקרבן וכלומר אין שעת הקרבן מעכב בו דדין החומש דאינו בא. אלא עם הקרבן לכפרה והיינו כשהודה ואם אין קרבן שלא הודה אלא שבאו עדים אין חומש אבל חומש זה לאחר שנשבע והודה נעשה כקרן הוא ואם חזר וכפר בו ואח''כ באו עדים אף על פי שאינו מביא קרבן עליו שהרי עכשיו ע''פ עדים הוא ואין קרבן על זה מכל מקום משלם הוא דכקרן הוא דמשתלם אפילו שלא בשעת הקרבן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source