Vayedaber

Baba Kama

Daf 37b

משנה: הַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים צֶמֶר וַעֲשָׂאוֹ בְגָדִים מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. גָּזַל פָּרָה מְעוֹבֶּרֶת וְיָֽלְדָה רָחֵל טְעוּנָה וּגְזָזָהּ 37b מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה מְעוּבֶּרֶת לֵילֵד דְּמֵי רָחֵל טְעוּנָה לִיגָּזֵז. גָּזַל פָּרָה וְעִיבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָֽלְדָה רָחֵל וְנִטְעֲנָה עִמּוֹ וּגְזָזָהּ מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. זֶה הַכְּלָל כָּל הַגַּזְלָנִין מְשַׁלְּמִין כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה.

Traduction

Si un individu enlève du bois dont il a fait des objets; ou s’il enlève de la laine dont il fait des vêtements, il doit rendre la valeur du bois ou de la laine. S’il a enlevé une vache enceinte et que la vache ait mis bas; ou s’il a enlevé une brebis chargée de sa laine, et qu’il l’ait tondue, il doit payer la valeur d’une vache enceinte ou d’une brebis chargée de sa laine, sans payer à part pour le veau ou pour la laine tondue. S’il a enlevé une vache, devenue enceinte chez lui où elle a mis bas, ou s’il a enlevé une brebis tondue, et que la laine de la brebis ait repoussé chez lui, et qu’il l’ait tondue, il paiera seulement la valeur d’une vache enceinte, ou d’une brebis tondue. Règle générale: tous les brigands paient selon la valeur que l’objet avait au moment de l’enlèvement.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הגוזל. משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר ואין חייב להחזיר לו כלים דקני בשינוי:

משלם דמי פרה וכו'. והעודף מה ששוה יותר הולד והגיזה שלו הוא דקננהו בשינוי. זה הכלל. לאתויי גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאו בשינוי ואם טבחו ומכרו פטור מתשלומי ארבעה וחמשה דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר:

הלכה: הַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים כול'. הָכָא אַתָּ מַר. לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. וְהָכָא אַתָּ מַר. אֵין לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. הֵן דְּתֵימַר. לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. בְּשֶׁעֲשָׂאוֹ צוּפִים. וְהֵן דְּתֵימַר. אֵין לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. בְּשֶׁהִנִּיחוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא. מָצִינוּ לִיבּוּן בְּלֹא צוּפִים. שֶׁמָּא יֵשׁ צוּפִים בְּלֹא לִיבּוּן. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קַל הוּא שֶׁהֵיקֵלוּ בְגַזְלָן שֶׁיְּשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. גָּזַל שֶׁלַח וְלִיבְּנוֹ. אִית לָךְ מֵימַר בְּשֶׁעֲשָׂאוֹ צוּפִים. עוֹד קַל הוּא שֶׁהֵיקֵלוּ בְגַזְלָן שֶׁיְּהֵא מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה.

Traduction

Pourquoi est-il dit d’une part (dans une barayeta) que le voleur de laine qui la blanchit est tenu de payer d’après la valeur lors du vol (238)Tossefta, ch. 10., comme s’il y avait eu changement, tandis que selon notre Mishna (qui parle de conversion de la laine en vêtements) il paraît que l’acte de blanchir n’équivaut pas au changement? Pour celui qui admet, fut-il répondu, que laver une laine équivaut à un changement, il s’agit du cas où on l’a effilochée; celui qui n’admet pas d’équivalence parle de la laine laissée en son état primitif. On peut bien blanchir la laine sans la carder; mais peut-on la carder sans la blanchir? (Pourquoi donc à la fin du dit enseignement, après la question de carder, parle-t-on du blanchiment)? C’est un allégement en faveur du voleur, répondit R. Judan, établi pour encourager le voleur à restituer ce qu’il a détourné selon sa valeur lors du vol. Si le voleur envoie la peau à blanchir chargée de laine, comment supposer la division de celle-ci en bandes? C’est vrai; seulement on a accordé cet allégement pour encourager le voleur à rendre ce qu’il a détourné avec sa valeur lors du vol. (239)Suit un passage traduit en (Gitin 5, 5).

Pnei Moshe non traduit

גמ' הכא את אמר ליבון כשינוי. בתוספתא ריש פ' עשירי הגוזל את הפרה וכו' גזל צמר ולבנו טווי ולבנו פשתן ונקהו אבנים ושיפן משלם כשעת הגזילה. ופריך הש''ס הכא בברייתא אתה אומר דליבון לחודיה הוי כשינוי בידו ולפיכך אינו משלם אלא כשעת הגזלה והכא במתני' אתה אומר דאין ליבון כשינוי דקתני ועשאו בגדים דוקא אבל בשעת ליבון הצמר שהוא קודם הטוויה לא קנאו דלא הוי כשינוי:

הן דתימר. ומשני האי דאמרת התם דליבון כשינוי בשעשאו צופים מיירי מלשון ציפי צמר כהאי דאמרינן בריש פ' במה טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר והוא צמר המנופץ ועושין אותו כעין משטיחין ולשונות ארוכין לטוותן דבמעשה כזה הוי שינוי:

והן דתימר וכו'. במתני' דדייקינן דבליבון לא הוי שינוי כשהניחו כמות שהוא מלובן ולא התקינו עדיין לעשות מהן טווי:

מצינו ליבון בלא צופים. שהרי בתחלה מלבנו ואחר כך עושה צופים כדי לטוות או שמא יש צופים בלא ליבון בתמיה וא''כ אכתי תקשי סיפא דתוספתא דקתני טווי ולבנו והא לא משכחת לה שיהא טווי ויהא צריך ללבנו שהרי כבר עשאו צופים ולבנו בתחלה ולהאי טעמא דאמרת היכי מפרשינן להסיפא דברייתא:

א''ר יודן קל הוא שהקילו. כלומר אלא לאו היינו טעמא כדקאמרת דמוקמת להברייתא בגוונא דליקני בשינוי דהא ליתא כדפרכינן וע''כ דטעמא דברייתא לאו משום דקנייא בשינוי דבין ליבון ובין עשאו צופים לאו שינוי גמור הוא ובדין הוא דלא ליקני וקל הוא שהקילו בגזלן שיהא משלם כשעת הגזילה מפני תקנת השבים שאם אתה מחמיר עליו ימנע מלהשיב ומתני' דקתני ועשאו בגדים בשינוי דאורייתא קתני דבכה''ג ודאי שינוי הוא ומדינא דאורייתא קני:

גזל שלח וליבנו. שלח הוא העור בצמרו. כדתניא בפ''ה דמכשירין החובט על השלח חוץ למים בכי יותן ומלשון שלחין הוא טומנין בשלחין. וכלומר דהש''ס א''נ ר' יודן גופיה מסיים למילתיה ולאוכחי דע''כ טעמא דברייתא מפני תקנת השבים הוא דהא גזל צמר סתמא קתני ובכללו ג''כ אם גזל העור בצמרו ואית לך מימר בזה בשעשאו ציפי צמר לטוות ממנו בתמיה אלא עוד קל היא וכו' וע''כ דשמעי' נמי להאי טעמא מהא דקל הוא שהקלו בגזלן:

Baba Kama

Daf 38a

משנה: גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה עֲבָדִים וְהִזְקִינוּ מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר יֹאמַר לוֹ בָּעֲבָדִים הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ.

Traduction

Si un individu a enlevé un animal ou des esclaves qui ont vieilli chez lui, il doit payer selon la valeur que ces êtres avaient au moment de l’enlèvement. R. Meir dit: S’il s’agit des esclaves, il les rendra tels qu’ils sont.

Pnei Moshe non traduit

מתני' בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך. דעבדא כקרקע דמי וברשותיה דמריה קיימא והלכה כר''מ:

הלכה: גָּזַל בְּהֵמָה וְהִזְקִינָה כול'. רַב הוּנָא אָמַר. בְּשֶׁגָּזַל עֵגֶל וְנַעֲשֶׂה שׁוֹר. אֲבָל גָּזַל שׁוֹר וְהִזְקִין אוֹמֵר לוֹ. הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֲפִילוּ גָּזַל עֵגֶל וְנַעֲשֶׂה שׁוֹר אוֹמֵר לוֹ. הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. תַּנֵּי רַב קַרְנָא. וַאֲפִילוּ גָּזַל עֵגֶל וְנַעֲשֶׂה שׁוֹר וְטָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי ד̇ וְה̇ עֵגֶל. אָמַר אָבוֹי דִשְׁמוּאֵל בַּר אִמִּי בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. הֲלָכָה כְּרִבִּי מֵאִיר.

Traduction

R. Houna dit: si l’on a volé un veau qui est devenu un bœuf, on le paie comme veau, mais si l’on a volé un bœuf qui a seulement vieilli, il suffit de le rendre tel qu’il est (sans tenir compte de sa plus-value lors du vol). Samuel dit: même celui qui a volé un veau, devenu ensuite un bœuf, le rendra-t-il tel qu’il est à ce moment? (Donc, au contraire, la valeur lors du vol prédomine). R. Quarné a enseigné (d’accord avec R. Houna) celui qui a volé un veau, devenu ensuite chez lui un bœuf qu’il a égorgé et vendu, ne paiera que l’amende du quadruple comptée selon la valeur du veau. – Abayé de Samuel b. Amé dit au nom de R. Juda que l’avis de R. Meir dans la Mishna (au sujet des esclaves dérobés, qui ont vieilli) sert de règle.

Pnei Moshe non traduit

גמ' בשגזל עגל ונעשה שור. הוא דאמר במתני' בהמה והזקינה משלם דמי עגל כשעת הגזילה דנעשה שינוי בידו וקנאו אבל גזל שור והזקין אצלו לא אמרי' דמשלם כעין שהיה שוה בשעת הגזילה אלא אומר לו הרי שלך לפניך דס''ל לרב הונא דלא אמרינן משלם כשעת הגזלה להחמיר עליו אלא להקל עליו והיינו דפליג שמואל עליה וקאמר בתמיה דא''כ אפי' גזל עגל ונעשה שור אומר לו הרי שלך לפניך וכלומר דמאי חזית הכא לחלק כן ואפילו כשנשתנה בידו למעליותא נימא נמי דמחזיר לו כמות שהיא עכשיו אלא דתנא דמתני' סתמא קאמר משלם כשעת הגזילה בין להקל בין להחמיר:

תני רב קרנא. כרב הונא בעגל ונעשה שור וטבח ומכר דאינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה אלא דמי עגל:

הלכה כרבי מאיר. בעבדים והזקינו:

גָּזַל מָרִישׁ וּבְנָאוֹ בַבִּירָה. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. יְקַעְקֵעַ כָּל הַבִּירָה כוּלָּהּ וְיִתְּנֶינּוּ לוֹ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. יִתֵּן לוֹ דָמָיו מִפְּנֵי תַקָּנַת שָׁבִים. יָרַד לְחֻרְבָּה וּבְנָייָהּ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. בְּנָייָהּ בִּרְשׁוּת שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. בִּיקֵּשׁ לִיטּוֹל אֲבָנָיו וְעֵצָיו אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מִשּׁוֹם יִישׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק שָׁאַל. אִילּוּ מִי שֶׁנִּכְנַס לְחוֹרְבָתוֹ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ וּפִירֵק חֲבִילָתוֹ לְשָׁעָה וּבִיקֵּשׁ לִיטְּלוֹ שֶׁמָּא אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. 38a כֵּיוָן דְּשָׁמַע דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מִשּׁוֹם יִישׁוּב אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אָמַר. הָאֲמִירָה. אֶלָּא בָּנָה בְמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי לִבְנוֹת וְנָטַע בְּמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי לִיטַּע. רַב אָמַר. שָׁמִין לוֹ אֶלָּא שֶׁמַּעֲרִימִין עָלָיו לִיכָּנֵס לְשָׁם בִּימוֹת הַחַמָּה וּבִימוֹת הַגְּשָׁמִים. אָמַר לוֹ. הָא תַנִּיתָהּ. שָׁמִין לוֹ וְיָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה.

Traduction

Si quelqu’un a construit ou semé dans un endroit non propice (public), quelle sera la règle? On estimera ce fait accompli, répondit Rav, à l’égal de celui qui se rend dans le domaine d’autrui sans la permission du maître; par contre, il est permis à chacun d’y entrer, soit en été sous prétexte de s’abriter contre le soleil, doit en hiver pour s’abriter de la pluie. Cela ne fait pas l’objet d’un doute, répliqua l’interlocuteur, puisqu’il est dit qu’à l’homme qui pénètre chez un autre sans être autorisé, on estime ce qu’il a là, et son droit est annulé en cas de contestation.

Pnei Moshe non traduit

גזיל מריש. כל הני ברייתות בתוספתא שם. וסוגיא זו שנויה בגיטין פ''ה הלכה ו' ונשתנית בנוסחה:

יקעקע כל הבירה. יקלקל הכל וצריך להחזיר לו הקורה דלא קנאו בשינוי:

מפני תקנת השבים. מדינא מודו ב''ה דלא קני דשינוי החוזר לברייתו הוא דכשורא הוי כדמעיקרא אלא מפני תקנת השבים שלא יצטרך לסתור כל הבירה וימנע מהשבה אמרו חכמים שיתן לו את דמיו:

ירד לחורבה. של חבירו ובנאה שלא ברשותו:

וידו על התחתונה. אם ההוצאה יתירה על השבח נוטל את השבח ואם השבח יותר על הוצאה נוטל את הוצאה. שמין לו וידו על העליונה. ונוטל היותר שבשתיהן הוצאה או השבח:

אין שומעין לו. לקלקל וארישא וירד שלא ברשות קאי:

משום ישוב ארץ ישראל. שיהו הבתים בנוין ולא חריבין:

שמא אין שומעין לו. בתמיה. וה''נ דהוי כפורק משאו לפי שעה בחורבה של חבירו ואמאי יכופו אותו להיות ידו על התחתונה ולא יטול את שלו:

כיון דשמע רב נחמן טעמא דאמר ר' יעקב משום ישוב א''י נגעו בה:

אמר האמירה. חיבבה. מלשון את ה' האמרת היום א''נ הא אמירה הא ודאי יש לאומרה ודוגמתו בריש פ''ו דסנהדרין סוף הלכה א' וכלומר טעמא קאמר דמשום ישוב ארץ ישראל להיותה מיושבת ולא חריבה אין שומעין לו:

אלא בנה וכו'. רב נחמן בר יצחק חזר ושאל אלא בכה''ג אם בנה או נטע במקום שאין ראוי לכך לפי שהוא מעבר לרבים מהו הדין. שמין לו. כיורד שלא ברשות:

אלא שמערים עליו. כלומר כמה שהוא עשה לבנות ולנטוע במקום שהוא מעבר לרבים מערימין עליו ג''כ ואין משגיחין על מה שבנה ונטע ונכנסין לשם בימות החמה מפני החמה ובימות הגשמים מפני הגשמים:

א''ל. זה ששאל לפניו רב נחמן בר יצחק:

הא תניתה. מאי מספקא לך בזה מי לא תנינן ביורד שלא ברשות שמין לו וידו לתחתונה והרי זה יורד שלא ברשות הוא ואם דין זה אמרו ביורד לתוך חרבתו של חבירו מכ''ש אם בנה במקום שאין ראוי לבנות ולנטוע כלל וידו על התחתונה הן לענין השומא הן לענין שנכנסין לשם בעת שהן צריכין לכך:

אָמַר רִבִּי זֵירָה. הָדָא אָֽמְרָה. גָּזַל שְׁמֵינָה וְהִכְחִישָׁה מַחֲזִיר לוֹ אֶת הַשּׁוּמָּן. אָמַר רַב חִסְדָּא. הָדָא אָֽמְרָה. גָּזַל כְּחוּשָׁה וְהִשְׁמִינָה מַחֲזִירָהּ בְּעֵיינָהּ.

Traduction

– R. Zeira dit: des termes de la Mishna, ''si le voleur a pris une vache enceinte qui ensuite a mis bas, il doit payer la valeur de la vache enceinte'', il résulte qu’il doit cette somme même si elle a mis bas chez lui, et par conséquent, s’il a volé une vache grasse qui a maigri chez lui, il doit le prix d’une vache grasse. R. Hisda au contraire tient compte de la fin de la Mishna, ''s’il a volé une vache devenue enceinte chez lui, où elle a mis bas, il paiera la valeur de la vache seule'' (sans petit):

Pnei Moshe non traduit

הדא אמרה. על המתני' קאי דקתני גזל פרה מעוברת וילדה משלם דמי פרה מעוברת לילד ומפרש ר' זירא דה''ק דאע''פ שילדה אצל הגזלן לא אמרינן דקני הוא לדמי הולד ואינו משלם אלא דמי פרה ריקנית אלא דצריך לשלם דמי פרה מעוברת כמו שהיתה בשעת הגזילה והילכך קאמר דש''מ ממתני' דכמו כן הדין בגזל שמינה והכחישה אצלו מחזיר לו הגזלן דמי השומן דצריך לשלם לו כמו שהיתה שמינה בשעת הגזילה:

הדא אמרה גזל כחושה וכו'. רב חסדא דייק דיניה מסיפא דמתני' מדקתני גזל פרה ועיברה אצלו וילדה דמשלם דמי פרה ריקנית כשעת הגזלה מפני שילדה הוא דאמרינן כן דנמצא שמחזיר לו הפרה כמות שהיא בעינה וכשעת הגזילה הא לא ילדה מחזיר לו כמות שהיא אף על פי שנתעברה אצלו וא''כ בכחושה והשמינה אצלו מחזיר לו ג''כ כמות שהיא בעינה עכשיו:

מִפְּנֵי שֶׁעִיבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָֽלְדָה. מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. מָאן תַּנִּיתָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב. דְּתַנֵּי. זֶה הַכְּלָל. שֶׁהָיָה רִבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר. כָּל גְּזֵילָה שֶׁהִיא קַייֶמֶת בְּעֵינֶיהָ וְלֹא נִשְׁתַּנֵּית מִבְּרִייָתָהּ אוֹמֵר לוֹ. הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ. וְהַגַּנָּב לְעוֹלָם מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּנֵיבָה.

Traduction

en raison de ce qu’elle est devenue enceinte chez lui où elle a mis bas, le voleur devra restituer le montant de ce que la vache valait lors du vol; si donc elle était maigre et a engraissé chez lui, il devra la restituer (ou payer) telle qu’elle est. – Enfin, la règle générale énoncée là émane de R. Jacob, qui a dit: lorsqu’un objet pris par violence est maintenu à son état primitif sans changement intrinsèque (sauf interdit pour une cause externe, comme p. ex. le pain à Pâques), le voleur n’aura qu’à le rendre, en disant le voilà tel quel; mais le voleur doit toujours payer la valeur de l’objet du vol, et non se contenter de le restituer.

Pnei Moshe non traduit

מאן תניתא. אזה הכלל דמתני' קאי מאן תנא להא דהדר קתני זה הכלל ולאתויי מאי:

ר' יעקב הוא דתני וכו'. ולא נשתנית מברייתא. בגופה מכמות שהיתה אף על פי שבאת לידי שינוי בדבר שהוא חוץ לגופה כגון שנאסרה בהנאה כמו חמץ ועבר עליו הפסח כדתנן לקמן וכיוצא בזה אומר לו הרי שלך לפניך:

והגנב. בין נשתנית מברייתה בין לא נשתנית לעולם משלם כשעת הגניבה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source