Vayedaber

Baba Kama

Daf 37a

משנה: 37a הָאוֹמֵר סַמֵּא אֵת עֵינִי קְטַע אֶת יָדִי שַׁבֵּר אֶת רַגְלִי חַייָב עַל מְנָת לִפְטוֹר חַייָב. קְרַע אֶת כְּסוּתִי שַׁבֵּר אֶת כַּדִּי חַייָב. עַל מְנָת לִפְטוֹר פָּטוּר. עֲשֵׂה כֵן לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַל מְנָת לִפְטוֹר חַייָב בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ.

Traduction

Si un individu dit à un autre: ''Crève-moi l’œil, coupe-moi la main, casse-moi la jambe'', et si l’autre le fait, il est condamné aux paiements; quand même le blessé lui a dit de le faire, en ajoutant expressément qu’il renonce aux paiements, le défendeur est condamné. Si un individu dit à un autre: ''déchire mon habit, casse ma cruche'', et si l’autre le fait, celui-ci doit payer le dommage; mais si le demandeur lui a dit de le faire, en ajoutant qu’il renonce au paiement, le défendeur est acquitté. Si un individu dit à quelqu’un de blesser un autre, ou de causer un dommage à un autre, celui qui le fait est condamné au paiement.

Pnei Moshe non traduit

מתני' על מנת לפטור חייב. שאלו החובל לנחבל אם ע''מ לפטור אותי אתה אומר סמא את עיני והשיבו הנחבל הן אע''פ כן חייב כדמפרש בגמ' שיש הן שהוא כלאו ובלשון תימא אמר לו הן לפי שאין דרך בני אדם למחול על צער גופן אבל האומר לחבירו שבר את כדי ושאלו זה ע''מ לפטור אותי אתה אומר אע''פ שהשיבו לאו זה הלאו הוא כהן וכאלו אמר לו וכי לא אמרתי לך על מנת לפטור:

פטור. ולפיכך פטור שכן בני אדם למחול על נזקי ממון:

הלכה: הָאוֹמֵר סַמֵּא אֵת עֵינִי קְטַע אֶת יָדִי כול'. הָאוֹמֵר. סַמֵּא עֵינִי שֶׁמַּזִּיקַתְנִי. קְטַע יָדִי שֶׁמַּזִּיקַתְנִי. חַייָב. עַל מְנָת לִפְטוֹר. חַייָב. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. בָּהֵן שֶׁהוּא כְלָאו מַתְנִיתָא. אֲבָל בָּהֵן שֶׁהוּא כְהֵן פָּטוּר. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בָּהֵן שֶׁהוּא כְהֵן הִיא מַתְנִיתָא. אֲבַל בָּהֵן שֶׁהוּא כְלָאו חַייָב. מִילְּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרָה שֶׁשָּׁמִין לַקְּרוֹבִין בּוֹשֶׁת. תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל שֶׁאַנְּסוֹהוּ גוֹיִם וְנָֽטְלוּ מִמֶּנּוּ מָמוֹן חֲבֵירוֹ בְּפָנָיו פָּטוּר. נָטַל וְנָתַן בְּיַד חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאָֽמְרוּ לוֹ מָמוֹן סְתָם. אֲבָל מָמוֹן פְּלוֹנִי אֲפִילוּ נָטַל וְנָתַן בְּיַד פָּטוּר.

Traduction

Si quelqu’un dit à un autre: ''crève-moi l’œil, car il me fait mal'', ou ''coupe ma main tant elle me fait mal'', l’autre qui le fait est coupable, et quand même le blessé aurait ajouté expressément qu’il renonce aux paiements, le défendeur sera condamné. R. Eléazar dit: la distinction de la Mishna entre les premiers cas et les derniers, repose sur ce que l’affirmation du demandeur équivaut à une négation (qu’il s’agit d’un mal physique); mais si l’affirmation de dispense est réelle (qu’il s’agit d’une perte d’argent), le défendeur sera acquitté. Selon R. Eléazar, le défendeur est condamné, même s’il y a une déclaration de renonciation, lorsqu’il s’agit d’un dommage corporel, parce que ce dernier dommage cause de la honte à toute la famille. Resh Lakish dit: même si l’affirmation de dispense est positive, le défendeur est condamné à payer, et pour l’affirmation (interrogative), qui équivaut à la négation, il est certes aussi condamné. Cet avis de Resh Lakish revient à dire que l’on estime l’effet de la honte pour les proches (236)Or, dès qu'on peut la payer, on ne saurait la mettre en cause, don, il s'agit d'un autre motif, savoir la douleur physique.. On a enseigné (237)Tossefta, ibid.: si un israélite a été assailli par des païens, qui, en sa présence, lui ont enlevé l’argent confié par autrui, il sera acquitté; mais s’il l’a pris de sa propre main et le leur a remis, il en est responsable. C’est vrai qu’il est coupable, dit R. Yossé, lorsqu’ils lui ont réclamé de l’argent sans désignation; mais lorsqu’ils ont spécialement désigné le dépôt d’un tel, l’eut-il pris de sa main propre et livré à eux, il est acquitté (par cas de force majeure).

Pnei Moshe non traduit

גמ' האומר סמא עיני שמזיקתני. הכי תני לה בתוספתא פ''ט וזהו כמו דמפרש המתני' וכי מה עלתה על דעתו לומר כן אלא מפני שיש לו יסורין וכואב לו הרבה והוא אומר לו סמא וכו' או קטע ידי שמזיקתני ועושה לו רע וכו' אפ''ה חייב:

בהן שהוא בלאו מתניתא. מתני' דמחלק בין רישא לסיפא מיירי בהן שהוא מתפרש שכוונתו בלאו הוא וכלומר שאמר על ששאלו ע''מ לפטור הן בדרך תימה ובלשון שאפשר לפרשו על לאו והלכך ברישא דנזקי גופא הוא מפרשי' כוונתו על לאו וחייב ובסיפא דנזקי ממונו הוא מפרשינן כוונתו על הן ממש ופטור:

אבל בהין שהוא כהין. שמשמעותו לפרשו על הן ממש כגון שאמר בניחותא פטור אפי' ברישא דהרי הן ממש קאמר:

מילתיה דר' לעזר. טעמיה דר''א הוא משום דס''ל מה דמחייב במתני' בנזקי גופו אפילו בע''מ לפטור משום פגם משפחה הוא שבושת הוא להם שיהא נראה מחוסר אבר אבל לא משום צער גופו והילכך כשנראה מדבריו דמוחל הוא על צער גופו דאמר הן בניחותא פטור כ''א היכא דמשתמע האי הן אלאו חוששין אנו לפגם משפח' אבל בלאו הכי לא:

ור''ל אמר בהין שהיא בהין היא מתניתא. כלומר אפילו בהן שהוא משתמע להן ממש כגון שאמר בניחותא אפ''ה ברישא דנזקי גופו הוי חייב אבל בהן שהוא משתמע ואפשר לפרשו בלאו שאמרו בדרך תימה חייב אפילו בסיפא דהוי נזקי ממונו שהרי בדרך תימה אמר הן וכי תפטור אתה ולא תשלם כלום וא''כ לא היה לו לזה לעשות כזה:

מילתיה דר''ל אמר ששמין לקרובים בושת. כלומר ר''ל לא ס''ל דהטעם משום פגם משפחה הוי שהרי אפשר לשום הבושת שיש להן בשביל זה ואותן הדמים יתן להם אבל עיקר הטעם משום צער גופו הוא ובדמי הצער אנן קאמרינן דלעולם אין אדם מוחל על צער גופו ואפילו אמר הן בניחותא חייב:

תני. בתוספתא סוף פ' הנזכר:

שאנסוהו עכו''ם ליתן ממון חבירו. שהיו מופקדים אצלו:

ונטלו ממנו ממון חבירו בפניו. כלומר שלא מסר להן בידו אלא בפניו הוא דנטלו אבל הוא לא עשה כלום פטור:

נטל ונתן להם. דעשה מעשה בידים חייב דמציל עצמו בממון חבירו הוא:

ממון סתם. אנסוהו ואמרו לו תן לנו ממון ולא באו על עסקי ממון של חבירו:

אבל. אמרו בפירוש תן לנו ממון פלוני שהן בידך ונראין הדברים שלא באו עליו אלא בשביל ממונו של חבירו אפילו נטל ונתן ביד פטור:

הדרן עלך פרק החובל

Baba Kama

Daf 37b

משנה: הַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים צֶמֶר וַעֲשָׂאוֹ בְגָדִים מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. גָּזַל פָּרָה מְעוֹבֶּרֶת וְיָֽלְדָה רָחֵל טְעוּנָה וּגְזָזָהּ 37b מְשַׁלֵּם דְּמֵי פָרָה מְעוּבֶּרֶת לֵילֵד דְּמֵי רָחֵל טְעוּנָה לִיגָּזֵז. גָּזַל פָּרָה וְעִיבְּרָה אֶצְלוֹ וְיָֽלְדָה רָחֵל וְנִטְעֲנָה עִמּוֹ וּגְזָזָהּ מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. זֶה הַכְּלָל כָּל הַגַּזְלָנִין מְשַׁלְּמִין כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה.

Traduction

Si un individu enlève du bois dont il a fait des objets; ou s’il enlève de la laine dont il fait des vêtements, il doit rendre la valeur du bois ou de la laine. S’il a enlevé une vache enceinte et que la vache ait mis bas; ou s’il a enlevé une brebis chargée de sa laine, et qu’il l’ait tondue, il doit payer la valeur d’une vache enceinte ou d’une brebis chargée de sa laine, sans payer à part pour le veau ou pour la laine tondue. S’il a enlevé une vache, devenue enceinte chez lui où elle a mis bas, ou s’il a enlevé une brebis tondue, et que la laine de la brebis ait repoussé chez lui, et qu’il l’ait tondue, il paiera seulement la valeur d’une vache enceinte, ou d’une brebis tondue. Règle générale: tous les brigands paient selon la valeur que l’objet avait au moment de l’enlèvement.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הגוזל. משלם כשעת הגזילה. דמי עצים וצמר ואין חייב להחזיר לו כלים דקני בשינוי:

משלם דמי פרה וכו'. והעודף מה ששוה יותר הולד והגיזה שלו הוא דקננהו בשינוי. זה הכלל. לאתויי גנב טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור קנאו בשינוי ואם טבחו ומכרו פטור מתשלומי ארבעה וחמשה דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר:

הלכה: הַגּוֹזֵל עֵצִים וַעֲשָׂאָן כֵּלִים כול'. הָכָא אַתָּ מַר. לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. וְהָכָא אַתָּ מַר. אֵין לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. הֵן דְּתֵימַר. לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. בְּשֶׁעֲשָׂאוֹ צוּפִים. וְהֵן דְּתֵימַר. אֵין לִיבּוּן כְּשִׁינּוּי. בְּשֶׁהִנִּיחוֹ כְּמוֹת שֶׁהוּא. מָצִינוּ לִיבּוּן בְּלֹא צוּפִים. שֶׁמָּא יֵשׁ צוּפִים בְּלֹא לִיבּוּן. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קַל הוּא שֶׁהֵיקֵלוּ בְגַזְלָן שֶׁיְּשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה. גָּזַל שֶׁלַח וְלִיבְּנוֹ. אִית לָךְ מֵימַר בְּשֶׁעֲשָׂאוֹ צוּפִים. עוֹד קַל הוּא שֶׁהֵיקֵלוּ בְגַזְלָן שֶׁיְּהֵא מְשַׁלֵּם כְּשָׁעַת הַגְּזֵילָה.

Traduction

Pourquoi est-il dit d’une part (dans une barayeta) que le voleur de laine qui la blanchit est tenu de payer d’après la valeur lors du vol (238)Tossefta, ch. 10., comme s’il y avait eu changement, tandis que selon notre Mishna (qui parle de conversion de la laine en vêtements) il paraît que l’acte de blanchir n’équivaut pas au changement? Pour celui qui admet, fut-il répondu, que laver une laine équivaut à un changement, il s’agit du cas où on l’a effilochée; celui qui n’admet pas d’équivalence parle de la laine laissée en son état primitif. On peut bien blanchir la laine sans la carder; mais peut-on la carder sans la blanchir? (Pourquoi donc à la fin du dit enseignement, après la question de carder, parle-t-on du blanchiment)? C’est un allégement en faveur du voleur, répondit R. Judan, établi pour encourager le voleur à restituer ce qu’il a détourné selon sa valeur lors du vol. Si le voleur envoie la peau à blanchir chargée de laine, comment supposer la division de celle-ci en bandes? C’est vrai; seulement on a accordé cet allégement pour encourager le voleur à rendre ce qu’il a détourné avec sa valeur lors du vol. (239)Suit un passage traduit en (Gitin 5, 5).

Pnei Moshe non traduit

גמ' הכא את אמר ליבון כשינוי. בתוספתא ריש פ' עשירי הגוזל את הפרה וכו' גזל צמר ולבנו טווי ולבנו פשתן ונקהו אבנים ושיפן משלם כשעת הגזילה. ופריך הש''ס הכא בברייתא אתה אומר דליבון לחודיה הוי כשינוי בידו ולפיכך אינו משלם אלא כשעת הגזלה והכא במתני' אתה אומר דאין ליבון כשינוי דקתני ועשאו בגדים דוקא אבל בשעת ליבון הצמר שהוא קודם הטוויה לא קנאו דלא הוי כשינוי:

הן דתימר. ומשני האי דאמרת התם דליבון כשינוי בשעשאו צופים מיירי מלשון ציפי צמר כהאי דאמרינן בריש פ' במה טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר והוא צמר המנופץ ועושין אותו כעין משטיחין ולשונות ארוכין לטוותן דבמעשה כזה הוי שינוי:

והן דתימר וכו'. במתני' דדייקינן דבליבון לא הוי שינוי כשהניחו כמות שהוא מלובן ולא התקינו עדיין לעשות מהן טווי:

מצינו ליבון בלא צופים. שהרי בתחלה מלבנו ואחר כך עושה צופים כדי לטוות או שמא יש צופים בלא ליבון בתמיה וא''כ אכתי תקשי סיפא דתוספתא דקתני טווי ולבנו והא לא משכחת לה שיהא טווי ויהא צריך ללבנו שהרי כבר עשאו צופים ולבנו בתחלה ולהאי טעמא דאמרת היכי מפרשינן להסיפא דברייתא:

א''ר יודן קל הוא שהקילו. כלומר אלא לאו היינו טעמא כדקאמרת דמוקמת להברייתא בגוונא דליקני בשינוי דהא ליתא כדפרכינן וע''כ דטעמא דברייתא לאו משום דקנייא בשינוי דבין ליבון ובין עשאו צופים לאו שינוי גמור הוא ובדין הוא דלא ליקני וקל הוא שהקילו בגזלן שיהא משלם כשעת הגזילה מפני תקנת השבים שאם אתה מחמיר עליו ימנע מלהשיב ומתני' דקתני ועשאו בגדים בשינוי דאורייתא קתני דבכה''ג ודאי שינוי הוא ומדינא דאורייתא קני:

גזל שלח וליבנו. שלח הוא העור בצמרו. כדתניא בפ''ה דמכשירין החובט על השלח חוץ למים בכי יותן ומלשון שלחין הוא טומנין בשלחין. וכלומר דהש''ס א''נ ר' יודן גופיה מסיים למילתיה ולאוכחי דע''כ טעמא דברייתא מפני תקנת השבים הוא דהא גזל צמר סתמא קתני ובכללו ג''כ אם גזל העור בצמרו ואית לך מימר בזה בשעשאו ציפי צמר לטוות ממנו בתמיה אלא עוד קל היא וכו' וע''כ דשמעי' נמי להאי טעמא מהא דקל הוא שהקלו בגזלן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source