Vayedaber

Baba Kama

Daf 32b

משנה: 32b גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם וְטָבַח וּמָכַר עַל פִּי עֵד אֶחָד אוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב וְטָבַח בַּשַּׁבָּת. גָּנַב וְטָבַח לַעֲבוֹדָה זָרָה. גָּנַב מִשֶׁלְּאָבִיו וּמֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ טָבַח וּמָכַר. גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר טָבַח וּמָכַר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה וְשֶׁאֵינוֹ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן פָּטוּר.

Traduction

Si 2 témoins disent qu’un individu a volé un agneau ou un bœuf, et qu’un seul déclare l’avoir vu vendre ou tuer l’animal, ou l’on ne connaît cette action que par l’aveu du voleur, il paie l’amende du double pour le vol, non la 2e de 4 agneaux ou 5 bœufs. S’il a volé, tué et vendu l’animal le samedi, ou s’il l’a tué comme sacrifice à une idole, ou s’il l’a volé à son père, qui est mort ensuite, et qu’il ait vendu ou tué l’animal après la mort du père, ou s’il a consacré l’animal volé, puis l’a tué et vendu, le voleur paie l’amende du double mais il ne paie pas celle du quadruple ou quintuple (201)En raison de la peine capitale, il n'y pas d'autre pénalité: non bis in idem.. Selon R. Simon, s’il vole un animal consacré dont il est responsable, il devra le payer 4 ou 5 fois; si c’est un animal dont il n’est pas responsable, il échappe à l’amende.

Pnei Moshe non traduit

מתני' משלם תשלומי כפל. דהאיכא סהדי אגניבה:

ואינו משלם תשלומי ד' וה'. על הודאת עצמו דמודה בקנס פטור והא דקתני ע''פ עד אחד אע''ג דמילתא דפשיטא היא שאין עדותו של עד מחייבו כלום הא קמ''ל ע''פ עצמו דומיא דע''פ עד אחד מה עד אחד כי הדר אתי עד אחרינא מצטרף בהדיה ומיחייב ה''נ ע''פ עצמו משכחת לה דאי אתו עדים בתר הודאתו מיחייבי ליה וכגון שלא חייב עצמו בהודאתו בתחלה כלום שאמר לא גנבתי ובאו עדים שגנב וחזר ואמר טבחתי ומכרתי דההיא הודאה לאו כלום היא שיודע שמודה בקנס פטור ולא מחייב עצמו בכלום והילכך אם באו עדים אח''כ שטבח ומכר חייב אבל אם בתחלה אמר גנבתי א''כ מתחייב עצמו עכ''פ בקרן בזה אע''פ שבאו עדים אח''כ שגנב פטור מתשלומי כפל שהודאתו שהודה בתחלה הודאה גמורה הואי שחייב עצמו מיהא בקרן:

גנב וטבח בשבת. פטור אטביחה דמתחייב בנפשיה הוא:

מת אביו. והוא יורשו ולא הויא טביחה כולה באיסורא:

גנב והקדיש. כי קא טבח דהקדש טבח ולא דבעלים:

ר''ש אומר. מפרש בבבלי דלאו אמילתיה דת''ק קמהדר ר''ש דבגנב והקדיש ואח''כ טבח ומכר לא פליג עליה דפטור מתשלומי ד' וה' אלא דשמעינהו ר''ש לרבנן בעלמא דאמרי הגונב הקדש מבית בעלים פטור דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הקדש ועלה קאי ר''ש ואמר קדשים שחייב באחריותן חייב דקרינן ביה וגונב מבית האיש שהרי הבעלים חייבין באחריותן וכי טבח דמריה קא טבח ואפילו בהני קדשים נמי לא מחייב ר''ש אלא בהאי גוונא ששחטן תמימים בפנים לשם בעלי' ונשפך הדם דלא חזרה קרן לבעלים אי נמי ששחט בעלי מומין בחוץ ובעלי מומין מעיקרא היו ועומדין לפדות ואע''פ שלא נפדו ס''ל לר''ש כל העומד לפדות כפדוי דמי והילכך בכה''ג הוא דמחייב לר''ש דהויא לה שחיטה ראויה אבל אם שחט תמימין בחוץ הויא שחיטה שאינה ראויה ושמעי' לר''ש דאמר שחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ולא מחייב עלה תשלומי ארבעה וחמשה ואין הלכה כר''ש:

הלכה: גָּנַב וְטָבַח בַּשַּׁבָּת כול'. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן מֵזִיד בְּחֵלֶב שׁוֹגֵג בְּקָרְבָּן מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. מָאן תַּנִּיתָהּ. [רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנִּינָן.] רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר קֳדָשִׁים שֶׁחַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה וְשֶׁאֵין חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן פָּטוּר.

Traduction

(202)En tête est une phrase reproduite, comme ci-dessus 2, du (Ketubot 3, 1).. D’après qui est-il dit que si un individu a volé et consacré un animal, puis l’a égorgé et vendu, il doive l’amende du double? (Ne semble-t-il pas que, pour la consécration même, il ne soit pas coupable)? Ce doit être conforme à R. Simon, qui dit: ''S’il vole un animal consacré dont il est responsable, il devra le payer 4 ou 5 fois; si c’est un animal dont il n’est pas responsable, il échappe à l’amende'' (donc, la consécration reste au pouvoir de son maître).

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא כן אמר ר' אבהו וכו'. לעיל נמי פריך בהלכה ב' ומשני והכא לא חש הש''ס להביא התירוץ וקיצר וסמיך אדלעיל וכמו וכו' הוא ועיין לעיל שם פירשתי:

מאן תניתה. הא דקתני גנב והקדיש ואח''כ טבח ומכר דמשמע הא על הקדש גופו שהקדיש לא מחייב ולא אמרינן דהוי כמוכרו דמה לי מכרו לשמים ומה לי מכרו להדיוט מאן תנא דתני להא:

ר' שמעון. דקתני בסיפא דמתני' היא ר''ש אומר קדשים שחייבין באחריותן משלם תשלומי ד' וה' אלמא קסבר ברשותא דמרה קיימא וה''נ ברישא בהכי עסקינן שהקדישו הגגב לנדרו שאמר הרי עלי עולה והפריש גניבה זו עליה הילכך בשביל הקדש שהקדיש לא מחייב דכיון דחייב באחריותו לאו מכירה היא ומיהו לענין טביחה חל עליה שם הקדש לאפוקי מרשות מרה קמא ולאו דמרה קא טבח ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ומתני' הכי מיתפרשא גנב והקדיש וכו' אינו משלם ד' וה' דברי ר''ש שר''ש אומר בגונב הקדש מבית בעלים משלם ד' וה' בקדשים שחייבין באחריותן דאכתי ברשות דמרה קמא קיימא ולפיכך גנב והקדיש פטור נמי על שהקדיש דלאו כמכירה הוי:

Baba Kama

Daf 33a

משנה: מְכָרוֹ חוּץ מֵאֶחָד מִמֵּאָה שֶׁבּוֹ אוֹ שֶׁהָֽיְתָה לוֹ בוֹ שׁוּתָפוּת. הַשּׁוֹחֵט וְנִתְנַבְּלָה בְיָדוֹ הַנּוֹחֵר וְהַמְעַקֵּר מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. גָּנַב בִּרְשׁוּת הַבְּעָלִים טָבַח וּמָכַר חוּץ מֵרְשׁוּתָן. אוֹ שֶׁגָּנַב חוּץ מֵרְשׁוּתֵן וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָן. אוֹ שֶׁגָּנַב וְטָבַח וּמָכַר חוּץ מִרְשׁוּתָן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. אֲבָל אִם גָּנַב וְטָבַח וּמָכַר בִּרְשׁוּתָם פָּטוּר.

Traduction

Si le voleur a vendu l’agneau ou le bœuf, et se réservant une partie, fût-ce la centième partie, ou bien si le voleur avant de voler l’animal en avait une part comme associé, il paiera l’amende du double pour le vol, mais non celle pour la vente (204)Au 1er cas il n'a pas vendu l'animal entier, et au 2e cas il en possédait une part.. Il en est de même si le voleur a tué l’agneau ou le bœuf volé, contrairement aux rites (205)La viande est alors défendue à titre de Nebélah, mort par voie naturelle..

Pnei Moshe non traduit

מתני' מכרו חוץ מאחד ממאה שבו. גנב שמכר כל השור חוץ מן דבר מועט שבו בבבלי מסקינן שאם שייר דבר הנתרים עמו בשחיטה הוי שיור ופטור מתשלומי ד' וה' דכתיב וטבחו או מכרו עד שימכור כל הדברים שעמו בטביחה אבל אם שייר גיזותיה וקרניה לא הוי שיור ולא מיפטר בהכי:

או שהיתה לו בו שותפות. קודם שגנבו ואפילו באבר אחד לא קרינן ביה ומכרו כולו באיסור:

ונתנבלה בידו. שלא מדעת:

הנוחר ומעקר. מדעת נוחר שתחבו בנחיריו וקורעו עד לבו והמעקר שעקר הסימנים אינו משלם ד' וה' ואפילו לרבנן דאמרי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה הא לאו שחיטה היא כלל:

וטבח ומכר חוץ מרשותן. שכשהוציאו מרשותן נעשה עליו גנב וקנאו:

או שגנב חוץ מרשותן. קנאו במשיכה מיד ונעשה גנב עליו אבל גנב וטבח ומכר ברשותן פטור דלא נעשה עליו גנב וכשלא הגביהו עסקינן דאי בהגביהו קנאו וחייב:

רִבִּי יוֹסְטָא בֵּירִבִּי מַתּוֹן שָׁאַל. הַפּוֹדֶה כַלְכָּלָה מִיַּד הַגִּזְבָּר 33a מָהוּ שֶׁתיבטל לְמַעְשְׂרוֹת. מָתִיב רֵישׁ לָקִישׁ. וְהָתַנִּינָן. גָּנַב וְהִקְדִּישׁ וְאַחַר טָבַח וּמָכַר. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. הַמַּקְדִּישׁ אֵינוֹ כְמוֹכֵר. וְדִכְוָותָהּ הָפּוֹדֶה אֵינוֹ כְלוֹקֵחַ. מִילְּתֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ אָֽמְרָה. מְכִירָה כְפִדְיוֹן. אָֽמְרֵי. רָאוּי הוּא לִפְדּוֹתוֹ וּלְאוֹכְלוֹ.

Traduction

R. Yousta b. R. Maton demanda: si quelqu’un rachète du trésorier sacré une corbeille de fruits (qui n’avait pas été rédimée), ce rachat soumet-il les fruits à l’obligation des dîmes? -Non, répliqua Resh Lakish, comme il a été dit ici: S’il a volé un animal qu’il a consacré, puis l’a égorgé et vendu, etc. (donc, la consécration n’est pas une vente); or, comme il est établi que la consécration n’est pas une vente, de même le rachat n’est pas un achat. Mais Resh Lakish n’a-t-il pas dit ailleurs (203)Masseroth, 5, 1. que la vente égale le rachat? C’est vrai, fut-il répondu, pour la faculté de racheter des consécrations et les manger en profane (sans pour cela faire équivaloir le rachat à l’achat).

Pnei Moshe non traduit

הפודה כלכלה מיד הגזבר. כלכלה של פירות הקדש ועדיין לא הוקבעו למעשרות:

מהו שתיטבל למעשרות. בפדיון שפודה דקי''ל מקח טובל למעשרות כדאמרינן הכא בריש פ''ד דמעשרות ומיבעיא ליה אם הפדיון כמקח הוא דהוי כלוקחו ומוציאו מיד הקדש או לא. מתיב ריש לקיש. השיב ר''ל תשובה לדבריו ופשט ליה ממתני' דהתנינן גנב והקדי' ואח''כ טבח ומכר וש''מ דהקדיש לאו כמוכר הוא מדלא מיחייב אהקדש גופיה:

כמה דאת אמר תמן המקדיש וכו'. וכמה דאמרינן דהמקדיש לאו כמוכר הוא א''כ ממילא נמי דהפודה לאו כלוקח נחשב הוא דחדא טעמא היא ומשום דאף שהקדיש אכתי ברשותא דמרא קיימא:

מילתיה דר''ל אמרה. קושיא היא הא שמעינן מדר''ל דאמר מכירה כפדיון הוא כמו במכירה כך הוא פדיון כלומר שדין אחד להם ומילתי' דר''ל לעיל בפ''ה דמעשרות שינויה גבי פלוגתא דידיה ור''י בדין הממרח כריו של חבירו שלא מדעתו דמותיב התם ר''ל לר''י ממתני' דתנינן בפ''ד דפאה ובחלה הקדישן עד שלא נגמרו למעשרות וגמרן הגזבר ואח''כ פדאן פטורין וס''ל התם דיד הגזבר כיד אחר דמיא ולא כיד הבעלים אלמא כשהוא ביד הגזבר לא אמרינן דברשות מרה קיימא וא''כ הפדיון כמכירה הויא ואמאי קאמר הכא הפודה לאו כלוקח הוא:

אמר. ומשני אמרי:

ראוי הוא לפדותו ולאוכלו. כלומר לענין זה הוא דקאמר התם דיד גזבר לאו כרשות מרא קמא הוא שראוי לפדות הפירות ולהוציאן מן ההקדש לחולין ולאוכל כך כדמשמע התם שהמירוח ביד הגזבר לא הוי כנתמרח ביד הבעלים לאסרן לאכול מהן עראי אבל לא נחשב הפודה כלוקח משום הכי דנימא אם פדאן אחר קודם שהוקבעו למעשר שיטבלו למעשרות:

אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. רָאוּ אוֹתוֹ שׁוֹחֵט שׁוֹר שָׁחוֹר בַּיַּעַר חֲזָקָה גָּנוּב הוּא. חָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא הָיָה רָבוּץ. תִּיפְתָּר בְּשֶׁרָאוּהוּ מוֹשֵׁךְ.

Traduction

R. Eléazar dit: Si l’on voit quelqu’un égorger un bœuf foncé au milieu d’un bois, il y a présomption que ce bœuf a été volé. Mais n’y a-t-il pas à craindre que cet individu ait trouvé le bœuf spontanément couché là, et qu’il ne soit pas coupable du fait de l’avoir égorgé en cet état? Il faut ajouter, comme explication, qu’auparavant on a vu le même homme entraîner le bœuf hors du domaine de son maître (alors l’égorgement caché est une preuve du vol).

Pnei Moshe non traduit

ראו אותו שוחט שור שחור ביער. שחור לאו דוקא אלא משום דסתם שור שחור יותר שמן ויפה לאכילה הוא כדאמרינן בריש פ''ה דנזיר דבתורא לאו דקרמנאי אוכמא מעלי טפי לבישרא הילכך נקט שור שחור:

חזקה גנוב הוא. דנטמן לשחטו ביער ומיחייב אטביחה:

חש לומר. ופריך דניחוש שמא מצאו כשהוא רבוץ בעצמו שם ועכשיו הוא שוחטו ולא מיחייב אטביחה אלא דווקא היכא שגנבו בתחלה והוציאו מרשות הבעלים כדתנן לקמן בפירקין:

תיפתר בשראוהו מושך. ויוצא מרשות הבעלים אבל לא ידעו שגנב עד שראוהו נטמן ביער ושוחטו:

יֵשׁ בְּטוֹבֵחַ מַה שֶׁאֵין בְּמוֹכֵר וְיֵשׁ בְּמוֹכֵר שֶׁאֵין בְּטוֹבֵחַ. שֶׁהַטּוֹבֵחַ בַּשַׁבָּת חַייָב וְהַמּוֹכֵר בַּשַׁבָּת פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יַנַּאי בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל. מָצִינוּ שֶׁהַמְכִירָה חַייָבִין עָלֶיהָ בַּשַׁבָּת. הַגַּע עַצְמָךְ. בָּאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ. תְּלוֹשׁ מִן הַקַּרְקַע הַזֶּה וּקְנֵה אוֹתוֹ. לֹא קְנָייוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תְּלִישָׁה הִיא שֶׁמְחַייֶבֶת אוֹתוֹ וְלֹא מְכִירָה.

Traduction

L’égorgement comporte parfois une pénalité que n’implique pas la vente, et vice-versa. Egorger un animal le Shabat entraîne la peine de mort (donc, sans payement d’espèces, et par contre la vente faite en ce même jour laisse le coupable dispensé de payer). R. Yanaï b. Ismaël dit: On trouve que la vente entraîne la pénalité de la mort même le Shabat, car s’il arrivait à un voleur de dire à son prochain: ''Arrache-moi tels plants du sol, et acquiers-les pour moi'', l’acquisition serait certes valable? —Là, répond R. Yossé b. R. Aboun, la culpabilité provient du fait d’avoir arraché, et non d’avoir vendu.

Pnei Moshe non traduit

שהטובח בשבת חייב. מיתה לפיכך אינו משלם וכן יש במוכר מה שאין בטובח מהאי טעמא גופה דהמוכר בשבת משלם והטובח פטור מתשלומין:

מצינו שהמכירה חייבין עליה בשבת. מיתה דהגע עצמך אם אומר לחבירו תלוש מן הקרקע הזה ותקנה לי את הגניבה שלך בכך מי לא קנה זה הלוקח וא''כ אמאי אמרת יש בטובח וכו' הא. מצינו דלפעמי' גם במוכר הגניבה מתחייב מית' עליה שהרי תלש בשבת ופטור מן התשלומין הוא:

תלישה היא שמחייבת אותו. משום שבת ולא המכירה בעצמה וא''כ חיוב המיתה אינה באה כ''א מחמת דבר אחר:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source