Baba Kama
Daf 2a
אֲנָן תַּנִּינָן. אַרְבָּעָה אָבוֹת נְזִיקִין. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה שְׁלֹשָׁה עָשָׂר. נֶזֶק צַעַר רִיפּוּי שֶׁבֶת וּבוֹשֶׁת שׁוֹמֵר חִנָּם וְהַשּׁוֹאֵל נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר. 2a אֱמוֹר מֵעַתָּה. מַה דְתַנִּינָן אֲנָן לְהֶכְשֵׁר נְזָקִין. מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה בֵּין לְהֶכְשֵׁר נְזָקִין בֵּין לְנִיזְקֵי גוּפוֹ. רִבִּי חַגַּיי שָׁאַל. הֵיךְ תַּנִּינָן. אַרְבָּעָה אָבוֹת נְזִיקִין. אִם הַכֹּל אָמוּר בְּשׁוֹר אֶחָד נִיתְנֵי שְׁלֹשָׁה. וְאִם הַכֹּל אָמוּר בְּשׁוֹר שְׁלֹשָׁה נִיתְנֵי חֲמִשָּׁה. אֶלָּא כְּמַה דְאִישְׁתָּעֵי קִרְייָא אִישְׁתָּעְייַת מַתְנִיתָא.
Traduction
Nous avons appris (dans notre Mishna) qu’il y a ''4 catégories de dommages''. R. Hiya a enseigné (7)Tossefta à ce, ch. 9. qu’il y a 13 catégories, savoir (outre ces 4 sortes): celle de la douleur, la guérison, l’incapacité de travail, la honte, le cas du gardien gratuit (irresponsable), de l’emprunteur, du gardien payé, du loueur. On peut justifier toutefois cette divergence, en disant: la présente version a en vue les dommages financiers (réparables), et celle de R. Hiya ajoute les dommages corporels. R. Hagaï demanda: comment la Mishna dit-elle qu’il y a 4 principaux dommages? Si elle entend appliquer au bœuf, ce qui en dérive (8)La blessure par les cornes, la morsure, et le piétinement., il suffirait d’énoncer trois catégories (non le Mabeh)? Si au contraire elle se propose d’énumérer les divers cas de dommages causés par le bœuf, elle devrait en compter cinq (9)Divisant le Mabeh en morsure et piétinement.? —C’est vrai, fut-il répondu, mais l’auteur de la Mishna a suivi l’ordre adopté par la Bible (qui englobe 2 faits dans un même verset).
Pnei Moshe non traduit
אנן תנינן. במתניתין לא תנינן כ''א ד' אבות נזיקין ור' חייא תני בתוספתא. דיליה נזק צער וכו' נוסף על הארבעה דמתני' ובין הכל י''ג אבות נזיקין:
אמור מעתה. הטעם דמה ששנה לנו רבי במתני' הן בענין הכשר נזיקין נזיקין שבאין מצד ממונו ולפי שהממון של אדם הוא הכשרו קרי ליה הכשר ובנזקי גופו לא קא מיירי ומה דתני ר' חייא הוא בין נזקי ממונו ובין נזקי גופו:
היך תנינן ד' אבות נזיקין. כלומר שור דקתני במתני' באיזה דין דשור מיירי כי היכי דלהוי המנין של האבות ארבעה לא פחות ולא יותר:
אם הכל אמור בשור אחד. אם נוכל לכלול כל הנזקין דשייכי בשור הקרן והשן והרגל:
ניתני שלשה. אמאי חשיב ארבעה הרי לא מצינו אבות דכתיבי בקרא כ''א הני דחשיב להו במתני' ואם שם שור כולל הוא לכל האבות שבו א''כ ליתני שלשה ותו לא והמבעה למה לי:
ואם הכל אמור בשור שלשה. שדעת התנא לחלק כל עניני הניזקין שבשור ולחשבן כל א' בפני עצמו ושור דקתני בנזק קרן לחודיה הוא א''כ קשיא ניתני חמשה השור והבור והשן והרגל וההבער וכלומר מאי חזית דקתני השור לקרנו בלחודיה ובהמבעה הוא כולל לשאר חלקי נזקי השור כאחד:
אלא כמה דאישתעי קרייא. הדר קאמר דהיינו טעמא דהתנא דכמו שנאמר בקרא כך הוא מדבר בלשון המשנה לפי שמצינו בתורה דקרן כתיבא בפרשה בפני עצמה ובשן ורגל כולל לשתיהם במקרא אחד ושלח ובער וכדדרשינן לעיל לפיכך ראה רבי לסדר דבריו במשנה כפי הכתוב שבתורה:
תּוֹלְדוֹת הַקֶּרֶן. נְגִיחָה נְגִיפָה נְשִׁיכָה רְבִיצָה בְעִיטָה דְחִייָה. רִבִּי יִצְחָק מַקְשֵׁי. נְגִיפָה נְגִיחָה עִיקָּר הֵן וְאַתְּ עֲבִיד לוֹן תּוֹלְדוֹת. אֶלָּא מַתְחִיל בָּעִיקָּר וּמְסַייֵם בְּתוֹלְדוֹת.
Traduction
Les dérivés de la blessure des cornes sont: frapper, pousser, mordre, se coucher avec force (pour briser), piétiner (ruer), presser (par le côté). -Mais, objecta R. Isaac, puisque l’acte de frapper ou blesser des cornes est le point capital, comment l’énumère-t-on ici à titre de dérivés? —En effet, l’on commence par les points essentiels, pour finir par les dérivés.
Pnei Moshe non traduit
תולדות הקרן נגיחה נגיפה. כדמסיק לקמיה:
רביצה ובעיטה. שראתה הכלים ורבצה עליהם כדי להזיקן ולשברן או שבעטה ברגליה כדי לשבר את הכלים:
דחייה. שדחתה בגופה ונתכוונה להזיק ולהכי הוי הני כולהו תולדות הקרן דכוונתן להזיק ואין הנאה להזיקן ואין הזיקן מצי כקרן והלכך דינן כקרן דכל זמן שלא הועדו ג''פ בב''ד אינן משלמין אלא חצי נזק:
נגיחה נגיפה עיקר הן. עיקר אבות הכתובין בתורה ומ''ט חשיב להו בתולדות:
אלא מתחיל בעיקר. כלומר לא דמחשב להו לתולדות אלא ה''ק תולדות דקרן הנמשכין מנגיחה ונגיפה ודומין להן מה הן ומסיים באלו הארבעה דחשיב שהן תולדות הדומין להן:
תּוֹלְדוֹת הַבּוֹר. כָּל פִּירְקָא תְלִיתָייָא דְתַנִּינָן בִּנְזִיקִין. רִבִּי תַנֵּי. הִנִּיחַ גַּחֶלֶת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּבָא אַחֵר וְנִתְקַל בָּהּ וּצְלוּחִיתוֹ בְיָדוֹ. נִשְׂרְפוּ כֵלָיו וְנִשְׁבְּרָה צְלוּחִיתוֹ חַייָב עַל הַצְּלוּחִית מִשּׁוּם בּוֹר וְעַל הַכֵּלִים מִשּׁוּם אֵשׁ.
Traduction
– Les dérivés du dommage ''par le fossé creusé'' se trouvent énumérés au du présent traité des dommages (10)Semblables à ceux causés par le fossé.. Rabbi enseigne (11)Cf. ci-après, (3, 1) ( 3c).: Si quelqu’un a posé sur la voie publique un charbon (non abandonné), puis quelqu’un arrive ayant une bouteille à la main et se heure au charbon, de sorte que ses vêtements s’enflamment et la bouteille se brise, l’auteur du dégât est obligé de payer: 1° la valeur de la bouteille, au même titre que celui qui aurait creusé une fosse (dans laquelle un animal serait tombé), 2° les vêtements, parce qu’il a causé l’incendie.
Pnei Moshe non traduit
תולדות הבור כל פירקא תליתייא. כל הפרק השלישי של מס' נזיקין זה המניח את הכד דשם איירי בדיני תקלות הנלמדין ודומין לבור:
הניח גחלת ברה''ר. בשלא הפקיר מיירי וקסבר דאע''ג דכל תקלה מבור למדנו ופטור בהן הכלים הני מילי היכי דאפקרינהו אבל לא אפקרינהו לא דמי לגמרי לבור וחייב בהן את הכלים והלכך חייב על הצלוחית משום בור:
ועל הכלים משום אש. ואפי' לא הניח גחלת ברה''ר אלא יצאת מעצמה והזיקה חייב כדין האש ולא נקט ברה''ר אלא משום דינא דבור ואשמועינן דבתקלה אחת משכחת לה חיובא דבור וחיובא דאש:
תּוֹלְדוֹת הָרֶגֶל. תַּנֵּי. בְּהֵמָה שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיקָה בֵּין בְּיָדָהּ בֵּין בְּרַגְלָהּ בֵּין בְּקַרְנָהּ בֵּין בְּעוֹל שֶׁעָלֶיהָ בֵּין בְּשָׁלִיף שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּין בָּעֲגָלָה שֶׁהִיא מוֹשֶׁכֶת. מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. וְהַמַּזִּיק בַּכַּרְמְלִית מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
Traduction
– Par ''dérivés du pied'', il faut entendre p. ex. ce cas (12)Tossefta, ibid.: si un animal entrant dans une propriété privée a causé des dommages, ou avec les pattes de devant ou de derrière, ou avec les cornes, ou avec son joug, ou avec son paquet, ou avec le chariot qu’il traîne, le propriétaire de la bête doit le dommage entier, et de même si l’animal qui a nui est entré dans une place intermédiaire entre la voie publique et le bien privé, xhrami''.
Pnei Moshe non traduit
תולדות הרגל. מאי היא כדתני בהמה שנכנסה לרה''י וכו' והני כולהו לאו דוקא תולדה דרגל הן דהא קתני בין בקרנה אלא אאינך אחריני קאי ומייתי הך ברייתא משום דקחשיב נמי לתולדה דרגל בהדה בעול ובשליף וכו' דהני כולהו אורחיה הוא וברשות היחיד משלם נזק שלם וברשות הרבים פטור כרגל:
בין בקרנה. הך תוספתא כר' טרפון אתיא דס''ל בפ''ב משונה קרן ברשות הניזק משלם נזק שלם:
בעגלה שהיא מושכת. דכגופה הויא ולא מיחשבה כצרורות:
והמזיק בכרמלית. ס''ל כרמלית כרה''י הוי לענין נזקין ונזק שלם הוא משלם:
Baba Kama
Daf 2b
תּוֹלְדוֹת הַשֵּׁן. הֲווֹן בְעַייָן מֵימַר. פָּרָה שֶׁאָֽכְלָה שְׂעוֹרִים וַחֲמוֹר שֶׁאָכַל כַּרשִׁינִין וְכֶלֶב שֶׁלִּיקְלֵק אֶת הַשֶּׁמֶן וַחֲזִיר שֶׁאָֽכְלָה בָשָׂר כּוּלְּהוֹן תּוֹלְדוֹת הַשֵּׁן אִינּוּן. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. כּוּלְּהוֹן עִיקַּר שֵׁן אִינּוּן. וְהָא תַאנֵי. תּוֹלְדוֹת הַשֵּׁן. בְּשֶׁדָּֽרְסָה עַל גַּבֵּי נוֹד מָלֵא שֶׁמֶן. וּבְסִיכָה גּוּפָהּ נֶהֱנֶה כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן הַשֵּׁן אוֹכֶלֶת וְהַגּוּף נֶהֱנֶה. אוֹף הָכָא נֶהֱנֶה גוּפָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. הָֽיְתָה מְהַלֶּכֶת וּפוֹלֶטֶת עֲשָׂבִים מַהוּ. 2b אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַה אִם הַמַּנִּיחַ גַּחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים עַד מָקוֹם שֶׁהִיא מִתְהַלֶּכֶת הִיא מַזֶּקֶת. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר בְּמַנִּיחַ סַכִּין סְמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן. הָאֵשׁ נוֹגֵעַ מִצַּד אֶחַד וְנִתְחַלְחֵל כּוּלּוֹ. אוֹף הָכָא. אָדָם נוֹגֵעַ מִצַּד אֶחַד וְנִתְחַלְחֵל כּוּלּוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי בּוֹר מָלֵא מַיִם וְנָפַל שָׁמָּה גְדִי קָטָן וְנִכְנְסוּ מַיִם דֶּרֶךְ אָזְנָיו וְנִתְחַלְחֵל כּוּלּוֹ. וָכָא נִתְחַלְחֵל כּוּלּוֹ. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. הָֽיְתָה מְהַלֶּכֶת וּמְעַקֶּרֶת עֲשָׂבִים בְּגוּפָהּ וּבְקַרְנָהּ מַהוּ. שִׁינּוּי הוּא. דַּרְכָּהּ לָכֵן.
Traduction
– Les dérivés de ''la dent'', selon la supposition de certains disciples, consistent p. ex. dans ces cas (qui sortent de l’ordinaire): Si une vache mange de l’orge, ou l’âne des vesces (au lieu de l’inverse), ou si un chien lèche de l’huile, ou si un porc mange de la viande; ce sont là des dérivés de la consommation régulière. —Non, dit R. Isaac, ces cas sont aussi considérés comme principaux. En effet, on a enseigné: c’est une ''dérivation de la dent'' si p. ex. un animal a écrasé une outre d’huile, dont le contenu lui coule sur le corps et lui profite; or, comme la consommation faite par la dent profite au corps, de même ici le corps profite de l’huile versée (13)C'est un dérivé.. R. Jérémie demanda: Si la bête en marchant arrache des herbes (qu’elle rend), de quel point principal dérive ce cas? (Est-ce un dérivé du pied, ou de la dent)? R. Yossé résout cette question par comparaison: un charbon brûlant posé sur la voie publique, qui aura causé un dommage même au-delà de l’espace où il cesse d’ordinaire d’être dangereux, entraîne la responsabilité de celui qui l’aura posé (de même ici, le dommage causé par le rejet des herbes a pour cause première la marche, et c’est un dérivé du pied). Cependant, ce cas même du charbon n’est-il pas sujet au doute? —Non, dit R. Yossé b. R. Aboun, par corrélation avec la mise d’un couteau près de la voie publique: de même qu’en cas d’atteinte d’un côté par le feu, celui-ci consume le tout; de même, dès qu’un homme est susceptible de se blesser d’un côté au contact du couteau, partout où le danger subsiste la responsabilité incombe à celui qui est cause du mal. Ainsi R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de R. Lévi: Si dans un fossé plein d’eau, il tombe un agneau, dans les oreilles duquel l’eau pénètre jusqu’à l’asphyxier, le propriétaire du fossé doit payer le dommage, parce que l’eau a fini par envahir l’agneau entier; il en est de même du couteau, dont une partie était placée de façon dangereuse. R. Jérémie demanda: si l’animal en marchant arrache des herbes, avec le corps et les cornes, tient-on compte du changement de procédé (14)Le considère-t-on comme résultat de la corne?, de sorte que le propriétaire doive seulement la moitié du dommage causé, ou est-ce un dommage ordinaire résultant de la marche (avec responsabilité entière)? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
הוון בעי מימר. בני הישיבה היו רוצין לומר דכל אכילה דהוי כי אורחיה הוא דמיקרי שן והוי אב אבל הני דקחשיב לקמיה דלאו אורחייהו נינהו אלא ע''י הדחק ס''ד דתולדות השן מיקרו:
פרה שאכלה שעורים. שהן מאכל חמור:
וחמור שאכל כרשינין. שהן מאכל פרה:
וכלב וכו'. דאין רגילין בכך אלא ע''י הדחק כשהן רעבין אוכלין אותן:
א''ר יצחק דלא היא. אלא כל אכילה ואעפ''י שהיא ע''י הדחק שמה אכילה ועיקר אב השן הן:
והא תניא. תניא נמי הכי איזהו תולדות השן בשדרסה ע''ג נוד מלא שמן ונשפך והיא נהנית מהסיכה מחמת השמן שנשפך על גופה:
כמה דתימר תמן וכו'. כלומר דלהכי מיקרי תולדה דשן לפי שיש הנאה להזיקה ובהאי הוא דדמיא לשן כמה דהתם מה שהיא אוכלת בשן והגוף כהנה וה''נ הגוף נהנה מחמת הסיכה והאי הוא דמיקרי תולדה דשן וכיוצא בזה מה דמהניא לגופה בלא אכילה:
היתה מהלכת ופולטת עשבים מהו. שפלטה עשבים בפיה כדי לעשות לה דרך להילוכה ולא אכלה העשבים דאי אכלה ודאי עיקר השן הויא כדמסיק לעיל ופי' האיבעיא כך הוא מי נימא כיון שההיזק נעשה בשעת הילוכה תולדה דרגל הויא או דלמא תולדה דשן היא משום דפלטה העשבים כדי לעשות לה דרך וא''כ נהנית בלא אכילה וכשאר תולדות דשן הוי כמו נתחככה בכותל להנאתה וכיוצא בו:
א''ר יוסי מה. מאי תיבעי לך הרי אתה יכול ללמוד דין זה מדין דגחלת. אם המניח גחלת לרה''ר עד מקום שהוא מתהלכת היא מזקת. בתמיה וכלומר אם הכא ג''כ אתה אומר שאינו חייב אלא דוקא מקום שיכולה הגחלת ללכת ולהזיק אבל אם היה הדבר שהזיקה אח''כ יותר מכדי שיעור הזה לא יהיה חייב הא ודאי ליתא וכדמסיק טעמא לקמיה וא''כ הה''ד נמי בבעיא דר' ירמיה שאע''פ שאח''כ נעשה ההיזק מחמת שפלטה עשבים בפיה מ''מ אנחנו הולכים בדין הנזקין אחר ההיזק שהתחילה לעשות ושתוכל להזיק מחמת זה והכא שהתחילה להזיק בדרך הילוכה תולדה דרגל היא:
מאי כדון. כלומר מאי פשיטא לך השתא בדין דגחלת טפי היא גופיה מספקא לן ואם בתר אתחלתא דניזקא אזלינן דילמא אה''נ דבגחלת אינו חייב אלא עד מקום שהיא תוכל להזיק מחמת מקום הנחתה:
א''ר יוסי בר בון תיפתר וכו'. אני אפרש לך שאין כאן ספק בנידון זה שהרי אם הניח סכין סמוך לרה''ר ודאי חייב הוא בכל מקום שיכול ההיזק להגיע מחמת מקום הנחתו שהרי זה דומה לאש וכמו דתימר התם באש שהוא חייב עד מקום שתוכל להגיע ולהזיק לפי שהאש נוגע במקום אחד והולך ומתקלקל ומבעיר הכל בכ''מ שתוכל:
אוף הכא. בסכין לפי שהאדם נוגע בו מצד אחד והולך ומתחלחל ומזיק עד מקום שיכול להזיק. ומהשתא פשיטא לן במניח גחלת סמוך לרשות הרבים שהוא חייב על כל ההיזק הבא מחמת זה. והה''ד בבעיא דר' ירמיה דהשתא נפשוט דאזלינן בתר אתחלתא דניזקא ושתוכל להזיק מחמתה ואע''פ שאח''כ נולד איזה צירוף דבר מתולדה אחרת:
ר' יוסי בר' בון בשם ר' לוי וכו'. ולא פליגי אלא מר מדמי לה לאש ומר מדמי לה לתקלה דבור שאם נפל הגדי לבור מלא מים ולא נכנסו מים אלא דרך אזן הגדי ודאי חייב הוא על כל הגדי לפי שהמים הולכין ומתחלחלים בכולו אוף הכא במניח סכין סמוך לרה''ר ובכל תקלה והיזק אזלינן בתר התחלה וחייב על כל היזק שבא מחמת זה אח''כ:
ומעקרת עשבים בגופה ובקרנה מהו. אחר איזה היזק אנו הולכין בדין זה:
שינוי הוא דרכה לכן. כלומר אם אחר היזק קרן אזלינן לשינוי הוא ומשלם חצי נזק בכל מקום או דילמא אחר היזק שנעשה בגופה אזלינן לפי שדרכה לכן ותולדה דרגל הוא וברשות הניזק משלם חצי נזק וברשות הרבים פטורה ולא איפשיטא הבעיא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source