Baba Kama
Daf 29a
משנה: הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ עַד כַּמָּה תַּעֲבוֹר הַדְּלֵיקָה. רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא בְּאֶמְצַע בֵּית כּוֹר. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת כְּדֶרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים וְרִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר חֲמִשִּׁים אַמָּה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַבְעִיר אֶת הַבְּעֵירָה הַכֹּל לְפִי הַדְּלֵיקָה.
Traduction
Si un individu allume chez lui le feu, qui passe dans le domaine d’un autre et cause un dommage, quel espace (ou quels obstacles) doit-il comprendre, pour que l’individu ne soit plus responsable de ses ravages? R. Eléazar b. Azariah dit: Si le feu a dû passer par la moitié de l’espace nécessaire pour obtenir un kour (mesure de blé), le propriétaire est acquitté; R. Eliézer dit: la mesure sera de 16 aunes, selon la mesure de la voie publique. R. aqiba dit: 50 aunes. R. Simon dit: on ne peut pas établir de règles générales; tout dépend de la nature de l’incendie et des circonstances.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כאילו הוא באמצע בית כור. אם יש לו חצי בית כור לכל רוח פטור:
הכל לפי המדליק. כל כמה שהדליק בין רחוק בין קרוב. ובבבלי מסקינן הכל לפי גובה הדליקה קאמר לפי ערך שיעורה שכשהאש גדולה קופצת למרחוק והלכה כרבי שמעון:
משנה: הַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ וְהָיוּ בוֹ כֵלִים רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא גָדִישׁ שֶׁל חִטִּין אוֹ גָדִישׁ שֶׁל שְׂעוֹרִין. הָיָה גְדִי כָפוּת לוֹ וְעֶבֶד סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ חַייָב. עֶבֶד כָפוּת לוֹ וּגְדִי סָמוּךְ לוֹ וְנִשְׂרַף עִמּוֹ פָּטוּר. וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוּדָה בַּמַּדְלִיק אֶת הַבִּירָה שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶׁבְּתוֹכָהּ שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לְהַנִּיחַ בַּבָּתִּים.
Traduction
Si un individu allume un feu qui amène l’incendie d’un tas de blé et des objets qui étaient cachés dans ce tas, selon R. Judah, il doit payer pour le blé et pour les objets cachés; les autres docteurs disent; il ne doit payer que pour le tas de blé ou d’orge, non pour les objets cachés (185)C'est contraire à l'habitude de cacher là des objets.. S’il y avait dans le tas une chèvre attachée et un esclave auprès, il paiera aussi pour la chèvre (186)Elles s'y trouvent souvent.. Mais si l’esclave était attaché et la chèvre libre, il ne paiera rien (187)Car, pour l'homme tué, il y a la peine capitale.. Les autres docteurs (qui ne font pas payer pour les objets cachés dans le blé) sont d’accord avec R. Juda que, si l’individu cause l’incendie d’une maison, il doit payer pour tous les objets qui y sont cachés; car on a l’habitude de mettre tous les objets dans les maisons (le défendeur est donc responsable).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המדליק את הגדיש. שהדליק בתוך שלו והלכה ואכלה בתוך גדיש של חבירו:
ישלם כל מה שבתוכו. דר' יהודה מחייב על נזקי טמון באש:
וחכמים אומרים אינו משלם וכו'. דחכמים דרשי מדכתיב הקמה מה קמה בגלוי אף כל בגלוי ופטרי על נזקי טמון באש אלא דסבירא ליה שמשערין מקום הכלים כאלו הוא גדיש ומשלם שיעור גדיש אם של חטין חטין ואם של שעורין שעורין כשיעור גופן של כלים:
היה גדי כפות לו. דבעלי חיים נמי נתרבו מאו הקמה לרבות כל בעלי קומה ומשום דקם ליה בדרבה מינה ליכא למיפטריה דאינו חייב מיתה על העבד הואיל ואינו כפות היה לו לברוח ופטור עליו ממיתה ומתשלומין:
עבד כפות לו. פטור על הכל ואפי' על הגדי ועל הגדיש דקם ליה בדרבה מינה דחייב מיתה על העבד:
ומודים חכמים לר''י במדליק את הבירה. בבבלי מסקינן מדלא קתני ומודים חכמי' במדליק בתוך של חבירו ש''מ דבתרתי פליגי ר' יהודה וחכמי'. במדליק בתוך שלו פליגי כדלעיל דר''י מחייב על נזקי טמון באש וחכמים פוטרין. ופליגי נמי במדליק בתוך של חבירו דר' יהודה סבר אם הדליק בתוך של חבירו אפי' בגדיש משלם כל מה שבתוכו. ואפי' ארנקי וחכמים סברי כלים שדרכן להטמין בגדיש כגון מוריגין וכלי בקר משלם אבל כלים שאין דרכן להטמין בגדיש לא משלם ומודים חכמים לר' יהודה במדליק בתוך של חבירו את הבירה שדרך בני אדם להניח כלים בבתים שמשלם כל מה שבתוכו והלכה כחכמים:
הלכה: הַשּׁוֹלֵחַ אֶת הַבְּעֵירָה וְאָֽכְלָה עֵצִים כול'. מַה קוֹצִים מְיוּחָדִין שֶׁדַּרְכָּן לִידָּלֵק אַף אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לִידָּלֵק. תַּלְמוּד לוֹמַר גָּדִישׁ. אוֹ מַה גָּדישׁ מְיוּחָד שֶׁתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע אַף אֵין לִי אֶלָּא דָבָר הַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע. תַּלְמוּד לוֹמַר קָמָה. אוֹ מַה אֵילּוּ וָאֵילּוּ מְיוּחָדִין שֶׁדַּרְכָּן לִידָּלֵק אַף אֵין לִי אֶלָּא דָבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִידָּלֵק. לִיחֲכָה נִירוֹ סִיפְסְפָה אֲבָנָיו 29a מְנַיִין. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ הַשָּׂדֶה. וְיֹאמַר קוֹצִים קָמָה גָּדִישׁ וְאַל יֹאמַר שָׂדֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָן נִיחָא. דְּאָמַר מְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְעַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּאָֽמְרֵי. אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא גָדִישׁ חִטִּים וְגָדִישׁ שְׂעוּרִים. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר שָׂדֶה וּלְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר גָּדִישׁ.
Traduction
Chaque terme de ce verset est indispensable, car le mot épine a cela de particulier qu’il s’agit d’un objet qui d’ordinaire brûle vite, et l’on aurait pu croire que le précepte en question ne se rapporte qu’à de tels sujets; aussi est-il dit gerbe. Si ce dernier mot seul était cité, on eût supposé comme similaire qu’il s’agit seulement d’objets détachés du sol; aussi y a-t-il blé sur pied. D’autre part, les deux termes ont cela de particulier qu’il s’agit d’objets brûlant vite;mais d’où sait-on la règle si le feu a léché le luminaire, ou calciné des pierres? Aussi il est dit: ou le champ. Pourquoi alors ne pas employer les termes: épine, blé sur pied, champ, et non de celui de gerbe? D’après R. Juda, qui applique ce dernier terme à la déduction que l’incendiaire est responsable de tout le contenu de la gerbe, on comprend son emploi; mais d’après les autres sages, qui prescrivent de payer en cas d’incendie la gerbe seule, savoir le froment ou l‘orge, pourquoi après l’emploi du mot champ, ajouter celui de gerbe? (Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה קוצים וכו'. ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה כתיב ודריש לה דכולהו איצטריכו דאי מקוצים ה''א מה קוצים מיוחדין שדרכן לידלק מהר אף אין לי וכו' ת''ל גדיש דלא שכיחא כ''כ לידלק כמו קוצים ואפ''ה חייביה רחמנ':
או מה אילו ואילו וכו'. שעכ''פ נוחין לידלק הן וה''ל פשיעה לגבייהו:
מנין שאין נוחין לידלק כ''כ ת''ל או השדה לרבות לאלו:
ויאמר קוצים קמה שדה ואל יאמר גדיש. כצ''ל:
על דעתיה דר' יודן ניחא. דאמר לקמן דמחייב על הגדיש לשלם כל מה שבתוכו ואפי' טמון בו כלים ניחא דאיצטריך גדיש לרבות את הטמון:
ועל דעתיה דרבנן. דאינן מחייבין אלא מה שהגדיש בתוכו ודרכן לעשות מהן גדיש קשיא:
לאיזה דבר נאמר שדה וכו'. כלומר אחר שנאמר שדה לאיזה דבר נאמר גדיש. ולא איפרקה הקושיא:
הלכה: הַמַּדְלִיק בְּתוֹךְ שֶׁלּוֹ כול'.תַּנֵּי. מַעֲשֶׂה שֶׁעָֽבְרָה דְלֵיקָה אֶת הַיַּרְדֵּן. שֶׁהָֽיְתָה קָשָׁה. עַד כַּמָּה תַעֲבֹר הַדְּלֵיקָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת כְּדֶרֶךְ הָרַבִּים. בִּשְׁעַת הָרוּחַ שְׁלֹשִׁים אַמָּה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שְׁלֹשִׁים אַמָּה. בִּשְׁעַת הָרוּחַ חֲמִשִּׁים אַמָּה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. חֲמִשִּׁים אַמָּה. בִּשְׁעַת הָרוּחַ מֵאָה אַמָּה. מַעֲשֶׂה בָּעֲרָב שֶׁקָּפַץ הָאוֹר יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת אָמָּה. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁקָּפַץ. אֲבָל אִם הָיוּ עֵצִים מְצוּיִין לְפָנָיו אוֹ שֶׁהָיָה מְסַפְסֵף וְהוֹלֵךְ אֲפִילוּ עַד מִיל חַייָב. עָֽבְרָה נָהָר אוֹ שְׁלוּלִית רְחָבִין שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת פָּטוּר.
Traduction
On a enseigné (184)Tossefta, ch. 6.: Un jour, un incendie traversa le Jourdain, tant il était violent. ''Quel espace le feu doit-il comprendre'' (pour éviter à son auteur la responsabilité)? R. Eliézer dit: ''La mesure sera de 16 aunes, selon la mesure de la voie publique'', et en cas de vent, 30 coudées; R. Juda dit 30 coudées, et en cas de vent 50. R. aqiba dit 50, et en cas de vent 100. Un jour, en un lieu d’Arabie, le feu sauta à plus de 300 coudées. Toutes ces mesures sont vraies lorsque le feu saute spontanément; mais si du bois se trouve échelonné devant lui, ou s’il continue de se propager, fut-ce jusqu’à mille, l’incendiaire est coupable. Si le feu traverse un cours ou un canal large de 8 coudées, l’auteur du feu est acquitté.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ו:
שהיתה קשה. הדליקה:
בשעת הרוח. ומוליכה יותר:
בערב. שם מקום:
בזמן שקפץ. ממקום למקום ואע''פ כן אינו הולך למרחוק כ''כ כמו במספסף:
שהיה מספסף. מסכסך בעשבים והולך:
שלולית. אמת המים ועל שם שמחלקת שלל לאגפיה:
עָֽבְרָה גָדֵר שֶׁגְּבוֹהָה אַרְבַּע אַמּוֹת אוֹ דֶרֶךְ הָרַבִּים אוֹ נָהָר פָּטוּר. אָמַר רַבָּה. בְּקוֹדַחַת הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל בִּמְקַטֶּפֶת דִּבְרֵי הַכֹּל חַייָב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בִּמְקַטֶּפֶת הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל בְּקוֹדַחַת פָּטוּר.
Traduction
Si le feu allumé a causé un dégât après avoir sauté sur un mur haut de 4 coudées, ou sur la voie publique, ou sur un fleuve, l’incendiaire est acquitté''. Il s’agit là, dit Rabba, d’un feu vertical; mais pour celui qui se propage horizontalement, tous sont d’avis que la responsabilité est maintenue. Selon R. Yohanan, au contraire, il s’agit là d’un feu qui se propage horizontalement; mais pour le feu qui brûle en s’élevant, tous sont d’avis d’acquitter l’auteur du feu.
Pnei Moshe non traduit
בקודחת היא מתני'. מלשון אש קדחה באפי כלומר שמקדח ועולה למעלה ולפיכך אם עברה גדר וכו' פטור דלא הוה ליה לאסוקי אדעתיה:
אבל במקטפת. שנכפפת ונסרכה בעשבים והולכת למרחוק חייב. ולגי' הספר ד''ה חייב י''ל לכל תנאי דפליגי במתני' דלקמן בהא ד''ה מודים בה וכן נראה דאדלקמן קאי:
ור' יוחנן אמר במקטפת היא מתניתא. ובהא פליגי לקמן אבל בקודחת במקומה למעלה פטור לד''ה:
Baba Kama
Daf 29b
הלכה: הַמַּדְלִיק אֶת הַגָּדִישׁ כול'. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יוּדָן בִּכְלֵי גוֹרֶן שֶׁדַּרְכָּן לְהַטְמִין. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רִבִּי יוּדָן. תַּמָּן הוּא אוֹמֵר. פְּרָט לְטָמוּן. וְהָכָא הוּא אָמַר. לְרַבּוֹת הַטָּמוּן. וְלֵית רִבִּי יוּדָן דְּרִישׁ הָכָא אֶלָּא גָדִישׁ. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר גָּדִישׁ. שֶׁמְּשַׁלֵּם כָּל מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ. 29b מִחְלְפָה שִׁיטַּת רַבָּנִין. תַּמָּן אָֽמְרִין. לְרַבּוֹת טָמוּן. וָכָא אָֽמְרִין. פְּרָט לְטָמוּן. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יוּדָן בִּכְלֵי גוֹרֶן שֶׁדַּרְכָּן לִיטָּמֵן. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁאֵין עֵדִים. אֲבָל אִם יֵשׁ עֵדִים כָּל עַמָּא מוֹדוּ עַל הָדָא דְרִבִּי (יוסי) דְּתַנֵּי כֵן. הָיָה גָּדִישׁ חִיטִּים מְחוּפֶּה שְׂעוֹרִין. אוֹ גָדִישׁ שְׂעוֹרִין מְחוּפֶּה בְחִיטִּין. נוֹתֵן לוֹ גָדִישׁ שְׂעוֹרִים. כְּהָדָא חַד בַּר נַשׁ אַפְקַד גַּבֵּי חַבְרֵיהּ חַד שַׂק צְרִיר וְאִירְעוֹ אוֹנֶס. אָהֵן אָמַר. סִיגִין הֲוָה מָלֵא. וְאָהֵן הֲוָא אֲמַר. מְטַקְסִין הֲוָה מָלֵא. הֲרֵי זֶה נִשְׁבַע וְנוֹטֵל.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: les Sages admettent, d’accord avec R. Juda, que l’incendiaire est responsable des ustensiles de culture qui seraient enfouis dans la gerbe, car c’est l’usage de les placer là. Est-ce que R. Juda n’est pas en contradiction avec lui-même, car ailleurs il dit (188)(Pea 4, 9).: Pour tout ce qui est enfoui en terre, poireaux et oignons, le droit d’oubli n’est pas applicable, et il en est exclu, tandis qu’ici il englobe ce qui est enfoui dans la série des dégâts par le feu? Par contre fut-il répondu, R. Juda interprète ici que l’on déduit du terme superflu gerbe, l’obligation du payement, applicable à tout ce qu’elle contient. De même les autres sages se contredisent: Ils disent que les objets cachés sont englobés dans la loi sur l’oubli, tandis qu’ici ils l’excluent de l’obligation du payement. C’est qu’ailleurs, par analogie entre les termes blé sur pied et champ, tout ce qui est à découvert est soumis à cette loi, et du terme moisson qui suit, on aboutirait à la même exclusion (de sorte que les deux exclusions se suivant, on en déduit une extension). R. Abahou n’a-t-il pas dit au nom de R. Yohanan: Les sages admettent d’un commun accord avec R. Juda que l’incendiaire est responsable des ustensiles de culture qui seraient enfouis dans la gerbe, car c’est l’usage de les placer là? (Et si, par suite du texte biblique, les sages n’imposent pas l’obligation de payer le dégât de ce qui est caché, pourquoi est-ce obligatoire ici pour les ustensiles)? En effet, répond R. Oshia, il y a une autre raison: il s’agit de la combustion faite chez lui, d’ustensiles que l’on n’a pas l’habitude de cacher, et comme il n’y a pas de témoins attestant la présence des ustensiles, le serment devra être déféré; mais s’il y a des témoins attestant leur présence, tous s’accorderaient à dire comme R. Juda que le payement est dû. Ainsi, l’on a enseigné (189)Tossefta, ch. 6.: Si un monceau de froment est couvert par de l’orge, ou à l’inverse un monceau d’orge couvert de froment, on donnera un monceau d’orge; et R. Juda reconnaît comme les sages que le prêteur d’un emplacement qui aurait laissé là des vases, n’y aura pas droit en cas d’incendie. Un homme a mis en dépôt chez un autre un sac fermé; et comme il arriva un accident (vol ou perte), le défendeur prétendit que le sac contenait des déchets (du son), tandis que le demandeur prétendait son sac plein de soie, metaxa; le demandeur, sous la foi du serment, a droit à sa réclamation.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מודים חכמים לר' יהודה. אע''ג דפליגי עליה בנזקי טמון היינו שאינו משלם כלים הטמונין בתוכו שאין דרכן להטמין בגדיש אבל בכלי גורן שדרכן להטמין שם כגון מוריגין וכלי בקר מודים חכמים לר' יהודה שמשלם:
מחלפה שיטתיה דר' יודן. קשיא דר''י אדר''י דתנן בפ''ו דפאה הלכה ט' כל הטמוני' בארץ כגון הלוף והשום והבצלים ר' יהודה אומר אין להם שכחה דאין שכחה לטמון וחכמים אומרים יש להן שכחה. וגרסינן נמי להא שם בפאה:
תמן הוא אומר פרט לטמון. בשכחה ממעט ר''י טמון והכא בנזקי אש הוא מרבה טמון:
ומשני ולית ר' יודן דריש הכא אלא גדיש. היינו טעמיה דר''י הכי דמכדי כתיב השדה לאיזה דבר נאמר גדיש אלא לרבות הטמון שבתוכו אבל התם שדך כתיב דמשמע בגלוי פרט לטמון:
מחלפא שיטת רבנן. דהתם אמרי לרבות הטמון והכא אמרי פרט לטמון. וחסר כאן התירוץ ודרך ש''ס הזה לקצר וסמך אדהתם. והתם משני לה הכי. תמן או הקמה או השדה מה שדה בגלוי אף כל דבר שהוא גלוי ברם הכא. גבי שכחה. שדך בגלוי פרט לטמון קצירך בגלוי פרט לטמון והוי מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות הטמון והשתא שייך שפיר מאי דפריך הש''ס לקמיה:
ולא כן אמר ר' אבהו וכו'. לעיל דבכלים שדרכן להטמין בגדיש מודים חכמים לר' יהודה שמשלם ואי אמרת דטעמייהו דרבנן משום גזירת הכתוב הוא דלא מחייב על נזקי טמון באש מאי שנא בהני כלים דמודו ליה הא עכ''פ טמון הוא:
אמר רבי הושעיא בשאין עדים. ה''פ דר' הושעיא בא לתרץ על הא דמקשי דאי טעמייהו דרבנן מגזירת הכתוב אמאי אמר ר' אבהו דמודים בכלי גורן שדרכן להטמין וקאמר דהכא במילתא אחריתא פליגי וכלומר ודאי ברישא דמתני' דמדליק בתוך שלו איירי בנזקי טמון באש הוא דפליגי ולרבנן לעולם פטור על הטמון ואפי' בכלים שדרכן להטמין וכדדרשי מקרא וקרא לא איירי אלא במדליק בתוך שלו דכי תצא אש כתיב. אלא דבסיפא ומודים חכמים וכו' דבמדליק בתוך של חבירו איירי ומינה דייקינן דבמדליק בגדישו של חבירו נמי פליגי ובכלים שאין דרכן להטמין כדפרישית במתני' ובשאין עדים מיירי כלומר שאין עדים בדבר מהכלים שזה טוען עליהם ובהאי סברא הוא דפליגי דר' יהודה סבר דמשלם כל מה דטעין הלה שהי' בתוכו והיינו בשבועה שהרי אין עדים בדבר. וע''כ דמשתבע על מה דטעין וטעמיה דר' יהודא משום דס''ל עשו תקנת נגזל באשו כדאמרינן בפ' כל הנשבעין דתקינו ליה רבנן לנגזל דנשבע ונוטל וה''נ באשו נשבע על מה דטעין ונוטל ולר' יהודא גם ברישא בהדליק בתוך שלו מיבעי לן למימר הכי אלא דלרבנן לא איצטריך לן למימר דטעמייהו ברישא דלא סבירא ליה עשו תקנת נגזל באשו דבלאו הכי פטור על נזקי טמון מגזירת הכתוב כ''א בסיפא דמדליק בתוך של חבירו דמודו במקום שדרכו להניח כגון בביר' ובהא נמי מודו דעשו תקנת נגזל דהא אי אפשר למישקל כ''א בשבועה ובגדיש בכלים שאין דרכן להטמין הוא דפליגי דס''ל לרבנן דבכי הא לא עשו תקנת נגזל באשו דלאו כל כמיניה למיטען עליה בכלים שאין דרכן להניחן בגדיש. ולא מהימנינן ליה אפילו בשבועה אלא בכלים שדרכן להטמין בגדיש כגון בכלי גורן השייכין לו בהא הוא דמהימני' ליה בשבועה דהוי כמו כלים בבתים דמשתבע כמה הוו וכמה שווין ושקיל וא''כ עיקר טעם פלוגתייהו במדליק בתוך גדיש של חבירו בכלים שאין דרכן להטמין משום דס''ל לרבנן דבכה''ג לא עשו תקנת נגזל באשו ולאו משום טעמא דפטרי בטמון כמו ברישא והיינו דמסיק ר' אושעיה אבל אם יש עדים כל עמא מודה על הדא דר' יהודא וכצ''ל וכן היא גירס' כל הגאונים ודר' יוסי הנמצא בספרי הדפוס ט''ס הוא. וכלומר דביש עדים מהכלים אשר היו שם מודין חכמים לר' יהודה דמשלם ואע''פ שטמון הוא אלא ע''כ משום דלא שייכא טעמא דטמון גבי מדליק בתוך של חבירו כדאמרן:
דתני כן. בתוספתא פ''ו היה גדיש חטים מחופה שעורים או גדיש שעורים מחופה בחטין נותן לו גדיש שעורין וקאמר התם דכ''ע מודין בה דקתני שם ומודה ר''י לחכמים במשאיל מקום לחבירו להגדיש והטמין כלים שאינו משלם אלא גדיש חטים או של שטורין וכו' עד הי' גדיש חטים מחופה וכו' נותן לו גדיש שעורין וטעמא דלא קיבל עליה אלא נטירותא דשעורין ועכ''פ שמעינן מינה דהכל מודין בה והיינו דמייתי סייעתא למילתיה שהרי הכא טמון הוא דמחופה קתני ואפ''ה במה דבדין הוא דליחייב לא פטרי רבנן הכא משום טמון ומטעמא דלא שייכא טמון במדליק בתוך של חבירו דבהכי איירי התם דהמשאיל מקום וכו' קתני והיינו סייעתא לר' הושעיא בהא:
כהדא. עובדא דמינה נמי סייעת' דכל היכי דטעין ליה בדברים שדרכן להשים בתוכו דמהמנינן ליה בשבועה ובהא כ''ע מודים וכר' הושעי' דמוקי פלוגתייהו במתניתין בשאין עדים ובכלים שאין דרכן להטמין בגדיש הוא דפליגי ומטעמא דס''ל לרבנן דבכה''ג לא עשו תקנת נגזל באשו לפי שאין דרך להשים כלים כאלו בגדיש אבל בכלים שדרכן להטמין שם מודו רבנן ומהמנינן ליה בשבועה וכן נמי שמעינן מהאי עובדא דבפקדון מיירי דמהמנינן לי' בשבועה בדבר שדרך להשים שם וכ''ע מודין בה:
שק צרור. מקושר ולא ידע הנפקד מה הי' בתוכו:
ואירע אונס. שנגנב או נאבד ממנו וכגון שזה טען עליו שבפשיעתו נאבדה ובזה לא היו מחולקין בטענותיהן שהיו עדים בענין האונס או שהודה לו בזה אלא שבזה היו מחולקין:
אהן וכו'. זה אמר הנפקד אפשר שהיו סיגין בתוכו וזה אמר מטכסין בגדי משי וחשובין הי' מלא ופסקו בזה דהמפקיד נשבע ונוטל אלמא דכל היכי שדרך בני אדם להשים שם כלים כאלו שהוא טוען מהמנינן ליה בשבוע' וכר' הושעי' אליבא דרבנן בדינא דהכא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source