זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ וְזֶה בָּא בְקוֹרָתוֹ. רִבִּי זֵירָא בָּעֵי. שִׁנּוּ וְהִזִּיקוּ מַהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. חֲמִשָּׁה שֶׁיָּֽשְׁבוּ עַל סַפְסָל אֶחָד וּבָא אַחֵר וְיָשַׁב בּוֹ וְנִשְׁבַּר. הוּא מְשַׁלֵּם עַל יְדֵי כוּלָּן. וְאִם מִחְמַת כּוּלָּן נִשְׁבַּר כּוּלָּן חַייָבִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כולן חייבין. ומשלם כל א' חלקו ושמעינן מהאי ברייתא שאם האחד הוא ששינה המשנה חייב וכן לענין הבעיא דר' זעירא:
ואם מחמת כולן נשבר. שכולן גרמו לההיזק:
וישב בו ונשבר. מחמתו שהיה אדם בריא וכבד ביותר הוא חייב ע''י כולן:
נשמעינה מן הדא. ברייתא בתוספתא שם:
שנו והזיקו מהו. ששינו במשאן שהיה קורתו של זה כבידה הרבה וארוכה יותר מן הרגיל ומחמת זה לא היה יכול לעבור ושיבר את החבית מי אמרינן הואיל ושינה במשאו חייב או דילמא אעפ''כ יש לכל אחד רשות להלך בר''ה:
הלכה: שְׁנֵי קַדָּרִין שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּעָא. מַהוּ שֶׁיִּתֵּן לָרִאשׁוֹן שָׁהוּת כְּדֵי עֲמִידָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. פְּשִׁיטָא לְרִבִּי יוֹחָנָן לִיתֵּן לָרִאשׁוֹן שָׁהוּת כְּדֵי עֲמִידָה. וְלֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא מִן הַשֵּׁינִי וְהֵלֶךְ מַהוּ לִיתֵּן לַשֵּׂינִי שָׁהוּת כְּדֵי עֲמִידָה. 15b נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַקַּדָּרִים הַמְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה. נִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל וּבָא חֲבֵירוֹ וְנָפַל וּבָא חֲבֵירוֹ וְנִתְקַל בּוֹ וְנָפַל. הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם לַשֵּׁינִי וְהַשֵּׁינִי לַשְּׁלִישִׁי. וְאִם מַחֲמַת הָרִאשׁוֹן נָֽפְלוּ כוּלָּן הוּא מְשַׁלֵּם עַל יְדֵי כוּלָּן. וְחַייָבִין עַל נִיזְקֵי אָדָם וּפְטוּרִין עַל נִיזְקֵי כֵלִים. וְאִם הֵזִיקוּ זֶה אֶת זֶה כּוּלָּן פְּטוּרִין. חַמָּרִים שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה. וְנִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל וּבָא חֲבֵירוֹ וְנִתְקַל בּוֹ וְנָפַל וּבָא חֲבֵירוֹ וְנִתְקַל בּוֹ וְנָפַל. הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם לַשֵּׁינִי וְהַשֵּׁינִי לַשְּׁלִישִׁי. וְאִם מַחֲמַת הָרִאשׁוֹן נָֽפְלוּ כוּלָּן הוּא מְשַׁלֵּם עַל יְדֵי כוּלָּן. חֲמוֹרִים שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין זֶה אַחַר זֶה. נִתְקַל הָרִאשׁוֹן וְנָפַל וּבָא חֲבֵירוֹ וְנִתְקַל בּוֹ וְנָפַל אֲפִילוּ מֵאָה כּוּלָּן חַייָבִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כּוּלָּן פְּטוּרִין. אָמַר רִבִּי לָא. מָאן דָּמַר. חַייָבִִין. בְּשֶׁהִרבִּיצוּם בַּעֲלֵיהֶן. נָֽפְלוּ אֵין אוֹנְסִין לַבְּהֵמָה. חֲמוֹרִים שֶׁהָיוּ רַגְלֵי אֶחָד מֵהֶן רָעוֹת אֵין רַשַּׁאִין לַעֲבוֹר עָלָיו. מַהוּ רַשַּׁאִין לַעֲבוֹר עָלָיו. דָּֽרְסִין עֲלוֹי וְעָֽבְרִין. הָיָה אֶחָד רֵיקָן וְאֶחָד טָעוּן מַעֲבִירִין אֶת הָרֵיקָן מִפְּנֵי הַטָּעוּן. אֶחָד פָּרוּק וְאֶחָד טָעוּן מַעֲבִירִין אֶת הַפָּרוּק מִפְּנֵי הַטָּעוּן. הָיוּ שְׁנֵיהֶן טְעוּנִין שְׁנֵיהֶן פְּרוּקִין יַעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵּינֵיהֶן. שְׁתֵּי עֲגָלוֹת שְׁתֵּי סְפִינוֹת אַחַת טְעוּנָה וְאַחַת רֵיקָנִית מַעֲבִירִין פְּרוּקָה מִפְּנֵי הַטְּעוּנָה. שְׁתֵּיהֶן פְּרוּקוֹת אוֹ טְעוּנוֹת יַעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵּינֵיהֶן. הַנִּכְנַס לַמֶּרְחָץ נוֹתֵן כָּבוֹד לַיּוֹצֵא. וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הַכִּסֵּא נוֹתֵן כָבוֹד לַנִּכְנַס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נותן כבוד לנכנס. שאין רשאי לשהות עצמו:
נותן כבוד ליוצא. והוא ימתין מפני שהיוצא עיף הוא מן המרחץ:
הנכנס למרחץ. ופוגע באדם היוצא ואין יכולין לעבור בבת אחת:
שתי עגלות. וכן הדין בעגלות או ספינות הפוגעות זו בזו ואינם יכולין לעבור בבת אחת:
אחד פרוק. מן הרוכב ואחד טעון רוכב על גביו:
ריקן. מן המשאוי וא' טעון משאוי והדרך הוא צר ודחוק מעבירין את הריקן מפני הטעון:
דרסין עלוי ועברין. אפי' בדריסה עליו ממש רשאין הן לעבור ולהלך לדרכן:
מהו רשאין לעבור עליו. באיזה אופן הוא דרשאין:
חמורים. שהיו מהלכין זה אחר זה ורגלי א' מהן רעות ובעליהן מהלכין עמהן אין רשאין לעבור עליו אלא יסלקו להצד:
נפל רשאין לעבור עליו. כן הוא בתוספתא שם וחסר הוא בספרי הדפוס:
גמ' מהו שיתן לראשון שהות כדי עמידה. אם נותנין לו שהות שיוכל לעמוד ולא מיחייב אלא אם היה לו שהות לעמוד ולא עמד:
אמר ר' יוסי פשיטא לר' יוחנן. לאו הכי מיבעיא ליה לר' יוחנן כדנקט סתמא דהש''ס דבהא פשיטא ליה דנותנין להראשון שהות כדי עמידה דאם לא היה לו שהות לעמוד ודאי פטור הוא דמאי הוה ליה למיעבד דנתקל הוא ואנוס בנפילה:
ולא מסתברא. הבעיא דאיצטריך ליה לר' יוחנן למיבעי:
דלא מן השני והלך אלא מן השני והילך. אם השני שנתקל בראשון נפל וחזר ונתקל בו השלישי בהא הוא דמיבעי' לן מהו ליתן לשני שהות כדי עמידה מי אמרינן מכיון דהשני ראה שהראשון נפל ומוטל לפניו היה לו להמתין או לסלק עצמו משם לצד אחר ולאו אנוס הוא בנפילתו ואפילו אין לו שהות כדי עמידה חייב הוא בנזקי שלישי או דילמא אמרינן דמכיון מחמת שנתקל נפל גם הוא אנוס הוא וביש לו שהות כדי עמידה דוקא הוא דמחייב:
ואם הזהירו זה את זה. ארישא קאי שכל אחד הזהיר לחבירו:
כולן פטורין. ואפי' כשהיה להן לעמוד וקתני מיהת הראשון משלם לשני והשני לשלישי אלמא דשניהן שוין לדינא דכל היכא דהראשון משלם והיינו דוקא כשהיה לו שהות כדי עמידה דהאי פשיטא לן כדלעיל בכה''ג נמי הוא דמשלם השני דאל''כ לא הוה ליה לבללינהו בחד בבא:
אפי' מאה כולן חייבין. זה לזה:
אית תניי תני. תניא אידך כולן פטורין בחמורים:
מאן דאמר חייבין בשהרביצום בעליהן. ולא פליגי דמ''ד חייבין כשהרביצום כלומר אחר שנתקלו ונפלו היו בעליהם שם ולא העמידום והניחן מרובצים:
נפלו. אבל אם מחמת שנפלו נתקלו זה בזה פטורין. שאין אונסין לבהמה לא שייך דין אונסין בהן ובאדם הוא דאמרינן מועד לעולם אפילו באונס מלבד בנתקל לפי שאנוס גמור הוא והילכך אם היה לו לעמוד ולא עמד חייב אע''פ שתחלתו אנוס גמור היה אבל בבהמה לא שייך הכי ואם לא היו הבעלים שם פטורין:
נישמעינה מן הדא. ברייתא דתני בתוספתא פ''ב. ואם מחמת הראשון נפלו כולן. כגון שהיה מוטל על רוחב הדרך ונתקל זה בראשו וזה ברגלו הוא חייב לשלם בנזקי כולן שהיה לי לעמוד:
משנה: הָיָה בַּעַל קוֹרָה רִאשׁוֹן וּבַעַל הֶחָבִית אַחֲרוֹן נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית בַּקּוֹרָה פָּטוּר. וְאִם עָמַד בַּעַל הַקּוֹרָה חַייָב. וְאִם אָמַר לוֹ לְבַעַל הֶחָבִית עֲמוֹד פָּטוּר. הָיָה בַּעַל הֶחָבִית רִאשׁוֹן וּבַעַל הַקּוֹרָה אַחֲרוֹן. נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית בַּקּוֹרָה חַייָב. וְאִם עָמַד בַּעַל הֶחָבִית פָּטוּר. וְאִם אָמַר לוֹ לְבַעַל הַקּוֹרָה עֲמוֹד חַייָב. וְכֵן זֶה בָּא בְנֵירוֹ וְזֶה בָּא בְפִשְׁתָּנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' היה בעל קורה ראשון וכו' פטור. בעל הקורה שזה מהלך כדרכו וזה מיהר ללכת:
הלכה: הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד כול'. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. הָיָה עוֹמֵד וּמְבַקֵּעַ עֵצִים בַּחֲצֵירוֹ וְנִכְנַס פּוֹעֵל לִתְבוֹעַ שְׂכָרוֹ וְנִתְּזָה הַבְּקַעַת וְהִזִּיקַתּוּ חַייָב. וְאִם מֵת אֵינוֹ גוֹלֶה. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. פָּטוּר. לֹא פְלִיגֵי. מַה דָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּשֶׁרָאָהוּ. וּמַה דָמַר רִבִּי חִייָה. בְּשֶׁלֹּא רָאָהוּ אִם בְּשֶׁלֹּא רָאָהוּ כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִיכָּנֵס חַייָב. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. פָּטוּר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִיכָּנֵס צָרִיךְ לִשְׁמוֹר עַצְמוֹ. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הִכָּנֵס נַעֲשִׂית כְּחָצֵר הַשּׁוּתָפִין. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי הַשּׁוּתָפִין קוֹנִין זֶה מִזֶּה בֶּחָצֵר וְחַייָבִין זֶה בְנִיזְקֵי זֶה וְזֶה בְנִיזְקֵי זֶה. לֹא כֵן אָמַר רַב. בִּמְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. וְזוֹ מְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. אָֽמְרֵי. מִכֵּיוָן שֶׁדַּרְכּוֹ לְהַלֵּךְ בְּחָצֵר כְּמִי שֶׁהוּא מְמַלֵּא כָּל הֶחָצֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ונכנס פועל לתבוע שכרו. דהוי ליה נכנס ברשות:
חייב. כדמוקי לקמיה דכשראהו נכנס מיירי והוה ליה לעיוני:
אינו גולה. דשוגג קרוב למזיד הוא:
והתני ר' חייא. בתוספתא פטור מנזקין לימא דפליגי:
ומה דאמר ר' חייא בשלא ראהו. נכנס דהוי שוגג ופטור מד' דברים אבל בנזק חייב לעולם אפילו בשוגג כדקאמר במתני':
אם בשלא ראהו כיון שאמר לו הכנס חייב. כלומר אי טעמא משום הכי הוא דפטור דלא ראהו נכנס תינח רישא שלא נתן לו בעל הבית רשות להכנס אבל אם נתן לו רשות כיון שאמר לו הכנס חייב עכ''פ דבכי הא אמרינן הוה ליה לעיוני והתני ר' חייא פטור אף באמר לו הכנס:
כיון שאמר וכו'. קסבר ר' חייא דכיון שאמר לו הכנס קיל טפי דמכיון שרואה שהבעה''ב מבקע עצי' צריך הוא לשמור עצמו דהכנס ושמור עצמך קאמר ליה:
ואית דבעי מימר. איכא דאמרי ופליג' אדר' חייא דס''ל כיון שאמר לו הכנס נעשה כחצר השותפין דאמר ר' יוחנן שחייבין זה בזה בנזקיהן שלכל אחד וא' יש לו רשות בחצר וה''נ כיון שנתן לו רשות להכניס הרי הוא באותו שעה כשותף וחייב בנזקו:
קונין זה מזה. בדרכי הקניה שצריך בחצר כגון במשיכה דאינה נקנית בר''ה בחצר השותפין קונין:
ולא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דמוקי למתני' דוקא בממלא כל רשות הרבים והילכך הוא הפושע ואדם ההולך ונתקל בכליו ושברה פטור ואם היזק בהן בעל הבית חייב בנזקו הא אם לא מילא כל רשות הרבים פטור מנזקו שהיה לו לזה להלך מן הצד:
וזו ממלא כל רשות הרבים. בתמיה ואמאי חייב כאן בחצר השותפין הא לא דמיא לממלא ברשות הרבים שהרי הוא יכול להלך במקום שישמור עצמו מן ההיזק ונימא דר' יוחנן פליג אדרב:
אמרי מכיון שדרכו להלך בחצר. כלומר שהוא רגיל להלוך תמיד בכל החצר שהרי אין השותפין מקפידין זה על זה בהילוך בכל החצר:
כמי שהוא ממלא בכל החצר. כלו' נעשה זה המזיק כממלא כל החצר במה שעשה וגרם לו היזק שלא היה לו לזה לשמור עצמו כיון שהוא רגיל בכל החצר לפיכך הוא חייב בנזקו:
שהיה קטן חסידים. קטנותן וסופן של חסידים כדאמרינן בשלהי סוטה:
היה ע''ש בין השמשות. רץ לדבר מצוה הוא פטור:
גמ' היה רץ בר''ה. בשאר ימות החול והזיק חייב ששינה שהמנהג לילך ולא לרוץ:
אמרי כיון שעמד נעשה כקרן זוית. כמו דאמרינן לעיל שאם היתה הכד נתונה בקרן זוית פטור המשברה שלא היה לו לראותה וה''נ כן היא לענין דינא דמתני' דכיון שהבעל חבית אחר הבעל הקורה הולך לא היה לו להשגיח ולראות אם זה עמד בקורתו ובעל הקורה הוא דפשע שהיה לו להזהירו ולומר לו עמוד הילכך חייב בעל הקורה:
וזו ממלא כל רה''ר. בתמיה ואמאי אם עמד בעל הקורה חייב וכי ממלא ר''ה הוא בקורתו והיה לו לבעל חבית לילך מן הצד:
גמ' לא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דטעמא דהמניח את הכד ברה''ר ובא זה ונתקל ושברה פטור משום דבממל' כל רה''ר עסקינן ולא היה לו דרך לעבור הא באינו ממלא כל רה''ר חייב:
משנה: הַמְבַקֵּעַ בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הָרַבִּים בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְהִזִּיק בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ברשות היחיד. שלו והזיק ברשות היחיד של אחר חייב ואף על גב דהכא תרתי למעליותא דברשותי' קעביד וכן במקום שהזיק לא שכיחי רבים דנימא הוה ליה לעיוני אפ''ה חייב דאדם מועד לעולם ולא זו אף זו קתני:
והזיק ברשות היחיד. של אחרים:
מתני' המבקע. עצים ונתזה בקעת והלכה והזיקה:
והזיקו. שהוזקו זה בזה:
מתני' אחד רץ ואחד מהלך. מפרש בהש''ס בבלי דחסורי מחסרא והכי קתני אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות ויו''ט בין השמשות או שהיו שניהם רצים בימות החול פטורי' דבע''ש וי''ט מי שרץ בין השמשות ברשות הוא רץ להכין צרכי שבת ויו''ט ומש''ה פטור ובשאר ימות השנה בששניהם רצים הואיל ושניהם משנים שניה' פטורים:
הלכה: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין כול'. יוֹסֵי הַבַּבְלִי אוֹמֵר. הָיָה רָץ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיק חַייָב. שֶׁשִּׁינָּה הַמִּנְהָג. הָיָה עֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמוּשׁוֹת פָּטוּר. אָֽמְרֵי. הוּא יוֹסֵי הַבַּבְלִי הוּא יוֹסֵי בֶּן יְהוּדָה הוּא יוֹסֵי קָטֹנְתָה. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ קָטוֹנְתָה. שֶׁהָיָה קְטָן חֲסִידִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ונכנס פועל לתבוע שכרו. דהוי ליה נכנס ברשות:
חייב. כדמוקי לקמיה דכשראהו נכנס מיירי והוה ליה לעיוני:
אינו גולה. דשוגג קרוב למזיד הוא:
והתני ר' חייא. בתוספתא פטור מנזקין לימא דפליגי:
ומה דאמר ר' חייא בשלא ראהו. נכנס דהוי שוגג ופטור מד' דברים אבל בנזק חייב לעולם אפילו בשוגג כדקאמר במתני':
אם בשלא ראהו כיון שאמר לו הכנס חייב. כלומר אי טעמא משום הכי הוא דפטור דלא ראהו נכנס תינח רישא שלא נתן לו בעל הבית רשות להכנס אבל אם נתן לו רשות כיון שאמר לו הכנס חייב עכ''פ דבכי הא אמרינן הוה ליה לעיוני והתני ר' חייא פטור אף באמר לו הכנס:
כיון שאמר וכו'. קסבר ר' חייא דכיון שאמר לו הכנס קיל טפי דמכיון שרואה שהבעה''ב מבקע עצי' צריך הוא לשמור עצמו דהכנס ושמור עצמך קאמר ליה:
ואית דבעי מימר. איכא דאמרי ופליג' אדר' חייא דס''ל כיון שאמר לו הכנס נעשה כחצר השותפין דאמר ר' יוחנן שחייבין זה בזה בנזקיהן שלכל אחד וא' יש לו רשות בחצר וה''נ כיון שנתן לו רשות להכניס הרי הוא באותו שעה כשותף וחייב בנזקו:
קונין זה מזה. בדרכי הקניה שצריך בחצר כגון במשיכה דאינה נקנית בר''ה בחצר השותפין קונין:
ולא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דמוקי למתני' דוקא בממלא כל רשות הרבים והילכך הוא הפושע ואדם ההולך ונתקל בכליו ושברה פטור ואם היזק בהן בעל הבית חייב בנזקו הא אם לא מילא כל רשות הרבים פטור מנזקו שהיה לו לזה להלך מן הצד:
וזו ממלא כל רשות הרבים. בתמיה ואמאי חייב כאן בחצר השותפין הא לא דמיא לממלא ברשות הרבים שהרי הוא יכול להלך במקום שישמור עצמו מן ההיזק ונימא דר' יוחנן פליג אדרב:
אמרי מכיון שדרכו להלך בחצר. כלומר שהוא רגיל להלוך תמיד בכל החצר שהרי אין השותפין מקפידין זה על זה בהילוך בכל החצר:
כמי שהוא ממלא בכל החצר. כלו' נעשה זה המזיק כממלא כל החצר במה שעשה וגרם לו היזק שלא היה לו לזה לשמור עצמו כיון שהוא רגיל בכל החצר לפיכך הוא חייב בנזקו:
שהיה קטן חסידים. קטנותן וסופן של חסידים כדאמרינן בשלהי סוטה:
היה ע''ש בין השמשות. רץ לדבר מצוה הוא פטור:
גמ' היה רץ בר''ה. בשאר ימות החול והזיק חייב ששינה שהמנהג לילך ולא לרוץ:
אמרי כיון שעמד נעשה כקרן זוית. כמו דאמרינן לעיל שאם היתה הכד נתונה בקרן זוית פטור המשברה שלא היה לו לראותה וה''נ כן היא לענין דינא דמתני' דכיון שהבעל חבית אחר הבעל הקורה הולך לא היה לו להשגיח ולראות אם זה עמד בקורתו ובעל הקורה הוא דפשע שהיה לו להזהירו ולומר לו עמוד הילכך חייב בעל הקורה:
וזו ממלא כל רה''ר. בתמיה ואמאי אם עמד בעל הקורה חייב וכי ממלא ר''ה הוא בקורתו והיה לו לבעל חבית לילך מן הצד:
גמ' לא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דטעמא דהמניח את הכד ברה''ר ובא זה ונתקל ושברה פטור משום דבממל' כל רה''ר עסקינן ולא היה לו דרך לעבור הא באינו ממלא כל רה''ר חייב:
משנה: שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֶחָד רָץ וְאֶחָד מְהַלֵּךְ אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶן רָצִין וְהִזִּיקוּ זֶה אֶת זֶה שְׁנֵיהֶן פְּטוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ברשות היחיד. שלו והזיק ברשות היחיד של אחר חייב ואף על גב דהכא תרתי למעליותא דברשותי' קעביד וכן במקום שהזיק לא שכיחי רבים דנימא הוה ליה לעיוני אפ''ה חייב דאדם מועד לעולם ולא זו אף זו קתני:
והזיק ברשות היחיד. של אחרים:
מתני' המבקע. עצים ונתזה בקעת והלכה והזיקה:
והזיקו. שהוזקו זה בזה:
מתני' אחד רץ ואחד מהלך. מפרש בהש''ס בבלי דחסורי מחסרא והכי קתני אחד רץ ואחד מהלך בערבי שבתות ויו''ט בין השמשות או שהיו שניהם רצים בימות החול פטורי' דבע''ש וי''ט מי שרץ בין השמשות ברשות הוא רץ להכין צרכי שבת ויו''ט ומש''ה פטור ובשאר ימות השנה בששניהם רצים הואיל ושניהם משנים שניה' פטורים:
הלכה: הָיָה בַּעַל הַקּוֹרָה כול'. 16a לֹא כֵן אָמַר רַב. בִּמְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. וְזוֹ מְמַלָּא כָּל רְשׁוּת הָרַבִּים. אָמַר. כֵּיוָן שֶׁעָמַד נַעֲשֶׂה כְקֶרֶן זָוִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ונכנס פועל לתבוע שכרו. דהוי ליה נכנס ברשות:
חייב. כדמוקי לקמיה דכשראהו נכנס מיירי והוה ליה לעיוני:
אינו גולה. דשוגג קרוב למזיד הוא:
והתני ר' חייא. בתוספתא פטור מנזקין לימא דפליגי:
ומה דאמר ר' חייא בשלא ראהו. נכנס דהוי שוגג ופטור מד' דברים אבל בנזק חייב לעולם אפילו בשוגג כדקאמר במתני':
אם בשלא ראהו כיון שאמר לו הכנס חייב. כלומר אי טעמא משום הכי הוא דפטור דלא ראהו נכנס תינח רישא שלא נתן לו בעל הבית רשות להכנס אבל אם נתן לו רשות כיון שאמר לו הכנס חייב עכ''פ דבכי הא אמרינן הוה ליה לעיוני והתני ר' חייא פטור אף באמר לו הכנס:
כיון שאמר וכו'. קסבר ר' חייא דכיון שאמר לו הכנס קיל טפי דמכיון שרואה שהבעה''ב מבקע עצי' צריך הוא לשמור עצמו דהכנס ושמור עצמך קאמר ליה:
ואית דבעי מימר. איכא דאמרי ופליג' אדר' חייא דס''ל כיון שאמר לו הכנס נעשה כחצר השותפין דאמר ר' יוחנן שחייבין זה בזה בנזקיהן שלכל אחד וא' יש לו רשות בחצר וה''נ כיון שנתן לו רשות להכניס הרי הוא באותו שעה כשותף וחייב בנזקו:
קונין זה מזה. בדרכי הקניה שצריך בחצר כגון במשיכה דאינה נקנית בר''ה בחצר השותפין קונין:
ולא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דמוקי למתני' דוקא בממלא כל רשות הרבים והילכך הוא הפושע ואדם ההולך ונתקל בכליו ושברה פטור ואם היזק בהן בעל הבית חייב בנזקו הא אם לא מילא כל רשות הרבים פטור מנזקו שהיה לו לזה להלך מן הצד:
וזו ממלא כל רשות הרבים. בתמיה ואמאי חייב כאן בחצר השותפין הא לא דמיא לממלא ברשות הרבים שהרי הוא יכול להלך במקום שישמור עצמו מן ההיזק ונימא דר' יוחנן פליג אדרב:
אמרי מכיון שדרכו להלך בחצר. כלומר שהוא רגיל להלוך תמיד בכל החצר שהרי אין השותפין מקפידין זה על זה בהילוך בכל החצר:
כמי שהוא ממלא בכל החצר. כלו' נעשה זה המזיק כממלא כל החצר במה שעשה וגרם לו היזק שלא היה לו לזה לשמור עצמו כיון שהוא רגיל בכל החצר לפיכך הוא חייב בנזקו:
שהיה קטן חסידים. קטנותן וסופן של חסידים כדאמרינן בשלהי סוטה:
היה ע''ש בין השמשות. רץ לדבר מצוה הוא פטור:
גמ' היה רץ בר''ה. בשאר ימות החול והזיק חייב ששינה שהמנהג לילך ולא לרוץ:
אמרי כיון שעמד נעשה כקרן זוית. כמו דאמרינן לעיל שאם היתה הכד נתונה בקרן זוית פטור המשברה שלא היה לו לראותה וה''נ כן היא לענין דינא דמתני' דכיון שהבעל חבית אחר הבעל הקורה הולך לא היה לו להשגיח ולראות אם זה עמד בקורתו ובעל הקורה הוא דפשע שהיה לו להזהירו ולומר לו עמוד הילכך חייב בעל הקורה:
וזו ממלא כל רה''ר. בתמיה ואמאי אם עמד בעל הקורה חייב וכי ממלא ר''ה הוא בקורתו והיה לו לבעל חבית לילך מן הצד:
גמ' לא כן אמר רב. לעיל ריש פרקין דטעמא דהמניח את הכד ברה''ר ובא זה ונתקל ושברה פטור משום דבממל' כל רה''ר עסקינן ולא היה לו דרך לעבור הא באינו ממלא כל רה''ר חייב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source