Baba Batra
Daf 31a
שִׁמְעוֹן בַּר וָוא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָלָק מְקוֹם שְׁנֵי שִׁיטִּין לְעִנְייָן אֶחָד אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. עֵד אֶחָד עִבְרִי וְעֵד אֶחָד יְוָונִי. 31a וְעִבְרִי גַּבֵּי יְוָונִי לֹא בְעִינן אֶחָד הוּא. כַּמָּה יְהוּ הָעֵדִים רְחוֹקִים מִן הַכְּתָב. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ מַקְרִין עִמּוֹ. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. מְלֹא שִׁיטָּה. רִבִּי דּוֹסִתַּאי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר. מְלֹא חֲתִימַת יְדֵי הָעֵדִים. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב אָמַר. מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ עַד כְּדֵי לך ולך. בְּאֵי זֶה כְתַב מְשַׁעֲרִין אוֹתוֹ. רִבִי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי שׁוּבְתַּי. מְלֹא חֲתִימַת יַד הָעֵדִים.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
חלק מקום שני שיטין לענין אחר. כלומר לאו דוקא שיש כאן חלק ממש בין השטר להעדים מקום ב' שיטין דפסול אלא אפילו כתב ענין אחר שם בין השטר להעדים דהשתא לאו חלק נינהו פסול:
אפילו כל שהוא. כלומר כל מה שהוא כתוב שם פסול דהשתא נראה דהעדים חותמין על אותו ענין ולא על השטר:
מתניתא אמרה כן. דלאו דוקא חלק ב' שיטין דתנינן שם גבי שני גיטין שכתבן זה בצד זה עד א' עברי ועד א' יוני באין מתחת זה לתחת זה וכמפורש שם שהעברי חתום על הראשון והיוני על השני נמצא שם אביו של העברי מפסיק בין הגט השני לעד היוני וכן שם אביו של היוני מפסיק לעברי השני:
עברי גבי יוני לא כענין אחר הוא. כלומר דודאי כענין אחר הוא ומש''ה קתני התם שניהן פסולין אלמא דענין אחר פוסל במקום שבין השטר להעדים:
כמה יהו רחוקים מן הכתב. תוספתא הוא בפ' י''א:
כדי שיהו מקרין עמו. שיהיו נקרין חתימת ידי העדים בשוה עם השטר:
מלא שיטה. אחת כשר:
מלא חתימת ידי העדים. כפי חתימת ב' עדים:
משערין אותו עד כדי לך לך. שתי שיטות שאמרו משערין הן ואוירן וכדי לך לך זה ע''ג זה שאם יהיו כתובין בב' שיטין זה בעליון וזה בתחתון צריך שלא יגע למ''ד של התחתון בך' העליון והיינו ב' שיטין ושלש' אוירין:
באיזה כתב וכו' מלא חתימת ידי עדים. כפי כתב העדים בעלמא משערין וכדמסיק חזקיה לקולא שדרך כתיבת עדים להיות יותר גס מכתיבת ידי סופר ואם כתב עדים יותר דק מן הכתב משערין בעדים דעלמא שהוא גס כמו הכתב חותם ידי העדים גס והכתב דק הולכין אחר הגס צ''ל. וטעמא שכל המזייף אינו הולך אצל הסופר אלא מחזר אחר העדים:
חִזְקִיָה אָמַר. וּבִלְבַד לְקוּלָּא. שֶׁאִם הָיָה חוֹתָם יְדֵי הָעֵדִים דַּק וְהַכְּתָב גַּס הוֹלְכִין אַחַר הַגַּס. חוֹתָם יְדֵי הָעֵדִים גַּס וְהַכְּתָב דַּק הוֹלְכִין אַחַר הַדַּק. אָמַר רִבִּי יִצְחָק אִין הֲוָה כְגוֹן יוֹסֵי בֶּן יַנַּאי מְשַׁעֲרִין כְּדֵי מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אין הוה כגון יוסי בן ינאי משערין כדי מלך ובן מלך. כלומר הא דאמרינן כדי לך לך אין הולכין אחר חתימת העדים שאף ע''פ שאין בחתימתן לא למ''ד ולא ך' משערין כמו אלו היה שם כגון מלך בן מלך. ובפ' המגרש קאמר חתימת יוסי בן ינאי כחתימת שאול בן ברוך:
רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. צָרִיךְ לְהַרְחִיק מִן הַמַּחַק מְקוֹם שְׁתֵּי שִׁיטִּין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. אֲפִילוּ פָשׁוּט. רַב אָמַר. מַחַק אוֹ תְלוּת שֶׁבִּכְתָב הַזֶּה זֶהוּ קִיּוּמוֹ. רַב אָמַר. זֶהוּ קִיּוּמוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוּלָא. כָּל מַה שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִתְלוֹת בְּמַחַק תְּלֵה. מָהוּ כָּל מַה שֶׁאַתְּ יָכוֹל לִתְלוֹת בְּמַחַק תְּלֵה. רִבִּי יָסָא קוֹצֵירָה חַתְנֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵה. סִמְפוֹן כָּתוּב מִלְּעֵיל וְסִימְפוֹן מְחִיק מִלְּרַע. אֲנִי אוֹמֵר. גָּמְּרוּ לַעֲשׂוֹתָן קִידּוּשִׁין גְּמוּרִין. בְּגִין דְלָא מֵיצָר בֵּינֵיה גֵט מָֽחְקֵיהּ. וְרַבָּנִן חָשְׁשִׁין דְּלָא מֵיצָר בֵּינֵיה גֵט.
Traduction
(183)En tête se trouvent 2 passages traduits, le 1er (Gitin 8, 10), le 2e ibid., 9, 6 (ib., pp. 77-78). R. Idi au nom de R. Jérémie dit: en cas de rature, on doit laisser un écart de 2 lignes avant d’écrire un nouveau contrat et ses attestations. Il en sera de même, dit R. Isaac, pour l’acte simple (et pas seulement pour l’acte plié). Rav dit: toute rature ou omission d’un mot dans l’acte doit être constatée à la fin. Selon d’autres au nom de Rav, il faut noter ici la constatation. R. Abahou dit au nom de R. Isaac b. Haqoula: tout ce que l’on peut attribuer à la rature sera fait ainsi. Qu’est-ce que l’on entend par là? Le voici, dit R. Yassa Qocira gendre de Yossa, au nom de Yossa: il s’agit p. ex. du cas où un contrat de mariage, sumfwnia (184)Ib., 7, 6., contient d’abord les conditions, lesquelles répétées au bas de l’acte ont ensuite été effacées; en ce cas, la susdite règle est applicable, et l’on conclut de ce fait que les partis ont achevé complètement l’acte de mariage sans admettre les premières conditions (et sans écrire non plus y avoir renoncé); pour ne pas faire de surcharge entre les lignes, ils ont effacé les dites conditions. Aussi les sages, craignant un abus, défendent de laisser l’espace en blanc.
Pnei Moshe non traduit
צריך להרחיק מן המחק מקום שתי שיטין. כלומר אם השטר כתוב על המחק לא יחתמו העדים אחר השטר הזה מפני שהשטר על המחק ועדיו על הנייר פסול הוא דחיישינן שמא יחזור וימחוק פעם שניה ויזייף ויכתוב מה שירצה ואע''פ שנמחק ב' פעמים אינו ניכר כיון שאין אצלו מקום שנמחק פעם אחת שיוכלו להבחין בין זה לזה והיינו דקאמר צריך להרחיק שתי שיטין וכלומר ששם יכתבו השטר ואחר כך יחתמו העדים דאי לאו הכי פסול הוא:
ואפילו פשוט. כלומר לא מיבעיא בגט מקושר שלא יעשה השטר על המחק דכיון דעדיו חתומים מבחוץ טפי איכא למיחש לזיופא אלא אפילו בגט פשוט דעדיו חתומין אחר השטר מבפנים נמי איכא למיחש וקמ''ל הרבותא בגט פשוט דאף דאיכא למימר דהואיל ותחת השטר הן חותמין א''כ יש תיקון לזה שיכתבו העדים קודם חתימתן אנחנו העדים חתמנו על הנייר והשטר על המחק להכי קאמר דאפי' בכה''ג פסול דאכתי איכא למיחש שימחוק פעם שניה את השטר כדאמרן:
מחק או תלות שבכתב הזה זהו קיומו. כלומר אם יש מחק או תיבה תלויה בשטר צריך לקיימן בסוף השטר ויכתוב תיבה פלונית או אות פלוני על המחק הוא או תלויה היא ודי בזה שזהו קיומו:
רב אמר זהו קיומו. כמו איכא דאמרי הוא כלומר ואיכא דאמרי בשם רב שצריך לכתוב וזהו קיומו אחרי שחוזר ומקיים:
כל מה שאת יכול לתלות במחק תלה. וכדמפרש ואזיל לענין מאי הוא דקאמר:
ר' יוסי קוצירה. מפרש לה בשם רבי יוסה חמיו כגון שהיה סימפון כתוב מלעיל סימפון בלשון התלמוד הזה הוא התנאי שהיו נוהגין לכתוב בשטר קידושין שלהם כדגרסינן בפ' מי שאחזו הלכה ו' אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן סדר סימפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית בת פלן על מנת ליתן לך מיקמת פלן ומנכסיך ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום. והשתא קאמר הכא דאם היה איזה תנאי כתוב בשטר הקידושין מלמעלה וזה התנאי בעצמו חזור הוא מלמטה ומחוק הוא על ענין כזה אמרו כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה בו וכלומר דתלינן שחזרו בהן בתנאי הזה מפני שאני אומר גמרו אח''כ והוסכם ביניהן לעשותן קידושין גמורין בלי שום תנאי והלכך מחקו אח''כ התנאי והואיל ולא נתקיים זה שכתוב על המחק תולין בו לומר שחזרו בהן ולא אמרינן דאי איתא שחזרו בהן מהתנאי נהי דלא רצו להטריח עצמן ולכתוב שטר קידושין אחר מכל מקום היה להם לתלות ביני שיטי וליכתוב שגמרו בדעתם לעשות הקידושין בלי תנאי דלא היא דזה ג''כ לא רצו לעשות כדמסיק:
בגין דלא מיצר ביניה גט מחקיה. דבשביל שלא לעשות תלוים ודוחקים ביני שיטי של השטר מחקו להתנאי לגמרי:
ורבנן חששין דלא מיצר ביניה גט. סיומא דמילתא היא כלומר דמשום כך לא רצו לעשות כן דרבנן חוששין ומקפידין על כך שלא לעשות תלוים ביני שיטי בתחלה דעירבוב הכתב הוא:
Baba Batra
Daf 31b
משנה: כָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעֲלָה מְנָה וּמִלְּמַטָּה מָאתַיִם מִלְּמַעֲלָה מָאתַיִם וּמִלְּמַטָּה מְנָה הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. אִם כֵּן לָמָּה כוֹתְבִין הָעֶלְיוֹן. שֶׁאִם תִּימָּחֵק אוֹת אַחַת מִן הַתַּחְתּוֹן יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן.
Traduction
S’il est écrit d’abord: 100 dinars, et si dans la répétition il y a 200, ou s’il y a d’abord 200 et plus bas il y a 100, on adopte en tous cas le chiffre qui se trouve dans la répétition à la fin de l’acte. A quoi sert donc de répéter l’écrit du commencement? Si une lettre s’efface dans le bas, on se dirige d’après ce qui est écrit au commencement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כתוב בו מלמעלה מנה ולמטה. כשכופל את דבריו בשטר כתוב מאתים:
הכל הולך אחר התחתון. ובלבד שלא יהא כתוב בשיטה אחרונה לפי שאין למדין הימנה. ואין הולכין אחר פחות שבלשונות לפי שאין האחד תלוי בחבירו שאם היה כתוב מאה שהן מאתים או איפכא היה נוטל הפחות אבל שני דברים שאין האחרון תלוי בראשון הולכין אחר האחרון:
וא''כ למה כותבין את העליון. הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל וכותב ואחריות סך ממון זה קבלתי עלי:
שאם תימחק אות אחת מן התחתון. כגון שהיה בעליון חנני ובתחתון חנן בזה הוא דילמד מן העליון שהוא אותו השם שכתוב עליון אבל לא דילמד לגמרי ובכל מקום מן העליון:
משנה: גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו שְׁנַיִם וּמְקוּשָּׁר עֵדָיו שְׁלֹשָׁה. פָּשׁוּט שֶׁכָּתַב בּוֹ עֵד אֶחָד וּמְקוּשָּׁר שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁנַיִם שְׁנֵיהֶן פְּסוּלִין. כָּתוּב בּוֹ זוּזִין מְאָה דִי הִימּוֹ סִלְעִין עֶשְׂרִין אֵין לוֹ אֶלֶּא עֶשְׂרִים. זוּזִין מְאָה דִי הִימּוֹ סִלְעִין תְּלָתִין אֵין לוֹ אֶלָּא מְנָה. כְּסַף זוּזִין דִּי אִינּוּן וְנִמְחַק אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. כְּסַף סִלְעִין דִּי אִינּוּן וְנִמְחֲקוּ אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם. דַּרְכּוֹנוֹת דִּי אִינּוּן וְנִמְחַק אֵין פָּחוּת מִשְּׁנַיִם.
Traduction
L’acte simple sera signé par deux témoins, et un acte plié et cousu doit être signé par trois témoins. Si le premier n’a qu’une signature, il est nul; de même si le dernier n’a que deux signatures, il est nul. Si un créancier présente un acte dans lequel il est écrit ''100 dinars qui font 20 sicles '' (quoique 100 dinars fassent 25 sicles), on ne lui en donne que 20; s’il est écrit ''100 dinars qui font 30 sicles'' (quoique 30 sicles vaillent 120 dinars) on ne lui en donne que 100. S’il est écrit zouzim (au pluriel), ou selaïm ou drachmes (au pluriel), et que le nombre restant soit effacé (188)V. (Ketubot 2, 1)., ce sera au moins deux.
Pnei Moshe non traduit
מתני' גט פשוט עדיו בשנים. מי שרוצה לעשות שטר פשוט אין צריך לחתום בו אלא שני עדים ומקושר צריך בשלשה:
פשוט שכתוב בו עד אחד. ה''ק כשם שפשוט שכתוב בו עד אחד פסול מדאורייתא כך מקושר שכתוב בו שני עדים הטילו עליו חכמים פסול דאוריי':
אין לו אלא עשרים. דאע''ג דמאה זוזי חמשה ועשרים סלעים הן יד בעל השטר על התחתונה דהכי מפרשינן לשטרא מאה זוזים גרועים שאינן שוין אלא עשרים סלעים:
אין לו אלא מנה. כ''ה סלעים דהכי מפרשינן לשטרא מאה זוזין דאינון תלתין סלעים קלים וגרועין שהם כ''ה מן הטובים:
ונמחקו. שנמחק מנין שנכתב אחריו:
אין פחות משנים. ויותר נמי לא דיד בעל השטר על התחתונה:
הלכה: כָּתוּב בּוֹ מִלְּמַעֲלָה מְנָה כול'. תַּנֵּי. לְעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן יִלְמַד מִן הָעֶלְיוֹן בִּמְקוּשָּׁר בְּאוֹת אַחַת אוֹ בִשְׁתֵּי אוֹתוֹת. בֵּין חָנָן לַחֲנָנִי בֵּין עָנָן לַעֲנָנִי בְּאוֹת אַחַת מְקַייְמִין אוֹתוֹ. בִּשְׁתֵּי אוֹתוֹת אֵין מְקַייְמִין אוֹתוֹ. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מִמַּעַל כָּתוּב חָנָן וּמִלְּמַטָּן נָנִי. מָהוּ לְלַמֵּד הַתַּחְתּוֹן מֵעֶלְיוֹן חָנָן וְעֶלְיוֹן מִתַּחְתּוֹן נָנִי.
Traduction
On a enseigné (189)Tossefta, ch. 11.: on déduit toujours la signature finale d’après celle qui a été émise d’abord, lorsqu’il y a une ligature avec une lettre, non avec deux lettres. Ainsi, entre Hanan écrit d’une part, et Hanani d’autre part, ou entre Anan et Anani, en raison de la divergence d’une seule lettre, le contrat est maintenu; s’il y a 2 lettres différentes, le contrat n’est pas maintenu. R. Isaac demanda: si l’acte a d’abord de mot Hanan, et plus bas est écrit: Nani (une divergence de 2 lettres), faut-il aussi attribuer le bas à une corruption de la signature du haut, et supposer que l’on a écrit Hanan, ou bien règle-t-on le haut d’après le bas, et faut-il lire partout: Nani? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פי''א והכי איתא התם לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר באות אחת ולא בשתי אותיות וכו' וט''ס יש כאן:
מה. שהרי כאן איננו חסר כלום אלא שסותרין זה את זה ולמי נותנין אם ללמד התחתון מעליון וינתן לחנן או דילמא בזה לא אמרו ילמד התחתון מהעליון אלא התחתון הוא העיקר וינתן לנני ולא איפשיטא:
הלכה: גֵּט פָּשׁוּט עֵדָיו שְׁנַיִם כול'. תַּנֵּי. זוּזִין דִּינוּן וְנִמְחֲקוּ. חֲמִשָּׁה. וַהֲלָהּ אוֹמֵר. אֵינוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם. תַּמָּן אָֽמְרֵי. בֶּן עַזַּאי וְרִבִּי עֲקִיבָה. חַד אָמַר. נוֹתֵן שְׁנַיִם וְנִשְׁבַּע עַל הַשְּׁאָר. וְחַד אָמַר. כֵּיוָן שֶׁאִילּוּ לֹא הוֹדָה לוֹ כָּל עִיקָּר לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא שְׁנַיִם אֵינוֹ נִשְׁבַּע אֶלָּא עַל מַה שֶׁהוֹדָה.
Traduction
On a enseigné: si le demandeur déclare que les zouzim inscrits au contrat étaient au nombre de cinq, nombre effacé, et le défendeur (débiteur) prétend qu’il y avait seulement le nombre deux, il y a discussion là-bas (à Babylone) sur ce sujet entre Ben-Azaï et R. aqiba: l’un dit qu’il faudra payer deux zouz et jurer pour le reste ne pas le devoir (en raison de l’aveu partiel); l’autre dit: si même le débiteur n’avait rien reconnu, il devait payer en un tel cas deux zouz (selon la règle de la Mishna);il n’y a donc pas d’aveu partiel, ni de serment exigible à cet effet.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בברייתא שטר שכתוב בו זוזין דאינון ונמחק הסכום שאחריו:
חמשה והלה וכו'. כלומר המלוה אומר חמשה והלוה אומר אינו אלא שנים:
תמן. בבבל אמרי בן עזאי ור''ע פליגי בזה:
ונשבע על השאר. כדין מודה מקצת:
לא היו לו אלא שנים. כדקתני במתני' וא''כ השטר נמי כדבריו הוא ואין כאן מודה מקצת ואינו נשבע אלא על מה שהודה וכלו' שאין כאן שבועה כלל ואין לו עליו אלא על מה שהודה לו בשנים ואותן הוא דנותן לו:
שְׁטָר נְפַק רִבִּי חוּנָה לְרִבִּי שַׁמַּי. אוֹגְדוֵֹי מְחִיק קוֹנְטָא לָא מְחִיק. אֲמַר רִבִּי חוּנָה לְרִבִּי שַׁמַּי. פּוּק חֲמִי עַד הַהֵן אָהֵן קוֹנְטָא מְשַׁמֵּשׁ. נְפַק וָמַר. עִם טְרִייָא קוֹנְטָא. 31b מִי נְפַק אֲמַר. הָדָא מִיבַּעֵי מִיתְגָּרֵה תְלַת' אַפְסַדְתְּ עֶשְׂרִ'.
Traduction
R. Hona présenta à Shammaï un contrat de dette pour une somme de 80 selà, où le mot ogdon était devenu illisible (effacé par la surcharge); mais la terminaison conta n’était pas effacée (restait lisible). R. Hona lui dit: vois et compte à partir de quel chiffre on emploie en grec la terminaison. R. Shammaï lui répondit: à partir de 30. En sortant il dit: cette falsification de billet a été faite afin de gagner par là 30 pièces, mais elle aboutit à une perte de vingt (185)C.-à-d., selon l'explication de J. Lévy, à l'origine la partie effacée du mot, dont il restait encore une trace visible, a pu représenter le terme pente (du mot total pentekonta, 50), qui par la falsification a été modifié en ogdon (deogdonkonta). Mais, suivant le principe qu'en cas de doute le possesseur d'un billet ne peut revendiquer que le minimum inscrit au contrat, son avoir n'a pu s'élever qu'à 30 selà, triakonta soit le plus petit nombre qui se termine en konta. - Le commentaire a vu dans ce mot l'équivalent de conto!..
Pnei Moshe non traduit
שטר נפק ר' חונה לר' שמי. ר' חונה הוציא שטר על ר' שמי:
אוגרוי מחיק קונטא לא מחיק סך הכל שלו היה מחוק והחשבון של פרטי הדברים לא היה מחוק כדרך שנוהגין לכתוב בתחלה חשבון פרטי מכל דבר הנזכר בשטר דבר פלוני בסך כך ודבר פלוני בכך ואח''כ כוללין כל הפרטים בסך הכל סך כך וכך. אוגרוי מלשון זית אגורי ששמנו קבוץ בתוכו. וזהו סך המקובץ. קונטא חשבון בלעז:
פוק חמי עד ההן אהן קונטא משמש. צא וחשוב עד היכן זה החשבון הפרטי מגיע ותשלם לי מפני שמחשבון הכללי אע''פ שהוא ניכר קצת אין למדין ממנו שהוא מחוק ולא היה מקוים המחק:
נפק ואמר עם טרייא קונטא. יצא וחשב ואמר עם שלשה אני מרויח בחשבון הפרטי שהוא פחות מנגד הסך הכללי שנכתב ועדיין היה ניכר. טרייא שלשה בלעז והרבה היו משמשין בלשון הזה ובב''ר לחי חמור טרייה ומהו טרייה בר תלתא יומין:
מי נפק. לאחר שיצא ר' שמי חזר וחשב ר' חונה בעצמו ומצא שטעה בעשרה יותר ואמר הוא היה רוצה להרויח שלשה לפי חשבונו בפחות מן הסך הכללי אבל טעה והפסיד עשר וצריך אני להחזיר לו:
חשיב רִבִּי לְקַייֵם דִּבְרֵי רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל. גּוּפוֹ שֶׁלְּגֵט מוֹכִיחַ עָלָיו אִם פָּשׁוּט הוּא אִם אֵינוֹ פָשׁוּט. מָהוּ גוּפוֹ שֶׁלְּגֵט. אָמַר רִבִּי בָּא. מִדָּמַר רַב הוּנָא. לְעוֹלָם אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין מִלְּמַטָּה עַד שֶׁיִּקְרְאוּ בוֹ מִלְּמַעֲלָן. אֲנִי פְלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מְקוּבַּל אֲנִי עָלַי כָּל מַה שֶׁכָּתוּב לְמַעֲלָן. וְהָתַנֵּי. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת כֵּן הוּא. אָמַר רִבִּי מָנִי. טוֹפֶס שְׁטָרוֹת מְקוּשָּׁרוֹת כֵּן הוּא. אָמַר רִבִּי אַבִּין. וַאֲפִילוּ תֵימַר. הוּא פָשׁוּט הוּא מְקוּשָּׁר. בְּפָשׁוּט מְעַכֵּב בִּמְקוּשָּׁר אֵינוֹ מְעַכֵּב. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בְּמוֹסִיף עַל הַהֲלָכָה. פָּשׁוּט בִּשְׁנַיִם מְקוּשָּׁר בִּשְׁלשָׁה. וְהֵן עוֹשִׂין אוֹתוֹ בִּשְׁלֹשָׁה. פָּשׁוּט מִתּוֹכוֹ מְקוּשָּׁר מֵאֲחוֹרָיו. וְהֵן עוֹשִׂין אוֹתוֹ מִתּוֹכוֹ וּמֵאֲחוֹרָיו.
Traduction
Pour confirmer l’avis de R. Hanania b. Gamliel (qui, à l’opposé du préopinant, déclare valable l’acte plié ayant les attestations signées en dedans, irrégulièrement), Rabbi observe qu’il n’y a aucune crainte à éprouver, comme le suppose le préopinant, car le corps même de l’acte prouve si à l’origine l’acte a été simple ou non. Comment cette preuve est-elle fournie? R. Aba répond: on le sait d’après ce que R. Houna a dit plus haut (186)Ibid., 8, 12., savoir que les témoins apposent seulement leur signature au bas de l’acte, après avoir lu ce qui est au-dessus, où il est dit: un tel, fil d’un tel, assume tout ce qui est écrit auparavant (or, comme il s’agit là de l’acte plié, l’acte qui n’est pas confirmé à la fin est simple). -Mais n’a-t-on pas enseigné que tous les types (typus) d’actes, mêmes simples, contiennent à la fin la confirmation? -Non, dit R. Mena, c’est spécial aux actes pliés. Toutefois, dit R. Abin, il n’y a pas lieu d’en faire le sujet d’une objection, car même en admettant que cette formule soit applicable aux actes simples et aux actes pliés, il s’agit par là d’empêcher un abus, empêchement possible pour l’acte simple, non pour l’acte plié (187)''En principe, pour l'un et l'autre acte, la confirmation sera la même; mais en fait, l'aspect peut influer sur la revendication.''. R. Juda aussi dit: l’aspect ne prouve rien, car si même la confirmation est exclusive à l’acte plié, il est possible que pour un acte simple on ait ajouté à la règle; ainsi pour l’acte simple, la règle prescrit 2 attestations, mais pour l’acte plié, il en faut 3, et pourtant il y a eu 3 signatures pour le simple; ou encore, quoique le simple ait les signatures au-dedans et l’acte plié les ait au-dehors, l’acte simple est signé à la fois au-dedans et au-dehors (ce sont des additions inutiles qui ne permettent plus de reconnaître la nature de l’acte).
Pnei Moshe non traduit
השיב ר' לקיים דברי רחב''ג. משום דפלוגתא דת''ק ורחב''ג במתני' בהכי הוא דת''ק ס''ל אע''ג דיכול לעשותו פשוט אינו רשאי דזמנין דנפק מיניה חורבא דלוה מיניה זוזי במקושר ופרע ליה וא''ל הב לי שטרי והלה אומר נאבד ממני וכותב עליו שובר והדר משוי ליה פשוט ואומר לו השתא הוא דיזפת מנאי ורחב''ג ס''ל דאין כותבין שובר ולא פרע ליה עד דקרעיה ליה לשטריה וקאמר רבי תשובה לקיים דברי רחב''ג דבלאו הכי גופו של שטר מוכיח הוא עליו אם פשוט היה מתחילה או לא וא''כ ליכא למיחש לחורבה ומפרש מהו גופו של גט מוכיח עליו דקאמר:
אמר ר' בא מהא דאמר ר' הונא. לעיל לעולם אין העדים חותמין וכו' דצריך שיהא כתוב בשטר והכל שריר וקיים וקס''ד דדוקא במקושר הוא דאמר כן וא''כ גופו מוכיח עליו אם מקושר הוא או פשוט הוא:
והתני טופס שטרות כן הוא. כל השטרות צריך לכתוב בו שריר וקיים ואפי' בפשוט:
אמר ר' מני. לא היא אלא טופס שטרות מקושרות דוקא כן הוא:
א''ר אבין. מדחי לה ר' אבין דאין כאן תשובה לדברי רחב''ג דאפי' תימר בטופס שטרות מקושרות דוקא קאמר לענין לעכב אפי' בדיעבד הוא דקאמר אבל לכתחלה הוא פשוט הוא מקושר חד דינא אית להו דכותבין שריר וקיים ומיהו אינו מעכב בפשוט וא''כ אכתי איכא למיחש לחורבה כדאמר ת''ק:
רבי יהודה אומר כמוסיף על ההלכה. כלומר דרבי יהודה נמי ס''ל דאין כאן גופו מוכיח אם פשוט הוא או מקושר שאפילו אנו רואין שכתוב בו שריר וקיים ואין טופס הפשוט כן אפ''ה איכא למימר פשוט הוא מתחלתו אלא שזה הוסיף על ההלכה וכתב בו כן לשופרא דשטרי וכן לענין העדים שהוסיף עליו וחתמו בג' עדים כמוסיף על ההלכה הוא אע''פ שאינו צריך וכדמסיק ואזיל:
פשוט. דינו בשנים ומקושר דינו בשלשה והן עושין אותו להפשוט לשופרא ולתוספות בג' עדים וכן לענין מתוכו והן עושין מתוכו ומאחוריו שהרי אם רוצה לחתום בפשוט מתוכו ומאחוריו חותם הוא דמה בכך ובכל כה''ג אמרינן לתוספת בעלמא הוא דעביד הכי ואין כאן גופו מוכיח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source