אין הוה כגון יוסי בן ינאי משערין כדי מלך ובן מלך. כלומר הא דאמרינן כדי לך לך אין הולכין אחר חתימת העדים שאף ע''פ שאין בחתימתן לא למ''ד ולא ך' משערין כמו אלו היה שם כגון מלך בן מלך. ובפ' המגרש קאמר חתימת יוסי בן ינאי כחתימת שאול בן ברוך:

באיזה כתב וכו' מלא חתימת ידי עדים. כפי כתב העדים בעלמא משערין וכדמסיק חזקיה לקולא שדרך כתיבת עדים להיות יותר גס מכתיבת ידי סופר ואם כתב עדים יותר דק מן הכתב משערין בעדים דעלמא שהוא גס כמו הכתב חותם ידי העדים גס והכתב דק הולכין אחר הגס צ''ל. וטעמא שכל המזייף אינו הולך אצל הסופר אלא מחזר אחר העדים:

מלא חתימת ידי העדים. כפי חתימת ב' עדים:

משערין אותו עד כדי לך לך. שתי שיטות שאמרו משערין הן ואוירן וכדי לך לך זה ע''ג זה שאם יהיו כתובין בב' שיטין זה בעליון וזה בתחתון צריך שלא יגע למ''ד של התחתון בך' העליון והיינו ב' שיטין ושלש' אוירין:

חלק מקום שני שיטין לענין אחר. כלומר לאו דוקא שיש כאן חלק ממש בין השטר להעדים מקום ב' שיטין דפסול אלא אפילו כתב ענין אחר שם בין השטר להעדים דהשתא לאו חלק נינהו פסול:

אפילו כל שהוא. כלומר כל מה שהוא כתוב שם פסול דהשתא נראה דהעדים חותמין על אותו ענין ולא על השטר:

מתניתא אמרה כן. דלאו דוקא חלק ב' שיטין דתנינן שם גבי שני גיטין שכתבן זה בצד זה עד א' עברי ועד א' יוני באין מתחת זה לתחת זה וכמפורש שם שהעברי חתום על הראשון והיוני על השני נמצא שם אביו של העברי מפסיק בין הגט השני לעד היוני וכן שם אביו של היוני מפסיק לעברי השני:

עברי גבי יוני לא כענין אחר הוא. כלומר דודאי כענין אחר הוא ומש''ה קתני התם שניהן פסולין אלמא דענין אחר פוסל במקום שבין השטר להעדים:

כמה יהו רחוקים מן הכתב. תוספתא הוא בפ' י''א:

כדי שיהו מקרין עמו. שיהיו נקרין חתימת ידי העדים בשוה עם השטר:

מלא שיטה. אחת כשר:

ורבנן חששין דלא מיצר ביניה גט. סיומא דמילתא היא כלומר דמשום כך לא רצו לעשות כן דרבנן חוששין ומקפידין על כך שלא לעשות תלוים ביני שיטי בתחלה דעירבוב הכתב הוא:

בגין דלא מיצר ביניה גט מחקיה. דבשביל שלא לעשות תלוים ודוחקים ביני שיטי של השטר מחקו להתנאי לגמרי:

ר' יוסי קוצירה. מפרש לה בשם רבי יוסה חמיו כגון שהיה סימפון כתוב מלעיל סימפון בלשון התלמוד הזה הוא התנאי שהיו נוהגין לכתוב בשטר קידושין שלהם כדגרסינן בפ' מי שאחזו הלכה ו' אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן סדר סימפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית בת פלן על מנת ליתן לך מיקמת פלן ומנכסיך ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום. והשתא קאמר הכא דאם היה איזה תנאי כתוב בשטר הקידושין מלמעלה וזה התנאי בעצמו חזור הוא מלמטה ומחוק הוא על ענין כזה אמרו כל מה שאתה יכול לתלות במחק תלה בו וכלומר דתלינן שחזרו בהן בתנאי הזה מפני שאני אומר גמרו אח''כ והוסכם ביניהן לעשותן קידושין גמורין בלי שום תנאי והלכך מחקו אח''כ התנאי והואיל ולא נתקיים זה שכתוב על המחק תולין בו לומר שחזרו בהן ולא אמרינן דאי איתא שחזרו בהן מהתנאי נהי דלא רצו להטריח עצמן ולכתוב שטר קידושין אחר מכל מקום היה להם לתלות ביני שיטי וליכתוב שגמרו בדעתם לעשות הקידושין בלי תנאי דלא היא דזה ג''כ לא רצו לעשות כדמסיק:

כל מה שאת יכול לתלות במחק תלה. וכדמפרש ואזיל לענין מאי הוא דקאמר:

רב אמר זהו קיומו. כמו איכא דאמרי הוא כלומר ואיכא דאמרי בשם רב שצריך לכתוב וזהו קיומו אחרי שחוזר ומקיים:

מחק או תלות שבכתב הזה זהו קיומו. כלומר אם יש מחק או תיבה תלויה בשטר צריך לקיימן בסוף השטר ויכתוב תיבה פלונית או אות פלוני על המחק הוא או תלויה היא ודי בזה שזהו קיומו:

ואפילו פשוט. כלומר לא מיבעיא בגט מקושר שלא יעשה השטר על המחק דכיון דעדיו חתומים מבחוץ טפי איכא למיחש לזיופא אלא אפילו בגט פשוט דעדיו חתומין אחר השטר מבפנים נמי איכא למיחש וקמ''ל הרבותא בגט פשוט דאף דאיכא למימר דהואיל ותחת השטר הן חותמין א''כ יש תיקון לזה שיכתבו העדים קודם חתימתן אנחנו העדים חתמנו על הנייר והשטר על המחק להכי קאמר דאפי' בכה''ג פסול דאכתי איכא למיחש שימחוק פעם שניה את השטר כדאמרן:

צריך להרחיק מן המחק מקום שתי שיטין. כלומר אם השטר כתוב על המחק לא יחתמו העדים אחר השטר הזה מפני שהשטר על המחק ועדיו על הנייר פסול הוא דחיישינן שמא יחזור וימחוק פעם שניה ויזייף ויכתוב מה שירצה ואע''פ שנמחק ב' פעמים אינו ניכר כיון שאין אצלו מקום שנמחק פעם אחת שיוכלו להבחין בין זה לזה והיינו דקאמר צריך להרחיק שתי שיטין וכלומר ששם יכתבו השטר ואחר כך יחתמו העדים דאי לאו הכי פסול הוא:

פוק חמי עד ההן אהן קונטא משמש. צא וחשוב עד היכן זה החשבון הפרטי מגיע ותשלם לי מפני שמחשבון הכללי אע''פ שהוא ניכר קצת אין למדין ממנו שהוא מחוק ולא היה מקוים המחק:

שטר נפק ר' חונה לר' שמי. ר' חונה הוציא שטר על ר' שמי:

אוגרוי מחיק קונטא לא מחיק סך הכל שלו היה מחוק והחשבון של פרטי הדברים לא היה מחוק כדרך שנוהגין לכתוב בתחלה חשבון פרטי מכל דבר הנזכר בשטר דבר פלוני בסך כך ודבר פלוני בכך ואח''כ כוללין כל הפרטים בסך הכל סך כך וכך. אוגרוי מלשון זית אגורי ששמנו קבוץ בתוכו. וזהו סך המקובץ. קונטא חשבון בלעז:

נפק ואמר עם טרייא קונטא. יצא וחשב ואמר עם שלשה אני מרויח בחשבון הפרטי שהוא פחות מנגד הסך הכללי שנכתב ועדיין היה ניכר. טרייא שלשה בלעז והרבה היו משמשין בלשון הזה ובב''ר לחי חמור טרייה ומהו טרייה בר תלתא יומין:

מי נפק. לאחר שיצא ר' שמי חזר וחשב ר' חונה בעצמו ומצא שטעה בעשרה יותר ואמר הוא היה רוצה להרויח שלשה לפי חשבונו בפחות מן הסך הכללי אבל טעה והפסיד עשר וצריך אני להחזיר לו:

פשוט. דינו בשנים ומקושר דינו בשלשה והן עושין אותו להפשוט לשופרא ולתוספות בג' עדים וכן לענין מתוכו והן עושין מתוכו ומאחוריו שהרי אם רוצה לחתום בפשוט מתוכו ומאחוריו חותם הוא דמה בכך ובכל כה''ג אמרינן לתוספת בעלמא הוא דעביד הכי ואין כאן גופו מוכיח:

השיב ר' לקיים דברי רחב''ג. משום דפלוגתא דת''ק ורחב''ג במתני' בהכי הוא דת''ק ס''ל אע''ג דיכול לעשותו פשוט אינו רשאי דזמנין דנפק מיניה חורבא דלוה מיניה זוזי במקושר ופרע ליה וא''ל הב לי שטרי והלה אומר נאבד ממני וכותב עליו שובר והדר משוי ליה פשוט ואומר לו השתא הוא דיזפת מנאי ורחב''ג ס''ל דאין כותבין שובר ולא פרע ליה עד דקרעיה ליה לשטריה וקאמר רבי תשובה לקיים דברי רחב''ג דבלאו הכי גופו של שטר מוכיח הוא עליו אם פשוט היה מתחילה או לא וא''כ ליכא למיחש לחורבה ומפרש מהו גופו של גט מוכיח עליו דקאמר:

אמר ר' בא מהא דאמר ר' הונא. לעיל לעולם אין העדים חותמין וכו' דצריך שיהא כתוב בשטר והכל שריר וקיים וקס''ד דדוקא במקושר הוא דאמר כן וא''כ גופו מוכיח עליו אם מקושר הוא או פשוט הוא:

והתני טופס שטרות כן הוא. כל השטרות צריך לכתוב בו שריר וקיים ואפי' בפשוט:

אמר ר' מני. לא היא אלא טופס שטרות מקושרות דוקא כן הוא:

א''ר אבין. מדחי לה ר' אבין דאין כאן תשובה לדברי רחב''ג דאפי' תימר בטופס שטרות מקושרות דוקא קאמר לענין לעכב אפי' בדיעבד הוא דקאמר אבל לכתחלה הוא פשוט הוא מקושר חד דינא אית להו דכותבין שריר וקיים ומיהו אינו מעכב בפשוט וא''כ אכתי איכא למיחש לחורבה כדאמר ת''ק:

רבי יהודה אומר כמוסיף על ההלכה. כלומר דרבי יהודה נמי ס''ל דאין כאן גופו מוכיח אם פשוט הוא או מקושר שאפילו אנו רואין שכתוב בו שריר וקיים ואין טופס הפשוט כן אפ''ה איכא למימר פשוט הוא מתחלתו אלא שזה הוסיף על ההלכה וכתב בו כן לשופרא דשטרי וכן לענין העדים שהוסיף עליו וחתמו בג' עדים כמוסיף על ההלכה הוא אע''פ שאינו צריך וכדמסיק ואזיל:

מתני' גט פשוט עדיו בשנים. מי שרוצה לעשות שטר פשוט אין צריך לחתום בו אלא שני עדים ומקושר צריך בשלשה:

פשוט שכתוב בו עד אחד. ה''ק כשם שפשוט שכתוב בו עד אחד פסול מדאורייתא כך מקושר שכתוב בו שני עדים הטילו עליו חכמים פסול דאוריי':

אין לו אלא עשרים. דאע''ג דמאה זוזי חמשה ועשרים סלעים הן יד בעל השטר על התחתונה דהכי מפרשינן לשטרא מאה זוזים גרועים שאינן שוין אלא עשרים סלעים:

אין לו אלא מנה. כ''ה סלעים דהכי מפרשינן לשטרא מאה זוזין דאינון תלתין סלעים קלים וגרועין שהם כ''ה מן הטובים:

ונמחקו. שנמחק מנין שנכתב אחריו:

אין פחות משנים. ויותר נמי לא דיד בעל השטר על התחתונה:

מתני' כתוב בו מלמעלה מנה ולמטה. כשכופל את דבריו בשטר כתוב מאתים:

הכל הולך אחר התחתון. ובלבד שלא יהא כתוב בשיטה אחרונה לפי שאין למדין הימנה. ואין הולכין אחר פחות שבלשונות לפי שאין האחד תלוי בחבירו שאם היה כתוב מאה שהן מאתים או איפכא היה נוטל הפחות אבל שני דברים שאין האחרון תלוי בראשון הולכין אחר האחרון:

וא''כ למה כותבין את העליון. הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל וכותב ואחריות סך ממון זה קבלתי עלי:

שאם תימחק אות אחת מן התחתון. כגון שהיה בעליון חנני ובתחתון חנן בזה הוא דילמד מן העליון שהוא אותו השם שכתוב עליון אבל לא דילמד לגמרי ובכל מקום מן העליון:

גמ' תני. בברייתא שטר שכתוב בו זוזין דאינון ונמחק הסכום שאחריו:

חמשה והלה וכו'. כלומר המלוה אומר חמשה והלוה אומר אינו אלא שנים:

תמן. בבבל אמרי בן עזאי ור''ע פליגי בזה:

ונשבע על השאר. כדין מודה מקצת:

לא היו לו אלא שנים. כדקתני במתני' וא''כ השטר נמי כדבריו הוא ואין כאן מודה מקצת ואינו נשבע אלא על מה שהודה וכלו' שאין כאן שבועה כלל ואין לו עליו אלא על מה שהודה לו בשנים ואותן הוא דנותן לו:

גמ' תני. בתוספתא פי''א והכי איתא התם לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר באות אחת ולא בשתי אותיות וכו' וט''ס יש כאן:

מה. שהרי כאן איננו חסר כלום אלא שסותרין זה את זה ולמי נותנין אם ללמד התחתון מעליון וינתן לחנן או דילמא בזה לא אמרו ילמד התחתון מהעליון אלא התחתון הוא העיקר וינתן לנני ולא איפשיטא:

מתני' גט פשוט עדיו בשנים. מי שרוצה לעשות שטר פשוט אין צריך לחתום בו אלא שני עדים ומקושר צריך בשלשה:

פשוט שכתוב בו עד אחד. ה''ק כשם שפשוט שכתוב בו עד אחד פסול מדאורייתא כך מקושר שכתוב בו שני עדים הטילו עליו חכמים פסול דאוריי':

אין לו אלא עשרים. דאע''ג דמאה זוזי חמשה ועשרים סלעים הן יד בעל השטר על התחתונה דהכי מפרשינן לשטרא מאה זוזים גרועים שאינן שוין אלא עשרים סלעים:

אין לו אלא מנה. כ''ה סלעים דהכי מפרשינן לשטרא מאה זוזין דאינון תלתין סלעים קלים וגרועין שהם כ''ה מן הטובים:

ונמחקו. שנמחק מנין שנכתב אחריו:

אין פחות משנים. ויותר נמי לא דיד בעל השטר על התחתונה:

מתני' כתוב בו מלמעלה מנה ולמטה. כשכופל את דבריו בשטר כתוב מאתים:

הכל הולך אחר התחתון. ובלבד שלא יהא כתוב בשיטה אחרונה לפי שאין למדין הימנה. ואין הולכין אחר פחות שבלשונות לפי שאין האחד תלוי בחבירו שאם היה כתוב מאה שהן מאתים או איפכא היה נוטל הפחות אבל שני דברים שאין האחרון תלוי בראשון הולכין אחר האחרון:

וא''כ למה כותבין את העליון. הואיל ובסוף השטר חוזר וכופל וכותב ואחריות סך ממון זה קבלתי עלי:

שאם תימחק אות אחת מן התחתון. כגון שהיה בעליון חנני ובתחתון חנן בזה הוא דילמד מן העליון שהוא אותו השם שכתוב עליון אבל לא דילמד לגמרי ובכל מקום מן העליון:

גמ' תני. בברייתא שטר שכתוב בו זוזין דאינון ונמחק הסכום שאחריו:

חמשה והלה וכו'. כלומר המלוה אומר חמשה והלוה אומר אינו אלא שנים:

תמן. בבבל אמרי בן עזאי ור''ע פליגי בזה:

ונשבע על השאר. כדין מודה מקצת:

לא היו לו אלא שנים. כדקתני במתני' וא''כ השטר נמי כדבריו הוא ואין כאן מודה מקצת ואינו נשבע אלא על מה שהודה וכלו' שאין כאן שבועה כלל ואין לו עליו אלא על מה שהודה לו בשנים ואותן הוא דנותן לו:

גמ' תני. בתוספתא פי''א והכי איתא התם לעולם התחתון ילמד מן העליון במקושר באות אחת ולא בשתי אותיות וכו' וט''ס יש כאן:

מה. שהרי כאן איננו חסר כלום אלא שסותרין זה את זה ולמי נותנין אם ללמד התחתון מעליון וינתן לחנן או דילמא בזה לא אמרו ילמד התחתון מהעליון אלא התחתון הוא העיקר וינתן לנני ולא איפשיטא: