וְיָרַשׁ אוֹתָהּ. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁהוּא יוֹרְשָׁהּ כָּךְ הִיא יוֹרְשָׁתוֹ. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָהּ. הוּא יוֹרְשָׁהּ. הִיא אֵינָהּ יוֹרְשָׁתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי חֲכָמִים. אָבִיהָ יוֹרְשָׁהּ אֲחֶיהָ יוֹרְשִׁים אוֹתָהּ. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁאֵין יוֹרֶשֶׁת אִשָּׁה דְּבַר תּוֹרָה מֵעַתָּה יִירַשׁ אֶת אֲרוּסָתוֹ. כְּמָה דְתֵימַר תַּמָּן. הַקְּרוֹבָה. לֹא גְרוּשָׁה. וְדִכְוָותָהּ. הַקְּרוֹבָה. לֹא אֲרוּסָה. הָתִיב רַב הַמְנוּנָא. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁאֵין אִשָּׁה יוֹרֶשֶׁת דְּבַר תּוֹרָה מֵעַתָּה יִירַשׁ הַבַּעַל בָּרָאוּי כִבְמוּחְזָק. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. כָּךְ שָׁנָה רִבִּי. אֵין הַבַּעַל נוֹטֵל בָּרָאוּי כִבְמוּחְזָק. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. הֲרֵי בְכוֹר הֲרֵי יְרוּשָּׁתוֹ תוֹרָה וְאֵינוֹ יוֹרֵשׁ בָּרָאוּי כִבְמוּחְזָק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וירש אותה וכו'. איידי דאיירי בירושת הבעל דס''ל לרשב''ג דד''ת הוא מוירש אותה מסיק לה הדרשה יכול וכו':
א''ר יוחנן דברי חכמים. לדברי חכמים דפליגי התם אדרשב''ג ואמרי אם מתה אינה יורשה מי הוא יורשה אביה יורשה או אחיה דהא משנישאת שוב אין לאביה רשות בה:
אם אומר את שאין יורשת אשה ד''ת מעתה יירש את ארוסתו. כלומר מאחר שהבעל יורש את אשתו ד''ת מהיכן למדו לומר דאינו יורש את ארוסתו והא דפריך לה מכח המיעוט דאין האשה יורשת אותו ולא פריך אם ירושת אשתו ד''ת משום דבעי לאלומי לפירכיה וכלומר הא אי לאו מיעוטא ה''א דאשה יורשת בעלה כמו דהוא יורש אותה ומעתה ארוסתו מנא לן למעוטי שאינו יורשה:
כמה דתימר הקרובה לא ארוסה צ''ל. וכן הוא בת''כ פ' אמור הקרוב ולא ארוסה שאין מטמא לארוסתו ודכוותה דרשינן מהקרוב דירושת הבעל דמהכא דרשינן לה לשארו וכו' כדאמרי' בריש פרקין:
אם אומר את שאין אשה יורשת וכו'. כדלעיל דצריך קרא למעוטי שהיא אינה יורשתו אלמא דאלומי ליה להאי דרשא דהבעל יורש את אשתו מעתה יירש הבעל בראוי כבמוחזק ואנן קי''ל דאין הבעל יורשה בראוי לה לאחר מיתה ומהיכא נפקא לן:
כך שנה רבי. במתני' פ''א דבכורות ולית לן קרא להא:
אמר רב יוסי בר' בון. מאי קשיא ליה הואיל וד''ת הוא הרי בכור וכו':
תַּמָּן תַּנִּינָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה. שֶׁהִתְנָה עַל מַה שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. מִפְּנֵי שֶׁהִיתְנָה עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהַמַּתנֶה עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה תְּנָייוֹ בָטֵל. בִּתְנַאי שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּמָמוֹן. וָכָא בִּתְנַאי מָמוֹן נָן קַייָמִין. מַה טַעֲמָא דְרַב. בַּסּוֹף הוּא זָכָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. דָּמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מָֽכְרָה וְנָֽתְנָה בְּדִין הוּא לִהְיוֹת קַייָם. וְלָמָּה אָֽמְרוּ מִכְרָהּ בָּטֵל. שֶׁלֹּא תְהֵא מַבְרַחַת נְכָסֶיהָ מִבַּעֲלָהּ וְאוֹמֶרֶת. שֶׁלִּי הֵן. 24b רִּבִּי יוּסְטִינֵי הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן וְחִייְבוּנֵיהּ. קָם קוֹמֵי רֵישׁ לָקִישׁ. אָמַר. זִיל חוֹת לְנִיכְסָךְ. רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זֵירָא. אָמַר רַב. בַּסּוֹף הוּא זָכָה בָהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ. אֵיזִיל חוֹת לְנִיכְסָךְ. מָאן אִינּוּן רַבָּנִן. רַבָּנִין דְּרִבִּי יוּסְטִינֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעא קומי רבי זעירא. אינהו רבנן כמאן ס''ל הא רב דפסק כרשב''ג כדאמר טעמא בסוף הוא זכה וכן אמר רב יוחנן הלכה כרשב''ג וכן אמר ר''ל דציוה לו לירד לנכסיה מאן אינון רבנן דחייבוהו:
רבנן דר' יוסטני. רב זעירא השיב לו מה את מתמה מאן אינון רבנן דר' יוסטני הם כלומר אלו שהורו לו רבנן בפני עצמן הם וסבירא להו דלא כרשב''ג:
תמן תנינן. ריש פ' הכותב דין ודברים אין לי בנכסייך וכו' בחייך ובמותך אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה רשב''ג אומר מתה יורשה מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה דקסבר ירושת הבעל מדאורייתא ותנאו בטל:
רב ירמיה בשם רב. קיצר הש''ס כאן והכי גריס התם רב ירמי' בשם רב הלכה כרשב''ג אבל לא לענין דברים. הלכתא כוותיה דאם מתה יורשה אבל לא לענין דבריו והטעם שאמר משום שהתנה על מה שכתוב בתורה דלא אמרו תנאו בטל בהתנה על מה שכתב בתורה אלא בתנאי שאינו של ממון אלא תנאי גוף כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עונה:
מאי טעמא דרב. דפסק הלכה כר''ש בן גמליאל:
בסוף הוא זכה. כלומר דירושתה לאחר מיתתה הוא דזכה בה מתנאי ב''ד וכיון שאין הדבר ברשותו אינו יכול לסלק עצמו מירושתה כשם שאין אדם יכול לסלק עצמו מירושת אביו בחיי אביו שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה:
אמר רב יוחנן הלכה כרשב''ג. כצ''ל וכן הוא התם דאף ר' יוחנן ס''ל כרשב''ג דתנאו בטל וכטעמי' דרב דבסוף הוא זכה:
דאמר רב יוחנן מכרה ונתנה. באשה דעלמא קאמר שלא כתב לה דין ודברים אין לי בנכסייך ואם מכרה ונתנה נכסי מלוג שלה מכרה בטל. והכי גרסינן לדברי ר' יוחנן התם בדין היה שאם מכרה ונתנה שיהא מכרה קיים שבסוף הוא זוכה בהן ולמה אמרו בטל שלא תהא אשה מוכרת נכסים משל בעלה ואומרת שלי הן. כלומר בדין היה שיהא מכרה קיים לעולם בנכסי מלוג שלה שהרי אין להבעל זכות בגוף הקרקע אלא לבסוף כשתמות היא יורשת ולא אמרו מכרה בטל אלא כדי שלא תהא מברחת ומוכרת נכסים משל בעלה ותאמר שלי הן. ושמעינן מיהת מדרב יוחנן דכטעמיה דרב סבירא ליה שבסוף הוא זוכה בהן והלכה כרשב''ג:
רבי יוסטנה הוה לי' עובדא. שסילק עצמו מנכסי אשתו וכשמתה היה רוצה לירש בנכסיה:
וחייבוניה. אלו רבנן דס''ל שאין לו זכות בהן מאחר שסילק עצמו מירושתה:
זיל חות בניכסיך. דהלכה כרשב''ג:
וכא בתנאי ממון אנן קיימין. אבל הכא בירושתה הרי תנאי ממון הוא:
אָמַר רִבִּי יִצְחָק וִילֵּין דְּכָֽתְבִין. אִין מִיתַת דְלָא בְנִין כָּל דְּלָהּ יַחֲזוֹר לְאָבִיהָ. תְּנַאי מָמוֹן הוּא וּתְנָאוֹ קַייָם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואילין דכתבין. בשעת הנישואין אם תמות האשה בלא זרע יהא כל נכסיה חוזרין לבית אביה תנאי ממון הוא וקיים שעל מנת כן כנסה בתחלה:
וּשְׂגוּב הוֹלִיד אֶת יָאִיר וגו'. וְכִי מְנַיִין הָיוּ לְיָאִיר עָרִים בְּהַר הַגִּלְעַד. אֶלָּא שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה מִבְּנוֹת מְנַשֶּׁה וָמֵתָה וְיָֽרְשָׁהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁאֵין יוֹרֶשֶׁת אִשָּׁה דְּבַר תּוֹרָה נֵימַר וַיְהִי לִשְׂגּוּב אֶלָּא וַיְהִי לוֹ לְיָאִיר. דִּכְוָותָהּ. וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן מֵת. וְכִי מְנַיִין הָיוּ לוֹ לְפִינְחָס בְּהַר אֶפְרַיִם. אֶלָּא שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה מִבְּנוֹת אֶפְרַיִם וְיָֽרְשָׁהּ. אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁאֵין יְרוּשַׁת אִשָּׁה דְּבַר תּוֹרָה. נֵימַר. וַיְהִי לְאֶלְעָזָר אֶלָּא וַיְהִי לְפִינְחָס.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ושגוב הוליד את יאיר ויהו לו עשרים ושלש ערים בארץ הגלעד. וכי מנין היו ליאיר ערים מה שלא היו לשגוב אביו אלא מלמד וכו' ואם אין ירושת אשה ד''ת א''כ משגוב ירשן נימר ויהי לשגוב אלא ויהי ליאיר בתמיה אלא ש''מ דקמ''ל דד''ת הוא:
ודכוותה. אמרינן גבי פינחס דכתיב ואלעזר בן אהרן מת ויקברו אותו בגבעת פינחס בנו אשר נתן לו בהר אפרים וכי מנין וכו' נימר ויהי לאלעזר היה לקרוא אותה בשם אלעזר אלא ויהי לפנחס בתמיה אלא כדאמרן:
משנה: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי אֲבָל אֵין רוּחַ חְכָמִים נוֹחָה מִמֶּנּוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם לֹא הָיוּ בָנָיו נוֹהֲגִים כַּשּׁוּרָה זָכוּר לַטּוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין לחכמים נחת רוח במעשיו:
זכור לטוב. ואין הלכה כרשב''ג שאפי' אין בניו נוהגין כשורה דילמא נפיק מינייהו זרעא מעלייא:
הלכה: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים כול'. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לַאֲחֵרִים וְהִנִּיחַ אֶת בָּנָיו. עָלָיו הוּא אוֹמֵר וַתְּהִי עֲווֹנוֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. כְּהָדָא חַד בַּר נַשׁ אַפְקַד נִיכְסוֹי גַבֵּי רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. אֲמַר לֵיהּ. אִין הַוְייָן בָּנוֹי דַהֲנָייָה הַב לוֹן פַּלְגָּא וְסַב פַּלְגָּא. אַתּוֹן בָּנוֹי וְנַסְבּוֹן פַּלְגָּא. בָּתָר יוֹמִין אַתּוֹן בְּעָייָן מֵיעוֹר עִימֵּיהּ. אֲמַר לוֹן. לָא אֲמַר לִי אֲבוּכוֹן אֶלָּא אִי הַוְייָן בָּנוֹי דַהֲנָייָה הַב לוֹן פַּלְגָּא וְסַב פַּלְגָּא. כְּדוֹן אַתּוֹן קַקּוֹ פַּדֶיפְטֹי. הֲבוּ לִי מַה דִּיהֲבִית לְכוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ותהי עונותם על עצמותם. שהעון קיים על עצמותיו בקבר לעולם:
כהדא. על דרבן שמעון בן גמליאל קאי דמהאי עובדא ראיה שביקש ליטול מהם מה שנתן מפני שלא היו נוהגין כשורה ולא רצו לקיים צוואת אביהם:
אין הויין בנוי דהנייה. אם יהיו נוהגין כשורה ותראה נחת רוח ממעשיהם תתן להם החצי וקח לך החצי:
אתון בעיין מיעור עימיה. באו לעורר עליו שיחזיר החצי מנכסי אביהם להן:
קקו פדיפטי. תרבות אנשים חטאים ולשון יוני הוא ובלע''ז מא''ל קריא''דוררש. ועכשיו צריכים אתם להחזיר לי החצי שנתתי לכם דסבירא ליה כרשב''ג:
הָאוֹמֵר. יִינָֽתְנוּ נְכָסַיי לִפְלוֹנִי. וְהוּא כֹהֶן וְהָיוּ שָׁם עֲבָדִים. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בָהֶן. יֹאכְלוּ עֲבָדָיו בַּתְּרוּמָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מִכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי בָהֶן. זָכוּ בָהֶן הַיּוֹרְשִׁין. אָמַר רִבִּי לָא. בִּסְתָם חֲלוּקִין. מָה נָן קַייָמִין. אִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁרוֹצֶה בָהֶן כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁיֹּאכְלוּ עֲבָדָיו בַּתְּרוּמָה. וְאִם דָּבָר בָּרִיא שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בָּהֶן כָּל עַמָּא מוֹדוּ שֶׁזָּכוּ בָהֶן הַיּוֹרְשִׁין. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בִּסְתָם. וְרַבָּנִין סָֽבְרִין. מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה הָיָה רוֹצֶה בָהֶן וְעַכְשָׁיו חָזַר בּוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. מְכֵּיוָן שֶׁאָמַר. אֵי אֶיפְשִׁי. זָכוּ בָהֶן הַיּוֹרְשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האומר יינתנו נכסי לפלוני. תוספתא בריש פ''ח:
והוא כהן. המקבל:
יאכלו עבדיו בתרומה. דמ''מ עבדיו הם אע''פ שהוא אומר אי אפשי בהן וכדמוקי לה לקמיה:
זכו בהן היורשין. של הראשון והוא ישראל:
אמר רבי לא. מפרש הוא לפלוגתייהו דבסתם הן חלוקין כדמסיים ואזיל:
מה אנן קיימין. דבמאי עסקינן אם דבר ברי שרוצה בהן כלומר שהיה ברור לנו שרוצה בהן מעיקרא כגון דשתק וקבל ממנו שטר המתנה ועכשיו הוא צווח כ''ע מודו דקנה ויאכלו עבדיו בתרומה:
ואם דבר ברי שאינו רוצה בהן. דמעיקרא קצווח ואמר אי אפשי בהן כ''ע פליגי דלא קנה:
אלא. ע''כ כן אנן קיימין בסתם שאינו ברור לנו וכגון שזיכה לו שטר המתנה ע''י אחר ושתק ולבסוף צווח דרבנן סברי משעה ראשונה היה רוצה בהן שהרי שתק ועכשיו רוצה לחזור בו ואין בחזרתו כלום ורשב''ג סבר הוכיח סופו על תחלתו והא דשתק מעיקרא קסבר כי לא אתי לידי אמאי אצווח:
הלכה: הָאוֹמֵר. זֶה בְנִי. נֶאֱמָן כול'. אִם הָיוּ מוּחְזָקִין בּוֹ שֶׁהוּא בְנוֹ וּבִשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר. אֵינוֹ בְנִי. וְשֶׁאֵינוֹ בְנוֹ אָמַר. בְּנִי. נֶאֱמָן. הָיָה עוֹמֵד בְּצַד הַמּוֹכֵס וְאָמַר. בְּנִי הוּא. וְחָזַר וְאָמַר. עַבְדִּי הוּא. נֶאֱמָן. עַבְדִּי הוּא. וְחָזַר וְאָמַר. בְּנִי הוּא. אֵינוֹ נֶאֱמָן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. נֶאֱמָן. אָמַר רִבִּי מָנָא. כְּגוֹן אִילֵּין נַפַּתָּאֵי דִמְשַׁעְבְּדִין בִּבְנֵיהוֹן יָתִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה עומד בצד המוכס. ודרך המוכסין ליקח מכס מן העבדים ולא מן הבנים ואמר בני הוא:
וחזר ואמר עבדי הוא. כשעבר מן המכס:
נאמן. במאי דחזר ואמר עבדי הוא דהא דאמר מעיקרא בני הוא להבריחו מן המכס אמר:
אינו נאמן. בהאי דחזר ואמר בני הוא שאלו כן לא הי' אומר להמוכס עבדי הוא ולהיות נפסד בחנם אלא ודאי מעיקרא קושטא הוא דקאמר:
אית תני תנייא. דאפי' בסיפא נאמן ומוקי לה ר' מנא כגון אלין נפתאי. שם מקום שרגילין להיות משעבדין בבניהן ביותר ועושין להן עבודת עבד ולפיכך נאמן הוא לחזור ולומר בני הוא דהא דאמר מעיקרא עבדי הוא לפי שמשמשו כעבד:
גמ' אם היו מוחזקין שהוא בנו. תוספתא היא בפ''ז. ושם הגי' נכונה וכאן נשמטו כמה תיבות. והכי איתא התם היו מוחזקין בו שהוא בנו ובשעת מתתו אמר אינו בני אינו נאמן שאינו בנו ובשעת מיתתו אמר בני הוא נאמן וכך הוא נשנה בהאי תלמודא פ' עשרה יוחסין הל' ז':
משנה: 25a הָאוֹמֵר זֶה בְנִי נֶאֱמָן זֶה אָחִי אֵינוֹ נֶאֱמָן וְיִּטּוֹל עִמּוֹ בְחֶלְקוֹ. מֵת יַחְזְרוּ נְכָסִים לִמְקוֹמָן. נָֽפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר יִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ. מִי שֶׁמֵּת וְנִמְצָא דִּייָתֵיקֵי קְשׁוּרָה עַל יְרֵיכוֹ הֲרֵי זוֹ אֵינָהּ כְּלוּם. זִיכָּה בָהּ לְאַחֵר בֵּין מִן הַיּוֹרְשִין בֵּין שֶׁאֵין מִן הַיּוֹרְשִׁין דְּבָרָיו קַייָמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זיכה בה לאחר. זיכה השכ''מ לאחר מחיים אף על פי שלא נכתב לשם אותו האיש אלא כך אמר לו נכסים הכתובים בשטר זה אני מקנה לך בקבלת השטר שתקבל ממני הרי זה קנה דלא גרע מצוואת פיו:
קשורה לו על יריכו. רבותא קתני דליכא למימר אחר כתבה ונתנה שם אפ''ה הר''ז אינו כלום שאני אומר כתבה ונמלך:
דייתיקי. שטר צוואת שכיב מרע. ול' דייתיקי דא תהא למיקם ולמיהוי:
וירשו אחיו. של זה המעיד עליו עמו דהא מודה להם שאחיהן הוא ודוקא שלא הכחישו שאר האחין לומר שידוע להם שאין זה אחיהם אלא טוענים שאין מכירין אותו אבל אם הכחישו ואמרו שאין זה אחיהן לא יירשנו אלא זה שהעיד עליו בלבד:
נפלו לו. לזה הספק נכסים ממקום אחר ומת:
מת. הספק יחזרו אותן נכסים למקומן למי שנתנם לו:
ונוטל עמו בחלקו. כגון אם הם שני אחין לבד הספק ויש להם לחלק ג' שדות יקח האחד שדה ומחצה וזה שמעיד על הספק יקח שדה אחת שהוא השליש ולפי עדותו אינו מגיע לו יותר ויתן החצי שדה להספק שמעיד עליו ומהאח האחר אין להספק כלום:
זה אחי אינו נאמן. לאסור אשתו לשוק אם היא בחזקת מותרת כגון דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני. וכן אינו נאמן לענין ירושה אם יש לו שאר אחין והן אינם מכירין אותו אינו נאמן לומר גם זה אחינו הוא שירש עמנו:
מתני' האומר זה בני נאמן. להורישו עם אחיו או לפטור את אשתו מן היבום ואף על גב דמוחזק ליה באח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source