Vayedaber

Baba Batra

Daf 19a

תַּנֵּי. מֵאָה חָבִיּוֹת אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ יַיִן יָפֶה כְּרוֹב הַיַּיִן הַנִּמְכָּר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. מֵאָה חָבִיּוֹת יַיַן אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ יַיִן יָפֶה כְּרוֹב הַיַּיִן הַנִּמְכָּר בְּאוֹתוֹ חָנוּת. 19a מֵאָה חָבִיּוֹת אֵילּוּ אֲנִי מוֹכֵר לָךְ. אֲפִילי חוֹמֵץ הִגִּיעוּ. רִבִּי חִייָה בַּר וָוה. בְּשֶּׁהָיוּ הַקַּנְקַנִּים לְלוֹקֵחַ יְכִיל מֵימַר לֵיהּ. לִשְּׁתִּייָה מָכַרְתִּיו לָךְ.

Traduction

On a enseigné (118)Tossefta, ch. 6.: Si l’un dit à l’autre lui vendre cent pièces de vin (sans plus de désignation), il doit lui fournir cent pièces de bon vin selon la majeure part qu’il est d’usage de vendre dans ce magasin; mais s’il a dit lui vendre ces pièces là (ainsi désignées), fussent-elles toutes tournées en vinaigre, la vente est valable. – R. Hiya b. Aba dit que le vendeur ''n’est pas responsable de la perte du vin en vinaigre'', lorsque les cruches où le vin a été versé appartenaient à l’acheteur, car le vendeur peut arguer avoir vendu le vin dans la pensée que l’acquéreur le boirait bientôt (et à cause du trop long séjour, le vin a aigri). – (119)Suit un passage, jusqu'à la fin du, traduit (Gitin 6, 8).

Pnei Moshe non traduit

תני. בתוספתא פ''ו:

מאה חביות של יין אני מוכר לך. ולא אמר אלו:

חייב להעמיד לו יין יפה כמו רוב יין יפה של אותו המקום. דהוי כאלו אומר לו חבית של יין אני מוכר לך דצריך ליתן לו מן היפה שבאותו מקום:

מאה חביות יין אלו אני מוכר לך. והכי הוא בתוספתא וחסר כאן מן המציעתא תיבת אלו ובזה נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות ויין יפה דקאמר כלומר יין יפה של הנמכר בחנות:

מאה חביות אלו אני מוכר לך. ולא אמר יין אפילו כולו חומץ הגיעו דכמות אילו שהן קאמר:

כשהיו הקנקנים ללוקח. הא דקתני במתני' אינו חייב באחריותו כשנתנו להקנקנים של הלוקח דיכול מימר ליה לשתיה אני מכרתיו לך ולא היה לך להשהותו בתוך קנקנים שלך:

בָּדַק חָבִית לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ. עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים וַדַּאי. מִיכָּן וְהֵילָךְ סָפֵק. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וַדַּאי יַיִן. הָאַחֲרוֹנִים חוֹמֵץ. אֶמְצָעִייִים סָפֵק. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אֲנִי שְׁמַעְתִּיהָ מִמֶּנּוּ. מַה מִעַבִּד וָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים וַדַּאי. מִיכָּן וָהֵילָךְ סָפֵק. רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּעָלִין וְשָֽׁמְעִין מִבֵּי מִדְרָשָׁא דְבַר עִיטְייָן בְּמַחַט כְּהָדָא דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּחָבִית. אִיבֵּד מַחַט שׁוּפָה וּבָא וּמְצָאָהּ חֲלוּדָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. שְׁלֹשָׁה יָמִים הָרִאשׁוֹנִים וַודַּאי טְמֵאָה. אַחֲרוֹנִים טְהוֹרָה. אֶמְצָעִייִם סָפֵק. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. אוּף שְׁמַעְתִּיהָ מִמֶּנּוּ. מַה מִיעַבִּד וָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים וַודַּאי. מִיכָּן וָהֵילָךְ סָפֵק. רִבִּי חִייָה בַּר וָוה שָׁאַל. בָּא בְסוֹף (שָׁבוּעַ) [אַרְבָּעִים] וּמְצָאוֹ חָמֵץ בָּרוּר [מִיַּד נַעֲשֶׂה חָמֵץ בָּרוּר] אוֹ מִכָּן וּלְהַבָּא. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. עָבַר הַפֶּרֶק בְּסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם. כּוֹחוֹ שֶׁלְּפֶרֶק בִּיטֵּל כֹּחַ אַרְבָּעִים יוֹם אוֹ כֹחַ אַרְבָּעִים יוֹם בִּיטֵּל כּוֹחוֹ שֶׁלְּפֶרֶק.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

בדק חבית להיות מפריש עליה והולך. שסומך עליה לשתות משאר חביות ונותן עיניו בזו להפריש ממנה תרומה עליהן שהתרומה ניטלת במחשבה ולאחר זמן בא ומצאה חומץ וקתני בברייתא עד שלשה ימים ודאי מיכן והילך ספק ופליגי בה בפירושה. וגרסינן להאי סוגיא בפ''ג דגיטין הלכה ח' ושם היא ביותר ביאור במקצת:

שלשה ימים הראשונים. לאחר בדיקה הראשונה שבדקה ומצאה בחזקת':

ודאי יין. הויא ואם אמר ה''ז תרומה על אלו הסמוכין לה בחזקת מתוקנים הן:

האחרונים. ג' ימים אחרונים שהם קודם בדיקה אחרונה שמצאה חומץ ודאי חומץ הן ואין כאן תרומה כלל:

אמצעיים. ימים שבנתיים ספק הוא ותרומה היא ויחזור ויתרום:

אמר ר' אבהו אני שמעתיה ממנו. מן ר' יהושע בן לוי שמעתי כן אבל מה מעבד והאמר ר' יוחנן לא כן אלא עד שלשה ימים הראשונים ודאי יין מיכן והילך ספק ואפילו ג' ימים אחרונים:

במחט כהדא דריב''ל בחבית. שמעו בבה''מ דבר עיטיין בדין מחט דלקמיה כאותו דסבר ריב''ל בדין חבית:

איבד מחט שופה. במס' טהרות בפ''ג תנן מחט שנמצאת חלודה ומעכבת את התפירה וחלודה מטהרה מטומאתה כמו שבירתה טהורה ולא חיישינן שמא כשהיתה שלימה נטמאת וכשיתקנוה תחזור לטומאת' הישנה כדין כלי מתכות לפי שכל הטומאות והטהרות כשעת מציאתן אם טהורות טהורות. והשתא קאמר איבד מחט כשהיא שיפה חלקה ויפה ובא לאחר זמן ומצאה חלודה:

שלשה ימים הראשונים. אחר שהניחה שיפה ודאי טמאה וכל הטהרות שנעשו על גבה טמאות והאחרונים ודאי טהורים ואמצעיים ספק:

אוף שמעתיה ממנו. אף זה הדין של מחט שמעתי גם אנכי ממנו ומה מיעבד ור' יוחנן פליג גם עלה:

בא בסוף שבוע ומצאו חומץ. האי בעיא מבוארה בגיטין ביותר דהתם גרסינן לה על דין יין מגיתו דמפרישין תרומה עליה בחזקת שהוא יין עד ארבעים יום ור' יהודא פליג וקאמר עד הפרק והיינו פרק אחד של ג' פרקים דאמר במתני' שם שבהן בודקין את היין. ועלה קאי הבעיא והתם גריס לה בדר' סימון דבעי הגיע ארבעים יום ולא בדק נתעצל שנים ושלשה ימים ובא ומצאו חומץ למפרע הוא נעשה חומץ או מכאן ולהבא. והיינו בעיא דהכא אם חומץ ברור הוא ודינו כחומץ אפילו למפרע או מכאן ולהבא הוא דדינו כחומץ ונ''מ אם הפריש תרומה ממנו בתוך ג' ימים קודם שבדקו ומצאו חומץ. והש''ס קיצר כאן וסמיך אדהתם כדרכו:

עבר הפרק בתוך ארבעים יום. כלומר שעברו עליו ארבעים יום ועדיין לא הגיע הפרק שבודקין את היין בו לעולם מהו ובעיא זו שייכא גם אליבא דרבנן דאמרי ביין מגיתו עד מ' יום ואם דוקא לחומרא הוא דאמרו שאם עברו עליו מ' יום שוב אין מפרישין ממנו דדרכו להתקלקל ואע''פ שעדיין לא הגיע הפרק של בדיקת היין אבל לקולא לא אמרו שאם עבר הפרק קודם שעברו עליו מ' יום ג''כ אין מפרישין ממנו והיינו דקאמר כחו של פרק ביטל כח ארבעים יום או דילמא אף לקולא אמרו ואע''פ שעבר הפרק עדיין הוא בחזקתו עד שיעברו עליו מ' יום והיינו או כח מ' יום ביטל כחו של פרק. והתם פשיט לה דלעולם פליגי לר' יהודה בפרק תליא מילתא ולרבנן בארבעים יום תליא מילתא בין לקולא בין לחומרא:

רִבִּי קְרִיסְפָּא שָׁאַל. בְּכָל שָׁנָה בוֹדֵק אוֹ אַחַת לְג̇ שָׁנִים. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הַמּוֹכֵר יַיִן לַשָּׁנָה חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ עַד הֶחָג. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר כְּגוֹן אִילֵין גָּלִילָאֵי דְּלָא קָֽטְפִין כַּרְמֵיהוֹן אֶלָּא בָּתָר חַגָּא. וְלֵית שְׁמַע מִינָהּ כְּלוּם. וַייְדָא אָֽמְרָה דָא. יָשָׁן מִשֶּׁלְּאֶשְׁתְּקַד. מְיוּשָׁן שֶׁלְּג̇ שָׁנִים. נֵימַר מִשּׁוּם הָדָא מַטְמוּעִיתָא. מַה חָבִית אַחַת הוּא בוֹדֵק כּוּלְּהוֹן תְּלוּיוֹת בָּהּ. כָּל אַחַת וְאַחַת הוּא בוֹדֵק וְאֵין מַחֲמִיצוֹת. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. אִית בְּנֵי נַשׁ מַקְשִׁין עַל גַּרְבָּא מִלְּעֵיל וְיָֽדְעִין מָה אִית בֵּיהּ מִלְּגַיו.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ר' קריספה שאל. אמתני' דהתם קאי דקתני בג' פרקים בודקין את היין בקדים של מוצאי החג וכו' ואם בכל שנה ושנה אמרו דבג' פרקים אלו בודקין את היין או אחת לשלשה שנים אם בדק באלו הפרקים סגי ונ''מ לדלקמן:

נישמעינה מהדא. ברייתא דקתני המוכר יין לשנה והתם גריס המוכר יין לחבירו סתם והיינו הך דסתם מכירתו לשנה זו היא:

חייב באחריותו עד החג. אם החמיץ קודם החג ומשעבר החג שוב אינו חייב באחריותו לפי שדרכו להחמיץ בקדים של מוצאי החג אלמא דבדיקה דמתני' בכל שנה ושנה היא:

תיפתר. להברייתא כגון אלו בני גליל שאין בוצרין את כרמיהן אלא לאחר החג ומוכרין וקמ''ל דכיון דאמר לו לשנה חייב באחריותו עד החג ותו לא דכבר כלתה לו שנה ולית ש''מ כלום מהכא ואכתי תיבעי לך אם במתני' בכל שנה הוא בודק או לא:

ויידא אמרה. ומהיכן שמענו זה:

דא. מזו המתני' דהכא נוכל לפשוט הבעיא דקתני אם אמר לו יין מיושן אני מוכר לך משל שלש שנים נימר משום הדא מטעימתא כלומר דמשום האי בדיקה מפני שצריך לבודקו ולטעמו בפרקים אלו והלכך צריך להעמיד לו שיהו שלש שנים שלימות וכדמסיים התם הדא אמרה מתיישן חייב באחריותו עד החג. אם אמר לו יין מתיישן ועמד בחג הזה שהיו ליין כבר שתי שנים חייב באחריותו עד החג הבא ומפני שצריך לבודקו בקדים של מוצאי חג הזה ואם נתקלקלו חייב באחריותו עד חג של שנה השלישית שמע מינה שבכל שנה ושנה הוא בודק:

מה. שאלה הוא מה הוא בודק אם יש לו חביות הרבה:

חבית אחת הוא בודק. ודי בכך:

כולהון תלויות בה. בתמיה אלא כל אחת ואחת הוא בודק:

ואין מחמיצות. אם הוא צריך לבדוק כל אחת ואחת וכי אינן מחמיצות אם הוא פותח את כולן:

אמר ר' שמי. יש בני אדם שאינם צריכין לפתוח החבית אלא כשמכין באגרופן על החבית מבחוץ ומקול ההכאה מבינים ומרגישין הן מה שיש בה מבפנים אם היין יפה הוא:

Baba Batra

Daf 19b

משנה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בוֹר לִפְנִים מִבֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין. וְאֵינוֹ מַכְנִיס בְּהֶמְתּוֹ וּמַשְׁקָהּ מִבּוֹרוֹ אֶלָּא מְמַלֵּא וּמַשְׁקָהּ מִבַּחוּץ זֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתַחַת וְזֶה עוֹשֶׂה לוֹ פוֹתַחַת. מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ גִינָּה לִפְנִים מִגִּינָּתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִין וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין. וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִים וְלֹא יִכָּנֵס לְתוֹךְ שָׂדֶה אֲחֶרֶת וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ. נָֽתְנוּ לוֹ דֶּרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶן נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה וְיוֹצֵא בְשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִים וְלֹא יִכָּנֵס לְתוֹךְ שָׂדֶה אֲחֶרֶת. וְזֶה וָזֶה אֵינָן רְשָׁאִין לְזוֹרְעָהּ.

Traduction

Si un individu possède une citerne dans le bâtiment d’un autre, il doit entrer et sortir à l’heure où chacun a l’habitude d’aller et venir, il n’a pas le droit d’y faire entrer son animal, mais il puise l’eau et la donne à son animal au dehors. Le propriétaire de la citerne la ferme à clef (pour qu’on n’y puise pas d’eau en son absence); celui du bâtiment a aussi sa clef (pour que l’autre ne puisse entrer en son absence). Si A possède un petit jardin enfermé dans celui de B, il doit y entrer et sortir à l’heure habituelle de chacun. Il ne peut pas y introduire des marchands; il ne doit profiter du passage que B lui donne à travers son jardin que pour entrer dans le sien, non pour abréger son chemin en passant par le jardin de B quand il veut aller ailleurs. B peut semer sur le passage par lequel A entre dans son jardin. Si A et B sont convenus entre eux que le premier aurait un passage sur le côté, A peut entrer et sortir quand il veut; il peut faire entrer des marchands dans son jardin, mais il ne peut se servir de ce passage que pour entrer dans le jardin, non pour entrer dans un autre endroit; ni A ni B ne peuvent semer sur ce passage.

Pnei Moshe non traduit

מתני' מי שיש לו בור וכו'. על ידי חלוקה או שלקחו מבעל הבית:

בשעה שדרך בני אדם נכנסין. ולא יטריחנו לבעל הבית לעמוד בלילה ולפתוח לו:

זה עושה לו פותחת. בעל הבור שלא יגנוב את מימיו ובעל הבית עושה לו פותחת אחרת באותו פתח הפתוח לבור שלא יוכל לבא לשאוב בלא דעת בעל הבית ומשום חשד אשתו תקנו כן:

מי שיש לו גינה וכו'. כגון יורשין או שותפין שחלקו ונתרצה חיצון לפנימי לתת לו דרך באמצע שדהו:

תגרין. לקנות מירקות גינתו:

ולא יכנס מתוכה. כלומר לא יכנס בתוכה כשאין צריך לזו הגינה כלום אלא רוצה ליכנס לשדה אחרת כדי לקצר את דרכו דלא נתרצה לו אלא לצורך גינתו בלבד ולא שיכנס לצורך תשמיש אחר:

והחיצון זורע את הדרך. דכיון דבאמצע שדהו הוא אנן סהדי דלא מחל לו הדרך לגמרי ושלא יוכל הוא לזורעה:

נתנו לו. כלומר שהחזירו את הדרך מן הצד ונתרצו לזה מדעת שניהם:

ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת. דלזה לא נתרצה אלא שיכנס לצורך גינתו:

וזה וזה אינן רשאין לזורעה. דכיון דמן הצד הוא להילוך גרידא יחדוהו לו ובגמרא מפרש עוד טעמא:

משנה: הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵירוֹ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת וְכֵן הַמְקַבֵּל מֵחֲבֵירוֹ לִבְנוֹת לוֹ בֵית חַתְנוּת לִבְנוֹ בֵּית אַלְמְנוּת לְבִתּוֹ בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר 19b רֶפֶת בָּקָר הִיא זוֹ. הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רֶפֶת בָּקָר בּוֹנֶה אַרְבַּע אַמּוֹת עַל שֵׁשׁ בַּיִת קָטָן שֵׁשׁ עַל שְׁמוֹנֶה גָּדוֹל שְׁמוֹנֶה עַל עֶשֶׂר טְרִקְלִין עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר. רוּמוֹ כַּחֲצִי אָרְכּוֹ וְכַחֲצִי רָחְבּוֹ וּרְאָייָה לַדָּבָר הֵיכָל וּכְתָלָיו. רִבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּבִנְייָן הֵיכָל.

Traduction

Si quelqu’un vend à autrui un emplacement pour la construction d’une maison, ou en vue des fiançailles de son fils, ou une maison de veuvage à sa fille, il construira sur 4 aunes de large et 6 de long, selon R. aqiba. R. Ismaël dit: c’est la place d’une écurie de bœufs, et pour la construire on adopte cette mesure. Une petite maison occupe 6 aunes sur 8; une grande, 8 sur 10; un triclinium, 10 sur 10. La hauteur sera de la moitié de la longueur et de la largeur, adoptant pour exemple la 1re salle du temple. Celle-ci, selon R. Simon b. Gamliel, sert de modèle en tout.

Pnei Moshe non traduit

מתני' בית חתנות לבנו. שדרך אדם לעשות לבנו בית כשנושא אשה לפי שאין דרך החתן לדור אצל חמיו מפני חשד חמותו:

בית אלמנות לבתו. כשמת בעלה היא שבה אל בית אביה אבל בחיי בעלה היא אצל בעלה ולא היה דר בבית חמיו:

רפת בקר הוא זה. וצריך לעשותו יותר גדול:

הרוצה לעשות רפת בקר. ר' עקיבא קתני לה וה''ק אף על פי שרפת בקר היא פעמים שאדם עושה דירתו כרפת בקר:

בית קטן. סיומא דמילתא דר' ישמעאל היא דפליג עליה דר' עקיבא וקאמר הפחות שבבתים הוא שש על שמנה והמוכר מקום לחבירו לעשות לו בית סתם צריך שיהיה שש על שמנה והלכה כר''ע:

גדול. אם פירש לעשות לו בית גדול:

טרקלין. עשוי למושב שרים:

רומו. אכולהו קאי רום כל בית ובית כחצי ארכו וכחצי רחבו שלו:

וראיה לדבר היכל וכותליו. בבית הראשון שהיה ארכו ארבעים ורחבו עשרים וגובה כתליו שלשים דהיינו חצי ארכו וחצי רוחבו:

כבנין היכל. איכא דאמרי ראיה לדבר היכל רשב''ג קתני לה וה''ק שרשב''ג אומר הכל כבנין היכל ואיכא דאמרי רשב''ג פליג את''ק ואתמוהי קא מתמה וכי הכל בונים כבנין היכל ואין הדבר תלוי אלא במנהג המדינה:

הלכה: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בוֹר כול'. תַּנֵּי. הַחִיצוֹן אֵין זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ. דּוּ אָמַר לֵיהּ. מְעַלֵּל אֲנָא שְׁרַע. הַפְּנִימִי אֵין זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ. דּוּ אָמַר לֵיהּ. אַתְּ חַייָס עַל דִּידָּךְ וְדַייָשׁ עַל דִּידִי.

Traduction

On a enseigné: sur le chemin de passage, nul ne devra rien semer; le propriétaire du sol à l’intérieur peut dire à son voisin qu’il veut avoir la faculté de passer là, sans lui causer de préjudice; à l’inverse, le propriétaire externe peut dire à l’autre (s’il semait): tu épargnes ton bien, et, passant à cet effet de côté, tu marches sur mes semences.

Pnei Moshe non traduit

גמ' החיצון אינו זורע את הדרך. כשנתנו להם דרך מן הצד כל אחד מעכב על חבירו מלזרוע הדרך:

דהוא אמר ליה מעלל אנא שרע. שהפנימי אומר לו רוצה אני להכנס לכאן מלמטה וכשאתה זורע הדרך צריך אני להקיף שלא אדרוס על זריעתך ותקפיד:

דהוא אמר ליה. החיצון את תהא חייס על זרע שלך ותלך מן הצד ותדרוס על שלי:

הלכה: הַמּוֹכֵר מָקוֹם לַחֲבֵירוֹ כול'. תַּנֵּא. קַנְטָר חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.

Traduction

On a enseigné (120)Tossefta, ch. 7.: le vendeur d’une contenance d’un quintal, centenarius, doit fournir un espace ayant 12 coudées au carré.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא פ''ו:

קנטר. מוכר לו מקום לעשות לו קנטר תרבץ אפדני חצר שעושין שרים בצד אפדני שלהן. ובתוספתא גריס בן קנטינר:

רַב הַמְנוּנָא סַפְרָא שָׁאַל לְרִבִּי חֲנִינָה. כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר קוֹמָתוֹ שְׁלֹשִׁים אַמָּה וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר קוֹמָתוֹ עֶשְׂרִים אַמָּה. וְלָא הֲוָה דִשְׁמָעָהּ וְלָא אָֽמְרִין לֵיהּ כְּלוּם. שָׁאַל לְרִבִּי יִרְמְיָה. אָמַר לֵיהּ. מִן הַקַּרְקַע וּלְמַעֲלָן שְׁלֹשִׁים אַמָּה. מִן הַדְּבִיר וּלְמַעֲלָן עֶשְׂרִים אַמָּה. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. מְפַכְלֵיהּ דְּבִיר. דְּבִיר הָיָה עוֹמֵד מִן הַקַּרְקַע וְעַד הַקּוֹרוֹת. דְּכְתִיב וְסָפוּן בָּאֶרֶז מִן הַקַּרְקַע וְעַד הַקּוֹרוֹת. אֶלָּא מִן הַקַּרְקַע וּלְמַעֲלָן שְׁלֹשִׁים אַמָּה מִן הַכְּרוּב וּלְמַעֲלָן עֶשְׂרִים אַמָּה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מְסוֹרֶת אֲגָדָה הִיא שֶׁאֵין מְקוֹם דְּבִיר עוֹלֶה מִן הַמִּנְייָן. אָמַר רִבִּי לֵוִי. וְלֹא מְקוֹם אָרוֹן עוֹלֶה מִן הַמִּנְייָן. אָמַר רִבִּי לֵוִי וְתַנֵּי כֵן בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֵירִבִּי אִלָּעִאי. אָרוֹן עוֹמֵד בָּאֶמְצָע וְחוֹלֵק הַבַּיִת עֶשֶׂר אַמּוֹת לְכָל רוּחַ.

Traduction

R. Hamnona Safra demanda à R. Hanina: comment se fait-il qu’aux termes d’un verset de la Bible (1R 6, 2), le temple de Salomon avait… 30 coudées de haut, et d’autre part il est dit (ib. 16) qu’il avait 20 coudées de haut? Ne sachant pas l’expliquer, R. Hanina ne répondit rien. R. Jérémie, questionné ensuite, répondit ainsi: depuis le sol jusqu’au plafond supérieur, il y avait 30 coudées de haut; mais depuis le sol du sanctuaire jusqu’au plafond, il n’y avait que 20 coudées. -Quoi, s’écria R. Abahou, peut-on réduire ainsi la hauteur du sanctuaire? Celui-ci n’avait-il pas la même hauteur que le parvis, allant de l’extrémité du sol au sommet supérieur des poutres, selon le texte biblique (ibid. 23)? -Voici l’explication: du sol au sommet, il y avait 30 coudées; mais depuis la tête des chérubins (hauts eux-mêmes de 10 coudées) il n’y avait plus que 20 coudées. R. Tanhouma dit: il est de tradition que la place occupée par eux était nulle (121)Par un effet miraculeux.. De même, dit R. Levi, l’arche d’alliance ne prenait pas de place. En effet, dit R. Levi, il a été enseigné au nom de R. Juda b. Ilaï: l’arche était au milieu, et à côté il restait encore un espace vide dans la pièce, de 10 coudées en chaque sens (122)Même cause..

Pnei Moshe non traduit

כתוב אחד אומר קומתו שלשים אמה. במלכים ו' והבית אשר בנה המלך שלמה לה' ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשי' אמה קומתו:

וכתוב אחד אומר. שם ודביר בתוך הבית מפנימה וגו' ולפני הדביר עשרים אמה אורך ועשרים אמה רוחב ועשרים אמה קומתו והוא בית קדשי הקדשים ולפני הדביר הוא פנימיות הדביר היה עשרים וגו' ולא קחשיב קומתו אלא עשרים אמה:

ולא הוה דשמעה. לא הוה בידיה ולא השיב לו כלום:

מן הקרקע ולמעלן וכו' מן הדביר ולמעלן עשרים אמה. כלומר שכותל ההיכל גבהו שלשי' אמה והדביר אין גבהו אלא עשרה וקחשיב מן הדביר ולמעלן עשרים אמה ומתמה רבי אבהו על זה וקאמר מפכליה דביר הוא פורץ ופוחת את הדביר משיעורו והלא דביר היה קומתו כקומת ההיכל מן הקרקע ועד הקורות כדכתיב התם ויבן את עשרים אמה מירכתי הבית בצלעות ארזים מן הקרקע עד הקירות ויבן לו מבית לדביר לקדש הקדשים. והפסוק הנרשם בספר טעות הוא ובאולם לקמן הוא דכתיב בבית יער הלבנון ואולם הכסא וגו' וספון בארץ וגו'. מפכליה מלשון פרצה הוא עת לפרוץ תרגום ירושלמי עידן פכירה:

מן הכרוב ולמעלן עשרים אמה. דבכתוב השני לא קחשיב אלא משפת הכרובים ולמעלה שהכרובים על הקרקע היו עומדין וגבהן עשרה:

שאין מקום דביר עולה מן המנין. כלומר מקום גופו הכרובים אינו מן המנין וקרי להו דביר משום דבהאי קרא דביר כתיב ומפרש לה אכרובים כדלעיל וקמ''ל קרא במה דלא קחשיב אלא מין הכרובים ולמעלן לומר לך שאף אלו העשרה הם כהעשרים שלמעלן מה למעלן חלל הוא אף אלו אין גוף הכרובים אוכל בתוך האויר כלום שהרי כנפי הכרובים היו מחזיקין עשרים אמה כמו רחב בית קדשי הקדשי' כדכתיב וחמש אמות כנף הכרוב האחת וגו' ונמצא גוף הכרובים בנס היו עומדין:

ולא מקום ארון. כדמייתי מהברייתא שהיה עומד באמצע והיה ריוח וחלק בבית עשר אמות לכל רוח סביב ובנס היה עומד:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source