Vayedaber

Baba Batra

Daf 18a

משנה: הַשׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָונִי וּמָדַד לוֹ בְּאִיסָּר שֶׁמֶן וְנָתַן לוֹ אֶת הָאִיסָּר שָׁבַר אֶת הַצְּלוֹחִית וְאִיבֵּד אֶת הָאִיסָּר הַחֶנְוָונִי חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר שֶׁעַל מְנָת כֵּן שִׁילְּחוֹ. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוּדָה בִּזְמַן שֶׁהַצְּלוֹחִית בְּיַד הַתִּינוֹק וּמָדַד הַחֶנְוָונִי לְתוֹכָהּ הַחֶנְוָונִי פָטוּר. הַסִּיטוֹן מְקַנֵּחַ מִידּוֹתָיו אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם וּבַעַל הַבַּיִת לִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר חִילּוּף הַדְּבָרִים. הַחֶנְוָונִי מְקַנֵּחַ מִידּוֹתָיו פַּעֲמַיִם בַּשַׁבָּת וּמַמְחֶה מִשְׁקְלוֹתָיו פַּעַם אַחַת בַּשַׁבָּת וּמְקַנֵּחַ מֹאזְנַיִם עַל כָּל מִשְׁקָל וּמִשְׁקָל. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בַמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בַּלַּח אֲבַל בַּיָּבֵשׁ אֵינוֹ צָרִיךְ. וְחַייָב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח. 18a הָיָה שׁוֹקֵל לוֹ עַיִן בְּעַיִן נוֹתֵן לוֹ גֵּירוּמִים אֶחָד לָעֲשָׂרָה בַּלַּח וְאֶחָד לָעֶשְׂרִים בַּיָּבֵשׁ. מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד בַּדַּקָּה לֹא יָמוֹד בַּגַּסָּה. בַּגַּסָּה לֹא יָמוֹד בַּדַּקָּה. לִמְחוֹק לֹא יִגְדּוֹשׁ. לִגְדּוֹשׁ לֹא יִמְחוֹק.

Traduction

Un individu envoie son petit enfant (en lui donnant un flacon et un pondion = 2 as) pour qu'il aille acheter chez le boutiquier de l’huile pour un as, le boutiquier verse dans le flacon de l’huile pour cette monnaie, et donne à l’enfant son flacon et un as en retour, puis l’enfant casse le flacon et perd la monnaie. Dans ce cas, le boutiquier doit payer pour le flacon, pour l’huile et pour l'as perdus (111)Il a eu tort de les confier à l'enfant.. R. Juda dit le boutiquier est acquitté, car le père de l’enfant l’a envoyé pour qu’il prenne lui-même du boutiquier l’huile et la monnaie. Les autres docteurs, d’accord avec R. Judah, disent: si le boutiquier a laissé le flacon aux mains de l’enfant, il n’est pas obligé de payer la valeur du flacon brisé par l’enfant. Le marchand, sitwnh'' (qui achète du blé en gros pour le vendre en détail) doit nettoyer ses mesures une fois par mois. Au cultivateur qui ne vend que ses produits, il suffit de nettoyer ses mesures une fois par an. R. Simon b. Gamliel dit au contraire: le marchand en gros devra les nettoyer une fois par an et le propriétaire tous les mois; de plus, le boutiquier doit nettoyer ses mesures 2 fois par semaine, ses poids une fois par semaine, et la balance toujours avant de peser. R. Simon b. Gamliel dit que tout cela se rapporte aux objets humides, non aux objets secs. En vendant il penchera la balance jusqu’à un palme, pour donner un peu plus de poids. S’il pèse juste, il doit ajouter 1/10 en surcroît, grammai, d’une livre pour 10 livres de choses humides, et pour 20 livres, s’il s’agit de choses sèches. Dans les endroits où il est d’usage de mesurer par des petites mesures (p. ex. un cab, ou un log), on ne doit pas mesurer par de grandes, (p. ex. avec un saa qui contient 6 cab, car l’acheteur y perd). Si l’usage prescrit de mesurer par de grandes mesures, on ne doit pas mesurer par de petites; enfin si l’usage est de donner des mesures rases, on ne peut pas demander les mesures entassées; si l’usage est d’entasser les mesures, on ne peut pas donner de mesures rases.

Pnei Moshe non traduit

מתני' השולח את בנו. קטן אצל החנוני ובידו פונדיון שהם שני איסרין והביא לו באיסר שמן ואיסר אחד יתן לו וכן עשה ושבר התינוק את הצלוחית ונשפך השמן ואיבד את האיסר שנתן לו החנוני:

החנוני חייב. בשמן ובצלוחית ובאיסר שלא שלח זה את בנו הקטן להחנוני אלא להודיעו שהוא צריך לשמן ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת. והתם פריך לה אמאי חייב החנוני על הצלוחית הא אבידה מדעת היא שהוא עצמו נתן הצלותית ביד התינוק ומשני כגון שנטלה החנוני למוד בה שמן לאחרים והלכך נעשה גזלן עליה דקי''ל שואל שלא מדעת גזלין הוי וקמה ליה ברשותיה עד דמהדר למריה ואע''ג דאהדריה לתינוק בהכי לא מיפטר:

שעל מנת כן שלחו. לשלוח לו ביד התינוק ואפי' על הצלוחית שלקח למוד בה לאחרים ס''ל לר' יהודה פטור דלא הוי אלא כשואל ומשהחזירו ליד התינוק פטור ואין הלכה כר' יהודה:

בזמן שהצלוחית ביד התינוק. ולא נטלה למוד בה לאחרים ואע''פ שנטלה למוד בה להתינוק שהוא פטור מדמי הצלוחית:

הסיטון. סוחר שקנה הרבה ביחד ומוכר להחנונים ואינו מוכר בתדירות כל כך כמו החנוני:

מקנת מדותיו. בשביל היין והשמן שנקרש בתוכן והמדה מתמעטת:

ובעל הבית. שאינו מוכר תדיר כסיטון מקנח פעם אחת לי''ב חדש:

חילוף הדברים. דכיון שהסיטון מוכר יותר בתדירות אין המשקה נקרש בתוכו ואין הלכה כרשב''ג:

החנוני. שהוא מוכר תדיר ועוד שאינו חייב להטיף ג' טיפין כמו הסיטון ובעל הבית ומשתייר בכלי ונדבק בו מקנח מדותיו פעמיים בשבת:

וממחה. מקנח אבני משקלותיו ששוקל בהן דבר לח:

על כל משקל ומשקל. כל פעם ששוקל מקנח המאזנים כדי שלא יחלידו:

וחייב להכריע לו טפח. במקום שנהגו להכריע חייב להכריע הטפח אם הוא משקל ליטרא או יותר אבל אם הוא פחות מליטרא א''צ הכרע כ''כ:

היה שוקל לו עין בעין. כגון במקום שלא נהגו להכריע ומעמיד קנה המאזנים בשוה:

נותן לו גירומים. הכרעות:

אחד לעשרה בלח. אחד מעשרה לעשרה אם מוכר לו עשר ליטרין לח מוסיף לו עשירית הליטרא שהוא אחד ממאה:

ואחד לעשרים ביבש. אחד מעשרים לעשרים אם מוכר לו עשרים ליטרין ביבש מוסיף לו אחד מעשרים בליטרא שהוא אחד מארבע מאות. ומפני שהלח נדבק בכלי צריך להוסיף לו יותר מביבש. וכן לפי חשבון זה לעולם:

מקום שנהגו למוד בדקה. במדה קטנה:

לא ימוד בגסה. במדה גדולה דהוי פסידא דלוקח שאינו נותן לו אלא הכרע אחד והיה צריך ליתן לו הכרעות רבות:

למחוק. להסיר מה שעולה על שפת המדה:

לא יגדוש. ואע''פ שמוסיף לו בדמים:

לגדוש לא ימחוק. ואע''פ שפוחת לו מן הדמים אלא מודד כמנהג המדינה:

משנה: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ וְלֹא צִימֵּיחוּ וַאֲפִילוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן אֵינוֹ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן. הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו רוֹבַע טִינּוֹפֶת לַסְּעָה. תְּאֵינִים מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מְתוּלָּעוֹת לַמֵּאָה. מַרְתֵּף שֶׁל יַיִן מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר קוֹסְסוֹת לַמֵּאָה. קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר פִּיטַסָּאוֹת לַמֵּאָה. הַמּוֹכֵר יַיִן לַחֲבֵירוֹ וְהֶחֱמִיץ אֵינוֹ חַייָב בַּאַחֵרָיוּתוֹ וְאִם יָדוּעַ שֶׁיֵּינוֹ מַחֲמִיץ הֲרֵי זֶה מֶקַח טָעוּת. אִם אָמַר לוֹ יַיִן מְבוּשָּׂם אֲנִי מוֹכֵר לָךְ חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ עַד הָעֲצֶרֶת. יָשָׁן מִשֶּׁל אֶשְׁתְּקַד. מְיוּשָּׁן מִשֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁנִים.

Traduction

Un individu a vendu des semences à un autre, l’acheteur les a semées, mais elles n’ont pas réussi. En ce cas, le vendeur n’est point responsable (114)''Il peut dire: '''' Je te les ai vendues comme fruits alimentaires, non pour la semaille ''''.'', quand même il a vendu les semences de lin (employées d’ordinaire pour la semaille, mais servant aussi d’aliment). R. Simon b. Gamliel dit: s’il a vendu des semences de jardin qu’on ne peut pas manger, il est responsable (115)Il devra rendre l'argent à l'acquéreur si les semences ne valent rien pour la semaille.. Si un individu vend à un autre les produits du champ, l’acheteur doit accepter un quart de kab de déchets mêlés à un saa de bon produit (= 1/24, un saa ayant 6 kab). Si l’on achète des figues, on doit en accepter un % de mauvaises; en achetant une cave pleine de vin, on accepte 10 % de mauvais tonneaux. En recevant des cruches de Saron, il faut compter de même 10 % défectueuses, piqo''. Si un individu vend à un autre du vin, et si ce vin aigrit, le vendeur n’en est pas responsable; mais s’il est connu que son vin devient toujours aigre, l’acheteur peut annuler la vente (arguer qu’il y a eu erreur). Si le vendeur lui a dit: ''je te vends du vin épicé'' (bon à conserver), il faut que le vin se conserve au moins jusqu’à la Pentecôte suivante; s’il vend du vin vieux, celui-ci devra être au moins de l’an passé; enfin s’il vend du vin ''très vieux'', celui-ci devra avoir 3 ans de date.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המוכר פירות לחבירו סתם ולא פירש אם לאכילה או לזריעה:

אפי' זרע פשתן. דרובא דאינשי קונים אותו לזריעה מצי למימר אני לאכילה מכרתיו דאין הולכין בממון אחר הרוב:

זרעוני גינה. התם בגמרא מוקי לה כולה מתני' אליבא דרבן שמעון בן גמליאל וחסורי מחסרא והכי קתני אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן דברי רשב''ג שרשב''ג אומר זרעוני גינה שאינן נאכלין דודאי לזריעה קננהו הוי מקח טעות וחייב:

הרי זה. הלוקח מקבל עליו רובע טנופת לכל סאה דדרך הפירות בכך ולא יותר:

עשר מתליעות. אכילות מהתולעים לכל מאה והוא הדין אחד לעשר:

עשר קוססות. יין רע שכבר התחיל להשתנות לכל מאה חביות או כדים ודוקא שאמר מרתף זה של יין אני מוכר לך למקפה כלומר לשום בתוך התבשיל ודרך להסתפק מעט מעט ממנו או שא''ל מרתף של יין סתם אבל אם א''ל מרתף זה של יין ולא א''ל למקפה נותן לו יין בינוני הנמכר בחנות ואם א''ל מרתף זה אני מוכר לך ולא הזכיר יין אפילו כולו חומץ הגיעו. ואם א''ל מרתף של יין אני מוכר לך למקפה ולא אמר זה או שא''ל חבית של יין אני מוכר לך אע''פ שלא אמר למקפה נותן לו יין שכולו יפה וראוי לתבשיל:

קנקנים בשרון. באותו המלכות:

עשר פיטסאות. שאינן מבושלות כל צרכן ושואבות את היין ומקבלן לכל מאה:

המוכר יין לחבירו והחמיץ. וכגון שנתנו הלוקח בכליו ואע''פ שא''ל למקפה אני צריך אינו חייב באחריותו אבל אם הוא בכליו של מוכר מצי א''ל הא חמרך והא קנקנך ולא מצי המוכר אומר לו לא איבעי לך לשהויי בקנקנים משום דאומר לו הרי הודעתיך שלמקפה אני צריך ולהסתפק ממנו מעט מעט:

ואם יודע שיינו מחמיץ. שאינו מתקיים וזה אמר ליה דלמקפה הוא צריך ולשהותו הרי זה מקח טעות דהוה ליה לאודועי שאין יינו מתקיים:

יין מבושם. שיתקיים חייב להעמיד לו שיתקיים עד העצרת ומשם ואילך החום מקלקל:

וישן. אם מכר לו יין ישן נותן לו משל אשתקד משנה שעברה הקודמת לזו:

מיושן. צריך ליתן משל שלש שנים משנה דקודם אשתקד וצריך שיתקיים ולא יחמיץ עד החג כדי שיהו שלשה שנים שלימות:

הלכה: הַשׁוֹלֵחַ אֶת בְּנוֹ אֵצֶל חֶנְוָונִי כול'. אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. בָּעֲשִׂירוֹת חַייָב לְהַכְרִיעַ לוֹ טֶפַח. כְּתִיב מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק. מִיכָּן אָֽמְרוּ חֲכָמִים. כָּל מִצְוָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִידָּהּ אֵין בֵּית דִּין מוּזְהָרִין עָלֶיהָ. יִהְיֶה לָךְ. מְנֵה לָךְ אנגרמוס עַל כָּךְ. וְתֵימַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. כָּל מִצְוָה שֶׁמַּתַּן שְׂכָרָהּ בְּצִידָּהּ אֵין בֵּית דִּין נֶעֱנָשִׁין עָלֶיהָ. רַב מַנְייֵהּ רֵישׁ גָּלוּתָא אנגרמוס וַהֲוָה מָחֵי עַל מְכִילָתָא וְלָא עַל שִׁיעוּרַיָּא. חָֽבְשֵׁיהּ רֵישׁ גָּלוּתָא. עָאַל רַב קַרְנָא גַּבֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. אנגרמוס שֶׁאָֽמְרוּ לַמִּידּוֹת וְלֹא לַשִּׁיעוּרִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָא תַנִּית. אנגרמוס לַמִּידּוֹת וְלַשִּׁיעוּרִין. אָמַר לֵיהּ. פּוּק אֱמוֹר לוֹן. אנגרמוס שֶׁאָֽמְרוּ לַמִּידּוֹת וְלֹא לַשִּׁיעוּרִין. נְפַק וְאָמַר לוֹן. בַּר נַשׁ דְּתַנָּה כְּבָשָׁה דָא הִינּוֹ חָֽבְשִׁין לֵיהּ.

Traduction

R. Aba b. Mamal dit: on doit pencher la balance presqu’à un palme, lorsqu’on est près d’atteindre le dixième en surcroît (qui est parfois dû). Comme il est écrit (Lv 19, 36): Vous aurez des balances justes, des poids justes, un epha (ou mesure de solide) juste, un hin (ou mesure de liquide) juste, en ce sens qu’en usant de tels instruments on aura du profit, les sages ont conclu que, pour tout précepte portant à côté de lui sa récompense (comme en ce cas), le tribunal n’usera pas de contrainte. Mais comme il est dit (Dt 25, 15), tu auras un poids juste et complet, on sait l’obligation de nommer un inspecteur du marché, agoranomo''; comment donc admettre que le précepte relatif à la justesse des poids et mesures ne soit pas obligatoire? Voici, dit R. Aboun b. Hiya, comment il faut entendre cet enseignement (113)V. B., Hulin 110.: le tribunal n’est pas puni en cas de transgression (mais il doit y veiller). Le chef de la captivité (Exilarque) préposa Rav comme inspecteur, qui frappa les vendeurs pour avoir donné trop petite mesure, non pour excès de prix. L’Exilarque le punit de la prison. R. Qarna se rendit alors auprès du chef et lui dit: le préposé dont les sages ont parlé veille aux mesures, non au prix. Mais, répliqua le chef, ce fonctionnaire n’est-il pas chargé de veiller aux deux? Va leur dire, répliqua l’intervenant, que l’inspecteur surveille seulement les mesures. Il sortit alors et dit:on emprisonne celui qui nous sert une macération de figues (l'enseignement le plus délicieux)!

Pnei Moshe non traduit

גמ' בעשירות חייב להכריע לו טפח. טעמא דהכרעת טפח קמ''ל דאם הוא במקום שנהגו להכריע ואין שוקלין עין בעין ההכרעה היא במקום העשיריות כמו שאם היה שוקל עין בעין שאז היה צריך להוסיף לו עשיריות ששנו ולפיכך במקום שמכריעין שיערו שיכריע טפח תחת העשיריות:

כתיב מאזני צדק ואבני צדק איפת צדק והן צדק יהיה לכם ודרשו כשיהיו מאזני צדק וגו' יהיה לכם ממון הרי מתן שכרה בצידה:

אין ב''ד מוזהרין עליה. שאם זה אינו רוצה לקבל השכר אין הב''ד נזקקין לכך ופריך הש''ס יהיה לך כתיב במשנה תורה אבן שלמה וצדק יהיה לך ודרשו מכאן שצריך למנות אנגרמוס אגרדמין הם הממונים להשגיח על המדות:

תימר הכן. בתמיה שאין ב''ד מוזהרין עליה:

כיני מתניתא. כן צריך לשנות בברייתא שאין ב''ד נענשין עליה אבל מוזהרים הם על כך:

והוה מחי על מכילתא. על המדות היה מוחה ומלקה אותן אבל לא על השערים שלא היה מקפיד אם מוכרין בשער היוקר:

חבשיה. הניחו ריש גלותא לרב במאסר דהוה סבירא ליה דמעמידין אגרדמים גם על השערים ומפני מה לא השגיח על כך:

גביה. דרב וא''ל רב אנגרמוס וכו' ואין אנו מוזהרין על השערים:

דתנא כבשה דאהינו. שהוא שונה דברים העיקרים והכבושים. ומענין דאמרינן ממני יצאו הדברים כבושים:

חבשין ליה. והין חובשין אותו בתמיה וכלומר דודאי הוא יודע עיקרו של הדבר והדין עמו:

הדרן עלך המוכר את הספינה

מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָמוֹד בַּדַּקָּה לֹא יָמוֹד בַּגַּסָּה. בַּגַּסָּה לֹא יָמוֹד בַּדַּקָּה. לִמְחוֹק לֹא יִגְדּוֹשׁ. לִגְדּוֹשׁ לֹא יִמְחוֹק.

Traduction

Baba Batra

Daf 18b

הלכה: הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ כול'. 18b תַּנֵּי. הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ וְלֹא צִימֵּחוּ אֲפִילוּ זֶרַע פִּשְׁתָּן אֵינוֹ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ מִתְחִילַּת הַזֶּרַע חַייָב בְּאַחֵרָיוּתוֹ. מָהוּ נוֹתֵן לוֹ. דְּמֵי זַרְעוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי יְצִיאוֹתָיו.

Traduction

On a enseigné: si quelqu’un a vendu à autrui les produits qui étant semés, n’ont pas poussé, le vendeur n’en est pas responsable, quand même il a vendu des semences de lin (dont l’emploi le plus fréquent s’adresse aux semailles); cependant il en reste responsable, lorsque dès le commencement l’acquéreur a convenu qu’il achète les graines pour les semer. Combien le vendeur sera-t-il tenu de payer à l’acquéreur? Le montant de ce qu’il a reçu pour la semence; selon d’autres, il devra payer en outre les autres dépenses faites par l’acquéreur (pour culture, ou semaille).

Pnei Moshe non traduit

גמ' אם התנה מתחילת הזרע. שהוא קונה אותו לזריעה חייב באחריותו:

מהו נותן לו. כשהוא חייב באחריותו כמה ישלם לו:

דמי זרעו. צריך להחזיר לו הדמים שקיבל ממנו בעד זרעו:

נותן לו. דמי יציאותיו. אף דמי יציאותיו שהוציא עליהן לחרוש ולזרוע צריך לשלם לו:

הָכָא מְקַבֵּל עָלָיו. בְּרַם תַּמָּן יְמָעֵט. הָכָא וּבִלְבַד טְנוּפָה. בְּרַם תַּמָּן מִין. הָכָא וּבִלְבַד כְּדֶרֶךְ מַגָּעוֹ. בְּרַם תַּמָּן וּבִלְבַד כְּדֶרֶךְ מִשּׂוֹאוֹ. הָכָא רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. בְּרַם תַּמָּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. שְׁנֵי מִינִן הֵן וְאֵין מִצְטָֽרְפִין.

Traduction

Pourquoi ici (en fait de commerce), ''l’acheteur doit-il accepter un quart de cab de déchets mêlé dans un saa de bons produits'' tandis qu’ailleurs, au point de vue des hétérogènes (116)(Kilayim 2, 1)., il est prescrit au cas où la semence étrangère atteindrait un quart de kab, de la réduire au-dessous de cette mesure pour l’annuler?Ici il s’agit seulement de déchets, mais là il s’agit de l’espèce même (qui serait hétérogène en cas de quantité appréciable): ici, il s’agit de l’état des produits par simple contact (tels qu’ils existent), tandis qu’ailleurs il s’agit d’évaluer la partie hétérogène après le transport des produits à la maison; ici R. Simon reconnaît que l’acheteur doit accepter un quart de kab de déchets, quelle que soit la composition de ce dernier, tandis qu’en fait d’hétérogène R. Simon n’admet pas l’adjonction de 2 espèces différant tout à fait, pour constituer ensemble la quantité interdite.

Pnei Moshe non traduit

הכא. בדין מקח וממכר קתני במתני' המוכר פירות לחבירו מקבל עליו רובע טנופת לסאה:

ברם תמן. בכלאים ריש פ''ב דתנן כה''ג כל סאה שיש בו רובע זרע ממין אחר ימעט עד שיהא פחות מרובע ומשום חומרא דכלאים הוא דאמרו דאין רובע בטל בסאה כדתנן במתני' וכדמפרש ואזיל:

הכא ובלבד טנופת. הוא דמקבל עליו שכן דרך להתערב רובע בסאה אבל מין אחר לא:

ברם תמן מין. אבל התם משום כלאים הוא ואם יש בו מין אחר צריך למעט:

הכא ובלבד בדרך מגעו. כלומר שמקבל עליו רובע טנופת לסאה כמות שהן לפניו ולא אחר שהשיאן ממקום למקום דמחמת כן יורדין הטנופת למטה והוא מוכר לו ממה שלמעלה ואז אין צריך זה לקבל עליו הטנופת לפי חשבון דהוי כמערב בתחלה טנופת בתוך פירות שלו וזה אסור:

ברם תמן ובלבד בדרך משואו. אבל התם דלענין איסורא הוא ע''כ דמוקמינן להמתני' דהתם שנתערבו לו בדרך משאו ממקום למקום וכדשקיל וטרי בהאי תלמודא התם מה אנן קיימין אם במתכוין לזרע אפילו חטה אחת אסור אם לערב אפילו כל שהוא אסור לערב ומסיק לה בשנתערבו דרך מכנס בשעה שהיה מכניס את התבואה מן השדה לתוך ביתו נפלו מאותו המין ונתערבו:

הכא ר' שמעון מודה. דהתם במתני' פליג ר' שמעון על הא דקאמר ת''ק בין שהיה הרובע ממין אחד בין משני מינין ואמר ר' שמעון לא אמרו אלא בשהרובע ממין אחד והכא ודאי מודה דאפילו הפסולת מכמה מינין מקבל עליו הרובע אלא דהתם משום כלאים הוא וקסבר ר''ש שני מינין אין מצטרפין:

רִבִּי חִייָה בַּר בָּא שָׁאַל. סְאָה חִיטִּין שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה שֶׁלִּשְׂעוֹרִין. כֹּהֵן וְיִשְׂרָאֵל מָהוּ שֶׁיְּחַלְּקוּ אֶת הַשְׁבָח. רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי שָׁאַל. סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ מֵאָה שֶׁלְּחוּלִין. מוֹכֵר וְלוֹקֵחַ מָהוּ שֶׁיְּחַלְּקוּ אֶת הַשְּׁאָר.

Traduction

R. Hiya b. Aba demanda: Si un saa d’oblation sacerdotale se trouve mêlé à cent saas de produits profanes (et omettant de donner 1 % au cohen, non dû rigoureusement, on sème le total), le cohen a-t-il droit au bénéfice proportionnel de la semaille faite, ou le simple Israélite ne lui restituera-t-il qu’un saa? De même, R. Isaac b. Tablaï demanda: Si un saa de froment (qualité de blé plus chère non vendue) se trouve mêlé dans cent saa d’orge vendus, comment le vendeur et l’acquéreur s’entendront-ils? Ce dernier devra-t-il rembourser un saa du mélange actuel, ou (arguant qu’il ne veut pas de froment) partageront-ils ce saa mêlé?

Pnei Moshe non traduit

סאה של חטין. יש בכאן חלופי השיטות שנתחלפו בטעות וכצ''ל סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח. ובשאלה השניה הוא דשייך סאה של חטין שנפלה לתוך מאה של שעורין מוכר ולוקח מהו שיחלקו את השאר. והבעיא לענין תרומה הוא משום דקי''ל תרומה בטלה באחד ומאה אלא דצריך להעלות הסאה תרומה מפני גזל השבט ונותנה לכהן ואם לא העלה את התרומה אלא זרע את הכל כמות שהן בתערובת אותה הסאה וגידולי מדומע חולין הן כדתנן בפ''ט דתרומות מיהו מיבעיא לן אם צריך ליתן להכהן השבח של אותה הסאה לפי חשבון או לא משום דאם נתבטלה נתבטלה ונהי דסאה עכ''פ צריך ליתן לו מ''מ אין לכהן חלק בשבח. ואגב דדמיא לענין השאלה שני' בענין הביטול נקט נמי להא:

ר' יצחק בר טבליי שאל סאה חטין שנפלה לתוך מאה של שעורין מוכר ולוקח מהו שיחלקו את השאר. כלומר שמכר לו מאה סאה של שעורין ונפלה בהן אחת של חטין של המוכר מהו מי אמרינן דצריך הלוקח להחזיר לו הסאה יתירה שלא מכר לו ומן התערובות הוא מחזיר לו כמות שנתערב עכשיו או דילמא מצי הלוקח למימר אי אפשי בחטין שלך והשתא הואיל ואי איפשר לזה שיבור חטה חטה מן הכרי שנתערב וזה ממאי ליתן לו סאה מן התערובות א''כ דין הוא שיחלוקו באותה הסאה:

אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. הַבּוֹרֵר צְרוֹרוֹת מִתּוֹךְ כֵּירִייוֹ שֶּׁלַּחֲבֵירוֹ חַייָב לִשְׁפוֹת לוֹ. רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא אָמַר. בָּאוֹמֵר. צְבוֹר וְאֶקְנֶה. אֲבָל אִם הָיוּ צְבוּרִין מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה לֹא בְדָא.

Traduction

On peut résoudre ces questions, dit R. Aboun, b. Hiya, à l’aide de ce qu’il est dit (117)J., ibid..: Celui qui trie les mottes de terre (ou cailloux) d’un monceau de blé appartenant à son prochain (sur le point d’être vendu) devra lui rembourser l’équivalent de la quantité perdue (il en résulte donc que ce qui est mêlé au monceau est considéré comme celui-ci, et pour la restitution obligatoire, on prélèvera la quantité due). R. Aboun b. Cahana dit: l’acquéreur restitue en saa de mélange lorsque le vendeur lui a dit d’amasser cent saas d’orge pour les acquérir, et ensuite un saa de froment s’y est mêlé; mais si l’amoncellement est antérieur à l’achat, la dite règle sur la restitution n’est plus applicable (l’acquéreur ne fait pas attention au saa mêlé).

Pnei Moshe non traduit

נשמעינה מהדא. דאיתמר התם במסכת כלאים:

הבורר צרורות. עפרורית בורר מתוך כרי של חבירו:

חייב לשפות לו. לשלם כפי שיווי הכרי אם חטין חטין ואם שעורין שעורין כך ישלם לו הערך מה שבירר שהרי הפחיתו במידה שהיה יכול למוכרה כך והלוקח צריך לקבל רובע לסאה אבל עכשיו אינו יכול להחזירן לתוך הכרי דהוי כמערב פסולת בידים ושמעינן מיהת דמה שנתערב לתוך הכרי הוי כמו אותן מין של הכרי עצמו וא''כ ה''נ הוא כן דלאחר שנתערב סאה חטין לתוך כרי שעורים ואי אפשר לבררן הרי הוא כמין הכרי וצריך זה להחזיר לו סאה מן הכרי כמות שהוא:

באומר צבור ואקנה. הא דאמרי' דמחזיר לו התערובות באומר לו צבור מאה סאה שמורין לך וקנה אותן ואח''כ נפלה לתוכו סאה חטין:

אבל אם היו צבורין משעה ראשונה. כך ונמצא אח''כ סאה חטין שנתערבו בו בתחלה:

לא בדא. אמרו דמחזיר לו הסאה דמכיון דכך היו בשעה ראשונה שמכר לו ודאי דעתו היה להקנות לו כל הציבור כמות שהוא ולא היה מקפיד על סאה ממין אחר שנתערב בתוך הכרי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source