משנה: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה קַרְקַע. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ לֹא יְשַׁפֶּה. וְהָעוֹלֶה מִן הַגֶּזַע שֶׁלּוֹ וּמִן הַשָׁרָשִׁים שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע וְאִם מֵתוּ אֵין לוֹ קַרְקַע. קָנָה שְׁלֹשָׁה קָנָה קַרְקַע. הִגְדִּילוּ יְשַׁפֶּה. הָעוֹלֶה מִן הַשָׁרָשִׁים שֶׁלּוֹ וְאִם מֵתוּ יֵשׁ לוֹ קַרְקַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הקנה. הריאה ונקראת על שם הקנה שלה וכל אלו הדברים במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינ':
מתני' בבהמה גסה. אין דרך למכור מכל אלו אלא כל אחד בפני עצמו ומ''ה לא מכר אבל בבהמה דקה לא חשיבי כולי האי ודרך למכור את הרגלים עם הראש ואת הכבד עם הקנה אבל איפכא לא שהחשוב אינו נמכר עם מי שאינו חשוב:
ואם מתו. שיבשו האילנות אין לו קרקע לשיוכל ליטע אחרים במקומן:
קנה שלשה. דחשיבי שדה האילן קנה קרקע שיש בין אילן לאילן ותחתיהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו כדי שיכול לעמוד מלקט הפירות עם הסל שלו והני מילי כשיש בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות ולא יותר על ט''ז אמה אבל אם יש בין אילן לאילן פחות מארבע אמות או יותר מט''ז אמה לא קנה קרקע:
מתני' הקונה שני אילנות. סתמא לא קנה קרקע כלל ואפילו מקום האילן כדתנן בסיפא והרי הוא כמי שקנאן לפירותיו:
הגדילו. הרחיבו הענפים:
לא ישפה. לא יכרות אותם בעל הקרקע אע''פ שהצל שלהם מזיק לקרקע שלו דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי בעל הקרקע שיעבד לו קרקעו כל צרכן כל זמן שהן קיימים:
והעולה. מגוף האילן מן הגזע כל שהוא למעלה מן הארץ ורואה פני החמה:
שלו. של בעל האילן ולא שיניחנו שם ויגדל דחיישינן שמא תגביה הקרקע עד שיתעבה האילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע ויראו כשלשה אילנות ויאמר לו לוקח שלש אילנות מכרת לי ויש לי קרקע אלא יקוץ אותו לשריפה:
ומן השרשין. כל שהן למטה מן הארץ של בעל הקרקע:
רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. הָרוֹצֶה לִבְנוֹת עִיר כַּתְּחִילָּה נוֹתְנִין לוֹ אַרְבָּעָה דְּרָכִים לְד̇ רוּחוֹת הָעוֹלָם. רִבִּי חֲנִינָה בָעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. 17a מַה. מֵאַרְבַּע אַמּוֹת עַד שְׁמוֹנֶה אוֹ מִשְּׁמוֹנֶה עַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה. אָמַר לוֹ. מִשְּׁמוֹנֶה עַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֶה. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא קָרוֹן הוֹלֵךְ וְקָרוֹן בָּא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נותנין לו ארבעה דרכים. כדרך הרבים כדמפרש ואזיל:
קרון הולך וקרון בא. אם יפגעו שתיהם זה בזה:
הלכה: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵירוֹ כול'. (דִּבְרֵי) [דְּבֵית] רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. הָרוֹאֶה אֶת הַצֵּל זֶהוּ שׁוֹרֶשׁ. הָרוֹאֶה אֶת הַחַמָּה זֶהוּ גֶּזַע. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. הָעוֹלֶה מִשָּׁרָשָׁיו וּמִגִּזְעוֹ זֶהוּ שׁוֹרֶשׁ. מִגִּזְעוֹ וְלֹא מִשָּׁרָשָׁיו זֶהוּ אִילָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת קָנָה קַרְקַע שֶׁבֵּינֵיהֶן וְתַחְתֵּיהֶן וְחוּצָה לָהֶן כִּמְלוֹא אוּרָה וְסַלּוֹ. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר וְדֶרֶךְ אֵין לוֹ וּמְלוֹא אוּרָה וְסַלּוֹ יֵשׁ לוֹ חוּצָה לוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לקחן במשקל. בכך וכך הליטרא ושקל לו המתנות נותנן הלוקח לכהן שהרי הגזילה אצלו ומנכה לו להמוכר מן הדמים שהרי מכר דבר שאינו שלו. והשתא איפשיטא הבעיא דאי אמרת במכר חצי הראש לא מכר חצי הרגלים א''כ קשיא מאי אריא ליה להתנא לחלק בין לקחן כמות שהן לבין לקחן במשקל הא אפילו בכמות שהן מצינו לחלק דלפעמים מנכה לו מן הדמים וכגון שמכר לו הזרוע שביד או הלחיים מן הראש או הקיבה מן בני המעיים דלאיזה ענין מכר לו דבר שאינו שלו אלא לאו ע''כ דש''מ מכר לו חצי הראש מכר לו חצי הרגלים וא''כ יכול המוכר לומר סבור הייתי שבשביל החצי הרגלים השייכין להלחיים במכר קנית ולא מכרתי לך את הלחיים שהן לכהן וכן בקיבה בשביל חצי הכבד קנית והלכך לא מצינן דמנכה לו מן הדמים אלא כשלקחן במשקל:
נותנן. הלוקח הזרוע או הלחיים או הקיבה לכהן שהרי היה יודע שהמתנות שם וזה לא מכר לו את המתנות ואינו מנכה לו להמוכר מן הדמים כלום:
כמות שהיא. ולא במשקל:
נישמעיצה מהדא. דתנינן בתוספתא דחולין פ''ט:
מכר חצי קנה. מיותר הוא ול''ג דהא תרווייהו איפשטו:
גמ' ר' יצחק שאל. למאי דתנינן בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים אם לפי המנהג הזה גם במכר לו חצי הראש הדין כן דמכר לו חצי הרגלים וכן בחצי קנה מכר לו חצי הכבד או דילמא דוקא במכר כולו נהגו כן:
ודרך אין לו. השתא דרך אין לו לילך לאילנותיו אלא צריך שיקנה לו דרך ואת אמרת דמלא אורה וסלו יש חוצה לו בתמיה:
מגזעו. שאינו יוצא אלא ממקום הגזע שהוא למעלה מן הארץ זהו אילן והרי הוא של בעל האילן:
העולה משרשיו ומגזעו. כלומר אע''פ שהוא רואה החמה כשעלה למעלה מן הארץ אם עיקר גידוליו מן השורש זהו דין שרש לו והרי הוא של בעל הקרקע ואפילו אותו החלק שהוא למעלה מן הארץ ומתערב בעובי הגזע:
גמ' הרואה את הצל. כלומר שהוא תחת הארץ ואינו רואה החמה:
משנה: הַמּוֹכֵר אֶת הָרֹאשׁ בִּבְהֵמָה גַסָּה לֹא מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה לֹא מָכַר אֶת הַכָּבֵד מָכַר אֶת הַכָּבֵד לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה. אֲבָל בְּדַקָּה מָכַר אֶת הָרֹאשׁ מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם מָכַר אֶת הָרַגְלַיִם לֹא מָכַר אֶת הָרֹאשׁ. מָכַר אֶת הַקָּנֶה מָכַר אֶת הַכָּבֵד מָכַר אֶת הַכָּבֵד לֹא מָכַר אֶת הַקָּנֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הקנה. הריאה ונקראת על שם הקנה שלה וכל אלו הדברים במקום שלא נהגו אבל במקום שנהגו הכל כמנהג המדינ':
מתני' בבהמה גסה. אין דרך למכור מכל אלו אלא כל אחד בפני עצמו ומ''ה לא מכר אבל בבהמה דקה לא חשיבי כולי האי ודרך למכור את הרגלים עם הראש ואת הכבד עם הקנה אבל איפכא לא שהחשוב אינו נמכר עם מי שאינו חשוב:
ואם מתו. שיבשו האילנות אין לו קרקע לשיוכל ליטע אחרים במקומן:
קנה שלשה. דחשיבי שדה האילן קנה קרקע שיש בין אילן לאילן ותחתיהן וחוצה להן כמלא אורה וסלו כדי שיכול לעמוד מלקט הפירות עם הסל שלו והני מילי כשיש בין אילן לאילן לא פחות מארבע אמות ולא יותר על ט''ז אמה אבל אם יש בין אילן לאילן פחות מארבע אמות או יותר מט''ז אמה לא קנה קרקע:
מתני' הקונה שני אילנות. סתמא לא קנה קרקע כלל ואפילו מקום האילן כדתנן בסיפא והרי הוא כמי שקנאן לפירותיו:
הגדילו. הרחיבו הענפים:
לא ישפה. לא יכרות אותם בעל הקרקע אע''פ שהצל שלהם מזיק לקרקע שלו דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות הרי בעל הקרקע שיעבד לו קרקעו כל צרכן כל זמן שהן קיימים:
והעולה. מגוף האילן מן הגזע כל שהוא למעלה מן הארץ ורואה פני החמה:
שלו. של בעל האילן ולא שיניחנו שם ויגדל דחיישינן שמא תגביה הקרקע עד שיתעבה האילן היוצא מן הגזע מקצתו בקרקע ויראו כשלשה אילנות ויאמר לו לוקח שלש אילנות מכרת לי ויש לי קרקע אלא יקוץ אותו לשריפה:
ומן השרשין. כל שהן למטה מן הארץ של בעל הקרקע:
הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת הָרֹאשׁ בִּבְהֵמָה גַסָּה כול'. רִבִּי יִצְחָק שָׁאַל. מָכַר חֲצִי הָרֹאשׁ מָכַר חֲצִי רַגְלַיִם. מָכַר חֲצִי קָנֶה מָכַר חֲצִי כָבֵד. [מָכַר חֲצִי הַכָּבֵד] מָכַר חֲצִי קָנֶה. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא. מָכַר לוֹ יָד כְּמוֹת שֶׁהִיא רֹאשׁ כְּמוֹת שֶׁהוּא בְּנֵי מֵעַיִים כְּמוֹת שֶׁהֶן. נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים. לְקָחָן בַּמִּשְׁקָל נוֹתְנָן לַכֹּהֵן וּמְנַכֶּה לוֹ מִן הַדָּמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לקחן במשקל. בכך וכך הליטרא ושקל לו המתנות נותנן הלוקח לכהן שהרי הגזילה אצלו ומנכה לו להמוכר מן הדמים שהרי מכר דבר שאינו שלו. והשתא איפשיטא הבעיא דאי אמרת במכר חצי הראש לא מכר חצי הרגלים א''כ קשיא מאי אריא ליה להתנא לחלק בין לקחן כמות שהן לבין לקחן במשקל הא אפילו בכמות שהן מצינו לחלק דלפעמים מנכה לו מן הדמים וכגון שמכר לו הזרוע שביד או הלחיים מן הראש או הקיבה מן בני המעיים דלאיזה ענין מכר לו דבר שאינו שלו אלא לאו ע''כ דש''מ מכר לו חצי הראש מכר לו חצי הרגלים וא''כ יכול המוכר לומר סבור הייתי שבשביל החצי הרגלים השייכין להלחיים במכר קנית ולא מכרתי לך את הלחיים שהן לכהן וכן בקיבה בשביל חצי הכבד קנית והלכך לא מצינן דמנכה לו מן הדמים אלא כשלקחן במשקל:
נותנן. הלוקח הזרוע או הלחיים או הקיבה לכהן שהרי היה יודע שהמתנות שם וזה לא מכר לו את המתנות ואינו מנכה לו להמוכר מן הדמים כלום:
כמות שהיא. ולא במשקל:
נישמעיצה מהדא. דתנינן בתוספתא דחולין פ''ט:
מכר חצי קנה. מיותר הוא ול''ג דהא תרווייהו איפשטו:
גמ' ר' יצחק שאל. למאי דתנינן בבהמה דקה מכר את הראש מכר את הרגלים אם לפי המנהג הזה גם במכר לו חצי הראש הדין כן דמכר לו חצי הרגלים וכן בחצי קנה מכר לו חצי הכבד או דילמא דוקא במכר כולו נהגו כן:
ודרך אין לו. השתא דרך אין לו לילך לאילנותיו אלא צריך שיקנה לו דרך ואת אמרת דמלא אורה וסלו יש חוצה לו בתמיה:
מגזעו. שאינו יוצא אלא ממקום הגזע שהוא למעלה מן הארץ זהו אילן והרי הוא של בעל האילן:
העולה משרשיו ומגזעו. כלומר אע''פ שהוא רואה החמה כשעלה למעלה מן הארץ אם עיקר גידוליו מן השורש זהו דין שרש לו והרי הוא של בעל הקרקע ואפילו אותו החלק שהוא למעלה מן הארץ ומתערב בעובי הגזע:
גמ' הרואה את הצל. כלומר שהוא תחת הארץ ואינו רואה החמה:
הלכה: אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִים כול'. וְהֵיכִי. אִם בְּשֶׁהָֽיְתָה הַמִּידָּה לַמּוֹכֵר חֲזָקָה לַמּוֹכֵר. אִם הָֽיְתָה לַלּוֹקֵחַ חֲזָקָה לַלּוֹקֵחַ. רִבִּי יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה בְּרִיבִי. כֵּינִי מַתְנִיתָא. בְּשֶׁהָֽיְתָה הַמִּידָּה לְאָדָם אַחֵר. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. ו לֵילֵי שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא רְשׁוּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ חַייָב. מַאי טַעֲמָא אָמַר רִבִּי יוּדָן. אִם שָׂכִיר הוּא בָּא בִּשְׂכָרוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' והיכי. דמי הא דקתני עד שלא נתמלאת המדה וכו' במדה של איזה מהן מיירי:
חזקה למוכר. הרי הן ברשות המוכר ואפילו משנתמלאה המידה:
כיני מתניתא. הכי מוקמינן להמתני' בשהיתה המדה לאדם אחר והשאילה לשניהם וכדפרישי' במתני':
תני. בברייתא ר' יודה אומר וכו' ארישא קאי דקתני חייב להטיף לו ג' טיפין ורבי יהודה ס''ל דע''ש עם חשיכה פטור מפני שהוא טרוד ברשות מצוה וחכמים אומרים לעולם הוא חייב אם אינו חנוני:
מאי טעמא. דחנוני פטור אמר ר' יודן כדכתיב אם שכיר הוא בא בשכרו וכלומר שזה כמו שכיר יום הוא וטרוד הוא למכור על יד על יד מפני שכרו ולפיכך הקילו עליו. א''נ י''ל דאדלעיל קאי לפרושי טעמא דנשברה לסרסור מפני שהוא כשומר שכיר לפיכך נתחייב אם נשברה שלא באונס:
משנה: אַרְבַּע מִדּוֹת בַּמּוֹכְרִים. מָכַר לוֹ חִטִּים יָפוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת הַלּוֹקֵחַ יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. רָעוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת הַמּוֹכֵר יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. 17b רָעוֹת וְנִמְצְאוּ רָעוֹת יָפוֹת וְנִמְצְאוּ יָפוֹת אֵין אֶחָד מֵהֶן יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ. שְׁחַמְתִּית וְנִמְצֵאת לְבָנָה לְבָנָה וְנִמְצֵאת שְׁחַמְתִּית עֵצִים שֶׁלְּזַיִת וְנִמְצְאוּ שֶׁלְּשִׁיקְמָה שֶׁלְּשִׁיקְמָה וְנִמְצְאוּ שֶׁלְּזַיִת יַיִן וְנִמְצָא חוֹמֶץ חוֹמֶץ וְנִמְצָא יַיִן שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת לַחֲבֵירוֹ מָשַׁךְ וְלֹא מָדַד קָנָה מָדַד וְלֹא מָשַׁךְ לֹא קָנָה. אִם הָיָה פִיקֵּחַ שׂוֹכֵר אֶת מְקוֹמָן. הַלּוֹקֵחַ פִּישְׁתָּן מֵחֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה לֹא קָנָה עַד שֶׁיְּטַלְטְלֶנּוּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְאִם הָיָה בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע וְתָלַשׁ כָּל שֶׁהוּא קָנָה. הַמּוֹכֵר יַיִן וָשֶׁמֶן לַחֲבֵירוֹ וְהוּקְרוּ אוֹ שֶׁהוּזְלוּ אִם עַד שֶׁלֹּא נִתְמַלֵּאת הַמִּידָּה לַמּוֹכֵר מִשֶׁנִּתְמַלֵּאת הַמִּידָּה לַלּוֹקֵחַ. וְאִם הָיָה סִרְסוּר בֵּינֵיהֶן נִשְׁבְּרָה הֶחָבִית נִשְׁבְּרָה לַסִּרְסוּר. חַייָב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִיפִּין. הִירְכִּינָהּ וּמִיצָּת הֲרֵי זֶה שֶׁל מוֹכֵר. וְהַחֶנְוָונִי אֵינוֹ חַייָב לְהַטִּיף לוֹ שָׁלֹשׁ טִיפִּין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֵילֵי שַׁבָּת עִם חֲשֵׁיכָה פָּטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והוקרו או שהוזלו. לאו דוקא הוקרו והוזלו אלא לפי שאין דרך לחזור בחנם:
עד שלא נתמלאת המדה. בגמרא מוקי לה דבמדה שאינה של שניהם מיירי אלא אחר השאילה לשניהם ועד שנתמלאה הרי היא שאולה למוכר ומכאן ואילך הרי היא שאולה ללוקח והלכך כל זמן שהיא ברשות מוכר לא קנה לוקח ומשנתמלאת המידה הרי היא ברשות לוקח וקנה וכגון בסימטא או בחצר של שניהם או ברשות לוקח דכליו של לוקח קונים לו שם:
היה סרסור ביניהם. ומדד להן כדרך סרסורים שמודדין בשכר שנותנין להן ונשברה החבית ע''י מדידה נשברה לסרסור וכגון שלא היה מחמת אונס אלא על ידי שלא נזהר יפה במדידה:
חייב להטיף לו שלש טיפין. המוכר ללוקח מן הנדבק בדופני המדה לאחר שעירה היין והשמן:
הרכינה ומיצה. הטה את המדה על צידה אחר שעירה ממנה הטיף ג' טיפין ואח''כ נתאסף מיצת המדה אל שולי הכלי אלא מקום אחד:
הרי זה של מוכר. לפי שהלוקח נתיאש ממנו:
והחנוני אינו חייב להטיף לו שלש טיפין. לפי שהוא טרוד שהוא מוכר כל שעה:
ר' יהודה אומר. לא אמרו שחנווני פטור מלהטיף ג' טיפין אלא ערב שבת עם חשיכה ואין הלכ' כר' יהודה:
ואם היה במחובר לקרקע. בגמרא התם מוקי לה כגון שא''ל מוכר ללוקח לך ויפה לי קרקע כל שהוא וקני כל מה שעליה דכיון ששכרו לעשות מלאכה בקרקע שלו ועשה בה מלאכה כל שהו קנה שכירותו וקנה נמי אותו דבר שרוצה להקנות לו עם השכירות לפיכך אם תלש כל שהוא קנה הכל:
עד שיטלטלנו ממקום למקום. היינו הגבהה ואורחא דמילתא נקט דדרך מגביה לטלטל ממקום למקום:
אם היה פיקח. הלוקח שוכר את מקומן אם הם מונחים ברשות המוכר ומקומן קונה לו. ומתני' במשאות גדולות איירי דאין דרכן להגביה והילכך שייכא בהו משיכה:
מדד. המוכר ללוקח ברשות הרבים או ברשותו של מוכר ואפי' לתוך כליו של לוקח לא קנה שאין כליו של לוקח קונים לו ברשות הרבי' ולא ברשותו של מוכר אבל אם הלוקח הוא שמדדן קנה ראשון ראשון בהגבהה:
ולא מדד. אע''פ שעדיין לא מדד קנה וכגון שפסק לו מתחלה הדמים בכך וכך המדה דאלו לא פסק לו הדמים אפי' מדד ומשך לא קנה דלא סמכא דעתייהו שהמוכר יכול להעלות הדמים כמו שרוצה והקונה אומר איני קונה אלא בזול:
משך. הלוקח מר''ה לסימטא או בחצר של שניהם דאלו בר''ה לא מהניא משיכה:
המוכר פירות לחבירו. ואותן הפירות היו ברשות הרבים:
ונמצאת לבנה וכו'. ואין זה המין שמכר לו והוי מקח טעות לשניהם והלכך שניהם יכולין לחזור בהן:
שחמתית. אדומה. וכל חום תרגומו שחום:
רעות ונמצאו רעות. אע''פ שאינן רעות כל כך שאין למטה מהן לא יכול המוכר לומר לרעות יותר מהן נתכוונתי וכן יפות ונמצאו יפות אע''פ שאינן יפות כל כך שאין למעלן מהן לא יכול הלוקח לומר ליפות יותר מהן נתכוונתי ואין אחד מהן יכול לחזור בו אם היה שם אונאה אלא קנה ומחזיר אונאה:
מכר לו חטים יפות. התנה עמו שיתן לו חטין יפות ונמצאו רעות הוי כאונאה והלכך הלוקח שנתאנה הוא שיכול לחזור בו אבל מוכר אינו יכול לחזור בו אפי' אם הוקרו החטין הרבה:
מתני' ארבע מידות. דינין חלוקין זה מזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source