Vayedaber

Baba Batra

Daf 15b

משנה: 15b הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה מָכַר אֶת הַתּוֹרֶן וְאֶת הַנֵּס וְאֶת הַהוֹגִין וְאֶת כָּל הַמַּנְהִיגִין אוֹתָהּ אֲבָל לֹא מָכַר לא אֶת הָעֲבָדִים וְלֹא אֶת הַמַּרְצוּפִּין וְלֹא אֶת הָאֶנְתֵיקֵי. בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ הִיא וְכַל שֶׁבְּתוֹכָהּ הֲרֵי כוּלָּן מְכוּרִין. מָכַר אֶת הַקָּרוֹן לֹא מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת. מָכַר אֶת הַפְּרָדוֹת לֹא מָכַר אֶת הַקָּרוֹן. מָכַר אֶת הַצֶּמֶד לֹא מָכַר אֶת הַבָּקָר. מָכַר אֶת הַבָּקָר לֹא מָכַר אֶת הַצֶּמֶד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַדָּמִים מוֹדִיעִין. כֵּיצַד אָמַר לוֹ מְכוֹר לִי אֶת צִמְדָּךְ בְּמָאתַיִם זוּז הַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁאֵין הַצֶּמֶד בְּמָאתַיִם זוּז. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הַדָּמִים רְאָייָה. הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לֹא מָכַר אֶת כֵּלָיו. נָחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר מָכַר אֶת כֵּלָיו. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר פְּעָמִים מְכוּרִין וּפְעָמִים אֵינָן מְכוּרִין. כֵּיצַד. הָיָה חֲמוֹר לְפָנָיו וְכֵלָיו עָלָיו וְאָמַר לוֹ מְכוֹר לִי חֲמוֹרָךְ זוֹ הֲרֵי כֵלָיו מְכוּרִין חֲמוֹרָךְ הַהוּא אֵין כֵּילָיו מְכוּרִין. הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר מָכַר אֶת הַסְּיָח. מָכַר אֶת הַפָּרָה לֽא מָכַר אֶת בְּנָהּ. מָכַר אַשְׁפּוֹת מָכַר זִיבְלָהּ. מָכַר בּוֹר מָכַר מֵימָיו. מָכַר כַּוֶורֶת מָכַר דְּבוֹרִים. מָכַר שׁוֹבָךְ מָכַר יוֹנִים. הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת שׁוֹבָךְ מַפְרִיחַ בְּרֵיכָה הָרִאשׁוֹנָה כַּוֶורֶת נוֹטֵל ג̇ נְחִילִים וּמְסָרֵס חַלּוֹת דְּבַשׁ וּמַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת. זֵיתִם לָקוֹץ מַנִּיח שְׁתֵּי גְּרוֹפִיּוֹת.

Traduction

Si un individu vend un navire, il a compris dans la vente le mât (103)''Dans son commentaire arabe sur la Mishna, Maïmonide rend ce mot par Kala'''''', la vergue et l’ancre, ecenhi'', avec tout ce qui est nécessaire pour la marche, mais il n’a pas compris dans la vente les esclaves (qui le conduisent), ni les grands sacs du bagage, ni le chargement, enqhch. S’il dit qu’il vend le navire avec tout ce qui s’y trouve, toutes ces choses sont vendues en même temps. Si un individu dit qu’il vend un char (carrum), il n’a vendu que la voiture, et non les mulets; s’il dit qu’il vend les mulets, il n’a pas compris dans la vente la voiture. S’il dit qu’il vend un joug, il l’a vendu seul et non les bœufs; s’il dit qu’il vend les bœufs, il n’a pas vendu le joug. R. Juda dit: il faut voir à quel prix il a vendu le couple (pour savoir ce qu’il comprend): s’il l’a vendu pour 200 zouz, il est évident qu’il a compris les bœufs dans la vente, car on ne donne pas 200 zouz pour un joug seul. Les autres docteurs disent: le montant du prix n’est pas une preuve de ce que l’on vend. Si un individu vend un âne, son harnais n’est pas compris dans la vente. Nahoum le Mède dit que le harnais y est compris. R. Judah dit que tantôt le harnais est compris dans la vente, tantôt il n’est pas compris (cela dépend de la manière dont le vendeur s’est exprimé). Ainsi lorsqu’en présence d’un âne pourvu d’un harnais, l’acquéreur dit au propriétaire: ''vends-moi ton âne que voici'', le harnais sera compris dans la vente; mais si l’acquéreur dit: ''vends-moi l’âne s’il est à toi'', le harnais n’y est pas compris. Celui qui vend une ânesse cède en même temps l’ânon (l’on ne va pas sans la mère); mais si l’on vend une vache (dont on peut utiliser le lait à part), le veau n’est pas compris dans la vente. En vendant le monticule aux ordures, le fumier y est compris. En vendant le puits, on cède l’eau, comme en vendant un colombier, les pigeons y sont compris. En vendant la ruche, les abeilles sont comprises dans la vente. Celui qui acquiert les petits d’un colombier ne devra pas les enlever tous; il laissera une première couvée sur place (pour ne pas détourner la mère), et prendra le reste. Celui qui acquiert une ponte d’abeilles (de l’année) prend tous les trois premiers groupes, puis en enlève un sur deux (sans dégarnir tout à fait la ruche). De même, celui qui achète les gâteaux de miel devra laisser deux gâteaux pour nourrir les abeilles qui restent. Enfin l’acquéreur des olives sur pieds ne coupera pas les deux dernières branches du bas.

Pnei Moshe non traduit

מתני' המוכר את הספינה. סתם:

מכר את התורן. עץ גבוה שתולין עליו את הנס והנס הוא כמין וילון שפורסין אותו לנגד הרוח:

ההוגין. עוגין הוא הברזל שקושרין אותו בחבל וזורקין אותו בעומק המים לארץ לעכב ולעגן הספינה:

המנהיגין. המשוטות שבהם מוליכין את הספינה למקום שרוצין:

העבדים. שיש לו לבעל הספינה להנהיגה:

המרצופין. אמתחות שנותנין בהן הסחורה:

אנתיקי. הפרקמטיא שבתוך הספינה:

מכר את הקרן. עגלה:

לא מכר את הפרדות. המושכות את הקרון בזמן שאינן קשורות עמו:

הצמד. הוא העול שצומד ומחבר את השוורים יחד:

לא מכר את הבקר. ואפי' במקום שמקצתן קורין לצמד בקר:

אין הדמים ראיה. והא דאמרינן גבי מכר דשתות קנה ומחזיר אונאה מיותר משתות בטל מקח הני מילי בכדי שהדעת טועה דסבור הלוקח ששוה כן והוי מקח טעות אבל בכדי שאין הדעת טועה כגון דקנה צמד ששוה זוז במאתים אמרינן במתנה נתנם לו ואין כאן ביטול מקח ואין הלכה כר' יהודא:

לא מכר את כליו. בכלים העשוים לרכיבה כגון אוכף ומרדעת דכ''מ לא פליגי דקנה ואפי' אינם עליו בשעת מכירה כי פליגי בכלים של משאוי כגון שק ודיסקיא ת''ק סבר לא מכר ונחום המדי סבר מכר כיון שהם עליו והלכה כת''ק ולא קנה הכלים של משאוי ואפי' היו עליו בשעת מכירה:

חמורך זו. משמע כמות שהוא עם כליו:

חמורך ההוא. הוי כשואל לו אם חמורך הוא מכור אותו לי והוי כמוכר חמורו סתם ואין כליו מכורין ואפילו הן עליו בשעת מכירה ואין הלכה כר' יהודה:

מכר את הסייח. בנו של חמור וכגון דא''ל חמור מניקה אני מוכר לך שאין אדם קונה חמור לחלבה וא''כ דעתו היה על החמור עם הסייח אבל בפרה אם א''ל פרה מניקה אני מוכר לך לא קנה את בנה דפרה לחלבה עומדת ופרה וחלבה קאמר ליה:

מכר אשפה. מקום גבוה או עמוק שלשה טפחים ויותר שרגיל שם להניח זבל בהמות מכר גם זבלה:

מכר בור מכר מימיו. מוקי לה בבבלי דמתני' יחידאה היא כר' נתן והלכה כחכמים דמכר בור לא מכר מימיו:

הלוקח פירות שובך. מה שילדו היונים כל השנה אינו יכול ליטול כל היונים שיולדו מעתה אלא מפריח מניח בריכה הראשונה להמוכר כדי שיהיו צוותא לאמם שלא יברחו מן השובך. ושני ולדות קרוין בריכה ומניח שתים כדי שיצטוותו האמהות עמהן וכן הוא צריך להניח שתי ולדות מאלו הבנות שיולדו כדי שיצטוותו הבנות עם ולדותיהן וכל הנולד מאחר כך הרי אלו שלו:

פירות כוורת. דבורים הנולדים מן הכוורת בשנה זו:

נוטל הלוקח שלשה נחילין. הן שלשה חבורות מולדות הדבורים הראשונים היוצאין מן הכוורת ומכניסן לתוך הכוורת שלו שהן החשובים והאחרון אחרון גרוע:

ומסרס. מכאן ואילך מסרס שנוטל נחיל אחת ומניח אחת למוכר כדי ליישב את הכוורת:

חלות דבש. לקח ממנו החלות והן הדבש עם השעוה יחד מעורבין ועשוין כחלות:

מניח שתי חלות. כדי שיתפרנסו הדבורים מהן ולא יברחו:

זיתים לקוץ מניח שני גרופיות. כמו שני אגרופין סמוך לארץ וקוצץ:

מה. הן הדרכים וכמה שיעורן:

הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה כול'. תַּנֵּי. הַמּוֹכֵר אֶת הַסְּפִינָה מָכַר אֶת הָאַסְכָּלָה וּבוֹר הַמַּיִם שֶׁבְּתוֹכוֹ אֲבָל לֹא מָכַר הַיְּצוּעִין וְהָעוֹבִין וְהָאַיסְקוֹפָה וְהַבּוּצִית. סוּמָכוֹס אוֹמֵר. מָכַר דּוּגִית.

Traduction

On a enseigné (104)Tossefta, ch. 4.: le vendeur d’un navire cède en même temps l’échelle, scala (qui en fait partie), et la soute d’eau au fond; mais il ne comprend dans la vente ni la cloison étanche ni l’enveloppe épaisse, ni le seuil, ni le canot; selon Somkos, la vente comprend le canot (105)Selon le lexique de J. Lévy, le dogit (esquif, chaloupe, canot de marais), admis par Somkos, est le même que le dernier objet non compris dans la vente par le préopinant, sous le terme betsa, et, selon notre lexicographe, ce dernier mot aurait été usité en Babylonie, et le précédent seulement en Palestine. Or, notre présent passage les cite tous deux tour à tour, avec le même sens, comme palestiniens. –

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני. בתוספתא ריש פ''ד:

האסכלה. כבש של ספינה שעולין בו:

ובור המים. מים מתוקין לפי שמי הים מלוחין הן ואין ראוין לשתיה:

היצועין וכו'. כדבריש פ' המוכר את הבית:

והביצית. היא ספינה קטנה שהולכין בה על המים הקרובין ליבשה:

דוגית. היא הספינה קטנה שצדין המלחין את הדגים:

Baba Batra

Daf 16a

תְּנָאִים שֶׁהִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ. רִבִּי לֵוִי בֶּן בִּירַיי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אַרְבָּעָה. 16a מְלַקְּטִין עֲשָׂבִים מִכָּל מָקוֹם חוּץ מִשְּׂדֵה תִּילְתָּן שֶׁאֲסוּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל. תַּמָּן תַּנִּינָן. וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָת מִינֵי עֲשָׂבִים אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לַעֲקוֹר. בִּתְנַאי יְהוֹשֻׁעַ אַתָּ מַר. מְלַקְּטִין עֲשָׂבִים מִכָּל מָקוֹם חוּץ מִשְּׂדֵה תִּילְתָּן שֶׁאֲסוּרִין מִשּׁוּם גֶּזֶל. הָדָא אָֽמְרָה. שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בָהֶן. אָמַר. תַּמָּן בְּשֶׁזְּרָעָן לְעָמִיר. בְּרַם הָכָא שֶׁזְּרָעוֹ לְזֶרַע. מַה הִתְנָה יְהוֹשֻׁעַ לְעוֹבְרֵי עֲבֵירָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. שֶׁהוּא רוֹצֶה בָהֶן כְּאִילּוּ עֲקוּרִין וּמוּנָחִין לְפָנָיו. וָמַר בִּשְׂדֵּה כֶרֶם. דָּמַר רִבִּי יַנַּאי. כָּל הַסְּפִיחִין אֲסוּרִין חוּץ מִן הָעוֹלִים בִּשְׂדֵה בוּר וּבִשְׂדֵה נִיר בִּשְׂדֵּה כֶרֶם וּבִשְׂדֵה זֶרַע. בִּשְׂדֵה בוּר. דְּלָא מַשְׁגַּח עָלֶיהָ. בִּשְׂדֵה נִיר. דּוּ בְעֵי מְתַקְּנָה חַקְלֵיהּ. בִּשְׂדֵּה כֶרֶם. שֶׁלֹּא לֶאֱסוֹר אֶת כַּרְמוֹ. בִּשְׂדֵה זֶרַע. שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בָהֶן. וְאִם תֹּאמַר רוֹצֶה בָהֶן כְּאִילּוּ עֲקוּרִין וּמוּנָחִין לְפָנָיו.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

תנאים שהתנה יהושע. בפ''ב דכלאים תני לה לתנאי יהושע ואגב דמייתי לקמן בסוף הלכה דיני השייכין לפרקין מייתי לה להך סוגיא דכלאים ולסוגיא דנזיר דג''כ שייכי לתנאי יהושע ולדינים הנוהגין במה שהוא תיקון לצרכי רבי':

ארבעה. תנאים הן ולקמן חשיב להו:

מלקטין עשבים. משדה חבירו בכל מקום:

חוץ משדה תלתן. והן מיני קטנית:

שאסורין משום גזל. לפי שהעשבי' הגדלות בשדה תלתן מעלין לה והתולשן מפסיד את התלתן:

תמן תנינן. בפ''ב דכלאים תבואה שעלה בה ספיחי אסטיס וכן מקום הגרנות שעלו בהן מינין הרבה וכן תלתן שהעלה מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש. וכדמפרש לה כיני מתני' וכו' האי לנכש דקאמר אין מחייבין אותו לעקור הוא ומשום דבלאו הכי סופו לעוקרן לפי שהאיסטיס קשה לתבואה והעשבין קשין לתלתן וכדמפרש ואזיל:

בתנאי יהושע וכו'. ופריך הש''ס והא מתנאי יהושע משמע דמעלין הן עשבים לתלתן והדא אמרה שאינו רוצה בהן ובמתני' אמרו דבלאו הכי סופו לעקור ואינו רוצה בהן אלמא קשין הן לו:

אמרי. תמן בתנאי יהושע מיירי שזרען להתלתן לעמיר לעשות מהן קש לקשר העמרים של תבואה והלכך המלקט עשבים משדה תלתן מפסידן כדלקמן:

ברם הכא. במתני' דכלאים בשזרעו לזרע למאכל אדם וקשים העשבים לו לפי שמכחישין אותו ונפסד טעמו:

מה. ומתמה הש''ס מאי האי דקאמרת וכי התנה יהושע לעוברי עבירה למקיימי כלאים דאם כשזרען לעמיר מעלין הן א''כ אף הוא יניח אותם וכי לא בא יהושע לאסור לעקור משדה תלתן אלא לעשות תקנה לעוברי עבירה בתמיה:

שהוא רוצה בהן כאלו עקורין ומונחין מפניו. כלומר ה''ק שלא ילקטו העשבים משדה תלתן לצורך עצמן מפני שזה רוצה בהן שיהו עקורים ומונחים לפניו וכלומר שבודאי הוא עצמו ג''כ יעקור אותן ולא יקיים כלאים אלא שרוצה שיהיו לפניו ולצורכו לפי שהעשבים ג''כ ראוין לעמיר הן:

ואמר בשדה כרם. קושיא היא וא''כ אף בכלאים בכרם נמי נימא הכי והכי פריך לה התם מעתה מצא כלאים בכרם יהו אסורין משום גזל שהוא רוצה בהן כאלו עקורין ומונחין לפניו והתם משני לה והדר קאמר מיליהון דרבנן פליגין ועל הא דמייתי הכא לקמיה וכלומר דבאמת ס''ל בכרם כן. וכן יש לפרש להאי ואמר בשדה כרם בניחותא וכפי דמסיק התם דאמרינן אף בשדה כרם כן:

דאמר ר' ינאי כל הספיחין אסורין. משום גזל חוץ וכו' כדמפרש טעמא:

בשדה בור דלא משגח עליה. אין הבעלים חוששין בספיחין העולין בשדה בורה:

בשדה ניר. העומדת לחרישה היינו טעמא דהוא בעי מתקנא חקליה שרוצה בכך שיתוקן שדהו ובלאו הכי יחרוש את העשבים ממנה:

בשדה כרם. מפני שהוא רוצה בכך לעקור מינים אלו שלא לאסור את כרמו:

בשדה זרע. של תלתן האמור במתני' דכשהוא לזרע אינו רוצה בהן לפי שהעשבים מפסידין אותו:

ואם תאמר רוצה בהן. אדלעיל קאי מתנאי יהושע וסיומא דמילתא היא כלומר ואם תאמר משדה תלתן שאינו לזרע מפני מה אסור עכ''פ הא כמקיים כלאים הוא התם רוצה בהן ושיהו עקורין ומונחין לפניו ולא שילקטו מהן כדאמרן אבל כשהוא לזרע ניחא ליה דכל מה שהן בשדה מפסידין את התלתן ולפיכך מתרצה הוא שילקוט אותן לצורך עצמן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source