Vayedaber

Yevamoth

Daf 84b

משנה: אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה כְּשֶׁיָרַדְתִּי לִנְהַרְדֵּעָא לְעִיבּוּר הַשָּׁנָה מְצָאַנִי נְחֶמְיָה אִישׁ בָּדָלָא אָמַר לִי שָׁמַעְתִי שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין הָאִשָּׁה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַל פִּי עֵד אֶחָד אֶלָּא יְהוּדָה בֶּן בָּבָא נוּמֵיתִי לוֹ וְכֵן הַדְּבָרִים אָמַר לִי אֱמוֹר לָהֶם מִשְּׁמִי אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַמְּדִינָה הַזֹּאת מְשׁוּבֶּשֶׁת בִּגְייָסוֹת מְקוּבָּל אֲנִי מֵרַבָּן גַּמְלִיאֵל הַזָּקֵן שֶׁמַּשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. וּכְשֶׁבָּאתִי וְהִרְצֵיתִי הַדְּבָרִים לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל שָׂמַח לִדְבָרַי וְאָמַר מָצָאנוּ חָבֵר לִהוּדָה בֶּן בָּבָא. מִתּוֹךְ דְּבָרִים נִזְכַּר רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁנֶהֶרְגּוּ הֲרוּגִים בְּתֶל אַרְזָה וְהִשִּׂיא רַבָּן גַּמְלִיאֵל אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן עַל פִּי עֵד אֶחָד. וְהוּחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אִשָּׁה וּמִפִּי שִׁפְחָה.

Traduction

R. aqiba dit: lorsque je suis descendu à Nehardea pour rendre l'année embolismique, j'ai reçu, la visite de Néhémie habitant de Bet-Delia, qui me raconta avoir entendu exprimer l'interdiction à une femme de se remarier en Palestine, lorsque le décès de son mari est attesté par un seul témoin; c'est l'avis des docteurs, contraire à celui de R. Juda b. Bava seul. Je lui ai ajouté que cet avis est exact. Il reprit alors et m'invita à leur dire en son nom: '' Vous savez que cette province est infestée par des troupes de guerre (dangereuses); j'ai appris, par tradition de R. Gamliel l'ancien, qu'il est permis d'épouser une femme sur l'avis du décès de son mari énoncé par un seul témoin. '' Lorsqu'à mon tour je suis venu exposer son dire devant R. Gamliel, il s'est réjoui de mes paroles, et m'a dit qu'il est heureux de voir confirmé l'avis de R. Juda b. Bava. Sur ces entrefaites, R. Gamliel se souvint qu'il y avait eu des massacres à Thel-Arza (613)Littéralement: la colline aux cèdres.; après quoi, R. Gamliel l'ancien autorisa les veuves à se remarier, sur l'assertion du décès par un seul témoin. Depuis lors, il a été décidé qu'un seul témoignage annonçant le décès du mari suffit pour permettre à une veuve de se remarier, ou l'attestation d'un seul témoin qui l'avait appris d'un autre, ou d'un esclave, ou d'une femme, ou d'une servante.

Pnei Moshe non traduit

מתני' נימיתי לו וכן הדברי'. אמרתי לו כן הוא שכל חביריו חולקים עליו:

אתם יודעים כו' משובשת בגייסות. ואיני יכול לילך אצליכם להעיד מה ששמעתי אלא אמור להם אתה זה העדות משמי:

והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה. ובנוסחת הבבלי גריס מפי עבד ואין צריך להגיה כאן דנלמד משפחה:

משנה: רִבִּי לִעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר לֹא עַל פִּי אִשָּׁה וְלֹא עַל פִּי קְרוֹבִים.

Traduction

R. Eléazar et R. Yoshoua ne permettent pas à la veuve de se remarier sur l'avis d'un seul témoin. R. aqiba n'admet pas non plus comme valable l'attestation faite d'après l'avis d'une femme, ou d'un esclave, ou d'une servante, ou de proches parents.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ר''א כו'. כדמוקי בגמ' דקודם שהחזיקו הוא:

משנה: אָֽמְרוּ לוֹ מַעֲשֶׂה בִּבְנֵי לֵוִי שֶׁהָֽלְכוּ לְצוֹעַר עִיר הַתְּמָרִים וְחָלָה אֶחָד מֵהֶם בַּדֶּרֶךְ וְהִנִּיחוּהוּ בַפּוּנְדָּק וּבַחֲזָרָתָם אָֽמְרוּ לַפּוּנדָקִית אַיּוֹ חֲבֵירֵינוּ נוֹמַת לָהֶם מֵת וּקְבַרְתִּיו וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ וְלֹא תְהֵא כֹהֶנֶת כַּפּוּנְדָקִית. אָמַר לָהֶן לִכְשֶׁתְּהֵא הַפּוּנדָקִית נֶאֱמֶנֶת. וְהַפּוּנדָקִית הוֹצִיאָה לָהֶן מַקְלֹו וְתַרְמִילוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְיָדוֹ.

Traduction

On lui répliqua: Il est arrivé à des lévites de se rendre à Çoar, la ville des Palmiers; et comme l'un d'eux tomba malade en route, on l'apporta dans une auberge (fondouq); à leur retour, ils demandèrent après leur compagnon à l'aubergiste, qui leur répondit qu'après le décès de cet homme elle l'avait fait enterrer. A la suite de quoi, sa veuve fut autorisée à se remarier. Or, fit-on observer (aux préopinants), est-ce qu'une femme ou fille de cohen ne serait pas aussi digne de foi qu'une aubergiste? -Non, répliqua-t-il, l'assertion de cette dernière sera aussi digne de foi que celle de l'aubergiste, lorsqu'une veuve pourra (comme celle-ci) apporter aux réclamants le bâton de voyage du défunt, son sac, et jusqu'au livre de Loi qu'il avait eu en main.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אמרו לו. לר''ע:

לא תהא כהנת. כלומר וכי לא תהא בת ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת כפונדקית עכומ''ז זו:

כשתהא הפונדקית נאמנת. כלומר שגם הפונדקית אינה נאמנת שהרי לא עליה סמכו אלא שהוציאה להן מקלו כו':

הלכה: אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה כְּשֶׁיָרַדְתִּי לִנְהַרְדֵּעָא לְעַבֵּר אֶת הַשָּׁנָה מְצָאַנִי נְחֶמְיָה אִישׁ בָּדָלָא כול'. מָֽצְאוּ כָתוּב בִּשְׁטָר. מֵת פְּלוֹנִי נֶהֱרַג פְּלוֹנִי. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ. רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא אָמַר. אֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יִרְמְיָה. עַל פִּי עֵדִים. לֹא עַל פִּי כְתָבָן וְלֹא עַל פִּי מְתוּרְגְּמָן וְלֹא עֵד מִפִּי עֵד. וְעַכְשָׁיו אֵין מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד. וְדִכְוָותָהּ עַל פִּי כְתָבָן וְעַל פִּי מְתוּרְגְּמָן מַסִּיאִין. וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. יָפֶה כֹחַ הָעֵדִים מִכֹּחַ הַשְּׁטָר וכֹחַ הַשְּׁטָר מִכֹּחַ הָעֵדִים. שֶׁהָעֵדִים שֶׁאָֽמְרוּ. מֵת פְּלוֹנִי נֶהֱרַג פְּלוֹנִי. מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ. מָֽצְאוּ כָתוּב בִּשְׁטָר. מֵת פְּלוֹנִי נֶהֱרַג פְּלוֹנִי. אֵין מַשִּׂיאִין אֶת אִשְׁתּוֹ. יָפֶה כֹחַ הַשְּׁטָר מִכֹּחַ הָעֵדִים. שֶׁהַמַּלוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְעֵדִים גּוֹבֶה מִנְּכָסִים בְּנֵי חוֹרִין. בִּשְׁטָר גּוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעֲבָדִים.

Traduction

Si l'on trouve dans un acte (non confirmé) qu'un tel est mort ou a été tué, R. Jérémie permet à la femme de se remarier; R. Aboun b. Cahana l'interdit. Chacun de ces avis est appuyé sur un enseignement. L'avis de R. Jérémie est confirmé par la déduction tirée de l'expression par la bouche des témoins, concluant à ce qu'il n'est pas tenu compte de leur écrit, ni de l'intervention d'un interprète (le tribunal doit comprendre directement la déposition faite devant lui), ni de l'attestation transmise par un autre témoin (indirecte). Est-ce à dire maintenant qu'une femme n'est pas libre de se remarier à la suite d'une attestation indirecte de décès, contrairement à notre Mishna, qui l'admet à titre de présomption générale? De même, par conséquent, il leur est permis de se remarier à la suite d'un écrit qui atteste le décès du mari, ainsi qu'àla suite d'untel avis traduit par un interprète. Un enseignement confirme l'avis de R. Aboun b. Cahana, puisqu'il est dit: l'attestation verbale a tantôt plus de valeur que celle d'un contrat, et tantôt celui-ci a plus de valeur que les témoins. Ainsi, lorsque des témoins attestent un décès, la femme peut se remarier; mais si ce même fait est écrit dans un acte, la femme n'est pas libre. D'autre part, l'acte écrit vaut plus que les témoignages en ce cas (614)Mishna, (Baba Batra 10, 8).: lorsqu'un prêt a été effectué par devant témoins, le créancier peut seulement recourir aux biens mobiliers pour se faire payer; mais s'il a prêté sur contrat, il peut même réclamer son dû sur les immeubles.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מצאו כתוב בשטר כו'. ואינו מקוים:

מתני'. תניא כוותיה דר' ירמיה ות''כ דר' בון:

ע''פ עדי'. כתיב ולא ע''פ כתבן כדאמר נמי בבבלי מכלתין דף ל''א:

ולא ע''פ מתורגמן. כדתנן בפ''ק דמכות ע''פ עדים שלא תהא סנהדרין שומעים מפי המתורגמן:

ועכשיו אין משיאין עד מפי עד. בתמיה שהרי הוחזקו להיות משיאין ודכוותה על פי כתבן כו' משיאין הואיל והקילו בעדות אשה בעד מפי עד וכן ע''פ'כתבן וקרא בעדות אחרינא מיירי:

שהמלוה את חבירו בעדים כו'. כדתנן בשלהי בבא בתרא:

הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמְרִים. אֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה כול'. תַּנִינָן הוּחְזְקוּ לִהְיוֹת מַשִּׂיאִין עֵד מִפִּי עֵד מִפִּי אִשָּׁה וְאִשָּׁה מִפִּי אִשָּׁה וּמִפִּי עֶבֶד וּמִפִּי שִׁפְחָה וּמִפִּי קְרוֹבִים. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. מַתְנִיתִין בַּמִּשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה.

Traduction

Contre l'assertion de R. Eléazar et R. Josué (§ 8), on a objecté ceci: n'est-il pas enseigné (§ 7) que ce témoignage suffit pour permettre à la veuve de se remarier, si l'attestation émane de quelqu'un, qui l'apprend d'un autre, ou d'une femme, ou d'un esclave, ou d'une servante, ou des parents? -Pourquoi donc ici ne l'admet-on pas? C'est conforme à la précédente Mishna (et dépend d'une décision postérieure).

Pnei Moshe non traduit

גמ' ופריך תנינן הוחזקו כו' ואת אמר הכין. דאין משיאין:

מתני' כמשנה הראשונה. קודם שהוחזקו וכן מפרק לה בבבלי להא דר''ע:

תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמֵּבִיא גֵט וְאָבַד מִמֶּנּוּ. אִם מְצָאוֹ עַל אָתָר כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. אֵיזֶהוּ עַל אָתָר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל שֶׁלֹּא עָֽבְרוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם. עָבַר גּוֹי מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אַבָא בַר בַּר חָנָה אַייתֵי גִיטָא וָבַד מִינֵּיהּ. אַשְׁכְּחֵיהּ חַד סִירְקִיי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן וְאַכְשְׁרוּן. הָדָא אָֽמְרָה עָבַר גּוֹי כָּשֵׁר. 84b נֹאמַר. סֵימָן הָיָה לוֹ בָהּ. לֹא כֵן תַּנֵּי. אֵין סֵימָנִין בְּגִיטִּין. בְּהַהוּא דְאָמַר. תַּרְתֵּי תְּלַת שׁוּרִין. בְּרַם הָכָא הֵ''י שֶׁבּוֹ הָיָה נָקוּד. רִבִּי עֶזְרָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. הָכָא לָמָּה הוּא פָסוּל. אֲנִי אוֹמֵר. אַחֵר הָיָה וְהָיָה שְׁמוֹ כִשְׁמוֹ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁבָּֽדְקוּ אוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא מָֽצְאוּ שָׁם אַחֵר שֶׁשְּׁמוֹ כִשְׁמוֹ. אֶלָּא מִשּׁוּם חוֹמֶר הוּא בָּעֲרָיוֹת. וְהָא תַנִּינָן. הָֽלְכוּ וְלֹא מָֽצְאוּ שָׁם אָדָם וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. הָֽלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנַא. כֵּן אָמַר רִבִּי שַׁמַּי רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. הָאִישׁ הַזֶּה שְׁנֵי גִיטִּין הָיוּ בְיָדוֹ. אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל. אִיבֵּד אֶת הַכָּשֵׁר וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַפָּסוּל. בְשָׁעָה שֶׁמָּצָא אֲנִי אוֹמֵר הַפָּסוּל מָצָא.

Traduction

On a enseigné ailleurs (612)(Gitin 3, 3).: Lorsqu'en apportant un acte de divorce on le perd, si on le retrouve de suite, il reste valable; plus tard, il n'a plus de valeur. On entend par '' retrouvé de suite, '' dit R. Yohanan, aussi longtemps que trois personnes n'ont pas passé là. Si un païen a passé, qu'en est-il? On peut répondre à ceci par ce fait: Ada b. Hana apportant un tel acte, le perdit; un marchand sarrazin le trouva; on soumit le fait aux rabbins qui déclarèrent l'acte valable. Cela prouve que, malgré le passage du païen, l'acte est valable. Dire que l'on connaît l'acte par un signe, comme de dire qu'il se compose de deux ou trois lignes, est insuffisant; mais c'est un signe bien distinct qu'il ya un H ponctué. R. Zeira demanda devant R. Mena: pourquoi l'acte retrouvé plus tard est-il impropre au divorce? Il peut s'appliquer à une autre personne portant le même nom. Si après avoir cherché partout, on ne trouve pas d'autre homme du même nom, qu'en est-il? On ne saurait invoquer la gravité des unions illicites, puisqu'il est dit ici: '' On n'ytrouva personne, et pourtant la veuve put se remarier; '' puis: '' On ne le reconnut plus, et pourtant la veuve put se remarier ''? Voici, répondit R. Mena, ce que m'a dit R. Samey ou R. Aha au nom de R. Aboun b. Hiya: Si l'homme avait en mains deux actes, l'un valable et l'autreimpropre, qu'il perd celui qui est valable et jette celui qui est impropre, lorsqu'on le retrouve de suite, on peut encore reconnaître l'acte valable; mais lorsqu'il s'est passé un peu de temps, il y a lieu de craindre d'avoir retrouvé l'acte impropre.

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. פ' כל הגט:

ואם לאו פסול. שמא מאחר נפל ואין זה שלו:

ה''ג ר' יוחנן אמר כל שלא עבר שם ברייה ר' יעקב בר אידי ר''ש בר אבא בשם ר' יהושע ב''ל כל שלא עברו שם שלשה בני אדם וכן הוא שם. דר' יוחנן סבר כר''ש בן אלעזר בבבלי שם דף כ''ז דלא עבר שום אדם שם זהו לאלתר ור' יעקב כר' נתן שם דאמר כדי שתעבור שיירא ותשרה והן ג' בני אדם דנקראו שיירא בכ''מ זהו שלא לאלתר:

עבר עכו''ם. מהו מי נימא דטעמא דפסול בעבר אדם שם דחיישינן לנפילה ואם כן בעבר עכו''ם כשר דליכא למיחש שנפל ממנו דאינ' שייך בהבאת גיטין או דילמא דטעמא דחיישינן שמא נדחף ונדרס הגט ברגל העובר שם וזה גט אחר הוא ועבר עכו''ם נמי פסול ואליבא דר' יוחנן קבעי:

ופשיט לה נשמיענה כו' ואשכחיה חד סרקאי. סוחר ישמעאל ומדאכשרון ש''מ כו' דטעמא משום חשש נפילה הוא:

ודחי לה הש''ס. וה''ג נימר סימן הוי ליה ביה. והיה ניכר שזה גיטו:

ופריך ולא כן תני אין סימן לגיטין וכן הוא שם. דאין סומכין להחזיר הגט בסימנין:

ומשני בההוא דאמר תרתי תלת שורין. כלומר סימן כזה אינו כלום שאומר כך וכך שורות בגט זה:

ברם. אבל הכא סימן מובהק היה לו שה''א שבו היה נקוד ולעולם עבר עכומ''ז נמי פסול דעיקר טעמא דשמא נדרס כו' ולפ''ז מתני' דוקא במקום שהשיירות מצויות:

ר' עזרא כו'. שאל לו טעמא דמתני' מ''ט לאחר זמן מרובה פסול:

אני אומר כו'. דהואיל והשיירות מצויות ולא מצאו לאלתר חיישינן דילמא מאחר הוא ששמו כשמו:

הגע עצמך כו'. ואמאי חיישינן:

ולא משום חומר הוא בעריות. ע''כ דטעמא משום חומרא דעריות חיישינן בשהשיירות מצויות ואף על גב דלא הוחזקו:

והא תנינן. הכא הלכו כו' וכן בסיפא הלכו ולא הכירוהו ולא חיישינן דילמא אחר הוא ששמו כשמו כיון דלא הוחזקו במקום פלוני:

א''ל ר' מנא כן כו'. דר' שמי בשם ר' אחא פירש לנו מתני' דגיטין מטעמא אחרינא דהכא במאי עסקינן דהאיש הזה היו בידו ב' גיטין א' כשר ואחד פסול ומיירי שלא היה הפסול ניכר מתוכו כגון שנכתב שלא לשמה ואבד הכשר והשליך הפסול והילכך לזמן מרובה חיישינן בשעה שמצא את הפסול מצא אבל אם מצאו לאלתר כשר דנאמן לומר זהו הכשר כיון דזמן מועט הוא שיצא מתחת ידו:

Yevamoth

Daf 85a

הלכה: הַפּוּנדָקִית הוֹצִיאָה לָהֶן מַקְלוֹ וּמַנְעָלָיו וַאֲפוּנדָתוֹ וְסֵפֶר תּוֹרָה שֶׁהָיָה בְיָדוֹ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חיננא. 85a עָשׂוֹ אוֹתָהּ כִּי חַיָּה שֶׁהִיא נֶאֱמֶנֶת עַל אָתָר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטָא. עָשׂוֹ אוֹתָהּ כְגוֹי מְסִיחַ לְתוּמּוֹ. חַד אֲרִיסְטוֹן בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. לֵית הָדָא פְלִיג עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כָּל שֶׁשּׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ וְהוּא מֵשִׁיב. לֵית כָּן כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטָא. אִית כָּאן כְּהַהִיא דָמַר רִבִּי חֲנִינָה. עָשׂוֹ אוֹתָהּ כִּי חַיָּה שֶׁהִיא נֶאֱמֶנֶת עַל אָתָר.

Traduction

L'aubergiste est crue si elle remet le bâton de voyage du défunt, les sandales, la ceinture (funda) et jusqu'au livre de la Loi. C'est que, dit R. Aha, au nom de R. Hanina, on la considère comme une sage-femme, que pour les naissances on croit sur le champ (en ce qu'elle déclare quel est l'aîné de deux jumeaux). Selon R. Samuel b. Susarta, on la croit à l'égal d'un païen qui s'exprime avec simplicité (sans arrière-pensée, puisqu'il n'en sait pas les conséquences). Un personnage aristo'' demanda devant R. Mena: n'est-ce pas opposé à l'avis de R. Simon b. Lakish, qui a dit (615)Ci-dessus, 5.: on considère comme une réponse faite avec intention celle qui est faite lorsqu'on demande des nouvelles de quelqu'un? D'après lui, en effet, il ne faut pas admettre l'explication donnée par R. Samuel b. Susarta, mais celle de R. Hanina, savoir que l'on considère l'aubergiste à l'égal d'une sage-femme, que l'on croit sur le champ.

Pnei Moshe non traduit

גמ' הפונדקית כו' ואפונדתו. זהו תרמילו דמתני':

ר' אחא בשם ר' חנינא. טעמא דהאמינו לפונדקית:

עשו אותה כחיה שהיא נאמנת על אתר. כלומר אף על גב דלא היתה מסיחה לפי תומה שהרי שאלו אותה איו חבירינו אפילו הכי נאמנת דעשו אותה כחי' דאמרי' בקידושין ג' נאמנין לאלתר חיה נאמנת לומר זה יצא ראשון ובכור הוא וכן בבבלי שם דף ע''ג וכן נמי הכא משום שהיתה מראה פנים לדבריה שהוציאה מקלו ותרמילו:

עשו אותה כעכומ''ז מסיח לתומו. כלומר לאו מסיח לתומה ממש אלא דדמיא למל''ת.

חד אריסטון. משם מקום:

לית הדא פליג כו'. וכי לא פליגא הדא מתני' אדר''ל דאמר לעיל כל ששואלין אותו והוא משיב לא הוי מסיח לפי תומו אלא כמתכוין הוא:

ומשני לית כאן כההיא כו'. כלומר דריש לקיש לא מפרש טעמא דמתניתין כרבי שמואל אלא דמפרש כטעמא דר' חנינא דאפילו לא הויא מסיחה לפי תומה נאמנת דעשו אותה כחיה:

סליק פירקא בס''ד

בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען פני משה

אמר הצעיר ראיתי לכתוב פה טעם לסדר הש''ס הזה ששינה מסידור הבבלי ממש בכל סדר הזה דנקט סוטה אחר יבמות ואח''כ כתובות ונדרים וגיטין והדר נזיר וקידושין בבבלי ריש סוטה קאמר מכדי תנא מנזיר סליק מאי תנא דתני סוטה כדרבי דתניא רבי אומר למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין וליתני סוטה והדר ליתני נזיר איידי דתנא כתובות ותנא המדיר תנא נדרים ואיידי דתני נדרים תנא נזיר דדמי לנדרים וקתני סוטה כדרבי. ומבואר הוא דמה שהאריך הש''ס בלישניה וקאמר איידי דתנא כתובות ותני כו' דהרי לתרץ הקושיא מכדי תנא מנזיר סליק באיידי דתני נדרים תני נזיר כו' סגי. אבל העיקר הוא למאי דאמר ריש נזיר מכדי תנא בסדר נשים קאי מ''ט תני נזיר תנא אקרא קאי והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וה''ק מי גרם לעבירה יין וקאמר כל הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין וכתבו התוספות דלא הוי מצי למימר טעמא כדקאמר בריש סוטה דאיידי דתנא בכתובות המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נמי נזיר ולכך שנאן בסדר נשים די''ל משום דלא מיסתבר ליה דאגב נדרים לישבק לסדר קדשים שכולו קרבנות וראוי נזיר לשנות התם טפי ואדרבה אגביה ה''ל למיתני נדרים התם לכך צ''ל טעמא דתנא אקרא קאי. וא''כ ע''כ צריך הכא לטעמא דאיידי דתנא כתובות תני נדרים כי היכי דלא תיקשי דליתני נדרים אגב נזיר בסדר קדשים אלא דבהאי טעמא לחוד נמי לא סגי משום דלא מיסתבר ליה כו' לכך צריך עוד לטעמא דהתם דתנא אקרא קאי כדברי התוס' ז''ל והשתא מהדרינן לסידור דהאי תלמודא דנראה לכאורה דלא ס''ל טעמא דאיידי כו' מדלא תנא נזיר בתר נדרים ולא לטעמא דתנא אקרא קאי כו' מדלא נקט נזיר וסוטה בהדי הדדי וא''כ קשה מ''ט תני נזיר בסדר נשים וכן לא נוכל לומר דלסדר הפרשיות הוא חוזר דא''כ הוי ליה למתני בתר סוטה נזיר ובתר נזיר נדרים ובתר נדרים כתובות כסדר הפרשיות וכבר הניחו התו' זה בתימא על הירושלמי בסוטה דף ג' ד''ה רבי ישמעאל וע''ש. אמנם כי דייקינן שפיר הדין הוא טעמא דסידורא דהאי תלמודא. דהתו' דיקדקו בנזיר שם על הא דקאמר תנא אקרא קאי כו' וכל הרואה סוטה בקילקולה כו' דלמה לו להאריך לשונו ולומר כל הרואה סוטה כו' דמה ענין זה לזה ותירצו דמאי דאמר תנא אקרא קאי אינו ר''ל לקרא דכתיב בפרשה אלא ר''ל אקרא קאי דכתב בסוף המגרש במסכת גיטין דכתיב והיה אם כו' ועתה ניחא שפיר מאי דכתב נזיר בסדר נשים דמי גרם לעבירה יין אבל מ''מ הוי קשה אמאי תנא נזירות אצל סוטה היה לו לכותבו אחר גיטין ומשום הכי קאמר דכל הרואה סוטה בקילקולה יזיר כו' וגם זה עבירה ובטעמא דהכא לחוד לא סגי דא''כ ליתני סוטה ברישא והדר נזיר כסדר הפרשה לכך צריך טעמא דהתם דאגב המדיר תנא נדרים ואגב נדרים תנא נזיר והדר חוזר לסוטה שהוא עיקר מסדר נשים עכ''ל כוונתם ז''ל במה דכתבו וגם זה עבירה לומר דאי הוי תנא נזיר בתר גיטין ה''א דאינו רשאי להזיר עצמו מן היין אא''כ רואה גרם עבירה ודאי מן היין כדכתיב התם כי מצא בה ערות דבר אבל הרואה סוטה בקילקולה והיינו בניוולה ובבשתה שמנוולין אותה כדפרש''י ז''ל בריש סוטה ואפילו לספק עושין כך ופעמים שתמצא טהורה אח''כ וכבר ניוולו אותה דמחמת זה אין מותר להזיר עצמו בנזיר והלכך קאמר וגם זה עבירה ר''ל דבא התנא להשמיענו דאפילו הרואה סוטה בניוולה לבד דמלבד שישמור עצמו מן היין בלא נדר אלא אפילו בנדר מותר להזיר עצמו מן היין וכדכתבו התו' שם בתחילת דבריהם וטעמא דמ''מ גם זה עבירה שהרי עברה על יחוד שנסתתרה עמו. והאי ש''ס לא ס''ל הכי אלא דוקא מחמת עבירה ודאי מותר להזיר עצמו אבל לא מחמת ראיית ניוול סוטה לבד והלכך לדידיה לא נקט התנא נזיר וסוטה בהדדי אלא נזיר בתר גיטין ותנא אקרא דכתב בסוף המגרש קאי כפירוש התו' אבל לא כדסיימו שם אליבא דהבבלי. וטעמא דמילתא דהאי תלמודא לשיטתיה אזיל כדבעינן לפרושי בשלהי גיטין בס''ד כי שם מקומו וס''ל נמי טעמא דאיידי והיינו איידי דתני כתובות תנא נדרים אבל לא כדמסיק בבבלי ואיידי כו' משום טעמא דלעיל דנזיר בתר גיטין דוקא. אלא דאכתי נשאר לנו לבאר מ''ט נקט סוטה בתר יבמות ונראה דלשיטתיה אזיל נמי בזה והוא למאי דמסיק בריש האשה רבה סוף הלכה א' דצרת סוטה אסורה להתייבם ופטורה מן החליצה ושייכא שפיר סוטה בתר יבמות לומר דגם היא מן הנשים הפוטרות צרותיהן והיינו בסוטה ודאי ילפינן הואיל וטומאה כתיב בה כעריות וכרב בבבלי נמי ריש יבמות אלא דהתם אינו מבואר בהדיא המסקנא הכי הגם שמסקנת רוב הפוסקים כן הוא ועיין בריש מכלתין דלקמן הלכה ב' מ''ש שם בס''ד:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source