Yevamoth
Daf 81a
משנה: קִידֵּשׁ אַחַת מֵחָמֵשׁ נָשִׁים וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ קִידֵּשׁ כָּל אַחַת אוֹמֶרֶת אוֹתִי קִידֵּשׁ נוֹתֵן גֵּט לְכָל אַחַת וְאַחַת וּמַנִּיחַ כְּתוּבָּה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵירָה עַד שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתוּבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת. גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה וְאֵין יָדוּעַ לְאֵי זֶה גָזַל וְכָל אֶחָד אוֹמֵר אוֹתִי גָזַל מַנִּיחַ אֶת הַגְּזֵילָה בֵּינֵיהֶן וּמִסְתַּלֵּק דִּבְרֵי רִבִּי טַרְפוֹן. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אֵין זוֹ דֶרֶךְ מוֹצִיאַתּוּ מִידֵי עֲבֵירָה עַד שֶׁיְּשַּׁלֵּם גְּזֵילָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.
Traduction
Si quelqu'un s'est engagé avec l'une de cinq femmes sans savoir laquelle il a consacrée (578)Supposant qu'il ne veut pas les épouser toutes., et que chacune prétend être l'epouse, l'homme devra remettre à chacune un acte de divorce, leur remettre ensemble le douaire (579)En les laissant s'entendre à cet égard., et se retirer, selon l'avis de R. Tarfon. R. aqiba dit: ce n'est pas le procédé pour la détourner du mal; mais il devra, outre le divorce spécial, remettre à chacune son douaire. Si quelqu'un a volé l'une de cinq personnes et qu'il ne sait plus qui il a volé, lorsque chacun déclare avoir été volé, il leur remettra ensemble l'objet volé et se retirera, selon R. Tarfon. R. aqiba dit: ce n'est pas là le moyen de détourner cet homme du crime de vol; et il devra payer à chacun le montant du vol (comme amende).
Pnei Moshe non traduit
מתני' קידש אחת מחמש נשים. בבבלי מסיק דקידש בביאה מיירי ומשום דעבד איסורא דרבנן דרב מנגיד אמאן דמקדש בביאה קנסוהו רבנן ולפיכך סבר ר''ע דנותן גט וכתובה לכל אחת ואחת אם אינו חפץ בכולן אבל אם קידש בלא ביאה מודה ר''ע שמניח כתובה ביניהם ומסתלק:
גזל א' מחמשה. תנא גזל להודיעך כחו דר''ט דאפי' עביד איסורא דאורייתא לא קניס ותנא קידש להודיעך כחו דר''ע דאפי' באיסור' דרבנן קניס אבל לקח מקח מחמשה ואינו יודע מאיזו מהן לקח אפי' לר''ע מניח דמי מקח ביניהם ומסתלק דלא עביד איסור והלכה כר''ע בהך מתני':
הלכה: [(גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה). אָמַר רִבִּי אָבוּן מַתְנִיתָה בְּשֶׁקִּדְּשָׁהּ בִּשְׁטָר אֲבָל אִם קִדְּשָׁהּ בְּכֶסֶף כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁיִּתֵּן גֵּט וּכְתוּבָּה לְכָל אַחַת וְאַחַת.]
Traduction
vide
הלכה: קִידֵּשׁ אַחַת. וּתְהֵא נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר מֵת חָמִי. לֹא כֵן סָֽבְרִינָן מֵימַר. כְּשֵׁם שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת עָלֶיהָ כָּךְ הִיא אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת עֲלֵיהֶן. 81a אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה חָמִיהָ כָן וְסִייְמָהּ.
Traduction
Pourquoi, après l'annonce du décès du mari, ne croit-on pas la femme qui annonce le décès du beau-père, et la belle-mère ne devient-elle pas libre? N'a-t-on pas enseigné plus haut: Comme les dites femmes ne sont pas dignes de foi à l'égard de la prétendue veuve, celle-ci ne l'est pas pour les femmes en question; tandis qu'ici, après le décès du mari, le degré d'alliance reste? On peut expliquer notre Mishna, dit R. Hanina, en supposant le cas où les beaux-parents habitaient avec la femme déclarante, laquelle ayant sa belle-mère a pu faire une fausse déclaration par haine.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ופריך ותהא נאמנת לומר מת חמי. דכיון דאמרה מת בעלי תו אינה כלתה והויא נכרית ותהא נאמנת:
לא כן כו'. מסקנת הקושיא היא דלא כן אמרינן לעיל כשם שאינן כו' והתם חשיב חמותה דמשמע כשהיא חמותה אינה נאמנת עליה וכן היא על חמותה אבל הכא תו לא הויא חמותה:
ומשני ר''ח תיפתר המתני' שהי' חמיה כאן וסיימה. והכירה כלומר שהיה חמיה עם אשתו כאן והיא היתה אצלם והכירה לחמותה וכבר הרגישה צערה מחמותה. וכעין דאמר בבבלי דף קי''ז דרגיש לה צערא ואיכא למימר דלא בעלה מית ולא חמיה מית ולקלקולא לחמותה הוא דמתכוונה סברה לבתר שעתא כשישוב בעלי ובעלה לא תיתי תצטערן:
Yevamoth
Daf 81b
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבְנָהּ עִמָּהֶם בָּאָה וְאָֽמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת. מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת בְּנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. נִיתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם אָֽמְרָה מֵת בְּנִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ בְּנִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת וְחוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ וְחוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. נִתַּן לִי יָבָם בִּמְדִינַת הַיָּם אָֽמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי. יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי נֶאֱמֶנֶת. הָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ וִיבָמָהּ לִמְדִינַת הַיָּם אָֽמְרָה מֵת בַּעֲלִי וְאַחַר כָּךְ מֵת יְבָמִי יְבָמִי וְאַחַר כָּךְ בַּעֲלִי אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֶת יְבָמִי. שֶׁתִּינָּשֵׂא. וְלֹא. מֵתָה אֲחוֹתִי. שֶׁתִּיכָּנֵס לְבֵיתוֹ. וְאֵין הָאִישׁ נֶאֱמָן לוֹמַר מֵת אָחִי שֶׁיְּיַבֵּם אִשְׁתּוֹ וְלֹא מֵתָה אִשְׁתִּי שֶׁיִּשָּׂא אֶת אֲחוֹתָהּ.
Traduction
Si une femme a fait avec son mari et son fils un voyage d'outre-mer, et qu'en revenant seule elle dit que d'abord son mari est mort, puis son fils, elle est digne de foi (583)Ce qui entraîne la dispense du lévirat.. Mais si elle dit: '' Mon fils est mort et ensuite mon mari est mort '', on ne la croit pas (584)Le beau-frère ne l'épousera pas, en ce cas de simple présomption.; seulement, on a égard à son assertion, en ce sens que, pour être libérée, elle devra déchausser le beau-frère, non l'épouser. Si elle dit: '' Il m'est né un fils dans la province d'outre-mer (585)C'est un avis que rien ne l'obligeait à faire., seulement il y est mort, puis mon mari est mort '', on la croit (et le lévirat aura lieu). Si elle dit: '' mon mari est mort, puis mon fils est mort '', on ne la croit pas; mais par égard pour son assertion, elle devra déchausser le beau-frère, non l'épouser. Si elle dit: '' dans ce pays d'outre-mer, il m'est né un beau-frère, puis mon mari est mort, ensuite mon beau-frère '', ou '' d'abord mon beau-frère, puis mon mari '', on lui ajoute foi. Si elle a fait avec son mari et son beau-frère un voyage d'outre-mer, et qu'en revenant seule, elle dit: '' mon mari est mort, puis mon beau-frère '', ou: '' mon beau-frère est mort, puis mon mari '', on ne la croit pas, car une femme n'est pas crue si elle déclare que son beau-frère est mort; on présume alors que c'est en vue d'être libre d'en épouser un autre; ni si elle annonce le décès de sa sœur, car c'est peut-être afin d'épouser son beau-frère. De même, nul homme n'est cru s'il dit que son frère est mort, car c'est peut-être en vue d'épouser sa belle-sœur, ni s'il annonce le décès de sa femme, car c'est peut-être pour épouser la sœur de celle-ci.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האשה כו' מת בעלי ואח''כ מת בני. והריני מותרת לשוק נאמנת כדמפרש טעמא בגמ' הואיל והיה לה בן ולא היתה בחזקת זקוקה ליבם כשיצאת השתא נמי כי אמרה מת בעלי ואח''כ מת בני שאין בה זיקת יבם מהימנת אבל כי אמרה מת בני ואח''כ מת בעלי ורוצה להתייבם לא מהימנא לאפוקי מחזקה קמייתא:
וחוששים לדבריה. דאפקה נפשה מחזקה ושויתה לנפשה חתיכה דאיסורא לעלמא ולא מישתריא לשוק בלא חליצה:
ניתן לי בן. והיא הלכה בלא בן ובחזקת עתידה להתייבם היתה ואמרה מת בני ואח''כ בעלי נאמנת ומותרת להתייבם דלא אפקה נפשה מחזקה קמייתא:
מת בעלי ואח''כ מת בני אינה נאמנת. להנשא לשוק בלא חליצה דכי הימנוה רבנן לאשה גבי בעלה הימנוה משום דדייקא ומנסבא אבל לאפוקי נפשה מיבם לא הימנוה משום דזמנין דסני' לי' וכדאמרי' בריש פירקין:
וחוששין לדבריה. דאפקה נפשה מיבם וחולצת ולא מתייבמת:
ניתן לי יבם במדינת הים. שילדה חמותה שם והיא הלכה מכאן בחזקת שאין לה יבם:
ואמרה מת בעלי כו'. דבתרווייהו קא שרייא נפשה לשוק נאמנת ומותרת לשוק בחזקתה הראשונה שהפה שאסר הוא הפה שהתיר:
שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי. כדפרישי' לעיל:
ולא מתה אחותי. דלא מקלקלא בהכי ולא דייקא ומנסבא:
משנה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ וְצָרָתָהּ לִמְדִינַת הַיָּם וּבָאוּ וְאָֽמְרוּ לָהּ מֵת בַּעֲלֵיךְ לֹא תִינָּשֵׂא וְלֹא תִתְייַבֵּם עַד שֶׁתֵּדַע שֶׁמָּא מְעוּבֶּרֶת הִיא צָרָתָהּ. הָֽיְתָה לָהּ חָמוֹת אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. יָצָאת מְלֵיאָה חוֹשֶׁשֶׁת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.
Traduction
Si un mari et la femme adjointe font un voyage d'outre-mer, et que l'on vient annoncer à la première femme la mort du mari, elle ne pourra ni se remarier, ni contacter le lévirat, jusqu'à ce qu'elle sache si la seconde femme est enceinte et mette un fils au monde. Si elle a une belle-mère au loin, elle n'a pas à se préoccuper si celle-ci a eu un autre fils (qui lui incomberait un jour à titre de lévirat); mais si la belle-mère a quitté le pays étant enceinte, la veuve en question devra se préoccuper si c'est un fils (lui incombant plus tard); selon R. Josué, il est inutile de s'en préoccuper.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האשה שהלך בעלה כו' לא תנשא. הואיל ובלא בנים יצא בעלה ובבבלי פריך עלה אמאי לא תנשא הלך אחר רוב נשים שמתעברות ויולדת ולד של קיימא ואם כן ילדה צרתה ולד של קיימא ומותר' לשוק ומשני משום דאיכא מיעוט מפילות וסמוך מיעוטא לחזקה דאשה זו בחזקת יבום קיימא והוי ליה פלגא ופלגא וחזקה לא עדיף כי רובא והילכך נמי לא תתייבם ואתיא המתני' אפי' כרבנן דלא חיישי למיעוטא:
ולא תתייבם. שמא ילדה צרתה ובגמ' פריך תחלוץ ותנשא ממה נפשך:
היתה לה חמות. במדינת הים וכשיצאת לא היה לה בן ואין יבם לזו:
אינה חוששת. שמא ניתן לה יבם ואע''ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרת' התם הוא דכל מה דילדה בין זכר בן נקיבה מפיק לה להאיך מיבם אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להך אלא א''כ ילדה זכר איכא למימר שמא הפילה ואת''ל לא הפילה שמא נקבה ילדה:
יצאת מליאה. מעובר':
חוששת. שמא ניתן לה יבם ואין הלכה כר' יהושע דאמר אינה חוששת:
הלכה: נִיתַּן לִי בֵן בִּמְדִינַת הַיָּם. רִבִּי חֲנַניָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. מָן תַּנָּא חוֹשְׁשִׁין לִדְבָרֶיהָ חוֹלֶצֶת. רִבִּי טַרְפוֹן דְּלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לֵיהּ. דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא הָכָא אוֹף רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה בָהּ. מַה בֵינָהּ לְקַדְמִייָתָא. הָכָא תֵימַר אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. וְכָה תֵימַר. נֶאֱמֶנֶת. (בְּשֶׁיָּֽצְתָה מִכְּלָל הֵיתֵר לְיִיבּוּם. וְ)הֵן דְּתֵימַר. אֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת. בְּשֶׁלֹּא יָֽצְתָה מִכְּלָל הֵיתֵר לְיִיבּוּם.
Traduction
R. Hanania demanda devant R. Ila: d'après qui la Mishna enseigne-t-elle qu'on a égard à l'assertion de la femme seule, en ce qu'elle devra déchausser le beau-frère? Est-ce R. Tarfon, et non R. aqiba (lequel est d'avis d'avoir aussi égard au dire de l'adjointe)? -Non, répondit R. Ila, cette Mishna est conforme à tous, car ici R. aqiba lui-même est aussi d'avis de ne pas avoir égard au dire de l'adjointe. Pourquoi la Mishna distingue-t-elle entre la créance accordée à la femme, aux premiers cas, et celle des cas de la fin? Pourquoi est-il dit d'abord: si la femme déclare que le décès du mari a précédé celui du fils, on la croit, mais on ne la croit pas si elle a dit que le décès du fils a eu lieu avant celui du mari; tandis qu'ensuite le contraire a eu lieu, on la croit si elle dit que le fils est mort avant son mari, et on ne la croit pas si elle dit que le mari est mort avant le fils? Au commencement, il s'agit du passage de l'état libre à celui de belle-sœur soumise au lévirat: on la croit; mais à la fin, il s'agit d'échapper au lévirat, dont elle est présumée ne pas être encore sortie: on ne la croit pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מאן תנא חוששין לדבריה. דמדקאמר לדבריה משמע מיעוטא לדבריה הוא דחוששין הא לדברי צרה אין חוששין ומאן תנא אם נימא דכר' טרפון אתיא דאמר לעיל גבי צרתה אם היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דאין חוששין לדברי צרה כלל ודלא כר''ע דס''ל התם דחוששין ואסורה לאכול בתרומה:
הכא אוף ר''ע מודה. דאין חוששין לדברי צרה כלל אלא דהתם בתרומה מחמיר משום עבירה. וכקושיא התוס' דף קי''ח ד''ה לדבריה אבל בבבלי שם מסיק דכר' טרפון אתיא מכח האי דיוקא:
מה בינה לקדמייתא. טעמא דמתני' מפרש דמחלק בין בני ואח''כ בעלי ובין בעלי ואח''כ בני ובסיפא גבי ניתן לי בן איפכא מ''ש דהכא תימר אינה נאמנת:
וכה. והכא תימר נאמנת:
וקאמר כשיצאת. מתחלה מכלל היתר ליבם נאמנת היכי דלא אפקה נפשה מחזקה:
והן דתימר. ומקום שאמרו אינה נאמנת בשלא כו' כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁלֹּא עָשׂוּ זְכָרִים כִּנְקֵיבוֹת. דְּתַנִינָן תַּמָּן. שֶׁאֵינָהּ נֶאֱמֶנֶת לוֹמַר. מֵת יְבָמִי. תִּינָּשֵׂא. וְלֹא מֵתָה אֲחוֹתִי. שֶׁתִּיכָּנֵס לְבֵיתָהּ. מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ בָנִים. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהּ בָּנִים נֶאֱמֶנֶת.
Traduction
En effet, dit R. Yossa, une Mishna (§ 4) confirme l'avis que l'assertion des hommes diffère de celle des femmes, car il est dit: On ne croit pas la femme annonçant le décès du beau-frère afin de se remarier à autrui, ni celle qui annonce le décès de sa sœur mariée au beau-frère afin d'entrer dans sa maison; or, c'est seulement vrai en l'absence d'enfant (vu l'intérêt qu'elle a de s'exprimer ainsi); mais si elle a des enfants, on ne la croit pas.
Pnei Moshe non traduit
א''ר יוסי מתניתא אמרה כן שלא עשו זכרים כנקבות. לעיל הלכה ד' קאמר דעשו זכרים כנקבות ור' יוסי פליג עלה ודייק ממתני' דהכא ונקט לה נמי הכא ולעיל פירשתי:
סליק פירקא בס''ד
גָּזַל אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה. אָמַר רִבִּי אַסִּי. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּלֹא כְרִבִּי טַרְפוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. [אָמַר] לִשְׁנַיִם. גָּזַלְתִּי אֶת אֶחָד מִכֶּם מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם הוּא. אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד אֶצְלִי מָנֶה וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם הוּא. נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה. שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אוֹמֵר. צֵא יְדֵי שָׁמַיִם. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב יְהוּדָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ עֵדִים יוֹדְעִים. כָּאן שֶׁאֵין עֵדִים יוֹדְעִים. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּאן בְּשׁוֹתְקִין. כָּאן בִּמְדַבְּרִים. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. כָּאן בְּשֶׁנִּשְׁבַּע. כָּאן בְּשֶׁלֹּא נִשְׁבַּע. [רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִם בְּשְׁנִּשְׁבַּע] הָיָה לוֹ לַעֲשׂוֹת שָׁלִיחַ בֵּית דִּין וְלִמְסוֹר. רִבִּי יוֹחָנָן סָבַר מֵימַר. בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ [גוֹזֵל]. לֹא בֵית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ נִגְזַל. רַב אָמַר בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ נִגְזַל וְלֹא בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ גוֹזֵל. חֵילֵיהּ דְּרַב מִן הָדָא. דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר. בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ נִגְזַל וְלֹא בֵּית דִּין שֶׁעֲשָׂאוֹ גוֹזֵל. וְאִם לא הָיָה לִשְׁתּוֹק. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר. הָיָה לוֹ לִשְׁתּוֹק וְלֹא [לְהוֹדוֹת]. רִבִּי יוֹסֵי סָבַר מֵימַר. הָיָה לוֹ לִשְׁתּוֹק וְלֹא לְהִשָּׁבַע. אָמַר רִבִּי יוּדָן. וַאֲפִילוּ תֵימַר דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. הִיא שׁוֹתְקִין הִיא מְדַבְּרִים בִּגְ[זֵ]ילָה מוֹדֵי בְּפִקָּדוֹן דְּשָׁתַק מִתְגַּר וּדְמִשְׁתָּעֵי [מַפְסִד]. דְּשָׁתַק מִתְגַּר מִן הָדָה. שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֶצֶל אֶחָד זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם. זֶה אוֹמֵר. מָאתַיִם שֶׁלִּי. וְזֶה אוֹמֵר. מָאתַיִם שֶׁלִּי. נוֹתֵן לַזֶּה מָנֶה וְלַזֶּה מָנֶה וְהַשְּׁאָר יְהֵא מוּנַח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. 81b דְמִשְׁתָּעֵי [מַפְסִד] מִן הָכָא. גָּזַלְתִּי אֶת אֶחָד מִכֶּם. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם כו'.
Traduction
R. Assé dit: il faut attribuer à R. aqiba (tel qu'il vient de s'exprimer ici § 9), non à R. Tarfon, la Mishna suivante (580)(Baba Metsia 3, 3.), qui s'exprime ainsi: '' Si quelqu'un dit à deux personnes avoir volé à l'une d'elles un maneh, sans savoir à qui, ou le père de l'un d'eux lui a confié un maneh, et il ne sait plus lequel, il doit (en conscience) payer à chacun un maneh, qu'il reconnaît lui-même devoir (581)C'est conforme à R. Akiba seul; car R. Tarfon n'exige pas le déboursement en cas de doute.. '' R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Yohanan: cette Mishna peut se justifier d'après tous, et R. Tarfon même prescrit en ce cas la double dépense, par acquit de conscience de son aveu. C'est que, dit R. Aba au nom de R. Juda, il s'agit dans cette Mishna d'une confirmation de la dette par des témoins (en ce cas, R. Tarfon exige aussi le paiement), tandis qu'ici il n'est pas question que les témoins aient connaissance du fait; selon R. Ila, il s'agit ici de gens silencieux (ne réclamant rien), et là de ceux qui parlent (réclamants); ou bien, selon R. Jérémie au nom de Rav, il s'agit dans cette Mishna du cas où, après que le serment a été déféré au détenteur, celui-ci avoue la dette, tandis qu'ici il ne s'agit pas de prestation de serment. Mais, objecta R. Yohanan, s'il s'agit du cas d'imposition de serment, le débiteur a le droit de recourir à un délégué du tribunal, auquel il livre sa dette unique (non deux maneh)? Or, R. Yohanan fonde son objection sur la possibilité de nommer un délégué, même s'il est désigné par le voleur, et il ne faut pas que le volé l'ait désigné. Rav au contraire dit qu'un délégué doit être désigné exclusivement par le volé, non par le voleur. Ce qui confirme l'avis de Rav, c'est que R. Simon b. Eléazar dit aussi: le délégué judiciaire doit être désigné par le volé, non par le voleur. R. Jérémie objecta: comment supposer le cas d'un serment déféré, puisque l'on suppose un aveu spontané de la dette, et non le silence? R. Jérémie pense qu'il devrait être question d'un homme qui ne dit rien, non de celui qui avoue; R. Yossé pense qu'il devrait s'agir de celui qui se tait, non de celui qui jure (c'est donc inconciliable avec le serment déféré). R. Judan au contraire dit: on peut admettre qu'il n'y a pas de distinction entre ceux qui se taisent et ceux qui parlent; seulement, en cas de vol, R. Tarfon conseille aussi de rendre deux fois pour le doute (par acquit de conscience); seulement, pour le dépôt, celui qui se tait bénéficie (n'a rien à payer), et celui qui parle (avoue) perd et paie le double. Le silence est récompensé, comme il est dit (582)Ibid., 4.: '' Si deux personnes ont confié de l'argent à un tiers, le premier un maneh, et le second le double, puis chacun réclame à ce tiers le double maneh, le dépositaire restitue à chacun un maneh, et le reste en litige sera déposé jusqu'à l'arrivée finale d'Élie (qui décidera). '' Le parler fait perdre, comme il vient d'être dit: '' Si quelqu'un dit avoir volé l'une de deux personnes sans savoir qui, etc., il devra payer chacune. ''
Pnei Moshe non traduit
גמ' א''ר אסי מתני'. דמייתי לקמיה דפ' המפקיד כר''ע דהכא אתיא ודלא כר''ט:
דתנינן תמן אמר לשני' כו' דנותן לזה מנה ולזה מנה. כר''ע במתני' דלר''ט מספיקא לא מפקינן ממונא:
דברי הכל היא. דמודה התם ר''ט דאומרים לו צא ידי שמים כדקתני שהודה מפי עצמו דמשמע שלא היה אדם תובעו אלא שהוא בא לימלך ואומרי' לו ידי שמים לא יצאת עד שתתן לשניה'. וכן משני בבבלי התם דף ל''ז:
כאן שיש עדים יודעין. דהתם מיירי שעדי' יודעים מה גזילה ומה פקדון שאצלו אבל אינם יודעים ממי ולפיכך צריך ליתן לכל א' וא' אפי' לר''ט דכל אחד יכול לתובעו בעדים:
כאן במדברי'. דהתם מיירי שהם תובעים כל אחד ממנו מנה:
כאן בשנשבע. דהתם מיירי שנשבע על הגזילה ואח''כ הודה. וכעין דמסיק בבבלי פ' הגוזל דף ק''ג מודה ר''ט היכא דמשתבע דאמר קרא לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו ולקמן פריך עלה:
ה''ג ר' יוחנן אמר אם בשנשבע היה לו לעשות שליח ב''ד ולמסור. וכן הוא בפ' המפקיד דאם כשנשבע עדיין יש לו תקנה לעשות שליח ב''ד ולמסור בידו המנה ובזה יצא י''ח כדתנן פ' הגוזל אבל נותן הוא לשליח ב''ד ואמאי צריך ליתן לשניהם:
ר' יוחנן סבר מימר. וקאמר הש''ס דר' יוחנן דהקשה כן משום דסבר שליח ב''ד שאמרו בהגוזל חבירו ונשבע דכשירצה לחזור עבדי רבנן תקנת השבים דיתן לשליח ב''ד:
ב''ד שעשאו גוזל. כלומר אפילו בשליח ב''ד שעשאו הגזלן הוי שליח:
לא ב''ד שעשאו נגזל. כלומר דלא צריך שיעשנו הנגזל לשליח:
רב. פליג על דר' יוחנן דשליח ב''ד שעשאו נגזל דוקא הוי שליח:
חיילי' דרב. סייעתו וראייתו מן הדא דאמר רשב''א דדוקא ב''ד שעשאו נגזל וכן קאמר רשב''א בבבלי הגוזל דף ק''ד:
ה''ג ר' ירמיה בעי אם כשנשבע היה לו לשתוק. וכן הוא בהמפקיד כלומר דבעי על מה דאמר בשם רב לעיל דבנשבע מיירי אמאי דקתני שהודה מפי עצמו וכדמפ' ואזיל:
ר' ירמיה. דבעי הכי סבר מימר היה לו לשתוק ולא להודות דאם כשנשבע אמאי הודה ואם רצה לצאת ידי שמים א''כ מאי איריא כשנשבע אפילו לא נשבע נמי דעיקר חיובו הודאתו גרמא:
ר' יוסי סבר מימר. כלומר דבעי הכי דהיה לו לשתוק ולא לישבע דאם מתני' מיירי שרצה לכפור מתחילה היה לו לשתוק דהרי אין אדם תובעו כלום:
א''ר יודן. דפליג אהא דמחלק לעיל בין שותקין ובין מדברים אלא אפילו תימא כמו הנך אמוראי דאינון אמרין דהיא שותקין והיא מדברין חדא היא ומתני' מוקי לה בבא לצאת ידי שמים אלא דמחלק בין גזילה לפקדון והיינו דקאמר בגזילה מודי ר''ט דאם בא לצאת ידי שמים דנותן לשניהם ואפי' אינם תובעין אותו:
בפקדון. הוא דיש לחלק דשתק מתגר נשכר אם הוא שותק ולא הודה ואפי' הם תובעין:
ודמשתעי מספר. נפסד כלומר שצריך לספר וליתן לכל א' וא' ואפילו הם שותקין:
דשתק מתגר מן הדה. דקתני התם שנים שהפקידו כו' דאפילו הם תובעין נשכר שאין צריך ליתן לשניהם:
דמשתעי מספר מן הכא אמר גזלתי את אחד מכם ואינו יודע איזה מכם כו'. ואסיפא קאי או אביו של אחד מכם הפקיד כו' דנפסד הואיל והוא מעצמו אמר כדקתני שהודה מפי עצמו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source