משנה: פִּיקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת בִּיאַת הַפִּיקַּחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת וְאֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֶת הַפִּיקַּחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קטנה וחרשת. דמסקינן בבבלי דקטנה ספק אם קנוי' היא לגמרי הואיל וראוי' לביאה לאחר זמן ספק אינה קנוי' כלל וחרשת קנוי' ומשויירת כלומר קנוי' במקצת ואינה קנוי' קנין גמור ואם בא על החרשת לאחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה ממה נפשך אי קנוי' לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחריה לאו כלום היא ואי אינה קנויה כלל אף לאחיו לא היתה קנוי' ונכרית בעלמא היא אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא ופסל קנין החרשת שהוא קנין המשוייר ורש''י ז''ל גריס בנוסחת המשנה אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה וכדמפרש שם דגזרינן דילמא בעיל חרשת ברישא:
מתני' פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת כו'. והה''ד חליצתה אלא משום דלא מצי למינקט בסיפא ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה היא:
מתני' פיקחת וחרשת כו'. כול' מתניתי' לא צריכה דנשמעינה ממתני' דלעיל אלא דהתנא בעי למיתני לכל הצדדין משום יגדיל תורה ויאדיר:
מתני' גדולה וקטנה ביאת הגדולה כו'. דביאת מי שנשואי' נשואין גמורין הן פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורין אבל איפכא לא:
מתני' גדולה וקטנה כו'. כדלעיל:
מתני' מי שהיה נשוי כו' ולא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסור שני בתים:
ר' לעזר. גרסינן בלא יו''ד ובמתני' קמייתא גרסינן ר' ליעזר ביו''ד והכי אמרינן בפ''ק דנדה דף ח':
מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויקיים את הגדולה:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי כול'. כְּקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ וּכְקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. כּוֹנֵס אֶת הַחֵרֶשֵׁת וּמוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַקְּטַנָּה תַּמְתִין עַד שֶׁתַּחֲלוֹץ. וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. לֵית יָכִיל בְּגִין דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַייְלוֹנִית. וְאִם בָּא עַל הַקְּטַנָּה מוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַחֵרֶשֶׁת אֲסוּרָה אִיסּוּר עוֹלָם. עָבַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת מוֹצִיאָהּ בְּגֵט וְהוּתְּרָה. אָמַר רִבִּי הִילָא. מִפְּנֵי תַקָּנָתָהּ. רִבִּי בּוּן בַּר חִיָּה בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. מַהוּ מִפְּנֵי תַקָּנָתָהּ. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן. יַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי 74b שֶׁבּוֹ וְיִכְנוֹס צָרָתָהּ. אָמַר אוּף הָכָא. יַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ וְיַכְנִיס צָרָתָהּ. וְיַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבַּקְּטָנָה וְיַכְנִיס אֶת הַחֵרֶשֶׁת. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לֹא מָצִינוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת אַחַת חוֹלֶצֶת וְאַחַת מִתְייַבֶּמֶת. וּמָצִינוּ שְׁתֵּי יְבָמוֹת אַחַת חוֹלֶצֶת וְאַחַת יוֹצְאָה בְגֵט. אָמַר לֵיהּ. הֲוֵי הִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. מַאֲמָר לַזֶּה וְחָלַץ לַזֶּה הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵט.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
א''ל. אין דמצינו:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
הלכה: פִּיקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת כול'. פִּיקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת. בִּיאַת הַפִּיקַּחַת פּוֹטֶרֶת אֶת הַחֵרֶשֶׁת. אֵין בִּיאַת הַחֵרֶשֶׁת פּוֹטֶרֶת אֵת הַפִּיקַּחַת אֶלָּא פוֹסֶלֶת אֶת הַפִּיקַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
א''ל. אין דמצינו:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
משנה: גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קטנה וחרשת. דמסקינן בבבלי דקטנה ספק אם קנוי' היא לגמרי הואיל וראוי' לביאה לאחר זמן ספק אינה קנוי' כלל וחרשת קנוי' ומשויירת כלומר קנוי' במקצת ואינה קנוי' קנין גמור ואם בא על החרשת לאחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה ממה נפשך אי קנוי' לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחריה לאו כלום היא ואי אינה קנויה כלל אף לאחיו לא היתה קנוי' ונכרית בעלמא היא אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא ופסל קנין החרשת שהוא קנין המשוייר ורש''י ז''ל גריס בנוסחת המשנה אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה וכדמפרש שם דגזרינן דילמא בעיל חרשת ברישא:
מתני' פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת כו'. והה''ד חליצתה אלא משום דלא מצי למינקט בסיפא ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה היא:
מתני' פיקחת וחרשת כו'. כול' מתניתי' לא צריכה דנשמעינה ממתני' דלעיל אלא דהתנא בעי למיתני לכל הצדדין משום יגדיל תורה ויאדיר:
מתני' גדולה וקטנה ביאת הגדולה כו'. דביאת מי שנשואי' נשואין גמורין הן פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורין אבל איפכא לא:
מתני' גדולה וקטנה כו'. כדלעיל:
מתני' מי שהיה נשוי כו' ולא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסור שני בתים:
ר' לעזר. גרסינן בלא יו''ד ובמתני' קמייתא גרסינן ר' ליעזר ביו''ד והכי אמרינן בפ''ק דנדה דף ח':
מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויקיים את הגדולה:
הלכה: גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה כול'. גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. בִּיאַת הַגְּדוֹלָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַקְּטַנָּה וְאֵין בִּיאַת הַקְּטַנָּה פּוֹטֶרֶת אֶת הַגְּדוֹלָה אֶלָּא פוֹסֶלֶת אֶת הַגְּדוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
א''ל. אין דמצינו:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת וָמֵת. בָּא הַיָּבָם עַל הָרִאשׁוֹנָה וְחָזַר וּבָא עַל הַשְּׁנִייָה. אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַשְּׁנִייָה לֹא פָסַל אֶת הָרִאשׁוֹנָה וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת בָּא הַיָּבָם עַל הַקְּטַנּה וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת. אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת לֹא פָסַל אֶת הַקְּטַנָה. בָּא הַיָּבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנּה אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָה פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קטנה וחרשת. דמסקינן בבבלי דקטנה ספק אם קנוי' היא לגמרי הואיל וראוי' לביאה לאחר זמן ספק אינה קנוי' כלל וחרשת קנוי' ומשויירת כלומר קנוי' במקצת ואינה קנוי' קנין גמור ואם בא על החרשת לאחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה ממה נפשך אי קנוי' לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחריה לאו כלום היא ואי אינה קנויה כלל אף לאחיו לא היתה קנוי' ונכרית בעלמא היא אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא ופסל קנין החרשת שהוא קנין המשוייר ורש''י ז''ל גריס בנוסחת המשנה אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה וכדמפרש שם דגזרינן דילמא בעיל חרשת ברישא:
מתני' פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת כו'. והה''ד חליצתה אלא משום דלא מצי למינקט בסיפא ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה היא:
מתני' פיקחת וחרשת כו'. כול' מתניתי' לא צריכה דנשמעינה ממתני' דלעיל אלא דהתנא בעי למיתני לכל הצדדין משום יגדיל תורה ויאדיר:
מתני' גדולה וקטנה ביאת הגדולה כו'. דביאת מי שנשואי' נשואין גמורין הן פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורין אבל איפכא לא:
מתני' גדולה וקטנה כו'. כדלעיל:
מתני' מי שהיה נשוי כו' ולא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסור שני בתים:
ר' לעזר. גרסינן בלא יו''ד ובמתני' קמייתא גרסינן ר' ליעזר ביו''ד והכי אמרינן בפ''ק דנדה דף ח':
מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויקיים את הגדולה:
הלכה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי כול'. אֲפִילוּ לֹא בָא עַל הַקְּטַנָּה פּוֹסֵל אֶת הַחֵרֶשֶׁת. שֶׁאִילּוּ לֹא בָא עַל הַקְּטַנָּה וָמֵתָה הָיָה מוּתָּר בַּחֵרֶשֶׁת. וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֲפִילוּ מֵתָה פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
א''ל. אין דמצינו:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
משנה: פִּיקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת בָּא הַיָּבָם עַל פִּיקַּחַת וְחָזַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת. אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַחֵרֶשֶׁת לֹא פָסַל אֶת הַפִּיקַּחַת. בָּא הַיָּבָם עַל הַחֵרֶשֶׁת וְחָזַר וּבָא עַל הַפִּיקַּחַת אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַפִּיקַּחַת פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קטנה וחרשת. דמסקינן בבבלי דקטנה ספק אם קנוי' היא לגמרי הואיל וראוי' לביאה לאחר זמן ספק אינה קנוי' כלל וחרשת קנוי' ומשויירת כלומר קנוי' במקצת ואינה קנוי' קנין גמור ואם בא על החרשת לאחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה ממה נפשך אי קנוי' לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחריה לאו כלום היא ואי אינה קנויה כלל אף לאחיו לא היתה קנוי' ונכרית בעלמא היא אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא ופסל קנין החרשת שהוא קנין המשוייר ורש''י ז''ל גריס בנוסחת המשנה אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה וכדמפרש שם דגזרינן דילמא בעיל חרשת ברישא:
מתני' פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת כו'. והה''ד חליצתה אלא משום דלא מצי למינקט בסיפא ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה היא:
מתני' פיקחת וחרשת כו'. כול' מתניתי' לא צריכה דנשמעינה ממתני' דלעיל אלא דהתנא בעי למיתני לכל הצדדין משום יגדיל תורה ויאדיר:
מתני' גדולה וקטנה ביאת הגדולה כו'. דביאת מי שנשואי' נשואין גמורין הן פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורין אבל איפכא לא:
מתני' גדולה וקטנה כו'. כדלעיל:
מתני' מי שהיה נשוי כו' ולא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסור שני בתים:
ר' לעזר. גרסינן בלא יו''ד ובמתני' קמייתא גרסינן ר' ליעזר ביו''ד והכי אמרינן בפ''ק דנדה דף ח':
מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויקיים את הגדולה:
הלכה: פִּיקַּחַת וְחֵרֶשֶׁת. בָּא הַיָּבָם כול'. אֲפִילוּ לֹא בָא עַל הַפִּיקַּחַת פּוֹסֵל אֶת הַחֵרֶשֶׁת. שֶׁאִילּוּ לֹא בָא עַל הַפִּיקַּחַת וָמֵתָה הָיָה מוּתָּר בַּחֵרֶשֶׁת. וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֲפִילוּ מֵתָה פָּסַל אֶת הַחֵרֶשֶׁת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
א''ל. אין דמצינו:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
משנה: גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה בָּא הַיָּבָם עַל הַגְּדוֹלָה וְחָזַר וּבָא עַל הַקְּטַנָּה. אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַקְּטַנָּה לֹא פָסַל אֶת הַגְּדוֹלָה. בָּא הַיָּבָם עַל הַקְּטַנָּה וְחָזַר וּבָא עַל הַגְּדוֹלָה אוֹ שֶׁבָּא אָחִיו עַל הַגְּדוֹלָה פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קטנה וחרשת. דמסקינן בבבלי דקטנה ספק אם קנוי' היא לגמרי הואיל וראוי' לביאה לאחר זמן ספק אינה קנוי' כלל וחרשת קנוי' ומשויירת כלומר קנוי' במקצת ואינה קנוי' קנין גמור ואם בא על החרשת לאחר שבא על הקטנה לא פסל את הקטנה ממה נפשך אי קנוי' לגמרי הרי קנאה וביאת החרשת שאחריה לאו כלום היא ואי אינה קנויה כלל אף לאחיו לא היתה קנוי' ונכרית בעלמא היא אבל אם בא תחלה על החרשת ואחר כך על הקטנה פסל את החרשת דשמא קנין הקטנה קנין גמור הוא ופסל קנין החרשת שהוא קנין המשוייר ורש''י ז''ל גריס בנוסחת המשנה אם בא על הקטנה וחזר ובא על החרשת פסל את הקטנה וכדמפרש שם דגזרינן דילמא בעיל חרשת ברישא:
מתני' פיקחת וחרשת ביאת הפיקחת כו'. והה''ד חליצתה אלא משום דלא מצי למינקט בסיפא ואין חליצת החרשת דלאו בת חליצה היא:
מתני' פיקחת וחרשת כו'. כול' מתניתי' לא צריכה דנשמעינה ממתני' דלעיל אלא דהתנא בעי למיתני לכל הצדדין משום יגדיל תורה ויאדיר:
מתני' גדולה וקטנה ביאת הגדולה כו'. דביאת מי שנשואי' נשואין גמורין הן פוטרת אותה שאין נשואיה נשואין גמורין אבל איפכא לא:
מתני' גדולה וקטנה כו'. כדלעיל:
מתני' מי שהיה נשוי כו' ולא פסל את הראשונה. שהרי ביאתן שוה ואי ראשונה קנויה היא הרי היא אשתו וביאת האחרונה בעילת זנות ואי לאו קנוי' היא הרי שתיהן נכריות אצלו שלא היו קנויות לאחיו ומקיים את הראשונה שלא נפסלה עליו אבל אחרונה לא דילמא קנויות הוו ומשבא על הראשונה קיימא הך עליה באיסור שני בתים:
ר' לעזר. גרסינן בלא יו''ד ובמתני' קמייתא גרסינן ר' ליעזר ביו''ד והכי אמרינן בפ''ק דנדה דף ח':
מלמדין את הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויקיים את הגדולה:
הלכה: גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. בָּא הַיָּבָם כול'. אֲפִילוּ לֹא בָא עַל הַגְּדוֹלָה פּוֹסֵל אֶת הַקְּטַנָּה. שֶׁאִילּוּ לֹא בָא עַל הַגְּדוֹלָה וָמֵתָה הָיָה מוּתָּר בַּקְּטַנָּה. וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֲפִילוּ מֵתָה פָּסַל אֶת הַקְּטַנָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא מצינו שתי יבמות מבית אחד דא' חולצת וא' מתייבמת. דקאי על שניה בלא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה:
ופריך ומצינו. בתמיה והיכן מצינו דא' יוצאת בגט ואחת בחליצה:
א''ל. אין דמצינו:
הוי כההיא דתנינן תמן. לעיל פ''ה מאמר לזה כו' הראשונה צריכה גט למאמרו דחליצה אינה מפקעת אלא הזיקה הרי מצינו חליצה לאחת וגט לאחת:
גמ' פיקחת וחרשת כו'. כלומר הא דקאמר אין ביאת החרשת פוטרת לאו דוקא אלא אפי' פוסלת את הפיקחת דהא חרשת קנוי' ומשויירת היא ובהך מקצת דקנוי' היא פסלה את הפיקחת דאינו יכול לייבם אותה משום בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים:
גמ' גדולה כו' אלא פוסלת את הגדול'. דשמא קנוי' היא וכדלעיל ואינה פוטרת דשמא אינה קנוי' היא:
גמ' אפילו לא בא כו'. כלומר דמפרש הא דקתני וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת לאו דוקא בא על הקטנה אלא אפי' לא בא עליה פסלה זיקת הקטנה דשמא קנויה לגמרי היתה לאחיו וזיקתה פוסלת להחרשת דקנין משוייר הוא אלא היינו טעמא דקתני ובא על הקטנה לומר שאפי' מתה אח''כ:
שאילו לא בא. עליה ומתה היה מותר בחרשת ועכשיו אשמעינן דאפי' מתה הקטנה אחר שבא עלי' פוסלת החרשת דשמא קטנה קנוי' היתה ובית א' הוא בונה כו':
גמ' אפי' כו'. כדפרישית לעיל דבכל מקום זיקת הקנוי לגמרי פוסלת ביאת שאינה קנוי' לגמרי אלא לאשמועינן אפי' מתה אח''כ:
גמ' אפילו לא בא על הגדולה כו'. כדפרישית לעיל:
אוף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי שבקטנה. והיינו לאחר שתגדיל:
ויכניס את החרשת גרסינן. ואמאי מוציאה בגט:
גמ' כיצד הוא עושה. בקטנה וחרשת דהא חרשת לאו בת חליצה היא ולכונסה א''א דאכתי צריך לחלוץ לקטנה דאין ביאת החרשת פוטרתה ואם כן מיפסל' עליה החרשת דקאי עלה בלא יבנה וחליצה של זו נמי אינה פוטרת לחרשת:
כונס את החרשת כו' והקטנה כו'. כדלעיל:
ואם בא על הקטנה. ועדיין זיקת החרשת קיימת מוציאה בגט ואי קשיא הא קטנה ספק קנוי' היא ספק לא ואם כן תיתיב גביה ממ''נ אי קנוי' היא הא קנויה היא וליכא מידי בתר ביאתו אי לאו קנוי' היא נכרית בעלמא היא והחרשת תיפוק בגט כבר תירץ רש''י ז''ל שם ד''ה נאסרו שתיהן דגזרינן דילמא אתי למיבעל לחרשת ברישא וביאת קטנה פסלה לה דשמא קנוי' היא ואתי נמי למימר תיתיב חרשת גביה הילכך צריך גט לקטנה:
והחרשת אסורה לעולם. דלחלוץ לה א''א ולכונסה אסור מאחר דנתן גט לקטנה קאי עלה בלא יבנה:
עבר ובא על החרשת. לאחר שגירש הקטנה מוציאה בגט והותרה לשוק ממ''נ אם קטנה קנויה היא הא מעיקרא נפקא חרשת משום שני בתים והך כניסה זנו' בעלמא הויא ואי לאו קנוי' היא שפיר ייבמה:
מפני תקנתה. של החרשת אמרינן כונסה ומוציאה בגט כדלעיל:
מהו מפני תקנתה. דהא איפשר לה בתקנה אחרת:
כמה דתימר תמן. בשתיהן קטנות דרישא:
יחלוץ צד הקנוי שבה ויפטור צרתה גרסינן. כדלעיל סוף הלכה ו' וכדקתני במתני' דחליצה של אחת מהן פוטרת צרתה:
רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. לְשֶׁעָבַר. הָא כַּתְּחִילָּה לֹא. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יִצְחק בְּרֵיה דְּרִבִּי חִייָה כְּתוֹבָה בְשֵׁם דְּרִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַייְלוֹנִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לשעבר. הא דאמרינן דמלמדין הקטנה כו' בדיעבד אם בא על הקטנה:
הא בתחילה לא. כלומר דאשמועינן דהא דקאמר בא על הקטנה לאו לכתחילה מיירי דהא אסור לייבם הקטנה וכדמסיק דמתני' ר''מ היא:
אמר לה סתם. ולא בשם דר' יוחנן:
דר''מ היא. מתני' דאין מייבמין את הקטנה כו':
הלכה: יָבָם קָטָן כול'. תַּנֵּי. טַעֲנַת בְּתוּלִים עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מִיָּד. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁבָּעַל. מִיָּד. אִם בְּשֶׁלֹּא בָעַל. אֲפִילוּ לְאַחַר כַּמָּה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בִּסְתָם. רִבִּי מֵאִיר אָמַר. חֲזָקָה אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין אָדָם מַעֲמִיד אֲפִילוּ יוֹם אֶחָד. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. מַהוּ שֶׁיְּהֵא נֶאֱמָן לוֹמַר עַל דְּרִבִּי מֵאִיר. הֶעֱמַדְתִּי עַצְמִי שְׁלֹשִׁים יוֹם בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת הַוְולָד שְּׁתוּקִי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הַיְבָמָה שֶׁאָֽמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם. לֹא נִבְעַלְתִּי. כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. (לְאַחַר שְׁלֹשִׁים.) וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא אֶצְלָהּ. הָא אֶצֶל צָרָתָהּ לֹא. כְּמַהּ דְּתֵימַר תַּמָּן. לֹא הַכֹּל מִמֶּנָּה לַחוֹב לְצָרָתָהּ. אַף הָכָא לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ לַחוֹב לִבְנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה. במה אנן קיימין פלוגתייהו:
אם כשבעל. דידעינן שבעל:
מיד. יכול הוא לטעון ולא מכאן ואילך:
בסתם. דלא ידעינן דר''מ סבר כל ל' יום נאמן לומר לא בעלתי דחזקה אדם כו' וכן אמר בבבלי פירקין קי''א:
על דר''מ. לדברי ר''מ אם אדם נאמן נמי לומר לא בעלתי בתוך ל' יום כדי לפסול את בנו לעשותו שתוקי דהרי לא ידעינן אבוה מנו או דשאני התם בטענת בתולים דממונא הוא ונאמן הוא להפסידה ולהחזיק הממון שבידו אבל לפסול את בנו לא:
נישמעינה. לזה מן הדא דר' לעזר לקמיה:
ואמר ר' לעזר דר' מאיר היא. מתני' דאדם מעמיד עצמו שלשים יום ולפיכך הכא היא נאמנת:
ואמר ר' לעזר. עלה לא שנו דנאמנת אליבא דר''מ:
אלא אצלה. דשווי' נפשה חתיכה דאיסורא אבל אצל צרתה אינה נאמנת לומר לא נבעלתי כדי לאסור הצרה לשוק אלא אמרינן חזקה דבעל מיד:
כמו דתימר. וכמו דאמרינן התם אצל הצרה דאינה נאמנת לר''מ ואע''ג דאיכא למימר אדם מעמיד עצמו:
אף הכא. נמי לענין לפסול את בנו מודה ר''מ דאינו נאמן:
מיד. כדמפרש ואזיל:
עד ל' יום. יכול לטעון עדיין לא בעלתי עד עתה:
גמ' תני טענת בתולים. להפסיד כתיבתה:
משנה: יָבָם קָטָן שֶׁבָּא עַל יְבָמָה קְטַנָּה יִגְדְּלוּ זֶה עִם זֶה. בָּא עַל יְבָמָה גְדוֹלָה יְגַדְּלֶנּוּ. הַיְבָמָה שֶׁאָֽמְרָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם 75a לֹא נִבְעַלְתִּי כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם מְבַקְשִׁים מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. וּבִזְמַן שֶׁהוּא מוֹדֶה אֲפִילוּ אַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ כּוֹפִין אוֹתוֹ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. הַנּוֹדֶרֶת הֲנָייָה מִיבָמָהּ בְּחַיֵי בַעֲלָהּ כּוֹפִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ. לְאַחַר מִיתַת בַּעֲלָהּ מְבַקְשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁחֲלוֹץ לָהּ. אִם נִתְכַּוְונָה לְכָךְ אֲפִילוּ בְּחַיֵי בַעֲלָהּ מְבַקְשִׁין מִמֶּנּוּ שֶׁיַּחֲלוֹץ לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לאחר מיתת בעלה. הויא מורדת וקיימא לן כותבין אגרת מרד על שומרת יבם:
הנודרת כו'. כופין אותו שיחלוץ לה. דלא אסקא אדעתה שימות בעלה ותפול לפניו לייבם ולא נתכוונה לפטור עצמה ממנו לאחר מיתת בעלה אלא מחמת כעס שהיה להם זה על זה נדרה:
לאחר שלשים יום. הוא נאמן דלא מוקי אינש נפשיה מלבעול יותר משלשים יום ומיהו איהי לא מישתרא דשויתה נפשה חתיכה דאיסורא ובעיא חליצה ומבקשים ממנו שיחלוץ אבל לא כופין שהרי הוא אומר שבעל ובגמ' מוקי לה כגון שהגט יוצא מתחת ידה ונפסלה עליו ולפיכך אין אומרים לו לייבם ומיהו חליצה בעיא למשריי' לעלמא:
לא נבעלתי. ליבם והוא אומר בעלתיך ודייך בגט כופין אותו לחלוץ דהיא נאמנת כדאמר בגמרא דעד תלתין יומין מוקי אינש נפשיה ולא בעיל:
בתוך שלשים יום. שכנסה היבם:
מתני' יבם קטן כו'. יגדלו זה עם זה. ואינו יכול לגרשה עד שיגדיל דגט קטן אינו גט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source