Yevamoth
Daf 73b
משנה: שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִין לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלַּקְּטַנָּה תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. מֵת בַּעֲלָהּ שֶׁלַּגְּדוֹלָה רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה וְאִם לָאו תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתֵצֵא הַלֵּזוּ מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאִי לוֹ לְאֵשֶׁת אָחִיו מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
Traduction
Deux frères sont mariés à deux sœurs orphelines et mineures; si; le mari de l'une d'elles meurt, la veuve est libre de toute cérémonie du lévirat envers le survivant, comme sœur de sa femme. Il en est de même, si ce sont deux sourdes (513)Le mariage contracté avec une sourde n'a pas de valeur légale; il n'est validé que par mesure rabbinique.. Si l'une est majeure et l'autre mineure, et le mari de la dernière meurt, elle est libre envers le survivant, comme sœur de son épouse; si le mari de l'aînée meurt, on devra selon R. Eliézer, enseigner à la plus jeune de refuser son mari actuel (auquel incombe alors le lévirat envers la veuve (514)Selon lui, le mariage avec la mineure n'a pas de valeur légale et le frère survivant est tenu, à cause du lévirat, de ne pas garder la mineure.. Selon R. Gamliel, si la mineure a eu l'idée de refuser son mari, c'est bien; si non elle peut rester auprès de lui (515)D'après lui, l'obligation du lévirat n'entraîne pas la suspension d'un mariage, même admis seulement par les Rabbins. et attendre sa majorité; à ce moment, la sœur aînée est libérée de fait (sans autre cérémonie), à titre de sœur de l'épouse (que le beau-frère ne peut épouser en même temps). R. Josué s'écria: Malheur alors à sa propre femme et à celle de son frère (veuve), puisqu'il doit alors répudier sa femme par acte de divorce, et celle de son frère (la veuve) doit le déchausser (pour qu'il puisse prendre l'une d'elles).
Pnei Moshe non traduit
מתני' שני אחין כו' תצא משום אחות אשה. ופטורה מן החליצה ומן היבום כדמפרש טעמא בגמ' דקניינן שוות:
תצא. הקטנה משום אחות אשה:
מת בעלה של גדולה. ונופלת לפני בעל הקטנה זיקתה של הגדולה שהיא מן התורה אוסרת הקטנה עליו משום דנשואיה מדרבנן הוו ולא אלימי לאפקועי זיקה דאורייתא והויא לה אחות זקוקתו ומה יעשו:
מלמדין הקטנה שתמאן בו. ותעקור נשואי' ויהא מייבם את הגדולה וכן הלכה:
ר''ג אומר אין זיקת גדולה אוסרת הקטנה. דלא אלימא זיקה לאסור את אשתו עליו הילכך אם מיאנה מיאנה ותתייבם הגדולה:
ואם לאו. תמתין הקטנה אצלו עד שתגדיל ויהיו נשואיה דאורייתא ואח''כ תצא הגדולה משום אחות אשה אבל לחלוץ הגדולה לא דפסל את הקטנה עליו משום אחות חלוצה:
אי לו. אוי לו על אשתו שמוציאה בגט ואין מלמדין אותה למאן דאמרינן שיתרחק אדם מן המיאונין ומיתב נמי לא יתבא תותי' דקסבר יש זיקה ואשת אחיו נמי לא תתייבם משום אחות גרושה אלא תצא בחליצה:
הלכה: כְּקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ וּכְקִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ כֵּן קִינְייָנָהּ שֶׁלֵּזוּ. וְלֹא כֵן תַּנִּינָן קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת. מֵת בַּעַל הַקְּטַנָּה בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת מוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַקְּטַנָּה תַּמְתִין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתַחֲלוֹץ. וְתַחֲלוֹץ מִיָּד. לֵית יָכִיל בְּגִין דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין חוֹלְצִין וְאֵין מְייַבְּמִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁמָּא תִימָּצֵא אַייְלוֹנִית. מֵת בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת בַּעַל הַקְּטַנָּה מוֹצִיאָהּ בַּגֵּט וְהַחֵרֶשֶׁת אֲסוּרָה אִיסּוּר עוֹלָם. עָבַר וּבָא עַל הַחֵרֶשֶׁת יוֹצִיא בְגֵט וְהוּתְּרָה. כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי הִילָא. מִפְּנֵי תַקָּנָתָהּ.
Traduction
Chacune des deux est '' sœur de la femme '', car la faculté de l'acquisition pour l'une équivaut à celle de l'autre, à égal titre. Ce n'est pas ce que l'on a enseigné à l'égard de l'enfant mineure, ou de celle qui est sourde; or, R. Hiya a enseigné (516)Tossefta à ce traité, ch. 13.: si des deux sœurs l'une est une enfant et l'autre est sourde; que le mari de la première meurt, le mari de la sourde devra se séparer d'elle par un acte de divorce, puis la jeune attendra qu'elle ait grandi, moment auquel elle déchaussera son beau-frère (et sera finalement libre). Elle ne peut pas le déchausser de suite, en raison de ce qu'a enseigné R. Meir: on ne se laissera pas déchausser par une enfant, pas plus qu'on ne l'épousera par lévirat, de crainte que plus tard elle se trouve être d'une stérilité évidente. Si le mari de la femme sourde meurt, le mari de l'autre sœur mineure devra se séparer d'elle par un acte de divorce, et celle qui est sourde (veuve) reste à jamais interdite (à titre de sœur de la répudiée, et elle ne peut pas non plus bénéficier du déchaussement, qui ne lui est pas applicable). Si malgré l'interdit, le frère survivant a cohabité avec sa belle-sœur sourde, il devra se séparer d'elle par un acte de divorce, puis elle devient libre à tous (517)En vertu de ce dilemme: ou la mineure est une épouse légitime, et l'union de la sÏur est nulle; ou la première ne l'est pas, et le lévirat accompli est effectif.. Ainsi l'a dit R. Ila, le meilleur remède en ce cas est le recours en divorce.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כקנינה של זו כו'. טעמא דמתני' מפרש דשתיהן קניינן שוות והוי' אחות זקוקתו ותצא משום אחות אשה:
ולא כן תנינן קטנה וחרשת. כלומר דבקטנה וחרשת אחיות אין הדין כן אלא כדתני ר''ח לקמיה:
תני ר' חייה. דתני ר''ח בתוספתא פ' י''ג ומייתי לה בבבלי לקמן דף קי''א שני אחין נשואין שתי אחיות קטנה וחרשת מת בעל הקטנה החרשת יוצאת בגט משום דקי''ל קטנה קנוי' ואינה קנוי' וחרשת קנוי' ומשויירת והילכך זיקת הקטנה אוסרת על החרשת דשמא קטנה קנוי' לגמרי והויא לה חרשת אחות זקוקתו:
והקטנה תמתין כו'. כדמפרש טעמא דלחלוץ מיד לית את יכיל בשביל דר' מאיר כו' דאתיא כוותיה:
בעל הקטנה מוציאה בגט. דזיקת אחותה חרשת אוסרתה דשמא קטנה אינה קנוי' כלל והויא כמפותה וחרשת קנוי' ומשויירת והויא לה אשתו אחות זקוקתו:
והחרשת אסורה איסור עולם. דלכונסה אי אפשר שמא קטנה קנוי' היא וזו אחות גרושתו ובחליצה אי אפשר דלאו בת חליצה היא:
עבר ובא על החרשת. אחר שגירש הקטנה מוציאה בגט:
והותרה. לשוק ממה נפשך אי קטנה קנוי' היא הא נפקא לה מעיקרא משום אחות אשה והך כניסה זנות בעלמא היא ואי קטנה לאו קנוי' היא שפיר ייבם להחרשת:
כההיא דאמר ר' הילא מפני תקנתה. כעין דאמר ר' הילא לקמן דאין לה תקנה אחרת באם עבר ובא על החרשת אלא שמוציאה בגט והכא לא שייך למיפרך כדלקמן דהא אחיות נינהו:
73b שְׁנֵי אַחִים נְשׂוּאִין כול'. רִבִּי יוּדָן. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן בָּעֵי. וְיַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ וְיִפְטוֹר צָרָתָהּ. אַף הָכָא. וְיַחֲלוֹץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבַּקְּטַנָּה וְיַכְנִיס צָרָתָהּ. עַד דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לֵיהּ עַל דְּרִבִּי לָֽעְזָר קַשִׁייָתָה עַל דְּרִבִּי לִעֶזֶר. לֵיתְנֵי יָכוֹל לְמִיקְשֵׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי לִיעֶזֶר שַׁמֻּתִּי. בֵּית שַּׁמַּי אוֹמְרִים. אֵין מְמֵאֵנִין אֶלָּא אֲרוּסוֹת.
Traduction
Mais, objecta R. Judan, de la même façon que plus loin (§ 11) on a recours au déchaussement en raison de la mi-partie d'acquisition en fait de lévirat, à l'égard d'une mineure, de telle sorte que l'adjointe est ensuite tout à fait libérée, pourquoi ne pas procéder ici de même en se laissant déchausser par la mineure, eu égard à la mi-partie de son fait, puis épouser l'adjointe? C'est qu'il n'est pas d'usage, en présence de deux belles-sœurs à droits égaux (de la même maison), de libérer l'une et d'épouser l'autre (511)Cette réponse est ajoutée par le commentaire Pné-Mosché. Le commentaire Qorban 'éda est d'avis de rejeter tout ce passage, depuis les mots '' R. Judan objecte, etc. '', jusqu'à la fin du. Puisqu'une objection a été posée au sujet de l'avis des Rabbins, pourquoi ne l'est-elle pas contre R. Eléazar? (Pourquoi ne pas recevoir, pour la mineure, un refus, et le mariage étant annulé rétrospectivement, il n'y aurait plus de prohibition d'alliance?) Cette objection n'est pas possible à l'encontre de R. Eliézer, car c'est un disciple de Shammaï (512)Cf. (Betsa, 1, 4), fin, et passim., et l'école; de Shammaï à dit que les fiancées seules peuvent refuser le mari, non celles qui ont été mariées (ce qui est ici le cas).
Pnei Moshe non traduit
אמר המפרש בכאן גי' הספר נשתבשה וצריך להפוך הגי' כמו שהביאו התוס' פ' מצות חליצה דף ק''ד ד''ה מר סבר דהרבה דברים יש בירושלמי שצריך להפכם. וגרסינן הכא הא דכתוב בגי' הספר אחר מתני' דלקמן רבי יודן בעי כמה דאת אמר כו' עד אלא ארוסות. וה''פ דרבי יודן בעי אמאי דאמר דצרתה אסורה מפני צד קנינה של קטנה הא אפשר לה בתקנה דכמה דאת אמר תמן לקמן במתני' גבי מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות ומת דביאתה וחליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה כדמפרש התם דכקנינה של זו כך קנינה של זו וכשחולץ צד הקנוי שבה פוטרת צד הקנוי שבצרתה וכן אם בא על אחת מהן וטעמא דנקט הכא חולץ משום דכאן אי אפשר בביאה דהרי ערוה היא לו מצד שאינו קנוי בה כדפרישית לעיל:
אף הכא נמי ויחלוץ צד הקנוי. שבקטנה זו דהא אין איסור בחליצה ומעתה יהא מותר לכנוס צרתה ולקמן בעי נמי כהאי גוונא גבי קטנה וחרשת ומשני התם דלא מצינו ב' יבמות מבית אחד אחת חולצת ואחת מתייבמת וכן שייך האי שנויא גם כן הכא:
עד דאת מקשי לה על דרבנן גרסינן קשייתה על דרבי ליעזר. כלומר דמתמה על דמקשי אליבא דמ''ד צרת יתומה בחיי האב אסורה לרבנן ומהדר אתקנתא דצרה אליבייהו ולמה לא מקשי נמי לר' אליעזר דלדידיה אפי' בקטנה דעלמא אסורה כשגירשה והחזירה וכן צרתה אסורה אליבא האי מ''ד דחד טעמא הוא ואמאי והא אפשר בתקנת צרה לר''א דאמר לקמן גבי שתי אחיות אחת קטנה ואחת גדולה ומת בעלה של גדולה דמלמדין את הקטנה למאן בו ויהא מיבם את הגדולה והכא נמי ילמדו את הקטנה למאן ותעקור נשואיה למפרע ולא הויא הך צרת ערוה ותתייבם:
ומשני ליתני יכול למיקשי על דר''א אין אני יכול להקשות לדבריו כן ולמיהדר בתקנתא דמיאון הכא:
דרבי אליעזר שמתי. כלו' מתלמידי ב''ש הוא וב''ש אומרין אין ממאנין אלא ארוסות והכא נשואה היא ואי אפשר במיאון:
Yevamoth
Daf 74a
משנה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי לִשְׁתֵּי יְתוֹמוֹת קְטַנּוֹת יָמֵת. בִּיאָתָהּ אוֹ חֲלִיצָתָהּ שֶׁלְּאַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ. וְכֵן שְׁתֵּי חֵרְשׁוֹת. קְטַנָּה וְחֵרֶשֶׁת אֵין בִּיאַת אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.
Traduction
Si quelqu'un est marié à deux orphelines mineures et meurt, la cohabitation du beau-frère ou le déchaussement par l'une d'elles dispense l'autre de toute cérémonie du lévirat, à titre d'adjointe. Il en est de même si ce sont deux sourdes. Si l'une est mineure et l'autre sourde, la cohabitation du beau-frère avec l'une ne suffit pas pour libérer l'autre (518)En raison de la situation extralégale de l'une et de l'autre..
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות. נכריות:
או חליצתה. לאחר שתגדיל:
וכן שתי חרשות. כלומר כשם שבשתי קטנות ביאת אחת מהן פוטרת צרתה כך בשתי חרשות אבל חליצה ליכא למימר בחרשת דלאו בת חליצה היא:
אחת קטנה ואחת חרשת. אע''ג דשתיהן אין נשואיהן נשואין גמורין מכל מקום לא ידעינן מהי מינייהו ניחא ליה אי בקטנה דאתיא לכלל דעת אי בחרשת דגדולה ובת ביאה היא ולא ידעינן הי חשיבא אשתו טפי הילכך אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה:
74a כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְהַקְּטַנָּה תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל וְתַגִּיעַ לַפֶּרֶק וְתִינָּשֵׂא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. לֵית כָּאן תִּיִנָּשֵׂא אֶלָּא תִּתְאָרֵס. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל. הַמְקַדֵּשׁ אֲחוֹת יְבִמְתּוֹ נִפְטְרָה יְבִמְתּוֹ מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם. הֲוֵי הַהִיא דְּתַנִּינָן תַּמָּן שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁקִּידֵּשׁ אָחִיו אֶת אֲחוֹתָהּ. דְּלֹא כְרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
Traduction
Quant au dire de la Mishna, '' que la mineure peut rester auprès du mari et attendre sa majorité '', il faut entendre par là qu'elle restera jusqu'à l'époque où elle pourra être épousée réellement (et, à ce moment, la sœur aînée devra quitter le mari comme sœur de l'épouse). R. Éléazar au contraire dit: il n'est pas question absolument de mariage (ou cohabitation); les fiançailles suffisent. R. Yohanan explique ainsi les paroles de R. Gamliel dans la Mishna: si l'on a consacré pour femme la sœur de sa belle-sœur, celle-ci est dispensée de toute cérémonie, du déchaussement et du lévirat. Il en résulte que ce n'est pas l'avis de R. Gamliel lorsqu'il a été dit plus haut (4, 10): '' Pendant qu'une belle-sœur veuve attend le mariage de son beau-frère, si un frère consacre une sœur de celle-ci comme femme, il ne devra pas l'épouser, en raison du lévirat qui lui incombe. '' (C'est contraire à R. Gamliel, qui n'accorde pas à cette obligation la faculté de rendre une femme interdite rétrospectivement).
Pnei Moshe non traduit
כיני מתניתא והקטנה כו' ותינשא. כלומר דכן אנו מפרשין המתני' הא דקתני והקטנה תמתין עד שתגדיל ותגיע לפרקה שתינשא והיינו שתיבעל לו דאז תצא אחותה הגדולה משום אחות אשה דקידושי קמאי לאו כלום הן ולפיכך צריכה שתיבעל לאחר שגדלה. ובבבלי שם בעיא דר' אלעזר מרב היא אם צריכה שתיבעל לאחר מכאן או לא:
ור' אלעזר פליג ואמר לית כאן תינשא. אין אנו צריכין שתיבעל לאחר מכאן:
אלא תתארס. כלומר דקידושי דקמאי הוו קידושין מהשתא דס''ל כהאי דאמרינן שם דקידושי קטנה מיתלי תלוי וכי גדלו גדלו בהדה ואע''ג דלא בעל ואיגלאי מילתא למפרע דזיקה דהך לאו כלום היא:
זו דברי ר''ג. במתני' דסבר המקדש אחות יבמתו נפטרה יבמתו מן הזיקה ואע''ג דזיקתה קדמה לקידושי אחותה הואיל ועכשיו אסורה עליו משום אחות אשה פקעה זיקתה וס''ל לר' יוחנן דבקטנה דמתני' נמי אמר ר''ג דוקא לכשתיבעל דאז הוו קידושין ואע''ג דזיקת אחותה קדמ' תצא משום אחות אשה וכרב שם:
הוי. ש''מ הא דתנינן תמן פ' החולץ הלכה י' שומרת יבם שקידש אחיו את אחותה דאומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה ולא יכנוס את אשתו משום הך אחות זקוקה דלא כר''ג דלדידיה לא אלימא זיקה לאסור אשתו עליו:
רִבִּי חַגַּיי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה מְנַחֵם בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. מְלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנָּה שֶׁתְּמָאֵן בּוֹ וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. רבִּי זְעִירָה רִבִּי חִייָה בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אִי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאִי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. רִבִּי הִילָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. מוֹדֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל. אִם מֵיאֵנָה מֵיאֵנָה וְאִם לָאו תַּמְתִּין עַד שֶׁתַּגְדִּיל. וְאִם לָאו מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.
Traduction
R. Hagaï dit devant R. Zeira, ou R. Menahem au nom de R. Yohanan, que l'avis de R. Éléazar (ici) sert de règle, savoir que le refus de la mineure est valable. Pourquoi R. Éléazar dit-il d'enseigner à l'enfant trop jeune de refuser son mari actuel, tandis qu'il dit ensuite: '' si elle a refusé, c'est bien '' (et seulement en cas de fait accompli)? En effet, dit R. Zeira ou R. Hiya au nom de R. Yohanan, l'avis de R. Josué sert de règle, et si elle a refusé, c'est bien. Comment se fait-il que, selon R. Josué, ce serait '' un malheur pour sa propre femme et celle de son frère, puisqu'il doit alors répudier l'une, et se laisser déchausser par l'autre '', tandis qu'ici on semble admettre le fait acquis comme valable? Aussi, R. Ila et R. Yossé au nom de R. Yohanan viennent expliquer qu'en réalité l'avis de R. Gamliel sert de règle; mais d'accord avec lui, R. Josué reconnaît que si la mineure a refusé, c'est bien; au cas contraire, elle attendra l'époque de sa majorité; de plus, si n'ayant pas refusé il ne veut pas non plus attendre, le beau-frère devra se séparer de sa femme par un acte de divorce, et se laisser déchausser par sa belle-sœur veuve.
Pnei Moshe non traduit
הלכה כר''א אם מיאנה מיאנה. וקס''ד הלכה כדברי ר''א קאמר:
ומתמה הא ר''א סבר ליה מלמדין כו' ואת אמר הכין. דאם מיאנה מיאנה:
וקאמר ר''ז דהלכה כר' יהושע אם כו'. קאמר:
ואת אמר הכין. בתמיה דהא לר' יהושע לית ליה תקנתא אלא מוציא כו' וקס''ד דרבי יהושע אפילו דיעבד קאמר:
וקאמר רבי הילא דה''ק דאם מיאנה מיאנה. לכ''ע היא והל' כר''ג בזה דר' יהושע נמי מודה לו בדיעבד:
ואם לאו. שלא מיאנה ולא רצה להמתין דאז אמר רבי יהושע מוציא כו' אבל בבבלי מסיק דהלכה כר''א דאמר מלמדין שתמאן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source