Vayedaber

Yevamoth

Daf 72b

משנה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ.

Traduction

R. Eleazar b. Jacob dit (comme règle): chaque fois que la cause d'ajournement provient du mari (499)Lorsque la séparation a été provoquée, non par le fait de son refus, mais par un acte de divorce du mari, ajoute la Guemara., la femme est considérée comme son épouse légitime; lorsque l'obstacle n'est pas suscité par le mari, mais par toute autre cause (500)Par exemple, le refus., la femme n'est pas considérée comme épouse légitime.

Pnei Moshe non traduit

מתני' ראב''י אומר כל עכבה שהיא מן האיש. כדמפרש בגמ':

משנה: הַמְמֵאֶנֶת בָּאִישׁ הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְלֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָה. נָתַן לָהּ גֵּט הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחֱזִירָהּ מֵאֲנָה בוֹ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּֽרְשָׁה מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. מֵאֲנָה בוֹ וְהֶחֱזִירָהּ נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּֽרְשָּׁה אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. זֶה הַכְּלָל גֵּט אַחַר מֵיאוּן אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. מֵיאוּן אַחַר גֵּט מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

Traduction

Si une mineure fiancée (comme il vient d'être dit) refuse ce mari, celui-ci pourra épouser les proches parentes de celle-ci (à un degré qui serait interdit si elle était mariée), comme elle peut épouser les proches parents de ce fiancé au même degré, et elle reste apte à épouser un Cohen. Si ce fiancé lui remet un acte de divorce, il est interdit à l'homme d'épouser les proches parentes de cette femme, comme celle-ci ne pourra pas s'unir aux proches parents de son ancien mari, et elle devient impropre à épouser un Cohen. Si après l'avoir répudiée, il l'a reprise, puis la mineure l'a refusé et a épousé un autre, qu'ensuite elle est devenue veuve, ou a été répudiée, le premier mari peut la reprendre (501)L'acte de divorce est alors nul.. Si elle l'a d'abord refusé, puis elle a consenti à l'épouser, qu'ensuite, ayant reçu le divorce, elle en a épousé un autre, dont elle est devenue veuve, ou a été répudiée, elle ne pourra pas retourner au premier mari. Voici la règle générale: si le divorce a suivi le refus, elle ne pourra pas retourner avec le premier mari; si le refus a suivi le divorce, elle peut retourner avec lui -.- (502)La seule phrase de Guemara sur ce se retrouve ci-dessus, 10, 5, en tête. Cf. J., (Gitin 8, 1) ( 49c).

Pnei Moshe non traduit

מתני' הממאנת כו' נתן לה גט. ואפי' היא קטנה הרי היא כשאר גרושה ופסלה בקרוביו:

מותרת לחזור לו. אע''ג דאם לא החזירה ונשאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה אסורה לראשון אפ''ה כי החזירה ומיאנה בו אתיא מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלי' לגט ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משנשאת:

זה הכלל. כלומר אפילו גירש' פעמים הרבה והחזירה ומיאנה בו אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו ומתוך מיאון מותרת לחזור לו:

משנה: הַמְמֵאֶנֶת בָּאִישׁ וְנִישֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בוֹ. לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בוֹ. כָּל שֶׁיָּצָאת מִמֶּנּוּ בְגֵט אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. בְּמֵיאוּן מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.

Traduction

Si une mineure repousse son fiancé, puis en épouse un autre qui la répudie, ensuite elle est fiancée à un troisième qu'elle repousse aussi, puis elle l'est avec un quatrième qui la répudie, il sera admis une thèse générale à l'égard des divers prétendants: ceux qui se seront séparés d'elle par acte de divorce ne pourront plus la reprendre (503)Les conséquences légales de cet acte sont effectives, bien qu'en raison de son état de mineure, elle puisse repousser un fiancé.; ceux qu'elle a rejetés, pour cause de fiançailles en sa minorité, peuvent la reprendre.

Pnei Moshe non traduit

מתני' הממאנת באיש ונשאת כו' לאחר ומיאנה בו. כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו:

כל שיצאת ממנו בגט אסורה לחזור לו. אף על פי שיצאת משל אחריו במיאון לא בטלי' לגיטא דידיה הכי דייק לה בבבלי ופריך שם רישא לסיפא כדפרישית לעיל ריש הלכה ב'. ובגמרא דהכא לא דייק הכי:

הלכה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כול'. תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט. וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ בְמֵיאוּנִים.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני כו'. לפרושי מתני' דכל עכבה שהיא מן האיש:

בגט. נתן לה גט זו היא עכבה שהוא מן האיש דכיון דלא מיאנה גלתה דעתה שכל מה שהיתה מעכבת אצלו היה בשבילו וכאלו שהיא אשתו היא שנתעכב' משום אישות:

במיאונים. דזו היא עכבה שאינו מן האיש שלא נתעכבה אצלו משום אישות וכאביי בר אבין בבלי פירקין שם וכמתני' דלקמן מפרש לה ואזיל:

הלכה: הַמְמֵאֶנֶת בָּאִישׁ כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין בָּהּ [אֶלָּא] מִשּׁוּם זֵהוֹם כְּהוּנָּה וְאֵין בֵּית דִּין מְזָהֲמִין אוֹתָהּ.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' יוחנן כו'. אין בה משום זיהום כהונה. דמיאון לא הוי כריח גט כלל:

ואין ב''ד מזהמין אותה. לכהונה וכה''ג אמר לעיל פ' י' הל' ז':

הלכה: הַמְמֵאֶנֶת כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין בָּהּ אֶלָּא מִשּׁוּם זֵהוֹם כְּהוּנָּה וְאֵין בֵּית דִּין מְזָהֲמִין אוֹתָהּ.

Traduction

R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï: le refus (§ 5) n'entraîne qu'un interdit par surcroît de précaution à l'égard du cohen, mais le tribunal ne déclare pas la femme souillée pour lui (504)Le comment. Qorban 'éda est d'avis de supprimer ici cette phrase, répétée selon lui, par erreur, du précédent.. Quant à l'interdit formel, R. Yossé b. R. Aboun spécifie que le divorce devra alors constituer le dernier acte (505)D'après cela, dit le comment. Pné Mosché, il faut accorder le texte de la Mishna avec l'édition du T. Babli, et supprimer la dernière hypothèse, '' ou-miana bô, elle l'a refusé..

Pnei Moshe non traduit

גמ' ר' יוחנן כו'. כדלעיל:

והוא שיהא הגט בסוף. נראה דלא גריס במתני' לאחר ומיאנה בו דבתרא אלא לאחר וגירשה לאחר ומיאנה לאחר וגירשה ותו לא כדגריס במתני' בנוסחת הבבלי ולא דייק הכא לומר דהיוצאת משום גט אסורה לחזור אפילו היה אחריו מיאון אלא דוקא קתני כל שהיא יוצאת הימנו בגט אסורה לחזור והיינו להאחרון שהיה הגט בסוף ולא היה אחריו מיאון לבטלו והיוצאת במיאון מותרת לחזור לעולם ולפ''ז לא קשה דיוקא דרישא אדסיפא כדקאמר שם ועיין לעיל הלכה ב':

וְקַשְׁיָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן 72b עַל דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. נִישּׂוּאֶיהָ תוֹרָה הֵפֵר נְדָרֶיהָ תוֹרָה. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֵית כָּאן הֵפֵר נְדָרִים מִן הָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן עַל הָדָא דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רִבִּי נִיסָּא שָׁאַל. וִיהִי כֵן בָּאֲסוּרוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין לוֹקִין עָל הָאֲסוּרוֹת. הֲוֵי הַהִיא דְתַנִינָן תַּמָּן. קוֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ. יוֹדְעִין אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ וּלְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ. אֵין נִדְרֵיהֶן נְדָרִים וְאֵין הֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ וְלֹא לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ. נִדְרֵיהֶן נְדָרִים וְהֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. וְהָדָא מַתְנִיתָא מַהוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּכַהֲנָא בְמַחֲלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵין דְּרִבִי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דִּבְרֵי הַכֹּל.

Traduction

Il y a une objection à faire contre R. Yohanan (qui considère comme légale une consécration, ou une énonciation de vœu), selon l'explication précédente de R. Josué, concernant la mineure: si un tel mariage est seulement valable par décision rabbinique, comment le mari peut-il délier la femme de son vœu, qui est d'ordre légal? En effet, répond R. Zeira, il faut supprimer la question d'annulation de vœu, en ce qui concerne R. Yohanan, d'après l'avis de R. Josué. R. Nissa observa: ne peut-on pas dire que cette question des vœux fait partie des interdits (négatifs)? Et, comme R. Yohanan a déclaré que, pour eux, la pénalité des coups de lanière n'est pas applicable, il n'y a pas lieu de retrancher l'annulation des vœux d'après l'avis de R. Josué? (N'est-ce pas qu'une consécration diffère de la question de vœu?) C'est que ce point est conforme à ce qui a été proclamé ailleurs (498)(Nida 5, 6).: '' Avant la puberté (l'âge de onze ans pour une fille, ou douze pour un garçon), bien qu'ils déclarent savoir au nom de qui ils ont émis un vœu, ou consacré une valeur, le vœu est nul, (et la consécration est sans effet); après cette époque, si même ils déclarent ne pas savoir au nom de qui ils ont émis un vœu, ou consacré une valeur, le vœu est valable et la consécration effective '' (il faut donc supprimer la question des vœux, dans l'hypothèse de R. Josué). D'après qui cette Mishna est-elle explicable? D'après l'explication de Cahana (qui ne prononce pas de culpabilité pour avoir pris des objets consacrés hors de la Palestine), il semble y avoir égale tolérance pour les vœux, et c'est un point en discussion; tandis que, selon R. Yohanan et R. Simon b. Lakish, tous admettent que la question de vœu est d'ordre légal (et il ne saurait en être parlé parmi les droits du mari sur la mineure).

Pnei Moshe non traduit

וקשיא דר' יוחנן. דקאמר דהקדשו ונדרו דאורייתא דקס''ד דהקדש ונדר חדא היא דמקדשה בדיבורו:

על דרבי יהושע. דאמר הכא לעיל דזכאי באשתו קטנה בהפרת נדרים:

נשואים דרבנן גרסינן והפר נדרים תורה ואת אמר הכין. בתמיה היאך אתו נשואים דרבנן ומפר לנדרים שהיא מן התורה:

לית כאן הפר נדרים מן הדא דר' יוחנן כו'. סמי מכאן הפרת נדרים לר' יוחנן בדברי ר' יהושע:

ויהי כן באסורות. בתמי' דקמדמית נדרים להקדשות דשאני נדרים לר' יוחנן דלדידיה לא לקי על לאו דלא יחל דנדרים דר' יוחנן אמר לקמן בריש נדרים ובריש נזיר דאין לוקין על האסורות היינו קונמות שאסר עליו שאינן אלא משום איסור בל יחל כדמפרשינן שם והילכך הוא מפר נדריה דנדרי' בעלמא נמי אין לוקין עליהן ולא חמירי כהקדשות והשתא אפי' דגרסינן בדברי ר' יהושע הפרת נדרי' לא קשיא על דר' יוחנן:

ומשני הוי הדא דתנינן תמן. פ' יוצא דופן שם:

קודם לזמן הזה. היינו בשנת י''א לקטנה ובשנת י''ב לקטן:

אע''פ כו'. א''כ ע''כ ש''מ דמדמינן נדרים להקדשות:

לאחר הזמן הזה. לאחר י''ב לתינוקת וי''ג לקטן דבתוך הזמן הזה קאמר שם דנבדקין אם יודעין הן ואם כן על כרחך דסמי מכאן הפרת נדרי' בדברי ר' יהושע לר' יוחנן:

והדא מתניתא מהו. כמאן אתיא:

על דעתיה דכהנא במחלוקת. דלא אתיא כר' יהושע דהרי לרב כהנא דאמר אין חייבין ואפי' בהגיעו לעונת נדרי' וגריס נמי בדברי ר' יהושע זכאי בהפרת נדרים דאלמא דנדרי' דרבנן נינהו בקטנה בת מיאון והוא קודם י''ב ואע''ג דיודעת לשם מי נדרה דסתמא קאמר והתם קתני דבתוך הזמן הזה נדריה קיימין אם יודעת לשם מי נדרה:

ועל דעתיה דר''י ור''ל. דלא גרסי בדברי רבי יהושע בהפרת נדרי' משום דנדרים קיימין ד''ת ולא אתו נשואי' דרבנן כו' אתיא כדברי הכל ואפי' כרבי יהושע:

Yevamoth

Daf 73a

משנה: 73a הַמְגָרֵשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהֶחֱזִירָהּ מוּתֶּרֶת לְיָבָם וְרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹסֵר. וְכֵן הַמְגָרֵשׁ אֶת הַיְּתוֹמָה וְהֶחֱזִירָהּ מוּתֶּרֶת לְיָבָם וְרִבִּי לִיעֶזֶר אוֹסֶר. קְטַנָּה שֶּׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרְשָׁה כִּיתוֹמָה בְּחַיֵי הָאָב הֶחֱזִירָהּ אֲסוּרָה לְיָבָם. וּמוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי לִעֶזֶר בִּזְמַן שֶׁגֵּירְשָׁהּ קְטַנָּה וְהֶחֱזִירָהּ קְטַנָּה מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ גֵירוּשֶׁיהָ גֵירוּשִׁין גְּמוּרִין וְלֹא הָֽיְתָה חֲזָרָתָהּ גְּמוּרָה. אֲבָל אִם גֵּירְשָׁהּ קְטַנָּה וְהֶחֱזִירָהּ גְּדוֹלָה אוֹ שֶׁגִּידְּלָהּ תַּחְתָּיו מוּתֶּרֶת לְיָבָם.

Traduction

Si une femme, répudiée par son mari, puis reprise par lui, devient veuve, elle pourra cependant épouser son beau-frère en vertu du lévirat (506)On n'admet pas qu'en raison de la séparation qui suspend le devoir du lévirat, elle soit considérée comme femme de son frère, qu'il est défendu d'épouser.; R. Eléazar le défend. De même si une orpheline répudiée par son mari, puis reprise par lui, devient veuve, elle pourra épouser son beau-frère; R. Eléazar le défend. Si une mineure mariée par son père a été répudiée par son mari, elle est considérée comme orpheline même du vivant de son père (507)Il n'a plus alors le droit de la marier une seconde fois: elle devient indépendante.; lorsque, pendant qu'elle est encore mineure, ce même mari la reprend (et que, pendant cette même période de temps, il meurt), tous s'accordent à interdire à cette veuve le droit d'épouser son beau-frère par lévirat (508)Le second mariage est illégal: il n'a pu être imposé par le père, qui a perdu ses droits sur sa fille après le premier mariage, ni être voulu par la fille qui était encore mineure; elle sera donc considérée comme une belle-sÏur actuellement répudiée, et pour laquelle il n'y a pas de lévirat.. Les sages reconnaissent d'accord avec R. Eléazar, que si la mineure a été répudiée par son mari, puis reprise par lui dans le même état légal, la répudiation est formelle, non le retour (à raison du défaut de pouvoir de la femme), et elle sera interdite au beau-frère; mais s'il l'a répudiée comme mineure et l'a reprise après sa majorité, ou si elle a grandi et atteint cette période en puissance de mari, elle sera permise au beau-frère par lévirat (509)Toute cette phrase entre [], qui est une addition à la Mishna dans le Talmud de Jérusalem, ou Braïtha, ne se trouve pas dans les éditions de la Mishna, ni dans celle du T. Babli (o elle est citée comme Braïtha). L'édition de la Mishna par M. Henri Lowe n'a pas non plus cette phrase..

Pnei Moshe non traduit

מתני' המגרש כו' מותרת ליבם. ולא אמרינן נישואין הראשונים מפילים היבמה לפני היבם והרי נאסרו עליו אותן נישואין דמשעה שגירשה אחיו קיימא עליה באיסור אשת אח דהויא לה גרושת אחיו:

ור''א אוסר. מפרש טעמי' בגמ':

וכן המגרש את היתומה. קטנה שהשיאוה אמה ואחי' והחזירה בין בקטנותה בין בגדלותה מותרת כדאמרי' דמיתה מפנת ובשעת מיתה היתה אשתו:

כיתומה בחיי האב. אע''פ שהאב חי הרי היא כיתומה לענין קידושיה דשוב אין לאב כח לקבל קידושין כדאמרינן פרק נער' אם משהשיאה אין לאביה רשות בה:

והחזירה. ולקמיה מפרש דהחזירה בקטנותה ומת בקטנותה:

ד''ה אסורה ליבם. ואפילו לרבנן דקידושי חזרה אינן כלום הואיל ופקע רשות האב מינה והיא אין לה יד והויא כגרושה ועומדת:

ומודין חכמים כו'. הך ומודי' ליתא בשום נוסחא דמתני'. ותוספתא היא ומייתי לה בבבלי בגמרא דף ק''ט וכלומר דהא דמודים חכמים לר''א בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה דוקא כשהחזירה כשהיא קטנה כדמפרש טעמא דגירושיה היו גירושין גמורין וחזרתה לא היתה גמורה דאין לה יד:

אבל אם כו'. דהחזרה היתה בגדלותה או שגדלה תחתיו מותרת ליבם דאמרינן ביאה הראשונה משגדלה היתה לשם קידושין וכאשתו היא ובהא לא מודו חכמים לר''א אבל לר''א אמרי' בתוספתא דפליג ואפילו בכי הא גזר וס''ל חולצת ולא מתייבמת וכן הוא בבבלי בברייתא שם:

הלכה: וּמוֹדִין חֲכָמִים כול'. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי לִעֶזֶר. מִפְּנֵי שֶׁעָֽמְדָה עָלָיו בְּאִיסּוּר שָׁעָה אַחַת. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי לִעֶזֶר בִּקְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ וְנִתְגָּֽרָשָׁה שֶׁהִיא כִיתוֹמָה בְּחַיֵי אָבִיהָ. קִידּוּשֶׁיהָ וְגֵירוּשֶׁיהָ תוֹרָה. חֲזָרָתָהּ אֵינָהּ תּוֹרָה.

Traduction

Quel est le motif de l'interdit exprimé par R. Eléazar? C'est que pendant un moment, après la répudiation, la veuve se trouvait à l'état d'interdit pour ce beau-frère (et cet état persiste encore après le veuvage). Les sages reconnaissent, d'accord avec R. Eléazar, que si une mineure mariée par son père a été répudiée par son mari, elle est considérée comme orpheline, même du vivant de son père, car sa consécration et sa répudiation sont d'ordre légal, mais la reprise est d'ordre rabbinique. Quelle est la règle pour l'adjointe de cette mineure?

Pnei Moshe non traduit

גמ' מאי טעמא דר''א. דאוסר ברישא:

שעה אחת. כשגירשה קמה עליו באיסור גרושת אחיו שהיא בכרת. ובבבלי לא קם הך טעמא דאי הכי חליצה נמי לא תיבעי ושמעינן ליה לר''א דאמר בברייתא חולצת אלא דטעמא דגזר בהני משום יתומה בחיי האב:

מודים כו'. דקידושיה וגירושיה תורה וחזרתה אינה מן התורה דאין לה יד וכדפרישית במתני':

צָרָתָהּ מַהוּ. רַב אָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ אָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. חוֹזְרִת בֵּין עַל רַבָּנִן דְּהָכָא בֵּין עַל רַבָּנִן דְּתַמָּן לָא אַשְׁכָּחִית בַּר נַשׁ דִּכְוָותִי אֶלָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶן לָקִישׁ דּוּ אָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. רַב הַמְנוּנָא הֲוָה יְתִיב קוֹמֵי רַב אָדָא בַּר אַחֲוָה. אָמַר. צָרָתָהּ מַהוּ. אָמַר לֵיהּ. מוּתָּר. אָמַר. גֵּירוּשִׁין. אָמַר. אֲסוּרָה. אָמַר. חָֽזְרָיו. אָמַר רַבָּא בַּר מָמָל. מִסְתַּבְּרָא כְּמָאן דְּאָמַר. צָרָתָהּ מוּתֶּרֶת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. צָרָתָהּ אֲסוּרָה. מַה נַפְשֵׁךְ. צַד שֶׁקָּנָה בָהּ כְּנֶגְדוֹ אָסוּר בְּצָרָתָהּ וְצַד שֶׁלֹּא קָנָה בָהּ כְּנֶגְדוֹ הִתִּיר בְּצָרָתָהּ. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. וְכִי יֵשׁ מַה נַפְשֵׁךְ בָּעֲרָיוֹת. מַהוּ כְדוֹן. כָּל יְבָמָה שֶׁאֵין כּוּלָּהּ לַחוּץ צַד הַקָּנוּי שֶׁבָּהּ נִידּוֹן מִשּׁוּם עֶרְוָה. וְעֶרְוָה פוֹטֶרֶת צָרָתָהּ.

Traduction

Selon Rav, il est interdit, et c'est aussi l'avis de R. Yohanan; selon R. Simon b. Lakish, elle est permise. R. Eléazar dit: je me suis enquis, soit auprès des rabbins de la Palestine, soit auprès de ceux de Babylone, et je n'ai trouvé nul individu partageant mon avis, sauf R. Simon b. Lakish, qui permet à l'adjointe de la mineure, en question ici, d'épouser le beau-frère. R. Hamnona, étant assis devant R. Ada b. Ahwa, demanda quelle est la règle au sujet de l'adjointe? -Elle est libre, répondit-il. -Et qu'en est-il de la femme répudiée elle-même? -Elle est interdite, répondit-il. Puis il demanda pourquoi il y a cette distinction? Il y a lieu de croire, répond R. Aba b. Mamal, que c'est conforme à l'avis de celui qui déclare l'adjointe libérée en ce cas; car si l'on était en présence de l'avis contraire, de déclarer l'adjointe interdite, on ne saurait comment expliquer ce dilemme (qui résulte de l'état douteux d'acquisition par mariage d'une mineure): ou la mineure est acquise comme femme, et par contre l'adjointe devient libre; ou elle n'est pas acquise comme telle (et elle reste interdite), tandis que l'adjointe est en tous cas libre. Toutefois, observa R. Sameï, on n'établit pas ces sortes de dilemmes pour les questions de mariages prohibés (et il n'y a lieu d'en déduire ni interdit, ni libération). -Pourquoi cela? -Parce que, lorsqu'une belle-sœur veuve n'est pas entièrement tenue au lévirat (s'il y a un motif d'empêchement), la part d'obligation qui lui incombe (et l'attache au beau-frère) est considérée comme un interdit d'alliance; or, en ce cas, il y a dispense de toute cérémonie pour l'adjointe (510)V. ci-dessus, (2, 2) fin.

Pnei Moshe non traduit

צרתה. של יתומה בחיי האב מהו:

צרתה אסורה. דעד כאן לא אמר ר' אליעזר דצרתה מתייבמת כדמסיק בבבלי על דבעא מיניה רבא מרב נחמן והתם בצרת מוחזרת גדולה מיירי כדקאמר התם דהיא גופה גזירה היא משום יתומה בחיי האב ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה אבל הכא מיירי בצרת יתומה בחיי האב דהיא ודאי ערוה היא וגזרינן צרתה אטו היא:

צרתה מותרת. דלא גזרינן וכדלקמן:

אמר רבי לעזר. הוא ר' אלעזר בן פדת אמורא:

חזרתי. על כל רבנן בין דהכא בין של בבל ולא מצאתי לאדם שאמר כמותי אלא לר''ל בהא דאמר ג''כ צרתה מותרת:

אמר גירושין. כלומר ששאלו היא עצמה שנתגרשה מהו ואמר אסורה:

אמר חזריו. כלו' שחזר ושאלה מה טעמא אם היא אסורה הויא צרתה צרת ערוה. ובחידושי הרשב''א לא גריס להך דאמר גירושין כו' וכן ליתא להא בהרא''ש שהביאו שם:

מסתברא כמ''ד צרתה מותרת. דאלו למ''ד צרתה אסורה קשה מה נפשך צד שקנה בה כנגדו התיר בצרה גרסינן וכן הוא בחידושי הרשב''א וכן הביא הרמב''ן ז''ל בספר המלחמות:

וצד שלא קנה בה כנגדו התיר בצרה. כלומר דהרי קטנה קנוי' ואינה קנוי' היא וממ''נ צרתה מותרת דמצד שקנה בה הויא כאשתו וחזרתה חזרה גמורה ואפילו היא עצמה מותרת מצד זה וצרתה פשיטא מותרת:

וצד שלא קנה בה. והיא עצמה אסורה משום הך צד אבל לצרתה כנגדו נמי מותר דלא הויא צרת ערוה דאינה קנוי' לו הך צד:

וכי יש מ''נ. וכי אומרין מ''נ בעריות בתמיה:

מה כדון. מ''ט:

דאמרינן כל יבמה שאין כולה לחוץ. שאינה פטורה לגמרי אלא נשאר בה צד הקנוי:

צד הקנוי נידון משום ערוה. דס''ל לר' שמי הואיל ויש בהצד קנוי וצד שאינו קנוי עשאוה כקנוי' ומשויירת ואסורה עליו משום ערוה וערוה פוטרת צרתה וכתב הרמב''ן ז''ל שם דלדידן דקי''ל דקטנה קנוי' ואינה קנוי' ממש היא אזלא ליה טעמיה דר' שמי ומותרת צרתה ממה נפשך וכן פסק שם רב אלפס ז''ל דצרת יתומה בחיי האב מותרת לרבנן. הך דר' שמי גרסינן לה נמי לעיל פ' כיצד סוף הל' ב' ושם גריס כל יבמה שאין כולה לפנים והיינו הך:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source