Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yevamoth
Daf 72a
רִבִּי אָחָא בַּר חִינְנָא בְשֵׁם כַּהֲנָא. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. אֵינוֹ תוֹרֵם וְאֵינוֹ מַקְדִּישׁ. וְלָמָּה לֹא אָמַר. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר תּוֹרֵם וּמַקְדִּישׁ. בְּגִין דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר. תּוֹרֵם וְאֵינוֹ מַקְדִּשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ כְבָאן דְּאָמַר. אֵינוֹ תוֹרֵם מַקְדִּשׁ. מָהוּ מַקְדִּשׁ. עוֹלָה וּשְׁלָמִים. לְהָבִיא חַטָּאת חֵלֶב אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת חֵלֶב. חַטָּאת דָּם אֵינוֹ יָכוֹל שֶׁאֵין לוֹ חַטָּאת דָּם. מָהוּ שֶׁיָּבִיא קָרְבַּן זִיבָה וְקָרְבַּן צָרַעַת. מֵאַחַר שֶׁהִיא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן מֵבִיא. 72a כָּוְתִּי פְּשִׁיטָא לָךְ שֶׁהוּא מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה בָּהֶן שָׁלִיחַ. מֵאַחַר שֶׁהוּא [מִטָּמֵא] בָּהֶן נַעֲשֶׂה בָּהֶן שָׁלִיחַ אוֹ מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ לְכָל הַדְּבָרִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בָהֶן שָׁלִיחַ. הָתִיב רִבִּי יוּדָן. הֲרֵי יֵשׁ לוֹ טֵבֵל דְּבַר תּוֹרָה. פּוֹטֵר טִבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. וְהָכָא אַף עַל פִּי שֶּׁהוּא מִטָּמֵא בָּהֶן אֵינוֹ נַעֲשֶׂה שָׁלִיחַ. מָהוּ שֶׁיָּבִיא בִּיכּוּרִין כְּרִבִּי יוּדָה. דּרִבִּי יוּדָה אָמַר הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי הַגְּבוּל. אֵינוֹ מֵבִיא. כְּרַבָּנִין. דְּאִינּוּן אָֽמְרִין הוּקְּשׁוּ לְקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיָּבִיא חֲגִיגָה מֵאַחַר שֶׁהוּא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא מְשַׁנֶּה לְשֵׁם שְׁלָמִים מֵבִיא. כָּוְתִּי פְּשִׁיטָה לָךְ שֶׁהוּא מֵבִיא. מַהוּ שֶׁיָּבִיא פֶּסַח. מֵאַחַר שֶׁהִיא חוֹבָה אֵינוֹ מֵבִיא אוֹ מֵאַחַר דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מֵבִיא הוּא אָדָם פֶּסַח בִּשְׁאַר יְמוֹת הַשָּׁנָה וּמְשַׁנֵּיהוּ לְשֵׁם שְׁלָמִים. מֵבִיא. מָהוּ שֶׁיָּבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן. אִין יִסְבּוֹר כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם. הוּקְּשׁוּ מַעְשְׂרוֹת זֶה לָזֶה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. מָהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּמוּרָה. אִין יִסְבָר כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּאָמַר מִכֹּל מַעְשְׂרוֹתֵיכֶם. הוּקְּשׁוּ מַעְשְׂרוֹת זֶה לָזֶה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה כָּךְ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. וְיִסְבּוֹר כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּאָמַר מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לִימֵּד עַל כָּל הַקֳּדָשִׁים לִתְמוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר דָּגָן כָךְ אֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה כָּךְ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה כָּךְ אֵין מֵימִר בּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁאֵינוֹ מֵימִר בּוֹ כָּךְ אֵינוֹ מֵימִר בְּכָל הַקֳּדָשִׁים. מָה הוּא שֶׁיְּהוּא חַייָבִין עַל קֳדָשָׁיו בַּחוּץ. כַּהֲנָא אָמַר. אֵין חַייָבִין עַל קֳדָשָׁיו בַּחוּץ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. חַייָבִין עַל קֳדָשָׁיו בַּחוּץ. וְקַשְׁיָא דְרִבִּי כַהֲנָא עַל דְּרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה פוֹטֵר טִיבְלוֹ דְּבַר תּוֹרָה. וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. כְּמָאן דְּאָמַר מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
כדברי מי שהוא אומר. לדברי האומר דקטן אינו תורם וכן אינו מקדיש דאין הקדשו הקדש ולקמן מפרש:
ולמה לא אמר כו'. דהיה לו לסיים דבריו נמי ולדברי האומר תורם מקדיש:
ומשני בגין דר''י. בשביל ששמענו אליבא דר' יודה דאעפ''י שהוא תורם ס''ל דאינו מקדיש והילכך לא מצי למינקט הכי וטעמיה דר' יודה דס''ל דמאת כל איש אהקדש קאי:
ור' יוחנן. פליג אדברי ר' אחא דאפילו למ''ד אינו תורם אפ''ה מקדיש דשאני תורם דמיעטי' קרא:
מהו מקדיש וקאמר עולה ושלמים. כלומר קרבן נדבה אבל לא חובה כדמסיק להביא חטאת חלב וחטאת דם אינו יכול שאין לו דלאו מחויב חטאת הוא:
מהו שיביא קרבן זיבה וקרבן צרעת. מי אמרינן מאחר שהוא חובה אינו מביא או דמאחר שהוא מטמא בהן דקטן אפי' בן יומו מטמא בזיבה וכן בצרעת מביא:
פשיטא לך שהוא מביא גרסינן ולא גרסינן כותי וכן הוא בתרומות. כלומר דזה פשיטא שהוא מביא מאחר דשייך בהן ואף על פי שהן חובה:
מהו כו'. אלא דהא קא מיבעיא לן מהו שיעשה הקטן שליח לאחרים להביא קרבן זיבה וקרבן צרעת מי נימא מאחר שהוא מטמא בהן כו' או מאחר דאין שליחות לקטן בכל התורה כולה אינו נעשה בהן אפי' שליח:
התיב רבי יודן. דמאי קא מיבעיא לן ודאי אינו נעשה שליח אע''פ שהוא שייך בהן דהרי טבל דיש לקטן טבל ד''ת בתבואה שלו דחייב בתרומות ומעשרות:
אינו פוטר טבלו דברי תורה גרסינן וכן הוא שם. ואפילו הכי אינו פוטר הוא אם תרם טבל של אחרים:
והכא. נמי דאף על פי שהוא שייך בהן אינו נעשה שליח לאחרים:
מהו. שיביא הקטן ביכורים:
כרבי יודא. לרבי יודא דאמר הוקשו ביכורים לקדשי הגבול אינו מביא כשם שהוא אינו תורם. פלוגתא דרבי יודא ורבנן בסוף ביכורים ובפ' ד' דחלה דחכמים אומרי' הביכורים כקדשי המקדש ליתנם לכל כהן ואפילו לכהן שאינו נזהר בחולין בטהרה ולרבי יודה אין נותנים ביכורים אלא לחבר שאוכל חולין בטהרה דהואיל ולא עביד בהו עבודה לא מיזדהרו בהו ודינן כקדשי הגבול שאינן נתנין לכל כהן:
מהו שיביא הקטן חגיגה. אם נימא מאחר שהוא חובה דחגיגת יום טוב הראשון חובה היא אינו מביא:
או מאחר שהוא משנה לשם שלמים. דשלמי חגיגה מיקרו. אי נמי דיוצא בהן משום שלמי שמחה וכדאמרינן פרק קמא דחגיגה דשלמי שמחה אינן חובה במקום שיש בשר:
מביא. כותי פשיטא לך שהוא מביא. לא גרסינן לה בתרומות ואפשר לפ' לפי גי' הספר דסבירא ליה כמאן דאמר גירי אמת הן וכן הא דלעיל גבי קרבן זיבה וצרעת:
ומשנהו לשם שלמים. דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא ושלמים באין נדבה מביא. ולא איפשטו כל הני בעיא:
מהו שיבי' מעשר בהמה גרסינן וכן הוא שם:
אין יסבור כרבי מאיר. אם יסבור האי תנא כרבי מאיר ובתרומות גריס אין יסבור רבי מאיר וכן נראה דהא אליבא דר' מאיר קיימינן ואפשר נמי דאליבא דרבי יוסי קאמר דהא איהו נמי סבירא ליה עד שלא בא לעונת נדרים אין תרומתו תרומה ואם יסבור בזה כרבי מאיר:
מכל מעשרותיכם הקשו כו'. ובריש פרק ט' דבכורות סבר רבי עקיבה להא דהוקשו מעשר דגן ומעשר בהמה זה לזה והתם יליף לה מדכתיב ואת מעשרותיכם בפרשה ראה ממקום שאתה מעלה מעשר דגן כו' וכן נמי הוקשו לענין זה דכשם שאינו מביא מעשר דגן כלומר הוא עצמו אינו מפריש כדלעיל כך אינו מפריש מעשר בהמה:
מהו שיעשה הקטן תמורה. וקאמר אין יסבור כרבי מאיר כו' כלומר הואיל וכבר נפקא לן דאינו מביא מעשר בהמה כן נמי אין עושה תמורה דעיקר תמורה במעשר בהמה כתיבה:
ויסבור כרבי שמעון. כלומר דצריך אכתי נמי להא דרבי שמעוו דאמר סוף פ''ק דתמורה דמעשר בהמה לימד על כל הקדשים לתמורה כדאמר שם מעשר בכלל היה ולמה יצא לומר לך מה מעשר קרבן יחיד יצאו קרבנות ציבור כו' ולהכי קאמר דיסבור נמי כרבי שמעון דאלו מדרבי מאיר לחודי' לא נפקא לן אלא דאינו עושה תמורה במעשר בהמה הואיל דאינו מביא ולרבי שמעון נפקא לן שפיר בכל הקדשים דכשם שאינו מביא מעשר דגן כו' מהיקישא דלעיל. וה''ג כך אינו עושה תמורה וכשם שאינו ממיר בו כך אינו ממיר בכל הקדשים וכן הוא שם:
מהו שיהו חייבין על קדשיו. שהקדיש הקטן ואכל הגדול או הקריב בחוץ:
אין חייבין. ואפילו הגיע לעונת נדרים דסבר מופלא הסמוך לאיש לאו דאורייתא והא דילפינן מאיש כי יפליא לנדור כשהוא מופלא ויודע לפרש לשם מי נדר הוי נדרו נדר והקדשו הקדש מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא:
חייבין. דקסברי מופלא הסמוך לאיש דאורייתא וכן פליגי פ' יוצא דופן דף מ''ו:
וקשיא דרב כהנא כו'. כלומר הא דרב כהנא פליגא על ר' יודה וכן הוא בתרומות דהא ר' יודה פוטר טיבלו מן התורה דהא ס''ל תרומתו תרומה:
ואת אומר אכין. בתמיה דאין נדרו נדר ואין הקדשו הקדש מן התורה אלא מדרבנן והיכי אתי גברא דרבנן ומתקן טיבלא דאורייתא:
כמ''ד. לעיל פ''ג דשביעית והובא לעיל פ' אלמנה לכ''ג הלכה ג' דמאליהן קבלו המעשרות בבית שני וכן תרומה נמי לא הוי בזמן הזה אלא מדרבנן:
Yevamoth
Daf 72b
משנה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ. וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ.
Traduction
R. Eleazar b. Jacob dit (comme règle): chaque fois que la cause d'ajournement provient du mari (499)Lorsque la séparation a été provoquée, non par le fait de son refus, mais par un acte de divorce du mari, ajoute la Guemara., la femme est considérée comme son épouse légitime; lorsque l'obstacle n'est pas suscité par le mari, mais par toute autre cause (500)Par exemple, le refus., la femme n'est pas considérée comme épouse légitime.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ראב''י אומר כל עכבה שהיא מן האיש. כדמפרש בגמ':
משנה: הַמְמֵאֶנֶת בָּאִישׁ הוּא מוּתָּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא מוּתֶּרֶת בִּקְרוֹבָיו וְלֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָה. נָתַן לָהּ גֵּט הוּא אָסוּר בִּקְרוֹבוֹתֶיהָ וְהִיא אֲסוּרָה בִקְרוֹבָיו וּפְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. נָתַן לָהּ גֵּט וְהֶחֱזִירָהּ מֵאֲנָה בוֹ וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּֽרְשָׁה מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. מֵאֲנָה בוֹ וְהֶחֱזִירָהּ נָתַן לָהּ גֵּט וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּֽרְשָּׁה אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. זֶה הַכְּלָל גֵּט אַחַר מֵיאוּן אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. מֵיאוּן אַחַר גֵּט מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.
Traduction
Si une mineure fiancée (comme il vient d'être dit) refuse ce mari, celui-ci pourra épouser les proches parentes de celle-ci (à un degré qui serait interdit si elle était mariée), comme elle peut épouser les proches parents de ce fiancé au même degré, et elle reste apte à épouser un Cohen. Si ce fiancé lui remet un acte de divorce, il est interdit à l'homme d'épouser les proches parentes de cette femme, comme celle-ci ne pourra pas s'unir aux proches parents de son ancien mari, et elle devient impropre à épouser un Cohen. Si après l'avoir répudiée, il l'a reprise, puis la mineure l'a refusé et a épousé un autre, qu'ensuite elle est devenue veuve, ou a été répudiée, le premier mari peut la reprendre (501)L'acte de divorce est alors nul.. Si elle l'a d'abord refusé, puis elle a consenti à l'épouser, qu'ensuite, ayant reçu le divorce, elle en a épousé un autre, dont elle est devenue veuve, ou a été répudiée, elle ne pourra pas retourner au premier mari. Voici la règle générale: si le divorce a suivi le refus, elle ne pourra pas retourner avec le premier mari; si le refus a suivi le divorce, elle peut retourner avec lui -.- (502)La seule phrase de Guemara sur ce se retrouve ci-dessus, 10, 5, en tête. Cf. J., (Gitin 8, 1) ( 49c).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הממאנת כו' נתן לה גט. ואפי' היא קטנה הרי היא כשאר גרושה ופסלה בקרוביו:
מותרת לחזור לו. אע''ג דאם לא החזירה ונשאת לאחר מתוך הגירושין ונתארמלה אסורה לראשון אפ''ה כי החזירה ומיאנה בו אתיא מיאון וגלי עלה דקטנה היא ובטלי' לגט ולא הוי בחזרה שניה כמחזיר גרושתו משנשאת:
זה הכלל. כלומר אפילו גירש' פעמים הרבה והחזירה ומיאנה בו אם נשאת לאחר מתוך גט אסורה לחזור לו ומתוך מיאון מותרת לחזור לו:
משנה: הַמְמֵאֶנֶת בָּאִישׁ וְנִישֵּׂאת לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בוֹ. לְאַחֵר וְגֵירְשָׁהּ לְאַחֵר וּמֵיאֲנָה בוֹ. כָּל שֶׁיָּצָאת מִמֶּנּוּ בְגֵט אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לוֹ. בְּמֵיאוּן מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ.
Traduction
Si une mineure repousse son fiancé, puis en épouse un autre qui la répudie, ensuite elle est fiancée à un troisième qu'elle repousse aussi, puis elle l'est avec un quatrième qui la répudie, il sera admis une thèse générale à l'égard des divers prétendants: ceux qui se seront séparés d'elle par acte de divorce ne pourront plus la reprendre (503)Les conséquences légales de cet acte sont effectives, bien qu'en raison de son état de mineure, elle puisse repousser un fiancé.; ceux qu'elle a rejetés, pour cause de fiançailles en sa minorité, peuvent la reprendre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הממאנת באיש ונשאת כו' לאחר ומיאנה בו. כלומר חזרה ונשאת לשלישי ומיאנה בו:
כל שיצאת ממנו בגט אסורה לחזור לו. אף על פי שיצאת משל אחריו במיאון לא בטלי' לגיטא דידיה הכי דייק לה בבבלי ופריך שם רישא לסיפא כדפרישית לעיל ריש הלכה ב'. ובגמרא דהכא לא דייק הכי:
הלכה: הַמְמֵאֶנֶת כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין בָּהּ אֶלָּא מִשּׁוּם זֵהוֹם כְּהוּנָּה וְאֵין בֵּית דִּין מְזָהֲמִין אוֹתָהּ.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï: le refus (§ 5) n'entraîne qu'un interdit par surcroît de précaution à l'égard du cohen, mais le tribunal ne déclare pas la femme souillée pour lui (504)Le comment. Qorban 'éda est d'avis de supprimer ici cette phrase, répétée selon lui, par erreur, du précédent.. Quant à l'interdit formel, R. Yossé b. R. Aboun spécifie que le divorce devra alors constituer le dernier acte (505)D'après cela, dit le comment. Pné Mosché, il faut accorder le texte de la Mishna avec l'édition du T. Babli, et supprimer la dernière hypothèse, '' ou-miana bô, elle l'a refusé..
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוחנן כו'. כדלעיל:
והוא שיהא הגט בסוף. נראה דלא גריס במתני' לאחר ומיאנה בו דבתרא אלא לאחר וגירשה לאחר ומיאנה לאחר וגירשה ותו לא כדגריס במתני' בנוסחת הבבלי ולא דייק הכא לומר דהיוצאת משום גט אסורה לחזור אפילו היה אחריו מיאון אלא דוקא קתני כל שהיא יוצאת הימנו בגט אסורה לחזור והיינו להאחרון שהיה הגט בסוף ולא היה אחריו מיאון לבטלו והיוצאת במיאון מותרת לחזור לעולם ולפ''ז לא קשה דיוקא דרישא אדסיפא כדקאמר שם ועיין לעיל הלכה ב':
הלכה: רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כול'. תַּנֵּי. רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר כָּל עַכָּבָה שֶׁהִיא מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ בְגֵט. וְכָל עַכָּבָה שֶׁאֵינָהּ מִן הָאִישׁ כְּאִילּוּ אֵינָהּ אִשְׁתּוֹ בְמֵיאוּנִים.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני כו'. לפרושי מתני' דכל עכבה שהיא מן האיש:
בגט. נתן לה גט זו היא עכבה שהוא מן האיש דכיון דלא מיאנה גלתה דעתה שכל מה שהיתה מעכבת אצלו היה בשבילו וכאלו שהיא אשתו היא שנתעכב' משום אישות:
במיאונים. דזו היא עכבה שאינו מן האיש שלא נתעכבה אצלו משום אישות וכאביי בר אבין בבלי פירקין שם וכמתני' דלקמן מפרש לה ואזיל:
הלכה: הַמְמֵאֶנֶת בָּאִישׁ כול'. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אֵין בָּהּ [אֶלָּא] מִשּׁוּם זֵהוֹם כְּהוּנָּה וְאֵין בֵּית דִּין מְזָהֲמִין אוֹתָהּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוחנן כו'. אין בה משום זיהום כהונה. דמיאון לא הוי כריח גט כלל:
ואין ב''ד מזהמין אותה. לכהונה וכה''ג אמר לעיל פ' י' הל' ז':
וְקַשְׁיָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן 72b עַל דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. נִישּׂוּאֶיהָ תוֹרָה הֵפֵר נְדָרֶיהָ תוֹרָה. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֵית כָּאן הֵפֵר נְדָרִים מִן הָדָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן עַל הָדָא דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. רִבִּי נִיסָּא שָׁאַל. וִיהִי כֵן בָּאֲסוּרוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין לוֹקִין עָל הָאֲסוּרוֹת. הֲוֵי הַהִיא דְתַנִינָן תַּמָּן. קוֹדֶם לַזְּמַן הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ. יוֹדְעִין אָנוּ לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ וּלְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ. אֵין נִדְרֵיהֶן נְדָרִים וְאֵין הֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ. אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְשֵׁם מִי נָדַרְנוּ וְלֹא לְשֵׁם מִי הִקְדַּשְׁנוּ. נִדְרֵיהֶן נְדָרִים וְהֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. וְהָדָא מַתְנִיתָא מַהוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּכַהֲנָא בְמַחֲלוֹקֶת. עַל דַּעְתֵין דְּרִבִי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דִּבְרֵי הַכֹּל.
Traduction
Il y a une objection à faire contre R. Yohanan (qui considère comme légale une consécration, ou une énonciation de vœu), selon l'explication précédente de R. Josué, concernant la mineure: si un tel mariage est seulement valable par décision rabbinique, comment le mari peut-il délier la femme de son vœu, qui est d'ordre légal? En effet, répond R. Zeira, il faut supprimer la question d'annulation de vœu, en ce qui concerne R. Yohanan, d'après l'avis de R. Josué. R. Nissa observa: ne peut-on pas dire que cette question des vœux fait partie des interdits (négatifs)? Et, comme R. Yohanan a déclaré que, pour eux, la pénalité des coups de lanière n'est pas applicable, il n'y a pas lieu de retrancher l'annulation des vœux d'après l'avis de R. Josué? (N'est-ce pas qu'une consécration diffère de la question de vœu?) C'est que ce point est conforme à ce qui a été proclamé ailleurs (498)(Nida 5, 6).: '' Avant la puberté (l'âge de onze ans pour une fille, ou douze pour un garçon), bien qu'ils déclarent savoir au nom de qui ils ont émis un vœu, ou consacré une valeur, le vœu est nul, (et la consécration est sans effet); après cette époque, si même ils déclarent ne pas savoir au nom de qui ils ont émis un vœu, ou consacré une valeur, le vœu est valable et la consécration effective '' (il faut donc supprimer la question des vœux, dans l'hypothèse de R. Josué). D'après qui cette Mishna est-elle explicable? D'après l'explication de Cahana (qui ne prononce pas de culpabilité pour avoir pris des objets consacrés hors de la Palestine), il semble y avoir égale tolérance pour les vœux, et c'est un point en discussion; tandis que, selon R. Yohanan et R. Simon b. Lakish, tous admettent que la question de vœu est d'ordre légal (et il ne saurait en être parlé parmi les droits du mari sur la mineure).
Pnei Moshe non traduit
וקשיא דר' יוחנן. דקאמר דהקדשו ונדרו דאורייתא דקס''ד דהקדש ונדר חדא היא דמקדשה בדיבורו:
על דרבי יהושע. דאמר הכא לעיל דזכאי באשתו קטנה בהפרת נדרים:
נשואים דרבנן גרסינן והפר נדרים תורה ואת אמר הכין. בתמיה היאך אתו נשואים דרבנן ומפר לנדרים שהיא מן התורה:
לית כאן הפר נדרים מן הדא דר' יוחנן כו'. סמי מכאן הפרת נדרים לר' יוחנן בדברי ר' יהושע:
ויהי כן באסורות. בתמי' דקמדמית נדרים להקדשות דשאני נדרים לר' יוחנן דלדידיה לא לקי על לאו דלא יחל דנדרים דר' יוחנן אמר לקמן בריש נדרים ובריש נזיר דאין לוקין על האסורות היינו קונמות שאסר עליו שאינן אלא משום איסור בל יחל כדמפרשינן שם והילכך הוא מפר נדריה דנדרי' בעלמא נמי אין לוקין עליהן ולא חמירי כהקדשות והשתא אפי' דגרסינן בדברי ר' יהושע הפרת נדרי' לא קשיא על דר' יוחנן:
ומשני הוי הדא דתנינן תמן. פ' יוצא דופן שם:
קודם לזמן הזה. היינו בשנת י''א לקטנה ובשנת י''ב לקטן:
אע''פ כו'. א''כ ע''כ ש''מ דמדמינן נדרים להקדשות:
לאחר הזמן הזה. לאחר י''ב לתינוקת וי''ג לקטן דבתוך הזמן הזה קאמר שם דנבדקין אם יודעין הן ואם כן על כרחך דסמי מכאן הפרת נדרי' בדברי ר' יהושע לר' יוחנן:
והדא מתניתא מהו. כמאן אתיא:
על דעתיה דכהנא במחלוקת. דלא אתיא כר' יהושע דהרי לרב כהנא דאמר אין חייבין ואפי' בהגיעו לעונת נדרי' וגריס נמי בדברי ר' יהושע זכאי בהפרת נדרים דאלמא דנדרי' דרבנן נינהו בקטנה בת מיאון והוא קודם י''ב ואע''ג דיודעת לשם מי נדרה דסתמא קאמר והתם קתני דבתוך הזמן הזה נדריה קיימין אם יודעת לשם מי נדרה:
ועל דעתיה דר''י ור''ל. דלא גרסי בדברי רבי יהושע בהפרת נדרי' משום דנדרים קיימין ד''ת ולא אתו נשואי' דרבנן כו' אתיא כדברי הכל ואפי' כרבי יהושע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source