בֶּן שְׁמוֹנֶה הֲרֵי הוּא כְאֶבֶן וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתוֹ בַשַּׁבָּת. אֲבָל אִמּוֹ שׁוֹחָה עָלָיו וּמֵינִיקָתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. אִילֵּין תִּינּוֹקוֹת סְפֵיקוֹת מַהוּ לְחַלֵּל עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִי בּוּן. וְיֵאוּת. מַה נַפְשֵׁךְ. בֶּן תִּשְּׁעָה הוּא יִמּוֹל. בֶּן שְׁמוֹנֶה נַעֲשֶׂה כִמְחַתֵּךְ בָּשָׂר שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ. רַבָּנִן דְּקַיסָרִין אָֽמְרֵי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר דֹּסַאיי שָׁאַל. מִי אָמַר שֶׁמּוּתָּר לַחְתּוֹךְ בָּשָׂר שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבנן כו'. שאל על זה מי אמר לך דמותר לעשות כן ולחתוך שלא לצורך. אבל בבבלי פ' ר' אליעזר דמילה דף קל''ו מסקינן להאי טעמא דמש''ה מותר בכל התינוקות אליבא דר' שמעון בן גמליאל דכל ששהה ל' יום ספיקא הוי אלא דבספק בן ח' אין מלין בשבת מהאי טעמא לדעת הרמב''ם ז''ל:
ויאות. דשפיר מהלינן דמה נפשך כדמסיק אם בן ט' הוא ימול ואם בן ח' נעשה כמחתך בשר בעלמא שלא לצורך:
אלו תינוקות ספיקות. ספק בן ח' או בן ט' מהו לחלל את השבת ולמול אותן:
ומיניקתו. מפני הסכנה דאיכא נמי סכנת אמו שלא ירבה חלב הדדין:
בן שמנה כו'. ברייתא פרק הערל שם:
תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אוֹנְנִין וּמִיטַּמְּאִין עַל הַסָּפֵק. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הוּא אוֹנֵן עֲלֵיהֶן וְהֵם אוֹנְנִין עָלָיו. רִבִּי אַשְׁייָן בַּר יָקִים הֲוָה לֵיהּ עוֹבְדָא. שָׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי אֲמַר לֵיהּ. לֵית צְרִיךְ. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן. אָמַר רִבִּי חִייָה. אוֹנְנִין וּמִיטַּמְּאִין עַל הַסָּפֵק. סֵימָנִין הָיוּ נִיכָּרִין. לֹא כֵן אָֽמְרִין חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. סֵימָנִין בֶּן שְׁמוֹנֶה אֵין עוֹשִׂין מַעֲשֶׂה. 65a סֵימָן הָיָה לוֹ שֶׁבָּעַל וּפֵירַשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אוננין. שחייבין בדין אונן על הספק:
ומטמאין על הספק. לאו בספיקא דמתני' איירי אלא ספק בן ח' ספק בן ט':
מתני' אמרה כן. דאוננין על הספק דתנינן הוא אונן והם אוננים עליו והכא ספק הוי:
הוה ליה עובדא. שמת לו תינוק א' וספק הוי:
לית צריך. אתה לנהוג אנינות ואבילות:
ופריך לא כן כו' סימנין בן שמנה אין עושין מעשה. אף על פי שגמרו שערו וציפרניו אין סומכין עליהן להשוותו לבן קיימא עד שיהא בן עשרים כדאמר בבבלי פרק הערל דף פ':
סימנין היו ניכרין. הא דר''ח מיירי שיש בו סימנין וקס''ד דגמרו שערו וציפרניו וסומכין על זה שכלו חדשיו:
ומשני סימן היה לו. דבהכי מיירי שבעל ופירש דודאי סימן גמור הוא לסמוך שכלו חדשיו והא דקרי לה ספיקות משום דלא אישתהי ל' יום דבעלמא ספיקא קרי לה כרשב''ג לקמן היכא דלא שהה ל' יום ולהכי קרי לה נמי בברייתא ספיקות אף על גב דקים לי':
תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר. כָּל הַמִּתְקַייֵם בָּאָדָם שְׁלֹשִׁים יוֹם אֵינוֹ נֶפֶל. וּפְדוּיָיו מִבֶּן חוֹדֶשׁ תִּפְדֶּה. וּבְהֵמָה שְׁמוֹנָה יָמִים אֵין זֶה נֶפֶל. וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְהָֽלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַי֨י. תַּמָּן אָֽמְרֵי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. הֲלָכָה כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רִבִּי בָּא. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁלֹּא נוֹלַד לֶחֳדָשָׁיו. אֲבָל אִם נוֹלַד לְחֳדָשָׁיו גַּם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מוֹדֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובהמה שמנה ימים. ויום שמנה כלאחר שמנה וכ''כ התוס' שם:
מה פליגין. לא נחלקו אלא בשלא נולד לחדשיו דלא קים לן שכלו חדשיו אבל אם כלו חדשיו אף רבי שמעון בן גמליאל מודה דלא צריך ל' יום. וכן מוכח התם מעובדא דרב אשי:
שלשים יום. שלימין:
ופדויו מבן חודש. מדתלי בהכי ש''מ שעכשיו נתברר שהוא בן קיימא ולא קודם לכן:
תני רבי שמעון בן גמליאל כו'. פ' ר''א דמילה שם:
הִכָּה אֶת זֶה וְחָזַר וְהִכָּה אֶת זֶה. קִילֵּל אֶת זֶה וְחָזַר וְקִילֵּל אֶת זֶה פָּטוּר. רִבִּי חֲנַנְיָה בָּעֵי. לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלַּגָּלִיּוֹת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל הַסָּפֵק. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵין מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל הַסָּפֵק. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא אָמַר רִבִּי. לֵית הִיא פְלִיגָא. תַּמָּן אֶיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עָלָיו. בְּרַם הָכָא אֵי אֶיפְשַׁר לָךְ לַעֲמוֹד עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכה את זה כו'. אמתני' קאי דקתני פטור על מכתו כו' דוקא בשהכה או קילל זא''ז דהוי התראת ספק. וברייתא היא ג''כ בבבלי פירקין:
לית הדא פליגא. אם מתניתא לא פליגא על ר' יוחנן דס''ל התראת ספק שמה התראה:
דאיתפלגון. דפליגי בב' י''ט של גליות אם עשה בהן מלאכה דר''י אומר דלוקה דמקבלין התראת ספק:
ור''ל כו'. וכן פליגי בבלי פ' אלו הן הלוקין:
ומשני ר' חנינא א''ר דלית היא פליגא. על ר''י דשאני הכא ומודה בה ר' יוחנן:
תמן איפשר כו'. דהתם הרי אפשר לעמוד על הספק אחר שיוודע להם מתי קדשו ב''ד את החדש וכשנודע אגלאי מילתא למפרע דהתראה הוי ולא חשיבה התראת ספק בכה''ג אף על גב דבשעת התראה היה ספק:
ברם הכא הרי אי אפשר לך לעמוד עליו. מי הוא אביו ואפילו ר''י מודה בה:
הִכָּה שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת קִילֵּל שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דִּתְנָן תַּמָּן. אָכַל מִזֶּה כְזַיִת וּמִזֶּה כְזַיִת סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. רִבִּי יוּדָה אָמַר. אֵינוֹ סוֹפֵג אֶלָּא אַרְבָּעִים. אָמַר רִבִּי קְרוּסְפִּי. אֵינָהּ מוּחְלֶפֶת. תַּמָּן עִיקָּר לָאוִין סָפֵק הָיָה. בְּרַם הָכָא וַודַּאי הָיָה וְנִסְתַּפֵּק לוֹ. רִבִּי יוּדָה בָּעֵי. מֵעַתָּה נְבֵילָה שֶׁבִּיטְּלָהּ בִּשְׁחִיטָה. מֵאַחַר שֶׁוַודַּאי הָיָה וְנִסְתַּפֵּק לוֹ אָכַל מִמֶּנָּה יְהֵא פָטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בִשְׁאָר כָּל הַסְּפֵיקוֹת שֶׁהוּא פָטוּר. בְּרַם הָכָא קִרְיֵי דָרַשׁ רִבִּי יוּדָה. אָבִיו וַודַּאי וְלֹא סָפֵק. אִמּוֹ וַודַּאי וְלֹא סָפֵק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''י פוטר. כדדריש לה מקרא לקמן:
הכה שניהן כאחת כו' חייב. דהתראת ודאי היא:
מחלפה שיטתיה דר' יודה. וקשיא דידיה אדידי':
דתנן תמן. פ' גיד הנשה נוהג בשל ימין ובשל שמאל ר' יודה אומר אינו נוהג אלא בשל אחת ותנינן שם אכל מזה כו' משל ימין ומשל שמאל סופג פ':
אינו סופג אלא ארבעים. וסבירא ליה להאי תלמודא דלר''י ספוקי מספקא ליה באיזו נוהג כדלקמן ואפילו הכי קאמר סופג מ' אלמא דלר''י היכי דודאי איסורא עבד אע''פ שנסתפק לנו באיזה מהן חייב והכא נמי אם הכה בבת אחת אמאי פטור לר' יודא:
ומשני ר' קרוספי דאינה מוחלפת דתמן עיקר לאוין ספק היה. כלומר לר''י עיקר לאו דגיד הנשה נסתפק לנו באיזו נוהג ואסרינן בשניהם מספיקא וכשאכל שניהם ודאי איסורא קאכיל והילכך חייב:
ברם הכא ודאי היה. כלומר שהיה לנו לידע איזו אביו והיינו כשאר אב מחזקה:
ונסתפק לו. ואירע ספק זה וכלומר דעיקר האיסור נצטוה על אביו חזקה ולא על הספק וכדלקמן:
מעתה נבילה שביטלה בשחוטה. כלומר שנתערבה בשחיטה ולא נודע איזו היא ואכל שתיהן ונימא נמי מאחר שודאי היה ונסתפק לו עכשיו שיהא פטור בתמיה והרי ודאי אכל נבילה:
וקאמר ר' יוסי דמודה ר''י בשאר כל הספיקות שהוא חייב גרסי'. כלומר בכה''ג דודאי אכל האיסור אעפ''י שספק איזו היא:
ברם הכא. היינו טעמי' דר''י דקרא דריש דאביו ודאי כתיב ולא הספק. אמו אגב גררא נסבה א''נ דכמו אמו ודאי כן אביו וכלומר דלא נצטוה מתחלה על גוונא שיש ספק באביו איזה הוא ואע''ג דהכה שניהן כא' פטור:
וְעוֹלֶה בְמִשְׁמָרוֹ שֶׁלָּּזֶה וְשֶׁלָּזֶה. 65b לֹא יַעֲלֶה. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. מִפְּנֵי פְגַם מִשְׁפָּחָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועולה כו'. ופריך לא יעלה מאחר דאינו חולק:
מפני פגם המשפחה. דהללו משפחות בושין עליו שאומרין עליו פסול לעבודה הוא. וכן הוא בבלי שם:
תַּנֵּי. וְהֵן שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן בֵּית אַב אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני והן. הא דקתני שניהם של משמר א' נוטל חלק א'. ודוקא שיהיו שניהן בית אב א' דאי לאו הכי בית אבות מדחי ליה וכדאמר שם:
סליק פירקא בס''ד
משנה: מִצְוַת חֲלִיצָה בִשְׁלֹשָׁה דַייָנִים וַאֲפִילוּ שְׁלָשְׁתָּן הֶדְיוֹטוֹת. חָֽלְצָה בְמַנְעָל חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה בְּאִמְפִּילִייָא חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה. בְּסַנְדָּל שֶׁיֵּשׁ לוֹ עָקֵב כָּשֵׁר וְשֶׁאֵין לוֹ עָקֵב פָּסוּל. מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה חֲלִיצָתָהּ כְּשֵׁרָה מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַעֲלָה חֲלִיצָתָהּ פְּסוּלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' מצות חליצה בג' דיינין ואפי' בג' הדיוטות. שאינן מסנהדרין ובבבלי מפרש הא דקרי להו דיינין שצריך שיודעין להקרות הפסוקים כעין דייני':
במנעל. של עור רך חליצתה כשירה אבל לכתחילה לא כדאמר התם טעמא גזירה שמא יחלוץ במנעל מרופט שנקרע מלמעלה דאפילו כי קרוע מייתב אכרעי' הואיל והוא רך ואנן מידי דמגין בעינן והא ליכא אבל סנדל שהוא של עור קשה וכי קרוע לא מייתב אכרעיה ליכא למיגזר שמא יחלוץ בסנדל הקרוע הלכך עיקר חליצה בסנדל היא:
באמפולייא. כמין בתי רגלים של בגד:
חליצתו פסולה. דמידי דמגין בעינן דכתיב הכא נעלו וכתיב התם ואנעלך תחש והוא עור:
שיש לו עקב. עור של סנדל המכסה את גובה הרגל שכנגד שוקיו מאחוריו:
מן הארכובה ולמעלה. שהיו רצועות המנעל קשורות למעלה מן הארכובה חליצתה פסולה דכתיב מעל רגלו ולא מעל דמעל:
הלכה: מִצְוַת חֲלִיצָה בִשְׁלֹשָׁה דַייָנִים כול'. כְּתִיב זְקֵינִים וְאַתְּ אָמַר הֶדְיוֹטוֹת. מִצְוָה בִזְקֵינִים. מְנַיִין אֲפִילוּ הֶדְיוֹטוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר חֲלוּץ הַנָּעַל מִכָּל מָקוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואת אמר הדיוטות. בתמיה:
ומשני מצוה. לכתחילה בזקנים קאמר קרא:
ומנין אפי' הדיוטות. אם לא ימצא זקנים:
ת''ל חלוץ הנעל מ''מ. אריש' דקרא דכתיב ונקרא שמו בישראל ישראל כל דהו. וכן דריש בבבלי ריש פירקין לר' יודה:
גמ' כתיב זקנים. ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בְגֵרִים פְּסוּלָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. כְּמָאן דְּאָמַר. בְּיִשְׂרָאֵל לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים פְּסוּלָה. כְּמָאן דְּאָמַר. בְּיִשְׂרָאֵל פְּרָט לַגֵּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואית תנא תני חליצה בגרים פסולה. וכשיטת הבבלי דליכא שם למ''ד דכשירה:
כמ''ד בישראל לרבות. דאיהו דריש האי בישראל לרבית הגרים אתא כדדרשינן בעלמא לרבות וכדלקמן:
הָכָא אַתְּ אוֹמֵר. פְּרָט לַגֵּרִים. וְהָכָא אַתְּ אוֹמֵר. לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים. תַּמָּן הָאֶזְרַח פְּרָט לַגֵּירִים. בְּיִשְׂרָאֵל פְּרָט לַגֵּרִים. מִיעוּט אַחַר מִיעוּט לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים. בְּרַם הָכָא בְּיִשְׂרָאֵל לֹא גֵרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פרט לגרים. וכדדריש התם ואפילו אמו מישראל עד שיהא אביו ואמו מישראל:
ופריך להאי מ''ד דלמעט אתא הכא אמר. בישראל פרט לגרים:
והכא. בסוכה דכתיב האזרח בישראל ודרשינן לרבית את הגרים וכדאמרינן בבבלי סוכה דף כ''ח דקרא לרבות גרים הוא דאתא:
ומשני תמן. תרי מיעוטי כתיבי האזרח פרט לגרים וכן בישראל ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות:
ברם הכא. חדא בישראל כתיבא ודרשינן למעט הגרים. וצ''ל להאי מ''ד דלרבות הוא דס''ל כדדריש התם האזרח להוציא את הנשים ודרשינן מחד בישראל לרבו' הגרים וה''נ כן:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם פְּסוּלָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם כְּשֵׁירָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם פְּסוּלָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים פְּסוּלָה. מָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בִשְׁנַיִם כְּשֵׁירָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. אֲפִילוּ כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה מוֹדֵיי בִשְּׁנַיִם שֶׁהִיא פְסוּלָה. שֶׁהֲרֵי דִינֵי מָמוֹנוֹת כְּשֵׁירָה בְגֵירִים וּפְסוּלִין בִּשְׁנַיִם.
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה כְּשֵׁירָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה פְּסוּלָה. מָאן דְּאָמַר. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה כְּשֵׁירָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. מָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בַלַּיְלָה פְּסוּלָה. כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים פְּסוּלָה. אֲפִילוּ כְּמָאן דָּמַר. חֲלִיצָה בְגֵרִים כְּשֵׁירָה. מוֹדֵיי בַלַּיְלָה שֶׁהִיא פְסוּלָה. שֶׁהֲרֵי דִינֵי מָמוֹנוֹת כְּשֵׁירִין בְגֵירִים וּפְסוּלִין בַּלַּילָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית תניי תני כו'. פלוגתא היא לקמן במתני':
כמ''ד חליצה בגרים פסולה. דמדפסיל בגרים ש''מ ב''ד מעליא בעינן ואין ב''ד פחות מג':
ודחי הש''ס דלא היא דאפי' למ''ד חליצה בגרים כשרה מודה בשנים דפסול שהרי מצינו בדיני ממונות דכשרה בגרים אפילו לישראל ואפ''ה בשנים פסולה כדתנן דיני ממונות בשלשה והה''ד בחליצה:
אית כו'. כדלעיל:
ופסולין בלילה. לתחילת דין:
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. וְהֵן שֶׁיְּהוּ הַדַּייָנִים יוֹדְעִין לַקְרוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ אֵין הַדַּייָנִים יוֹדְעִין לַקְרוֹת. מָאן דְּאָמַר. וְהֵן שֶׁיְּהוּ הַדַּייָנִים יוֹדְעִין לַקְרוֹת. עַד שֶׁלֹּא סָֽמְכוּהוּ לַמִּקְרָא. וּמָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ אֵין הַדַּייָנִים יוֹדְעִין לַקְרוֹת. מִשֶּׁסָּֽמְכוּהוּ לַמִּקְרָא. וְעָֽנְתָה וְאָֽמְרָה. אֵין עוֹנָה אֶלָּא מִפִּי אֶחָד. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וּבִלְבַד מִפִּי הַדַּייָן. וְלָא עָֽבְדִין כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יודעים לקרות. להקרות להיבם ויבמה הפסוקים לא חפצתי לקחתה וגו' בלשון הקודש:
ה''ג מ''ד אפי' אין הדיינים יודעים לקרות עד שלא סמכוהו למקרא ומ''ד והן. דדוקא שיהו כו' משסמכוהו למקרא:
משסמכוהו למקרא. משמצאו רמז וסמך לזה מן המקרא דצריך להקרותם ולא שיאמרו מעצמן דכתיב וענתה ואמרה אין לשון עונה אלא אם הוא מפי אחר שמקרא אותו והוא עונה אחריו:
ולא עבדין כן. לא נהגו כן אלא אפי' מפי אחר. ובבבלי משמע דדוקא הדיינים מקרין אותו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source