וּמַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוּדָה. לא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו. זוֹ אֵשֶׁת אָבִיו. וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו. זוֹ אֲנוּסָתוֹ. מַה מְקַייְמִין רַבָּנִן כְּנַף אָבִיו. תַּמָּן אָֽמְרִין וְלָא יָֽדְעִין מִן מַה שְׁמוּעָה. זוֹ כְנַף הַסְּמוּכָה לְאָבִיו. בְּלֹא כָךְ אֵינוֹ חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. אָמַר רִבִּי הִילָא. לְהַתְרָייָה. שֶׁאִם הִתְרוּ בָהּ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב לוֹקֶה. מִשּׁוּם כְּנַף אָבִיו לוֹקֶה. מוֹדֶה רִבִּי יְהוּדָה בְמַכּוֹת. מוֹדֶה רִבִּי יְהוּדָה בְקָרְבָּן. מוֹדֶה רִבִּי יְהוּדָה בִּשְׁאָר כָּל הַסְּפֵיקוֹת שֶׁהוּא פָטוּר. מוֹדֶה רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאִים קִידְּשָׁהּ שֶׁתָּֽפְסוּ בָהּ קִידּוּשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאם קידשה. לאנוסת אביו שתפסו בה קידושין וצריכה גט:
בשאר כל הספיקות. ובסנהדרין גריס בשאר כל האנשים ועיקר כלומר בשאר כל העריות כגון אנוסת אביו וכיוצא בהן:
שהוא פטור. כלומר מותר דלא אסר אלא באנוסת אביו מההיא דרשא דלעיל:
דכתיב לא יקח וגו' כנף אביו זו אנוסתו. דכנף שראה אביו ואפי' אנוסתו לא יגלה:
מה כו' תמן אמרין. בבבל אומרים לתרץ אליבא דרבנן:
ולא יודעין כו'. ולא ידענו ממי באה שמועה זו דקשיא לן עלה כדלקמיה:
כנף הסמוכה לאביו. דבבבל אומרין לרבנן דכנף הסמוכה כלומר שהיא סמוכה וראוי' לאביו והיא שומרת יבם שלו כדאמר בבבלי ריש פירקין:
בלא כך כו'. וקשיא דהא בלא כך אינו חייב עליה משום אשת אב בתמיה דהא זקוקה כאשתו דמיא:
א''ר הילא. דל''ק דלהתריי' נ''מ שאם התרו בו משום אשת אב או משום כנף אב לוקה ואם התרו בו משום שניהם לוקה שתים וכדאמר התם על דמקשה ותיפוק לי' משום דודתו לעבור עליו בשני לאוין:
מודה ר''י במכות כו'. דלא אמר אלא דאסור באנוסת אביו אבל אינו לוקה ואינו מביא קרבן:
ומ''ט דר' יודה. במתני' דאוסר אנוסת אביו:
רִבִּי אַבָּהוּ רִבִּי לָֽעְזָר בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. שְׁנֵי לָאוִין וְכָרֶת אֶחָד לָאוִין חוֹלְקִין כְּרִיתוּת. מַאי טַעֲמָא עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ וּבְמַתְכּוּנְתָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמוֹהוּ. וּכְתִיב אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמוֹהוּ. הֲרֵי כָאן שְׁנֵי לָאוִין וְכָרֶת אֶחָד. לָאוִין חוֹלְקִין כְּרִיתוּת. 62a וּכְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. לְמֵידִין מִקַּל וָחוֹמֶר וְאֵין עוֹנְשִּׁין מִקַּל וָחוֹמֶר. מְנָן לֵיהּ. וְאַתְייָה כְהַהִיא דְתַנֵּי חִזְקִיָה. וּבַת כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר אִישׁ. לְהָבִיא אֶת הַבָּא עַל בַּת בִּתּוֹ מִן הָאוֹנְסִין שֶׁתְּהֵא בִשְׂרֵיפָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אֲפִילוּ לְאַזְהָרָה אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שני לאוין וכרת אחד. כל מקום שאתה מוצא בכתוב כן אע''פ שכרת אחד כתיבה הלאוין חולקין כריתות ואם עשאן שניהם בהעלם א' חייב שתים:
מה טעמא. כלומר היכן מצינו דכתיב במפטם שמן המשחה והסך על בשר אדם וגו' וכתיב איש אשר ירקח כמוהו ונכרתה וגו' הרי כאן כו' וחולקין הלאוין לכריתות לחילוק חטאות. והכי אמרינן בריש כריתות ובבבלי מכות:
וכר' ישמעאל. לעיל קאי דילפינן בתו מק''ו דבת בתו וקאמר לר''י דאמר למדין ואין עונשין מק''ו:
מנן ליה. בתו מנין לו ולית ליה לר' ישמעאל דגלויי מילתא בעלמא הוא:
וקאמר אתייא לר' ישמעאל כההיא כו' ובת כהן. הוה ליה למיכתב ומה ת''ל ובת איש כהן להביא את הבא על בת בתו מן האונסין כו' כלומר בת איש היא ואינה בת אשתו אלא מן האונסין כי תחל לזנות את אביה כנומר מאביה בשרפה:
אפילו לאזהרה את ש''מ. דהא לאזהרה נמי אין למדין מבת בתו דאין מזהירין מן הדין אלא את שמע מינה מהאי קרא דכתיב אל תחלל את בתך ודרשינן זו אזהרה לבתו מאנוסתו אל תחללה בזנות וכדר' אילעאי בבבלי סנהדרין שם:
רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַהוּ שֶׁיְּהֵא הַוְולָד מַמְזֶר כְּרִבִּי יוּדָה. אָמַר לֵיהּ. לֹא יָבוֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה הִפְסִיק הָעִנְייָן. הִפְסִיק הָעִנְייָן לְעִנְייָן אֵשֶׁת אַב. אָמַר לֵיהּ. אֵשֶׁת אַב בִּכְלַל כָּל הָעֲרָיוֹת הָייְתָה וְיָצָאת מִכְּלָלָהּ לְלַמֵּד עַל כָּל הָעֲרָיוֹת לְמַמְזֵר. וְתֵצֵא אֵשֶׁת אָב וּתְלַמֵּד עַל כָּל הָעֲרָיוֹת מִמַּמְזֵר. וְתֵצֵא אֲנוּסָה וּתְלַמֵּד עַל כָּל הָאוֹנְסִין לְאִיסּוּר. אָמַר לֵיהּ. אֵשֶׁת אַב בִּכְלָל כָּל הָעֲרָיוֹת הָֽייְתָה וְיָצָאת מִכְּלָלָהּ לְלַמֵּד עַל כָּל הָעֲרָיוֹת לְמַמְזֵר. אִית לָךְ לְמֵימַר הָכָא אֲנוּסָה בִּכְלָל כָּל הָאוֹנְסִין הָייְתָה וְיָצָאת מִכְּלָלָהּ לְלַמֵּד עַל כָּל הָאוֹנְסִין לְאִיסּוּר. וְתֵצֵא אֵשֶׁת אַב וּתְלַמֵּד עַל כָּל אֲנוּסָתָהּ. אָמַר לֵיהּ. אִם אֵשֶׁת אַב הִיא אֵינָהּ אֲנוּסָה. וְאִם אֲנוּסָה הִיא אֵינָהּ אֵשֶׁת אַב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אית לך למימר. אבל יש לך למימר דאנוסה בכלל כו' בתמיה דהיכן מצינו אזהר' לאונסין דנימא בכלל היתה:
מהו שיהא הולד ממזר לר''י. באנוסת אביו:
לא יבא פצוע דכא הפסיק הענין. בין ולא יגלה כנף אביו ללא יבא ממזר לומר לך דאנוסת אביו אין הולד ממזר:
ופריך הפסיק הענין לאשת האב. דהא בחד קרא כתיבי לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו ונימא נמי דהפסיק הענין מאשת אב דלא הוי ממזר:
אשת אב בכלל כל העריות. דכבר מפורשת בפ' עריות:
ויצאת כו'. כלו' דממנה למדו על כל עריות. דח''כ דהוי ממזר וכדאמרי' סוף החולץ:
ותצא כו'. דנימא דיצאת אשת אב ללמד על כל העריות לממזר:
ותצא אנוסה. קרא דלא יגלה כנף אביו ללמד נמי על כל האונסין של עריות לאיסור:
א''ל. לא דמי דבשלמא אשת אב בכלל כל העריו' היתה והילכך אמרינן ויצאת מכללה כו':
ותצא אשת אב ותלמד על כל. נימא דאשת אב גופה מלמד על כל הכתוב דכתיבא בה על עריות לממזר ועל האונסין לאיסור:
אנוסתה. כלומר ואנוסתה נמי תלמד:
א''ל. דלא שייך לומר כן דהרי חלוקין הן:
אם אשת אב היא לא מיקריא אנוסת אב כו'. ולאו כחדא הוו ללמד זה על זה:
משנה: גִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּייְרוּ בָנֶיהָ עִמָּהּ לֹא חוֹלְצִין וְלֹא מְייַבְּמִין אֲפִילוּ הוֹרָתוֹ שֶּׁל רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא בִקְדוּשָּׁה וְלֵידָתוֹ בִקְדוּשָּׁה וְהַשֵּׁינִי הוֹרָתוֹ וְלֵידָתוֹ בִקְדוּשָּׁה וְכֵן שִׁפְחָה שֶׁנִּשְׁתַּחְרְרוּ בָנֶיהָ עִמָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' גיורת שנתגיירו בניה עמה. והורתן ולידתן שלא בקדושה:
לא חולצין כו'. דאחוה מן האב בעינן וגרים אין להם שאר מן האב דרחמנא אפקרי' לזרעי' כזרע בהמה שנאמר וזרמת סוסים זרמתם:
אפי' הורתו של ראשון כו' כדמפרש בבבלי דאפילו השני הורתו ולידתו בקדושה והוי אמינא דכשתי אמהות דמי ותיהוי עליה כנכרית בעלמ' ואי בעי לייבומי מייבם קמ''ל דאפ''ה אסור' וקיימא עליה באיסור אשת אח:
הלכה: גִּיּוֹרֶת שֶׁנִּתְגַּייְרָהּ כול'. וַהֲלֹא הַגֵּר חַייָב עַל אִמּוֹ וְאֵינוֹ חַייָב עַל אָבִיו כְּדִבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. 62b אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל. אֵת שֶׁהוּא חַייָב עַל אִמּוֹ חַייָב עַל אָבִיו. וְאֵת שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל אִמּוֹ אֵינוֹ חַייָב עַל אָבִיו. מוֹדֶה רִבִּי עֲקִיבָה בִשְׁתּוּקִי שֶׁהוּא חַייָב עַל אִמּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַייָב עַל אָבִיו. רִבּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מַה פְלִיגִין. בְּגֵר שֶׁהָֽיְתָה הוֹרָתוֹ שֶּׁלֹּא בִקְדוּשָּׁה וְלֵידָתוֹ בִקְדוּשָּׁה. אֲבָל בְּגֵר שֶׁהָֽיְתָה הוֹרָתוֹ וְלֵידָתוֹ בִקְדוּשָּׁה אַף רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי מוֹדֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא בגר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. כלומר אף על פי שלידתו בקדושה:
גמ' והלא הגר כו'. ברייתא היא בת''כ בפ' קדושים פ' ט' ורישא דברייתא הכי היא אביו ואמו קלל מה ת''ל. דהלא כבר נאמר אשר יקלל את אביו ואת אמו. לפי שנאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת יכול לא יהי' חייב עד שיקלל שניהם בבת אחת ת''ל אביו קלל אמו קלל אפי' אחד מהם. דברישא דקרא סמך קלל לאביו והכא לאמו לומר לך אפי' קלל א' מהם חייב:
והלא הגר חייב על אמו ואינו חייב על אביו. כלו' מכאן נשמע דהגר חייב על אמו אע''פ שאין חייב על אביו דאין אבות לעכומ''ז דהרי אפילו על אחד מהן חייב:
ר''ע אומר אביו ואמו קלל את שהוא חייב על אביו חייב על אמו גרסינן וכן הוא התם. כלומר דלהכי אתי ייתורא דקרא אביו וגו' ללמדך על הגר שאינו חייב על קללת אמו הואיל ואין חייב על קללת אביו. ולר''ע נפקא ליה דאין צריך לקלל שניהם מדר' יונתן דאמר משמע זה בפני עצמו כו' עד שיפרוט לך הכתוב יחדיו:
מודה ר''ע בשתוקי כו'. דוקא בגר דאביו ידוע ואינו חייב על אביו קאמר דאינו חייב על אמו לאפוקי שתוקי דטעמא דאינו חייב על אביו משום דלא ידעינן מנו:
מה פליגין. ע''כ לא פליגי רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבה דרבי יוסי הגלילי מחלק דמצינו דחייב על אמו ולא על אביו ורבי עקיבה אינו מחלק:
אף ר''י הגלילי מודה. דאין חילוק וחייב נמי על אביו כשם שהוא חייב על אמו והאי מודה לאו מודה לר''ע הוא אלא דכמו דר''ע אינו מחלק בהורתו שלא בקדושה דפטור אף על אמו כן נמי לר''י הגלילי בהורתו ולידתו בקדושה דחייב נמי על אביו:
רִבִּי יָסָא אֲזַל לְחָמץ. אַתּוֹן וּשְׁאָלוֹן לֵיהּ. אִילֵּין דְּבַר עַשְׁתֵּין. גֵּירִין מַהוּ שֶׁיִּיבְּמוּ. אָמַר לוֹן. כֵּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אָסוּר. הֲווֹן בְּעָייָן מֵימַר. בְּאִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בָּנִים. אֲבָל בְּאִשָּׁה שֶׁאֵין לָהּ בָּנִים. מַה נַפְשֵׁךְ. אֵשֶׁת אָחִיו יִיבֵּם. וְאִם אֵינָהּ אֵשֶׁת אָחִיו יְהֵא כְנוֹשֵׂא אִשָּׁה מִן הַשּׁוּק. אָתָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן. אֲפִילוּ כֵן אָסוּר. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. מִצְוַת יִיבּוּם רָאִינוּ בְגֵרִים. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בִּזְמָן שֶׁהִכִּירָהּ מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר. אֲבָל אִם לֹא הִכִּירָהּ מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא כְנוֹשֵׂא אִשָּׁה מִן הַשּׁוּק.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אבל. אם לא בעלה לאחר מכאן כ''ע מודים שהוא מותר דהוי כנושא אשה מן השוק דאין אישות לעכומ''ז וקמ''ל דלא ניגזור אטו כשבא עליה לאתר שנתגייר. וכה''ג אמרינן בבבלי דף צ''ח:
בזמן שהכירה. שבא עליה אחיו לאחר שנתגייר:
אתא ר' יעקב. וקאמ' דלא היא דאפי' כן אסור אפי' באחין מן האב דלא יאמרו מצות יבום ראינו נוהגין בגרין ואתו למימר דיש בהן תורת יבום ואם יקדשנה אחר אתו לאפוקה למ''ד דאין קידושין תופסין ביבמה:
לחמץ. שם מקום:
אילין דבר עשתין. שם משפחה אחת וגרין היו:
מהו שייבמו. וממתני' דקתני לא חולצין ולא מייבמין ליכא למיפשט דאיכא למימר לאו משום דאסירי אלא שאינן בתורת חליצה ויבום ושריא לעלמא ואינהו נמי שרו בנשותיהן זה לזה וכן אמר בבבלי גבי יודן אמתא לחד תרוצא התם:
הוון בעיין מימר. היו בני הישיבה רוצין לומר הא דאמר ר' יוחנן אסור דוקא באשה שיש לה בנים כלומר באחין מן האם דכאשה שיש לה בנים הוי דהא לא שייך כאן תורת יבום ומטעמא דשמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה שהרי בעכומ''ז יש להן שאר מן האם:
אבל באשה שאין לה בנים. כלומר היכי דשייכא תורת יבום באין לה בנים והיינו באחין מן האב מותר דהא אין להן שאר אב וטעמא דשמא יאמרו ליכא דבגיותן נמי אין להם שאר האב ומה נפשך מותר:
דאם אשת אחיו. מייבם אותה שפיר כלומר אם חשבינן אותה כאשת אחיו:
ואם כו'. דלא הוי כאשת אחיו מותר נמי דהוי כנושא אשה מן השוק:
גֵּר שֶׁנִּתְגַּייֵר וְהָיָה נָשׂוּי אִשָּׁה וּבִתָּהּ אוֹ אִשָּׁה וַאֲחוֹתָהּ כּוֹנֵס אַחַת וּמוֹצִיא אַחַת. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. שֶׁלֹּא הִכִּיר אַחַת מֵהֶן מִשְּׁנִּתְגַּייֵר. אֲבָל הִכִּיר אַחַת מֵהֶן מִשֶּׁנִּתְגַּייֵר אוֹתָהּ שֶׁהִכִּיר אִשְׁתּוֹ. וְאִם הִכִּיר אֶת שְׁתֵּיהֶן כִּיוָן שֶׁהִכִּיר הִכִּיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אותה שהכיר. היא אשתו לקיימה דבא עליה כשהוא בישראל וקנאה ומוציא האחרת:
שלא הכיר. שלא בא על אחת מהן לאח''כ:
במה דברים אמורים. דאיזו שירצה יכנוס:
ומוציא אחת. דלא ליתו למישרי בישראל אשה ובתה או אשה ואחותה:
או אשה ואחותה. מן האם דאלו מן האב אינו מוציא וכ''כ התוס' שם:
והיה נשוי אשה ובתה. בהיותו עכומ''ז ונתגיירו עמו:
גר שנתגייר כו'. רישא דברייתא גרסינן שם ע''ב:
כיון שהכיר הכיר. דבדיעבד לא מפקינן להו מיניה לאחר שכנסן. ובבבלי דלא מחלק בזה משמע דלעולם מפקינן מיניה אחת מהן:
גֵּר אֲחוֹתוֹ בֵּין מִן הָאָב בֵּין מִן הָאֵם יוֹצִיא. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם יוֹצִיא מֵאָב יְקַייֵם. אֲחוֹת אִמּוֹ יוֹצִיא אֲחוֹת אָבִיו יְקַייֵם. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאִמָּהּ יוֹצִיא אֲחוֹת אִמּוֹ מֵאָבִיהָ יְקַייֵם. שְׁאָר כַּל הָעֲרָיוֹת כָּנַס אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. לֹא אָמַר אֶלָּא כָּנַס. הָא כַתְּחִילָּה אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גר. שהיה נשוי אחותו בהיותו עכומ''ז ונתגייר מיירי וטעמא באחותו מן האם שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה כו' וכן פירשו התוס' שם אלא דכתבו דברייתא דבבלי פליגא על ההיא דהכא מדלקמן:
בין מאב. ובבבלי מחלק באחותו ואפי' לר''מ:
מאב יקיים. דליכא שמא יאמרו דאפי' בעכומ''ז אין להם שאר אב:
אחות אמו יוציא. דדמיא טפי לאחותו מאם והא דקאמר ר''מ באחותו מן האב יוציא נמי משום אחותו מאמו גזור דהא אין להן שאר אב אלא דבאחות אביו דמיפלגא טפי לא גזיר ר''מ. א''נ משום דבעכומ''ז נמי ס''ל לקמן דאסור ודריש לה מקרא ועיקר:
אחות אמו מאמה יוציא. דליכא צד אב כלל:
מאביה יקיים. כחכמים שם:
שאר כל העריות. לאתויי אשת אב כדאמר התם:
לא אמר אלא כנס. אם כנס בהיותו עכומ''ז ונתגייר אין מפרישין אותן:
הא בתחילה. לאחר שנתגייר אסור וכן מפרשינן הא דקאמר בבבלי ושאר כל העריות מותרות לו לומר שאין מפרישין אותן וכ''כ הרמב''ם ז''ל פי''ד מהלכות א''ב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source