רִבִּי חוּנָה שָׁמַע כּוֹלְהוֹן מִן הָדָא קִרְייָא. עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה וגו'. זִימָּה זִימָּה לִגְזֵירָה שָּׁוָה. מַה לְמַטָּן שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת אַף לְמַעֲלָן שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת. מַה לְמַטָּה בְּלֹא תַעֲשֶׂה אַף לְמַעֲלָן בְּלֹא תַעֲשֶׂה. מַה לְמַעֲלָה דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין אַף לְמַטָּה דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין. מַה לְמַעֲלָן בִּשְׂרֵיפָה אַף לְמַטָּן בִּשְׂרֵיפָה. מַה לְמַטָּן עָשָׂה בַת זָכָר כְּבַת נְקֵיבָה אַף לְמַעֲלָן נַעֲשֶׂה אוּם זָכָר אוּם נְקֵיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה למטה עשה בת זכר. דבת בנה כבת בתה אף למעלה נעשה אם זכר אם חמיו כאם חמותו וזה כאביי בבבלי סנהדרין דף ע''ה:
אף למטה דרך נשואין. אם נשא אשה אסור בבתה:
מה למעלן דרך נישואין. דואיש אשר יקח כתיב וכדדריש לעיל דוקא דרך נשואין אסרה תורה אם נשא אשה אסור באמה:
מה למטן בלא תעשה. דכתיב לא תקח אף למעלן דלא כתיב בה אזהרה ילפינן בגזירה שוה דבל''ת:
אף למעלן. דורות עליונים ג' דורות ולומר לך שאף אם חמותו אסורה:
מה למטן שלשה דורות. בת בתה ובת בנה שהן ב' דורות למטן ועם אשתו הן שלשה דורות:
כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה וגו' שארה הנה זימה היא וכתיב בפרשת קדושים ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא באש ישרפו ודרשינן זמה זמה לגזירה שוה:
ר' חונה שמע כולהון מן הדין קרייא. הא דר' חונה לא שייכא הכא מידי ולעיל פרק כיצד הלכה ד' גבי שניות קאי דאמר שם אם אמו ואם אביו שניות וקאמר עלה התם דרבי חונה יליף לכולהו מזה הכתוב כדפרישית שם ומייתי התם האי ברייתא דלקמיה ואגב מייתי הכי נמי לדרבי חונה:
כְּתִיב וְאִישׁ אֲשֶּׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִימָּה הִיא. בְּכוֹלְּהֹן כְּתִיב שְׁכִיבָה וְכָאן כְּתִיב לְקִיחָה. לְלַמְּדָךְ. לְעוֹלָם אֵינוֹ מִתְחַייֵב עַל הַשְּׁנִייָה עַד שֶׁתְּהֵא הָרִאשׁוֹנָה זְקוּקָה לוֹ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא דֶרֶךְ נִישּׂוּאִין. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין בָּעֲרָיוֹת. 61a וְהָֽכְתִיב לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶּׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהָיָה מוּתָּר בָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לְאָבִיו. וְהָֽכְתִיב וְאִישׁ אֲשֶּׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִיא. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהָיָה מוּתָּר בָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לְאָחִיו. וְתַנֵּי כֵן. עַל יְדֵי יִיבּוּם. וְהָֽכְתִיב וְאִשָּׁה עַל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרוֹר. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהָיָה מוּתָּר בָּהּ עַד שֶׁלֹּא נָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ. וְתַנֵּי כֵן. לְאַחַר מִיתַת אֲחוֹתָהּ. וְהָֽכְתִיב וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא. אָמַר רִבִּי אָבִין. שֶׁלֹּא תֹאמַר. קַיִן נָשָׂא אֶת אֲחוֹתוֹ. הֶבֶל נָשָׂא אֶת אֲחוֹתוֹ. חֶסֶד הוּא. חֶסֶד עָשִׂיתִי עִם הָרִאשּׁוֹנִים שֶׁיִיבָּנֶה הָעוֹלָם מֵהֶן. אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. וְהָֽכְתִיב אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה אֶת אֵלֶּה לא יִקָּח. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁאִם קִידְּשָׁהּ שֶׁתּוֹפְסִין בָּהּ קִידּוּשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בא להודיעך כו'. ללמדך דקידושין תופסין בחייבי לאוין:
קין כו'. לכך נאמר חסד כו' שאמרתי עולם חסד יבנה וכן אמרינן בבלי סנהדרין דף נ''ח:
ומשני ר' אבין שלא תאמר כו'. כלומר דהתם משום האי דרשא כתיב דמצינו שהתירה התורה קיחת אחותו פעם אחד:
ותני כן. דקיחה אאחותה קאי דהרי לאחר מיתת אחותה מותר בה דאלמא דכל זמן שהיא לקוחה לו אסרה תורה:
והכתיב ואיש אשר יקח את אחותו וגו'. ונימא נמי דע''י אונסין מותר:
בכלהון. טעמא דמתני' מפרש דנושאין על האנוסה דבכל עריות כתיב שכיבה:
לקיחה. ואיש אשר יקח וגו':
זקוקה לו. כלומר כשהראשונה נשואה לו חייב על השניה משום אמה או משום בתה ואפי' אנס השניה:
או אינו אלא דרך נישואין. שאינו חייב על אונס השניה אלא דוקא נשאה נמי דאשר יקח אתרווייהו קאי:
ומשני כבר אמרנו שאין קידושין בעריות. דהרי למדנו שאין קידושין תופסין בעריות כדאמרינן פירקין דלעיל הלכה ה' ולא שייך בשניה לקיחה:
והכתיב לא יקח את אשת אביו. ונימא נמי דדוקא דרך לקיחה הא באונס מותר:
ומשני בא להודיעך כו' עד שלא נשאת לאביו. כלומר דוקא אם נשואת אביו היא ולא אנוסת אביו דלא כר' יהודה והלכך כתיב בה קיחה דקיח' אאביו קאי:
בא להודיעך כו' עד שלא נשאת לאחיו. דאם אנסה אחיו מותר בה דלא אסרה תורה אלא ע''י קידושין וקיחה אאחיו קאי:
ותני כן על ידי ייבום. כלומר דתניא נ''ה דאאחיו קאי דהרי על ידי יבום מותרת כשמת אחיו:
עד שלא נשא אחותה. דאם אנס אחותה מותר בה:
רִבִּי חַגַּיי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לָמָּה לֵית אִינּוּן אָֽמְרִין. בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה. בַּת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה. אָמַר לֵיהּ. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב עֶרְוַת אִשָּׁה וּבַת בִּתָּהּ לֹא תְגַלֵּה הֲוִינָן אָֽמְרִין. בִּתְּךָ לֹא תְגַלֵּה. בַּת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֵּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
למה לית אינון אמרין. מ''ט אמרו דאינו חייב אלא אחת משום דהכתוב עשאן זימה אחת ולמה לא נאמר דהיינו טעמא בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה בתמיה. כלו' מי כתיב אשה ובתה לא תגלה ובת בתך לא תגלה הא לא כתיב אלא חדא לא תגלה וכללן בלאו אחד והילכך אינו חייב אלא אחת והא דקאמר בתך ובת בתך לאו דוקא דהרי בתך לא כתיבא אלא בת אשה קאמר דבתך בכללא היא כדלעיל:
א''ל אילו הוה כתיב ערות אשה ובת בתה לא תגלה. כלומר אי הוה כתיב האי לא תגלה בתר בת בתה ערות אשה ובתה ובת בתה לא תגלה שפיר הוינן אמרין דה''ט בתה לא תגלה בת בתה לא תגלה לא כתיב אבל השתא דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וגו' זימה היא והוי אמינא הואיל דלא כלל הכתוב לבת בתה עם בתה בלאו אחד חייב שתים אפילו בביאה אחת והילכך צריכין לטעמא דעשאן זימה אחת דזימה אכלהו קאי:
בְּעוֹן קוֹמֶי רִבִּי אַבָּהוּ. בַּת בִּתּוֹ מִן הַנִּישּׂוּאִין. בַּת בִּתּוֹ מִן הָאוֹנְסִין. אָמַר לוֹן כָּל שֵׁם בַּת בַּת אַחַת. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. הַבָּא עַל אִשָּׁה וְיָֽלְדָה בַת וְאַחַר כָּךְ בָּא בְעָלָהּ. חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ וּבַת בְּנָהּ. אָמַר לוֹן שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִיא. כּוּלְּהֹן מִשּׁוּם זִימָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעון קומי ר' אבהו בת בתו מן הנישואין. כתיבא:
בת בתו מן האונסין. מנין:
כל שם בת בת אחת. דמ''ש מן הנישואין או מן האונסין כולן שם בת להן ולית ליה לר' אבהו אם אינו ענין דלעיל דבת בתך סתמא כתיב והכל בכלל:
הבא על האשה וילדה בת ואח''כ בא כו'. ע''כ גי' זו טעות היא דמה שייך כאן בת בתה ובת בנה. ובכריתות שם גבי חמותו ואם חמותו כו' דהוי אשה ובתה ובת בתה ובת בנה והתם על ידי נשואין מיירי שהיה נשוי לבת בתה ולבת בנה וחזר ובא על חמותו ושפיר משכחת לה כל הג' איסורין כאחת וכדפרישית לעיל. לכך נראה דה''ג הבא על האשה וילדה בת ובא בנה עליה וילדה בת וחזר ובא עליה. על אותה הבת שנולד' מבת אשה ומבנה דהויא בת בתה ובת בנה כאחת ולא גרסינן משום אשה ובתה דלא משכחת לה לגוונא דנקט הכא והבעיא לא הוה אלא בת בתה ובת בנה כאחת אם חייב שתים. א''נ דגרסינן הבא על האשה וילדה בת ובא עליה וילדה בת ואח''כ בא עליה. על אותה הבת שנולדה מבתו דהויא בתו ובת בתו כאח' וכן מוכח מדלקמן דהבעיא הוי בכה''ג וגרסינן בבעיא חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ולא גרסינן ובת בנה והא דנקט משום אשה ובתה ולא משום בתו דבתו לא כתיבא בהדיא אלא מכללא דבת אשה נפקא:
כולהון משום זימה. הכתוב עשאן לכולן זימה אחת דאינו חייב בביאה אחת אלא אחת:
עַד כְּדוֹן בַּת בִּתּוֹ מִן הַנִּישּׂוּאִין. בַּת בִּתּוֹ מִן הָאוֹנְסִין. עֶרוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ. מַה נָן קַייָמִין. אִם מִן הַנִּישּׂוּאִין כְּבָר הוּא אָמוּר. אֶלָּא אִם אֵינוֹ עִנְייָן לְנִישּׂוּאִין תְּנֵיהוּ עִנְייָן לְאוֹנְסִין. עַד כְּדוֹן לְאַזְהָרָה. לְעוֹנֵשׁ מְנַיִין. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הֵנָּה מֵהֵנָּה. זִמָּה מִזִּמָּה. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. הֵנָּה מֵאֶתְהֶן. עַד כְדוֹן בַּת בִּתּוֹ. בִּתּוֹ מְנַיִין. רַב אָמַר. אִם עַל בַּת בִּתּוֹ הוּא מוּזְהָר. לֹא כָּל שֶׁכֵּן עַל בִּתּוֹ. אִם עַל בַּת בִּתּוֹ הוּא עָנוּשׁ. לֹא כָּל שֶׁכֵּן עַל בִּתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לעונש מנין. בת בתו מאונסין שהיא בשרפה:
הנה מהנה. כתיב באונסין ערות בת בנך וגו' לא תגלה כי ערותך הנה וכתיב באשה ובתה שארה הנה מה להלן זימה עמו אף כאן זימה עמו והדר ילפינן זימה זימה מאשה ואמה דבשריפה. וכן אמר בבלי שם:
עד כדון כר''ע. זו היא שיטת ר''ע דיליף הנה הנה זימה זימה:
כר' ישמעאל. אבל לר''י מצינו ברייתא דלא יליף הכי:
דתני ר''י הנה מאתהן דכתיב התם באש ישרפו אותו ואתהן ודריש מאתהן דהן נמי לשון הנה:
עד כדון בת בתו מן האונסין. כדילפינן בתו. מן האונסין מנין:
רב אמר. דילפינן מק''ו על אזהרה ועל העונש וגלויי מילתא בעלמא היא דבת בתו מכח קורבה דבתו קאתיא:
ערות בת בנך וגו' כתיב ומה אנן קיימין. המקרא הזה כו' על כרחך לאונסין:
בת בתו מן האונסין. מניין:
עד כדון בת בתו מן הנישואין. עד כאן לא ילפינן אלא בת בתו דהיא נמי בכלל אשה ובתה ובת בתה והתם מן הנשואין דכתיב לא תקח:
וּכִדְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. גְּזֵירָה שָׁוָה בְּמָקוֹם שֶׁבָּת. דּוֹר שְׁלִישִׁי שֶׁלְּמַטָּן מְנַיִין שֶׁהוּא בְלֹא תַעֲשֶׂה. וּכְרַבָּנִן דְּאִינּוּן אָֽמְרִין. גְּזֵירָה שָׁוָה נֶאֱמַר בָּם. דּוֹר שְׁלִישִׁי שֶׁהִיא לְמַעֲלָן מְנַיִין שֶׁהִיא בִשְׂרֵיפָה. בֵּין כְּרִבִּי מֵאִיר בֵּין כְּרַבָּנִין דּוֹר שְׁלִישִׁי שֶׁלְּמַעֲלָן 61b שֶׁהִיא בְלֹא תַעֲשֶׂה. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב זִמָּה זִמָּה לִגְזֵירָה שָׁוָה כְּמִי שֶׁכּוּלְהֹן כֵּן. דְּכוּלְּהֹן כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דכולהן כן. וכולן שוין בזה דקאי שרפה והל''ת אכל הג' דורות בין מלמעלן בין מלמטן:
כמי שכולהן כן. הוי כמו שכתובין בכתוב אחד:
ומשני בין כרבי מאיר כו' שהוא בלא תעשה ובשרפה גרסינן מכיון כו'. כלומר מכיון דילפינן גזירה שוה זימה זימה:
דור ג' שלמעלן מנין שהיא בשריפה. דהרי אתה למד דור ג' שלמעלן מלמטן שהוא מפורש בה ומה למטן אינו מפורש בשריפה אף דור שלישי שלמעלן מנין שהיא בשרפה:
וכרבנן. וכן נמי לרבנן קשיא דאינון אמרי גזירה שוה כאמור בה דהיינו דון מינה ומינה שלכל דבר נלמד מחבירו האמור בו:
דור שלישי שלמעלן גרסינן. דהא למטה בהדיא כתיב לא תקח אלא דלמעלן מנין שהוא בלא תעשה דהרי דור שלישי שלמעלן ילפינן מלמטן ואוקי באתרה כמו שלמעלן אין מפורש אזהרה באשה ואת אמה כן דור שלישי אם חמותו אינו בל''ת:
ופריך וכדרבי מאיר. דרבי מאיר אומר גזירה שוה כמקום שבאת וכדאמר לעיל פרק הערל הלכה ג'. כלומר דרבי מאיר סבר בכל גזירה שוה דון מינה ואוקי באתרה שבכל מקום דלמדין ג''ש דנין עיקר הדבר מחבירו אבל לשאר דברים העמידנו במקומו ואל תשווהו לחבירו קשיא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source