הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין שָׁנוּ. נָשָׂה אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ אָנַס אֶת אִמָּהּ חַייָב. נָשָׂה אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ פִּיתֶּה אֶת בִּתָּהּ חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דרך נישואין שנו. האי על הנשואה דרך נישואין קאמר אם הראשונה דרך נשואין היא חייב על האונס והפיתוי בשניה:
הלכה: נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה כול'. 60b כֵּינִי מַתְנִיתִין. נוֹשְׂאִין אַחַר הָאֲנוּסָה וְאַחַר הַמְפוּתָּה. אָנַס אִשָּׁה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. פִּיתֶּה אִשָּׁה מוּתָּר בְּבִתָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתני'. כלו' דמפרש הא דקתני על האנוסה כן אנו מפרשים כמו אחר האנוסה ולישנא דעל כמו סמוך ואחר הוא כדמפרש ואזיל:
מותר באמה. והה''ד בבתה וכן בסיפא פיתה כו' והה''ד באמה אלא דחדא בכל גווני נקט:
תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁחָטָהּ אֶת בַּת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת בִּתָּהּ. סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. סוּמָּכוֹס אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. אָמַר רִבִּי. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּהָא תַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו. אָֽמְרוּ לוֹ. שְׁלָֹשְׁתָּן שֵׁם אֶחָד הֵן. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדֶה סוּמָּכוֹס בָּרִאשׁוֹנָה. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. עוֹד הִיא מַחֲלוֹקֶת. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. מַה אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ בִּשְׁנֵי לָאוִין. אַף אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ בִּשְׁנֵי בְּלָאו אֶחָד. אַף לָאוִין. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מַה בַּת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ בְּלָאו אֶחָד. אַף אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ בְּלָאו אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף אשה. אפילו עביד לכולה נמי בלאו אחד הוא ואף על גב דאשה ובתה לאו בפני עצמו דילפינן מבת בנה ובת בתה:
מה כו'. דרבנן ילפי איפכא דמה בת בנה ובת בתה בלאו אחד כללן הכתוב:
מה טעמון דרבנן. דהתם דפליגי על ריב''ן וסברי דאינו חייב אלא אחת דשלשתן שם אחד הן:
בשני לאוין. כלומר נמי חלוקין בלאוין הן דכמו דאשה ובת בתה בשני לאוין כך אשה ובת בתה בשני לאוין ואי איכא לכלהו חייב בשלשה לאוין:
אף אשה ובת בנה ובת בתה. אפילו עביד לכלהו:
דמה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין. דהרי חלוקין בכתוב בשני לאוין והה''ד לבת בנה עם אשה ובתה וחדא מינייהו נקט:
מה אשה ובתה. דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וחלקן הכתוב אשה ובתה בלאו אחד ובת בנה ובת בתה בלאו אחד ללמדך שחלוקין בלאויהן ואפילו עביד לכלהו שלש כאחד נמי חלוקין בלאוין הן:
מ''ט דריב''ן. דחייב על כל אחת ואחת:
ודחי לה הש''ס דאשכחן ברייתא דתני עוד היא במחלוקת. דחלוק סומכוס אף בראשונה וכן הביא רש''י ז''ל שם בשם תוספתא ואם כן ע''כ דטעמיה דגופות מחולקין הן אבל בחמותו דלאו גופות מחולקין הן לא. ובכריתות שם דחי לה נמי כה''ג אלא דמשם משמע דאותו ואת בנו ובנו ואותו נמי לאו שמות מחולקין קרי להו:
מודה סומכוס בראשונה. במשנה ראשונה דקתני התם שחט שני בניה ואח''כ שחטה סופג את הארבעים ומודה נמי סומכוס בזה וכלומר דר' יודה בר פזי בא לחזק דברי ר' לעזר שאמר סומכוס וריב''ן אמרו דבר א' דע''כ מדמודה סומכוס בראשונה ש''מ דטעמיה דבסיפא שמות מחולקין הן אותו ואת בנו ובנו ואותו דאי טעמיה משום דגופות מחולקין הן א''כ אפילו ברישא נמי אלא ע''כ דשאני רישא דתרווייהו בנו ואותו נינהו והשתא סומכוס וריב''ן אמרו דבר א' דהתם נמי שמות מחולקין הן חמותו ואם חמותו כו':
חייב עליה משום חמותו ואם חמותו כו'. כגון שהיה נשוי בתה ובת בתה ובא בנה וכשבא עלי' חייב על חמותו ואם חמותו ואם חמיו וזה נמי כסומכוס דבחד מעשה עבד לכולהו:
ה''ג אמר ר' לעזר סומכוס וריב''ן שניהן כו'. וכן הוא בכריתות דף י''ד:
דהא תנינן תמן. בכריתות שם:
תמן תנינן. פ' אותו ואת בנו דף פ''ב וגרסי' להאי סוגיא ריש פ' ואלו הן הנשרפין והגי' בכמה נוסחאות נשתנית ומשובשת וכאן תמצא הגי' נכונה וברורה שבררתי משתיהן:
שחטה ואת בת בתה. ואין כאן עדיין איסור:
ואח''כ שחט את בתה. ויש בשחיטה זו שני איסורין אותו ואת בנו משום אמה ובנו ואותו משום בתה של זו שכבר נשחטה:
סופג את הארבעים. דחד לאו הוא וחד התראה וחד מעשה:
סופג שמנים. דס''ל לסומכוס דמיחייב בהתראה אחת ובלאו אחד ב' מלקיות:
רִבִּי חוּנָה שָׁמַע כּוֹלְהוֹן מִן הָדָא קִרְייָא. עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה וגו'. זִימָּה זִימָּה לִגְזֵירָה שָּׁוָה. מַה לְמַטָּן שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת אַף לְמַעֲלָן שְׁלֹשָׁה דוֹרוֹת. מַה לְמַטָּה בְּלֹא תַעֲשֶׂה אַף לְמַעֲלָן בְּלֹא תַעֲשֶׂה. מַה לְמַעֲלָה דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין אַף לְמַטָּה דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין. מַה לְמַעֲלָן בִּשְׂרֵיפָה אַף לְמַטָּן בִּשְׂרֵיפָה. מַה לְמַטָּן עָשָׂה בַת זָכָר כְּבַת נְקֵיבָה אַף לְמַעֲלָן נַעֲשֶׂה אוּם זָכָר אוּם נְקֵיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' חונה שמע כולהון מן הדין קרייא. הא דר' חונה לא שייכא הכא מידי ולעיל פרק כיצד הלכה ד' גבי שניות קאי דאמר שם אם אמו ואם אביו שניות וקאמר עלה התם דרבי חונה יליף לכולהו מזה הכתוב כדפרישית שם ומייתי התם האי ברייתא דלקמיה ואגב מייתי הכי נמי לדרבי חונה:
כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה וגו' שארה הנה זימה היא וכתיב בפרשת קדושים ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא באש ישרפו ודרשינן זמה זמה לגזירה שוה:
מה למטן שלשה דורות. בת בתה ובת בנה שהן ב' דורות למטן ועם אשתו הן שלשה דורות:
אף למעלן. דורות עליונים ג' דורות ולומר לך שאף אם חמותו אסורה:
מה למטן בלא תעשה. דכתיב לא תקח אף למעלן דלא כתיב בה אזהרה ילפינן בגזירה שוה דבל''ת:
מה למעלן דרך נישואין. דואיש אשר יקח כתיב וכדדריש לעיל דוקא דרך נשואין אסרה תורה אם נשא אשה אסור באמה:
אף למטה דרך נשואין. אם נשא אשה אסור בבתה:
מה למטה עשה בת זכר. דבת בנה כבת בתה אף למעלה נעשה אם זכר אם חמיו כאם חמותו וזה כאביי בבבלי סנהדרין דף ע''ה:
כְּתִיב וְאִישׁ אֲשֶּׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִימָּה הִיא. בְּכוֹלְּהֹן כְּתִיב שְׁכִיבָה וְכָאן כְּתִיב לְקִיחָה. לְלַמְּדָךְ. לְעוֹלָם אֵינוֹ מִתְחַייֵב עַל הַשְּׁנִייָה עַד שֶׁתְּהֵא הָרִאשׁוֹנָה זְקוּקָה לוֹ. אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא דֶרֶךְ נִישּׂוּאִין. כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין בָּעֲרָיוֹת. 61a וְהָֽכְתִיב לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶּׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהָיָה מוּתָּר בָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לְאָבִיו. וְהָֽכְתִיב וְאִישׁ אֲשֶּׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִיא. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהָיָה מוּתָּר בָּהּ עַד שֶׁלֹּא נִישֵּׂאת לְאָחִיו. וְתַנֵּי כֵן. עַל יְדֵי יִיבּוּם. וְהָֽכְתִיב וְאִשָּׁה עַל אֲחוֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרוֹר. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁהָיָה מוּתָּר בָּהּ עַד שֶׁלֹּא נָשָׂא אֶת אֲחוֹתָהּ. וְתַנֵּי כֵן. לְאַחַר מִיתַת אֲחוֹתָהּ. וְהָֽכְתִיב וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחוֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא. אָמַר רִבִּי אָבִין. שֶׁלֹּא תֹאמַר. קַיִן נָשָׂא אֶת אֲחוֹתוֹ. הֶבֶל נָשָׂא אֶת אֲחוֹתוֹ. חֶסֶד הוּא. חֶסֶד עָשִׂיתִי עִם הָרִאשּׁוֹנִים שֶׁיִיבָּנֶה הָעוֹלָם מֵהֶן. אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה. וְהָֽכְתִיב אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וַחֲלָלָה זוֹנָה אֶת אֵלֶּה לא יִקָּח. בָּא לְהוֹדִיעָךְ שֶׁאִם קִידְּשָׁהּ שֶׁתּוֹפְסִין בָּהּ קִידּוּשִׁין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והכתיב ואיש אשר יקח את אחותו וגו'. ונימא נמי דע''י אונסין מותר:
ומשני ר' אבין שלא תאמר כו'. כלומר דהתם משום האי דרשא כתיב דמצינו שהתירה התורה קיחת אחותו פעם אחד:
קין כו'. לכך נאמר חסד כו' שאמרתי עולם חסד יבנה וכן אמרינן בבלי סנהדרין דף נ''ח:
בא להודיעך כו'. ללמדך דקידושין תופסין בחייבי לאוין:
ותני כן. דקיחה אאחותה קאי דהרי לאחר מיתת אחותה מותר בה דאלמא דכל זמן שהיא לקוחה לו אסרה תורה:
עד שלא נשא אחותה. דאם אנס אחותה מותר בה:
ותני כן על ידי ייבום. כלומר דתניא נ''ה דאאחיו קאי דהרי על ידי יבום מותרת כשמת אחיו:
בא להודיעך כו' עד שלא נשאת לאחיו. דאם אנסה אחיו מותר בה דלא אסרה תורה אלא ע''י קידושין וקיחה אאחיו קאי:
ומשני בא להודיעך כו' עד שלא נשאת לאביו. כלומר דוקא אם נשואת אביו היא ולא אנוסת אביו דלא כר' יהודה והלכך כתיב בה קיחה דקיח' אאביו קאי:
והכתיב לא יקח את אשת אביו. ונימא נמי דדוקא דרך לקיחה הא באונס מותר:
ומשני כבר אמרנו שאין קידושין בעריות. דהרי למדנו שאין קידושין תופסין בעריות כדאמרינן פירקין דלעיל הלכה ה' ולא שייך בשניה לקיחה:
או אינו אלא דרך נישואין. שאינו חייב על אונס השניה אלא דוקא נשאה נמי דאשר יקח אתרווייהו קאי:
זקוקה לו. כלומר כשהראשונה נשואה לו חייב על השניה משום אמה או משום בתה ואפי' אנס השניה:
לקיחה. ואיש אשר יקח וגו':
בכלהון. טעמא דמתני' מפרש דנושאין על האנוסה דבכל עריות כתיב שכיבה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source