Vayedaber

Yevamoth

Daf 60a

משנה: נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה וְעַל הַמְפוּתָּה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה חַייָב. נוֹשֵׂא אָדָם אֲנוּסַת אָבִיו וּמְפוּתַּת אָבִיו אֲנוּסַת בְּנוֹ וּמְפוּתַּת בְּנוֹ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּאֲנוּסַת אָבִיו וּבִמְפוּתַּת אָבִיו.

Traduction

On peut épouser la proche parente au degré d'ordinaire prohibé (fille, mère, sœur) de la femme que l'on a violée ou séduite (420)Ceci ne constitue pas l'union consentie librement; et, d'autre part, le texte biblique relatif aux mariages prohibé par degrés de parenté, (Lv 18), les interdit seulement en raison des alliances par mariage.; mais celui qui violente ou séduit les proches parentes au même degré de sa femme est coupable. Il est permis à un homme d'épouser la femme violentée ou séduite par le père, ou violentée ou séduite par son fils. R. Juda défend au fils d'épouser la femme séduite ou violée par son père.

Pnei Moshe non traduit

מתני' נושאין על האנוסה. לאחר שאנס או פתה אשה מותר לישא בתה כדדריש בגמ' בכולן נאמר שכיבה וכאן נאמר לקיחה לומר לך דרך ליקוחין אסרה תורה:

ר' יודה אוסר באנוסת אביו. כדמפרש טעמיה בגמ' ואין הלכה כר' יודה:

אִילּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלָה לִפְנֵי כַמָּה יְבָמִים שֶׁמָּא אֵינָהּ מִתְייַבֶּמֶת. תַּנֵּי רִבִּי חִיָּא. אֵשֶׁת מֵת אֶחָד מִתְייַבֶּמֶת. לֹא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים. 60a שְׁנִיָּה לָמָּה אֵינָהּ מִתְייַבֶּמֶת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּאָמַר רִבִּי מֵאִיר. כָּל שֶׁאֵינוֹ מְייַבְּמֵנִי אֵין מְייַבֵּם צָרָתִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִינִּי שְׁמָעָהּ רִבִּי אֶלְעָזָר וְאָֽמְרָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ. מִשֶׁהִגְדִּיל וְנָשָׂא אִשָּׁה אֲחֶרֶת. אִם לֹא יָדַע הָרִאשׁוֹן מִשֶׁהִגְדִּיל. הַשְּׁנִייָה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְייַבֶּמֶת. הָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. הָכָא אִתְמַר חוֹלֶצֶת. וְהָכָא אִיתְמַר מִתְייַבֶּמֶת. הֵן דְּתֵימַר חוֹלֶצֶת רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְהֵן דְתֵימַר מִתְייַבֶּמֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנִן.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

אילו שומר' יבם שנפלה כו'. כתוב' לעיל פ' ד' אחין הלכה י' ושם פירשתי. והקושיא אילו כו' שם אמתני' קאי ואגב גררא נסבא הכא משום דמייתי ראיה ממתני' דהכא:

פְּשִׁיטָא הָדָא מִילְּתָא. פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. וְיוֹתֵר מִבֶּן עֶשְׂרִים שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מִכָּן וְהֵילַךְ הוּא אִישׁ. מַה פְלִיגִין. בְּבֶן עֶשְׂרִים. שְׁמוּאֵל אָמַר. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. רַב אָמַר. מִכָּן וְהֵילַךְ הוּא אִישׁ. מַתְנִיתָא פְלִיגָא בֵּין עַל דֵּין בֵּין עַל דֵּין. הַסָּרִיס אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֶּן סוֹרֶר וּמוֹרֶה שֶׁאֵין בּוֹ הַקָּפַת זָקָן. וְיַתִּיר בּוֹ שֶׁמָּא יָבִיא שְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת בְּתוֹךְ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים. כְּמָאן דָּמַר. אֵין מְקַבְּלִין הַתְרָייָה עַל הַסָּפֵק. מַתְנִיתִין פְלִיגָא עַל שְׁמוּאֵל. אֶחָד בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְאֶחָד בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֶה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁלֹּא הֵבִיא שְּׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. כְּמַה דְּתֵימַר. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְעַד בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֶה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. וְדִכְוָותָהּ בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת מִכָּן וְהֵילַךְ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ. מַה עֲבַד לָהּ שְׁמוּאֵל. פָּתַר לָהּ סָמוּךְ לְעֶשְׂרִים שָׁנָה.

Traduction

⁠— (417)En tête se trouvent deux passages déjà traduits ci-dessus, le premier,( 5, 6 ); le second, (3, 10.)Il est certain qu'au dessous de vingt ans, le garçon qui a les signes de puberté est un homme rétroactivement (responsable de ses faits), et celui qui au-dessus de vingt ans a ces signes est désormais un homme fait. S'il les a à l'âge de vingt ans juste, il y a discussion à ce sujet: Selon Samuel, c'est un homme rétroactivement; selon Rav, il l'est à l'avenir. Est-ce qu'une Mishna (418)(Sanhedrin 8, 1). Il y est bien spécifié qu'un enfant n'est pas condamnable, parce qu'il n'est pas soumis aux devoirs religieux. n'est pas opposée à ces deux avis, en disant: '' L'eunuque ne peut pas devenir un fils rebelle, parce qu'il n'a pas le menton entouré de barbe (en signe de virilité)? '' -Mais ne devrait-on pas l'avertir du péché auquel il s'expose, de peur que dans l'espace de trois mois la barbe lui pousse (419)Il semble être indiqué ici combien le Talmudiste insiste sur la nécessité de l'ge mr d'un fils rebelle, pour qu'il y ait culpabilité. Nous devons toutefois rappeler la note du Dr Rabbinowicz, au t. 1, p. 94, de sa Législat on civile, sur le passage parallèle du Babli, 80a: '' La Mishna dit?) que le père ne peut faire punir son fils pervers et rebelle que quand ce fils n'a pas encore de barbe. J'ai dit qu'il s'agit de barbe, et que les mots HAZAQEN hatahton (la barbe d'en bas et les poils des parties génitales) sont intercalés. Ici la Braïtha dit: ha-zaqen hatahton; mais ce passage est corrompu, car on ne peut pas dire que le fils pervers et rebelle n'est puni qu'en présentant la barbe; c'est au contraire, en présentant la barbe que son père ne peut plus le punir. Le copiste a pu, du reste, commettre l'erreur d'ajouter le mot hatahton, parce qu'il l'a trouvé intercalé dans la Mishna. On a des exemples pareils ''. Ce mot, cependant, n'est pas isolé, et il est longuement justifié., et qu'il devienne responsable? -C'est qu'il partage l'avis qui dit de ne pas tenir compte de l'avertissement en cas de doute. Est-ce que notre Mishna est contraire à Samuel, en disant: '' Peu importe que ce soit un garçon de neuf ans et un jour, ou de vingt ans, qui n'a pas les signes de la puberté ''? (N'en résulte-t-il pas qu'il n'y a pas de rétroaction?) Or, comme pour le garçon de neuf ans et un jour jusqu'à douze ans et un jour, à qui survient la puberté, il ne saurait être question de voie rétroactive; de même, celui de vingt ans, dépourvu de ce signe, devient homme à l'avenir; quel compte Samuel tient-il de cette règle? Il explique l'assertion de la Mishna, en disant qu'il s'agit d'un homme dont la vingtième année est accomplie (mais si c'était dans la vingtième année, l'effet serait rétroactif).

Pnei Moshe non traduit

פשיטא הדא מילתא. בשילהי פ' יוצא דופן תנן בן כ' שנה שלא הביא ב' שערות יביאו ראיה שהוא בן כ' שנה והוא הסריס לא חולץ ולא מייבם וכדמפרש התם שנולדו בו סימני סריס ואז מחשבינן ליה כגדול לעונשין אלא שהוא סריס והיינו דקאמר הכא דפשיטא הוא זה וכולא עלמא מודין בה שאם הביא ב' שערות פחות מבן עשרים דלמפרע מחשבינן ליה לאיש עד בן י''ג דדוקא בן כ' שנה ולא הביא קאמר במתני' דצריך שנולדו בו סימני סריס לחשבו כגדול אבל אם הביא מקודם נעשה איש למפרע לענין אם אכל חלב מבן י''ג ויום אחד דמביא קרבן או לענין קידושין:

ויותר מבן עשרים כו'. דהואיל ולא הביא עד לאחר מכאן לא מחשבינן ליה למפרע לאיש לכ''ע:

מה פליגין. כי פליגי רב ושמואל לקמיה:

בבן עשרים. אם הביא בשנת עשרים גופה דשמואל אמר למפרע הוי איש הואיל ולא שלמו לו עשרים והביא איגלאי מילתא למפרע שהיה גדול:

ורב אמר כו'. דמדמי ליה כמו לאחר עשרים. ובבבלי פרק הערל דף פ' פליגי רב ושמואל באכל חלב מבן י''ב ועד י''ח לתינוקות וכן לתינוק מבן י''ג עד בן כ' ובנולדו בו סימני סריס ואפי' הביא לאחר מכאן ואיפכא גריס שם דלרב נעשה סריס למפרע:

מתניתא פליגא כו'. ברייתא זו פליגא על שניהם דתניא הסריס כו' בבבלי פ' הערל שם דחיוב בן סורר ומורה משיביא ב' שערו' עד שיקיף הזקן התחתון כדתנן ריש פ''ח דסנהדרין ואי אמרת דלמפרע מחשבינן ליה לאיש קשיא:

ויתיר בו. ויתרו בו דניחוש שמא יביא ב' שערות בתוך ג' חדשים דהן ימיו של בן סורר ומורה כדאמר התם דף ס''ט כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים דאז ראוי' אשה שתתעבר ממנו ובן כתיב ולא הראוי לקרותו אב והילכך קאמר בתוך ג' חדשים כלומר דאפילו אם לא הביא יתרו בו דשמא יביא עוד בתוך זמן זה:

ומשני כמאן דמר כו' דהתראת ספק לאו שמה התראה:

מתני'. משנתינו קשיא לשמואל דקתני אחד בן ט' שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שלא הביא ב' שערות. ול''ג הכא למפרע נעשה איש עד לקמן:

כמה דתימר כו' למפרע נעשה איש. בתמיה כלומר דודאי הכא לא שייך לומר למפרע מבן ט' נעשה איש אם הביא ב' שערות בי''ב אלא מיכן ולהבא:

ודכוותה בבן עשרים כו'. נימא נמי אם הביא מיכן והילך נעשה איש דהא במתני' מדמה להו דקתני אחד כו' וקשיא לשמואל:

פתר לה. שמואל הא דקתני ואחד בן עשרים שלא הביא דמשמע אם הביא נעשה איש להבא:

סמוך לעשרים. כלומר אחר עשרים סמוך ורבותא הוא דאפילו נולדו לו סמוך לעשרים מיכן ולהבא נעשה איש אבל בשנת עשרים למפרע נעשה איש:

סליק פירקא בס''ד

Yevamoth

Daf 60b

הלכה: נוֹשְׂאִין עַל הָאֲנוּסָה כול'. 60b כֵּינִי מַתְנִיתִין. נוֹשְׂאִין אַחַר הָאֲנוּסָה וְאַחַר הַמְפוּתָּה. אָנַס אִשָּׁה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. פִּיתֶּה אִשָּׁה מוּתָּר בְּבִתָּהּ.

Traduction

Voici comment il faut entendre la Mishna: on peut épouser la proche parente d'une femme, après avoir violé ou séduit celle-ci.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כיני מתני'. כלו' דמפרש הא דקתני על האנוסה כן אנו מפרשים כמו אחר האנוסה ולישנא דעל כמו סמוך ואחר הוא כדמפרש ואזיל:

מותר באמה. והה''ד בבתה וכן בסיפא פיתה כו' והה''ד באמה אלא דחדא בכל גווני נקט:

הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה עַל הַנְּשׂוּאָה חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דֶּרֶךְ נִישּׂוּאִין שָׁנוּ. נָשָׂה אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ אָנַס אֶת אִמָּהּ חַייָב. נָשָׂה אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ פִּיתֶּה אֶת בִּתָּהּ חַייָב.

Traduction

Si par exemple on a violé une femme, il est permis plus tard d'en épouser la mère, et si par exemple on a séduit une femme, il est permis d'en épouser la fille (421)J., (Sanhedrin 9, 1); Cf. Sifri, section Ki-Thetsé, n¡ 246.. '' Mais celui qui violente ou séduit les proches parentes de sa femme est coupable '', est-il dit; on entend par là, dit R. Yohanan, que ces faits ont eu lieu après le mariage accompli; si par exemple après avoir épousé une femme, on violente sa mère, ou si l'on séduit la fille de l'épouse, on est coupable d'union illicite (après l'alliance contractée, la parenté est effective).

Pnei Moshe non traduit

דרך נישואין שנו. האי על הנשואה דרך נישואין קאמר אם הראשונה דרך נשואין היא חייב על האונס והפיתוי בשניה:

תַּמָּן תַּנִּינָן. שְׁחָטָהּ אֶת בַּת בִּתָּהּ וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת בִּתָּהּ. סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. סוּמָּכוֹס אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. סוֹפֵג שְׁמוֹנִים. אָמַר רִבִּי. רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּהָא תַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. הַבָּא עַל חֲמוֹתוֹ חַייָב עָלֶיהָ מִשּׁוּם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חֲמוֹתוֹ וְאֵם חָמִיו. אָֽמְרוּ לוֹ. שְׁלָשְׁתָּן שֵׁם אֶחָד הֵן. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מוֹדֶה סוּמָּכוֹס בָּרִאשׁוֹנָה. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. עוֹד הִיא מַחֲלוֹקֶת. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. מַה אִשָּׁה וּבִתָּהּ וּבַת בִּתָּהּ בִּשְׁנֵי לָאוִין. אַף אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ בִּשְׁנֵי בְּלָאו אֶחָד. אַף לָאוִין. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. מַה בַּת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ בְּלָאו אֶחָד. אַף אִשָּׁה וּבַת בְּנָהּ וּבַת בִּתָּהּ בְּלָאו אֶחָד.

Traduction

On a enseigné ailleurs (422)Mishna, (Hulin 5, 3).: '' Si le même jour on a égorgé un animal et le petit de son petit (423)La Bible interdit (Lv 22, 27) seulement d''' égorger l'animal et son petit '' (direct)., puis l'on égorge le petit (ce qui constitue le véritable interdit), on devra subir la pénalité des quarante coups de lanière, pour infraction de la défense; selon Somkhos au nom de R. Méir, on mérite deux fois cette pénalité, ou quatre-vingts coups '' (il y a eu double interdit, 1° par rapport à la mère, 2° par rapport au petit du petit déjà égorgé). R. Eleazar dit: Somkhos et R. Yohanan b. Nouri expriment au fond la même opinion, puisqu'il a été enseigné (424)B., Kritot 14b.: Celui qui cohabite avec sa belle-mère (dont il a épousé la fille, et la petite-fille nièce de celle-ci, et la fille de son fils) sera triplement coupable, pour union avec sa belle-mère; avec la mère de sa belle-mère et avec la mère de son beau-père. Toutes ces trois défenses, fut-il observé, sont renfermées dans le même verset (et n'entraînent qu'un péché). R. Juda b. Pazi dit au nom de R. Yohanan: Somkhos reconnaît (comme son interlocuteur) qu'au premier cas, si l'on a égorgé un animal et deux petits, il n'y a qu'une transgression (en raison de l'unité d'appellation). Cependant on trouve un enseignement disant que, même en ce cas, Somkhos diffère d'avis et prescrit aussi la double pénalité. Quel est le motif de R. Yohanan b. Nouri d'imposer une pénalité pour chacune à part? C'est que, dit-il, puisque l'on compte, à titre de deux défenses distinctes, l'énoncé biblique concernant '' une femme et sa fille et la fille de sa fille '' (si même une seule union implique par hasard la triple défense), de même on considérera séparément les défenses relatives à une femme et la fille de son fils, et la fille de sa fille. Les autres sages ne partagent pas cet avis; car, disent-ils, comme la fille du fils et celle de la fille sont englobées (dans le texte) en un seul interdit, de même la femme avec la fille de sa fille et la fille de son fils ne forment qu'un seul interdit.

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. פ' אותו ואת בנו דף פ''ב וגרסי' להאי סוגיא ריש פ' ואלו הן הנשרפין והגי' בכמה נוסחאות נשתנית ומשובשת וכאן תמצא הגי' נכונה וברורה שבררתי משתיהן:

שחטה ואת בת בתה. ואין כאן עדיין איסור:

ואח''כ שחט את בתה. ויש בשחיטה זו שני איסורין אותו ואת בנו משום אמה ובנו ואותו משום בתה של זו שכבר נשחטה:

סופג את הארבעים. דחד לאו הוא וחד התראה וחד מעשה:

סופג שמנים. דס''ל לסומכוס דמיחייב בהתראה אחת ובלאו אחד ב' מלקיות:

ה''ג אמר ר' לעזר סומכוס וריב''ן שניהן כו'. וכן הוא בכריתות דף י''ד:

דהא תנינן תמן. בכריתות שם:

חייב עליה משום חמותו ואם חמותו כו'. כגון שהיה נשוי בתה ובת בתה ובא בנה וכשבא עלי' חייב על חמותו ואם חמותו ואם חמיו וזה נמי כסומכוס דבחד מעשה עבד לכולהו:

מודה סומכוס בראשונה. במשנה ראשונה דקתני התם שחט שני בניה ואח''כ שחטה סופג את הארבעים ומודה נמי סומכוס בזה וכלומר דר' יודה בר פזי בא לחזק דברי ר' לעזר שאמר סומכוס וריב''ן אמרו דבר א' דע''כ מדמודה סומכוס בראשונה ש''מ דטעמיה דבסיפא שמות מחולקין הן אותו ואת בנו ובנו ואותו דאי טעמיה משום דגופות מחולקין הן א''כ אפילו ברישא נמי אלא ע''כ דשאני רישא דתרווייהו בנו ואותו נינהו והשתא סומכוס וריב''ן אמרו דבר א' דהתם נמי שמות מחולקין הן חמותו ואם חמותו כו':

ודחי לה הש''ס דאשכחן ברייתא דתני עוד היא במחלוקת. דחלוק סומכוס אף בראשונה וכן הביא רש''י ז''ל שם בשם תוספתא ואם כן ע''כ דטעמיה דגופות מחולקין הן אבל בחמותו דלאו גופות מחולקין הן לא. ובכריתות שם דחי לה נמי כה''ג אלא דמשם משמע דאותו ואת בנו ובנו ואותו נמי לאו שמות מחולקין קרי להו:

מ''ט דריב''ן. דחייב על כל אחת ואחת:

מה אשה ובתה. דכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח וחלקן הכתוב אשה ובתה בלאו אחד ובת בנה ובת בתה בלאו אחד ללמדך שחלוקין בלאויהן ואפילו עביד לכלהו שלש כאחד נמי חלוקין בלאוין הן:

דמה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין. דהרי חלוקין בכתוב בשני לאוין והה''ד לבת בנה עם אשה ובתה וחדא מינייהו נקט:

אף אשה ובת בנה ובת בתה. אפילו עביד לכלהו:

בשני לאוין. כלומר נמי חלוקין בלאוין הן דכמו דאשה ובת בתה בשני לאוין כך אשה ובת בתה בשני לאוין ואי איכא לכלהו חייב בשלשה לאוין:

מה טעמון דרבנן. דהתם דפליגי על ריב''ן וסברי דאינו חייב אלא אחת דשלשתן שם אחד הן:

מה כו'. דרבנן ילפי איפכא דמה בת בנה ובת בתה בלאו אחד כללן הכתוב:

אף אשה. אפילו עביד לכולה נמי בלאו אחד הוא ואף על גב דאשה ובתה לאו בפני עצמו דילפינן מבת בנה ובת בתה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source