Vayedaber

Yevamoth

Daf 59a

בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עוֹשֶׂה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדֶיוֹט. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּהוּא פָתַר לָהּ בְּיִיעוּדִין נִיחָא יִיעוּדִין שֶׁיֵּשׁ לוֹ קִנְייָן בָּהּ עוֹשֶׂה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּהוּא פָתַר לָהּ בְּנִישּׂוּאִין תְּהֵא פְטוּרָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם. וְהָתַנִּינָן נָשָׂא אִשָּׁה וּמֵת הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה. אָמַר רִבִּי אָבִין. אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וְתַנֵּי כֵן. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד עַד בֶּן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת 59a הֲרֵי זוֹ שׁוּמָא. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. הֲרֵי אֵילּוּ סֵימָנִין. רִבִּי יַעֲקֹב בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וְהֵן שֶׁעָֽמְדוּ בוֹ בִשְׁעַת סֵימָנִין.

Traduction

Ainsi, un garçon de neuf ans et un jour qui aurait épousé une jeune fille, puis meurt, laisse une veuve impropre à épouser un grand-prêtre; ou s'il la répudie, ou s'il se laisse déchausser par elle, elle ne peut plus épouser même un simple prêtre. Or, selon l'avis de R. Yohanan, qui vient d'admettre la validité d'une destination d'esclave même à un enfant, on conçoit que cette destination équivaut à une acquisition, et que par conséquent la veuve laissée par un tel enfant devienne impropre pour un grand-prêtre, de même qu'en cas de divorce ou de déchaussement, la femme devient inapte même pour un simple cohen. Mais, selon l'avis de R. Simon b. Lakish, qui n'admet pas comme effective la destination à un enfant, et qui exige pour l'inaptitude qu'il y ait eu mariage réel, il semble qu'une telle femme, épousée par un garçon de neuf ans et un jour, soit dispensée du déchaussement, en cas de lévirat; et cependant l'on a enseigné (410)Ci-après, 8.: '' s'il a épousé une femme, puis il est mort, elle est dispensée de toute cérémonie de lévirat ''? (N'en résulte-t-il pas qu'elle est du moins, considérée comme ayant été mariée?) Cet avis de R. Simon b. Lakish est conforme à ce qu'a dit R. Yossé b. R. Juda (plus loin), car on a enseigné (411)B., Nida 46.: un garçon de neuf ans et un jour jusqu'à l'âge de douze ans et un jour, n'est pas nubile, et s'il a même les signes de puberté (duo pilos), ce signe sera tenu pour une verrue (tache poilue); R. Yossé b. R. Juda au contraire les regarde comme de vrais signes de puberté (et il considère alors le mariage d'un tel garçon comme légalement valable). Toutefois, explique R. Jacob b. R. Aboun au nom de R. Yossé b. Hanina, il faut que ces signes soient survenus en temps normal, (à douze ans).

Pnei Moshe non traduit

עושה אלמנה לכ''ג. כדמפרש לקמיה:

וקאמר הש''ס ע''ד דר' יוחנן. דאמר יש ייעוד לקטן ופתר לה הא דקאמר עושה אלמנה לכ''ג בייעודין שייעדה:

ניחא הוא ייעודין שיש לו בה קנין. והויא כאשתו ולפיכך עושה אלמנה אם ייעדה ומת הויא אלמנה לכ''ג כו':

אלא ע''ד דר''ל. דלית ליה ייעוד בקטן וע''כ פתר לה בנישואין בתמיה:

תהא פטורה כו' והתנינן. כלומר דאפילו פטורה מן החליצה ומן הייבום היא אשת קטן כדתנן הכא נשא אשה ומת פטורה ואת אמרת דעושה אלמנה לכ''ג:

אתייא דר''ל כר' יוסי בר' יהודה. דלקמן:

ותני כן. פלוגתייהו דרבנן ור''י בר' יהודה ולקמן מסיק לה הא דמוקי ר' אבין כר' יוסי בר''י:

בן תשע כו'. ברייתא פ' יוצא דופן דף מ''ו:

הרי זו שומא. בעלמא ולא הוו סימנין:

רִבִּי יוֹסֵה בָּעֵי. עָֽמְדוּ לוֹ בִשְׁעַת סֵימָנִין. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ אוֹ מִכָּן וּלְהַבָּא. רִבִּי אָבוּן פְּשִׁיטָא לֵיהּ. לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּל שֶׁכֵּן לָבֹא. דּוּ פָתַר הָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. וְלָמָּה לֵית רִבִּי יוֹסֵי פָּתַר הָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. דְּהִיא צְרִיכָה לֵיהּ. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. עָֽמְדוּ לוֹ בִשְׁעַת סֵימָנִין לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה אִישׁ אוֹ מִכָּן וּלְהַבָּא. נִיחָא אַלְמָנָה. וּגְרוּשָׁה. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ מִשֶּׁהִגְדִּיל נָתַן לָהּ גֵּט. חֲלִיצָה. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ וָמֵת וְחָֽלְצוּ לָהּ אַחִין וְעַל יָדָיו הִיא נַעֲשֵׂית חֲלוּצָה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ פָּחוֹת מִתֵּשַׁע. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדוֹמָא. וְכֵינִי. אֶלָּא בְגִין דְּתַנָּא כּוּלְהוֹן תֵּשַׁע תַנָּא אַף הוּא עִמְּהוֹן.

Traduction

R. Yossa demanda: si les signes sont survenus en temps normal, dira-t-on que ce garçon est considéré comme homme rétrospectivement (pour valider un mariage antérieur), ou l'est-il seulement à l'avenir? Selon R. Aboun, il est évident que ce mariage est valable rétroactivement, et à plus forte raison pour l'avenir; cela résulte implicitement de ce que l'on explique l'avis de Resh Lakish d'après R. Yossé b. R. Juda. Pourquoi R. Yossé ne dit-il pas formellement de conformer l'avis de Resh Lakish à celui de R. Yossé? C'est que précisément, répond R. Mena, il y a doute à ce sujet, puisque R. Yossé demande si l'effet est rétroactif ou non. On comprend (selon R. Yohanan) qu'un tel garçon, s'il laisse une veuve, la rend impropre (par son mariage) à épouser un grand-prêtre; mais comment le cas de répudiation est-il possible, puisque ce garçon n'a pas la faculté de donner un acte de divorce? On peut supposer qu'il a cohabité avec cette femme après être devenu grand (nubile), et qu'il l'a répudiée ensuite. -Mais comment le déchaussement est-il valable à l'égard d'un enfant? Il s'agit du cas où ce garçon, après avoir cohabité avec celle qui lui a été destinée, meurt, et à ses frères incombe le devoir du déchaussement; comme c'est le fait du mariage de ce garçon, on nomme sa veuve: une déchaussée. S'il en est ainsi (que l'on suppose une cohabitation accomplie plus tard, suivie de divorce), on devrait admettre qu'un enfant, même au-dessous de neuf ans, peut rendre une femme impropre (plus tard) par son divorce? C'est en effet vrai, dit R. Samuel b. Abdima, et l'on a parlé du cas d'un enfant de neuf ans, à cause de toutes les autres hypothèses où cet âge est exigible.

Pnei Moshe non traduit

סימנין. וכדמפרש ר' יעקב:

והן. ודוקא שעמדו בו בשעת סימנין בשעה שהוא ראוי להביא סימנין דהיינו בשנת י''ב ויום אחד כדאמר שם ועודן בו דכשהגיע לי''ב לא נשרו:

עמדו בו בשעת סימנין. מי אמרינן למפרע נעשה איש ונ''מ אם קידש אשה לאחר שנראו בו או אם אכל חלב להביא חטאת:

או מיכאן ולבא. דוקא נעשה איש וקמ''ל דאותן שתי שערות כסימנין נחשבין אע''פ שהביא קודם זמן הואיל ועמדו בו בשעת סימנין:

וקאמר הש''ס דר' אבין ודאי פשיטא ליה דלמפרע נעשה איש וכ''ש להבא. וטעמא דאמרינן דפשיטא ליה:

די פתר הדא דר''ל כר''י בר''י. הואיל דחזינן דמוקי הא דר''ל כמותו ש''מ למפרע נעשה איש ומשכחת לה אליביה הא דאמר ר''ל לעיל דבן ט' עושה אלמנה לכ''ג דאם נולדו לו סימנין מאז וקידש אשה למפרע הוי איש:

ולמה לית כו'. ומ''ט לא מוקי ר' יוסי הכי:

וקאמר ר' מנא דהיא צריכה לי'. דהיא מספקא לי' כדבעי ר' יוסי כו' כלומר דהש''ס בעי הוי לי' לר' יוסי למיפשט אליבא דר' יוסי בר''י דלמפרע נעשה איש דאל''כ ר''ל כמאן אמרה לשמעתיה וקאמר ר' מנא דאפ''ה מספקא ליה אליביה והא דר''ל איכא למימ' לחומרא בעלמא קאמר ונ''מ דלענין קרבן לא אמרינן מספיקא להביא חולין לעזרה:

ניחא אלמנה. לר' יוחנן פריך דמוקמינן לעיל אליביה הא דבן ט' עושה אלמנה לכ''ג ע''י יעוד והילכך פריך הניחא אלמנה דעושה דביאתו ביאה והקנין ע''י יעוד מקרי קנין ושפיר אלמנה הויא:

וגרושה. בתמיה כלו' היכי משכחת לה דעביד גרושה הא גיטו ודאי אינו גט אפילו כי קני לה ע''י יעוד:

ומשני תיפתר שבא עליה משהגדיל. ואז נתן לה גט ולקמיה פריך אפי' פחות מט' נמי:

חליצה. היכי משכחת לה דעושה:

תיפתר שבא עליה כו'. ואע''ג דאשת בן ט' פטורה מן החליצה ומן היבום כדתנן הכא שאני התם דע''י קנין יעוד הוא והוי קנין:

ועל ידו. כלו' דלהכי קאמר עושה אע''פ שהוא אינו חולץ משום דע''י הוא מביא לה להיות חלוצה:

מעתה אפי' פחות מתשע. אגרושה קאי דלא משכחת לה אלא כשבא עליה כשהגדיל ונתן גט ואפ''ה קרית ליה בן ט' עושה גרושה דבתר מעיקרא אזלינן אי הכי אפי' פחות מט' בעלמא ולא ע''י יעוד ובא עליה משהגדיל לקנותה ונתן לה גט נמי:

וכיני. כן הוא באמת והא דקתני בן ט' בגין דתנא כולהון תשע גבי אלמנה וחלוצה דע''כ בן ט' דוקא דביאתו ביאה וקנין הוי ע''י יעוד תני אף גרושה עמהן:

Yevamoth

Daf 59b

משנה: בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִימְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ אָחִיו שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד פָּסַל עַל יָדוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא פָסַל. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִימְתּוֹ וְאַחַר כָּךְ בָּא עַל צָרָתָהּ פָּסַל עַל יְדֵי עַצְמוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא פָסַל. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִימְתּוֹ וָמֵת חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְיַבֶּמֶת. נָשָׂא אִשָּׁה וָמֵת הֲרֵי זוֹ פְטוּרָה. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִימְתּוֹ וּמִשֶׁהִגְדִּיל נָשָׂא אִשָּׁה אֲחֶרֶת וָמֵת אִם לֹא יָדַע אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל הַשְּׁנִייָה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְיַבֶּמֶת. וְהָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְייַבֵּם לְאֵיזוֹ שֶׁיִּרְצֶה וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִייָה. אֶחָד שֶׁהוּא בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד וְאֶחָד שֶׁהוּא בֶּן עֵשְׂרִים שָׁנָה וְלֹא הַבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.

Traduction

Si un garçon de neuf ans et un jour cohabite avec sa belle-sœur veuve en vertu du lévirat, puis celle-ci s'unit de même avec un autre beau-frère du même âge, de neuf ans et un jour, ce second la rend impropre (inapte au mariage) pour le premier. R. Simon dit: ce n'est pas un motif d'inaptitude. Un garçon de neuf ans et un jour, qui, par lévirat, a cohabité avec sa belle-sœur veuve, puis agit de même avec l'autre veuve du défunt, les rend impropres à une union définitive par son propre fait. R. Simon dit qu'il ne rend pas la dernière impropre. Si un garçon de neuf ans et un jour cohabite avec sa belle-sœur par lévirat, puis meurt, elle devra déchausser le beau-frère survivant, non l'épouser (414)En ce cas, l'obligation du lévirat qui lui incombe aurait pour objet un autre beau-frère; car sa première cohabitation n'a pas eu de valeur légale complète; elle équivaut seulement à une promesse, tandis que la Loi prescrit le lévirat à un seul beau-frère.. Si à ce même âge il s'est marié et qu'ensuite il meurt, sa femme est dispensée des cérémonies du lévirat (415)Il est douteux qu'une telle cohabitation suscite l'acquisition formelle de la femme, avec ses conséquences légales.. Un garçon de neuf ans et un jour cohabite, par lévirat, avec sa belle-sœur veuve, puis, devenu grand, il épouse une femme et meurt; s'il n'a plus eu de relations avec sa première femme (sa belle-sœur) à partir du jour où il est devenu grand, celle-ci (lors du décès) devra déchausser le frère survivant, non l'épouser (416)Par le motif précité, que l'obligation du lévirat incombe également à deux frères, et la cohabitation effectuée par un trop jeune garçon n'a pas de valeur légale, qui dispense cette veuve du lévirat.; mais la seconde femme pourra, soit déchausser le beau-frère, soit l'épouser. R. Simon dit: le survivant pourra épouser celle des deux qu'il préfère, et se laisser déchausser par l'autre. Dans tous les cas précités, il importe peu qu'il s'agisse d'un garçon de neuf ans et un jour, ou s'il a vingt sans avoir les signes de la puberté (duo pilos).

Pnei Moshe non traduit

ר''ש אומר לא פסל. דביאת בן ט' לר' שמעון ספק קניא ספק לא קניא אי קניא קני לגמרי ולא מהני ביאת אחיו ואי לא קניא הוי ליה כמי שלא בעל לא הוא ולא אחיו הילכך לא פסיל ואין הלכה כר''ש:

פוסל ע''י עצמו. שפסל לראשונה ע''י עצמו וכ''ש לשני' דבית א' הוא בונה ואין בונה ב' בתי':

ור''ש אומר לא פסל. דלר''ש ספק אי קניא כו' ואי קניא קני הראשונה ולא מהניא ביאת צרתה ואי לא קני הוי כמי שלא בעל כלל לא לזו ולא לזו ומותר לקיים הראשונה אבל שניה לא דדילמא קניא בראשונה וקיימא שניה עליה באיסור ב' בתים:

ומת חולצת ולא מתייבמת. שיש עליה זיקה שבביאתו של זה הקטן שהוא כמאמר בגדול ולא יצאת מידי זיקת נפילה ראשונה וחל עליה זיקת נפילה שניה ותנן פרק ד' אחין מי שעליה זיקת יבם א' ולא זיקת ב' יבמין:

נשא אשה. שאינה יבמתו ולו אחין הרי זה פטורה דאף על גב דביאתו ביאה אין קנינו קנין כלום עד שיביא ב' שערות אבל ביבמה הואיל וזקוקה ליה שוויי' רבנן כמאמר:

אם לא ידע את הראשונ' משהגדיל הראשונה חולצת ולא מתייבמת דזיקת ב' יבמין עליה הואיל ולא ידעה משהגדיל לא יצאת מידי נפילה ראשונה:

ר''ש אומר מייבם לאיזו שירצה. דלית ליה זיקת ב' יבמין וה''נ אמר בפרק ד' אחין:

וחולץ לשני'. דהא לאו צרות נינהו לאפטורי חדא ביבום חבירתה וייבומי תרוייהו לא דדילמא מאמר קני והוו ב' יבמות מבית אחד:

א' בן תשע ואחד בן כ'. שניהם שוין לדין שלמעלה דכל כמה דלא אייתי ב' שערו' קטן הוי עד שיהיה בן ל''ה שנה ואם הגיע לל''ה ולא הביא ב' שערות אף על פי שלא נראו בו סימני סריס ה''ז סריס חמה:

הלכה: שְׁמוּאֵל אָמַר. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. עָשׂוּ בִיאַת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּמַאֲמָר בְּגָדוֹל. וּכְמַה דְאַתְּ אָמַר. עָשׂוּ בִיאַת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּמַאֲמָר בְּגָדוֹל. וְדִכְוָותָהּ נַעֲשֶׂה חֲלִיצָה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּגֵט בְּגָדוֹל. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין חֲלִיצַת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּלוּם. וְלָמָּה עָשׂוּ בִיאַת בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּמַאֲמָר בְּגָדוֹל. שֶׁכֵּן בִּיאָה בְגָדוֹל קוֹנָה בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. נַעֲשֶׂה חֲלִיצָה בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד כְּגֵט בְּגָדוֹל. וַחֲלִיצָה בְגָדוֹל אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת אֶלָּא לְדַעַת.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' שמואל אמר דברי ר''מ כו'. גרסינן לה לעיל פ''ה הלכה ה' ושם פירשתי:

רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מֵאָחָז לָמַד רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי וּוּדָה. דְּתַנֵּי. אָחָז הוֹלִיד בֶּן תֵּשַׁע 59b וְהָרָן בֶּן שֵׁשׁ וְכָלֵב בֶּן עֶשֶׂר. כְּמָאן דָּמַר. הוּא כָּלֵב בֶּן חֶצְרוֹן הוּא כָּלֵב בֶּן יְפוּנֶּה.

Traduction

R. Juda b. Pazi au nom de R. Josué b. Levi dit: de la vie du roi Ahaz (qui dès l'âge de neuf ans fut nubile), R. Yossé b. R. Juda déduit la règle sur l'âge de la puberté; car on a enseigné (412)B., Sanhedrin 69.: Achaz engendra à neuf ans, Haran à six ans, Kaleb à dix, d'après l'avis de celui qui l'identifie avec Kaleb b. Heçron et Kaleb b. Yefouneh (413)(Nb 13, 6), et (1Ch 2, 18)..

Pnei Moshe non traduit

מאחז למד ר' יוסי ברבי יהודה. לומר דבן ט' ביאתו ביאה שהרי מצינו בדורות הראשונים שהיו מולידים בני כך:

דתני כו' והרן בן שש וכלב בן עשר. ובבבלי פ' בן סורר ומורה דף ס''ט גריס הרן בן שמונה וכן כלב כדחשיב שם מדכתיב ובצלאל בן אורי בן חור וחור בנו של כלב היה כדכתיב בד''ה ותלד לו את חור ובצלאל כשעשה המשכן בר תליסר הוי כדכתיב איש איש ממלאכתו וגו' וכתוב בכלב בן מ' שנה אנכי בשלח משה מרגלים אשתכח דהוי בצלאל בשנה שניה כשנשתלחו מרגלים בר ארביסר פשו להו עשרין ושית דל תרתי שני לתלת עיבורי אישתכח דכל חד לתמני אוליד. ולפי גי' דהכא צ''ל דכלב לבד הוליד בן עשר והאחרים בני שבע או הא' בן ח' והא' בן שש כדקאמ' הכא הרן הוליד בן שש דהא ע''כ בצלאל בן י''ג הי' כשעשה המשכן:

כמ''ד הוא כלב כו'. כדאמרינן בסוטה בן יפונה שפנה מעצת מרגלים דהאי קרא בן ארבעים שנה אנכי בכלב בן חצרון כתיב:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source