עַד כְּדוֹן בְּיוֹדַעַת שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. לֹא הָֽיְתָה יוֹדַעַת שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. קְטַנָּה שֶׁהִשִּׂיאָהּ אָבִיהָ. נִתְגָּֽרְשָׁה וְהָֽלְכָה וְהִשִּׂיאָה אֶת עַצְמָהּ. וְאָמַר רִבִּי אִילָא. תַּנֵּי תַּמָּן. כָּל הַעֲרָיוֹת אֵינָן צְרִיכוֹת הִימֶּינּוּ גֵט חוּץ מֵאֵשֶׁת אִישׁ בִּלְבָד. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר. אַף אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ וְאֵשֶׁת אָחִיו. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן בֵּין שֶׁהִיא יוֹדַעַת בֵּין שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת. וְהָכָא לֹא שַׁנְייָא בֵּין שֶׁהִיא יוֹדַעַת בֵּין שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שנייא היא תמן כו'. כלומר וכי יש חילוק התם בין יודעת כו' דודאי אין חילוק דסתמא קאמר דא''א שנשאת בטעות דצריכה גט והכא נמי במתני' אין חילוק ובכולהו איכא טעמא שמא יאמרו כו' וצריכה גט משניהם:
אף אחות אשתו ואשת אחיו. כגון שקידש אחיו את האשה והלך אחיו ושמע בו שמת וייבם את אשתו ואח''כ בא אחיו וכן באחות אשה ע''י קידושין כדמוקי התם:
כל העריות כו' חוץ מאשת איש. שנשאת על פי ב''ד או ע''י עדים וטעמא משום גזירה שמא יאמרו גירש זה כו':
דתני תמן. ברייתא הובאה בבלי פירקין דף צ''ד:
וה''ג קטנה שהשיאה אביה והלכה והשיאה את עצמה ול''ג ונתגרשה ואגב שיטפא דפרק י''ג היא דהתם שייך ונתגרשה. כלומר דבעי אם הנישואין שלה צריכין גט וא''ר אילא עלה דצריכה:
נישמעיניה לזה מן הדא. כדפשיט רבי אילא לקמיה:
לא היתה יודעת שהיא אשת איש. כגון שקדשה אביה והיא לא ידעה ונשאת לאחר מהו:
עד כדון. עד כאן לא שמענו ממתני' אלא ביודעת שהיא אשת איש ולפיכך קנסוה:
הלכה: הָאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם כול'. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן מַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁמָּא מְעוֹבָּרוֹת הֵן. וְאִם הָיוּ קְטַנּוֹת וְלֹא הָיוּ רְאוּיוֹת לְוְולָד מַחֲזִירִין אוֹתָן מִיָּד. וְאָמַר אַף הָכָא כֵן. שַׁנְייָא הִיא תַמָּן שֶׁאֲחֵרִים הִטְעוּ בָהֶן. וְהָכָא לֹא אֲחֵרִים הִטְעוּ בָהּ. 53b קְנָס קָֽנְסוּ בָהּ שֶׁתְּהֵא בוֹדֶקֶת יָפֶה. וְיִקְנְסוּ בָה אֶצֶל הַשֵּׁינִי וְלֹא יִקְנְסוּ בָה אֶצֶל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵרֵיחַ עֶרְוָה נָֽגְעוּ בָהּ. מֵעַתָּה לֹא תְהֵא צְרִיכָה מִמֶּנּוּ גֵט. שַׁנְייָא הִיא שֶׁנִּשֵּׂאת לוֹ דֶרֶךְ הֵיתֵר. שְׁמוּאֵל אָמַר. אוֹמֵר אֲנִי. שֶׁמָּא שִׁילַּח לָהּ גִיטָּהּ מִמְּדִינַת הַיָּם. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָה. וְהָתַנִּינָן. אָֽמְרוּ לָהּ. מֵת בַּעֲלֵיךְ. וְנִתְקַדְּשָׁה וְאַחַר כָּךְ בָּא בַעֲלָהּ. מוּתֶּרֶת לַחֲזוֹר לוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ. שֶׁמָּא שִׁילַּח לָהּ גִיטָּהּ מִמְּדִינַת הַיָּם. תְּהֵא אֲסוּרָה לַחֲזוֹר לָוֹ. אֶלָּא כְרִבִּי יוֹסֵי בֶן כִּיפֵּר. דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶן כִּיפֵּר אָמַר. מִן הָאֵירוּסִין מוּתֶּרֶת. וְלֹא מוֹדֵי רִבִּי יוֹסֵי בֶן כִּיפֵּר שֶׁאִם נָתַן לָהּ הָאַחֲרוֹן גֵּט לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. וְהָתַנִּינָן. עַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לָהּ הָאַחֲרוֹן גֵּט לֹא פְסָלָהּ מִן הַכְּהוּנָּה. רַבָּנִין דְּקַיסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי הִילָא. כְּדֵי לְבָרֵר אִיסּוּרוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כדי לברר איסורו של ראשון. שידעו אימת יגרש ואם החזיר הראשון קודם גירושי השני שיהא הולד ממנו ממזר:
רבנן דקיסרין כו'. אמרי ה''ט דצריכה גט משני:
ופריך ולא מודי כו' שאם נתן לה האחרון. כלומר במחזיר גרושתו משנתארסה שנתן לה האחרון גט דודאי פסלה מן הכהונה והכא התנינן שם אעפ''י כו' דלא פסלה מן הכהונה דאלמא דלא בעיא גיטא והילכך לא פסלה דגט לאו כלום הוא:
אם אתה אומר כו'. אלא אי אמרת דחיישינן באמת שמא שילח לה גט א''כ בנתקדשה נמי ניחוש וכי תימא דאין ה''נ דבעיא גט א''כ תהא אסורה לחזור להראשון דמחזיר גרושתו הוא:
אלא כרבי יוסי בן כיפר. כלומר לעולם דבעיא גט ואפ''ה מותרת לראשון ואע''ג דחוששין שמא שילח לה הראשון גט ולהכי מצרכינן להשני לגרשה ונמצא זה מחזיר גרושתו משנתארסה רבי יוסי בן כיפר היא דאמר מחזיר גרושתו מן האירוסין מותרת. הא דרבי יוסי בן כיפר בפ''ק וכן שקיל וטרי בבבלי אליביה:
גמ' כמה דתימר תמן. כלו' דפריך כמה דאמרנו לעיל סוף פ''ג גבי שנים שקידשו ב' נשים והוחלפו כו' דמפרישין כו' דאלמא דמותרין לחזור לבעליהן:
ואמר אף הכא כן. דנימא הכא נמי כן ואמאי תצא מזה ומזה:
ומשני שנייא היא תמן שאחרים הטעו בהן. דהרי בטעות הוחלפו ומאי הוי להו למיעבד:
והכא לא אחרים הטעו בה. בתמיה שהרי על פי עד נשאת:
קנס קנסו בה הכא שתהא בודקת יפה. אחר העדים דילמא משקרי אבל התם לא שייך שתבדוק דהרי כל א' סברה שזה בעלה:
ולא יקנסו בה אצל הראשון. דמה שייך גביה קנס ואמאי לא תחזור לו:
מריח ערוה נגעו בה. מחומר עריות דנראית כאשתו של השני:
מעתה. דאמרת משום קנס לא תהא צריכה ממנו גט מן השני דהא כזנות בעלמא היא:
שנייא היא שנשאת לו דרך היתר. דסברה שמת בעלה וכנישואין גמורין הן וכ''ע לא ידעי ואיכא משום גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת א''א יוצאה בלא גט. והכי מפרק לה בבבלי פירקין:
שמואל אמר אומר אני כו'. כלומר דבאמת חיישינן שמא שילח לה הראשון גט ממדה''י ונישואין דשני נישואין גמורין הן והילכך צריכה הימנו גט:
והתנינן כו'. לקמן דאם לא נשאת אלא נתקדשה מותרת לחזור לו ואי אמרת בשלמא דטעמא דנשאת לו דרך היתר שפיר דמחלקין בין נשאת לנתקדשה דבנתקדשה אין חוששין שמא יאמרו כו' כדאמרן דתלו למימר דקידושי טעות הוו שהיתה סבורה שמת בעלה ולא היה אמת הואיל ולא עבדא איסורא לא קנסו רבנן אבל בנשאת דעבדא איסורא קנסוה רבנן. וכדאמר בבלי דף פ''ט למסקנא דהתם:
וְלֹא פֵירוֹת. וְאָמַר רִבִּי אֲבִינָא. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֲכִילַת פֵּירוֹת שֶׁאָכַל. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאָכַל עַד שֶּׁלֹּא בָא הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם אָכַל מִשֶּׁבָּא הָרִאשׁוֹן מוֹצִיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא דתימר. לא שנו אלא בשאכל עד שלא בא הראשון אבל מה שאכל לאחר שבא הראשון דעכשיו שלא כדין אכל מוציאה ממנו. וכן פסק הטור אה''ע סי' י''ז:
ולא פירות כו' אכילת פירות שאכל. מפני שאומר לה אני בדין אכלתי:
וְאִם נָֽטְלָה מִזֶּה וּמִזֶּה תַּחֲזִיר. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁנָּֽטְלָה מִשֶּׁבָּא הָרִאשׁוֹן. אֲבָל אִם נָֽטְלָה עַד שֶׁלֹּא בָא הָרִאשׁוֹן 54a כְּמָא דְלָא מַפְקָה מִינֵּיהּ כֵּן לֹא מַפְקֵא מִינָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם נטלה כו' הדא דתימר כו' כמה דלא מפקא מיני' כו'. כלו' דאעפ''י שמן הדין היה לה להחזיר מה שנטלה קודם שבא הראשון דהא לא ידעה שאסורה לו אלא דהושוו במדותיהם דכל מקום שהיא אינה יכולה להוציא ממנו דהיינו קודם שבא הראשון כן הוא אינו יכול להוציא מידה אם תפסה קודם שבא הראשון. וכן פסק שם:
וְהַווְלָד מַמְזֵר מִזֶּה וּמִזֶּה. נִיחָא דִוְולָד מַמְזֵר מִן הַשֵּׁינִי. הַוְולָד מַמְזֵר מִן הָרִאשׁוֹן. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה אָמַר. דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. הַבָּא עַל סוֹטָתוֹ הַוְולָד מַמְזֵר. הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָּׁתוֹ מִשְּׁנִּשֵּׂאת הַוְולָד מַמְזֵר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. דִּבְרֵי הַכֹּל הַוְולָד כָּשֵּׁר. כְּגִיטָּהּ כֵּן מַמְזֵירָהּ. מַה נְפַק מן בֵּינֵיהוֹן. נָתַן לָהּ הַשֵּׁינִי גֵט וְאַחַר כָּךְ בָּא עָלֶיהָ הָרִאשׁוֹן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה הַוְולָד מַמְזֵר כְּרִבִּי עֲקִיבָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא דִּבְרֵי הַכֹּל הַוְולָד כָּשֵּׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומתרץ רבא בשם רבי זעירא דר''ע היא. דאמר יש ממזר מח''ל:
והולד כו' ופריך ניחא כו' הולד ממזר מן הראשון. אמאי דהא כזנות בעלמא היא:
הבא כו' המחזיר גרושתו משנישאת. וה''נ המחזיר גרושתו משנישאת הוא:
ורבי יוסי בשם ר''ה קאמר דד''ה היא מתניתין:
הולד כשר. כלומר מדאורייתא אין ה''נ הולד כשר אלא דמדבריהם הוי ממזר:
כגיטה כן ממזרה. כמו שהצריכו חכמים גט מהשני משום קנסא כן נמי ממזר מהראשון משום קנס:
מה נפק כו'. מאי בינייהו וקאמר דאם בא עליה הראשון לאחר שנתן לה השני גט איכא בינייהו דלמאן דמוקי כר''ע לעולם הולד ממזר ולמאן דמוקי כד''ה אלא דמדבריהם הוא ממזר הולד כשר דלא קנס אלא אם החזיר קודם שגירש השני וכדפרישי' לעיל:
לֹא זֶה וְזֶה מִיטַּמִּין לָהּ. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. מִטַּמֵּא הוּא אָדָם לְאִשְׁתּוֹ כְשֵׁירָה. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לְאִשְׁתּוֹ פְסוּלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדא היא כו'. זה מסייע ליה דאין מטמא לאשתו פסולה וזו פסולה לו דאשת כהן אפילו נאנסה אסורה לבעלה וכן הוא בבבלי דף צ':
אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תֵּצֵא בִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. תֵּצֵא בְאַרְבָּעָה עָשָׂר דָּבָר. מָאן דָּמַר. תֵּצֵא בִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר. עֲבַד בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ חָדָא. וּמָאן דָּמַר. בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר דָּבָר. עֲבַד כָּל חָדָא וְחָדָא מִינְּהוֹן חָדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומ''ד בי''ד. מונה לכל אחד בפני עצמו דמעשה ידיה הם חחת מזונות ומציאתה משום איבה והילכך מני להו בתרתי:
ואיכא. דמני להו בארבע עשר ומפרש דמאן דקחשיב י''ג דבר מונה למציאתה ולמעשה ידיה בחדא וטעמא דמותר מעשה ידיה נמי שלו וכמציאתה דמי והילכך חשיב להו בחדא:
אית תניי תני. איכא דתנא תצא בי''ג דבר כלומר י''ג דרכים קא חשיב במתני' דקנסו בה:
אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. לְוִיָּה שֶׁזִּינָת אוֹכֶלֶת בְּמַעֲשֵׂר. וְתַנֵּי כֵן. לְוִיָּה שֶׁנִּשְׁבֵּית אוֹ שֶׁבָּא עָלֶיהָ אֶחָד מִן הַפְּסוּלִין לָהּ לֹא כָל הֵימֶנָּה לְפוֹסְלָהּ. לְוִיִים הַמְזוּהָמִים מֵאִימָּן לֹא חָשׁוּ לָהֶם מִשּׁוּם רֵיחַ פְּסוּל. וְהָתַנִּינָן בַּת לֵוִי מִן הַמַּעֲשֵׂר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר שֶׁבָּא עָלֶיהָ יִשְׂרָאֵל וְיָֽלְדָה מִמֶּנּוּ בֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לויה שזינת. אינה נפסלת מהמעשר כמו בת כהן מהתרומה:
ותני כן. תנ''ה לוי' שנשבית וסתם שבוי' חיישינן שמא נבעלה לנכרי:
לא כל הימנה לפוסלה. מן המעשר:
לוים המזוהמין מאימן. שיש באימן שמץ פסול:
לא חשו להם. חכמים לפוסלן מן המעשר משום ריח פסול:
והתנינן. במתניתין היתה בת לוי נפסלת מן המעשר:
תיפתר. המתני' שבא כו' כלומר שהשני ישראל הי' וילדה ממנו בן והילכך נפסלת מהמעשר כדין לויה שיש לה בן מישראל כדתנן בפירקין דלעיל. ובבבלי מפרק לה משום קנסא:
רִבִּי בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כֹּהֶנֶת שֶׁזִּינָת אוֹכֶלֶת בְּמַעֲשֵׂר. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. בַּת כֹּהֵן מִן הַתְּרוּמָה. הָא בְמַעֲשֵׂר אוֹכֶלֶת. כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָּה. אָמַר רִבִּי נָסָא. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין. דְאָמַר רִבִּי הִילָא שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹסִינָא בְשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל גְּרוּשָׁה וְהוֹלִיד בֶּן וּמֵת הָאָב. בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם הַבֶּן הַייָב לִפְדוֹת אֶת עַצְמוֹ. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם חֲזָקָה שֶׁפְּדָייוֹ אָבִיו. וְאִם לָאֲחֵרִים הוּא פוֹדֶה לֹא כָּל שֶׁכֵּן בְּנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כהנת שזינת אוכלת במעשר. דאינה נפסלת אלא מן התרומה:
ולא מתני' היא. ומאי קמ''ל דהא קתני בת כהן מן התרומה דמשמע הא במעשר אוכלת:
כמ''ד כו'. כלומר דממתני' ליכא למשמע מינה דאיכא לאוקמי כמ''ד סוף פירקין דלעיל דאין ניתנין מעשר לכהנים קמ''ל:
מיליהון דרבנן. דלקמי' פליגי אהא דריב''ל דאמר כהנת שזינת אוכלת במעשר דאלמא דלא פקעה קדושתה לגמרי ולאו כזרה ממש מחשבינן לה דאליבא דר''מ דכוותיה מוקמינן למתני' דפירקין דלעיל דמעשר ראשון אסור לזרים לא אכלה אם כזרה ממש הויא:
דאמר רבי הילא כו' כהן שבא על גרושה כו'. מימרא בבכורות פ''ח דמ''ז:
בתוך שלשים. דאכתי לא חל פדיונו ולא זכה בו אביו:
הבן חייב לפדות את עצמו. דנולד מחללה ונתחלל וחייב בפדיון:
לאחר ל' יום חזקה שפדיו אביו. כלומר שזכה בפדיונו כדמסיק אם לאחרים כו' לכ''ש בנו דזוכה ומחזיק לעצמו וכשמת הבן יורש זכותו ואינו חייב לפדות עצמו ועכ''פ שמעינן דנתחללה מקדושתה וכזרה מחשבינן לה. וכן פי' התו' שם ד''ה אלא כהנת וכן פסק הרמב''ם ז''ל פ''ט מהלכות ביכורי' הלכה כ' דכהנת חללה אינה אוכלת ואפי' מתנות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source