Yevamoth
Daf 44b
עֶבֶד תּוֹשָּׁב לְעוֹלָם. גֵּר תּוֹשָׁב הֲרֵי הוּא כְגוֹי לְכָל דָּבָר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִייָה בַּר יְהוּדָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. גֵּר (וְ)תּוֹשָׁב מְגַלְגְּלִין עִמָּהֶן שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אִם חָזַר בּוֹ הֲרֵי יָפֶה וְאִם לָאו הֲרֵי הוּא כְגוֹי לְכָל דָּבָר. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִייָה בַּר יְהוּדָה רִבִּי חֲנִינָה בְשֵׁם רִבִּי. גֵּר תּוֹשָׁב צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו עַל מְנָת שֶׁיְּהֵא אוֹכֵל נְבֵילוֹת. אָמַר רִבִּי הִילָא יֹאמְרוּ הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן. מַה יֹאמְרוּ הַדְּבָרִים כִּכְתָבָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בַּר חֲנִינָה. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵילָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. גֵּר תּוֹשָׁב אֵין מְקַבְּלִין אוֹתָן עַד שֶׁיְּקַבֵּל אֶת כֵּל הַמִּצְוֹת שֶׁכְּתוּבוֹת בַּתּוֹרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. גֵּר תּוֹשָׁב אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר אַשִּׁי. גֵּר תּוֹשָׁב אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ 44b עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בָּעֲבוֹדָה זָרָה כְגוֹי. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מִדִּבְרֵי כוּלְּהוֹן עַד שֶׁיִּכְפּוֹר בָּעֲבוֹדָה זָרָה כְגוֹי. דִּלֹ כֵן מַה אֲנָן אָֽמְרִין. הוֹאִיל וְהוּא מְצוּוֶה עַל עֲבוֹדָה זָרָה לֹא יְבַטֵּל. וְגוֹיִים אֵינָן מְצוּוִּים עַל עֲבוֹדָה זָרָה וּמְבַטְּלִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. שֶׁלֹּא תֹאמַר. וְהוּא שָׁוֶוה לְיִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים. בְּלֹא תַעֲשׁוֹק וְלֹא תוֹנֶה וְגוֹלֶה כְיִשְׂרָאֵל. הוּא לֹא יְבַטֵּל. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר. מְבַטֵּל עֲבוֹדָה זָרָה כְגוֹי. מָאן תַּנָּא בְּלֹא יַעֲשׁוֹק. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנֵּי. גֵּר תּוֹשָׁב הֲרֵי בְלֹא תַעֲשֶׂה. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה.
Traduction
Un esclave à demeure, qui a conditionné de rester toujours incirconcis, ainsi qu'un étranger habitant la Palestine, sera considéré comme païen sous tous les rapports. R. Samuel b. Hiya b. Juda dit au nom de R. Hanina: pour l'habitant païen (qui en principe devrait assumer l'accomplissement des préceptes mosaïques), on ajourne toute décision jusqu'au bout d'un an (dans l'espoir d'une conversion); et si alors il renonce au paganisme, c'est bien; au cas contraire, cet homme restera décidément étranger en tous points. R. Samuel b. Hiya b. Juda dit au nom de R. Hanina: pour que l'étranger soit admis à titre d'habitant (322)B., Avoda Zara 64b., il devra s'engager à n'enfreindre que les lois mosaïques sur la consommation des animaux morts (mais d'observer le reste). Ainsi, dit R. Ila, il arriverait (à tort) d'appliquer les paroles du texte biblique comme elles sont écrites (323)B., Pessahim 21b.. Qu'est-ce que l'on entend par là? C'est que, dit R. Yossé b. Hanina, il est écrit (Dt 14, 24): Vous ne mangerez pas de charogne; à l'étranger qui se trouve dans tes portes, tu la donneras, et il la mangera, (il ne faut pas croire, d'après R. Juda, qu'il soit interdit de la lui donner, pour lui apprendre à s'en détourner). S elon un enseignement, l'étranger est admis seulement comme habitant lorsqu'il s'engage à accomplir tous les préceptes inscrits dans la loi mosaïque; selon un autre enseignement, il suffit, pour le recevoir, qu'il ait renié ses faux dieux. C'est aussi l'avis de R. Aba au nom de R. Hiya b. Ashé. -Mais, demanda R. Zeira, n'est-ce pas l'avis unanime de tous que l'étranger doit au moins abjurer l'idolâtrie? Est-ce que sans l'avis de R. Aba, on supposerait qu'un étranger, sectateur des idoles, n'est pas tenu en ce pays d'y renoncer? Est-ce que le païen, quoique soumis à l'idolâtrie, peut se dispenser là de la détruire? R. Yossé répond: l'assertion de R. Aba a son utilité, de ne pas laisser croire qu'en raison de ce que l'étranger égale déjà l'Israélite sous trois rapports, de ne pas opprimer son frère (Lv 19, 13), de ne pas exercer de cruauté envers l'esclave (Ex 22, 19), et de pouvoir s'exiler aux villes de refuge en cas de meurtre involontaire (Nb 35), il n'ait pas besoin de détruire les idoles; c'est pourquoi R. Yossé spécifie l'obligation de les détruire. Le docteur qui vient d'indiquer pour l'étranger la défense d'opprimer son frère doit être R. Yossa b. R. Juda, puisque l'on a enseigné (324)B., Baba Metsia 111. que, selon lui, l'étranger habitant la Palestine doit se soumettre à ce précepte.
Pnei Moshe non traduit
עבד תושב לעולם. עבד שלא קיבל עליו למול לעולם הרי הוא כעכומ''ז לכל דבר וכגון שהתנה מתחלה עמו ע''מ כן וכדאמרינן בבלי שם איזהו עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו ע''מ שלא למולו:
וכן גר תושב לעולם. הרי הוא כעכומ''ז לכל דבר:
רבי שמואל כו'. פליג דס''ל כהאי מ''ד לקמן דגר תושב צריך לקבל עליו כל המצות ולפיכך כל י''ב חודש מגלגלין עמו:
ר' שמואל כו'. כלומר דרבי שמואל לטעמי' דאמר גר תושב צריך לקבל על מנת שיהא אוכל נבלות כלומר שלא יעבור אלא זה אבל שאר כל המצות צריך לקבל עליו:
אמר רבי הילא. לדידך יאמרו הדברים ככתבן וכדלקמיה:
ומפרש רבי יוסי ב''ח. מה יאמרו דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וכתיב או מכור לנכרי. וה''פ דלמאי דפליג ר''מ ור''י בבבלי פסחים וע''ז דף כ' לר''מ אחד גר וא' עכומ''ז בין במכירה בין בנתינ' והא דכתיב או מכור ההוא להקדים תיננה דגר למכירה דנכרי ור''י סבר דברים ככתבן לגר בנתינה ולנכרי במכירה ודייק מדכתי' או מכור דאלו להקדים לא צריך קרא כיון דגר אתה מצוו' להחיותו סברא הוא והקשו התוס' בע''ז כיון דסברא הוא למה נכתבה נתינה דגר כלל במכ''ש ממכירה דנכרי ידעינן ותירצו דאי לא כתב נתינה דגר ה''א דאסור ליתן לו נבילות כדי שיתן לב להתגייר לגמרי ע''כ. והיינו דקאמר הכא לדידך דאמרת דצריך לקבל עליו כל המצות חוץ מנבלות וא''כ מעכשיו יאמרו להחליט כר''י דדברי' ככתבן מדכתיב או דלא קשיא ל''ל נתינה דגר כלל כיון דע''כ לדידך סברא הוא להקדים משום דאיכא למימר דהוי אמינא דאסור ליתן לו כיון שאינו חסר אלא אכילת נבלות ויתן לב להתגייר:
אית תניי תני כו' עד שיכפור כו'. כלומר דאינו צריך אלא לכפור בעכומ''ז ובהא לחודי' סגי ופלוגתא היא שם פרק השוכר את הפועל דף ס''ד:
עד שיכפור בעכומ''ז כעכומ''ז. כלו' שיבטל העכומ''ז שלו וקמ''ל בזה דגר תוש' מבטל העכומ''ז כמו העכומ''ז. ובעיא היא שם:
מדברי כולהון כו'. קושיא היא דמאי קמ''ל ר' בא בזה דאפי' למ''ד דעובד עכומ''ז ואינו צריך לקבל עליו אלא שלא יאכל נבילות אע''פ כן מבטל הוא העכומ''ז כעכומ''ז:
דעל כן מה כו'. כלו' דאי לאו הכי דאשמעינן ר' בא מה הייתי אומר דאינו מבטלה אליבא דהאי מ''ד הואיל והוא מצוו' על עכומ''ז:
ועכומ''ז אינם מצווין על עכומ''ז. בתמי' ואפ''ה מבטלין וכן גר תושב. ומשני רבי יוסה דלהכי איצטריך למימר שלא תאמר הואיל ושוה לישראל באלו ג' דברים כו' ולא יבטל כישראל:
לפום כן. צריך לאשמעינן דאפ''ה מבטל כעכומ''ז הואיל ובר מיפלח לעכומ''ז הוא. אבל בבבלי קאמר רב נחמן שם מסתברא דפלח מבטל דלא פלח לא מבטל:
מאן תנא בלא יעשוק. דקאמר לעיל דגר תושב יש בו משום לא תעשוק שכר שכיר:
רבי יוסי בר' יהודה היא כדתני כו'. ברייתא בבלי ב''מ דף קי''א:
רִבִּי יוּדָה אוֹמֶר. גֵּר תּוֹשָׁב בְּשַׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב. מַה יִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב אוֹפֶה וּמְבַשֵּׁל וְאָסוּר בְּכָל מְלָאכָה אַף גֵּר תּוֹשָׁב בְּשַׁבָּת כֵּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. גֵּר תּוֹשָׁב בְּשַׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בְּחוֹלוֹ שֶׁלְּמוֹעֵד. מַה יִשְׂרָאֵל בְּחוֹלוֹ שֶּׁל מוֹעֵד מְגַבֵּב עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְאָסוּר בְּכָל מְלֶאכֶת הַשָּׂדֶה אַף גֵּר תּוֹשָׁב בְּשַׁבָּת כֵּן. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֶר. גֵּר תּוֹשָׁב בְּשַׁבָּת כְּיִשְׂרָאֵל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה. מַה יִשְׂרָאֵל בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה חוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ וְקוֹצֵר אַף גֵּר תּוֹשׁב בְּשַׁבָּת כֵּן. רַב אָדָא רַב הַמְנוּנָא רַב אָדָא בַּר אַחֲוָוה בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Traduction
R. Juda dit: l'habitant étranger devra observer à l'égard du Shabat les mêmes règles prohibitives que l'Israélite observe pour les jours de fête. Ainsi, ce dernier peut cuire le pain et faire bouillir les mets aux jours de fête (se livrer à tous les travaux concernant la consommation en ce jour), mais il devra s'abstenir de tous autres travaux; de même l'étranger ne pourra travailler le samedi qu'à préparer ses repas, en s'abstenant de tout autre travail. R. Yossé dit: l'étranger établi là pourra se livrer le samedi à tout autant de travaux qu'il est loisible au simple israélite d'en accomplir aux jours de demi-fête (de Pâques et des Tabernacles); et comme ce dernier peut p. ex. recueillir la moisson des champs, pour qu'elle ne se perde pas, sans faire d'autres travaux agricoles, de même l'étranger pourra même le samedi se livrer aux travaux qui évitent des pertes. Enfin R. Simon dit: l'étranger établi là peut se conduire le samedi comme le font les Israélites aux jours ordinaires de l'année: comme ce dernier peut alors se livrer à toutes les espèces de travaux agricoles, de même l'étranger pourra s'y livrer au jour du Shabat. Ada, R. Hamnona, R. Ada b. Ahura dit au nom de Rav que l'avis de R. Simon sert de règle.
Pnei Moshe non traduit
ר' יודה כו'. זו מילתא באפי נפשה ופלוגתא היא ג''כ בכריתות דף ט' ושם גריס רבי יוסי כר''ש דהכא:
כישראל בי''ט. דאוכל נפש בלבד מותר אף לגר תושב בשבת כן:
כישראל בחולו של מועד. דמותר לו כל מלאכת האבוד:
מגבב. מלקט כדי שלא יתקלקל מה שנקצר כבר:
כְּתִיב וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כֶּסֶף וגו'. עֶבֶד אִישׁ אַתְּ מוֹהֲלוֹ בְּעַל כּוֹרְחוֹ. בֶּן אִישׁ אֵין אַתְּ מוֹהֲלוֹ בְּעַל כּוֹרְחוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. הָא בֶּן קָטָן אַתְּ מוֹהֲלוֹ עַל כּוֹרְחוֹ. אֲפִילוּ כִבְנוֹ שֶׁלְּאוֹרְכִנֵיס. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רַבָּא. הָא כֵינִי. מָצָא בְתוֹכָהּ תִּינּוֹק מוּשְׁלָךְ. הִטְבִּילוֹ לְשׁוּם עֶבֶד אַתְּ מוֹהֲלוֹ לְשׁוּם עֶבֶד. לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין אַתְּ מוֹהֲלוֹ לְשׁוּם בֶּן חוֹרִין. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. לְשׁוּם עֶבֶד הֲרֵי הוּא כְעֶבֶד. אֲפִילוּ כִבְנוֹ שֶׁלְּאוֹרְכִנֵיס. רִבִּי אַבָּהוּ וְרִבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא וְכָל עֶבֶד אִישׁ מִקְנַת כֶּסֶף. עַבְדָךְ אִישׁ אַתְּ מוֹהֲלוֹ בְּעַל כּוֹרְחוֹ. בִּנְךָ אִישׁ אֵין אַתְּ מוֹהֲלוֹ בְּעַל כּוֹרְחוֹ. כְּהָהִיא דָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. הַלּוֹקֵחַ עֲבָדִים עֲרֵילִים מִן הַגּוֹיִם עַל מְנָת לִמְהוֹל. מַה נַפְשֵׁךְ. כְּעֶבֶד אִישׁ הוּא אַתְּ מוֹהֲלָן עַל כּוֹרְחָן עַל מְנָת שֶׁלֹּא לְמוֹהֲלָן. כְּבֶן אִישׁ הוּא אֵין אַתְּ מוֹהֲלוֹ עַל כּוֹרְחוֹ.
Traduction
De ce qu'il est écrit (Ex 12, 44): tout esclave homme acquis pour de l'argent, tu le circonciras, on conclut que l''' esclave homme '' pourra être circoncis malgré lui, non le fils d'un homme étranger (un païen ordinaire ne peut pas y être contraint). Est-ce à dire, demanda R. Yohanan, qu'un enfant païen pourra être circoncis malgré lui, fût-ce le fils du premier magistrat, (113)Ci-après, (5, 1).? -Non, répondit R. Hiskia au nom de Raba, l'exclamation de R. Yohanan se réfère à ce qui suit (325)Mishna, (Makshirin 2, 7).: '' Si dans une ville composée en majeure partie de païens, on trouve un enfant abandonné, il sera considéré comme païen ''. Or, si l'on circoncit et fait baigner l'enfant pour en faire un esclave, il restera tel; si l'on accomplit cette cérémonie en exprimant la condition qu'il soit libre, il restera libre. C'est à ce sujet que R. Yohanan s'écria: Est-il possible d'admettre que l'Israélite trouvant un enfant puisse décider de son sort et en faire un esclave, fût-ce le fils de l'archonte! Selon R. Abahou et R. Eléazar au nom de R. Oshia, on n'admet pas l'interprétation proposée du verset précité (concluant à l'exclusion du fils de l'étranger), et voici comment il faut interpréter ce verset: Tu peux circoncire malgré lui ton esclave homme (même adulte), mais non ton fils devenu homme (un païen converti ne peut contraindre son fils adulte à devenir juif). C'est ainsi que R. Ila a dit au nom de R. Yossa (ci-dessus): En cas d'achat d'esclaves incirconcis à un païen, tout dépend des conditions formulées; si on les a achetés pour les circoncire, on les traite comme esclaves hommes, et on les circoncira malgré eux; si l'on n'a pas convenu de vouloir les circoncire, on les traitera comme gens libres, qu'il n'est pas permis de contraindre à la conversion.
Pnei Moshe non traduit
כתיב וכל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו (שמות י''ב). ודייקינן עבד איש ולא עבד אשה בתמיה וברייתא היא בבלי החולץ שם:
אלא דהכי דרשינן עבד איש. עבד שהוא גדול ובן דעת אתה מוהלו בע''כ אבל בן איש נכרי בעלמא שאינו עבד אי אתה מוהלו בע''כ:
ורבי יוחנן בעי עלה דמשמע בן קטן דלאו איש הוא אתה מוהלו בע''כ:
ואפילו כבנו של אורכניס בתמיה. אורכניס שם עשיר וגדול בדורו היה וכן מצינו בש''ס הזה בכמה מקומות כעין זה כלו' דמתמ' דהיכי ס''ד לומר דאתה מוהלו בע''כ:
הא כיני. כלומר כה''ג נמי אשכחן דבעי רבי יוחנן כעין זה:
מצא בתוכה תינוק מושלך. מתני' היא במס' מכשירין פ''ב בעיר שישראלי' ונכרים דרין בה ומצא בה תינוק מושלך אם רוב נכרים נכרי וקאמר עלה דאם הטבילו לשם עבד כו' ובעי רבי יוחנן נמי עלה דאפילו הוא כבנו של אורכינס אמרינן דמטבילו לשם עבד בתמיה:
לא אמר כן. כהאי דרשא דלעיל אלא דהכי דריש עבדך עבד שלך אתה מוהלו בע''כ ואי אתה מל בע''כ בנך איש דגר הבא להתגייר אין לו כח למול בנו גדול בע''כ. וזה כלשון הב' דפירש''י שם:
כההיא כו'. דאמר לעיל הלוקח עבדים ע''מ למוהלן דמשמע דע''מ שלא למוהלן רשאי לקיימן ואין יכול למוהלן בע''כ ומהא דאמרינן הכא סייעתא לרבי הילא:
מה נפשך. כלומר טעמא הוא דמפרש דאם ע''מ למוהלן לקח כעבד איש הוא ואין רשאי לקיימן ומוהלן בע''כ:
ואם ע''מ שלא למוהלן כבן איש הוא. דמתחלה התנה ע''מ כך ואין יכול לכופן:
הַמָּשׁוּךְ וְהַנּוֹלָד מָהוּל וְהַמָּל עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי יַנַּאי בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם קְנָס. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַב. גְּזֵירָה גָּֽזְרוּ. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. מָשַׁךְ לוֹ אַחֵר עָרְלָה אוֹ שֶׁנִּמְשְׁכָה מֵאֵילֶיהָ. אִין תֵּימַר קְנָס. אֵין כָּאן קְנָס. אִין תֵּימַר גְּזֵירָה גָּֽזְרוּ. אֲפִילוּ כֵן גְּזֵירָה גָּֽזְרוּ.
Traduction
L'épiplaste, celui qui est né circoncis, et celui qui a été circoncis (p. ex. l'Arabe) avant de se convertir au Judaïsme, ne pourront pas manger d'oblation (il faut, au préalable, tirer d'eux une goutte de sang, en signe d'alliance). R. Zeriqan ou R. Yanaï b. R. Ismaël impose cette défense à celui qui a pratiqué l'épiplasme, â titre d'amende de son action. Selon R. Jérémie ou R. Samuel b. R. Isaac au nom de Rav, c'est une interdiction rabbinique, en raison de la ressemblance de cet homme avec un incirconcis. Entre ces deux avis, il y a une différence pratique, si l'épiplasme a été pratiqué par autrui, ou s'il a eu lieu spontanément: à titre d'amende, cet homme ne saurait pas être puni, puisqu'il n'a rien fait de mal; mais s'il s'agit d'un interdit rabbinique en raison de l'apparence, cette prescription devra être maintenue. - (326)Suit un long passage que l'on trouve, (Shabat 14, 2), traduit t. 4, pp. 180-1.
Pnei Moshe non traduit
המשוך. מהול שנמשכה ערלתו וכסתה העטרה:
והנולד מהול. ולא הטיף ממנו דם ברית:
משום קנס. אמשוך קאי וסבר לה כרב הונא בבלי פירקין דף ע''ב דמן התורה אוכל אלא דרבנן גזרו משום קנס או משום גזרה דנראה כערל וכדמסיק דאיכא בינייהו דאם משך אחר כו' דקנס ליכא וגזירה איכא:
Yevamoth
Daf 45a
הִמּוֹל יִמּוֹל. גְּזֵירָה לִשְׁתֵּי מִילוֹת. אֶחָד לְמִילָה וְאֶחָד לִפְרִיעָה. אַחַת לִפְרִיעָה וְאַחַת לְצִיצִין. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה דוּ אָמַר. לְשׁוֹנוֹת רִבּוּיִין הֵן. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוּ אָמַר. לְשׁוֹנוֹת 45a כְּפוּלִין הֵן. הַתּוֹרָה דִיבְּרָה כְדַרְכָּהּ. הָלוֹךְ הָלַכְתָּ. כִּי נִכְסֹף נִכְסַפְתָּ. גָּנֹב גּוּנַּבְתִי. מְנָלָן. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. אָז אָֽמְרָה חֲתַן דָּמִים לַמּוּלוֹת. מִיכָּן לִשְׁתֵּי מִילוֹת. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לִפְרִיעָה. אַחַת לְמִילָה וְאַחַת לְצִיצִין. רַב אָמַר. הִמּוֹל יִמּוֹל. מִיכָּן לְנוֹלָד כְּשֶׁהוּא מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. הִמּוֹל יִמּוֹל. מִיכָּן לְיִשְׂרָאֵל עָרֵל שֶׁלֹּא יִמּוֹל עַד שֶׁיִּמּוֹל. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר גּוֹי עָרֵל. אָמַר רִבִּי לֵוִי. כְּתִיב וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמוֹר. אַתָּה וְכָל כְּיוֹצֵא בָךְ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
המול ימול. מכאן דגזירת הכתוב לשתי מילות:
לציצין. שנשתיירו ולא חתך כל הערלה:
עד כדון. זו היא אליבא דר''ע דאמר לשונות הכפולים במקרא לרבות באו:
כרבי ישמעאל. אבל לר''י דאמר לשונות כפולין הן ודיבר' תורה כדרכה וכדרך לשון בני אדם כדחשיב:
מנלן. לפריעה ולציצין:
למולות. לשון ריבוי:
רב אמר. דפליג אדרש' דלעיל וס''ל לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו:
כשהוא מהול. ודריש המול שהוא מהול ימול פעם שנית:
המול ימול מכאן כו'. וקרי ביה המל ימול:
ואצ''ל עכומ''ז ערל. כלומר אע''ג דנימול הוא כערל דמי דאין הערלה קרוי' אלא על שם עכומ''ז כדאמרינן פ''ג דנדרים:
אתה וכל כיוצא בך. דבכלל ברית הן:
תַּנֵּי. יִשְׂרָאֵל מָל אֶת הַכּוּתִי וְהַכּוּתִי אֵינוֹ מָל אֶת יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי שֶׁהוּא מָהוּל לְשׁוּם הַר גְּרִיזִים. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵה. וְכִי אֵיכָן מָצִינוּ בַתּוֹרָה שֶׁהַמִּילָה צְרִיכָה כַוָונָה. אֶלָּא יְהֵא מָל וְהוֹלֵךְ לְשֵׁם הַר גְּרִיזִים עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. הַמּוֹשֵׁךְ לֹא יִמּוֹל שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי סַכָּנָה. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי. הַרְבֶּה מְשׁוּכִין הָיוּ בִימֵי בֶּן כּוֹזִבָּה וְכוּלָּן מָלוּ וְחָיוּ וְהוֹלִידוּ בָנִים וּבָנוֹת. הַמּוֹשֵׁךְ וְהַנּוֹלָד מָהוּל וְהַמָּל עַד שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל שֶׁנּוֹלָד מָהוּל שֶׁצָּרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית מִפְּנֵי שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. עַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל גֵּר שֶׁנִּתְגַּייֵר מָהוּל. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. אֵין צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲלָכַה כְדִבְרֵי הַתַּלְמִיד. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַב וְאָמַר. מָן הָא דְתַנֵּי. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עָרְלָה כְבוּשָׁה. הָדָא אָֽמְרָה. עָרֵל בָּרוּר הוּא וְדוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. אֵין דּוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְצָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית. רַב אָדָא בַּר אַחֲוָוה אִתְיְלִיד לֵיהּ חַד בַּר נַשׁ כֵּן. מִיסְמֵס בֵּהּ מִית. אָמַר רִבִּי אָבִין נַעֲשֶׂה כְּרוּת שָׁפְכָה וְנִתְעַנֵּה עָלָיו שֶׁיָּמוּת. רַבָּנִין דְקַיסָרִין אָֽמְרִין נַעֲשֶׂה פְצוּעַ דַּכָּא וְנִתְעַנֵּה עָלָיו שֶׁיָּמוּת.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מפני שהוא מהול. שמל לשם דמו' יונה שמצאו בראש הר גריזים ועובדין לה. בבלי ע''ז שם:
לידי סכנה. שלא יעשה כרות שפכה:
בימי בן כוזיבא. שמשכום עכומ''ז באונס בכרך ביתר וגברה יד בן כוזיבא ונצחום ומלך על ישראל שתי שנים ומתצה וחזרו ומלו בימיו:
מלו וחיו. ובבבלי פירקין לא גריס וחיו:
המשוך. לא שייך הכא וכן בבבלי פר''א דמילה לא גריס ונראה דחסר כאן וצ''ל דכתיב את בריתי הפר לרבות המשוך וסיומא דברייתא דלעיל היא וכמו דגריס בבלי וכן הוא בתוספתא שם:
הנולד מהול כו'. בבלי שם:
ערלה כבושה. העור דבק עם הבשר:
הלכה כדברי התלמיד. רבי שמעון ב''א דלר' יהודה שם פליגי ב''ש וב''ה בנולד כשהוא מהול:
הדא אמרה ערל ברור הוא. דלא קאמר מפני שספק ערלה כבושה היא אלמא דודאי ערל הוא ומחללין עליו את השבת:
ורבי אבהו. פליג דלחומרא אמר ערל כבוש' דבחול צריך להטיף אבל אין מחללין עליו את השבת:
אתיליד ליה חד בר כן גרסינן. וכן הוא פר''א דמילה שנולד לו בן כשהוא מהול ומישמש בו להטיף דם ברית ונסתכן ומת:
ורבי אבין. אמר לא מת ע''י כן אלא שנעשה כרות שפכה שחתך מן הגיד מהעטר' ולמעלה וכן הוא בבלי שם:
ונתענה עליו שימות. שאינו ראוי לבא בקהל:
עָרְלָתוֹ וַודַּאי דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. וְאֵין הַסָּפֵק דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת עָרְלָתוֹ. עָרְלָתוֹ וַדַּאי דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אֵין אַנְדְּרוֹגִינוֹס דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. שֶׁהָיָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. אַנְדְּרוֹגִינוֹס דּוֹחִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת וְחַייָבִין עָלָיו כָּרֵת. עָרְלָתוֹ. עָרְלָתוֹ וַדַּאי דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. וְאֵין בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. עָרְלָתוֹ. עָרְלָתוֹ וַדַּאי דוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אֵין שֶׁנּוֹלָד מָהוּל דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. צָרִיךְ לְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַם בְּרִית.
Traduction
De l'expression explétive son prépuce (ib.), on conclut qu'en cas de certitude il faut enfreindre le repos shabatique, pour accomplir la cérémonie de la circoncision, non en cas de doute. Ainsi, pour la certitude, on enfreint le Shabat, non pour circoncire un androgyne (qui est douteux), à l'opposé de ce qu'a dit R. Juda que, pour circoncire un androgyne, on devra enfreindre le repos shabatique, sous peine d'être puni du retranchement pour infraction à ce précepte. De même, il faut enfreindre le repos shabatique pour cette cérémonie en cas de certitude, non pour l'enfant né au crépuscule (en raison du doute sur la date); de même aussi, lorsqu'on doit transgresser le repos shabatique pour le cas de certitude seule, on ne l'enfreindra pas pour un enfant né à l'état circoncis, quoique, selon l'école de Shammaï, on doive tirer de cet enfant une goutte de sang, en signe d'alliance abrahamite.
Pnei Moshe non traduit
ערלתו ודאי דבההוא קרא כתיב וביום השמיני וילפינן מיניה ואפי' בשב' וכתיב ערלתו דמשמע מיעוט ערלתו של זה ולא של אחר ולמעוטי ספק וכל הני דחשיב ספיקי נינהו:
בין השמשות. שנולד בין השמשות וספק אם שבת זמנו הוא ור' יהודה לקמן יליף טעמי':
שב''ש אומרי' צריך להטיף. ומודו דאין מחללין עליו את השבת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source