אַשְׁכָּחַת אָמַר. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּירִבִּי יוֹסֵה חָלוּק עַל ר' אבון. דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם חִילְפַיי. רִבִּי וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי וּבַר הַקַּפָּר נִמְנוּ עַל אֲוֵיר אַשְׁקְלוֹן וְטִיהֲרוּהוּ מִפִּי רִבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר שֶׁאָמַר. יוֹרְדִּין הָייִנוּ לְסִירְקִי שֶׁלְּאַשְׁקְלוֹן וְלוֹקְחִין חִטִּים וְעוֹלִין לְעִירֵנוּ וְטוֹבְלִין וְאוֹכְלִים בִּתְרוּמָתֵינוּ. לְמָחָר בִּיקְּשׁוּ לְהִמָּנוֹת עָלֶיהָ לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת וּמָשַׁךְ רִבִּי יִשְּׁמָעֵאל בֵּי רִבִּי יוֹסֵי אֶת יָדָיו. שֶׁהָיָה מִסְתַּמֵּךְ עַל בֶּן הַקַּפָּר. אָמַר לוֹ. בְּנִי. לָמָּה לֹא אָמַרְתָּ לִי. לא מָשַׁכְתָּ אֶת יָדֶיךָ. הָייִתִי אוֹמֵר לָךְ. אֶתְמוֹל אֲנִי טִימֵּאתִי וַאֲנִי טִיהָרְתִּי. עַכְשָׁיו אֲנִי אוֹמֵר לָךְ. שֶׁמָּה שֶׁנִּתְכַּבְּשָׁה מִדְּבַר תּוֹרָה הֵיאַךְ אֲנִי פוֹטְרָהּ מִדְּבַר תּוֹרָה. אֵימָתַי הִיא טְמֵיאָה מִשּׁוּם אֶרֶץ הָעַמִּים. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם אַבָּיֵי. מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת. וְאָמַר. יְאוּת מַעְשְׂרוֹת מִדִּבְרֵיהֶן וּמָזוֹן הַבָּנוֹת מִדִּבְרֵיהֶן וְדִבְרִיהֶן עוֹקְרִין אֶת דִּבְרֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעשרות. לאו דוקא דכולל נמי תרומות כדאמר התם:
אשכח תני כו' ואמר יאות כו'. כלומר השתא מסיק לשינויא דלעיל דאליבא הברייתא דאביי דמדרבנן הוא שפיר הא דאמרינן דמזון הבנות מאכילין בתרומה דדבריהן עוקרין דבריהן:
מאימתי היא טמאה משום ארץ העמים לא גרסי' הכא ואגב גררא דהתם נסבה דפליגי שם לבתר ההיא דלעיל:
עכשיו. אבל לענין מעשרות אני אומר לך שמא נתכבשה מד''ת להתחייב במעשרות וכמ''ד שם לעיל דאע''ג דלא כבשו עולי בבל נתחייבו מד''ת כאלו כבשו והאיך אני פוטרה ואלמא דסבר ר' ישמעאל דמן התורה נתחייבו ופליג על הברייתא דאביי:
אני טמאתי ואני טהרתי בתמי'. והר''ש ז''ל פי' דבשלמא בטומאה אין כאן בית מיחוש אני טמאתי כו' דגזירה דרבנן היא:
למה לא אמרת לי מפני מה משכת כו'. למה לא שאלת הטעם על שמשכתי ידי והייתי אומר לך דאתמול הייתי מהמנוים לטהר ועכשיו אמנה עמהם לפוטרה מן המעשרות ולהחשיבה כח''ל:
ומשך כו'. שהיה רגיל לסמוך עליו ומשך ידיו ממנו כדי שיבין שאין דעתו מסכמת לזה:
למחר. וחזרו ליום המחרת למנות עליה לפטור מהמעשרות דלא חשו להאי עדות דס''ל כהאי מ''ד אשקלון לחוץ:
וטובלין. מפני צינורות של גוים שניתזו עליהם:
מפי ר' פנחס בן יאיר. מכח עדותו שהיו יורדין לשם על היריד של ישמעאלים דאלמא לא גזרו עליה לטמא משום ארץ העמים שהרי כהנים היו כדמסיק:
אשכחת. מצינו שר' ישמעאל בר''י חולק על ר' אבון והוא אביי לקמן דאשכח בריית' דמאליהן כו' ור' ישמעאל פליג דמד''ת הן כדלקמן:
דא''ר סימון כו'. סוגיא זו הובאה לעיל במס' שביעית שם דקחשיב תחומי א''י כל שהחזיקו עולי בבל ופליגי באשקלון אם כלחוץ היא או לא וקאמר דנמנו על אויר אשקלון וטהרו מטומאת ארץ העמ':
תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר יוֹסֵף מִשּׁוּם אַבָּיֵי. הָיָה בַת מַאֲכֶלֶת. רִבִּי אִימִּי בְשֵּׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֶׁכֵּן הָיָה רְאוּיָה לְתוֹפְשָׂן מִן הַמְּזוֹנוֹת. וְאִשָּׁה אֵינָהּ רְאוּיָה לְתוֹפְשָׂן מִן הַמְּזוֹנוֹת. רְאוּיָה הִיא לִתְבוֹעַ כְּתוּבָּתָהּ וּלְאַבֵּד כְּתוּבָּתָהּ. וְקַשְׁיָא כְּתוּבָּה מִדְּבַר תּוֹרָה וּמָזוֹן הַבָּנוֹת מִדִּבְרֵיהֶן וְדִבְרֵיהֶן עוֹקְרִין דְּבַר תּוֹרָה. 41a כְּמָאן דָּמַר. מֵאֵילֵיהֶן קִבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַמַּעְשְׂרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הי' בת. אם יש כאן בת עם העובר מאכלת עבדים וכדלקמיה:
שכן כו'. כלומר דמוקי טעמא כדאמר אביי בבבלי שם על דברי ר' ישמעאל בר''י ומיירי בנכסי' מועטים דתקינו רבנן הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים והיינו דקאמר שכן ראוי' הבת לתופשן לנכסים מועטין מן המזונות בשביל מזונות ומיירי נמי שיש בן עם הבת דאז מתקנתא דרבנן היא דתופשת למזונות ולפיכך אין כאן להעובר זכיה דממ''נ אם העובר זכר הוא לא עדיף מהאי בן דקאי ושקלינהו רבנן מיניה ואוקמינהו ברשות בת ואי נקבה היא אכתי לית לה זכיה דכל כמה דלא נפקא לאויר העולם לא תקינו לה רבנן ואוכלין העבדים בשביל הבת אבל אם אין כאן בן בהדי בת אית לי' זכיה לעובר נקבה מדאורייתא בתורת ירושה ומפרשים מילתיה דר' ישמעאל הכי הבת עם הבן מאכלת אבל בן לבדו אינו מאכיל:
ואשה אינה ראוי' כו'. בתמיה הרי האשה תופסת למזונות בנכסים מועטין ואפילו אצל הבת דקי''ל עשו אלמנה בנכסי' מועטים כבת אצל בן וא''כ אמאי אינה מאכלת אפי' היא מעוברת:
ומשני ראוי' היא כו' ולאבד מזונתה גרסי'. כלומר כשהאלמנה תובעת כתובתה אזי מפסדת מזונותיה ולפיכך לא פסיקא ליה למיתני א''נ דלא עדיפא תקנתא דילה להאכיל אצל העובר משום דראוי' היא לתבוע כו':
וקשיא כתובה מד''ת. כלומר בשלמא בשביל כתובת אשה ומזונותיה למאי דס''ד דמאכלת שפיר דמד''ת היא וכמ''ד כתובה דאורייתא:
ומזון הבנות. אלא מזון הבנות תקנתא דרבנן היא בנכסין מועטין:
ודבריהן עוקרין ד''ת. בתמיה דבשביל מזון הבנות נאמר שמאכילין תרומ' שהיא ד''ת הרי מן התורה אין להן זכיה בנכסי' וא''כ אכתי העובר פוסל:
ומשני כמ''ד מאליהן קבלו את המעשרות. פלוגתא היא בפ''ו דשביעית הל' א' דלחד מ''ד מאליהן קבלו תרומות ומעשרות בבית שני כדדריש התם ר' אלעזר דכתיב ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וגו' דמשמע שמעצמן קיבלו עליהן וא''כ תרומה נמי דרבנן היא וכדמסיק לקמן:
משנה: הָעוּבָּר וְהַיָּבָם וְהָאֵירוּסִין וְהַחֵרֵשׁ וּבֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין. סָפֵק שֶׁהוּא בֶן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד סָפֵק שֶׁאֵינוֹ סָפֵק הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת סָפֵק שֶׁלֹּא הֵבִיא. נָפַל הַבַּיִת עָלָיו וְעַל בַּת אָחִיו וְאֵין יָדוּעַ אֵי זֶה מֵהֶן מֵת רִאשׁוֹן צָרָתָהּ חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נפל הבית עליו ועל בת אחיו. שהיא אשתו ספק הוא מת ראשון ונפלו שתיהן לפני אחיו ופטורה צרתה משום צרת הבת ספק היא מתה ראשונה ובשעת נפילה לא הויא צרתה צרת ערוה כדתנן בפ''ק וכלן אם מתו כו' צרותיהן מותרות ולפיכך צרתה חולצת כו' ובגמ' מפרש דאיידי דאיירי בספק לחומרא תני להא בהדייהו:
ספק שהביא כו'. לעיל קאי לענין האירוסין דקטן שקידש אשה ספק הביא ב' שערות וקידושיו קידושין ספק לא הביא פוסל בת כהן המאורסת לו מן התרומה. רש''י. והרמב''ם ז''ל מפרש בחולץ ליבמתו קאי דנפל הספק אם הביא ב' שערות וחליצה גמורה היא או לא חולצת ולא מתייבמת ואדלקמיה קאי:
ספק שהוא בן ט' כו'. הוי נמי כבן ט' ופוסל ואמילתא דלעיל קאי:
ובן ט'. מפרש בבבלי ס''ח דאפסולין קאי בן ט' ויום א' מן הפסולין שבא על הכהנת או על הלויה וישראלית שאוכלין תרומה בשביל בניהם נתחללה בביאתו ופסולה מלאכול תרומה. ואי בת ישראל נשאה לכהן בן ט' ויום א' אינו מאכילה שאין קניינו קניין גמור:
והחרש. אי בת כהן לישראל היא פסלה דקנאה בתקנתא דרבנן ואי בת כהן לישראל לא מאכילה דקנין כספו אמר רחמנא וחרש מדאורייתא לא קני:
והאירוסין. בת כהן מאורסת לישראל פסלה ובת ישראל לכהן אינו מאכילה וגזירה מדרבנן היא שמא ימזגו לה כוס ותשקה לאחי':
והיבם. אי בת כהן שומרת יבם לישראל פוסלה ואי בת ישראל לכהן אינו מאכילה דקנין כספו אמר רחמנא וזו קניין אחיו היא כל זמן ששומרת ליבם אבל אחר שיבמה הרי היא כאשתו לכל דבר:
41b הָיוּ שָָׁם זְכָרִים מַאֲכִילִין. נְקֵיבוֹת אֵין מַאֲכִילוֹת. הָיוּ שָָׁם זְכָרִים מַאֲכִילִין. שֶׁהוּא סָפֵק אֶחָד. זָפֵק זָכָר זָפֵק נְקֵיבָה. וְסָפֵק מִדְּבַר תּוֹרָה לְהַחֲמִיר. נְקֵיבוֹת אֵין מַאֲכִילוֹת. שֶׁהֵן שְׁנֵי סְפֵיקוֹת. זָפֵק זָכָר זָפֵק נְקֵיבָה. מִשֶׁנִּתְאָֽרְסָה סָפֵק עַד שֶׁלֹּא נִתְאָֽרְסָה. וְסָפֵק דִּבְרֵיהֶן הָקֵל. מַה נַפְשֵׁךְ. זָכָר הוּא כוּלָּהּ דִּידֵיהּ. נְקֵיבָה הִיא נָֽסְבָה חוּלְקָהּ עִימְּהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה נפשך זכר הוא כו'. כלומר דאין כאן אלא ספק א' שמא נפל הוא אבל ספק זכר ספק נקבה ליכא דמ''נ אם זכר הוא כל הירושה שלו ואם נקבה היא תטול חלקה עמהן והוי ספק מד''ת ופוסל וכמ''ד דתרומה בבית שני מד''ת היא:
נקבות אינן מאכילות. שהוא ספק אחד וספק מד''ת להחמיר:
היו שם זכרים. אצל העובר מאכילין כדמפרש טעמא. והגי' נשתבשת בכאן וה''ג היו שם זכרי' מאכילין שהן שני ספיקות ספק זכר ספק נקבה ספק בן קיימא ספק לא בן קיימא וספק דבריהן להקל. כלומר דהעובר ספק נקבה ולא יהי' לה חלק עמהן ואת''ל זכר ספק נפל הוא וכדעת ר''ש בן יוחי בבבלי שם דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוו ליה זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן והיינו דקאמר דהוי כספק דבריהן ולהקל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source