Vayedaber

Yevamoth

Daf 39a

רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. הֵם יֹאכְלוּ וְהֵם יַאֲכִילוּ. הָרָאוּי לוֹכַל מַאֲכִיל וְשֶׁאֵינוֹ רָאוּי לוֹכַל אֵינוֹ מַאֲכִיל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מִשּׁוּם קְנָס. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. 39a עֶבֶד עָרֵל שֶׁקָּנָה לוֹ עֲבָדִים. אִין תֵּימַר קְנָס. אֵין כָּאן קְנָס. אִין תֵּימַר הָרָאוּי לֶאֱכוֹל מַאֲכִיל. וְזֶה הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לֶאֱכוֹל אֵינוֹ מַאֲכִיל.

Traduction

⁠—C'est que, répond R. Ila au nom de R. Éléazar, on déduit de l'expression ils mangeront, que ceux qui jouissent de ce privilège peuvent le transmettre à autrui, non ceux qui n'en jouissent pas. R. Yohanan dit que ces esclaves acquis sont privés de ce privilège par une sorte d'amende. Quelle différence y a-t-il entre ces deux motifs? Elle existe au cas où un esclave non circoncis a acheté d'autres esclaves; or, il n'y a pas lieu de lui appliquer une amende; tandis qu'en adoptant le même motif de la faculté de transmettre le privilège d'une consommation par celui-là seul qui la possède, on peut observer que cet étranger, étant inapte à manger cette sainteté, ne peut pas non plus en faire jouir autrui. R. Jacob b. Aha dit qu'au sujet des esclaves formant des biens à immobiliser (278)Littéralement: '' qui sont du fonds de fer ''., a lieu la discussion précédente (279)Entre R. léazar et R. Yohanan.: R. Yohanan dit que si le maître les a vendus, cette vente est nulle. Quoi, lui objecta R. Éléazar, il a la faculté de leur faire manger de l'oblation (comme étant siens), et il n'aurait pas le droit de les vendre? -C'est que, répondit R. Yohanan, ce sont des biens en nu-propriété (280)Le texte a le terme MELOG (littéralement: que l'on trait), dont le mari a l'usufruit.; or, à leur sujet, tu reconnais aussi qu'ils bénéficient de la faculté du maître de manger l'oblation, et pourtant la vente qu'il ferait de ces gens (qui ne lui appartiennent pas) serait nulle. Pour ces esclaves formant un bien inaliénable, tu sembles donner du tien; il serait donc juste que ces esclaves ne puissent pas manger de l'oblation, et pourtant on les a autorisés à en manger (en raison de la responsabilité du maître); aussi, la vente faite de ces gens est nulle.

Pnei Moshe non traduit

ומשני ר' הילא הראוי כו'. והרי היא חללה ואינה ראוי' לאכול:

משום קנס. וכדרבא שם דרבנן גזרו בהו כדי שתאמר אני ועבדיי אינם אוכלין וכזונה היא אצלו ותצא ממנו:

מה נפיק. מאי בינייהו בין הני ב' טעמים:

עבד ערל כו'. דלא שייכא בי' קנס:

Yevamoth

Daf 39b

רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. בְּעַבְדֵי צֹאן בַּרזֶל פְּלִיגִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מְכָרָן אֵינָן מְכוּרִין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר. אוֹכְלִין בַּתְּרוּמָה מִכּוֹחוֹ וְאַתְּ אָֽמְרָת אָכֵין. אָמַר לֵיהּ. הֲרֵי עַבְדֵי מְלוֹג הֲרֵי הֵן אוֹכְלִין תְּרוּמָה מִכּוֹחוֹ. וְאַתְּ אָמַר. מְכָרָן אֵינָן מְכוּרִין. מִשֶּׁלָּךְ נָֽתְנוּ לָךְ. בְּדִין הוּא שֶׁלֹּא יֹאכַל בַּתְּרוּמָה. וְהֵן אָֽמְרוּ שֶׁיֹּאכַל. וְהֵן אָֽמְרוּ. מְכָרָן אֵינָן מְכוּרִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְניתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי אֶלְיעָזָר. עַבְדֵי מְלוֹג יוֹצְאִין בְּשֶׁן וָעַיִן לָאִשָּׁה אֲבָל לֹא לָאִישׁ. וְעַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל יוֹצְאִין בְּשֶׁן וָעַיִן לָאִישׁ אֲבָל לֹא לָאִשָּׁה. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹחָנָן. קַל הוּא בְשִׁחְרוּר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הָעוֹשֶׂה עַבְדוֹ אֻפּוֹתֵיקֵי. מְכָרוֹ אֵינוֹ מָכוּר. שִׁיחְרְרוֹ מְשׁוּחְרָר. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. אֶחָד עַבְדֵי מְלוֹג וְאֶחָד עַבְדֵי צֹאן בַּרְזֶל אֵינָן בְּיוֹם וְיוֹמַיִם וְאֵינָן יוֹצְאִין בְּשֶׁן וָעַיִן בֵּין לָאִישׁ בֵּין לָאִשָּׁה. מַה פְלִיגִין. בְּשֶׁמְּכָרָן לְעוֹלָם אוֹ בְשֶׁמְּכָרָן לְשָּׁעָה. אִין תֵּימַר. בְּשֶׁמְּכָרָן לְעוֹלָם וְלֹא מְכָרָן לְשָׁעָה. דִּבְרֵי הַכֹּל מְכוּרִין. אִין תֵּימַר. בְּשֶׁמְּכָרָן לְשָׁעָה אֲבָל לֹא מְכָרָן לְעוֹלָם. דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינָן מְכוּרִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָעוֹשֶׂה שָׂדֶהוּ אֻפּוֹתֵיקֵי לְאִשָּׁה בִּכְתוּבָתָהּ וּלְבַעַל חוֹבוֹ עַל חוֹבוֹ. מְכָרָהּ הֲרֵי זוֹ מְכוּרָה. 39b הַלּוֹקֵחַ יָחוּשׁ לְעַצְמוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. לָאִשָּׁה בִּכְתוּבָתָהּ אֵינָהּ מְכוּרָה. שֶׁלֹּא עָֽלְתָ עַל דַּעַת שֶׁתְּהֵא אִשָּׁה מְחַזֶּרֶת עַל בָּתֵּי דִינִין. אָֽמְרוּ. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר כְּרַבָּנִן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. הֲוֵי בְּשֶׁמְּכָרָן לְשָׁעָה אֲנָן קַייָמִין. אֲבָל אִם מְכָרָן לְעוֹלָם דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינָן מְכוּרִין.

Traduction

R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Oshia: il y a un enseignement qui confirme chacun de ces avis. Un enseignement confirme l'avis de R. Eleazar, en disant (281)B., Bava Kama, 89b.: pour les esclaves de la femme dont le mari est usufruitier, c'est elle qui en est considérée comme le propriétaire, en ce sens que, si elle fait perdre à l'un de ces esclaves un œil ou une dent, il devient libre (Ex 21, 26); mais si le mari cause cette blessure, l'esclave ne devient pas libre; si au contraire ce sont des esclaves constituant un bien inaliénable (et dont le mari est responsable), ils deviennent libres par la perte d'une dent, ou d'un œil, par le fait du mari, non si c'est le fait de la femme. Comment, d'après cet enseignement, R. Yohanan justifie-t-il son opinion? Il explique qu'on a été moins sévère pour la question d'affranchissement (de laisser aller l'esclave) que pour la question de vente (dépendant du vrai propriétaire). C'est ainsi qu'il a été enseigné (282)J., (Gitin 4, 4), fin.: Si un débiteur a remis son esclave en hypothèque apoqhch d'une dette, et qu'ensuite il l'ait vendu, cette vente sera nulle; mais s'il l'a affranchi, l'esclave devient libre (on est donc moins sévère sous ce dernier rapport). Un autre enseignement confirme l'avis de R. Yohanan, en disant: Ni pour les esclaves de la femme, dont le mari est usufruitier, ni pour ceux constituant un bien inaliénable, dont le mari est responsable, on n'a pas le bénéfice de la survivance d'un jour ou deux (283)Si l'esclave frappé n'est mort qu'après un jour ou deux, celui qui l'a frappé ne sera pas puni (Ex 21, 21).; ils ne quitteront pas non plus le service (ne seront pas libérés) pour la perte d'une dent ou d'un œil, soit par le fait du mari, soit par le fait de la femme. Sur quel cas porte la discussion? S'agit-il d'une vente définitive (pour toujours), ou seulement d'une vente momentanée? Or, s'il s'agit d'une vente finale, non momentanée, sera-t-elle définitive selon l'avis de tous, ou dira-t-on que la discussion porte seulement sur une vente momentanée (et qu'en ce cas, R. Yohanan n'approuve pas la vente), tandis que tous seraient d'avis d'annuler une vente faite pour toujours? On peut déduire la réponse de ce qu'il est dit (284)(SSheviit 10, 6); B., Gitin 41.: Celui qui hypothèque son champ en faveur de sa femme pour lui constituer sa Ketuba, ou à un créancier pour sa dette, a effectué une vente réelle; mais l'acquéreur conserve des inquiétudes pour l'avenir (si le mari meurt, ou répudie sa femme, comme celle-ci reprend son bien, l'acquéreur est lésé). R. Simon b. Gamliel dit: si l'on a hypothéqué un immeuble pour constituer à sa femme une Ketuba, et qu'ensuite l'on veut vendre ce bien, la vente n'aura aucune valeur (même momentanée); car ce n'est pas l'usage des femmes d'aller plaider devant les tribunaux (la vente sera donc nulle de suite). On en conclut que l'avis de R. Éleazar (déclarant valable la vente des biens fixes, dont le mari est responsable) est conforme à celui des autres rabbins, et l'avis opposé de R. Yohanan est d'accord avec celui de R. Simon b. Gamliel (qui fait annuler aussi cette vente). En conséquence, la discussion porte sur le cas d'une vente momentanée; mais, pour une vente définitive, tous seraient d'accord que cette vente serait nulle.

Pnei Moshe non traduit

בעבדי צ''ב פליגין. אמוראי דלקמן:

מכרן. הבעל אינן מכורין ולקמן מפרש לה במאי פליגי:

ואת אמרת אכין. בתמי' דהרי כשלי הן ואמאי אין לו רשות למכור:

הרי עבדי מלוג. דנמי אוכלין בבת ישראל שנישאת לכהן ואפ''ה אתה מודה בהו דאינן מכורין דהן ודאי לאו שלו הן:

משלך נתנו לך. כלומר בעבדי צאן ברזל דלאו מדאורייתא אכלי כדמסיק:

בדין הוא שלא יאכלו. דהרי הם לאו כשלו ממש אלא הואיל וחייב באחריותן קתני וכן קאמר רב ספרא בבלי שם והן אמרו והן אמרו:

עבדי מלוג. ברייתא בבלי ב''ק דף פ''ט:

לאשה. אם הפילה היא שינו או סימאה עינו יוצא לחירות:

אבל לא לאיש. שאין גופו קנוי לו:

ועבדי צאן ברזל יוצאין לאיש. אלמא דכשלו הן וכר' אליעזר וכן מביא הבבלי פירקן מזה סייעתא לר' אמי דאמר במכנסת לו שום הדין עמו כשאומר דמים אני נותן וא''כ לר' אמי אם רצה למכור נמי מוכר וכן משמע שם:

מאי עבד לי' ר''י. לההיא ברייתא:

קל הוא בשיחרור. דאעפ''י דאינן כשלו לענין מכירה לענין שיצא לחירות מיהת מחשבינן כשלו שהקלו בשיחרור כדאשכחן דחילקו בזה כהדא כו':

העושה עבדו אפותיקי. לב''ח מזה יהא לך פירעון:

אינו מכור. וב''ח גובה ממנו. מימרא דרבא בבלי ב''ק דף י''א ובכמה מקומות:

משוחרר. כמימרא דרבא בכמה מקומות ובפירקין דהקדש חמץ ושיחרור מפקיעין מידי שיעבוד דאלמא דשאני לן בין מכירה לשיחרור:

אינן ביום ויומיים. כדין המכה עבד כנעני שלו:

בין לאיש בין לאשה. דאלמא דלאו כשלו הן. ובפ' החובל שם לא גריס עבדי צ''ב ושם קאמר אליבא דר''א אינן בדין כו' כדמפרש התם טעמא:

מה פליגין. השתא בעי הש''ס במאי פליגי ר''י ור''א לעיל:

בשמכרן לעולם. פליגי והתם הוא דקאמר ר''י דאינן מכורין וכדמסיק:

אין תימר כו'. כלו' דאם נימא דדוקא בשמכרן לעולם:

ולא בשמכרן לשעה ד''ה מכורין. כלו' דלמכירת שעה לא פליגי דד''ה בזה מכורין ואין המכר בטל מיד אלא לכשתגבה:

אין תימר כו'. או דנימא בשמכרן לשעה הוא דפליגי ואפילו בזה קאמר ר''י דאין מכורין כלל:

אבל מכרן לעולם. כלומר דלא פליגי במכרן לעולם דבזה ד''ה אינן מכורין:

נישמעינ'. לזה מן הדא ברייתא:

דתני' העושה כו'. וכן מביא בבבלי גיטין דף מ''א:

ה''ז מכורה. לשעה:

והלוקח יחוש לעצמו. שאם ימות או יגרשנה המוכר תטרוף כתובתה ממנו שאינה מכורה אלא כל זמן שהוא חי ולא גירשה כדמסיק שמכרו לשעה וכן הב''ח אם לא ימצא משאר הנכסים לגבות:

אינה מכורה. כלל אפי' לשעה:

שלא עלה כו'. שאין דרכה של אשה לחזור על ב''ד ולפיכך המכר בטל מיד:

אמרו. ואמרו בני הישיב' בזה דאתיא דר''א דאמר בנכסי צאן ברזל מכורין כרבנן דהכא דנכסי צאן ברזל שוין הן לאפותיקי:

דר''י כרשב''ג. דאמר נמי דהמכר בטל:

הוי בשמכרן כו' וש''מ דבמכרן לשעה פליגי ר''י ור''א דמדמי להו לפלוגתא דרבנן ורשב''ג והתם בשמכרן לשעה הוא כדפרישית:

ווְלַד בֶּהֱמַת מְלוֹג לְבַעַל. וְולַד שִׁפְחַת מְלוֹג לָאִשָּׁה. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר. וְולַד בֶּהֱמַת מְלוֹג כִּוְולַד שִׁפְחַת מְלוֹג. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר לַחֲבֵרָייָא. הֲווֹן יָֽדְעִין דּוּ רִבִּי יוֹחָנָן כַּחֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי יְהוֹשֻׁעַ. רַב וּשְׁמוּאֵל. רַב כְּרַבָּנִן וּשְׁמוּאֵל כַּחֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי יְהוֹשֻׁעַ. מָתִיב שְׁמוּאֵל לְרַב. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר מִשֶּׁלָּאִשָּׁה הֵן. מֵאַתָּה לֹא יִטּוֹל הַבְּכוֹר פִּי שְׁנַיִם. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהִכְנִיסָן קְטַנִּים וְגָֽדְלוּ הֲרֵי הֵן שֶׁלָּאִשָּׁה הֵן. וְאַתְּ מוֹדֶה לִי שֶׁהַבְּכוֹר נוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם.

Traduction

Le petit d'une bête appartenant à la femme, dont le mari a l'usufruit, appartient au mari (285)B., Ketubot 79b.; celui d'une esclave de la femme, dans les même conditions, appartient à cette dernière (en raison du danger que ce capital, ou la nu-propriété, court en ce cas). Hanania, neveu de Josué, dit: l'enfant né d'une esclave de la femme, dont le mari est usufruitier, sera considéré à l'instar du petit d'un animal domestique, né dans les mêmes conditions (il appartiendra au mari). R. Éleazar dit à ce propos devant ses compagnons: sachez bien que R. Yohanan adopte l'avis de Hanania, neveu de Josué (sans craindre l'avenir et l'éventualité d'une perte). Rav et Samuel diffèrent d'avis: Le premier adopte l'avis des autres sages, et Samuel celui de Hanania, neveu de Josué. Mais, objecta Samuel à Rav, puisque d'après toi, les enfants d'une servante de la femme appartiennent à celle-ci (à titre de majoration du capital, et non d'usufruit revenant au mari), un fils aîné ne devra pas avoir droit à une double part d'héritage (vis-à-vis de ceux qui sont nés après la mort du père et dont le bien a augmenté depuis le décès). Admets l'hypothèse, lui répondit Rav, que ces enfants, après avoir été apportés par la femme avec la dot, ont grandi; certes, en ce cas, ils continuent à être à la femme (comme un bien amélioré de lui-même), et pourtant tu reconnais que l'aîné d'entr'eux a droit à une double part (il en sera de même s'ils sont nés après le mariage de la femme).

Pnei Moshe non traduit

ולד בהמת מלוג. ברייתא בבבלי כתובות דף ע''ט וכדמפרש התם טעמא דרבנן חיישי למיתה הילכך ולד בהמת מלוג דאי מייתא לא כליא קרנא דאיכא עורה לבעל:

ולד שפחת מלוג. דאי מייתא כליא קרנא לאשה:

חנניה כו' ולד שפחת מלוג כולד בהמת מלוג גרסי'. כדגריס התם וכן מוכח הכא מדלקמן דקא מותיב לרב על דעתך כו' ורב כרבנן:

הוו ידעין. דר' יוחנן פסק כחנני' וכן מסיק בבבלי כחנני' דלא חיישינן למיתה:

על דעתך דאת אמר משל אשה הן. ולד שפחת מלוג וקס''ד דטעמא דרב דלא מחשב לולדות כפירות דהן לבעל אלא כשבח הנכסים הן ואין לבעל בהן כלום:

מעתה. דשבחא קרית להו לא יטול הבכור פי שנים בולדות שילדו לאחר מיתת אביהן דהא קי''ל דאין הבכור נוטל פי שנים בשבח:

הגע עצמך. תשובת רב היא שהשיב לשמואל לדבריך דשבחא משוית להו ואפ''ה לק''מ דהגע עצמך בהכניסתן קטנים וגדלו דודאי של אשה הן כדלקמן דנוטלתן כמה שהן ואת מודה לי בזה דהבכור נוטל פי שנים בכה''ג דשבח מחמת עצמן הן וכן נמי בולדות דכשבחא דאתיא ממילא הוא. ומיהו עיקר טעמא דרב כדפרישית ומש''ה מחלק בין ולד בהמה לולד אשה:

תַּנֵּי הִכְנִיסָתָן יְלָדִים נוֹטְלָתָן נְעָרִים. הִכְנִיסָה לוֹ שְׁנֵי כֵלִים. הָיָה אֶחָד יָפֶה כִכְתוּבָּתָהּ נוֹטְלָתוֹ בִכְתוּבָּתָהּ. הָיָה אֶחָד וּמֶחֱצָה יָפֶה כִכְתוּבָּתָהּ רַב הוּנָא וְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב. חַד אָמַר. הוּא נוֹתֵן דְּמֵי הַשֵּׁינִי וְנוֹטְלוֹ. וְחוֹרָנָה אָמַר. הִיא נוֹתֶנֶת דְּמֵי הַשֵּׁינִי וְנוֹטְלָתוֹ. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. אֲפִילוּ הָיָה יָפֶה אֶחָד וּמֶחֱצָה בִכְתוּבָּתָהּ הִיא נוֹתֶנֶת דְּמֵי הַשֵּׁינִי וְנוֹטְלָתוֹ. שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעַת שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ אֲחֵרִים בְּכֵלֶיהָ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הִכְנִיסָתָן בְּדָמִים נוֹטְלָתָן בְּדָמִים.

Traduction

On a enseigné (286)Tossefta à ce traité, ch. 9.: si la femme a amené avec sa dot des enfants de l'esclave et qu'ils sont devenus de grands garçons, elle a le droit de reprendre ce bien plus tard, en son état actuel. Si elle a apporté deux vases et qu'ils ont conservé la valeur inscrite dans la Ketuba, elle les reprendra plus tard selon cette valeur même; mais, si l'un d'eux a doublé de valeur, c'est le cas d'une discussion entre R. Houna et R. Nahman b. Jacob: d'après l'un, le mari pourra tous deux les reprendre, à condition de restituer à la femme le montant de la plus-value. L'autre dit: elle n'aura qu'à payer la différence de la plus-value, et les reprendre. De même, R. Aba b. Cahana dit devant R. Amé, ou R. Jacob b. Aha au nom de R. Yossa: si même la valeur de l'autre vase a augmenté de moitié, sur la valeur inscrite dans la Ketuba, elle aura le droit de le reprendre, en payant la plus-value, car, jamais personne n'a supposé que d'autres personnes qu'elle aient le droit d'user de ses objets. En effet, dit R. Jacob b. Aha au nom de R. Zeira, un enseignement (barayeta) l'a dit: les objets qu'une femme a offerts pour une valeur fixe seront repris par elle pour la même valeur (sauf à parfaire la différence s'il y en a une).

Pnei Moshe non traduit

הכניסתן ילדים. ונעשו נערים נוטלת כמה שהן:

הכניסה לו כו'. ובבבלי דף ס''ז גרסי' אמר רב יהודה הכניסה לו שני כלים באלף זוז ושבחו ועמדו על שני אלפים א' נוטלתו בכתובתה ואחד נותנת דמים ונוטלתו מפני שבח בית אביה ונראה דהכא נמי גרסי' הכין דאל''כ מאי מוסיף ר' אבא לקמי' וה''ג. הכניסה לו שני כלים היו יפי' ככתובתה נוטלת בכתובתה וקמ''ל דהדין עמה כשאומרת כלי אני נוטלת:

הי' אחד יפה ככתובתה. כגון ששבחו ועמדו עד הכפל בזה פליגי רב הונא ור''נ דחד אמר הואיל ויותר על כתובתה הוא במיתן דמי ומישקל לא אמרי' הדין עמה וכמהו דתימא דקאמר התם לרב יהודה:

ור' אבא מוסיף דאפילו היה אחד ומחצה. מן השני בכתובתה לא אמרינן בזה הואיל ויש לו חצי השני דהוא נותן דמים אלא היא נותנת דמי המותר מהשני ונוטלתו שלא עלה על דעתו שישתמש אחרים בכליה לאחר שיגרשה:

מתניתא אמרה כן. תוספתא שהבאתי לעיל דאם הכניסתן בדמים כו' כלומר דאפי' הוקרו היא נותנת דמים ונוטלתן:

רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מַהוּ עַבְדֵי מְלוֹג. אָמַר לֵיהּ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר. מְלִיג. מְלִיג.

Traduction

R. Hiya b. Ada demanda, en présence de R. Mena, ce qu'il faut entendre par esclaves Melog (D'où vient ce terme)? Ce mot répond à l'expression traire, amelgw, dit-il (pour désigner l'extraction de l'usufruit, sans léser le capital).

Pnei Moshe non traduit

מלוג מלוג. כעין מליגת הראש כלומר שהוא אוכל פירות והקרן קיים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source