ופריך קורא אני אשה ולא קטנה. וזה למאי דגרסינן בבבלי שם כ''ג שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו בתר נישואין אזלינן ואסורה או בתר אירוסין אזלינן ושרייא ופשיט לה ממתני' אירס את האלמנה כו' ודחי לה שאני התם דכתיב כי אם בתולה מעמיו יקח אשה והאי אשה קרא יתירא הוא ודרשינן מינה לרבות דאם אירס אלמנה ונתמנה לכ''ג דיכנוס ופריך הכא נמי כתיב אשה ומשני אחת ולא שתים ופי' רש''י דאח' יש לך לרבות ולא שתים ומה ראית הא אישתני גופה הא לא אישתני גופה. והיינו נמי דפריך הכא קורא אני כו' דבשלמא אלמנה יש לך לרבות ואע''ג דהכא שתיהן שוות הן לרבות דלא אישתני גופייהו מ''מ פריך דאחת מרבינן ולא שתים ומנא לך לומר דקטנה כוותה דאלמנה:

ומשני ממתינין כו'. דאין מיאון פוסלה לכהונה כגט כדתנן לקמן פ' ב''ש וקמ''ל דאפילו לכ''ג כשרה ובשלא נבעלה מיירי. וכן משמע בבבלי דף נ''ט:

אירס את האלמנה כו' ודכוותה. בקטנה דאם אירסה ואח''כ נתמנה שיכנוס:

אנוסתו ומפותתו. של כ''ג לא יכנוס דכתיב בתולה יקח בשעת ליקוחין תהי' בתולה:

ואם כנס כו'. ובבבלי שם גרסינן אנוסת ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי אנוסת ומפותת חבירו לא ישא ואם נשא הולד חלל כר''א בן יעקב ואמר רב עלה ומוציא בגט ואלא הא דקתני ואם נשא נשוי לומר שאין משלם קנס במפותה וכדפי' רש''י שהמפותה אין משל' קנס אלא כשאין כונסה ואהני ליה נישואין למיפטרי' והכי נמי צריך לפרש אליבא דרב דאל''כ מ''ש אנוסת ומפותת עצמו דאין מוציאין מידו ושל חבירו דמוציאין מידו הא בתרווייהו בעול' היא בשעת לקיחה אלא ע''כ כשיטת הבבלי אתיא וברישא דקאמר אין מוציאין מידו נמי לענין קנס קאמר וכמסקנת הפוסקים כרב. ואם נפרש דחולק על מסקנת הבבלי צריך לחלק דהואיל ובעולת עצמו היא אין מוציאין מידו וכרב אשי שם דסופה להיות בעול' תחתיו ועיקר:

לא ישא את הקטנה. דכתיב אשה ולא קטנה וברייתא היא בבבלי דף ס''א דבעינן שיצאת מכלל קטנות ולכלל בוגרת לא באת:

אבל נושא את הממאנת. וקס''ד דנושאה מיד כשיצאת במיאון:

לא בקטנה היא. בתמיה דאין גדולה יוצאת במיאון:

ותנינן יצא שמה כו'. מתני' היא בשילהי גיטין ואמרינן שם לא שישמעו קול הברה אלא כדי שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים פלונית נתקדשה היום וכלומר דמייתי סייעתא כמו דאמרינן שם דמהני מנהג הנישואין להחזיק הקול שתהא מקודשת ולא תינשא לאחר בלא גט ה''נ מהני מנהג הנישואין שעשה עמה בשעת האירוסין להחזיק' כנשואה לו בעודו כהן הדיוט ואעפ''י שלא נבעלה עד שנתמנה לכ''ג רשאי לקיימה ואפי' היא עדיין קטנה:

הערמ' עשה וה''ג שאל פריומה וייתב לאמה בגוי' שמעת וקבלית עלה ותנינן יצא כו'. פריומה היא חופה. וכן הוא לקמן פ''ב דכתובות ותיבה אחת שנחלקה לשתים היא. וה''פ דהרי כמו דאמרינן בבגרה תחתיו דנשתני' היא בין אירוסין לנישואין ואם בתר קיחה דאירוסין אזלינן שרייא כן הכא נמי דנשתנה הוא בין אירוסין לנישואין ואם בתר קיחה דאירוסין אזלינן שרייא דכהן הדיוט הי' והיינו דמקשי דמנא לך דבתר קיחה דאירוסין אזלינן דאין לנו לרבות אלא אחת וכדפרישית וע''ז משני דלעולם בעלמא לא אזלינן בתר קיחה דאירוסין כיון דעדיין מיחסר' כניסה לחופ' ואלמנה שאני דרחמנא רביי' והכא דאמר בקטנה יכנוס מיירי דע''י הערמה שעשה היה ומפרש מה היא הערמה ששאל וביקש ממנה שתשב ותכנוס עמו לחופה וסברת וקבלית עלה ולפיכך אזלינן הכא בתר קיחה דאירוסין כיון דהאירוסין בעודו כהן הדיוט עם כניסת החופה היו וקמ''ל דאעפ''י שנכנסה לחופה ולא נבעלה עד שנתמנה לכ''ג דמותר לכונסה ולקיימה:

ולא. אבל לא כר''א בן ערך דקאמר שם דקונה קנין גמור וכאשתו היא כבר:

אף ב''ש מודי בה. אמתני' קאי דקתני אעפ''י שעשה בה מאמר בעודו כהן הדיוט ה''ז לא יכנוס וקאמר דאפי' ב''ש דסברי דהמאמר קונה ביבמה וכן ר''ש מ''מ לאו קנין גמור הוא וכדאמרינן לעיל ריש פ''ב:

הדא מסייע. מתני' דאמרה כ''ג חולץ מסייע למ''ד לעיל פ''ג סוף הלכה א' דחליצה פטור היא ולא כקנין מיקרי דאי כקנין אומרים לכ''ג עבור על ד''ת בתמיה וכן הוא שם:

ושנבעלה בעילת זנות. כגון ישראלית שנבעלה לפסול לה:

גיורת ומשוחררת. לפי שהעכומ''ז שטופי זימה הן ובניהם ילדי זנונים המה ולפיכך תנן סתמא ואפילו היא פחותה מבת ג' ויום א' שלא נבעלה:

שהיא זונה האמורה בתורה. כדיליף טעמא בגמ':

מתני' כהן הדיוט. לאו דווקא כהן דאפילו ישראל אסור בשאין לו בנים והא דנקט כהן מפ' בגמרא:

גמ' ב''ש כו'. טעמייהו דילפי ממשה דכיון שהיו לו שני זכרים פירש מן האשה ולא ילפי מברייתו של עולם דס''ל אין דנין אפשר משאי אפשר כדאמר בבלי ס''ב:

וב''ה. סברי דנין וילפי מברייתו של עולם ושם מפרש טעמייהו דב''ה דלא ילפי ממשה משום דמשה מדעתי' הוא דעבד והכא ע''כ לא ס''ל האי טעמא כדלקמן:

לכן צרכה. לכן צריך אתה ע''כ לפרש דב''ה מוספי אב''ש ואפילו זכר ונקבה קאמרי:

דלכן. דאם לא כן אלא דוקא זכר ונקבה קאמרי א''כ הוי מתניתא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ואמאי לא חשיב לה בעדיות. ומשמע דפליג אבבלי דהא לטעמא דהתם דמפרש דליכא למילף ממשה דמשום שכינה עשה ואסור לכל אדם לעשות כן א''כ ב''ה דוקא זכר ונקבה קאמרי. ולשיטת הבבלי נמי אפשר לפרש דכיון דב''ש נמי דוקא שני זכרים ס''ל וכדפירש''י ז''ל במתני' וגי' אחרת הי' להרשב''א ז''ל בדבריו שם א''כ לית כאן קולא וחומרא כ''כ הרשב''א ז''ל:

בני בנים כבנים. דאם היו לו בנים ומתו דלא קיים פ''ו וכדמסיק בבבלי שם ואם הניחו בנים קיים ודוקא בני בנים שהזכרים יהיו מהבנים:

בני בנות. כלומר אם הזכרים מהבנות אינם כלום וכדמפרש ואזיל:

בן בן כו'. דאם הזכר מהבן והנקבה מבת עולין וקיים פ''ו:

בת כו'. אבל.איפכא לא וזה כאביי שם דאמר ברתא לברא לא אלא דשם קאמר אליביה דברא לברתא מהני וכ''ש הוא מברתא לברתא והכא משמע דדוקא ברא לברא וברתא לברתא אבל מסקנת הפוסקים כרבא שם דאפי' איפכא עולין דהא איכא שבת:

איילונית כו'. ובבלי שם לא קאמר אלא הסריס וחד טעמא אית להו וכ''פ הרמב''ם ז''ל בט''ו מהל' אישות הלכ' ד':

וכולהון לכהן. דכולהו לא שייכי אלא לכהן ולא לישראל ולפיכך לא תנינן ברישא ג''כ לישראל. והכי מפרק לה בבבלי שם:

אלא בגין כו'. אלא בשביל דתנינן שם בסיפא דמתני' גיורת כו':

עוד הוא אסור בה. דודאי ישראל נמי אסור בה דהרי מצוו' על פ''ו:

גמ' הא ישראל כו'. בתמיה:

מתני' לא יבטל. שאם לא קיים פ''ו חייב לישא אשה בת בנים נ''י:

ב''ש. טעמייהו יליף בגמ':

עשר שנים. כדיליף בגמ':

אינו רשאי לבטל. אלא יגרשנה או ישא אחרת עמה:

גירשה מותרת לינשא. ולא אמרינן דעקרה היא דשמא מיניה הוי ולא מינה ולענין הכתובה מפ' בגמרא:

האיש מצוה כו'. כדיליף טעמא בגמ':

הדא אמרה כ''ג כו'. בבבלי קידושין דף י' איבעיא להו תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה ונ''מ לכ''ג דקני בתולה בביאה דאם סוף ביאה קונה נמצאת בעולה משעת העראה שלא לשם קידושין ואסורה ליה. והיינו דדייק הכא מדאמר ר''א הרי זו בעילת זנות ולא קאמר עשאה זונה (כגי' הבבלי) ש''מ דמשהערה בה עשאה זונה והילכך קרי לבעילה עצמה בעילת זנות ולא אשמעינן דתחילת ביאה חשובה היא ומדחשיבא להשוות לה לזונה כן נמי חשיבא לענין קנייה וא''כ זאת אומרת דכ''ג מותר לקדש בבעילה כר''א. אבל בבבלי שם מסיק דכל הבועל דעתו על גמר ביאה אם לא שהערה בה ופירש מיד או במפרש שדעתו לקנות בהעראה דהא קי''ל דהעראה קונה וכב' התירוצים של התוס' שם דשניהם אמת לדינא וכ''כ הרא''ש שם:

ה''ז בעילת זנות. ועשאה זונה לפסול מן הכהונה. בבבלי בהרבה מקומות ובפירקין דף נ''ט:

תני ר' לעזר אומר אף הפנוי כו'. וכ''ש נשוי שמזנה על אשתו דחשובה זונה תו' שם:

הגע עצמך שהיתה עקרה. כלומר שנתעקרה עכשיו ואין סופה לילד או שהזקינה ולדבריך זונה קרית לה בתמיה ויהא אסור לקיימה:

מתיבין. חכמים לר''י לדידך דאיילונית זונה היא:

עדה. כך דרכן של בני המבול היה לוקח לו ב' נשים א' שותה כוס עיקרין שלא תתעבר ויהא מתעדן בגופה והא' לפריה ורביה ובב''ר גריס איפכא עדה דעדה מיניה וצלה שהיתה יושבת בצלו:

ולא יפרוצו שלא כו'. וכדאמרי' בבבלי שם כל בעולה שאין בה פירצה אינה אלא בעילת זנות וטעמא דר' יהודא קא מפרש:

בין שורותם יצהירו. ועל דור המבול קאי שלא היתה כו' ודרך כרמים קדריש לשון עשיית פירות ובב''ר דריש נמי כן ובנוסחא אחרת:

גמ' ב''ש כו'. טעמייהו דילפי ממשה דכיון שהיו לו שני זכרים פירש מן האשה ולא ילפי מברייתו של עולם דס''ל אין דנין אפשר משאי אפשר כדאמר בבלי ס''ב:

וב''ה. סברי דנין וילפי מברייתו של עולם ושם מפרש טעמייהו דב''ה דלא ילפי ממשה משום דמשה מדעתי' הוא דעבד והכא ע''כ לא ס''ל האי טעמא כדלקמן:

לכן צרכה. לכן צריך אתה ע''כ לפרש דב''ה מוספי אב''ש ואפילו זכר ונקבה קאמרי:

דלכן. דאם לא כן אלא דוקא זכר ונקבה קאמרי א''כ הוי מתניתא מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל ואמאי לא חשיב לה בעדיות. ומשמע דפליג אבבלי דהא לטעמא דהתם דמפרש דליכא למילף ממשה דמשום שכינה עשה ואסור לכל אדם לעשות כן א''כ ב''ה דוקא זכר ונקבה קאמרי. ולשיטת הבבלי נמי אפשר לפרש דכיון דב''ש נמי דוקא שני זכרים ס''ל וכדפירש''י ז''ל במתני' וגי' אחרת הי' להרשב''א ז''ל בדבריו שם א''כ לית כאן קולא וחומרא כ''כ הרשב''א ז''ל:

בני בנים כבנים. דאם היו לו בנים ומתו דלא קיים פ''ו וכדמסיק בבבלי שם ואם הניחו בנים קיים ודוקא בני בנים שהזכרים יהיו מהבנים:

בני בנות. כלומר אם הזכרים מהבנות אינם כלום וכדמפרש ואזיל:

בן בן כו'. דאם הזכר מהבן והנקבה מבת עולין וקיים פ''ו:

בת כו'. אבל.איפכא לא וזה כאביי שם דאמר ברתא לברא לא אלא דשם קאמר אליביה דברא לברתא מהני וכ''ש הוא מברתא לברתא והכא משמע דדוקא ברא לברא וברתא לברתא אבל מסקנת הפוסקים כרבא שם דאפי' איפכא עולין דהא איכא שבת:

איילונית כו'. ובבלי שם לא קאמר אלא הסריס וחד טעמא אית להו וכ''פ הרמב''ם ז''ל בט''ו מהל' אישות הלכ' ד':

וכולהון לכהן. דכולהו לא שייכי אלא לכהן ולא לישראל ולפיכך לא תנינן ברישא ג''כ לישראל. והכי מפרק לה בבבלי שם:

אלא בגין כו'. אלא בשביל דתנינן שם בסיפא דמתני' גיורת כו':

עוד הוא אסור בה. דודאי ישראל נמי אסור בה דהרי מצוו' על פ''ו:

גמ' הא ישראל כו'. בתמיה: