משנה: חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר נָתַן גֵּט וּבַעָל אוֹ בָּעַל וְעָשָׂה מַאֲמָר נָתַן גֵּט וְחָלַץ אֵין אַחַר חֲלִיצָה כְּלוּם. בֵּין בַּתְּחִילָּה 34a בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף. וְהַבְּעִילָה בִּזְמַן שֶׁהִיא בַּתְּחִילָּה אֵין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אֶחָד בְּעִילָה וְאֶחָד חֲלִיצָה בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בָּאֶמְצַע בֵּין בַּסּוֹף אֵין אַחֲרֶיהֶן כְּלוּם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בין בתחלה. כדקתני חלץ כו' בין יבמה אחת ליבם אחד בין שתי יבמות ליבם אחד כדתני לעיל דשוין לדינא:
בין באמצע. בין מאמר לגט כגון גט לזו וחלץ לזו וחזר ועשה בה מאמר או בבעלת הגט לא מהני המאמר אחר חליצה ולא בעיא גט למאמרו:
בין בסוף. אחר מאמר וגט חלץ אין אחריה כלום וחליצה גמורה היא ואי הדר ועביד מאמר לא בעיא גט משום דחליצה כגירושין גמורין היא וקמה בלאו עלי' ואע''ג דחליצה פסולה הואי:
והבעילה. דוקא בזמן שהיא בתחילה אין אחרי' כלום אבל באמצע ובסוף יש אחריה כלום. והביאה באמצע כגון שהיא אחר מאמר או אחר הגט ואם חזר ועשה מאמר בשלישית אסור בקרובותיה. ובסוף כגון גט לזו ומאמר לזו וחזר ובא על האחת יש אחר ביאה זו זיקת יבמין וכי מפיק לה בעיא חליצה ולא סגי לה בגט:
ור' נחמיה אומר כו' אין אחריה כלום. ונפקא בגט בלא חליצה ואי הדר וקדיש לאידך אחר הביאה אין במעשיו כלום ובגמ' מפרש לפלוגתייהו:
הלכה: הַבָּא עָל יְבִמְתּוֹ כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. אֲפִילוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה. הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא. אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן שׁוֹגְגִין אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן מְזִידִין. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר בְּפִיקֵּחַ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַעַת שֶׁהוּא קוֹנֶה בֵּין לְדַעַת בֵּין שֶׁלֹּא לְדַעַת. וְחֵרֵשּׁ שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת לֹא יִקְנֶה אֶלָּא לְדַעַת. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. אֶחָד הַחֵרֵשׁ וְאֶחָד הַשּׁוֹטֶה שֶׁבָּעֲלוּ קָנוּ וּפָֽטְרוּ אֶת הַצָּרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וצריכות ג' גיטין. לפי גי' דהכא שני גיטין לראשונות מלבד הג' קאמר. אבל בתוספתא גריס שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו בעל את זו וחזר ועשה מאמר בזו ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט ואין אחר הבעילה כלום מק''ו כו' וחכמים אומרים צריכות שלשה גיטין וחליצה לא' מהן ופוטרת את כולן:
אשכחו ברייתא דתני ר''ח אחד החרש כו'. שמייבמין אבל לא חולצין ותוספתא היא פ' י''א והביאה הרי''ף ספ''ק:
סליק פירקא בס''ד
גמ' אנן תנינן אפילו הוא שוגג כו' תני ר' חייא בברייתא אפילו שניהן שוגגין. ולא דפליג ר' חייא אלא דבמתני' אשמועינן דאפילו שניהן אינן מכוונין לשם מצוה בגוונא דא' מהן שוגג וא' מזיד ור' חייא אשמועינן האי גוונא בששניהן שווין. וכן משמע מהבבלי ריש פירקין דלא פליג ר''ח והרי''ף והרמב''ם דלא הביאו הא דר''ח משום דחד דינא וחד טעמא הוא:
הוון. בני הישיבה בעיי למימר מתחילה דדוקא בפיקח שיש בו דעת כו' דכעין שאמרו כל הראוי לבילה כו':
וחרש כו' לא יקנה אלא לדעת. כלומר הואיל ואין בו דעת לא יקנה ביבמתו א''נ בפיקח ונתחרש דממתינין לו עד שיתפקח:
ורבנן. סברי דאסור בקרובות שלשתן דביאה פסולה יש אחריה כלום:
אחד חלוצה ואחד בעולה אינו דין כו' גרסינן. וכן משמע מתוספתא דגריס התם סוף פ' ז' מה חליצה שפוסלת בכהונה חליצה אחר בעילה אין אחרי' כלום בעילה שאין פוסלת בכהונה בעילה אחר חליצה אינו דין שלא יהא אחריה כלום:
ק''ו מה כו' אחד בעולה וא' חלוצה אין אחריה כלום. כלומר אם בעל לזו וחלץ לזו שהיא חליצה פסולה אין אחריה כלום וחליצה דקאמר דפוסלת מן הכהונה ואפי' חליצה שאחר הביאה וכן אמרו בתוספתא שם:
ואין אחר הבעילה כלום. והשני' נפקא בגט ולא נאסר בקרובות השלישית דאין אחר ביאה שאחר המאמר כלום והיינו נמי כר''ג דביאה פסולה לר''נ כמאמר הוא וכמו דאין מאמר אחר ביאה פסולה כן אין מאמר אחר מאמר וכן תני בתוספתא בהדיא דהביאה שאינה בתחלה הרי היא כמאמר:
ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט. למאמרו וחליצה לזיקתו:
ור' ישמעאל. ובבבלי נ''א גריס ור''ג דאמר נמי המאמר קונה דאין מאמר אחר מאמר וכן ר''ש נמי אין מאמר אחר מאמר ס''ל כדאמר התם מביאת בן ט' דכמאמר הוא ואין ביאת בן ט' השני אחריו כלום:
ומתמה הש''ס ולא שמעי. רבנן דתמן הא דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן כו' דמשמע דביאה שאחר המאמר דוקא אמר ר' נחמי' כדתני עשה מאמר בזו ובעל כו':
וע''ד דרבנן דהכא. דסברי דהא דאמר ר' נחמיה ביאה באמצע דפוטרת דוקא שהיא לאחר המאמר אבל לא שאחר הגט וטעמא דסברי דר' נחמי' נמי גזור אלא דביאה שאחר המאמר לא גזור משום ביאה אחר ביאה דחמירא להו כיון דאיכא איסור כרת דפגע באיסור אשת אח אבל לאחר חליצה איסור לאו הוא דאיכא:
ע''ד דרבנן דתמן. דאמרי דסבר ביאה פסולה פוטרת אין חילוק בין שהיא לאחר המאמר כו' וכדפרישי' וטעמא כדמפרש בבבלי סוף פירקין דהא טעמא דרבנן דאמרי ביאה פסולה יש אחרי' כלום משום דאי ביאה אחר הגט היא כגון גט לזו ובעל לזו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודי' כשאר יבמה שכנסה דגזרינן ביאה שאחר הגט משום ביאה שאחר החליצה דלא נטעה למימר מדקניא ביאה אחר הגט בביאה גרידתא אלמא מעליותא היא ואתי למיבעל לכתחילה אחרי חליצה. ואי ביאה אחר המאמר היא כגון מאמר לזו ובעל לזו דצריכה שני' נמי גט וחליצה דבלא חליצה לאחת מהן לא סגי לה בגט דגזרינן משום ביאה אחר ביאה דאי אמרת בגט סגי לה דביאה של זו אחר קנין המאמר של זו מעליותא היא אתי למיעבד ביאה אחר ביאה וקא פגע באיסור אשת אח וזה לטעמייהו דרבנן אבל ר' נחמיה סבר דלא גזרינן דהואיל וביאה וחליצה מדאורייתא מידע ידיע דאסור למיבעל בתרייהו והילכך בין ביאה שאחר המאמר בין שאחר הגט פוטרה וסגי בגט ואין אחריה כלום דליכא למיגזר מידי:
גמ' תמן. בבבל אמרינן דברי ר''נ כו' כלומר דטעמא דר' נחמיה דאמר אפילו באמצע ובסוף אין אחריה כלום דסבר ביאה פסולה שהיא לאחר המאמר או לאחר הגט פוטרת ונפקא בגט בלא חליצה ומעשה שאחריה אינו כלום ומפרש ואזיל פלוגתא דאמוראי ואליבא דר' נחמיה:
משנה: הַבָּא עַל יְבִמְתּוֹ בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד בֵּין בְּאוֹנֶס בֵּין בְרָצוֹן אֲפִילוּ הוּא שׁוֹגֵג וְהִיא מְזִידָה הוּא מֵזִיד וְהִיא שׁוֹגֶגֶת הוּא אָנוּס וְהִיא לֹא אֲנוּסָה הִיא אֲנוּסָה וְהוּא לֹא אָנוּס. אֶחָד הַמְּעָרֶה וְאֶחָד הַגּוֹמֵר קָנָה וְלֹא חָלַק בֵּין בִּיאָה לְבִיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הבא על יבמתו שוגג. כסבור אשה אחרת היא:
מזיד. לשם זנות ולא לשם מצוה:
באונס. מפרש בבבלי שנתכוין לאשתו ותקפתו יבמתו:
ברצון. דמכוין למצות יבום ואף על גב דפשיט' הוא קתני לה דהכי אורחי' בכל דוכתי'. תוס' ריש פירקין:
אפילו. בבבלי מפרש דלא מיבעיא הוא שוגג או מזיד והיא מכוונה למצוה אלא אפי' דתרווייהו לא מכווני דהוא שוגג והיא מזידה או איפכא אפילו הכי קנה:
קנה. בגמ' מפרש למאי קנה:
בין ביאה לביאה. כדרכה ושלא כדרכה כדיליף בגמ':
הלכה: חָלַץ וְחָלַץ חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר כול'. חָלַץ וְעָשָׂה מַאֲמָר כול'. תַּמָּן אָֽמְרִין. דִּבְרֵי רִבִּי נְחֶמְיָה בִּיאָה פְסוּלָה פּוֹטֶרֶת. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן דְּתַמָּן בִּיאָה בֵּין שֶׁהִיא לְאַחַר הַמַּאֲמָר בֵּין שֶׁהִיא לְאַחַר הַגֵּט פּוֹטֶרֶת. וְעַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן דְּהָכָא בִּיאָה שֶׁהִיא לְאַחַר הַמַּאֲמָר פּוֹטֶרֶת. שֶׁהִיא לְאַחַר הַגֵּט אֵינָהּ פּוֹטֶרֶת. וְלֹא שְׁמָעָן דְּאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי נְחֶמְיָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. שָׁלֹשׁ יְבָמוֹת לְיָבָם אֶחָד. עָשָׂה מַאֲמָר בְּזוֹ וּבָעַל לְזוֹ וְנָתַן גֵּט לַשְּׁלִישִׁית. רִבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר. הָרִאשׁוֹנָה צְרִיכָה גֵט וַחֲלִיצָה וְאֵין אַחַר בְּעִילָה כְּלוּם. קַל וָחוֹמֶר. מָה אִם חֲלִיצָה שֶׁהִיא פּוֹסְלָתָהּ מִן הַכְּהוּנָּה אֶחָד בְּעוּלָה וְאֶחָד חֲלוּצָה אֶין אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. בִּיאָה שֶׁאֵינָה פּוֹסְלָתָהּ מִן הַכְּהוּנָּה אֶחָד בְּעוּלָה וְאֶחָד חֲלוּצָה 34b אֶינוֹ דִין שֶׁלֹּא יְהֵא אַחֲרֶיהָ כְּלוּם. וְרַבָּנִן. אָסוּר בִּקְרוֹבוֹת שְׁלָשְׁתָּן וּצְרִיכוֹת שְׁלֹשָׁה גִיטִּין וַחֲלִיצָה לְאַחַת מֵהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וצריכות ג' גיטין. לפי גי' דהכא שני גיטין לראשונות מלבד הג' קאמר. אבל בתוספתא גריס שלש יבמות ליבם א' עשה מאמר בזו בעל את זו וחזר ועשה מאמר בזו ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט ואין אחר הבעילה כלום מק''ו כו' וחכמים אומרים צריכות שלשה גיטין וחליצה לא' מהן ופוטרת את כולן:
אשכחו ברייתא דתני ר''ח אחד החרש כו'. שמייבמין אבל לא חולצין ותוספתא היא פ' י''א והביאה הרי''ף ספ''ק:
סליק פירקא בס''ד
גמ' אנן תנינן אפילו הוא שוגג כו' תני ר' חייא בברייתא אפילו שניהן שוגגין. ולא דפליג ר' חייא אלא דבמתני' אשמועינן דאפילו שניהן אינן מכוונין לשם מצוה בגוונא דא' מהן שוגג וא' מזיד ור' חייא אשמועינן האי גוונא בששניהן שווין. וכן משמע מהבבלי ריש פירקין דלא פליג ר''ח והרי''ף והרמב''ם דלא הביאו הא דר''ח משום דחד דינא וחד טעמא הוא:
הוון. בני הישיבה בעיי למימר מתחילה דדוקא בפיקח שיש בו דעת כו' דכעין שאמרו כל הראוי לבילה כו':
וחרש כו' לא יקנה אלא לדעת. כלומר הואיל ואין בו דעת לא יקנה ביבמתו א''נ בפיקח ונתחרש דממתינין לו עד שיתפקח:
ורבנן. סברי דאסור בקרובות שלשתן דביאה פסולה יש אחריה כלום:
אחד חלוצה ואחד בעולה אינו דין כו' גרסינן. וכן משמע מתוספתא דגריס התם סוף פ' ז' מה חליצה שפוסלת בכהונה חליצה אחר בעילה אין אחרי' כלום בעילה שאין פוסלת בכהונה בעילה אחר חליצה אינו דין שלא יהא אחריה כלום:
ק''ו מה כו' אחד בעולה וא' חלוצה אין אחריה כלום. כלומר אם בעל לזו וחלץ לזו שהיא חליצה פסולה אין אחריה כלום וחליצה דקאמר דפוסלת מן הכהונה ואפי' חליצה שאחר הביאה וכן אמרו בתוספתא שם:
ואין אחר הבעילה כלום. והשני' נפקא בגט ולא נאסר בקרובות השלישית דאין אחר ביאה שאחר המאמר כלום והיינו נמי כר''ג דביאה פסולה לר''נ כמאמר הוא וכמו דאין מאמר אחר ביאה פסולה כן אין מאמר אחר מאמר וכן תני בתוספתא בהדיא דהביאה שאינה בתחלה הרי היא כמאמר:
ר' נחמיה אומר הראשונה צריכה גט. למאמרו וחליצה לזיקתו:
ור' ישמעאל. ובבבלי נ''א גריס ור''ג דאמר נמי המאמר קונה דאין מאמר אחר מאמר וכן ר''ש נמי אין מאמר אחר מאמר ס''ל כדאמר התם מביאת בן ט' דכמאמר הוא ואין ביאת בן ט' השני אחריו כלום:
ומתמה הש''ס ולא שמעי. רבנן דתמן הא דאמר ר' הילא בשם ר' יוחנן כו' דמשמע דביאה שאחר המאמר דוקא אמר ר' נחמי' כדתני עשה מאמר בזו ובעל כו':
וע''ד דרבנן דהכא. דסברי דהא דאמר ר' נחמיה ביאה באמצע דפוטרת דוקא שהיא לאחר המאמר אבל לא שאחר הגט וטעמא דסברי דר' נחמי' נמי גזור אלא דביאה שאחר המאמר לא גזור משום ביאה אחר ביאה דחמירא להו כיון דאיכא איסור כרת דפגע באיסור אשת אח אבל לאחר חליצה איסור לאו הוא דאיכא:
ע''ד דרבנן דתמן. דאמרי דסבר ביאה פסולה פוטרת אין חילוק בין שהיא לאחר המאמר כו' וכדפרישי' וטעמא כדמפרש בבבלי סוף פירקין דהא טעמא דרבנן דאמרי ביאה פסולה יש אחרי' כלום משום דאי ביאה אחר הגט היא כגון גט לזו ובעל לזו דאמרינן צריכה גט וחליצה ולא סגי בגט לחודי' כשאר יבמה שכנסה דגזרינן ביאה שאחר הגט משום ביאה שאחר החליצה דלא נטעה למימר מדקניא ביאה אחר הגט בביאה גרידתא אלמא מעליותא היא ואתי למיבעל לכתחילה אחרי חליצה. ואי ביאה אחר המאמר היא כגון מאמר לזו ובעל לזו דצריכה שני' נמי גט וחליצה דבלא חליצה לאחת מהן לא סגי לה בגט דגזרינן משום ביאה אחר ביאה דאי אמרת בגט סגי לה דביאה של זו אחר קנין המאמר של זו מעליותא היא אתי למיעבד ביאה אחר ביאה וקא פגע באיסור אשת אח וזה לטעמייהו דרבנן אבל ר' נחמיה סבר דלא גזרינן דהואיל וביאה וחליצה מדאורייתא מידע ידיע דאסור למיבעל בתרייהו והילכך בין ביאה שאחר המאמר בין שאחר הגט פוטרה וסגי בגט ואין אחריה כלום דליכא למיגזר מידי:
גמ' תמן. בבבל אמרינן דברי ר''נ כו' כלומר דטעמא דר' נחמיה דאמר אפילו באמצע ובסוף אין אחריה כלום דסבר ביאה פסולה שהיא לאחר המאמר או לאחר הגט פוטרת ונפקא בגט בלא חליצה ומעשה שאחריה אינו כלום ומפרש ואזיל פלוגתא דאמוראי ואליבא דר' נחמיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source