Yevamoth
Daf 21a
משנה: וְכוּלָּן שֶׁהָיוּ בָהֶן קִידּוּשִׁין אוֹ גֵירוּשִׁין בְּסָפֵק הֲרֵי אֵילּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת. כֵּיצַד סְפֵק קִידּוּשִׁין זָרַק לָהּ קִידּוּשֶׁיהָ סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ זֶהוּ סְפֵק קִידּוּשִׁין. כֵּיצַד סְפֵק גֵּירוּשִׁין כָּתַב בִּכְתָב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֲדִים יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד זֶהוּ סְפֵק גֵּירוּשִׁין.
Traduction
Pour toutes (les quinze classes de parentés à relation interdite), s'il survient un doute, soit en ce qui touche l'alliance avec le défunt frère, soit sur la répudiation de ce dernier, les adjointes devront procéder au déchaussement, sans pouvoir épouser le beau-frère. Voici en quel cas la consécration de mariage est douteuse: si en ayant jeté à la femme le contrat de mariage sur la voie publique, on ne sait s'il est tombé plus près d'elle que de lui, il y a doute. Voici des cas de doute sur la répudiation: Si quelqu'un ayant écrit l'acte de divorce de sa propre main sans avoir de témoins, ou si en ayant des témoins la date n'a pas été spécifiée, ou si en ayant spécifié la date, il n'y avait qu'un témoin pour attester l'acte, celui-ci sera déclaré douteux.
Pnei Moshe non traduit
שהיו בהן. לאחיו קידושי ספק או גירושי ספק דהויא ספק צרת ערוה:
הרי אלו. הצרות חולצות ולא מפטרה בלא כלום דילמא לאו צרת ערוה היא:
ספק קרוב לו. שהי' ח' אמות מצומצמות ביניהן בר''ה וד' אמות קונות שם וזרקו ספק בד' אמותיו ספק בד' אמותיה אי נמי בשתי כתי עדים אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה דהוי נמי ספיקא דרבנן כדמסיק בבלי דף ל''א:
כתב בכתב ידו כו'. כדאמרינן בפרק בתרא דגיטין דהרי אלו ג' גיטין פסולין לכתחילה ואם ניסת הולד כשר וה''נ חולצת כיון דבדיעבד גיטא הוא ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא ואי שרית לה אמרי אינשי צרת ערוה מתייבמת:
הלכה: שְׁלֹשָׁה אַחִין כול'. 21a גֵּירַשּׁ. רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. לֹא סוֹף דָּבָר בְּשֶׁגֵּירַשּׁ וְאַחַר כָּךְ כָּנַס. אֶלָּא אֲפִילוּ כָּנַס וְאַחַר כָּךְ גֵּירַשּׁ. הָדָא הוּא דְּתַנִּינָן שֶׁאִם מֵתוּ אוֹ נִתְגָּֽרְשׁוּ צָרוֹתֵיהֶן מוּתָּרוֹת.
Traduction
'' Si l'un a répudié, '' est-t-il dit (§ 8). R. Hagaï ajoute au nom de R. Zeira: il n'en est pas exclusivement ainsi, non-seulement si la répudiation a précédé le mariage, mais encore au cas où l'inverse a lieu. C'est ainsi qu'il a été enseigné (1, 2): '' si l'une de ces femmes meurt avant son mari, ou si elle a été répudiée par lui, les adjointes deviennent libres. ''
Pnei Moshe non traduit
גמ' גירש כו' לא סוף דבר כו'. ה''פ לפי מה דדייק בבבלי שם מדקתני זו היא דטעמא דגירש אחד מבעלי אחיות את אשתו ואחר כך מת נשוי נכרית הוא דהנכרית מותרת דלא היתה מעולם צרתה אפילו בזיקה הא מת נשוי נכרית ואחר כך גירש ונשאה לזו הואיל וקודם שגירש נעשית צרתה בזיקה אסורה על אחיו כשימות המגרש משום צרת אחות אשה הכי דייק רב אשי שם דס''ל דיש זיקה ואמרינן שם דאליבא דרבא דס''ל מיתה מפלת ומתניתין דבפ''ק דקתני ואם נתגרשו צרותיהן מותרות מיירי אפי' כנס את הצרה ולבסוף גירש הערוה ואעפ''י שהיו צרות זו לזו קודם הגירושין הואיל ובשעת מיתת הבעל לא היתה צרת ערוה שריא וא''כ לדידיה ליכא למימר דזו היא דקתני הכא למעוטי אסיפא קאי דקתני וכנסה המגרש ומת טעמא דכנס אחר שגירש כו' דהא אפי' כנס ואח''כ גירש מותר וארישא דקתני גירש כו' ומת נשוי נכרית נמי לא מצי למימר דזו היא למעוטי מת ואח''כ גירש וכדיוקי' דרב אשי דהשתא כנס ואח''כ גירש שריא לרבא ואע''ג דנעשו צרות בנישואין מת ואח''כ גירש דלא הויא צרה לערוה אלא בזיקה לא כ''ש אלא ע''כ לרבא הכי דייקינן דזו היא למעוטי מת א' מבעלי אחיות ולא גירש אשתו ודייק למתניתין הכי טעמא דגירש דבשעת מיתה לא היו צרות הוא דנכרית מותרת אבל אם מת הנשוי נכרית ולא הספיק א' מבעלי אחיות לגרש אשתו עד שמת ואפילו לא כנס הנכרית אסורה היא לאח הנשאר כיון שהיתה צרת אחות אשה בזיקה ובשעת מיתה נעשו צרות אבל אם כנס א' מבעלי האחיות את הנכרית וגירש את הערוה ומת בזה אין חילוק דל''ש אם גירש הערוה ואח''כ כנס הנכרית ול''ש כנס ואח''כ גירש דמותרת הנכרית לאח הנשאר דהכל הולך אחר שעת מיתה דאז לא היו צרות זו לזו זהו העולה משיטת הבבלי וכפירש רש''י ז''ל וגרסתו שם. והשתא קאמר נמי הכא ר' חגיי דלא סוף דברי בשגירש ואח''כ כנס כדתני במתניתין וכנסה המגרש דמשמע שכנס הנכרית אחר שגירש אשתו אלא אפילו כנסה ואחר כך גירש הואיל ובשעת מיתה לא היו צרות וזו היא למעוטי מת ולא גירש וכדאמרן:
הדא הוא דתנינן. בפ''ק שאם מתו או נתגרשו כו' ואפי' כנס ולבסוף גירש וכדפרישי':
הלכה: וְכוּלָּן שֶׁהָיוּ בָהֶן קִידּוּשִׁין אוֹ גֵירוּשִׁין בְּסָפֵק הֲרֵי אֵילּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת כול'. לֵית כָּאן סְפֵק גֵּירוּשִׁין מַמָּשּׁ. כֵּיצַד סְפֵק קִידּוּשִׁין. זָרַק לָהּ קִידּוּשֶׁיהָ סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ זֶהוּ סְפֵק קִידּוּשִׁין. וְהָכָא זָרַק לָהּ גִּיטָּהּ סָפֵק קָרוֹב לוֹ סָפֵק קָרוֹב לָהּ זֶהוּ סְפֵק גֵּירוּשִׁין.
Traduction
En réalité, ce ne sont pas là des cas de doute sur la répudiation (161)J., (Gitin 9, 2)., mais de vraies répudiations. Ainsi, '' la consécration de mariage est douteuse: si en ayant jeté à la femme le contrat de mariage sur la voie publique, on ne sait s'il est tombé plus près d'elle que de lui, il y a doute ''. Donc, par analogie, le véritable doute sur la répudiation existerait au cas où, ayant jeté l'acte de divorce à la femme, on ne sait s'il est tombé plus près d'elle que de lui.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לית כאן ספק גירושין ממש. בתמיה:
כיצד כו'. כלומר דמתמה על דלא נקט האי גוונא דקידושין נמי בגירושין דהא נמי ממש ספק גירושין הוא ולא משני הכא כלום ובבבלי שם מסיק דכל שיש בקידושין יש בגירושין וזהו דגירושין לאו דוקא ומשום דזהו בקידושין נקט לה דדוקא הוא למעוטי זמן דליכא בקידושין. ואפשר לפרש הכא נמי בניחותא לית כאן כו' כלומר דזהו דנקט לאו דוקא דלא זה ממש ספק גירושין אלא דאיכא נמי ספק קרוב לו כו' כדמפרש ואזיל:
אָמַר רִבִּי יוּדָן. אַף רִבִּי לִעֶזֶר מוֹדֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְיֵאוּת. אִילּוּ מִי שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים וּמֵתוּ וְאַחַר כָּךְ מֵת הוּא שֶׁמָּא אֵין אִשְׁתּוֹ זְקוּקָה לְיִיבּוּם. תַּמָּן וְהוּא שֶׁהָיוּ לוֹ בָנִים בִּשְׁעַת מִיתָה. וְהָכָא וְהוּא שֶׁתְּהֵא צָרָה לְאַחַר מִיתָה.
Traduction
R. Judan dit qu'en ce cas R. Eleazar doit adopter cet avis (bien que d'ordinaire il soit d'avis de maintenir l'interdit, même à la cessation de sa cause, ou après le décès). Et c'est justifié, ajoute R. Yossé: car, si quelqu'un ayant eu des enfants qui sont morts meurt ensuite, ne va-t-il pas sans dire que la veuve est sujette au lévirat? Or, comme là, il importe que les enfants existent au décès du mari pour dispenser du lévirat; de même ici la question est de savoir si au décès l'adjointe était un cas de mariage prohibé, ou non.
Pnei Moshe non traduit
אף רבי לעזר. דאמר לעיל בריש פירקין אפי' בטל הגורם האיסור במקומו וכדפרישית שם דסבירא ליה המגרש אשתו והחזירה דאסורה לייבם הואיל ועמדה עליו שעה אחת באיסור גרושת אח אסורה עליו לעולם מודה הוא הכא דמותרת הנכרית ואף על פי שהיתה צרת אחות אשה הואיל ובשעת מיתה לא הויא צרה. ונראה דטעמא דהתם איסורא הוא דרכיב עלה מחמת גרושת אחיו והרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם אבל הכא דאיסורא מחמת צרת ערוה היא והואיל ואין צרה אלא במקום יבום ליבום גופי' היא דמדמינן לה דהכל הולך אחר שעת המיתה וכדמסיק:
ויאות. שפיר הוא כן דאילו מי שהיו כו' שמא אין אשתו זקוקה ליבום בתמיה וכמו דהתם הדבר תלוי אחר שעת המיתה והכא נמי:
והוא שתהא צרה לאחר המיתה. כלומר בשעת נפילה שהיתה עדיין לאחר מיתה צרת ערוה:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֶׁם רִבִּי חֲלַפְתָּא דְמִן הוה. וְכוּלָּן אִם נִשֵּׂאת בּוֹ לֹא תֵצֵא. שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא לִיזָה עַל בָּנֵיהָ. בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לַשּׁוּק בְּגֵט זֶה לֹא תֵצֵא כְּדֵי לַזּוּק צָרָתָהּ לְאָבִיהָ. צָרָתָהּ שֶׁנִּשֵּׂאת לַשּׁוּק בְּגֵט זֶה תֵצֵא. בִּתּוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת לְאָחִיו בְּגֵט זֶה תֵצֵא. צָרָתָהּ שֶׁנִּשֵּׂאת לְאָחִיו בְּגֵט זֶה אֲפִילוּ לְאָבִיהָ לֹא תֵצֵא.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Halafta de Man-Hava (162)Ou Min-Houna. Nom de localité à ajouter à la Géographie du Talmud (omis aussi par J. Lévy).: pour tous les trois cas de divorce énumérés là, au cas où le mariage est accompli, il sera maintenu, afin de ne pas exposer les enfants à la calomnie (au soupçon d'illégitimité). Si la fille de quelqu'un répudiée par un tel acte se marie au dehors (à un étranger), elle n'a pas à rompre ce mariage de façon à ce que son adjointe incombe à son père en lévirat (celle-ci, par suite du divorce, n'est plus l'adjointe d'une femme considérée comme interdite); mais si l'adjointe en vertu de cet acte de divorce s'est mariée au dehors, elle devra rompre ce mariage (parce qu'elle est susceptible d'épouser le beau-frère). De même, si la fille a épousé un autre frère en vertu de cet acte de divorce, elle rompra le mariage; mais si l'adjointe s'est mariée à un autre frère par suite du lévirat, en tenant compte de cet acte de divorce, même envers le père le lévirat est obligatoire, et le mariage ne sera pas rompu (le divorce avec la fille ayant été effectif, le lévirat incombait à l'adjointe).
Pnei Moshe non traduit
בשם רבי חלפתא דמן הוה. שם מקום ובבבלי גיטין דף פ''ו גריס דמן הונא וכן נמי אמר שם הא דלקמיה:
וכולן אם נישאת כו'. אשלשה גיטין פסולין קאי דחשיב להו במתניתין ופלוגתא היא שם אם תצא ורבי יוחנן אמר לא תצא שלא להוציא לעז ממזרות על בניה:
בתו כו'. השתא קאמר דבמתני' נמי לענין הערוה וצרתה הכין הוא ולחומרא:
בתו. והה''ד כל העריות וחדא מינייהו נקט ואם נישאת לשוק בגט זה מאלו הג' גיטין שנתגרשה מאחיו:
לא תצא. דאמרינן דהוי גיטא וצרתה לא הויא צרת ערוה:
וכדי לזוק. כלומר לזקוק הצרה להתייבם:
צרתה שנישאת לשוק בגט זה. כלומר ע''י גט של הערוה והרי חשבינן לגיטא והצרה זקוקה ליבום הוא ולפיכך תצא ומרישא לא שמעינן אלא לכתחילה וקמ''ל אפי' בדיעבד:
וכן בתו שנישאת לאחיו. כלומר אם יש כאן עוד אח וייבם את הבת והרי גיטה הוי גט ואינה זקיקה דהויא גרושת אחיו ולפיכך תצא:
צרתה שנשאת לאחיו כו'. כלומר שיש כאן עוד אח אחר וייבם את הצרה לא אמרינן דהואיל והבת נישאת לאחיו השני אם כן זו לאו בת ייבום היא דהא מבית א' הן אלא אמרינן דגט הבת הוי גט וא''כ זו זקוקה ליבום היא וכן אפי' לאבי' דלאו צרת ערוה היא וכל הני חדא מחבירתה שמעינן אלא דקמ''ל בזה אפי' דיעבד וכמו דגט כשר בעלמא הוא ולא תצא וכן לענין יבום בדיעבד ואף על פי דלכתחילה חולצת ולא מתייבמת:
Yevamoth
Daf 21b
משנה: שְׁלֹשָׁה אַחִים נְשׂוּאִין לְשָׁלֹשׁ נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וּמֵת אֶחָד מֵהֶן וְעָשָׂה בָהּ שֵׁינִי מַאֲמָר וָמֵת הֲרֵי אֵילּוּ חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת שֶׁנֶּאֱמַר יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ. שֶׁעָלֶיהָ זִיקַת יָבָם אֶחָד וְלֹא שֶׁעָלֵיהָ זִיקַת שְׁנֵי יְבָמִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מְייַבֶּם לְאֵי זוֹ שֶׁיִּרְצֶה וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִייָה.
Traduction
Si de trois frères ayant épousé trois personnes étrangères l'une à l'autre, l'un meurt, que le second fasse une promesse de mariage à la veuve de celui-ci, et qu'avant de réaliser sa promesse il meurt aussi, les deux veuves devront déchausser le troisième frère survivant; mais elles ne pourront pas l'épouser, car il est écrit (Dt 25, 5): Si deux frères demeurent ensemble et que l'un d'eux meurt, son beau-frère devra l'épouser; donc, le devoir d'épouser un beau-frère incombe à la veuve, non s'il y a eu deux décès. R. Simon dit: le survivant peut épouser celle des deux veuves qu'il voudra et se laisser déchausser par l'autre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' זיקת ב' יבמין. דכל זמן שלא כנסה זה עדיין זיקת ראשון עלי' וניתוסף עליה זיקת מאמרו וכשמת נותרו עליה זיקת ב' יבמין:
רש''א כו'. כדמפרש בבלי ריש פ''ב דמספקא ליה אם מאמר קונה או לא והילכך מייבם לאיזו שירצה דאי מאמר קני אין עליה אלא זיקת שני ואי לא קני לא הוי עליה אלא זיקת הראשון:
וחולץ לשניה. דחדא לא מפטרא בביאה דאידך דדילמא מאמר לא קני והוו ב' יבמות מב' בתים ויבומי תרווייהו נמי לא דדילמא מאמר קני והוו ב' יבמות מבית א':
הלכה: שְׁלֹשָׁה אַחִין נְשׂוּאִין לְשָׁלֹשׁ נָשִׁים כול'. אִילּוּ שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּֽפְלָה לִפְנֵי כַמָּה יְבָמִים שֶׁמָּא אֵינָהּ מִתְייַבֶּמֶת. תַּנֵּי רִבִּי חִייָא. אֵשֶׁת אֶחָד מִתְייַבֶּמֶת. לֹא אֵשֶׁת שְּׁנֵי מֵתִים. נִיחָא חוֹלֵץ לְבַעֲלַת מַאֲמָר. עַל שֶׁם אֵשֶׁת מֵת אֶחָד מִתְייַבֶּמֶת וְלֹא אֵשֶׁת שְׁנֵי מֵתִים. שְׁנִייָה לָמָּה אֵינָהּ מִתְייַבֶּמֶת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְּאָמַר רִבִּי מֵאִיר. כָּל שֶׁאֵין אַתְּ מְייַבְּמֵנוֹ אֵין אַתְּ מְייַבֵּם צָרָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אִם אָֽמְרָהּ רִבִּי לָֽעְזָר מִנִּי שְׁמָעָהּ וְאָֽמְרָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד שֶׁבָּא עַל יְבִמְתּוֹ מִשֶּׁהִגְדִּיל וְנָשָא אִשָּׁה אֲחֶרֶת. אִם לֹא יָדַע אֶת הָרִאשׁוֹנָה מִשֶּׁהִגְדִּיל הַשְּׁנִייָה אוֹ חוֹלֶצֶת אוֹ מִתְייַבֶּמֶת. הָרִאשׁוֹנָה חוֹלֶצֶת וְלֹא מִתְייַבֶּמֶת. הָכָא אַתְּ אוֹמֵר. חוֹלֶצֶת. וְהָכָא אַתְּ אוֹמֵר. מִתְייַבֶּמֶת. הָא דְאַתְּ אָמַר חוֹלֶצֶת רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. וְהֵן דְאַתְּ אָמַר מִתְייַבֶּמֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנִן. רִבִּי אָבוּן רִבִּי בִּיסְנָא בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. וְהוּא שֶׁיִיבֵּם וְאַחַר כָּךְ חָלַץ. אֲבָל אִם חָלַץ בַּתְּחִילָּה אָסוּר. שֶׁמָּא קָנָה מַאֲמָר וְנִפְטְרָה בַּחֲלִיצַת חֲבֵירָתָהּ.
Traduction
Est-ce qu'une belle-sœur veuve, qui attend le mariage par lévirat incombant à plusieurs de ses beaux-frères, ne pourra en épouser aucun (164)Cf. ci-après, (10, 17) ( 11b).? (Pourquoi donc la Mishna dit-elle que les veuves déchausseront seulement le troisième survivant, sans l'épouser?) -C'est que, comme l'a enseigné R. Hiya, la femme d'un défunt sera épousée par le beau-frère, non celle de deux défunts (selon le cas énoncé par la Mishna). On comprend que celle qui a été remariée par promesse (la première veuve avec le second frère) doive déchausser le troisième frère, en raison du principe que la veuve d'un seul défunt incombe par lévirat au beau-frère, non celle de deux défunts; mais pourquoi la seconde veuve, à laquelle ce principe n'est pas applicable, n'épouserait-elle pas le beau-frère? -C'est que, dit R. Éléazar, ceci est conforme à l'avis de R. Méir, qui a dit (165)Ci-dessus, 1, 1, fin,.: chaque fois que le lévirat n'est pas applicable à la veuve, il ne l'est pas non plus à l'adjointe. R. Yohanan dit: si R. Éléazar a exprimé cet avis, c'est de moi qu'il l'a entendu (166)Cf. J., (Sheqalim 2, 6)., et il l'a répété d'après moi. R. Yossé observe qu'une Mishna (167)Ci-après,( 10, 8 )(9). s'exprime ainsi: '' Si un garçon de neuf ans et un jour cohabite en raison du lévirat avec sa belle-sœur veuve, puis devenu grand il épouse une femme et meurt; lorsqu'il n'a plus eu de relations avec sa première femme (sa belle-sœur) à partir du jour où il est devenu grand, celle-ci (lors du décès) devra déchausser le frère survivant, non l'épouser; mais la seconde femme pourra, soit déchausser le beau-frère, soit l'épouser. '' Pourquoi donc est-il dit là que la seconde femme (qui n'incombe qu'à un frère en lévirat) peut à volonté l'épouser, ou le déchausser; tandis qu'ici une veuve placée dans le même état d'obligation doit seulement le déchausser? L'avis exprimé ici est celui de R. Méir, opposé à celui de R. Simon (qui autorise aussi de l'épouser); tandis que plus loin, en opposition à R. Simon, la Mishna formule l'avis des autres sages (qui permettent à l'autre femme, non soumise à un double lévirat, d'épouser le beau-frère). R. Aboun ou R. Bisna dit au nom de R. Aha: le mariage est permis à la seconde veuve, à condition que le beau-frère l'épouse d'abord et qu'ensuite il se fasse déchausser par la première, mais s'il s'est fait déchausser d'abord par l'autre, il lui est interdit d'épouser la seconde; car comme la promesse de mariage équivaut peut-être à l'acquisition réelle (de façon à donner les mêmes droits aux deux belles-sœurs), la seconde serait dispensée de tout (libérée) par le déchaussement qu'aurait opéré la première (et par suite de corrélation, elle deviendrait interdite).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אילו כו' שמא אינה מתייבמת. בתמי' משום דיש עליה זיקת הרבה יבמין:
ומשני תני ר''ח. דהיינו טעמא במתני' דאשת מת א' מתייבמת ולא אשת ב' מתים כלומר דיש עליה מזיקת שני יבמין זא''ז כדמתניתין וכדמפרשינן טעמא בבבלי שם דגזירה שמא יאמרו ב' יבמות הבאות מבית א' מתייבמות ולא שייך למיגזר אלא בגוונא דמתני' וכדפרישית:
ופריך ניחא דחולץ לבעלת מאמר. ולא מייבם על שם כו' דיש עליה זיקת בעלה הראשון ומבעל המאמר:
אלא שניה כו'. דאין עליה אלא זיקה אחת:
דאמר ר''מ כו'. לעיל פ' קמא סוף הל' א':
מני. ממני שמע זה ואמרה:
מתני' אמרה כן. לקמן סוף פרק י' וכן הוא שם:
בן תשע כו'. וטעמא דעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול והוו עליה זיקת ב' מתים ולפיכך הראשונה חולצת ולא מתייבמת:
ופריך הכא את אומר חולצת. אפי' השניה כדקתני במתני':
והכא את אומר מתייבמת. כדקתני התם והשניה או חולצת או מתייבמת:
ומשני הא דאת אמר הכא חולצת ר''מ ור''ש. כלומר דרבנן דר''ש דהכא ר''מ הוא דאמר לעיל כל שאין אתה כו':
והן כו'. כלו' דהתם רבנן דר''ש הם רבנן דר''מ דמתירין בצרה להתייבם דהרי אין עלי' זיקת ב' מתים:
והוא שיבם כו'. כלו' לרבנן דר''מ דמתירין השניה להתייבם דווקא לייבם השניה מעיקרא ואח''כ חולץ לראשונה:
אבל אם חלץ בתחילה. לראשונה אסור דשמא קנה המאמר והוו להו שתי יבמות מבית א' ונפטרה השניה בחליצת הראשונה הבעלת מאמר ואסורה להתייבם דבית א' הוא בונה כו' וכן גריס שם במשנה גבי בן תשע מתחילה השניה או חולצת כו' והדר הראשונה וטעם א' להן. אבל בנוסחת הבבלי שם אינו כן וכדמפרשינן התם בס''ד:
תַּנֵּי שְׁלֹשָׁה שְׁטָרוֹת הַלָּלוּ גוֹבֶה מִבְּנֵי חוֹרִין וְאֵינוֹ גוֹבֶה מִן הַמְשׁוּעֲבָדִים. אָמַר רִבִּי בָּא. 21b הָדָא דְתֵימָר בִּשֶׁלֹּא הוּחְזַק בִּשְׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה. אֲבָל הוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה גוֹבֶה. רִבִי יוֹסֵה בָּעֵי. אִם שֶׁלֹּא הוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה אֲפִילוּ מִבְּנֵי חוֹרִין לֹא יִגְבֶּה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּשֶׁהוּחְזַק הַשְּׁטָר בְּיַד הַמַּלְוֶה. וְלָמָּה אֵינוֹ גוֹבֶה. אָמַר רִבִּי בִּיסְנָא. מִפְּנֵי קֳינוֹנִייָא. רִבִּי אָבוּן אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁלָּוָה הַזָּקֵן וְשִׁיעְבֵּד הַזָּקֵן. לָוָוה הַזָּקֵן וְשִׁיעְבֵּד הַבֵּן. אִית לָךְ מֵימָר מִפְּנֵי קֳינוֹנִייָא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל. וְהָכָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וְהָא תַנֵּי אַף בְגִיטֵּי נָשִׁים כֵּן. אִית לָךְ מֵימָר מִפְּנֵי קֳינוֹנִייָא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל. וְהָכָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא פָסוּל.
Traduction
On a enseigné: aux trois cas de rédaction des actes (tels que la Mishna les énonce), on réclamera le montant sur les biens libres, non sur ce qui est hypothéqué (163)L'acte est suspect à leur égard, en raison de sa défectuosité.. -C'est vrai, dit R. Aba, aussi longtemps que le contrat de dette n'est pas confirmé aux mains du prêteur; mais dès que cet acte l'est (par devant justice), le prêteur peut réclamer sa dette sur tous les biens (soit libres, soit hypothéqués). -Mais, objecta R. Yossa, aussi longtemps que la dette n'est pas reconnue aux mains du prêteur (si l'emprunteur niait), est-ce que celui-ci n'est pas en droit de rien réclamer, même sur les biens libres? -Non, il s'agit bien du cas où la dette a été reconnue; seulement, on ne peut pas la réclamer sur les biens hypothéqués; c'est, dit R. Bisna, en raison de la crainte qu'un contrat antidaté ne soit intervenu entre le prêteur et l'emprunteur (au détriment d'un autre créancier). R. Aboun dit: c'est en raison de l'invalidité de l'acte (incorrect) qu'il est payable sur les biens libres; car, la validité du contrat pourra être seulement suspecte si le père qui a emprunté a aussi hypothéqué ses biens; cependant, si après le prêt du père, le fils les a hypothéqués, il n'y a pas à supposer un acte antidaté, mais incorrect; il en sera donc de même ici. R. Aboun dit encore: notre Mishna parle de même des actes de divorce à remettre aux femmes; or, là aussi on ne saurait parler d'acte antidaté, mais d'incorrection, et ce sera de même ici le motif à faire valoir.
Pnei Moshe non traduit
ג' שטרות הללו. במלוה גובין מבני חורין כו' ובכתב ידו תניא בהדיא סוף פרק גט פשוט הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסי' בני חורין וקא משמע לן דאף בהני תרתי אחריני:
הדא דתימר. לא שנו אלא בשלא הוחזק כו' כלומר שאין החייב מודה לו:
אבל הוחזק. שלאחר שמסר הלוה למלוה כתב ידו בא לפני הב''ד הודה בפניהם שהוא כתב ידו וכתבו לו ב''ד קיום הרי הוא מעתה כשטר שיש בו עדים וגובה ממשעבדי:
ורבי יוסה בעי. על זה דאם אין החייב מודה אפי' מב''ח לא יגבה:
אלא כן אנן קיימין. בזה דאפי' הוחזק אינו גובה ממשעבדי וכן אמרינן בבלי שילהי גט פשוט:
ולמה אינו גובה. ממשעבדי דהרי כשטר הוא עכשיו:
מפני קנוניא. דחיישינן שהמלוה עם הלוה עושין קנוניא על הלקוחות:
מפני שהוא פסול. שלא נעשה כתקנת חכמים בעדים ומבנ''ח גובה שהחייב הודה:
עד כדון כו'. כלומר דרבי אבין מסיים למילתיה דעל כרחך טעמא לאו משום קנוניא הוא דעד כאן שייך קנוניא כשלוה הזקן כלומר האב לוה ושיעבד נכסיו בכתיבת ידו דאיכא למימר דשקר הוא וקנוניא עושין:
אלא בשלוה האב ושיעבד הבן. בשביל חוב זה נכסיו אית לך לומר מפני קנוניא בתמיה דהיכי שייכא כאן קנוניא דהרי כבר יש בידו כתב ידו מאביו ועכשיו הבן הוא ששיעבד הנכסים אלא ע''כ בזה טעמא מפני שהוא פסול וה''נ בעלמא אפי' הוא שיעבד בעצמו טעמא מפני שהוא פסול:
א''ר אבין כו'. כלומר דהוסיף עוד ראיה מגיטי נשים דלא שייך קנוניא אלא כו':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source