Yevamoth
Daf 19b
הלכה: שְׁלֹשָׁה אַחִין. שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת כול'. עוּלָּה בַּר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. כָּךְ פֵּירְשָׁהּ רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אֲבִי הַמִּשְׁנָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הַשְּׁנִייָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. חֲבוּרָה הָֽיְתָה מַקְשָׁה שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעַת שֶׁיִּקְנֶה אָדָם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת כְּאַחַת. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא וּפְלִיגָא. וְלָמָּה רִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הַשְּׁנִייָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם. אָמַר לֵיהּ. שֶׁלֹּא עָלַת עַל דַּעַת שֶׁיִּקְנֶה אָדָם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת כְּאַחַת. 19b תַּמָּן אָֽמְרִין. דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין זִיקָה נוֹפֶלֶת בִּמְקוֹם זִיקָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהוּא שֶׁעָבַר וּבָעַל. הֵיךְ עֲבִידָא. קִידֵּשׁ אֶחָד מִן הַשּׁוּק אֶת הַשְּׁנִייָה. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן קִידּוּשִׁין גְּמוּרִין. עַל דַּעַת דְּרִבִּי לָֽעְזָר קִידּוּשִׁין תְּלוּיִין. לִכְשֶׁיִּבְעוֹל אֶת הָרִאשׁוֹנָה קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין אֶת הַשְּׁנִייָה. בָּא עַל הַשְּׁנִייָה. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִן בִּיאַת עֶרְוָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר אֵינָהּ בִּיאַת עֶרְוָה. מֵתָה הָרִאשׁוֹנָה. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין מוּתָּר בַּשְּׁנִייָה.
Traduction
Oula b. Ismaël dit que R. Oshia, l'un des pères (les plus instruits) de la Mishna, explique la nôtre (§ 3) comme suit: '' R. Simon l'en dispense '' est-il dit. Cela signifie que la seconde veuve est dispensée de toute cérémonie du lévirat, soit du déchaussement, soit de l'union. R. Yohanan dit: un groupe d'étudiants a demandé comment on pourrait justifier l'opinion de R. Simon? Peut-on supposer qu'un homme acquière les deux sœurs à la fois? (Et dès lors toutes deux devraient être libérées par le déchaussement). Au contraire, dit R. Hanina en présence de R. Mena, discutant l'avis émis par ce groupe: Pourquoi R. Simon dispense-t-il la seconde veuve seule de toute cérémonie du lévirat? C'est précisément parce qu'il ne peut pas venir à l'idée de quelqu'un d'épouser les deux sœurs ensemble. On a dit là-bas (à Babylone): selon l'avis de R. Simon, les conséquences de la sujétion au lévirat sont subies à la même place (elles ne sont pas réversibles sur une autre personne). R. Aba dit au nom de R. Éléazar: seulement au cas où, par transgression, le beau-frère a cohabité avec la première sœur, la seconde est libre, sans accomplir d'autre cérémonie du lévirat (tandis que, selon les rabbins, celle-ci devra en tout cas opérer le déchaussement). Quelle sera par conséquent la règle si un homme du dehors (un étranger) a consacré comme femme la seconde sœur? Selon les Rabbins, c'est un mariage valable (légal, la seconde sœur étant libérée du lévirat par la sujétion de la première); selon l'avis de R. Éléazar, la validité de ce mariage est en suspens, et lorsque le beau-frère aura cohabité avec la première sœur (aura effectué l'union), le mariage saisira la seconde sœur (libérée par le fait d'union de la première). Si le beau-frère cohabite avec la seconde, il se livre selon les rabbins, à une relation intime à degré prohibé (comme sœur de celle qui lui incombe légalement): selon R. Éléazar, ce n'est pas un cas interdit (puisqu'à défaut de cohabitation avec la première, celle-ci n'était pas encore mariée). Si la première sœur est morte, il est permis au beau-frère d'épouser la seconde, même selon les rabbins (151)Ils déclarent la sujétion au lévirat équivalente au mariage; mais l'effet n'est pas transmissible après la mort..
Pnei Moshe non traduit
גמ' כך פירשה רבי הושעיה. דר''ש פוטר את השניה קאמר וטעמא דכיון דשמיע לן לר''ש דסבר זיקה ככנוסה דמיא דאמר לעיל בפ''ב הל' ב' גבי אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחין כו' דמייבם לאיזו מהן שירצה ור' הושעיה אזיל לשיטתיה דאמר שם בבלי י''ח דחלוק היה ר''ש אפי' בנולד ולבסוף ייבם דסבר דיש זיקה וזיקה ככנוסה היא וכשנפלה לפני אח השני קודם לידתו של זה ונזקקה לו לשני אלימא ההיא זיקה לשוויה ככנוסה והוי ליה כיבם ולבסוף נולד והילכך במתני' דהכא אמרינן נמי כיון דנפלה הראשונה זיקתה ככנוסה משווי לה והשני' פטורה משום אחות אשה ותו לא אסרה אקמיית' ומותרת הראשונה להתייבם. והכי אמר רב עמרם שם לר''ש ואליבא דר' אושעיא:
חבורה היתה מקשה. מפי בני החבורה נזרקה קושיא זו:
שלא עלת כו'. כלומר אמאי דאמר לר''ש דוקא השניה פטורה מקשה וכי עלה על דעת שיקנה אדם ב' אחיות כאחת וא''כ שתיהן פטורות הן:
אר''ח קומי רבי מנא ופליגא. כלומר דהש''ס קאמר לה דמה דאמר רבי חנינא לפני רבי מנא לקמיה פליגא על בני חבורה דאמר לו ולמה רבי שמעון פוטר בשניה והשיבו שלא עלת כו' דאלמא אפילו לטעם זה דוקא השניה פטורה. ונראה דבני חבורה ורבי מנא פליגא באוקימתא דמתניתין דלבני חבורה מיירי שנפלו שתיהן כאחת וא''כ שתיהן פטורות וכדמפרש טעמא התם לר''ש דכתיב ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפי' באחת מהן ולר' מנא מיירי שנפלו בזה אחר זה וא''כ זיקת הראשונה ככנוסה שוויי' ואפי' לטעם שלא עלת כו' אינה אוסרת על הראשונה וכן מחלק בבלי שם. א''נ י''ל דגרסינן בדברי ר''ח ולמה ר''ש פוטר את שתיהן כו' ובעיקר הדין פליגי לר''ש ואפי' לטעם שלא עלת' כו':
תמן אמרין. בבבל אומרים הטעם לדברי ר''ש דס''ל דאין זיקה כו' כלומר אין זיקה אחר הזיקה לאחר שנפלה הראשונה שוב אין זיקת השניה אוסרתה ובדנפלו זא''ז והשניה פטורה קאמר וכר' הושעיא דלעיל אלא דלדידיה אפי' לפי הטעם שלא עלת כו' השניה לבדה פטורה וכרבי מנא:
והוא שעבר ובעל. כלומר דרבי לעזר פליג ואליבא דר''ש דס''ל דלא אלימא זיקה לשוויה ככנוסה אלא דוקא שעבר ובעל את הראשונה דאז השניה פטורה ומותרת לשוק בלא חליצה ולרבנן דמתני' לעולם חולצת:
היך עבידא קידש כו'. כלומר איך הדין אם קידש אחד השניה לדידהו:
וקאמר הש''ס דעל דעתין דרבנן. דלעיל ואליבא דר''ש דיש זיקה והשניה פטורה ואסורה על היבם קידושין גמורין הן ותופסין בה:
על דעתיה דר' לעזר קידושין תלויין. בספק דלכשיבעול הראשונה אז השניה פטורה ותופסין בה הקידושין:
בא יבם על השניה ע''ד דרבנן ביאת ערוה. דיש זיקה וכערוה היא:
וע''ד דר''א אינה ביאת ערוה. בשניה אם לא בעל עדיין לראשונה דלא אלימא זיקה:
מתה הראשונה ע''ד כו'. כלומר אפי' לרבנן נמי מותר בשניה דאין זיקה לאחר מיתה דלא תימא דאע''ג דפקע איסור אחות אשה הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעת נפילה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים ואסורה לעולם קמ''ל והא דאמרינן כן לר' לעזר בריש פירקין לר' לעזר דמתני' היא וכאשר ציינתי שם והאי ר' לעזר אמורא הוא:
הָיָה לָרִאשׁוֹנָה צָרָה. כּוֹנֵס צָרָה וּמְקַייֵם אֶת אִשְׁתּוֹ וְאָסוּר בַּשְּׁנִייָה. הָדָא הִיא מוּתָּר הוּא אָדָם בָּאֲחוֹת צָרַת חֲלוּצָתוֹ. וִיהֵא אָסוּר בַּצָּרָה מִשּׁוּם צָרַת קְרוֹבַת חֲלוּצָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אִילּוּ בִיקֵּשׁ לִבְעוֹל אֶת הַצָּרָה עַד שֶׁלֹּא כָנַס שֶׁמָּא אֵינוֹ מוּתָּר בָּהּ. כַּתְּחִילָּה הוּא מוּתָּר בָּהּ וּבַסּוֹף הוּא אָסוּר. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאת עוֹשֶׂה צָרָה לְאַחַר מִיתָה. וְאֵין צָרָה לְאַחַר מִיתָה.
Traduction
S'il y a une autre femme à côté de la première sœur et que celle-ci a déchaussé le beau-frère, l'autre femme devient libre; si à côté de la seconde sœur veuve il y a une autre femme, le beau-frère peut épouser cette dernière, tout en conservant sa femme, mais la seconde sœur lui sera interdite. A ce cas, on peut appliquer ce qui a été dit ailleurs (152)Ci-après, (4, 7) (8), fin.: '' Il est permis à un homme (beau-frère) d'épouser la sœur d'une femme adjointe à celle qui l'a déchaussé ''. -Mais il devrait lui être interdit (comme l'indique la même Mishna) d'épouser l'adjointe, à titre d'adjointe d'une parente à degré prohibé de celle qui l'a déchaussé? R. Judan répond (153)Cf. ci-dessus, 1.: puisqu'il est certes permis au beau-frère de cohabiter avec l'autre femme, avant d'avoir épousé la première veuve, ce qui est permis en principe le sera certainement à la fin, ou en cas de fait accompliSans quoi, il se trouverait que l'on établit l'interdit d'une autre femme conjointe, après le décès (le cas échéant), et c'est une hypothèse inadmissible qu'il y ait une autre veuve reconnue comme telle après le décès du mari (154)Selon le commentaire Qorban 'eda, la phrase placée ici entre [] est à supprimer; elle n'est placée ici qu'à titre de réminiscence du 1, ci-dessus..
Pnei Moshe non traduit
היה לראשונה צרה. ע''כ דמשובשת הגי' דהרי אי אפשר לו לכנוס הצרה של הראשונה ולקיימה ג''כ אלא דגרסינן כמו לעיל הל' א' הי' לראשונה צרה חלץ לה נפטרה צרתה כו' היה לשניה צרה כונס את הצרה דמבית אחרת היא ומקיים אשתו היא הראשונה כדאמר לקמיה דמותר אדם באחות כו' וכן באחות צרת יבמתו כו' וכולה כדפרישית לעיל:
Yevamoth
Daf 20a
משנה: שְׁלֹשָׁה אַחִין שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִים שְׁתֵּי אֲחָיוֹת וְאֶחָד מוּפְנֶה מֵת אֶחָד מִבַּעֲלֶי אֲחָיוֹת וְעָשָׂה בָהּ מוּפְנֶה מַאֲמָר וְאַחַר כֵּן מֵת אָחִיו הַשֵּׁינִי בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ. וְהַלָּז תֵצֵא מִשּׁוּם אַחוֹת אִשָּׁה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה. זוֹ הִיא שֶׁאָֽמְרוּ אוֹי לוֹ עַל אִשְׁתּוֹ וְאוֹי לוֹ עַל אֵשֶׁת אָחִיו.
Traduction
Si de trois frères deux ont épousé deux sœurs et le troisième est célibataire, ensuite au décès d'un de ses frères mariés le célibataire s'engage à épouser la veuve, puis l'autre frère marié meurt à son tour, le survivant pourra, selon l'école de Shammaï, conserver la femme avec laquelle il s'est engagé, et la seconde veuve est libre, à titre de sœur de la femme; selon l'école de Hillel, il devra rompre le mariage avec la première veuve, par un divorce et le déchaussement, et de plus se laisser déchausser par l'autre veuve. C'est à ce sujet qu'a été exprimé le proverbe: malheur à lui pour sa femme et pour celle de son frère (sans que ce soit de sa faute, il ne peut épouser aucune des deux).
Pnei Moshe non traduit
מתני' וא' מופנה. שאין לו אשה והה''ד אם היה נשוי נכרית אלא לאשמועינן דאין צריך שיהי' נשוי דבמופנה סגי ליה דאלו במתניתין דלקמן לא סגי במופנה אלא צריך שיהיה נשוי נכרית. נ''י:
אשתו עמו. דמאמר ככנוסה היא לב''ש וכי נפלה אחותה לא מיתסרא ההיא משום אחות זקוקתו ובגמ' פריך עלה:
והלז תצא. אף מן החליצה משום אחות אשה:
מוציא את אשתו בגט. דסברי ב''ה דלא אלים מאמר לשוויה ככנוסה וזו אוסרתה משום אחות זקוקה וצריכה גט למאמר דהוי קידושין במקצת וחליצה לזיקתה דהואיל והמאמר לאו קידושי גמורין נינהו וברישא יהיב לה גיטא והדר חליץ לה וחסר כאן במתניתין ובחליצה וכן הוא בנוסחת הבבלי:
הלכה: שְׁלֹשָׁה אַחִין. שְׁנַיִם מֵהֶן נְשׂוּאִין שְׁתֵּי אֲחָיוֹת כול'. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים כְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ. דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ אָמַר. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה קִנְייָן גָמוּר בִּיבָמָה. אִין כְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן עֲרָךְ. גֵּירַשׁ לְבַעֲלַת מַאְמָר לֹא תִהְיֶה צְרִיכָה חֲלִיצָה. וְאָמַר רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מוֹדֵיי בֵּית שַׁמַּי שֶׁאִם גֵּירַשׁ לְבַעֲלַת מַאְמָר שֶׁהִיא צְרִיכָה מִמֶּנּוּ חֲלִיצָה. אֶלָּא כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. הַמַּאֲמָר אוֹ קוֹנֶה אוֹ לֹא קוֹנֶה. אִין כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. מַה נַפְשֵׁךְ. קָנָה מַאֲמָר וְאֵין אַחֲרָיו כְּלוּם. לֹא קָנָה מַאֲמָר לָמָּה לִי אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ וְהַלָּז תֵצֵא מִשּׁוּם אַחוֹת אִשָּׁה. שֶׁמָּא מַאֲמָר דְּבֵית שַׁמַּי כְזִיקַת רִבִּי שִׁמְעוֹן. עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן. כְּמָה דְּרַבָּנִין דּתַמָּן אָֽמְרִין. הַמַּאֲמָר קוֹנֶה וּמְשַׁייֵר. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קוֹנָה וּמְשַׁייֵרֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵין זִיקָה נוֹפֶלֶת לִמְקוֹם זִיקָה. כֵּן בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים הָכָא. אֵין זִיקָה נוֹפֶלֶת לִמְקוֹם מַאֲמָר.
Traduction
L'école de Shammaï exprime ici un avis conforme à celui de R. Éléazar b. Arakh, qui dit plus haut (157)Ci-dessus, (2, 1), fin,; ci-après, (4, 7); (5, 1), et (6, 7).: l'engagement verbal envers une femme équivaut à une acquisition formelle pour la belle-sœur. S'il en est ainsi, et que Shammaï adopte cet avis, en cas de répudiation d'une femme engagée par une promesse, elle ne devrait plus avoir besoin de déchausser le beau-frère (comme si elle avait été sa femme)? Or, R. Ila n'a-t-il pas dit au nom de R. Éléazar que Shammaï reconnaît qu'en cas de répudiation d'une femme engagée par promesse du beau-frère, elle devra pourtant le déchausser pour être libre? C'est donc que Shammaï se conforme à l'avis de R. Simon qu'il y a doute sur le point de savoir si un tel engagement verbal équivaut au mariage ou non. S'il en est ainsi, il y a lieu en tous cas de faire des objections: ou l'engagement est une acquisition, et il ne devrait plus être question d'aucun acte (ni de déchaussement), ou bien ce n'est pas une acquisition, et alors pourquoi est-il dit ici: '' Il pourra conserver sa femme, et la seconde sœur est libre à titre de sœur de la femme? '' Il est possible qu'au sujet de l'engagement par promesse, Shammaï professe le même avis que R. Simon admet à l'égard de la sujétion au lévirat, en conformité de l'opinion des Rabbins disant plus haut (158)Ci-dessus, (2, 2), fin,.: comme ceux-ci disent que l'engagement entraîne l'acquisition des femmes, bien que le mari les laisse (et par conséquent elles sont interdites au lévirat), de même R. Simon partage cet avis à l'égard de la sujétion (par suite de laquelle les deux veuves sont comme interdites; parce qu'il y a acquisition partielle). De plus, comme R. Simon dit que la sujétion ne retombe pas à la même place (sur l'autre veuve, et elle ne saurait être interdite); de même, l'école de Shammaï dit que la sujétion n'incombe pas à la place de l'engagement par promesse.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ב''ש אומרים כרבי לעזר בן ערך. דאמר לעיל ריש פ''ב דהמאמר קונה קנין גמור והילכך הלז תצא משום אחות אשה:
ופריך אין כרבי לעזר. סברי א''כ אם גירש כו' לא תהא תו צריכה חליצה ממנו דהא כאשתו הויא:
ואמר רבי הילא כו'. כלומר אלמה אמר רבי הילא דמודיי ב''ש דאעפ''י כן צריכה חליצה אחר הגט לאפקועי זיקתה וכדפרישית במתני' לב''ה. וכדאמר רבי אלעזר בבלי כ''ט דמאמר לב''ש אינו קונה אלא לדחות בצרה אבל אי בעי לאפוקה קודם שכנסה לא סגי לה בגיטא:
אלא כר''ש. סברי ב''ש דמספקא ליה אם המאמר קונה או לא כדאמרינן בפ''ב שם:
אי כר''ש. סברי אכתי קשה דמה נפשך אם מאמר קונה הא אין אחריו כלום ואמאי מיבעיא חליצה:
ואם לא קנה מאמר. כלומר דלהכי בעיא נמי חליצה דילמא לא קנה מאמר א''כ למה לי אשתו עמו והלז כו' כלומר היך שייך למימר הכי דהא מדקתני תצא משום אחות אשה משמע משעת מאמר תצא הלזו ואפי' בלא חליצה ואעפ''י שלא כנס דסתמא אעשה בה מאמר קתני ועוד דקתני אשתו עמו דאלמא הופקעה זיקת השני' לגמרי ויכול הוא לכנוס לבעלת המאמר ואמאי שמא לא קנה מאמר וזיקת שתיהן עדיין קיימת:
שמא. הא דאמר דב''ש כר''ש היינו מאמר לב''ש כזיקה לר''ש דקונה ומשייר הוא וכדמפרש ואזיל:
על דעתין דרבנן דתמן. כלומר כמו דאמרינן לעיל פ''ב סוף הל' ב' אליבא דרבנן דהתם דסברי דהמאמר קונה ומשייר במקצת וכן נמי אליבא דר''ש דהזיקה בלא מאמר קונה מקצת ומשייר במקצת וכדפרישית שם אליבא דברייתא דרבי זעירא:
ר''ש אומר אין זיקה כו'. כלומר דהשתא מסיק למילתיה כמו דלר''ש אמרינן שם דהזיקה קונה ומשיירת ושמעינן ליה לר''ש דאמר נמי דאין זיקה נופלת למקום זיקה במתני' דלעיל דאם נפלו זו אחר זו אין זיקת השניה כלום לאסור על הראשונה כן נמי אמרי' לב''ש הכא דאין זיקה נופלת למקום מאמר והילכך תצא הלזו משום אחות אשה ואע''ג דהמאמר משייר במקצת הוא דלא אמרינן זה אלא לענין דלא תסגי לה בגיטא אבל אם רצה לכונסה אין זיקת השניה אוסרתה וכמו דלר''ש אין זיקה אחר הזיקה ואעפ''י שהזיקה משיירת היא וטעמא כדאמרינן בבלי שם אליבא דרב אשי דמתני הכא אליבא דב''ש דהמאמר דוחה ומשייר הוא ומתניתין דקתני תצא משום אחות אשה דיבמה דחזי' לכולהו חזיא למקצתה כגון ב' יבמות הבאות מבית א' דבשעת נפילה כל א' ראויה ליבום ולחליצה והילכך אמרינן בה כי עבד מאמר בתרא לא מיפטרא אידך בלא חליצה. וכן במתני' בריש פירקין דקתני לב''ש יקיימו הואיל ובשעת נפילה כל א' ראויה לכל מילי דיבום מן התורה דהרי איסור אחות זקוקה מדרבנן היא חזיא נמי למקצתה כלומר דאלימא זיקתה לאצרוכה חליצה אבל יבמה דלא חזיא לכולהו מילי בשעת נפילה כגון האי דב''ש במתניתין דהכא דכיון דעבד מאמר בראשונה עד שלא נפלה לפניו השניה מדחיא שניה דבר תורה מן היבום וכדדריש הכא לעיל בריש פ''ב דהמאמר קונה ד''ת אלא שאינו גומר הילכך לא חזיא למקצתה דלא אמרינן בה דמזיקתה תיבעי חליצה אלא מאמר הראשונה דוחה אותה לגמרי. וזה מסתייע לפי' התוספות והרשב''א ז''ל שפירשו כן והקשו שם על פירש''י בד''ה אלא יבמה דחזיא כו' וע''ש אלא דהמסקנא לבית שמאי דדוחה ומשייר הוא וכדמשמע הכא:
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. תַּמָּן הוּא אָמַר. מְייַבֵּם לְאֵי זוּ שֶׁיִּרְצֶה וְחוֹלֵץ לַשְּׁנִייָה. וְהָכָא הוּא אָמַר אָכֵין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. עַד אֲנָן תַּמָּן שְׁמָעִית טַעֲמָא. תַּמָּן זִיקַת שְׁנֵי יַבְּמִין אֵינָה זִיקָה וְזִיקָה נוֹפֶלֶת לִמְקוֹם זִיקָה. בְּרַם הָכָא זִיקַת יָבָם אֶחָד וְאֵין זִיקָה נוֹפֶלֶת לִמְקוֹם מַאֲמָר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. מַה אִיכְפְּלִין אֲחָיוֹת גַּבֵּי נָכְרִיּוֹת. אִין אַתְּ בָּעֵי מִקְשַׁייָא קְשִׁיתָהּ עַל הַהִיא דְּרִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רַב שֵׁשֶׁת. תַּנֵּיי תַּמָּן דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. 20a מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. תַּמָּן הוּא אָמַר. שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. שְׁתֵּיהֶן מוּתָּרוֹת.
Traduction
Est-ce que R. Simon n'est pas en contradiction avec lui-même? Ailleurs il dit (155)Ci-après, 10, fin.: '' Le survivant peut épouser laquelle des deux veuves il voudra, et se laisser déchausser par l'autre '' (D'où l'on semble inférer que la sujétion au lévirat équivaut à l'acquisition par un mariage accompli), tandis qu'ici il dit que la seconde veuve est dispensée de tout lévirat (ce qui prouverait que la sujétion au lévirat n'équivaut pas au mariage réel)? R. Zeira répond: lorsque je me trouvais encore à Babylone, j'ai entendu exposer les raisons de cette contradiction; ailleurs où il s'agit d'une sujétion à deux beaux-frères, elle n'est pas effective, et comme conséquence cette sujétion est circonscrite à la personne même (non au-delà), tandis qu'ici il s'agit de la sujétion à un seul beau-frère, laquelle est plus grave, et pourtant la sujétion de l'une (de la seconde) n'est pas réversible sur l'autre (sur la première, au point de l'interdire). R. Mathnia dit: il n'y a pas à comparer le cas où il est question de deux sœurs avec celui de deux femmes étrangères entr'elles (pour les deux sœurs, la sujétion est plus intime, de sorte que la seconde est libérée en ce cas). Si cependant tu veux présenter une objection, oppose-la à l'enseignement de R. Zeira au nom de R. Sheshet: il a dit (156)Ci-dessus, (2, 2),. que, selon R. Simon, les deux veuves sont interdites au beau-frère; or, n'est-il pas en contradiction avec lui-même? Plus haut il dit qu'elles sont toutes deux interdites, tandis qu'ici (à l'égard de deux femmes étrangères entr'elles) il les déclare libres toutes deux, et que le beau-frère peut épouser laquelle des deux il voudra choisir (C'est que là aussi on peut répondre: plus haut, il s'agit d'une sujétion envers un beau-frère, ce qui est plus grave que celle d'ici, où il est question de deux beaux-frères.
Pnei Moshe non traduit
מחלפא שיטתיה דר''ש דתמן הוא אומר. לקמן הל' י' שלשה אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד ועשה בה השני מאמר ומת דקאמרי רבנן דחולצות ולא מתייבמות מפני שיש עליה זיקת ב' יבמין ורבי שמעון אומר דמייבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה דמספקא לי' לר''ש דילמא יש זיקה והוו שתי יבמות מבית א' ולא מתייבמות וחדא נמי לא מיפטרא ביבום חבירתה דדילמא אין זיקה ככנוסה והוו להו שתי יבמות הבאית משני בתים:
והכא הוא אומר אכין. בתמיה דפשיטא ליה דיש זיקה וככנוסה היא:
עד אנן תמן. בעוד שהיינו בבבל הייתי שומע טעם ותירוץ לזה דהתם זיקת ב' יבמין ואינה זיקה כלומר אין זיקה חשובה ככנוסה ולפיכך זיקה נופלת למקום זיקה. זיקתה לשני שעשה בה מאמר נופלת וחלה על זיקתה מהראשון ונמצא שיש עליה זיקת ב' יבמין:
ברם הכא. אבל הכא במתניתין זיקת יבם א' הוא דהשני אחין מתו ונופלות לפני הג' וכשנפלה הראשונה זיקתה ככנוסה היא דאלימא זיקת יבם א':
ואין זיקה נופלת למקום זיקה גרסינן. כלומר דאין זיקה של השניה חלה על זיקה מהראשונה ולאסרה. וכה''ג מחלק בבלי שם על מתני' דהתם בשני אחין היא וזיקת יבם א' היא וכן הכא:
מה איכפלון כו'. כלומר דהקושי' מעיקרא ליתא דמה שייך להקשות מן אחיות דהכא לנכריות דשאני גבי אחיות דזיקה מחשבא לה כאחות אשה ולפיכך השניה פטורה:
אין את בעי מקשייא. ואם אתה רוצה להקשית על דברי ר''ש תקשה על ההיא ברייתא דלעיל פ''ב הל' ב' דאר''ז כו' דשתיהן אסורות לדברי ר''ש וע''ז תקשה מחלפא שיטתיה דר''ש דתמן כו'. וכאשר פירשתי שם מהמסקנא דההיא ברייתא דהטעם לר''ש דזיקה לדידיה כמאמר לרבנן הוא דקנוי' ומשויירת היא והילכך שתיהן אסורות והתם נמי נכריות הן:
והכא את אמר. גבי מתני' דנכריות דשתיהן מותרות לר''ש דקאמר מייבם לאיזו מהן שירצה ואמאי כיון דזיקה קנוי' במקצת היא ונמצאת שיש על כל אחת מקצת זיקת ב' יבמין. ועלה הוא דשייך ג''כ לתרץ כדלעיל דהתם זיקת יבם א' היא והכא זיקת ב' יבמין הן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source