מַהוּ שֶׁיְּהֵא לָהּ צָרָה. רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. קַל וָחוֹמֶר. מַה אִם אָחוֹת חֲלוּצָתוֹ שֶׁהִיא מִדִּבְרֵיהֶם נָֽתְנוּ לָהּ חֲכָמִים צָרָה. כָּאן שֶׁיֵּשׁ כָּאן אִיסּוּר אֲחָיוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. בִּתּוֹ פְּשִׁיטָא לָךְ שֶׁיְּהֵא לָהּ צָרָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי אֲבִינָא. תַּנֵּי תַמָּן. חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת נִפְטְרוּ הָאֲחָיוֹת. (לא) חָֽלְצוּ הָאֲחָיוֹת לֹא נִפְטְרוּ הַצָּרוֹת. 17a וּכְמַה דְאַתְּ אָמַר. חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת נִפְטְרוּ הָאֲחָיוֹת. וְדִכְוָותָהּ אֲפִילוּ חָֽלְצוּ אֲחָיוֹת יִפְטְרוּ צָרוֹת. אֶלָּא כְּרִבִּי יוֹחָנָָן בֶּן נוּרִי. דְּרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. בּוֹאוּ וּנְתַקֵּן שֶׁיְּהוּ צָרוֹת חוֹלְצוֹת וְלֹא מִתְייַבְּמוֹת. וְהִתְקִינוּ. לֹּא כֵן תַּנֵּי. לֹא הִסְפִּיקוּ לְהַתְקִין עַד שֶׁנִּטְרְפָה הַשָּׁעָה. אֶלָּא כְבֵית שַׁמַּי. דְּבֵית שַׁמַּי מִתִּירִין אֶת הַצָּרוֹת לָאַחִין. אָמַר רִבִּי פִינְחָס קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. אִין כְּבֵית שַׁמַּי (אלא) אֲפִילוּ חָֽלְצוּ הַצָּרוֹת לֹא נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. וְתַנִּינָן. רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר. מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. יְקַייֵמוּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים. יוֹצִיאוּ. הֲווּ תְּרֵין תַּנָּאִין אִינּוּן עַל דְּבֵית שַׁמַּי. חַד אָמַר. חָֽלְצוּ צָרוֹת נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת. וְחָרָנָה אָמַר. חָֽלְצוּ צָרוֹת לֹא נִפְטְרוּ אֲחָיוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מהו שיהא לה צרה. אמתני' קאי אם זיקת אחיות פוטרות הצרה נמי משום צרת אחות זקוקתו:
ומשני הווי. על כרחך דתרין תנאין ואליבא דב''ש דחד אמר כו' והיינו למ''ד דב''ש יקיימו ס''ל במתני' על כרחך דלא נפטרו אחיות ס''ל וכדאמרן. ולמ''ד אליבא דב''ש יוציאו וכאבא שאול לקמיה ס''ל דחלצו הצרות נפטרו אחיות דיש זיקה אבל לא אלימא זיקה לשווי' לצרה כערוה והיינו טעמא נמי דלא מקשי בבבלי אהא דמוקי להברייתא חלץ לאחיות כו' כב''ש הקושי' שהקשה מקמי הכי אליבא דשמואל לדברי האומר אין זיקה דיש לומר דס''ל לסתמא דהש''ס כמ''ד אליבא דב''ש במתני' דיוציאו:
ותנינן ר''א אמר משום ב''ש כו'. ה''פ דעל כרחך ב''ש סברי דאין זיקה ולא חשיבה אחות זקוקתו כאחות אשתו והילכך קאמרי במתני' דאם כנסו יקיימו וא''כ ע''כ ברייתא דקתני חלצו אחיות לא נפטרו צרות ואע''ג דחליצת אחיות הוגנת היא דהא אין זיקה לאו אשתיהן הצרות קאמר אלא אצרת אחות השניה דהא כיון שחלץ לאחות הראשונה ואותה החליצה ודאי פוטרת צרתה דכשרה היא דאי הוי בעי מצי לייבומיי אלא דכשחלץ אח''כ לאחות השנייה חליצה פסולה היא דלא מצי לה לייבומי דאחות חלוצתו היא וזו היא דאינה פוטרת צרתה והא דקאמר לא נפטרו צרות ע''כ צרות דעלמא קאמר כל היכי דמיתרמי כה''ג לא נפטרו צרות של אחות השניה וא''כ קשה השתא כי חלץ לצרה זו לא תיפטר נמי האחות השני' דהרי חליצתה נמי פסולה הוא דאי אפשר לייבמה דצרת אחות חלוצתו היא וכדתנן אסור אדם בצרת קרובת חלוצתו. וכה''ג מדייק הבבלי אדשמואל דאמר שם נמי חלץ לאחיות כו' ולדברי האומר אין זיקה. והא דמפרק התם שמואל נמי התחיל ולא התחיל קאמר דאם התחיל באחיות לא יגמור בצרות דלא פטרה חליצת צרת אחות השניה לה כדפרישית אבל אם התחיל בצרות ודאי חליצה חשובה היא ופוטרת האחיות לא שייכא הכא לפרש הברייתא כן וכדכתבו התו' שם ד''ה תניא דאברייתא לא שייך למימר דהתחיל כו' דא''כ הוי ליה לפרושי הכי בהדיא:
אין כב''ש כו'. אי כב''ש מוקמית לה א''כ אפי' חלצו הצרות לא יפטרו האחיות:
אלא כב''ש. דמתירין לגמרי הצרות ואפי' לייבם ולא קשי' אי הכי יבומי נמי תתייבם כדמקשי בבבלי דס''ל להאי תלמודא דאה''נ ונקט חליצה לאשמועינן דחליצה פסולה מהאחיות אינה פוטרת וכסברת התוס' שם:
והתקינו. בתמיה לא כן תני כו':
אלא כריב''ן. דאמר באו כו'. לעיל בפ''ק ואפי' בצרת ערוה וא''כ קיל להו איסור הצרות וחליצתן חליצה:
וכמה דאת אמר כו'. ודכוותה נימא נמי אפי' חלצו אחיות כו' דמאי שנא אי אין זיקה יפטרו הצרות ג''כ בחליצת האחיות ואי יש זיקה לא יפטרו האחיות נמי בחליצת הצרות:
תני תמן. ברייתא הובאה בבבלי שם ע''א תני' כוותיה דרב אשי גבי שתי אחיות שנפלו לפניו משני אחין ולהן צרות דאם חלץ לאחיות לא נפטרו הצרות דחליצה גרועה היא הואיל ואי אפשר לייבמן אבל אם חלץ לצרות נפטרו האחיות דחליצתן משובחת ואע''ג דאסורין ג''כ לייבם דס''ל לרב אשי דלא אלימא זיקה לשווי' לצרה כי ערוה. והאי מקשה לא ס''ל האי טעמא אלא אם גזרו חכמים בזיקה הויא הצרה ג''כ צרת אחות אשה בזיקה והילכך קא מתמה:
בתו פשיטא לך כו'. כלומר אם היתה אחת מן האחיות בתו או שאר ערוה דתנן לקמן דמותר באחותה דלא הויא אחות זקוקתו דערוה לא רמיא קמיה אבל צרה פשיטא לך שיש לה ואסורה משום צרת ערוה דלא תימא דלא דמיא לצרת ערוה בעלמא מכיון דיש כאן ייבום באחותה והך לא רמיא קמיה כלל והויא כצרת ערוה שלא במקום ייבום ומותרת קמ''ל דאפ''ה צרת ערוה היא:
וקאמר ר' הונא. דק''ו הוא מה אם אחות חלוצתו דאמרינן לקמן פ' החולץ דהחולץ ליבמתו אסור בקרובותיה מדרבנן נתנו לה חכמים צרה כדתנן שם הל' ח' דאסור בצרת קרובת חלוצתו כדמפרשינן טעמא שם כאן שיש איסור אחיות לכ''ש ואע''ג דזיקה נמי דרבנן היא כדפרישית לעיל מ''מ עיקר איסור אחיות מדאורייתא וגזרו חכמים נמי בזיקה ושפיר ק''ו הוא דיש לה צרה מהתם דעיקר איסור אחות חלוצה מדרבנן הוא:
הָֽיְתָה לָרִאשׁוֹנָה צָרָה חָלַץ לָהּ. נִפְטְרָה צָרָתָהּ וּבָא עָלֶיהָ. בִּיאַת אִיסּוּר הִיא וְלֹא נִפְטְרָה צָרָתָהּ. חָלַץ לָהּ וּבָא עָלֶיהָ. מַה נַפְשֵׁךְ. אִם בַּחֲלִיצָה הִיא תַּתִּיר. אִם בְּבִיאָה הִיא תַתִּיר. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קִייַמְּתִּי כְהָדָא. הַכּוֹנֵס אֶת יְבִמְתּוֹ וְנִמְצֵאת מְעוּבֶּרֶת. כְּמַה דְתֵימַר תַּמָּן. צָרָתָהּ לֹא תִינָּשֵׂא עַד שֶׁתֵּדַע בְּמַה הִיא נִיתֶּרֶת אִם בְּעוּבָּר אִם בְּבִיאָה. אַף הָכָא צָרָתָהּ לֹא תִינָּשֵׂא עַד שֶׁתֵּדַע בְּמַה הִיא נִיתֶּרֶת אִם בַּחֲלִיצָה אִם בְּבִיאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אף הכא נמי לא תנשא עד שתדע כו'. כלומר הואיל ובעל לזו אחר החליצה למפרע חליצה פסולה היא ואין מתרת להצרה עד שיחלוץ לה:
ומשני רבי יודן קיימתיה כהדא. דאמרינן לקמן פרק החולץ הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת דלא תנשא עד כו' ואע''ג דממ''נ פטורה היא צריכה שתדע במה היא נפטרת כדמפרשינן שם:
ומתמה הש''ס חלץ לה ובא עליה. קאמרת דלא נפטרה צרה ואמאי מה נפשך כו' דהרי החליצה כשרה היתה:
בא עליה. אחר חליצתה ביאת איסור היא ולא נפטרה צרה וכדמפרש ואזיל:
הי' לראשונה צרה גרסי'. השתא מפרש למ''ד לעיל אין זיקה וחליצת האחות הראשונה פוטרת צרתה כדפרישית לעיל ולפיכך חלץ לה נפטרה צרתה:
תַּנֵּי. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר. קוּל הֲוֵוי בֵּית הִלֵּל בַּדָּבָר הַזֶּה. מַה. לִגְנַאי. לִשְׁבָח. מְלִיזִים. מַה אִיסּוּר יֵשׁ כָּאן. אַשְׁכָּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. אִם קָֽדְמוּ וְכָֽנְסוּ יְקַייֵמוּ. וְהֵן שֶׁבָּעֲלוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּאַבָּא שָׁאוּל מוּתָּר לִבְעוֹל כַּתְּחִילָּה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וְהוּא שֶׁעָבַר וּבָעַל. כָּנַס הָרִאשׁוֹן וּבָעַל אוֹמֵר לַשֵּׁינִי שֶׁיִּבְעוֹל. לֹא בָעַל הַרִאשׁוֹן אָסוּר לִבְעוֹל בְּעִילָה שְׁנִייָה. שֶׁמָּא יָמוּת אֶחָד מֵהֶן וְנִמְצָא כְבָא עַל אַחוֹת יְבִמְתּוֹ. 17b תַּנֵּי מֵת הַשֵּׁינִי הָרִאשׁוֹן מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְגֵט וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה אֲפִילוּ מֵת הַשֵּׁינִי. לֹא רִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר אֶת הַשְּׁנִייָה מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִיבּוּם. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. קִייַמְתִּיהָ. כָּל יְבָמָה שֶׁנִּרְאֵית לָצֵאת בַּחֲלִיצָה אֵינָה מוּתֶּרֶת בְּלֹא חֲלִיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ומשני ר''ז קיימתיה אפי' לר''ש וטעמא דכל יבמה שנראית לצאת בחליצה כמו כאן דהיתה צריכה חליצה או שהשני יכנוס אותה להפקיע זיקתה לפיכך אפי' אם מת השני אינה מותרת בלא חליצה:
לא רבי שמעון היא. לא אתיא כר''ש דאמרינן לקמן הל' ג' דרבי שמעון פוטר את השנייה כו' כדמפרש שם דלא עלה על דעת שיקנה אדם שתי אחיות כאחת:
וקאמר הש''ס אפי' מת השני. קאמרת דזקוקה עדיין השנייה לו ולא תצא משום אחות אשה:
ואשת אחיו בחליצה. דעדיין זקוקה היא לו:
הראשון מוציא אשתו בגט. דנאסרה עליו משום אחות זקוקה:
תני מת השני. לאחר שכנס הראשון:
לא בעל. עדיין השני אסור לראשון לבעול בעילה שנייה דחיישינן שמא ימות אחד מהן כלומר השני ונמצא כו':
אומר לשני שיבעול. להאחרת ויפקע זיקתה וכר''ש:
כנס הראשון. ובעל להאחת:
על דעתיה כו'. מפרש מאי בינייהו דלאבא שאול אפי' לכתחילה ס''ל לב''ה דמותר לבעול דאמר מה איסור יש כאן ולר''ש דוקא בדעבר ובעל כדקתני אם כנסו יקיימו. ובבבלי כ''ח קאמר דאבא שאול מפיך להו לב''ש לדב''ה במתני' ולר''ש לא נחלקו ב''ש וב''ה בדבר זה וכ''ע יקיימו ס''ל:
והן. ודוקא שבעלו שניהן כאחת דאי לאו הכי קמא איסורא עבד דפגע באחות זקוקה:
אשכח תני. ברייתא בשם ר''ש דאם כנסו יקיימו ולקמיה מפרש מה בין אבא שאול לר''ש:
מליזין. אומרים מה איסור יש כאן אם כונס אחות הזקוקה דאין זיקה כלום:
מה לגנאי. לשון שאילה היא אם לגנאי הוא הדבר שמקילין בזה וקאמר דלא היא אלא לשבח:
קול הווי ב''ה. כלומר דב''ה לקולא אמרי וכדמפרש ואזיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source