Sotah
Daf 9a
הלכה: הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ כול'. כְּתִיב וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָֽרְרִים. 9a מֵעַתָּה כְדֵי לְייַגְּעָהּ. אֶלָּא כְדֵי לְהַטִּיל אֵימָה עָלֶיהָ.
Traduction
Il est écrit (Nb 5, 18): Le prêtre aura en main les eaux amères de la malédiction. Pourquoi la femme ne les porte-t-elle pas (aussi bien que l’offrande), de façon à ce qu’elle soit fatiguée et se confesse? C’est pour inspirer de la terreur à la femme, que le prêtre porte l’eau.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב וביד הכהן יהיו מי המרים. ובהאי קרא גופיה כתיב ונתן על כפיה את מנחת הזכרון וביד הכהן וגו' דמשמע אחר שנמחקה המגילה ונקראו מי המרים הוא נותן המנחה על ידיה הילכך פריך מעתה כדי לייגעה בתמיה דקס''ד לייגעה כדי שתודה ולאימתה השם והרי כבר נמחק:
אלא כדי להטיל אימה עליה. האי לייגעה לאו משום מחיקת השם הוא כדאמרינן בפרקין דלעיל שעושין בה כל המעשים האלו שלא ימחה אלא הכא ה''ט דהתורה חסה עליה שלא תמות מיתה מנוולת ומטילין אימה עליה שתודה ותאמר טמאה אני ולא תשתה ואע''פ שנמחקה המגילה:
מִנְחָתָהּ. מְלַמֵּד שֶׁהִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמָהּ. כְּשֵׁם שֶׁהִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמָהּ כָּךְ הִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמוֹ. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה וּפְלִיג. לִיקָרֵב כָּלִיל אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שׁוּתָפוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה. לֵאָכֵל אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שׁוּתָפוּתוֹ שֶׁלָּאִישׁ. אָמַר לֵיהּ. הַקּוֹמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ וְהַשְּׁייֵרִים קְרֵיבִין לְעַצְמָן. וְאַתְּ אָמַר. מִנְחָתָהּ. וְאֶלָּא מַה דְאִישְׁתָּעֵי קִרְייָא אִישְׁתָּעֵי מַתְנִיתָא. וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ.
Traduction
Il est dit ici: ''son offrande'' (quoique la femme ne l’offre pas de son propre bien), pour indiquer qu’il y ait une sainteté en vue de la femme; et de même qu’il y a une sainteté en vue de l’offrande, de même la femme doit se tenir sainte (pure) pour son mari. Or, R. Hiya dit (68)Ci-après, (3, 6) fin ( 19b). à l’opposé de son interlocuteur: l’offrande d’une femme mariée à un Cohen ne saurait, en ce cas, être brûlée entière sur l’autel, puisque la femme à laquelle il s’agit de pardonner est associée au Cohen (et, sur toute offrande brûlée, il prélève une poignée); elle ne saurait pas non plus manger de cette offrande, puisque son mari (qui paie l’offrande sur son bien) lui est associé (et l’offre d’un Cohen doit toujours être brûlée, non mangée). Voici donc comment on obviera à cette difficulté: on offrira, d’une part, la poignée prélevée (sur ce qui est brûlé), séparément; et, d’autre part, les restes (à brûler, au lieu de les manger). En tous cas, donc, c’est le mari qui paie le montant de cette offrande; pourquoi est-il dit: ''son offrande'' (de la femme)? -C’est que la Mishna emploie ici un terme conforme à la Bible (ib. 15): Le mari apportera son sacrifice (à elle) pour elle.
Pnei Moshe non traduit
מנחתה. ל' המשנה הוא דבקרא לא כתיב אלא קרבנה אלא דל' משנה נמי כל' המקרא וכדלקמן ולפיכך דריש לה מלמד כו' כלומר הא דאמר מנחתה לאו דמשלה היתה קריבה אלא שתהא קדושה בכלי שרת לשמה:
כך היא קדשה לשמו. שצריך לקדשה נמי לשמו של בעל:
ותני כו'. השתא מדייק ל' מנחתה דנקט דעל כרחך לא משלה היתה קריבה:
דתני ר' חייא ופליג. לקמן פ''ג סוף הלכה ו' על הא דאמרינן כל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות וקאמר התם דאין שריפה בראש המזבח ומקשה עלה מדר' חייא דאמר בכהנת לוי' וישראלית הנשואות לכהנים כיצד עושין דליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפתה של אשה כלומר דלכפרתה היא באה ואין מנחתה קריבה כליל בלא קמיצה ולאכול אינה יכולה מפני שותפותו של איש שהיא קריבה משלו וכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה וגו':
אלא הקומץ כו' גרסינן. ועכ''פ ש''מ דמשל בעל היתה קריבה ואת אמר מנחתה בתמי':
ואלא מה דאישתעי קרא. כפי לשון המקרא כך הוא לשון המשנה דכתיב והביא את קרבנה עליה:
Sotah
Daf 9b
בַּעֲלָהּ מַהוּ שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ. [מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׁוּתָפוּת בַּמִּנְחָה מַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ.] אַחֵר מַהוּ שֶׁיַּפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ. ייָבֹא כַּיי דְּרִבִּי יוֹחָנָן. [דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר] אַרְבָּעָה מְחוּסְּרֵי כַפָּרָה מַפְרִישִׁין עֲלֵיהֶן שֶׁלֹּא מִדַּעְתָּן. וְאֵילּוּ הֵן. הַזָּב וְהַזָּבָה וְהַמְצוֹרָע וְהַיּוֹלֶדֶת. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בְּנוֹ הַקָּטָן וְהוּא נָתוּן בָּעֲרִיסָה. נִיחָא זָב וְזָבָה וּמְצוֹרָע. וְיוֹלֶדֶת. וְיֵשׁ קְטַנָּה יוֹלֶדֶת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי רְדִיפָא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב חוּנָא. עִיבֵּרָה וְיָֽלְדָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת הִיא וּבְנָהּ מֵתִים. מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת [הִיא וּבְנָהּ חַייִם. עִיבֵּרָה עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת וָֽלְדָה מִשֶּׁהֵבִיאָה שְׁתֵי שְׂעָרוֹת] הִיא חָיָה וּבְנָהּ מַת. מַאי כְדוֹן. שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל בִּתּוֹ קְטַנָּה. מִכֵּיוָן שֶׁהֵבִיאָהּ לוֹ כְּבַר יָצָאת מֵרְשׁוּת אָבִיהָ. אֶלָּא שֶׁכֵּן אָדָם מַפְרִישׁ עַל אִשְׁתּוֹ חֲרֶשֶׁת. וְכָאן סוֹטָה קְטַנָּה אֵין אַתְּ יָכוֹל. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. קְטַנָּה שֶׁזִּינָת אֵין לָהּ רָצוֹן לְהֵיאָסֵר עַל בַּעֲלָהּ. וַחֲרֶשֶׁת אֵין אַתְּ יָכוֹל. דִּכְתִיב וְאָֽמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִכֵּיוָן דִּכְתִיב וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ וְהוּא מְעַכֵּב 9b מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. מַפְרִישׁ עָלֶיהָ חוּץ מִדַּעְתָּהּ.
Traduction
Est-ce que le mari (en raison de son association) peut distraire l’offrande pour la femme, sans la prévenir, ou faut-il qu’elle le sache? Et en admettant que le mari soit autorisé à faire seul cette offre, est-il permis aussi à tout autre d’agir de même sans prévenir la femme? -Oui, conformément à l’avis de R. Yohanan – (69)Suit un passage que l’on retrouve au (Pessahim 8, 1).
Pnei Moshe non traduit
בעלה מהו כו'. הואיל ויש לו חלק בה אם יכול להפריש מליה חוץ מדעתה:
אחר. את''ל בעלה מפריש חוץ מדעתה כדאמרן אחר מהו:
ייבא כהאי דא''ר יוחנן. דמחוסרי כפרה אינן צריכין דעת. בבלי נדרים דף ל''ה:
שכן אדם מפריש על בנו הקטן. ואף על פי שאין בו דעת וכדדריש התם דכתיב זאת תורת הזב בין גדול ובין קטן:
ניחא זב וזבה כו'. דמרבינן אף קטן:
ויולדת. אלא יולדת היכי משכחת לה דנימא דרבי רחמנא זאת תורת היולדת אפי' קטנה ויש קטנה יולדת בתמיה:
לא כן אמר ר' רדיפה כו'. לעיל פ''ק דיבמות ולא משכחת לה דחיה ואם הביאה ב' שערות גדולה היא:
מאי כדון שכן כו'. מסקנת הקושיא היא כלומר מאי אמרת בה טעמא אי משום שכן אדם מפריש על בתו קטנה והא אי אפשר לה שתלד וחי' אלא משהביאה סימנין וא''כ כבר יצאת מרשות אביה:
אלא שכן אדם כו'. ההוא זאת תורת היולדת לא מרבי לה לקטנה אלא בגדולה מיירי ומרבי לה אפי' יולדת חרשת שאין בה דעת:
וכאן. ופריך השתא דאכתי סוטה לא מצינו למילף מהתם דאינה צריכה דעת דתרווייהו לא משכחת לה בסוטה ואי אתה יכול לומר שכן אדם מביא על אשתו סוטה כשהיא קטנה או חרשת:
קטנה אין אתה יכול. לומר בסוטה דהאמר ר''ז כו' אין לה רצון דפיתוי קטנה אונס היא כדאמרינן סוף פ' ארבעה אחין:
דכתיב ואמרה האשה וגו'. דריש לה סוף פ''ד פרט לאילמת ואמר אל האשה פרט לשאינה שומעת:
וא''ר ר' אבין. היינו טעמא דסוטה אינה צריכה דעת מכיון דמעוכב מלשמוח עמה ברגל דכתיב ושמחת וגו' מפריש עליה חוץ מדעתה אפי' מקודם:
רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אִילָא. אֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלֶיהָ עוֹלַת הָעוֹף אֶלָּא חַטָּאת הָעוֹף. מִפְּנֵי שֶׁהִיא מַכְשֵׁרָתָהּ לֶאֱכוֹל בִּזְבָחִים. תַּנֵּי. אֵינוֹ מַפְרִישׁ עָלֶיהָ אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא מַתִּירָהּ לָהּ בְּזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אֵין לָךְ אֶלָּא זֶה. תַּנֵּי. מַה זֶה מְעַכְּבָהּ מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. מְעַכְּבָה הִיא מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. וּמִכֵּיוָן שֶׁהוּא מְעוֹכָּב מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. כְּמִי שֶׁהוּא מְעַכְּבָהּ מִלֶּאֱכוֹל בִּזְבָחִים. תַּנֵּי. אֲפִילוּ הַקָּפַת נְזִירוּת עַל רֹאשָׁהּ מְעַכְּבָה הִיא מִלּוֹכַל בִּזְבָחִים. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא מְנוּוֶּלֶת וְהוּא מְעוֹכָּב מִלִּשְׂמוֹחַ עִמָּהּ. כְּמוֹ שֶׁהוּא מְעַכְּבָהּ מִלּוֹכַל בִּזְבָחִים.
Traduction
R. Aha dit au nom de R. Ila (au contraire de R. Yohanan): Le mari ne peut pas séparer (mettre de côté), pour sa femme accouchée (sans qu’elle le sache), l’oiseau qu’elle doit offrir en holocauste; mais il peut désigner pour elle un oiseau comme sacrifice de péché, parce que ce dernier est le point essentiel qui permette à la femme, relevant de couches, de manger des sacrifices comme son mari (auquel il est enjoint de se réjouir avec sa femme aux jours de fête). De même, on a enseigné: le mari pourra seulement destiner un sacrifice pour sa femme sans la consulter, si ce même sacrifice doit servir à la délier de son état impur (l’autoriser à manger du sacré). R. Yossé spécifie que ce sacrifice seul (en raison de ses conséquences) est autorisé (nul autre). Un autre enseignement, au contraire, tire cette déduction: comme à défaut de l’offrande d’oiseau, la femme n’est pas apte à manger avec son mari des saintetés, ou animaux sacrifiés; de même ici (pour la femme soupçonnée), le défaut d’offrande due par la femme prive le mari du plaisir de se réjouir à la fête avec sa femme; et, dès lors que cette omission est une cause de restriction à sa joie, c’est comme s’il l’empêchait (elle) de prendre part à la consommation des saintetés. Donc, le mari peut aussi offrir, pour la femme soupçonnée, sans la consulter. On a enseigné aussi (70)(Nazir 4, 3).: le mari peut intervenir, sans consulter la femme, pour l’offrande qu’elle doit à l’expiration d’un vœu. Pourtant, ce n’est pas un obstacle à la consommation des saintetés; mais, en raison de la laideur (de coiffure) inhérente à la femme par son état de Naziréat (et de sa privation du vin), le mari ne peut pas se réjouir avec elle; c’est comme si elle ne pouvait pas toucher aux saintetés – (71)(Pessahim 8, 1).
Pnei Moshe non traduit
ר' אחא בשם ר' אילא. פליג על דר' יוחנן דאמר בקרבן יולדת מפריש עליה חוץ מדעתה משמע כל קרבנה ור' אילא ס''ל דאינו מפריש עליה אלא חטאת העוף מפני שהוא עיקר המכשרתה לאכול בזבחים כדאמרינן פ''ו דכריתו' ובודאי איהי ניחא לה:
תני כו' אלא דבר שהוא מאירה לה בזה. לאכול קדשים והיינו נמי כדר' אילא:
אין לך אלא זה. ולא קרבן אחר ור' יוסי פליג אהא דלעיל דמפריש עליה קרבן סוטה כדדייק מההיא ברייתא:
תני אידך מה זה כו'. הך ברייתא פליגא אברייתא דר' יוסי וס''ל כר' אבין דמפריש עליה קרבן סוטה וה''ג מה זה מעכבה מלאכול בזבחים אף הכא מעוכב מלשמוח עמה מכיון שהוא מעוכב כו':
תני אפילו הקפת נזירות על ראשה אפי' קרבן נזירות שעליה יכול להפריש חוץ מדעתה ואע''פ דאין כאן עיכוב מלאכול בקדשי' דהרי הנזיר אוכל בקדשים:
מעכבה היא מלאכול בזבחים. בתמיה הא תניא לעיל דאינו מפריש עליה חלא דבר שהוא מתירה לאכול בזבחים:
מכיון והיא מנוולת. מחמת עיכבת גילוח ואינו שותה יין והוא מעוכב מלשמוח עמה כמו שהיא מעכבה בזבחים הוי ומפריש עליה:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. מֵבִיא אָדָם עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ כָּל קָרְבָּן שֶׁהִיא חַייֶבֶת. אֲפִילוּ אָֽכְלָה חֵלֶב וַאֲפִילוּ חִילְלָה שַׁבָּת. וְכֵן הָיָה רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. פָּֽטְרָהּ. אֵינוֹ חַייָב בָּהּ. שֶׁכֵּן הוּא כוֹתֵב לָהּ. וְאַחְרָן דִּי אַתְייָן לִי עֲלָךְ מִן קַדְמַת דְּנָא.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
תני ר' יודה אומר כו'. מפורש לעיל ביבמות פ' ט''ו הל' ג':
וְהָתַנֵּי. סֵדֶר מְנָחוֹת כָּךְ הִיא. מְבִיאִין מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ בִּכְלִי כֶסֶף וּבִכְלִי זָהָב. וּרְאוּיָה לִיקָּרֵב בִּכְלִי שָׁרֵת.
Traduction
Pourquoi la Mishna dit-elle que, pour toute offrande, on se sert, dès le commencement, des vases du culte? N’a-t-on pas enseigné que l’ordre pour les offrandes consiste à les apporter de la maison dans un vase d’or ou d’argent (non du culte)? En effet, on veut dire seulement que ce vase devra être apte à servir a culte.
Pnei Moshe non traduit
והתני. על מתני' פריך דתני כל המנחות תחלתן בכלי שרת והתני סדר מנחות מביאין מתוך ביתו כו' דאלמא לא בעינן כלי שרת:
ומשני ראויה ליקרב בכלי שרת. כלומר בכלי הראוי לעשות ממנו כלי שרת קאמר:
תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. מִפְּנֵי מַה אָֽמְרוּ. כָּל הַחַטָּאוֹת וְהָאֲשָׁמוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין טְעוּנִין נְסָכִים. שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנוֹ שֶׁלַּחוֹטֵא נִרְאֶה מְהוּדָּר. הָתִיבוּן. הֲרֵי חַטָּאתוֹ וָאֲשָׁמוֹ שֶׁלַּמְצוֹרָע. אִין תֵּימַר שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא. הָאָמַר רִבִּי יִצְחָק. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצוֹרָע. זֹאת תּוֹרַת הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע. אָמַר רִבִּי לָא. מִכֵּיוָן שֶׁנִּתְייַסֵּר וּכְתִיב וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעִינֶיךָ כְמִי שֶׁאֵינוֹ חוֹטֵא.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Yohaï dit: on a dit que les sacrifices expiatoires et de péché prescrits par la Loi n’ont pas besoin d’être accompagnés de libations, pour que le sacrifice d’un pécheur n’apparaisse pas embelli. Mais, fut-il objecté, pourquoi en faut-il pour les sacrifices expiatoires et de péché du lépreux? Et l’on ne saurait dire que celui-ci n’est pas un pécheur, puisque R. Isaac dit au contraire que des mots: Voici quelle sera la loi du lépreux (Lv 14, 2), on déduit (72)Voir Midrash Rabba sur Lévitique chapitre 15 que c’est une loi à l’égard d’un calomniateur (coupable de ce péché)? Dès qu’il a été châtié (ayant déjà souffert par son mal), fut-il répondu, il est comme pardonné, ainsi qu’il est dit (Dt 25, 3): Que ton frère ne soit maltraité (méprisé) à tes yeux, et dès lors il est considéré comme sans tache.
Pnei Moshe non traduit
שלא יהא קרבנו של חוטא נראה מהודר. ומהאי טעמא נמי אין מנחת חוטא טעון שמן ולבונה וכדאמר בבבלי בהדיא הכא:
הרי חטאתו ואשמו של מצורע. וטעונת נסכים כדאמרינן בפ''ט דמנחות ומצורע נמי חוטא הוא כדאמר ר' יצחק זאת תהיה כו' דהנגעים על לשון הרע הן באין:
מכיון שנתייסר. מנגעו איכפר ליה מחטאי כדכתיב ונקלה וגו' וכדדרשינן כיון שלקה הלך לו חטאו והרי הוא כאחיך וקרבן דבעי לאישתרויי בקדשים הוא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source