Vayedaber

Sotah

Daf 8b

משנה: הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית וְנוֹתְנָהּ עַל יָדֶיהָ כְּדֵי לְייַגְּעָהּ. כָּל הַמְּנָחוֹת תְּחִילָּתָן וְסוֹפָן בִּכְלֵי שָׁרֵת. וְזֶה תְחִילָּתָהּ בִּכְפִיפָה מִצְרִית וְסוֹפָהּ בִּכְלֵי שָׁרֵת. כָּל הַמְּנָחוֹת טְעוּנוֹת שֶׁמֶן וּלְבוֹנָה וְזוֹ אֵינָהּ טְעוּנה לֹא שֶׁמֶן וְלֹא לְבוֹנָה. כָּל הַמְּנָחוֹת בָּאוֹת מִן הַחִטִּים וְזוֹ אֵינָהּ בָּאָה אָלָּא מִן הַשְּׂעוֹרִים. מִנְחַת הָעוֹמֶר אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָאָה מִן הַשְּׂעוֹרִים הִיא בָאָה גֶרֶשׂ וְזוֹ הָֽיְתָה בָאָה קֶמַח. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כְּשֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ מַעֲשֵׂה בְהֵמָה כָּךְ קָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה.

Traduction

Le mari apportait l’offrande de farine (due par la femme) dans un panier égyptien (en feuilles de palmier tressées), et la plaçait sur les mains de la femme, afin de la fatiguer (et l’inciter à l’aveu). Toutes les offrandes doivent être servies, du commencement à la fin, dans des vases susceptibles de servir aux offices du culte divin, tandis que celle de la femme soupçonnée devra être servie d’abord dans un panier égyptien, et à la fin dans un ustensile consacré. A toutes les offrandes, il faut joindre de l’huile et de l’encens, tandis que pour celle-ci on n’a besoin ni de l’un ni de l’autre. Toutes les offrandes de farine proviennent du froment, tandis que celle-ci dérive de l’orge; et s’il est vrai que l’on offrait la gerbe de l’omer (prémice de la moisson) en prenant de l’orge, il s’agissait là de grains broyés, tandis que celle-ci se compose de farine. R. Gamliel dit: comme cette femme s’est conduite à l’instar d’un animal (sans pudeur), de même son offrande est un aliment bestial (de l’orge).

Pnei Moshe non traduit

מתני' היה מביא. הבעל את מנתתה. כדכתיב והביא את קרבנה עליה:

בכפיפה מצרית. סל העשוי מצורי הדקל הרך הגדל סביבות הדקל:

כדי לייגעה. שתודה ולא ימחה השם על המים ובגמ' מפרש:

תחילתן וסופן בכלי שרת. בגמרא מפרש דלאו בכלי שרת ממש קאמר שאין אדם מביא מנחתו מביתו בכלי שרת אלא בקלתות של כסף ושל זהב הראויים לכלי שרת קאמר:

וזו בכפיפה מצרית. שאין ראוי לעשות ממנה כלי שרת:

כל המנחות טעונות שמן ולבונה. בבבלי פריך והאיכא מנחת חוטא דכתיב בה לא יתן עליה שמן וגו' וכן הא דתנן כל המנחות באות מן החטים והרי מנחת העומר באה מן השעורים ומשני דכרוך ותני וה''ק כל המנחות טעונות שמן ולבונה ואותם שאינן טעונות שמן ולבונה באות מן החטים ובאות סולת כגון מנחת חוטא ומנחת העומר אע''פ שבאה מן השעורי' טעונה שמן ולבונה ובאה גרש וזו אינה טעונה שמן ולבונה ובאה מן השעורים ובאה קמח:

גרש. מבורר ומנופה בי''ג נפה כעין סולת בחטים:

קמח. הכל מעורב כמו שנטחן:

מעשה בהמה. שהפקירה עצמה למי שאינו בן זוגה:

כְּתִיב וַיְקוֹנֵן דָּוִד אֶת הַקִּינָה הַזֹּאת וגו' וַיֹּאמֶר לְלַמֵּד לִבְנֵי יְהוּדָה קָשֶׁת. לֹא מִסְתַּבְּרָה דְלֹא. לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה מִי הָיָה. אֶלָּא אָמַר דָּוִד. כֵּיוָן שֶׁהַצַּדִּיקִים מִסְתַּלְּקִין הַשּׂוֹנְאִין בָּאִין וּמִתְגָּרִין בְּיִשְׂרָאֵל. הֲלֹא הִיא כְתוּבָה עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר. תְּרִין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. זֶה סֵפֶר בְּרֵאשִׁית. וְחָרָנָה אָמַר. זֶה חוּמָשׁ הַפְּקוּדִים. מָאן דְּאָמַר. זֶה סֵפֶר בְּרֵאשִׁית. נִיחָא. וּמָאן דְּאָמַר. זֶה חוּמָשׁ הַפְּקוּדִים. מַה מִלְחָמָה הָֽיְתָה שָׁם. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָֽסְעוּ מִבְּאֵרוֹת בְּנֵי יַעֲקֹן מוֹסֵרָה שָׁם מֵת אַהֲרֹן. וְכִי בְמוֹסֵירוֹת מֵת אַהֲרֹן. וַהֲלֹא בְהֹר הָהָר מֵת. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֶן אֶל הֹר הָהָר וָיָּמָת שָׁם. אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁמֵּת אַהֲרֹן 8b וְנִסְתַּלְּקוּ עֲנָנֵי הַכָּבוֹד וּבִיקְּשׁוּ הַכְּנַעֲנִים לְהִתְגָּרוֹת בְּיִשְׂרָאֵל. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יוֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. מַהוּ דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים. שָׁמַע שֶׁמֵּת אַהֲרֹן הַתַּייָר הַגָּדוֹל שֶׁלָּהֶן שֶׁהָיָה תָר לָהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ. בּוֹאוּ וְנִתְגָּרֶה בֵהֶן. וּבִיקְּשׁוּ יִשְׂרָאֵל לַחֲזוֹר לְמִצְרַיִם וְנָֽסְעוּ לָאַחֲרֵיהֶן שְׁמוֹנֶה מַסָּעוֹת. וְרָץ אַחֲרָיו שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי וְהָרַג בָּהֶן שְׁמוֹנֶה מִשְׁפָּחוֹת. אַף הֵן הָֽרְגוּ מִמֶּנּוּ אַרְבַּע. הָדָא הִיא דִכְתִיב לְעַמְרָמִי לְיִצְהָרִי לְחֶבְרוֹנִי לְעוֹזִּיאֵלִי. אֵימָתַי חָֽזְרוּ. בִּימֵי דָוִד. הָדָא הִיא דִכְתִיב יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק. אָֽמְרוּ. מִי גָרַם לָנוּ כָל הַדָּמִים הַלָּלוּ. אָֽמְרוּ. עַל שֶׁלֹּא עָשִׂינוּ חֶסֶד עִם אוֹתוֹ צַדִּיק. וְהָֽלְכוּ וְקָֽשְׁרוּ לוֹ הֶסְפֵּד וְגָֽמְלוּ לַצַּדִיק חֶסֶד. וְהֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִילּוּ מֵת שָׁם וְנִקְבַּר שָׁם. שֶׁגָּֽמְלוּ לַצַּדִיק חֶסֶד.

Traduction

Il est écrit (2S 1, 17): David chanta cette complainte, etc.; et il dit d’enseigner aux fils de Juda à tirer l’arc. Il ne semble pas qu’il ait fallu apprendre cet art guerrier aux enfants de Juda. Quelle en était la cause? C’est que, dit le roi David, puisque les sages périssent (comme Jonathan), les ennemis d’Israël vont venir et leur susciter querelle (nous devons donc apprendre à nous défendre). Puis il est dit (ibid. 18): Elle est certes écrite dans le Sefer HaYashar (Livre du juste). Deux Amoraïm expliquent différemment quel est ce livre: l’un dit que c’est le livre de la Genèse; l’autre dit que c’est le livre des Nombres (64)Balaam y rappelle ÒÊla mort des justesÊÓ (Nb 33, 10).. On comprend bien la première opinion (parce que les premiers justes, les Patriarches, sont cités dans la Genèse); mais comment justifier la seconde opinion? A quelle guerre y serait-il fait allusion? -C’est qu’il y est question, relativement au décès d’Aron, des menaces de guerre. – (65)Suit un passage reproduit du Yoma 1,1, traduit t. 5, pp. 157-8..

Pnei Moshe non traduit

כתיב ויקונן וגו'. איידי דדריש בענין גמילות חסד נקט לה הכא:

לא מסתברא דלא ללמד בני יהודה קינה גרסינן. כלומר לא היה לו לומר אלא ללמד קינה ומאי קשת דקאמר. א''נ דמתמה וכי מה צריך עכשיו לקשת כדמסיק:

מי היה. כלומר מי היו אז המתגרים בישראל דהמלחמה בפלשתים לא היתה נגד ישראל אלא לפגוע מדת הדין בשאול:

מ''ד ספר בראשית ניחא. דהוא ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים ורמוז שם כי במות הצדיקים השונאים באים ומתגרים כדאמר בב''ר למה פרשה זו סתומה לפי שנסתמו עיניהן מהצרו' כשמת יעקב:

חומש הפקודים. דכתיב ביה תמות נפשי מות ישרים:

מה מלחמה כו'. היכן רמוז זה וקאמר כדדרשינן ובני ישראל וגו':

הדא הוא דכתיב לעמרמי וגו'. ולעיל קחשיב להו ולמה הוזכרו אלא ללמד שחסרו מהן ארבע משפחות ובימי דוד חזרו כדלקמן:

שגמלו לצדיק חסד. ששם גמלו חסד והוי כאלו מת שם:

עִמּוֹ. רִבִּי קְרִיסְפָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עִמּוֹ. עִם נַפְשָׁךְ אַתְּ עֲבַד. אָמַר רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מֵשִׂיא אֶת בְּנוֹ. וּבָא אֵיפַּרְכוֹס לִטְעוֹן בָּאַפִּרְיוֹן וְלֹא הָנִיחוּ לוֹ. אָמַר הַמֶּלֶךְ. הָנִיחוּ לוֹ. לְמָחָר הוּא מֵשִׂיא אֶת בִּתּוֹ וַאֲנִי מְכַבְּדוֹ בְמַה שֶׁכִּיבְּדָנִי. כַּכָּתוּב אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיִםָ וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר גַּם עָלֹה. אָמַר. אוֹתְךָ אֲנִי מַעֲלֶה וּשְׁאָר כָּל הַשְּׁבָטִים אֲנִי מַעֲלֶה. מְלַמֵּד שֶׁכָּל שֶׁבֶט וְשֶׁבֶט הֶעֱלָה עַצְמוֹת רֹאשׁ שִׁבְטוֹ עִמּוֹ.

Traduction

Il est dit (Ex 13, 19): Moïse emporta les ossements de Joseph avec lui. Cette dernière expression, dit R. Qrispa au nom de R. Yohanan, semble dire: C’est pour toi-même que tu as agi ainsi (tu en seras récompensé). Ceci ressemble, dit R. Hama b. Hanina, à un roi qui marie son fils; pour la cérémonie, un gouverneur, eparco''vient et veut prendre part au transport du baldaquin, foreion; comme les courtisans ne voulaient pas lui laisser faire ce travail infime, le roi leur dit: Laissez-le, car demain il marie sa fille, à mon tour je l’honorerai comme il m’a honoré. Ainsi, il est dit (Gn 46, 4): Je descendrai avec toi en Égypte, et je te ferai aussi remonter; la redondance du dernier terme remonter (répété) signifie: je te ferai monter, et je ferai monter aussi en cette terre les autres tribus. Ceci prouve que chaque tribu prit soin de transporter avec elle en Palestine les ossements de son ancêtre.

Pnei Moshe non traduit

עמו. דכתיב ויקח משה את עצמו' יוסף עמו ודרוש עם נפשך את עבד על משה דבשביל שנתעסק בעצמות יוסף זכה שהקב''ה בכבודו נתעסק עמו כמשל אפרכוס הטוען באפיריון בן המלך ואע''פ שאומרים לו שאינו כבודו מפני שע''י כן המלך ג''כ יכבדו בנישואי בתו:

תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. אִילּוּלֵי הַדָּבָר כָּתוּב לֹא הָיָה אֶיפְשַׁר לְאוֹמְרוֹ. מְלַמֵּד כְּשֶׁמֵּת מֹשֶׁה הָיָה מוּטָּל עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָּה כְּאַרְבָּעַת מִיל מִנַּחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן עַד נַחֲלַת בְּנֵי גָד. שֶׁמֵּת בְּנַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן וְנִקְבַּר בְּנַחֲלַת בְּנֵי גָד. וּמְנַיִין שֶׁמֵּת בְּנַחֲלַת בְּנֵי רְאוּבֵן. שֶׁנֶּאֱמַר וּבְנֵי רְאוּבֵן בָּנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹן וְאֶת אֶלְעָלֶה וְאֶת קִרְייָתַיִם וְאֶת נְבוֹ. וּכְתִיב עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ וּמוּת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עוֹלֶה שָׁמָּה. וּמְנַיִין שֶׁנִּקְבַּר בְּנַחֲלַת בְּנֵי גָד. שֶׁנֶּאֱמַר וּלְגָד אָמַר בָּרוּךְ מַרְחִיב גָּד וגו' כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחוֹקֵק סָפוּן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה אוֹמֵר. וַיֵּתֵא רָאשֵׁי עָם. וּמַלְאֲכֵי שָׁרֵת הָיוּ אוֹמְרִים. צִדְקַת י֨י עָשָׂה. וְיִשְׂרָאֵל הָיוּ אוֹמְרִין. וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. אֵילּוּ וָאֵילּוּ הָיוּ אוֹמְרִים. יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם הוֹלֵךְ נְכוֹחוֹ.

Traduction

On a enseigné au nom de R. Juda: Si le texte biblique ne le disait formellement, on ne pourrait pas le croire: A sa mort, Moïse était pour ainsi dire étendu sur les ailes de la Providence (66)Midrash Rabba sur l’Exode; sur Dt, 9 et 11., à une distance de quatre milles du campement de la tribu de Ruben jusqu’au territoire échu en partage à la tribu de Gad. Et d’où sait-on qu’il est décédé dans le camp de la tribu de Ruben? - C’est qu’il est dit (Nb 32, 50): Les fils de Ruben ont construit Heshbon, Elalé, Kiriataïm et Nebô. Or, il est dit (Dt 32, 49-50): Monte sur cette montagne de Haabarim, sur le mont Nebô; puis: meurs sur la montagne que tu auras gravie. -Et d’où sait-on que Moïse a été enterré sur le territoire de la tribu de Gad? - C’est qu’il est dit (Dt 33, 20-24): Au sujet de Gad il dit: hommage à celui qui agrandit Gad, etc. Là est sa part réservée par le législateur. De son côté, l’Eternel ajoute (ibid.): Il s’avance aux premiers rangs du peuple. Enfin, les anges de service (67)Grande Pesiqta, 2Ê; Sifri, n¡Ê65Ê; Midrash sur Ps 116. dirent (ib.): Fidèle à sa loyauté envers le Seigneur; puis les Israélites dirent (ib.): Il a exercé la justice envers Israël. Les uns et les autres dirent de Moïse ensemble (Is 57, 2): la paix viendra; ils reposeront sur leurs couches ceux qui ont marché dans le droit chemin.

Pnei Moshe non traduit

על כנפי שכינה. בכנף הוד לבושו:

אילו ואילו. ישראל היו אומרים שלום לפי שהנהיג' בתורתו ומלאכי השרת שכן דרכם להקדים לכל הצדיקי' בפטירתן ולומר להן שלום:

סליק פיקרא בס''ד

Sotah

Daf 9a

הלכה: הָיָה מֵבִיא אֶת מִנְחָתָהּ כול'. כְּתִיב וּבְיַד הַכֹּהֵן יִהְיוּ מֵי הַמָּרִים הַמְאָֽרְרִים. 9a מֵעַתָּה כְדֵי לְייַגְּעָהּ. אֶלָּא כְדֵי לְהַטִּיל אֵימָה עָלֶיהָ.

Traduction

Il est écrit (Nb 5, 18): Le prêtre aura en main les eaux amères de la malédiction. Pourquoi la femme ne les porte-t-elle pas (aussi bien que l’offrande), de façon à ce qu’elle soit fatiguée et se confesse? C’est pour inspirer de la terreur à la femme, que le prêtre porte l’eau.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כתיב וביד הכהן יהיו מי המרים. ובהאי קרא גופיה כתיב ונתן על כפיה את מנחת הזכרון וביד הכהן וגו' דמשמע אחר שנמחקה המגילה ונקראו מי המרים הוא נותן המנחה על ידיה הילכך פריך מעתה כדי לייגעה בתמיה דקס''ד לייגעה כדי שתודה ולאימתה השם והרי כבר נמחק:

אלא כדי להטיל אימה עליה. האי לייגעה לאו משום מחיקת השם הוא כדאמרינן בפרקין דלעיל שעושין בה כל המעשים האלו שלא ימחה אלא הכא ה''ט דהתורה חסה עליה שלא תמות מיתה מנוולת ומטילין אימה עליה שתודה ותאמר טמאה אני ולא תשתה ואע''פ שנמחקה המגילה:

מִנְחָתָהּ. מְלַמֵּד שֶׁהִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמָהּ. כְּשֵׁם שֶׁהִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמָהּ כָּךְ הִיא קְדֹשָׁה לִשְׁמוֹ. וְתַנֵּי רִבִּי חִייָה וּפְלִיג. לִיקָרֵב כָּלִיל אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שׁוּתָפוּתָהּ שֶׁל אִשָּׁה. לֵאָכֵל אֵינָהּ יְכוֹלָה מִפְּנֵי שׁוּתָפוּתוֹ שֶׁלָּאִישׁ. אָמַר לֵיהּ. הַקּוֹמֶץ קָרֵב לְעַצְמוֹ וְהַשְּׁייֵרִים קְרֵיבִין לְעַצְמָן. וְאַתְּ אָמַר. מִנְחָתָהּ. וְאֶלָּא מַה דְאִישְׁתָּעֵי קִרְייָא אִישְׁתָּעֵי מַתְנִיתָא. וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ.

Traduction

Il est dit ici: ''son offrande'' (quoique la femme ne l’offre pas de son propre bien), pour indiquer qu’il y ait une sainteté en vue de la femme; et de même qu’il y a une sainteté en vue de l’offrande, de même la femme doit se tenir sainte (pure) pour son mari. Or, R. Hiya dit (68)Ci-après, (3, 6) fin ( 19b). à l’opposé de son interlocuteur: l’offrande d’une femme mariée à un Cohen ne saurait, en ce cas, être brûlée entière sur l’autel, puisque la femme à laquelle il s’agit de pardonner est associée au Cohen (et, sur toute offrande brûlée, il prélève une poignée); elle ne saurait pas non plus manger de cette offrande, puisque son mari (qui paie l’offrande sur son bien) lui est associé (et l’offre d’un Cohen doit toujours être brûlée, non mangée). Voici donc comment on obviera à cette difficulté: on offrira, d’une part, la poignée prélevée (sur ce qui est brûlé), séparément; et, d’autre part, les restes (à brûler, au lieu de les manger). En tous cas, donc, c’est le mari qui paie le montant de cette offrande; pourquoi est-il dit: ''son offrande'' (de la femme)? -C’est que la Mishna emploie ici un terme conforme à la Bible (ib. 15): Le mari apportera son sacrifice (à elle) pour elle.

Pnei Moshe non traduit

מנחתה. ל' המשנה הוא דבקרא לא כתיב אלא קרבנה אלא דל' משנה נמי כל' המקרא וכדלקמן ולפיכך דריש לה מלמד כו' כלומר הא דאמר מנחתה לאו דמשלה היתה קריבה אלא שתהא קדושה בכלי שרת לשמה:

כך היא קדשה לשמו. שצריך לקדשה נמי לשמו של בעל:

ותני כו'. השתא מדייק ל' מנחתה דנקט דעל כרחך לא משלה היתה קריבה:

דתני ר' חייא ופליג. לקמן פ''ג סוף הלכה ו' על הא דאמרינן כל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות וקאמר התם דאין שריפה בראש המזבח ומקשה עלה מדר' חייא דאמר בכהנת לוי' וישראלית הנשואות לכהנים כיצד עושין דליקרב כליל אינה יכולה מפני שותפתה של אשה כלומר דלכפרתה היא באה ואין מנחתה קריבה כליל בלא קמיצה ולאכול אינה יכולה מפני שותפותו של איש שהיא קריבה משלו וכתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה וגו':

אלא הקומץ כו' גרסינן. ועכ''פ ש''מ דמשל בעל היתה קריבה ואת אמר מנחתה בתמי':

ואלא מה דאישתעי קרא. כפי לשון המקרא כך הוא לשון המשנה דכתיב והביא את קרבנה עליה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source