Vayedaber

Sotah

Daf 33a

משנה: בִּרְכַּת כֹּהֲנִים כֵּיצַד. בַּמְּדִינָה אוֹמְרִים אוֹתָהּ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת וּבַמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. בַּמִּקְדָּשׁ אוֹמֵר אֶת הַשֵּׁם כִּכְתָבוֹ וּבַמְּדִינָה בְּכִנּוּיוֹ. בַּמְּדִינָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים אֶת יְדֵיהֶן כְּנֶגֶד כִּתְפוֹתֵיהֶן וּבַמִּקְדָּשׁ עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵינוֹ מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף כֹּהֵן גָּדוֹל מַגְבִּיהַּ אֶת יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו אֶל הָעָם וַיְבָֽרְכֵם. בִּרְכוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל כֵּיצַד. חַזָּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֶפֶר הַתּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל עוֹמֵד וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן. וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוּמָשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה וּמְבָרֶךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַהוֹדָייָה וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן וְעַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל הַכֹּהֲנִים וּשְׁאָר הַתְּפִילָּה.

Traduction

Comment opérait-on pour les bénédictions sacerdotales? En province, elles se composaient de trois sections (chaque verset, pris à part, est suivi d’un Amen), et au Temple d’une seule section (sans interruption pour l’Amen). Au Temple, on énonçait le nom divin comme il est écrit (239)Cf. (Yoma 3, 8)., et en province on formulait l’attribut (en disant: Seigneur). En province, les prêtres levaient la main à la hauteur des épaules (pour bénir), et au Temple ils les plaçaient au-dessus de leurs têtes, sauf le grand prêtre qui n’élevait pas les mains au-dessus du frontal (contenant le tetragramme divin). Selon R. Juda, même le grand prêtre élevait les mains au-dessus du frontal, puisqu’il est dit (Lv 9, 25): Aron leva les mains vers le peuple et le bénit. Voici en quoi consistent les bénédictions du grand-prêtre: Le servant de la synagogue prend le rouleau de la Loi et le remet au chef de ce Temple (240)Même traité, 7, 1.; celui-ci le remet au vice-président, lequel le remet au grand-prêtre. Ce dernier, de son côté, se lève, reçoit le rouleau sacré, afin de faire la lecture officielle debout. Il choisira, pour lire publiquement, un passage du Lévitique (relatif aux sacrifices du grand-pardon), puis un second (Lv 23, 27-33), traçant les cérémonies à observer en ce jour). Puis on referme le rouleau, on le remet dans le sein du grand-prêtre (sur ses genoux), qui ajoutera: ''Il se trouve inscrit là plus que je ne vous ai lu.'' Puis, il lira par cœur le texte intitulé ''le dixième du mois '' du livre des Nombres (Nb 29, 7-11). Après quoi, il récitera le final composé de huit bénédictions, savoir les formules habituelles qui suivent la lecture de la Loi, celle du culte (ou la 16e ou 17e de l’Amida), celle de l’action de grâce envers Dieu (17e ou 18e de l’Amida), une autre pour le pardon (spéciale à ce jour), une pour le Temple, une en faveur d’Israël, une pour les prêtres, et une autre enfin pour le reste de la prière.– (241)La Guemara sur ce se retrouve en entier en (Yoma 7, 1).

Pnei Moshe non traduit

מתני' במדינה אומרי' אותה שלש ברכות. שמפסיקין הכהנים בין פסוק לפסו' ועונין הציבור אמן:

ובמקדש ברכה אחת. לפי שאין עונים אמן במקדש ואין כאן שום הפסק ומה שהיו עונים במקדש בשכמל''ו לא חשיב הפסק דלאלתר כשהיו שומעין שם הנכבד והנורא היו עונין ולא היו ממתינין עד סוף הפסוק כ''כ התוס' דף מ':

ככתבו. ביו''ד ה''א:

ובמדינה בכינויו. באל''ף דל''ת שאין מזכירין השם ככתבו אלא במקדש בלבד כדדריש בבבלי שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי. אבוא אליך וברכתיך סרס המקרא ודרשהו בכל המקום אשר אבוא אליך וברכתיך דהיינו במקדש שם אזכיר את שמי:

כנגד כתפותיהן. מפני שצריך נשיאות כפים דכתיב וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וכתיב הוא ובניו כל הימים מה הוא בנשיאות כפים אף בניו בנשיאות כפים דכיון דאיתקוש בניו לו בשירות דכתיב בהאי קרא דכל הימים לעמוד לשרת איתקוש נמי לברכה דברכה איתקוש לשירות כדכתיב לשרתו ולבר' בשמו:

ובמקדש. שמברכין את העם בשם המפורש ושכינה למעלה מקשרי אצבעותיהם מגביהין ידיהן למעלה מראשיהן:

שאין מגביה ידיו למעלה מן הציץ. מפני שהשם כתוב עליו:

ר' יהודה כו'. ואין הלכה כר' יהודה:

ברכת כ''ג. ביום הכפורים לאחר שכלתה עבודת היום קורא בתורה כדמפ' ואזיל ומברך שמונה ברכות כדלקמן:

חזן הכנסת. שמש הכנסת שטורח עסקי הכנסת עליו להכניס ולהוציא ולהפשיט את התיבה ולהכין הכל:

ראש הכנסת. על פיו נחתכין דברי הכנסת מי יפרוס על שמע מי יפטיר בנביא מי ירד לפני התיבה:

סגן. המוכן תחת כ''ג שאם יארע בו פסול ישמש תחתיו:

והסגן נותנו לכ''ג. וכולן משום כבודו של כ''ג שמראין את מעלותיו מעלה למעלה ממעלה:

כ''ג עומד ומקבל. ומתחילה יושב היה דבעזר' נשי' היה קורא דאי בעזרת ישראל הא קי''ל אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד:

וקורא אחרי מות. שהיא מסדר יום הכיפורים:

ואך בעשור. שהוא בפרשת שור או כשב דסמוכה היא לפרשת אחרי מות ויכול לגלול ס''ת לשם בעוד שהמתירגמן מחרגם פסוק אחרון של אחרי מות ואין כאן שהות כדי שיפסיק המתורגמן:

וגולל את התורה. ואע''פ שעדיין לא קרא ובעשור של חומש הפיקידים יקרא אותו על פה ולא יגלול ס''ת לשם מפני שהוא רחוק ויש שהות שיפסיק המתורגמן וישתוק ואיכא גנאי לציבור ולקרות בשני ס''ת אי אפשר לפי שאין אדם אחד קורא בשני ס''ת בציבור משום פגמו של ס''ת הראשון:

יותר ממה שקריתי לפניכם. בענין היום כתוב כאן ואע''פ שאני עתיד לקרות עוד פרשה שלישית אל תדמו שחסר מן הספר הזה ולכך אני גוללו וכל כך למה שלא להוציא לעז על ספר תורה:

ומברך עליה שמנה ברכות. כדמפרש בגמ':

הלכה: אָמַר רַב חִסְדָּא. צַעַר גָּדוֹל הָיָה לָהֶן. בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. הוֹלְכִין אֵצֶל הַתּוֹרָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. מוֹלִיכִין אֶת הַתּוֹרָה אֶצְלָן. אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים הַתּוֹרָה מִתְעַלָּה בָהֶן. וְהָא תַמָּן מְייַבְּלִין אֶת הַתּוֹרָה גַבֵּי רֵישׁ גָּלוּתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. עַל יְדֵי שֶׁזַרְעוֹ שֶׁל דָוִד מְשׁוּקָּע שָׁם אִינּוּן עָֽבְדִין לוֹ כְּמִנְהַג אַבְהָֽתְהוֹן.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר רב חסדא צער גדול היה להן. להכהנים במקדש שהיו צריכין להגביה ידיהן למעלה מראשיהן מתחילת הברכה עד סופה:

בכל. מקו' מצינו שצריך לנהוג כבוד לתורה ולילך למקום שהיא:

והכא את אמר שמוליכין את התורה. מן הכנסת אצלן להביא לכהן גדול והיה לו לילך לשם ולקרות:

אלא ע''י שהן בני אדם גדולים. חשיבו' וכבוד הוא לתורה שהתורה מתעלה ומתכבדת בהן:

והא תמן. בבבל מביאין התורה בבית ריש גלותא אף שלפעמים אין שם בני אדם גדולים וחשובים כל כך:

ע''י שזרעו של דוד משוקע שם. שבאין מזרע דוד מתנהגין בחשיבות ועושין כמנהג אבותיהן:

אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בַּיַּרְדֵּן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת הַנִּסְתָּרוֹת. אָמַר לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ. [אִם אֵין אַתֶּם] מְקַבְּלִין עֲלֵיכֶם אֶת הַנִּסְתָּרוֹת הַמַּיִם בָּאִין וְשׁוֹטְפִין אֶתְכֶם. אָמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זַבִּדָא. וְיֵאוּת. תֵּדַע לְךָ 33a שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי עָכָן חָטָא וְרוּבָּהּ שֶׁלַּסַּנְהֶדְרִין נָפְלָה בָּעַי. אָמַר רִבִּי לֵוִי. בְּיַבְנֶה הוּתְּרָה הָרְצוּעָה. יָֽצְתָה בַת קוֹל וְאָֽמְרָה. אֵין לָכֶם עֶסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת.

Traduction

Or, dit R. Simon b. Lakish, c’est sur le Jourdain que les Israélites se sont engagés réciproquement à observer même celles des règles religieuses qui étaient encore secrètes. De là, Josué les menaça (237)Cf. B., Shynhédrin, 43., en disant aux Israélites que s’ils ne s’engageaient pas d’observer aussi les règles secrètes, l’eau du fleuve viendra les inonder. C’est bien ainsi, ajoute R. Simon b. Zabid; et ce qui le prouve, c’est que par suite du péché d’Akhan (Jos 7, 20), la majeure partie du tribunal (238)V. Rabba sur (Lv 11). périt à Aï (Jos 8, 21). R. Levi dit: à la suite de l’intercession faite par les sages à Yabneh (leur nouvelle résidence), le lien de cet engagement fut défait, et une voix céleste vint proclamer qu’il ne faut plus s’inquiéter des règles secrètes.

Pnei Moshe non traduit

תדע לך שהוא כן. שכבר קבלו עליהם הנסתרות בירדן:

שהרי עכן חטא. בנסתרות ורובה של סנהדרין נפלה בעי כדכתיב ויכו מהם כשלשים וששה איש וכדדריש בבבלי פ' נגמר הדין זה יאיר בן מנשה שהיה שקול כרובה של סנהדרין:

הותרה הרצועה. שלא ליענש ע''ז:

אין לכם עסק. ליענש בשביל נסתרות:

Sotah

Daf 33b

משנה: פָּרָשַׁת הַמֶּלֶךְ כֵּיצַד. מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁלֶּחָג בַּשְּׁמִינִי מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית עוֹשִׂין לוֹ בֵּימָה שֶׁלְּעֵץ בָּעֲזָרָה וְהוּא יוֹשֵׁב עָלֶיהָ שֶׁנֶּאֱמַר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמוֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִיטָּה בְּחַג הַסּוּכּוֹת בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת. חַזָּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֶפֶר הַתּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל נוֹתְנוֹ לַמֶּלֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא וְיוֹשֵׁב. אַגרִיפַּס הַמֶּלֶךְ עָמַד וְקִיבֵּל וְקָרָא עוֹמֵד וְשִׁיבְּחוּחוּ חֲכָמִים. וּכְשֶׁהִגִּיעַ לְלֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא זָֽלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת אָֽמְרוּ לוֹ אַל תִּתְיָרֵא אַגְרִיפַּס אָחִינוּ אַתָּה אָחִינוּ אַתָּה.

Traduction

On procédera comme suit pour le passage récité par le roi en public: à l’issue du premier jour de la fête des Tabernacles, la huitième année, après l’issue de la septième année agraire (ou celle de repos), on élève une estrade de bois au milieu du parvis, sur laquelle le roi s’asseoit, comme il est dit (Dt 21, 10): Au bout de sept années, à la fête, etc. Le servant de la synagogue prend le rouleau de la Loi et le remet au chef de la synagogue; celui-ci le passe au vice-président, lequel le remet au grand-prêtre. Ce dernier à son tour le remet au roi, qui se lève, reçoit le rouleau sacré, afin de faire la lecture officielle étant assis. Cependant, le roi Agrippa reçut le rouleau de la Loi étant debout, et il fit la lecture sans s’asseoir; ce que les sages approuvèrent. Lorsqu’il arriva au verset Tu ne pourras pas placer sur toi comme roi un homme étranger qui n’est pas ton frère (ibid. 16, 17), ses yeux commencèrent à fondre en larmes. Les assistants s’écrièrent: ''Ne crains rien, Agrippa, tu es notre frère, tu es notre frère (242)V. Derenbourg, Essai, etc., p. 216-7. Ð La Guemara sur ce se retrouve en (Pessahim 5, 10) fin, traduit t. 5, p. 80..''

Pnei Moshe non traduit

מתני' בשמיני. בשנה שמינית של שמטה שעברה שהיא מוצאי שביעית זו במוצאי י''ט הראשון של חג כדמפרש בבבלי דכתיב בחג הסוכות שומע אני אפילו ביום טוב האחרון של חג תלמוד לומר בבוא כל ישראל לראות ובי''ט הראשון לא דבמועד כתיב מאתחלתא דמועד:

בעזרה והיא יושב עליה. בגמרא פריך עלה:

אגריפס המלך. מזרעו של הורדוס היה והוא שנחרב בית המקדש בימיו:

זלגו עיניו דמעות. שהמקרא הזה פוסלו מן המלכות:

אחינו אתה. שאמו מישראל:

הלכה: לֹא כֵן תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. לֹא הָֽיְתָה יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה אֶלָּא לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד בִּלְבַד. וְאָמַר רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. אַף לְמַלְכֵי בֵּית דָּוִד לֹא הָֽיְתָה יְשִׁיבָה בָּעֲזָרָה. תִּיפְתָּר שֶׁסָּמַךְ לֹו בַכּוֹתֶל וְיָשַׁב לוֹ. וְהָא כְתִיב וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי י֙י. אָמַר רִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִיי. יִישֶׁב עַצְמוֹ בַתְּפִילָּה. תַּמָּן תַּנִּינָן. יָצָאת כַּת רִאשׁוֹנָה וְיָֽשְׁבָה לָהּ בְּהַר הַבַּיִת. הַשְׁנִייָה בַחֵיל. וְהַשְׁלִישִׁית בִּמְקוֹמָהּ. רִבִּי נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא. מַה תַנִּינָן. יָֽשְׁבָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ. עָֽמְדָה לָהּ בִּמְקוֹמָהּ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

גמ' לא כן כו'. אמתני' פריך דקתני המלך יושב בעזרה דהא תני ר' חייא אין ישיבה בעזרה כו' ור' אמי בשם ר''ל מוסיף דאפי' למלכי בית דוד לא היתה ישיבה דמפרש קרא דדוד כדלקמיה:

תיפתר. להמתני' לא שהיה יושב ממש אלא שסמך לו בכותל וישב לו בעמידה שיש בה סמיכה וכעין ישיבה היא ומותר בעזרה ובבבלי מפרק לה דבעזרת נשים הויא:

והא כתיב ויבא וגו'. אר''ל פריך דקאמר אפילו למלכי בית דוד אין ישיבה:

יישב עצמו בתפל'. לא ישב ממש אלא שיישב עצמו לכוין דעתו בתפלה לפני ה':

תמן תנינן. קושיא היא דהרי תנינן בסוף פ' תמיד נשחט גבי הפסח נשחט בשלש כיתות וכשגמרו יצאת כת הראשונה כו' והשלישית במקומה בעזרה וקס''ד דישבה בעזרה כמו דקאמר ישבה בכת הראשונה:

מה תנינן ישבה לה במקומה. בתמי' דלא תני הכא ישבה אלא במקומה דקאמר עמדה לה במקומה קאמר:

תַּמָּן תַּנִּינָן. מְדַלְּגִין בְּנָבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. מְדַלְּגִין בְּנָבִיא וְאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וּבְנָבִיא שֶׁלִּשְׁנֵים עָשָׂר מוּתָּר. וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בָרַבִּים. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי. 33b הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה פָרָשָׁה קְטַנָּה. אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל עַל סֵדֶר. וְהָא תַנִּינָן. וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהִיא סִדְרוֹ שֶׁלַּיּוֹם. תֵּדַע לָךְ. דָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּכָל מָקוֹם אֵינוֹ קוֹרֵא עַל פֶּה וָכָא קוֹרֵא עַל פֶּה. רִבִּי יוֹסֵי מְפַקֵּד לְבַר עוּלָּא חַזָּנָא דִכְנִישְׁתָּא דְבַבְלָאֵי. כְּדֵי חָֽזְרָה אוֹרַייְתָו גַּייֵל לָהּ לַחוֹרֵי פָרוֹכְתָא. כַּד אִינּוּן תַּרְתֵּיי תוּ מְייַבֵּל חָדָא וּמַייתֵי חָדָא.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

תמן תנינן. בפ''ד דמגילה:

מדלגין בנביא. מפרשה לפרשה ואפילו מענין לענין:

ואין מדלגין בתורה. לפי שדברי תורה אזהרות ועונשין ומצות הן וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוציא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח להתבונן:

מדלגין בנביא. אבל אין מדלגין מנביא כו':

מותר. ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחילתו:

לפי שאין גוללים ספר תורה ברבים. דאין זה כבוד הציבור שיהיו יושבין ומצפין ודוממין לכך וקס''ד דאין הטעם אלא מפני כבוד הציבור והיינו שיש שהות כל כך בכדי שיפסיק המתורגמן:

הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה. מפסקת בין מקום שהוא עומד כמקום שדולג ואין כאן בכדי שיפסיק המתורגמן ואם מותר לדלג לדבריך:

אלא כדי שישמעו ישראל. את התורה על סדר וענין אחד שיהי' לבם מיושב לשמוע ואם הוא מענין לענין לא ידלג אפי' בפרשה קטנה אף דליכא טעמא דכבוד הציבור:

והא תנינן כו'. דאלמא דאין הטעם אלא מפני כבוד הציבור ולפיכך מותר הכא לדלג הואיל וסמוכה היא וליכא שהו' בכדי שיפסיק המתורגמן:

שנייא היא. במתני' שהיא סדרו של יום ששתי הפרשיות מדברות בסדר ובענין של יוה''כ ובענין א' מותר לדלג בכדי שלא יפסיק המתורגמן אבל אם יש שהות בכדי שיפסיק המתורגמן אין מדלגין לעולם:

תדע לך. שהוא כן דהרי אמר ר''ל בכ''מ אינו קורא ע''פ לדברים שבכתב והכא במתניתן קורא כ''ג ע''פ לבעשור שבחומש הפקודי' מפני שאי אפשר לפי שיש שהות בכדי שיפסיק המתורגמן ואיכא טורח הציבור וכדפרישית במתניתין:

רבי יוסי. צוה לבר עולא חזן הכנסת של בבל:

כד היא חדא אורייה גרסי' וכן הוא שם. אם הוא יום שמוציאין בו ס''ת אחד תגלול אותה לאחורי הפרכת קודם שתביאה על התיבה מפני כבוד הציבור:

כד אינון תרתיי. ואם הוא יום שמוציאין בו ב' ס''ת:

תי. תהא מוליך ספר תורה הראשונ' ותחזירה לארון הקודש למקומה אח''כ תביא האחרת ואע''ג דר' יוסי נמי חייש לכבוד הציבור שהרי צוה לגלול אחרי הפרכת קודם שיביאה על התיבה מכל מקום סבר ביום שיש בו ב' ס''ת מותר לעשות כך כדי להראות ולפרסם כבוד היום שנתחיי' בו להוציא ב' ס''ת:

וּמְבָרֶךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְּרָכוֹת עַל הַתּוֹרָה. הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה. עַל הָעֲבוֹדָה. שֶׁאוֹתְךָ לְבַדְּךָ בְּיִרְאָה נַעֲבוֹד. עַל הַהוֹדָיָה. הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת. עַל מְחִילַת עָוֹן. מוֹחֵל עֲוֹנוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. עַל הַמִּקְדָּשׁ. הַבּוֹחֵר בַּמִּקְדָּשׁ. וְאָמַר רִבִּי אִידִי. הַשּׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. וְעַל יִשְׂרָאֵל. הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. וְעַל הַכֹּהֲנִים. הַבּוֹחֵר בַּכֹּהֲנִים. וְעַל שְׁאָר הַתְּפִילָּה תְּחִינָּה וּבַקָּשָׁה. שֶׁעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִוָושֵׁעַ לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה י֙י שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

על התורה. ברכה שלאחריה חשיב הכא ומסיים הבוחר בתורה:

על העבודה. רצה ומסיים שאותך כו':

על ההודייה. מודים ומסיים הטוב כו':

ואמר ר' אידי. שצריך לסיים השוכן בציון:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source