Sotah
Daf 32a
משנה: וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבַּחֵ וְסָדוּהוּ בַסִּיד וְכָֽתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בַּאֵר הֵיטֵב וְנָֽטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן.
Traduction
Ensuite, on apporta des pierres, on construisit l’autel, on l’enduisit de ciment, et l’on inscrivit les paroles de la Loi en soixante-dix langues, comme il est dit (Dt 27, 8): en termes clairs. Puis, ils reprirent ces pierres (défaisant l’autel après son emploi provisoire), et ils s’en retournèrent à leur campement pour y passer la nuit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הביאו את האבנים. כדכתיב ובנית שם מזבח וגו' וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת באר היטב:
ונטלו את האבנים. סתרו את המזבח לאחר שהעלו עליו העולות והשלמים כדכתיב. והעלית עליו עולות וגו':
ובאו ולנו במקומן. בבית מלונם בגלגל ושם הקימו את האבנים:
הלכה: תַּנֵּי. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. בְּכָל יוֹם וְיוֹם אוּמּוֹת הָעוֹלָם מְשַׁלְּחִין נוֹטָרֵיהֶן וּמַשִּׂיאִין אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָה בְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. לֹא לְשָׁעָה הָיוּ וְנִגְנְזוּ. עוֹד הוּא מַעֲשֵׂה נִיסִּים. נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה בְלֵב כָּל אוּמָּה וְאוּמָּה וְהִשִּׂיאוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָה בְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. נִיחָא וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. מַה מְקַייֵם וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. בֵּין כָּל אֶבֶן וָאֶבֶן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת סִיד. מִסִּיד נָֽטְלוּ אַיפּוֹפַסִין שֶׁלָּהֶן מִיתָה. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהַגּוֹיִם חָרוֹב יֶחֱרָבוּ. מֵחוֹרֵב נָֽטְלוּ אַיפּוֹפַסִין שֶׁלָּהֶן מִיתָה.
Traduction
On a enseigné (contrairement à la Mishna): Lesdites paroles ont été inscrites sur les pierres de l’endroit où ils y passèrent la nuit (229)V. (Jos 4, 3)., selon l’avis de R. Juda; R. Yossé dit qu’elles furent écrites sur les pierres de l’autel. D’après celui qui professe la première opinion, disant que la Loi a été inscrite sur les murs d’une hôtellerie, on comprend que chaque jour les nations du monde aient pu envoyer leurs scribes (Notarii), qui reproduisaient ces textes, puisque la Loi était écrite en soixante-dix langues (de façon à être comprise de tous); mais comment admettre l’avis de celui qui dit (d’accord avec la Mishna) que la Loi a été inscrite sur les pierres de l’autel? En ce cas, ne s’agit-il pas d’une construction passagère, dont on a dû enfouir sous terre tout ce qui a servi au culte, avant le départ, et comment alors les païens en auraient-ils pu profiter? C’était, en effet, un miracle que, pendant le court espace de temps où l’autel resta érigé, Dieu développa l’intelligence de chaque nation, de façon qu’elle pût faire copier (rapidement) le texte de la Loi écrit en soixante-dix langues. D’après l’opinion de celui qui déclare que la loi fut transcrite sur les murs de l’hôtellerie, on comprend qu’il soit dit ibid. (Dt 2&4): tu les enduiras de chaux; mais d’après l’autre opinion, disant que la loi fut inscrite sur les pierres de l’autel, à quoi bon cette jonction au ciment (ce texte devant disparaître au bout de peu de temps)? Ce ciment, fut-il répondu, devait seulement être placé entre les diverses pierres de l’autel (pour les joindre momentanément). R. Samuel b. Nahmani dit au nom de R. Yohanan: dans ce verset (Is 33, 12), les nations étaient brûlées dans la chaux (230)Comme bien souvent, l’exegète détourne ce verset du sens ordinaire, qui estÊ: ÒÊde la chaux bržléeÊÓ., le dernier mot (superflu) indique qu’en raison de cet objet (grâce auquel les nations pouvaient apprendre la Loi), elles provoquèrent leur condamnation, apofasi'' à mort par le feu. R. Aba b. Cahana dit de même au nom de R. Yohanan: de ce qu’il est écrit (Is 60, 12): Et les peuples seront ruinés, HAROB, on conclut que, par leur renonciation au mont Horeb (231)Jeu de mots entre Horeb et Harob. (à la promulgation de la Loi sur ce mont), ils se suscitèrent une condamnation à mort.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני על אבני המלון נכתבו. רבי יהודה פליג אתנא דמתני' דקאמ' על אבני מזבח נכתבו כדכתיב והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו' ובנית שם מזבח וגו' וכתבת על האבנים וגו' והן הן אבני המלון ור' יהודה סבר דאבני המלון אבנים אחרות הן וכר' חנין דלקמי דאמר ד' מיני אבנים היו והם אבנים שהביאו עמהן מן הירדן כדכתיב שאו לכם מזה וגו':
מ''ד כו'. להאי מ''ד דעל אבני המלון נכתבו ניחא הוא שכתבו כל התורה בשבעים לשון כדי שיבאו א''ה ויעתיקו שלא יהא להן פתחון פה לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד תורה כדלקמן:
משלחין נוטריהון. סופרים שלהן וקורין אותם נוטרייון:
ומשיאין. מעתיקים:
מ''ד. אלא למ''ד על אבני המזבח נכתבו קשיא:
לא לשעה היו ונגנזו. דודאי נגנזו אחר שהקריבו עליו ולא הניחו' שם מפני שתשמישי קדושה הן ואיך הי' יכולין להעתיק התורה בשעה מועט' ולא ס''ל כמ''ד במתני' דאותן אבנים סתרו' והביאו עמהן כדפירש רש''י ז''ל:
עוד הוא מעשה נסים. דלמ''ד על אבני המזבח נכתבו עוד מעשה נסים נעשה להן שנתן הקב''ה בינה בלב כל אומה להעתיק את התורה בשעה קלה זו:
ניחא ושדת אותם בשיד. מפני שהיה לקביעות וסדוהו בסיד על הכתיבה עד שיבאו האומות ויקלפוה והשיאוה כדאיתא בבבלי:
מה מקיים ושדת. למה היה להם לסוד בסיד כיון שלא היה אלא לשע' ומיד באו א''ה והעתיקוה:
בין כל אבן ואבן. לא היה הסיד אלא בין אבן ואבן לבנין המזבח:
משרפות סיד. על עסקי סיד:
מסיד נפלו איפופסין. גזר דין שלהם למיתה שהיתה התורה כתובה לפניהם ולא למדוה:
מחורב. מהר חורב נטלו גזר דין שלהם שלא רצו לקבל את התורה כשהחזיר הקב''ה עליהם:
כַּהֲנָא אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חוֹלְקִין כָּאן הֵן חוּלְקִין בִּתְחִילַּת הַחוּמָשׁ הַשֵּׁינִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חוֹלְקִין כָּאן הֵן חוֹלְקִין בִּדְגָלִים. בְּנֵי לֵאָה מִיכָּן. וּבְנֵי רָחֵל חַד מִכָּן וְחַד מִכָּן. וּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת בְּאֶמְצָע. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. טַעֲמָא דְהָדֵין תַּנָּייָה שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב עַבְדִּי יִשְׂרָאֵל מְקוֹרָאִי. מַה הַתִּקְרָה הַזּוֹ עוֹבְייָהּ דְּהֵן גַּבֵּי קוֹטְנָהּ דְּהָהֵן וְעוֹבְייָהּ דְּהֵן גַּבֵּי קוֹטְנָהּ דְּהָהֵן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ הֵן חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד. בְּמִלּוּאוֹתָם. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מִיכָּן וְעֶשְׂרִים וַחֲמְשָּׁה מִיכָּן. וַהֲלֹא אֵינָן אֶלָּא אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּנְיָמִן דִוְתוֹלְדוֹתָם מָלֵא. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר זְבִידָה. יְהוֹסֵף מָלֵא. עָדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. וַהֲלֹא אֵינָן אֶלָּא עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה מִיכָּן וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה מִיכָּן. 32a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּנְיָמִן הָיָה חָצוּי. בִּן מִכָּן יָמִין מִכָּן. אָמַר רִבִּי זְבִידָה. וְיֵאוּת. מִי כְתִיב שִׁשָּׁה שְׁמוֹתָם. לֹא. אֶלָּא מִשְּׁמוֹתָם. מִשְּׁמוֹתָם וְלֹא כָל שְׁמוֹתָם. הָרִאשׁוֹנִים נִכְתָּבִין מִימִינוֹ שֶׁלַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁלַּקּוֹרֵא. וְהָאַחֲרוֹנִים נִכְתָּבִין מִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁלַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִימִינוֹ שֶׁלַּקּוֹרֵא. הָרִאשׁוֹנִים אֵינָן נִכְתָּבִין עַל סֵדֶר. שֶׁיְּהוּדָה מֶלֶךְ. הָאַחֲרוֹנִים נִכְתָּבִין עַל סֵדֶר.
Traduction
Cahana dit: La répartition des douze tribus entre les deux montagnes de Garizim et d’Ebal n’a pas été plus stricte, que l’ordre de leur énonciation au commencement du second livre du Pentateuque (dans l’Exode) n’est rigoureux. Selon un autre enseignement, la répartition sur ces montagnes a eu lieu de la même façon que le placement des tribus par bannières. D’un côté, les fils de Léa; des deux fils de Rachel, il y en avait un de chaque côté, et entre ces deux catégories de tribus (les unes originaires de Léa, les autres de Rachel), se trouvaient les fils (ou tribus) nés des servantes de Jacob (225)Pour ces dispositions peu claires, voir les commentaires.. R. Mathnia explique quelle est la raison de ces opinions s’il n’y a pas d’ordre de prééminence entre une tribu et l’autre, pourquoi le texte biblique, en (Dt 27), les énumère nominalement, à propos des bénédictions et malédictions); elle est basée sur ce verset (Is 48, 12): Ecoute-moi, Jacob, (mon serviteur), et Israël, ma voûte (ou poutre) (226)LittéralementÊ: mon appelé. L’exegète renonce ici au sens ordinaire.. Or, en rangeant les poutres d’un plancher (227)V. Midrash Rabba sur (Ex 1., on place l’extrémité épaisse de l’une auprès de l’extrémité plus mince (ou étroite) de l’autre; et l’extrémité étroite de l’une près de l’extrémité épaisse de l’autre, (c’est en vue d’une certaine harmonie semblable d’aspect, que les tribus étaient appelées à se placer). Selon un autre enseignement, la distribution des tribus sur lesdites montagnes a été effectuée de la même façon que sur les pierres précieuses du pectoral du grand-prêtre, dont il est dit (Ex 28, 20): aux endroits où les pierres sont enchassées (228)Mot à motÊ: En leur plein. (puisqu’il fallait remplir le nombre des pierres, d’après les lettres des noms de tribus), de façon à placer vingt-cinq lettres d’un côté, et autant de l’autre côté (=50). Cependant, en additionnant les lettres de ces noms, on n’arrive qu’à un total de quarante-neuf? C’est que, dit R. Yohanan, le nom de Benjamin, dans l’énoncé des générations, est écrit d’une façon pleine -avec i long, I, avant l’N finale, (Gn 35, 18). Selon R. Juda b. Zebida, le nom se trouvait écrit d’une façon allongée, comme dans ce verset (Ps 81, 6): Il l’a institué pour être un souvenir dans JEHO)F. Mais, fut-il objecté (contre l’énoncé précédent d’une répartition des douze tribus en deux parts égales), n’y avait-il pas vingt-trois (ou 22) lettres d’un côté du pectoral, et vingt-sept de l’autre? Aussi, répond R. Yohanan, le nom de Benjamin (BN IMIN) se trouvait écrit en deux moitiés, dont l’une était d’un côté, et l’autre en face. C’est juste ainsi, dit R. Zebida; car il n’est pas écrit de graver ''leurs six noms'', mais ''six de leurs noms'' (Ex 28, 10), ce qui implique qu’une partie seulement devait y figurer, non le tout. Les premiers noms étaient inscrits sur le pectoral à la droite du grand-prêtre, formant la gauche de celui qui lisait ces noms; les derniers se trouvaient d’autre part sur le côté gauche du grand prêtre, formant la droite pour le lecteur. Les premiers noms ne se trouvaient pas dans l’ordre généalogique, puisque Juda qui a fourni la race royale se trouvait placé auparavant; mais la seconde série des noms figurait dans l’ordre régulier.
Pnei Moshe non traduit
כהנא אמר כשם שהן חולקין כאן. בהר גריזים ובהר עיבל:
כך הן חלוקין בתחילת החומש השני. בואלה שמות ואע''ג דלא דמי לדהתם דקחשיב ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולן ובנימן דן ונפתלי גד ואשר ויוסף וכן לא דמו לחילוק הדגלים דקאמר תנא דברייתא דלקמיה דהתם יהודה יששכר זבולן ראובן שמעון גד מטה יוסף בנימן דן אשר נפתלי וכן כשנמנו שם לענין הדגלים ג''כ בסדר אחר הוא ולא דמו לדהר גריזים והר עיבל ה''ק כשם שחלוקין כאן שלא נזכרו כסדר תולדותם ולא כל בני אם אחת יחד כן הן בתחילת חומש השני שנזכרו שלא כסדרן וכן פירושו בדגלים להך תנא אלא דבהא פליגי דכהנא מדמי לשל חומש השני דבתרווייהו כל בני אם אחת סמוכין זולת של אם אחת הכא לאה והכא רחל ותנא דברייתא לא מדמי להאם לפי שלא נזכרו כל השבטי' שם יחדיו כי יוסף לא נזכר אלא אח''כ שאמר ויוסף היה במצרים. כן פי' היפ''מ ולבי מגמגם בה דדוחק לפרש דפליגי בענין הדמיון ועוד דלפ''ז הא דאמר בני לאה כו' צ''ל דאדברי כהנא קאי וא''כ מאי האי דקאמר טעמיה דהדין תנייא כו' וכבר נדחק שם לפרש גם בזה לשיטתו. ונראה דאיפכא גרסי' בהאי פלוגתא כהנא אמר כו' כך הן חלוקין בדגלים אית תניי תני כו' כך הן חלוקין בתחיל' חומש שני בני לאה כו'. וה''פ דכהנא סבר כשם שמצינו במנין חומש הפקודים וכן בסדר הדגלי' וכן באלה שמות האנשים אשר יעמדו וגו' תמצא בכ''מ דלא קפיד קרא אלא בבני רחל שהם נמנו תכופין זא''ז ובבני לאה לא קפיד אלא לפעמים זה קודם וזה מאוח' וכן בבני השפחות וכן תמצא בהר גריזים ובהר עיבל דיוס' ובנימין זא''ז בהר גריזים ובהר עיבל ובני לאה ובני השפחות שלא כסדרן. ותנא דברייתא ס''ל דכשם שחלוקין בתחלת חומש השני בני לאה מכאן מששה הראשונים ובששה האחרונים בני רחל א' מכאן וא' מכאן ובני השפחות באמצע כן נמי הכא דאע''ג דבקרא כתיב אלה יעמדו לברך וגו' שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי היינו לומר דאותן ששה יהיו על הר גריזים וששה אלו על הר עיבל אבל סדר עמידתן לא קפיד הכא קרא לחשוב כסדרן ואנן הוא דילפינן דחלוקין בסדר עמידתן כמו דמצינו שחלוקין בתחילת חומש שני א' מכאן כו' וכן הכא דבהר עיבל היה ראובן מכאן וזבולן מכאן ובני השפחות באמצע כמו דהתם בבני רחל. והיינו דקאמר כשם שהם חלוקין לומר חלוקין בסדר עמידתן ופליגי הכא בעיקר הסדר ולא לענין הדמיון. והיינו דמסיק רב מתנה טעמיה דהדין תנייא דבריית' דאמר אחד מכאן ואחד מכאן ובני השפחות באמצע כמו התם דכתיב שמע אלי יעקב וישראל מקוראי ודריש מקוראי לשון תקרה כמו המסדר קורות זו אצל זו נותן צד העב של זה בצד הקצר של זה ויעמדו יחדיו כן השבטים אף דכלם חשובים היו מ''מ מסדר בני השפחות באמצע ומבני רחל או מבני לאה הגבירות אחד מכאן ואחד מכאן:
כך הן חלוקין באבני אפוד. שנאמר בהן ששה משמותם וגו' הנך ששה דהר גריזים כתובים על האחת וששה דהר עיבל כתובין על השנית והיינו דכתיב והחציו אותו חצי החקוק באחת מהאבנים:
במלואותם. כתיב דמשמע שצריך למלאות ולהשלים חשבון האבנים של זו כזו כדי שיהיו כו':
בנימין דותולדותם מלא. כלומר דכתולדותם כתיב ודריש כמו שנזכרו בתולדותם וגבי בנימן כתיב ואביו קרא לו בנימין מלא וכן באבני אפוד מלא היה:
יהוסף מלא. הוא כדכתיב עדות ביהוסף שמו ולדידיה מפרשים כתולדותם לאו בשם תולדותם קאמר אלא כסדר תולדותם ופליג אהאי ברייתא כשם שהן חלוקין כו':
והלא אינן כו'. אברייתא דלעיל פריך דקאמר כשם שהן חלוקין בהר גריזים ובהר עיבל כך חלוקין באבני אפוד והלא אינן אלא של הר גריזים כ''ז ושל הר עיבל כ''ג:
א''ר יוחנן. לתרץ הברייתא דיהו שוין במלואותם דלדידיה לא ס''ל הכי כדלעיל:
בנימין היה חציו. בכתיבתו ב''נ מכאן וימ''ן מכאן:
ויאות. שפיר וכן מדויק במקרא דמי כתיב שמותם לא כתיב אלא משמותם מקצת שמותן כלומר של אחד מהששה ולא כל שמותם של הששה:
הראשונים אין נכתבין על סדר. תולדותם שיהודה מלך והי' מוקדם והאחרונים נכתבו על הסדר והאי סתמא סבירא ליה כת''ק דבבבלי שני' כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם ולא ס''ל נמי כשם שחלוקין כו' דלעיל:
Sotah
Daf 32b
נִמְצֵאתָ אוֹמֵר. שְׁלֹשָׁה מִינֵי אֲבָנִים הֵן. אַבְנֵי הַמָּלוֹן. וָאֲבַנִים שֶׁהִנִּיחַ יְהוֹשֻׁעַ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים. וְאִיסְטֵלִיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶן מֹשֶׁה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָן. פָּשִׁיט לוֹן. אַרְבָּעָה מִינֵי אֲבָנִים הֵן. אָמַר רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד. וְיֵאוּת. אִין תֵּימַר. אַבְנֵי הַמָּלוֹן. לְשָׁעָה הָיוּ וְנִגְנְזוּ. אִין תֵּימַר. אֲבָנִים שֶׁהֵקִים יְהוֹשֻׁעַ תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים. 32b מְשׁוּקָּעוֹת הָיוּ בַמַּיִם. אִין תֵּימַר. אִיסְטֵלִיּוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶן מֹשֶׁה. כְּבָר נִכְנְסוּ עִמָּהֶן לָאָרֶץ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בָּאֲבָנִים שֶׁהֵקִים לָהֶן יְהוֹשֻׁעַ עַל גַּב הַיַּרְדֵּן.
Traduction
On voit (par les divers textes bibliques) que les Israélites, lors de l’entrée en Palestine, eurent recours trois fois aux pierres: 1° celles qu’ils emportèrent du Jourdain dans leur campement (232)Elles étaient, selon lui, les mêmes que les pierres de l’autel, dont on fit usage pour cette transcription, selon la Mishna. (Dt 27, 2); 2° celles que Josué fit placer dans le lit du Jourdain pour servir de piédestal aux prêtres (Jos 4, 3 &9); 3° les pierres commémoratives, sthlh que Moïse fit placer à l’Est du Jourdain, en expliquant la Loi (Dt 27, 8). Il est clair pour nous, dit R. Haninan, qu’il y eut quatre sortes de pierres; et il est juste de l’admettre ainsi, ajoute R. Simon b. Zebid, car les pierres de l’autel ne sauraient être celles qui furent érigées plus tard contre les murs de l’hôtellerie, puisqu’ayant servi au culte sacré provisoire, elles ont dû plus tard être enfouies sous terre. Ce ne saurait non plus être les pierres érigées par Josué dans le lit du Jourdain pour servir de piédestal aux prêtres, puisqu’elles furent ensuite abandonnées dans le fleuve. Enfin, il ne saurait être question des pierres commémoratives érigées par Moise, puisqu’elles furent emportées par les Israélites en Palestine, comme souvenir (Jos 4, 7). Donc, l’autel fut érigé à l’aide d’une quatrième sorte de pierres, que Josué avait fait apporter des rives du Jourdain.
Pnei Moshe non traduit
נמצאת אומר שלשה מיני אבני' הן. האי תנא דברייתא ס''ל כתנא דמתני' דהן הן אבני המזבח הן הן אבני המלון:
ואיסטליות. מיני אבנים שנתן להם משה כדאמר בבבלי אחד שהקים משה בארץ מואב שנאמר בעבר הירדן וגו' הואיל משה באר וכתיב וכתבת וגו' באר היטב ואתיא באר באר וקסבר האי תנא דנטלוה עמהן לארץ כדלקמן:
פשיט לן. ודאי זה לנו דע''כ ד' מיני אבנים היו כדמסיק ר' סימון:
ויאות. דד' מיני אבנוים הן ואבני המלון לאו הן אבני המזבח דאם תאמר אבני המלון הן בעצמן אבני המזבח הרי לשעה היו ונגנזו מפני קדושתן כדלעיל ואבני המלון הוקבעו שם לדורות כדכתיב למען תהיה זאת אות בקרבכם כי ישאלון בניכם מחר וגו':
אין תימר. דאותן אבנים היו ממה שהקים יהושע כו' כדכתיב ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן תחת מצב רגלי הכהנים:
משוקעות היו במים. ולא הוציאם משם כדכתיב התם ויהיו שם עד היום הזה:
אלא כן אנן קיומין. ע''כ דאבני המזבח היו באבנים שהקים להן יהושע על גב הירדן ואבני' אחרות היו שלקחו עמהם והביאום למלון:
תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בַּר אִילָעִי אוֹמֵר. אַבָּא חֲלַפְתָּא וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶן מַתְּיָה וַחֲנִינָה בֶּן חֲכִינַאי עָֽמְדוּ עַל אוֹתָן הָאֲבָנִים וְשִׁיעֲרוּם כָּל אַחַת וְאַחַת מַשּׂוּי אַרְבָּעִים סְאָה. מִיכָּן אַתְּ לָמֵד כַמָּה הָיָה בָאֶשְׁכּוֹל. כְּתִיב וְהָרִימוּ לָכֶם אִישׁ אֶבֶן אַחַת עַל שִׁכְמוֹ. לָא דָמִי הַהוּא דִטְעַן מִן אַרְעָא לְכָֽתְפֵיהּ לְהַהוּא דִטְעַן מֵאַרְעָא לְאַרְכּוּבְתֵיהּ. וּמִן אַרְכּוּבְתֵיהּ לְכָֽתְפֵיהּ. לָא דָמִי הַהוּא דִטְעַן מֵאַרְעָא לְאַרְכּוּבְתֵיהּ וּמִן אַרְכּוּבְתֵיהּ לְכָֽתְפֵיהּ לְהַהוּא דְאוֹחֲרָן תְּלֵי לֵיהּ. לָא דָמִי דְּאוֹחֲרָן תְּלֵי לֵיהּ לְהַהוּא דִטְעִין בִּתְּרֵיין. כְּתִיב אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה דוּ אָמַר לְשׁוֹנוֹת רִבּוּיִים הֵן. (3) שְׁנֵים עָשָׂר הָיוּ. שְׁמֹנֶה בָאֶשְׁכּוֹל וְאַרְבַּע בַּתְּאֵינִים וְרִמּוֹנִים וּבְנוֹשֵׂא כֵלִים. (2) עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דוּ אָמַר לְשׁוֹנוֹת כְּפוּלִין הֵן. (1) עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָיוּ. שִׁשָּׁה עָשָׂר בָּאֶשְׁכּוֹל וּשְׁמוֹנֶה בַּתְּאֵינִים וְרִמּוֹנִים וּבְנוֹשֵׂא כֵלִים. (4) עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל טורטורין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה טורטורין וטורטורי טורטורין.
Traduction
On a enseigné que R. Juda b. Il’aï dit: Aba Halafta, R. Eleazar b. Mathia et Hanina b. Hakinaï se sont trouvés auprès de ces pierres; ils les ont mesurées, et ont compté que chacune avait une contenance équivalente à quarante saas d’eau. On peut conclure de là quel fut le poids immense de la fameuse grappe de raisins apportée à Moïse par les explorateurs, puisqu’il est écrit (Jos 4, 5): Que chacun de vous emporte une de ces pierres sur son épaule (et, comme la grappe de raisins fut portée par huit personnes, elle a dû peser huit fois autant qu’une de ces pierres). De plus, celui qui soulève un charge de terre sur l’épaule (directement) ne ressemble pas à celui qui lève un charge de la terre à la hauteur du genou, et celui qui la lève de là sur l’épaule (en deux reprises) ne ressemble pas à celui qui porte une charge de la terre aux genoux; de même, l’action de charger depuis les genoux jusqu’à l’épaule ne ressemble pas à celle de se laisser charger par autrui (la charge pourra être plus forte en ce cas); enfin, ce n’est pas la même chose d’être chargé par un homme, que de porter une charge à deux (c’est une charge encore plus grande, et ainsi de suite). Il est écrit des explorateurs (Nb 12, 2): un homme, un homme (233)Le texte a iciÊ: ÒÊUn homme par tribuÊÓ, mots tirés (par inadvertance mnémonique) de (Jos 4, 4). par souche (tribu). Selon l’avis de R. aqiba, le redoublement de l’expression vise une extension du nombre (234)Une discussion analogue se retrouve souvent, p. ex., en (Shabat 19, 2), cf. ci-après, 8, 1., et dès lors les porteurs furent au moins vingt-quatre, savoir: seize portaient la grappe, et les huit autres étaient chargés de figues, de grenades et des ustensiles. Selon R. Ismaël, c’est une simple redondance de langage et les porteurs ne dépassaient pas le nombre de douze, savoir: huit pour la grappe, et les quatre autres chargés de figues, de grenades et de vases. Selon l’avis de ce dernier, le transport fut opéré dans une sorte de balance. Selon R. aqiba, c’était une balance dans une balance d’une autre balance (235)Il fallut pourvoir au transport d'une façon beaucoup plus compliquée, occupant seize hommes. Ainsi, on attacha deux chars par une corde, à laquelle fut suspendue la grappe; au bout de chacun des deux chariots, on fixa une barre transversale, mise ensuite sur l'épaule des porteurs..
Pnei Moshe non traduit
מיכן אתה למד. כמה משאוי הי' באשכול שהיו שם שמנה מסייעין זה את זה:
דכתיב הכא והרימו וגו' לא דמי וכו'. אינו דומה המגביה משאוי מן הארץ על כתפו למגביה מהארץ לארכבותיו ומן ארכבותיו לכתפו שזה על ידי שאינו מגביה בפעם אחת מהארץ לכתפו יכול להגביה משאוי היותר כבד:
לא דמי כו'. ואינו דומה המגביה בעצמו עד על כתפו למי שאחר מטעינו שזה נושא משא יותר כבד:
לא דמי כו'. ואינו דומה מי שאתר מטעינו ונושא בעצמו למי שטוען בשנים שעל ידי שחבירו מסייעו ונושא עמו במשאוי כל אחד טוען יותר ממה שהוא טוען לבדו ואפי' כשאחר מטעינו וכיון שכאן כל אחד נשא לבדו משאוי של מ' סאה ממה שהגביה בעצמו מן הארץ על כתפו מבלי שהטעינו אחר מעתה צא ולמד כמה משאוי הי' באשכול שהיו שמנה אנשים ומסייעין זה את זה ומרימין על כתפיהן:
כתיב איש אחד. איש אחד לשבט. איידי דאיירי באשכול נקט לפלוגתא דר''י ור''ע בהא:
ה''ג על דעתיה דר''ע דאמר לשונות ריבויים הן כ''ד היו ששה עשר באשכול כו' ע''ד דר' ישמעאל דהוא אומר לשונות כפולין הם שנים עשר היו שמנה באשכול כו'. דר' ישמעאל ור''ע פליגי בכ''מ שנא' בתורה לשונות כפולין כמו הכא איש אחד איש אחד לר''ע אתי לרבות וכן הכא כ''ד מרגלים היו ואע''פ שלא הוזכרו בכתוב אלא י''ב אפשר דהאחרים פחותין מהם היו ולא קחשיב בהדייהו. ועל דעתיה דר''י דאמר בכ''מ לשונות כפולין הן ואין לנו לרבות דבר דדברה תורה כל' בני אדם כדאמר בהערל הלכה א' ובהרבה מקומות. שנים עשר היו כו' וכן גריס בתוס' דף ל''ד ד''ה טורטני לר''ע כ''ד ולר''י י''ב אלא דשם כתוב בר' ישמעאל לשונות ריבויים ובדר''ע לשונות כפולין וצריך להפוך הגי' בזה גם שם:
על דעתיה דר' ישמעאל. דאמר י''ב היו. טורטרון. כדאמר בבבלי שם ממשמע שנאמר וישאוהו איני יודע שבשנים ומה ת''ל בשנים בשני מוטות וס''ל לר''י דמדכתיב בשנים ולא שנים לרבות עוד ב' מוטות אחרות דהוו להו ארבע מוטות והיו הולכות ארבעתן זו אצל זו והאשכול הי' מוטל על ארבעתן וכל אחד מהן תופס לראש המוט אחד מכאן ואחד מכאן הרי שמנה אנשים באשכול וזהו טורטורן משאוי אחד כלו' כולן בשוה:
על דעתי' דר''ע. דאמר כ''ד היו והיו שמנה אחרים הפחותים מהן נושאים משאוי תחת הראשונים שהיו עוד ד' מוטות אחרות והן באלכסון מתחת העליונים ב' מוטות באלכסון מכאן וב' מוטות באלכסון מכאן וזהו טורטורין וטורטורי טורטורין משאוי ומשאוי תחת משאוי:
כְּתִיב וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיּוֹרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד אֶחָד הַרְחֵק מְאוֹד מֵאָדָם הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָֽרְתָן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אָדָם קִרְייָה וְצָֽרְתָן קִרְייָה. שְׁנֵים עָשָׂר מִיל מִזּוֹ לְזוֹ. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כְּמַצַּד צָֽרְתָן. וְכִי אֵי זֶה קַל. הַמַּיִם אוֹ אָדָם. הַמַּיִם קַלִּין מֵאָדָם. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כֵּיפִין עַל כֵּיפִין. רִבִּי לֵוִי אָמַר. עַד לִבּוֹ שֶׁלָּרָקִיעַ. תַּמָּן אָֽמְרִין. עַד בָּבֵל. נֶאֱמַר כָּאן הַרְחֵק וְנֶאֱמַר לְהַלָּן מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה מְאֹד בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֵל. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. יוֹתֵר מִשְּׁלֹשׁ מֵאוֹת מִיל הָיוּ הַמַּיִם גְּדוּשִׁין וְעוֹלִין כֵּיפִין עַל גַּבֵּי כֵיפִין עַד שֶׁרָאוּ אוֹתָן כָּל אוּמּוֹת הָעוֹלָם. הָדָא הִיא דִכְתִיב. וַיְהִי כִשְׁמוֹעַ כָּל מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְכָל הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר עַל הַיָּם אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ י֙י אֶת מֵי הַיַּרְדֵּן מִפְּנֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַד עָבְרָם וגו'.
Traduction
– Il est écrit (Jos 3, 16): Les eaux qui descendaient d’en haut s’arrêtèrent et s’élevèrent en un monceau, fort loin, depuis la ville d’Adam, qui est à côté de Tsartan. R. Yohanan dit: la localité ''d’Adam'' et celle de ''Tsartan'' étaient à une distance de douze milles l’une de l’autre; or, on peut déduire de la désignation particulière, émise par ce verset, que les eaux s’élevèrent en un monceau égal à la distance de Tsartan. Qu’est-ce qui va plus vite, l’eau ou l’homme? On sait que c’est l’eau, et elle s’amoncela en cet endroit, formant, à mesure qu’elle s’élevait, des vagues arrondies en arcs (236)Lommentaire Qorban ’eda traduit bien par Archivolte.. R. Levi dit: l’eau monta jusqu’au milieu du ciel. On dit là bas (à Babylone) que les eaux allèrent jusqu’à Babylone; car, au verset précité (de Josué) il y a l’expression ''fort loin'', et ailleurs il est dit (2R 20, 14): D’un pays fort éloigné ils sont venus à moi, de Babylone (il y a donc connexité entre lointain et Babylone). R. Eleazar b. Jacob dit: sur un espace de plus de trois cents milles, l’eau s’amoncela et monta en forme d’arcs, au point que toutes les nations du monde les virent, comme il est écrit (Jos 5, 1): Lorsque tous les rois du pays d’Emori, situé de l’autre côté du Jourdain, et tous les rois Cananéens jusqu’aux rivages de la mer, apprirent que l’Eternel avait desséché l’eau du Jourdain, devant les fils d’Israël, jusqu’à ce qu’ils furent passés.
Pnei Moshe non traduit
אדם קרייה. אדם שם עיר אחת וכן צרתן:
כמצד צרתן. כמו השיעור שבין אדם לצרתן. תדע לך שהוא כן. דודאי המים קלים לרוץ יותר מאדם ואם המים לא גבהו אלא י''ב מיל וחזרו למקומן נמצא המים שוטפין אותן שהרי בעברם לא שהו אלא מהלך שנים עשר מיל כאורך מחנה ישראל אלא מלמד כו'. וכן הוא בבבלי:
עד לבו של רקיע. כלו' גבוה הרבה יותר:
עד בבל. כמו מהירדן עד בבל. הדא היא דכתיב ויהי כשמוע וגו'. שנראה לעין כל ושאלו זה לזה עד ששמעו את הנס הגדול. בירדן קיבלו עליהן את הנסתרות. שנתערבו זה על זה ליענש ואפי' על הנסתרות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source