Sotah
Daf 31b
רִבִּי אָחָה בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בֵּרִבִּי חִייָה. לָמַד וְלִימֵּד וְשָׁמַר וְעָשָׂה וְהָֽיְתָה סִפֵּיקָה בְיָדוֹ לְהַחֲזִיק וְלֹא הֶחֱזִיק. הֲרֵי זֶה בִכְלָל אָרוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. לֹא לָמַד וְלֹא לִימֵּד וְלֹא שָׁמַר וְלֹא עָשָׂה וְלֹא הָֽיְתָה סִפֵּיקָה בְיָדוֹ לְהַחֲזִיק וְהֶחֱזִיק. הֲרֵי זֶה בִכְלָל בָּרוּךְ. וְאָמַר רִבִּי חָנָה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה. עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת צֵל לְבַעֲלֵי מִצְוֹת בְּצִילָּהּ שֶׁלְּבַעֲלֵי תוֹרָה. מַה טַעֲמָא. כִּי בְצֵל הַחָכְמָה בְצֵל הַכֶּסֶף. וְאוֹמֵר 31b עֵץ חַיִים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ.
Traduction
R. Aha dit au nom de R. Tanhoum b. R. Hiya: Celui qui a appris la Loi, qui l’a enseignée, l’a observée, l’a pratiquée, et qui avait aussi le pouvoir de l’encourager (de soutenir ceux qui se livrent à cette étude, ou de la faire suivre par d’autres), mais ne l’a pas fait, mérite de tomber sous le coup de la malédiction générale. R. Jérémie dit au nom de R. Hiya b. Aba: Celui qui n’a ni appris, ni enseigné, ni observé, ni pratiqué, mais qui, ayant eu la faculté d’encourager l’étude de la Loi, l’a fait, sera compris parmi ceux qui seront bénis (221)Midrash Rabba à (Lv 25.. Or, R. Hana ou R. Jérémie dit au nom de R. Hiya: à l’avenir, Dieu fera une place ombrée aux fidèles pratiquants (222)A ceux qui, malgré leur ignorance de la Loi, la soutiennent et l’encouragent., à l’ombre des sectateurs de la Loi; c’est pourquoi il est écrit (Qo 7, 12): Car il est sous la protection (223)LittéralementÊ: à l’ombre, etc.Ê; en d’autres termes, l’ombre de l’une donnera asile à l’autre. de la sagesse et sous la protection de l’argent (c’est-à-dire, d’ordinaire l’une et l’autre rendent le sage indépendant). Et il est dit encore (Pr 3, 18): C’est un arbre de vie (au feuillage ombré) pour ceux qui la soutiennent.
Pnei Moshe non traduit
והיתה ספיקה בידו להחזיק. ביד לומדי התורה לפרנס אותם:
ר' ירמיה בשם ר' חייא כו' גרסינן והחזיק הרי זה בכלל ברוך. אע''פ שהוא לא למד כלל הרי הוא במעלת בעלי תורה כדדריש רבי ירמיה לקמיה דעתיד הקב''ה לעשות צל לבעלי המצות המחזיקים ביד לומדי תורה אצל בעלי תורה להיותם שוין במדרגה אחת:
צל. הוא כמו חופת כבוד לצל להתענג בזיו הוד ולהנצל מעונש ע''ד וסוכה תהיה לצל יומם וגו' ובויקרא רבה גריס צל וחופה:
עץ חיים היא למחזיקים בה. ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים בה:
מַה תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַחֶצְיוֹ. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁמְּעוּטִין בְּהַר גְּרִיזִים וּמְרוּבִּים בְּהַר עֵיבָל. לָמָּה. שֶׁאֵין שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי כּוּלּוֹ שָׁם. שֶׁאִים הָיָה כָל שֵׁבֶט לֵוִי כוּלּוֹ שָׁם הָיוּ שָׁוִין. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. אִילּוּ הָיָה כָל שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי שָׁם לֹא הָיוּ שָׁוִין. לָמָּה. שֶׁכְּבָר נָֽפְלוּ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁלְּשִׁמְעוֹן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף בַּשִּׁיטִּים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אִילּוּ הָיָה כָל שִׁבְטוֹ שֶׁלְּלֵוִי שָׁם הָיוּ שָׁוִין. לָמָּה. שֶׁלֹּא בָּא מִשֵּׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד אֶלָּא אַרְבָּעִים אֶלֶף חֲלוּצֵי צָבָא.
Traduction
Pourquoi est-il dit (Jos 8, 33): la moitié se tournait vers la montagne, etc.? C’est pour nous apprendre qu’il y avait un peu moins de personnes (moins que la moitié) sur le mont Garizim, et un peu plus sur le mont Ebal; et cette disproportion en faveur du dernier tient à ce que la tribu de Levi ne se trouvait pas en entier sur le Garizim (224)Puisqu'il y a lieu d'en défalquer les anciens, tant Cohanim que Lévites, occupés au service du culte, ou de l'arche sainte, placés en bas.; car, sans cela, si cette dernière tribu avait figuré en entier sur la première montagne -comme le texte biblique (Dt 27, 12) l’y désigne, les deux nombres eussent été égaux de chaque côté. Selon R. Samuel b. Nahman au contraire, au nom de R. Jonathan, si toute la tribu des Lévites avait figuré sur le Garizim, il y aurait eu inégalité certaine, puisqu’à Shittim (Nb 25, 1) la tribu de Simon perdit 24,000 hommes (frappés par l’épidémie). R. Yossé b. R. Aboun dit cependant qu’il est possible d’admettre l’égalité du nombre des personnes sur les deux montagnes, même en supposant toute la tribu de Levi présente sur le Garizim; car, s’il est vrai que l’effectif de la tribu de Siméon avait grandement diminué, par contre, il en manquait sur le mont Ebal, puisque les deux tribus de Ruben et Gad ont seulement fourni 40.000 hommes de gens armés (pour la traversée du Jourdain).
Pnei Moshe non traduit
מה ת''ל והחציו. ביהושע כתיב בהאי קרא דלעיל וכל ישראל וזקניו וגו' חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל ומה ת''ל והחציו דמשמע חציו המיוחד או חליו הנזכר במקום אחר:
ומרובים בהר עיבל. כדמפרש לקמיה וזהו והחציו חציו המבורר שהוא הרוב שהי' חציו בשבטים ורובא בגברי:
למה. היו של הר עיבל מרובין:
שאין שבטו של לוי כולו שם. בהר גריזים שהרי זקני כהונה ולויה למטה היו כדאיתא לעיל. אילו היה כו'. אפילו היה כל שבטו של לוי למעלה לא היו שוין שהרי חסרו כ''ד אלף משבטו של שמעון שהיו מהעומדים על הר גריזים כדכתיבי קראי אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים וגו' שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולון דן ונפתלי:
רבי יוסי בר' בון. קאמר דלעולם היו שוין אם היה כל שבט לוי שם ואף שחסר משבט שמעון מפני שחסר כנגדה בהר עיבל משבט ראובן וגד שהרי לא באו מהם לארץ כנען אלא ארבעים אלף חלוצי צבא והנשארים מעבר לירדן היו:
Sotah
Daf 32a
משנה: וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבַּחֵ וְסָדוּהוּ בַסִּיד וְכָֽתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן שֶׁנֶּאֱמַר בַּאֵר הֵיטֵב וְנָֽטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִמְקוֹמָן.
Traduction
Ensuite, on apporta des pierres, on construisit l’autel, on l’enduisit de ciment, et l’on inscrivit les paroles de la Loi en soixante-dix langues, comme il est dit (Dt 27, 8): en termes clairs. Puis, ils reprirent ces pierres (défaisant l’autel après son emploi provisoire), et ils s’en retournèrent à leur campement pour y passer la nuit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הביאו את האבנים. כדכתיב ובנית שם מזבח וגו' וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת באר היטב:
ונטלו את האבנים. סתרו את המזבח לאחר שהעלו עליו העולות והשלמים כדכתיב. והעלית עליו עולות וגו':
ובאו ולנו במקומן. בבית מלונם בגלגל ושם הקימו את האבנים:
הלכה: תַּנֵּי. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. בְּכָל יוֹם וְיוֹם אוּמּוֹת הָעוֹלָם מְשַׁלְּחִין נוֹטָרֵיהֶן וּמַשִּׂיאִין אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָה בְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. לֹא לְשָׁעָה הָיוּ וְנִגְנְזוּ. עוֹד הוּא מַעֲשֵׂה נִיסִּים. נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה בְלֵב כָּל אוּמָּה וְאוּמָּה וְהִשִּׂיאוּ אֶת הַתּוֹרָה שֶׁהָֽיְתָה כְתוּבָה בְשִׁבְעִים לָשׁוֹן. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמָּלוֹן נִכְתְּבוּ. נִיחָא וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. מָאן דָּמַר. עַל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ נִכְתְּבוּ. מַה מְקַייֵם וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. בֵּין כָּל אֶבֶן וָאֶבֶן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת סִיד. מִסִּיד נָֽטְלוּ אַיפּוֹפַסִין שֶׁלָּהֶן מִיתָה. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְהַגּוֹיִם חָרוֹב יֶחֱרָבוּ. מֵחוֹרֵב נָֽטְלוּ אַיפּוֹפַסִין שֶׁלָּהֶן מִיתָה.
Traduction
On a enseigné (contrairement à la Mishna): Lesdites paroles ont été inscrites sur les pierres de l’endroit où ils y passèrent la nuit (229)V. (Jos 4, 3)., selon l’avis de R. Juda; R. Yossé dit qu’elles furent écrites sur les pierres de l’autel. D’après celui qui professe la première opinion, disant que la Loi a été inscrite sur les murs d’une hôtellerie, on comprend que chaque jour les nations du monde aient pu envoyer leurs scribes (Notarii), qui reproduisaient ces textes, puisque la Loi était écrite en soixante-dix langues (de façon à être comprise de tous); mais comment admettre l’avis de celui qui dit (d’accord avec la Mishna) que la Loi a été inscrite sur les pierres de l’autel? En ce cas, ne s’agit-il pas d’une construction passagère, dont on a dû enfouir sous terre tout ce qui a servi au culte, avant le départ, et comment alors les païens en auraient-ils pu profiter? C’était, en effet, un miracle que, pendant le court espace de temps où l’autel resta érigé, Dieu développa l’intelligence de chaque nation, de façon qu’elle pût faire copier (rapidement) le texte de la Loi écrit en soixante-dix langues. D’après l’opinion de celui qui déclare que la loi fut transcrite sur les murs de l’hôtellerie, on comprend qu’il soit dit ibid. (Dt 2&4): tu les enduiras de chaux; mais d’après l’autre opinion, disant que la loi fut inscrite sur les pierres de l’autel, à quoi bon cette jonction au ciment (ce texte devant disparaître au bout de peu de temps)? Ce ciment, fut-il répondu, devait seulement être placé entre les diverses pierres de l’autel (pour les joindre momentanément). R. Samuel b. Nahmani dit au nom de R. Yohanan: dans ce verset (Is 33, 12), les nations étaient brûlées dans la chaux (230)Comme bien souvent, l’exegète détourne ce verset du sens ordinaire, qui estÊ: ÒÊde la chaux bržléeÊÓ., le dernier mot (superflu) indique qu’en raison de cet objet (grâce auquel les nations pouvaient apprendre la Loi), elles provoquèrent leur condamnation, apofasi'' à mort par le feu. R. Aba b. Cahana dit de même au nom de R. Yohanan: de ce qu’il est écrit (Is 60, 12): Et les peuples seront ruinés, HAROB, on conclut que, par leur renonciation au mont Horeb (231)Jeu de mots entre Horeb et Harob. (à la promulgation de la Loi sur ce mont), ils se suscitèrent une condamnation à mort.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני על אבני המלון נכתבו. רבי יהודה פליג אתנא דמתני' דקאמ' על אבני מזבח נכתבו כדכתיב והיה ביום אשר תעברו את הירדן וגו' ובנית שם מזבח וגו' וכתבת על האבנים וגו' והן הן אבני המלון ור' יהודה סבר דאבני המלון אבנים אחרות הן וכר' חנין דלקמי דאמר ד' מיני אבנים היו והם אבנים שהביאו עמהן מן הירדן כדכתיב שאו לכם מזה וגו':
מ''ד כו'. להאי מ''ד דעל אבני המלון נכתבו ניחא הוא שכתבו כל התורה בשבעים לשון כדי שיבאו א''ה ויעתיקו שלא יהא להן פתחון פה לומר לא היה לנו מהיכן ללמוד תורה כדלקמן:
משלחין נוטריהון. סופרים שלהן וקורין אותם נוטרייון:
ומשיאין. מעתיקים:
מ''ד. אלא למ''ד על אבני המזבח נכתבו קשיא:
לא לשעה היו ונגנזו. דודאי נגנזו אחר שהקריבו עליו ולא הניחו' שם מפני שתשמישי קדושה הן ואיך הי' יכולין להעתיק התורה בשעה מועט' ולא ס''ל כמ''ד במתני' דאותן אבנים סתרו' והביאו עמהן כדפירש רש''י ז''ל:
עוד הוא מעשה נסים. דלמ''ד על אבני המזבח נכתבו עוד מעשה נסים נעשה להן שנתן הקב''ה בינה בלב כל אומה להעתיק את התורה בשעה קלה זו:
ניחא ושדת אותם בשיד. מפני שהיה לקביעות וסדוהו בסיד על הכתיבה עד שיבאו האומות ויקלפוה והשיאוה כדאיתא בבבלי:
מה מקיים ושדת. למה היה להם לסוד בסיד כיון שלא היה אלא לשע' ומיד באו א''ה והעתיקוה:
בין כל אבן ואבן. לא היה הסיד אלא בין אבן ואבן לבנין המזבח:
משרפות סיד. על עסקי סיד:
מסיד נפלו איפופסין. גזר דין שלהם למיתה שהיתה התורה כתובה לפניהם ולא למדוה:
מחורב. מהר חורב נטלו גזר דין שלהם שלא רצו לקבל את התורה כשהחזיר הקב''ה עליהם:
כַּהֲנָא אָמַר. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חוֹלְקִין כָּאן הֵן חוּלְקִין בִּתְחִילַּת הַחוּמָשׁ הַשֵּׁינִי. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חוֹלְקִין כָּאן הֵן חוֹלְקִין בִּדְגָלִים. בְּנֵי לֵאָה מִיכָּן. וּבְנֵי רָחֵל חַד מִכָּן וְחַד מִכָּן. וּבְנֵי הַשְּׁפָחוֹת בְּאֶמְצָע. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. טַעֲמָא דְהָדֵין תַּנָּייָה שְׁמַע אֵלַי יַעֲקֹב עַבְדִּי יִשְׂרָאֵל מְקוֹרָאִי. מַה הַתִּקְרָה הַזּוֹ עוֹבְייָהּ דְּהֵן גַּבֵּי קוֹטְנָהּ דְּהָהֵן וְעוֹבְייָהּ דְּהֵן גַּבֵּי קוֹטְנָהּ דְּהָהֵן. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ הֵן חֲלוּקִין בְּאַבְנֵי אֵפוֹד. בְּמִלּוּאוֹתָם. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה מִיכָּן וְעֶשְׂרִים וַחֲמְשָּׁה מִיכָּן. וַהֲלֹא אֵינָן אֶלָּא אַרְבָּעִים וְתִשְׁעָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּנְיָמִן דִוְתוֹלְדוֹתָם מָלֵא. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר זְבִידָה. יְהוֹסֵף מָלֵא. עָדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. וַהֲלֹא אֵינָן אֶלָּא עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה מִיכָּן וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה מִיכָּן. 32a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בִּנְיָמִן הָיָה חָצוּי. בִּן מִכָּן יָמִין מִכָּן. אָמַר רִבִּי זְבִידָה. וְיֵאוּת. מִי כְתִיב שִׁשָּׁה שְׁמוֹתָם. לֹא. אֶלָּא מִשְּׁמוֹתָם. מִשְּׁמוֹתָם וְלֹא כָל שְׁמוֹתָם. הָרִאשׁוֹנִים נִכְתָּבִין מִימִינוֹ שֶׁלַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁלַּקּוֹרֵא. וְהָאַחֲרוֹנִים נִכְתָּבִין מִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁלַּכֹּהֵן הַגָּדוֹל מִימִינוֹ שֶׁלַּקּוֹרֵא. הָרִאשׁוֹנִים אֵינָן נִכְתָּבִין עַל סֵדֶר. שֶׁיְּהוּדָה מֶלֶךְ. הָאַחֲרוֹנִים נִכְתָּבִין עַל סֵדֶר.
Traduction
Cahana dit: La répartition des douze tribus entre les deux montagnes de Garizim et d’Ebal n’a pas été plus stricte, que l’ordre de leur énonciation au commencement du second livre du Pentateuque (dans l’Exode) n’est rigoureux. Selon un autre enseignement, la répartition sur ces montagnes a eu lieu de la même façon que le placement des tribus par bannières. D’un côté, les fils de Léa; des deux fils de Rachel, il y en avait un de chaque côté, et entre ces deux catégories de tribus (les unes originaires de Léa, les autres de Rachel), se trouvaient les fils (ou tribus) nés des servantes de Jacob (225)Pour ces dispositions peu claires, voir les commentaires.. R. Mathnia explique quelle est la raison de ces opinions s’il n’y a pas d’ordre de prééminence entre une tribu et l’autre, pourquoi le texte biblique, en (Dt 27), les énumère nominalement, à propos des bénédictions et malédictions); elle est basée sur ce verset (Is 48, 12): Ecoute-moi, Jacob, (mon serviteur), et Israël, ma voûte (ou poutre) (226)LittéralementÊ: mon appelé. L’exegète renonce ici au sens ordinaire.. Or, en rangeant les poutres d’un plancher (227)V. Midrash Rabba sur (Ex 1., on place l’extrémité épaisse de l’une auprès de l’extrémité plus mince (ou étroite) de l’autre; et l’extrémité étroite de l’une près de l’extrémité épaisse de l’autre, (c’est en vue d’une certaine harmonie semblable d’aspect, que les tribus étaient appelées à se placer). Selon un autre enseignement, la distribution des tribus sur lesdites montagnes a été effectuée de la même façon que sur les pierres précieuses du pectoral du grand-prêtre, dont il est dit (Ex 28, 20): aux endroits où les pierres sont enchassées (228)Mot à motÊ: En leur plein. (puisqu’il fallait remplir le nombre des pierres, d’après les lettres des noms de tribus), de façon à placer vingt-cinq lettres d’un côté, et autant de l’autre côté (=50). Cependant, en additionnant les lettres de ces noms, on n’arrive qu’à un total de quarante-neuf? C’est que, dit R. Yohanan, le nom de Benjamin, dans l’énoncé des générations, est écrit d’une façon pleine -avec i long, I, avant l’N finale, (Gn 35, 18). Selon R. Juda b. Zebida, le nom se trouvait écrit d’une façon allongée, comme dans ce verset (Ps 81, 6): Il l’a institué pour être un souvenir dans JEHO)F. Mais, fut-il objecté (contre l’énoncé précédent d’une répartition des douze tribus en deux parts égales), n’y avait-il pas vingt-trois (ou 22) lettres d’un côté du pectoral, et vingt-sept de l’autre? Aussi, répond R. Yohanan, le nom de Benjamin (BN IMIN) se trouvait écrit en deux moitiés, dont l’une était d’un côté, et l’autre en face. C’est juste ainsi, dit R. Zebida; car il n’est pas écrit de graver ''leurs six noms'', mais ''six de leurs noms'' (Ex 28, 10), ce qui implique qu’une partie seulement devait y figurer, non le tout. Les premiers noms étaient inscrits sur le pectoral à la droite du grand-prêtre, formant la gauche de celui qui lisait ces noms; les derniers se trouvaient d’autre part sur le côté gauche du grand prêtre, formant la droite pour le lecteur. Les premiers noms ne se trouvaient pas dans l’ordre généalogique, puisque Juda qui a fourni la race royale se trouvait placé auparavant; mais la seconde série des noms figurait dans l’ordre régulier.
Pnei Moshe non traduit
כהנא אמר כשם שהן חולקין כאן. בהר גריזים ובהר עיבל:
כך הן חלוקין בתחילת החומש השני. בואלה שמות ואע''ג דלא דמי לדהתם דקחשיב ראובן שמעון לוי ויהודה יששכר זבולן ובנימן דן ונפתלי גד ואשר ויוסף וכן לא דמו לחילוק הדגלים דקאמר תנא דברייתא דלקמיה דהתם יהודה יששכר זבולן ראובן שמעון גד מטה יוסף בנימן דן אשר נפתלי וכן כשנמנו שם לענין הדגלים ג''כ בסדר אחר הוא ולא דמו לדהר גריזים והר עיבל ה''ק כשם שחלוקין כאן שלא נזכרו כסדר תולדותם ולא כל בני אם אחת יחד כן הן בתחילת חומש השני שנזכרו שלא כסדרן וכן פירושו בדגלים להך תנא אלא דבהא פליגי דכהנא מדמי לשל חומש השני דבתרווייהו כל בני אם אחת סמוכין זולת של אם אחת הכא לאה והכא רחל ותנא דברייתא לא מדמי להאם לפי שלא נזכרו כל השבטי' שם יחדיו כי יוסף לא נזכר אלא אח''כ שאמר ויוסף היה במצרים. כן פי' היפ''מ ולבי מגמגם בה דדוחק לפרש דפליגי בענין הדמיון ועוד דלפ''ז הא דאמר בני לאה כו' צ''ל דאדברי כהנא קאי וא''כ מאי האי דקאמר טעמיה דהדין תנייא כו' וכבר נדחק שם לפרש גם בזה לשיטתו. ונראה דאיפכא גרסי' בהאי פלוגתא כהנא אמר כו' כך הן חלוקין בדגלים אית תניי תני כו' כך הן חלוקין בתחיל' חומש שני בני לאה כו'. וה''פ דכהנא סבר כשם שמצינו במנין חומש הפקודים וכן בסדר הדגלי' וכן באלה שמות האנשים אשר יעמדו וגו' תמצא בכ''מ דלא קפיד קרא אלא בבני רחל שהם נמנו תכופין זא''ז ובבני לאה לא קפיד אלא לפעמים זה קודם וזה מאוח' וכן בבני השפחות וכן תמצא בהר גריזים ובהר עיבל דיוס' ובנימין זא''ז בהר גריזים ובהר עיבל ובני לאה ובני השפחות שלא כסדרן. ותנא דברייתא ס''ל דכשם שחלוקין בתחלת חומש השני בני לאה מכאן מששה הראשונים ובששה האחרונים בני רחל א' מכאן וא' מכאן ובני השפחות באמצע כן נמי הכא דאע''ג דבקרא כתיב אלה יעמדו לברך וגו' שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ראובן גד ואשר וזבולן דן ונפתלי היינו לומר דאותן ששה יהיו על הר גריזים וששה אלו על הר עיבל אבל סדר עמידתן לא קפיד הכא קרא לחשוב כסדרן ואנן הוא דילפינן דחלוקין בסדר עמידתן כמו דמצינו שחלוקין בתחילת חומש שני א' מכאן כו' וכן הכא דבהר עיבל היה ראובן מכאן וזבולן מכאן ובני השפחות באמצע כמו דהתם בבני רחל. והיינו דקאמר כשם שהם חלוקין לומר חלוקין בסדר עמידתן ופליגי הכא בעיקר הסדר ולא לענין הדמיון. והיינו דמסיק רב מתנה טעמיה דהדין תנייא דבריית' דאמר אחד מכאן ואחד מכאן ובני השפחות באמצע כמו התם דכתיב שמע אלי יעקב וישראל מקוראי ודריש מקוראי לשון תקרה כמו המסדר קורות זו אצל זו נותן צד העב של זה בצד הקצר של זה ויעמדו יחדיו כן השבטים אף דכלם חשובים היו מ''מ מסדר בני השפחות באמצע ומבני רחל או מבני לאה הגבירות אחד מכאן ואחד מכאן:
כך הן חלוקין באבני אפוד. שנאמר בהן ששה משמותם וגו' הנך ששה דהר גריזים כתובים על האחת וששה דהר עיבל כתובין על השנית והיינו דכתיב והחציו אותו חצי החקוק באחת מהאבנים:
במלואותם. כתיב דמשמע שצריך למלאות ולהשלים חשבון האבנים של זו כזו כדי שיהיו כו':
בנימין דותולדותם מלא. כלומר דכתולדותם כתיב ודריש כמו שנזכרו בתולדותם וגבי בנימן כתיב ואביו קרא לו בנימין מלא וכן באבני אפוד מלא היה:
יהוסף מלא. הוא כדכתיב עדות ביהוסף שמו ולדידיה מפרשים כתולדותם לאו בשם תולדותם קאמר אלא כסדר תולדותם ופליג אהאי ברייתא כשם שהן חלוקין כו':
והלא אינן כו'. אברייתא דלעיל פריך דקאמר כשם שהן חלוקין בהר גריזים ובהר עיבל כך חלוקין באבני אפוד והלא אינן אלא של הר גריזים כ''ז ושל הר עיבל כ''ג:
א''ר יוחנן. לתרץ הברייתא דיהו שוין במלואותם דלדידיה לא ס''ל הכי כדלעיל:
בנימין היה חציו. בכתיבתו ב''נ מכאן וימ''ן מכאן:
ויאות. שפיר וכן מדויק במקרא דמי כתיב שמותם לא כתיב אלא משמותם מקצת שמותן כלומר של אחד מהששה ולא כל שמותם של הששה:
הראשונים אין נכתבין על סדר. תולדותם שיהודה מלך והי' מוקדם והאחרונים נכתבו על הסדר והאי סתמא סבירא ליה כת''ק דבבבלי שני' כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם ולא ס''ל נמי כשם שחלוקין כו' דלעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source