Sotah
Daf 10b
הִזָּה בוֹ עַל הַמְצוֹרָע זֶה. 10b מַהוּ שֶׁיְּכַשֵּׁר לִמְצוֹרָע אַחֵר. מַה דָמַר כָּשֵׁר. הָדָא רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֵי בֵיהּ. וּמָאן דָּמַר פָּסוּל. הָדָא לֵית רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי לָֽעְזָר מוֹדֵיי בֵיהּ. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוּדָה. שַׁבָּתִי הָֽיְתָה וְהָלַכְתִּי אַחֲרֵי רִבִּי טַרְפוֹן לְבֵיתוֹ. אָמַר לִי. יְהוּדָה בְנִי. תֵּן לִי סַנְדָּלִי. וְנָתַתִּי לוֹ. וּפָשַׁט יָדוֹ לַחֲלוֹן וְנָתַן לִי מִמֶּנָּהּ מַקֵּל. אָמַר לִי. יְהוּדָה בְנִי. בְּזוֹ טִיהַרְתִּי שְׁלֹשָׁה מְצוֹרָעִין וְלִמַּדְתִּי בוֹ שֶׁבַע הֲלָכוֹת. שֶׁהִיא שֶׁלַּיַּבְּרוֹת. וְרֹאשָׁהּ טֶרֶף. וְאוֹרְכָהּ אַמָּהּ. וְעוֹבְייָהּ כִּרְבִיעַ כֶּרַע מִיטָּה. אַחַת לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה. וּמַזִין וְשׁוֹנִין וּמְשַׁלְּשִין וּמְטָהֲרִין. בִּפְנֵי הַבַּיִת וּשֶׁלֹּא בִפְנֵי הַבַּיִת. וּמְטָהֲרִין בִּגְבוּלִין.
Traduction
Est-ce qu’après avoir aspergé un lépreux avec l’hysope, elle peut servir encore à asperger un autre lépreux (en raison de la similitude)? Il y a deux avis divers à ce sujet, et celui qui le permet se conforme à l’avis de R. Juda (ci-après); c’est du reste ce que déclare aussi R. Eleazar (n’admettant le travail, entraînant l’interdit, qu’à l’égard du sacrifice expiatoire). L’autre avis, qui déclare cette première aspersion impropre, n’est pas partagé par R. Juda; mais R. Eleazar l’admet. On a enseigné que R. Juda dit: C’était mon tour hebdomadaire d’exposer l’exégèse biblique à la salle d’études, et j’ai suivi R. Tarfon (cohen) chez lui. ''Mon fils Juda, me dit-il, passe-moi mes sandales''; je les lui remis, puis il étendit la main par la fenêtre, en tira une canne qu’il me donna, en me disant: ''Mon fils Juda, avec ce bâton j’ai purifié trois lépreux.'' Par là, j’ai appris d’un coup sept règles, savoir: 1° ce devra être une branche de cèdre; 2° il y aura au bout une feuille; 3° la longueur sera d’une coudée; 4° l’épaisseur sera du quart d’une tige pour lit, coupée d’abord en deux, puis la demie en quatre parts; 5° on peut, après une première aspersion, asperger une seconde et même une troisième personne; 6° on peut procéder à cette purification, soit pendant l’existence du Temple, soit après (comme R. Tarfon a vécu après cette époque); enfin, 7° on peut purifier aux frontières de la Palestine.
Pnei Moshe non traduit
מהו שיכשר למצורע אחר. אם נימא דהוי כהזה על החטאת דפסול למצורע או דילמא שאני חטאת דרחמנא אחשבה בה מלאכה:
מה דמר כשר. כלו' דאשכחן דפליגי בה ומ''ד כשר הדא היא כר' יודא דלקמן וכן ר''א מודי בה דשאני חטאת כדאמרן:
תני כו' בתוס' שם:
שבתי. שבת שלי היתה:
אחר ר''ט לביתו. ור''ט כהן היה:
תן לי סנדלי. ללמד שגדולה שימושה:
מקל. של ארז שבו מטהרין את המצורעין:
שליברות. וכן הוא בתוספתא ובת''כ פ' מצורע פ' א' גריס של ברות והוא ברוש א' מעשר' מיני ארז בפ''ב דר''ה:
וראשה טרף. ובראשה עלה א' כמו עלה טרף בפי':
אחת לשנים כו'. כלומר אחר שמחלקין לארבעה כרביע כרעי המטה זהו עובי' של ארז וכן הוא במשנה פי''ד דנגעים:
ומזין ושונין כו' כדאמר במקל זה טיהרתי ג' מצורעין ור''ט שלא בפני הבית ובגבולין היה:
מֵי. יָכוֹל מַרְאֶה מַיִם. תַּלמוּד לוֹמַר אַרְדְּ. אוֹ אַרְדְּ. יָכוֹל מַרְאֶה דְּיוֹ. תַּלמוּד לוֹמַר מֵי. הָּא כֵיצַד. מַרְאֶה מַיִם וּמַרְאֶה אַרְדְּ. שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים חֲצִי לוֹג מַיִם מִן הַכִּיּוֹר. וְהָא תַנֵּי. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. רְבִיעִית. רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּתַנִּינָן. כְּשֵׁם שֶׁהוּא מְמָעֵט בִּכְתָב כָּךְ הוּא מְמָעֵט בַּמַּיִם.
Traduction
– Comme il est dit (souvent au sujet de la femme soupçonnée) eaux (Nb 5, 17), est-ce à dire que, malgré le mélange de la terre, l’eau doive conserver son aspect transparent? -Non, parce qu’il est dit (ibid.): de malédiction. Est-ce à dire qu’en raison de ce dernier terme, l’eau doit avoir l’apparence d’encre (noire)? C’est pourquoi il y a plusieurs fois le terme eau; en conséquence, l’eau devra avoir en partie son aspect propre, et en partie celle de l’encre; et, pour l’exactitude de la proportion les sages ont spécifié que la mesure sera d’un demi log d’eau, prise au bassin officiel. Mais notre Mishna ne dit-elle pas que R. Juda prescrit pour mesure un quart de log? C’est vrai, et il se conforme à son opinion, en disant: comme le Cohen exige moins d’écriture, il exige moins d’eau (sous peine de voir le peu d’encre s’annuler) – (82)Suit un passage que l’on retrouve en Yoma, (Para 11, 8)..
Pnei Moshe non traduit
מי. מי המרים כתיב אחר נתינת העפר:
יכול מראה מים. שאפי' לאחר נתינת העפר יהיה בו רק מראה מים:
ת''ל ארד. פירושא דעפר דקרא נקט:
יכול מראה דיו. שצריך שלא יהא ניכר בו שום מראה מים:
מראה מים ומראה ארד. שיהא העפר על פני המים ולא כמראה דיו ממש:
ושיערו חכמים כו'. ולפי שיעור המים יקח שיעור עפר:
והא תני ר' יודא אומר רביעי' ר' יודא כו'. ואע''ג דבמתני' מפרש הכי בהדיא ס''ד דהמקשה דר''י פליג נמי אהא דלדידיה צריך שיהא כמראה דיו דהוא ממעט במים ודרך בעיא נקט לה לר''י ומשני ר''י כדעתיה כו' כלומר דאפי' ר''י מודה בזה אלא שהוא ממעט במים לפי שהוא ממעט בכאב ואליביה דר''י צריך שלא יקח עפר אלא לפי שיעור רביעית כדי שיהיה מראה מים ומראה עפר:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אַף הִיא עָֽשְׂתָה טַבֶּלָּה שֶׁלְּזָהָב שֶׁפָּרָשַׁת סוֹטָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַחַמָּה זוֹרַחַת הָיוּ הַנִּיצוֹצִים מְנַתְּזִין מִמֶּנָּה וְהָיוּ יוֹדְעִין שֶׁזָּֽרְחָה הַחַמָּה. מַה הָיָה כָתוּב עָלֶיהָ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. אָלֶף בֵּית הָיָה כוֹתֵב עָלֶיהָ. וְהָא תָאנֵי. בִּכְתָב שֶׁכָּן כֵּן כְּתִיב שֶׁכָּן. לֹא מְעוֹבֶּה וְלֹא מֵידַק אֶלָּא בֵינוֹנִי. פָּתַר לָהּ בְּאָלֶף שֶׁבּוֹ מֵאָלֶף שֶׁבּוֹ בְּבֵית שֶׁכָּן מִבֵּית שֶׁכָּן. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא. כָּל פָּרָשַׁת סוֹטָה הָֽיְתָה כְתוּבָה עָלֶיהָ. שֶׁמִּמֶּנָּה הָיָה קוֹרֵא וּמְתַרְגֵּם כָּל דִּיקְדּוּקֵי הַפָּרָשָׁה. וְלָמָּה מַיִם וְעָפָר וּכְתָב. מַיִם. מִמָּקוֹם שֶׁבָּאת. עָפָר. לְמָקוֹם שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת. כְּתָב. לִפְנֵי מִי שֶׁהִיא עֲתִידָה לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
Traduction
Pourquoi l’emploi de l’eau, de la terre, et de l’écriture? L’eau doit rappeler à la femme son origine; la terre fait allusion à sa destination future, où elle ira; l’écrit indique qu’elle se trouve devant celui à qui plus tard elle devra rendre compte de sa conduite.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. סוף פ' ג' דיומ':
שזרחה החמה. והגיע זמן ק''ש לכל:
אל''ף בי''ת. בראשי תיבות של הפרשה:
והא תני בכתב שבו כאן כתב שכאן כו'. שהיה כותב במגילה ורואה בכתב שבטבלא אלמא דכל הפרשה כתובה עליה:
פתר לה באל''ף שכאן מאל''ף שכאן כו'. כלומר לעולם ר''ת כתוב בה ועל התחלת התיבה היה רואה ממה שכתוב בטבלא. ובבבלי שם מסיק דבסירוגין היתה כתובה תחלת התיבות אם לא שכב ואחריו ראשי תיבות וכו':
תני ר' הושעיא. ופליג דכל הפרשה היתה כתובה:
ולמה מים ועפר וכתב. בסוטה:
מים כו'. שתשים לב לאלו הדברים ותודה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. עֲקַבְיָה בֶּן מְהַלַּלְאֵל אוֹמֵר. הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְבָרִים וְאֵין אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵירָה. רִבִּי אַבָא בְּרֵיהּ דְּרַב פַּפַּי וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. שְׁלָשְׁתָּן דָּרַשׁ עֲקַבְיָא מִפָּסוּק אֶחָד. וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶךָ. בֵּירְךָ. בּוֹרְךָ. בּוֹרְאֲךָ. בֵּירְךָ. מִמָּקוֹם שֶׁבָּאתָה. בּוֹרְךָ. לְמָקוֹם שֶׁאַתָּה הוֹלֵךְ. בּוֹרְאֲךָ. לִפְנֵי מִי שֶׁאַתְּ עָתִיד לִיתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן.
Traduction
On a enseigné ailleurs (83)Mishna, Avot, 3, 1Ê; Rabba sur (Lv 18).: ''aqiba b. Mahalalel dit de considérer trois sujets, afin d’éviter le péché.'' R. Aba, fils de R. Papi, et R. Josué de Sikhnin dit au nom de R. Levi: aqiba a déduit les trois sujets d’un seul et même verset (Qo 12, 1): Souviens-toi de ton créateur; ce dernier terme peut (dans le texte hébreu) être lu de 3 façon: 1° ''ta source'', d’où tu viens; 2° ''ta fosse'', où tu vas; 3° ''ton créateur'', celui à qui tu rendras un jour compte de ta conduite.
Pnei Moshe non traduit
בארך. לשון מעיינך:
Sotah
Daf 11a
משנה: בָּא לוֹ לִכְתוֹב אֶת הַמְּגִילָּה מֵאֵי זֶה מָקוֹם הוּא כוֹתֵב. אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אוֹתָךְ וְאַתְּ כִּי שָׂטִית תַּחַת אִישֵׁךְ וגו'. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְהִשְׁבִּיעַ הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה בִּשְׁבוּעַת הָאָלָה. וְכוֹתֵב יִתֵּן י֨י אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה בְתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת י֨י אֶת יְרֵכֵךְ נוֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָֽרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִךְ לַצְבּוֹת בֶּטֶן וְלַנְפִּיל יָרֵךְ. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָֽמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא הָיָה מַפְסִיק. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל עַצְמוֹ אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא יִתֵּן י֨י אוֹתָךְ לְאָלָה וְלִשְׁבוּעָה בְּתוֹךְ עַמֵּךְ בְּתֵת י֨י אֶת יְרֵכֵךְ נוֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה. וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָֽרְרִים הָאֵלֶּה בְּמֵעַיִיךְ וגו'. וְאֵינוֹ כוֹתֵב וְאָֽמְרָה הָאִשָּׁה אָמֵן אָמֵן.
Traduction
Lorsque le cohen sera sur le point d’écrire sur le parchemin le passage prescrit, à quel verset devra-t-il commencer? A ces mots (Nb 5, 19): Si nul homme n’a couché, etc., et toi, pour avoir trompé ton mari, etc. Mais il n’écrira pas ces mots: le cohen adjurera la femme (ibid. 21). Puis il continuera à écrire: Que Dieu te rende un sujet d’exécration et d’imprécation dans ton peuple; que ces eaux maudites viennent dans les entrailles te gonfler le ventre et te faire dépérir le flanc. Mais on n’écrira pas les mots: La femme répondra: Amen, Amen. Selon R. Yossé, le cohen ne faisait aucune interruption (il écrivait tout). Selon R. Juda, le cohen n’écrivait rien de ce qu’il dit à la femme, mais seulement ce verset: ''Que Dieu te rende un objet d’imprécation et d’exécration, etc.; que ces eaux maudites arrivent dans tes entrailles, etc.'', sans écrire le final: ''La femme répondra: Amen, Amen.''
Pnei Moshe non traduit
מתני' בא לו לכתוב את המגילה. בגמ' פליגי בה אימתי הוא כותב:
אם לא שכב איש אותך וגו'. הנקי שהן קללות הבאות מחמת ברכות דמשמע הא אם שכב לא הנקי:
ואת כי שטית תחת אישך וגו'. וכל המקראות הסדורי' בפרשה כדחשיב לקמן אלא דקרא והשביע הכהן וגו' מפסיק ואינו כותב שאין זה אלא מצוה על הכהן להשביעה וגם במקרא ובאו המים וגו' אינו כותב סוף המקרא ואמרה האשה וגו' שאינו אלא קבלה שהאשה מקבלת עליה האלות ובבבלי דרי' לה דכתיב וכתב את האלות האלה אלות אלות ממש האלות לרבות קללות הבאות מחמת ברכות אלה למעוטי קללות שבמשנה תורה האלה למעוטי צוואות וקבלות:
ר' יוסי אומר לא היה מפסיק משהתחיל לכתוב אם לא שכב וגו' היה כותב הכל והשביע הכהן וגו' ואמרה האשה וגו' דדריש את לרבות צוואות וקבלות:
כל עצמו אינו כותב. כלומר היה זהיר בעצמו שלא לכתוב אלא קללו' בלבד ולא קללות הבאות מחמת ברכות ולא צוואות וקבלות דדריש האלות ולא קללות הבאות מחמת ברכות האלה למעוטי צוואות וקבלות:
הלכה: בָּא לוֹ לִכְתוֹב אֶת הַמְּגִילָּה כול'. רִבִּי קְרִיסְפָּא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר מַשְׁבִּיעַ וְאַחַר כָּךְ כּוֹתֵב. וְחָרָנָה אָמַר. כּוֹתֵב וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעַ. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. מַשְׁבִּיעַ וְאַחַר כָּךְ כּוֹתֵב. הֵיךְ מַה דְהוּא קִרְייָא. וְהִשְׁבִּיעַ וְכָתַב. וּמָאן דָּמַר. כּוֹתֵב וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעַ. כְּדֵי לִסְמוֹךְ שְׁבוּעָה לְהַשְׁקַייָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בֵּין תְּנַיִין בֵּין שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבִין. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבוֹת. תְּנַיִין אֵינָן מְעַכְּבִין. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. בֵּין תְּנַיִין בֵּין שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבִין. אִית לֵיה חוּקָּה תּוֹרָה מְעַכֵּב. וּמָאן דָּמַר. שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבוֹת וּתְנַיִין אֵינָן מְעַכְּבִין לֵית לֵיהּ. עוֹד הוּא אִית לֵיהּ. אֶלָּא שֶׁאֵינָן עַל הַסֵדֶר. וְאַתיָן אִילֵּין פְּלוּגָתָא כְהָדֵין פְּלוּגָתָא. מָאן דָּמַר. בֵּין תְּנַיִין בֵּין שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבִין. כְּמָאן דָּמַר. מַשְׁבִּיעַ וְאַחַר כָּךְ כּוֹתֵב. וּמָאן דָּמַר. שְׁבוּעוֹת מְעַכְּבוֹת וּתְנַיִין אֵינָן מְעַכְּבִין. כְּמָאן דָּמַר. כּוֹתֵב וְאַחַר כָּךְ מַשְׁבִּיעַ.
Traduction
R. Qrispa dit qu’il y a discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish au sujet de l’ordre à suivre dans cette cérémonie: d’après l’un, le prêtre adjure la femme d’abord, puis il écrira les formules; d’après l’autre, le prêtre écrit d’abord, puis fait l’adjuration. On avait cru pouvoir supposer que le premier avis s’appuie sur la suite du texte biblique: ''le prêtre adjurera, etc.'' (versets 19 et 21), puis ''il écrira, etc.'' (ib. 23); le second avis se préoccupe de rapprocher l’adjuration de l’action de boire (sans interrompre par l’écriture, afin de produire une plus grande impression). Les uns ont enseigné: Soit la succession des détails cérémoniels, soit l’adjuration, toute omission sera un motif d’invalidation de la cérémonie; d’autres ont enseigné que le défaut d’adjuration est un obstacle à la validité, non l’ordre de la cérémonie. On avait supposé que le premier avis se fonde sur ce qu’il est écrit à ce sujet: précepte ou loi (ibid. 29), impliquant l’idée de succession rigoureuse des prescriptions religieuses indiquées à cet effet; tandis que la seconde opinion, ne tenant pas compte de ce terme, insiste seulement sur l’importance de l’adjuration. Mais, en réalité, le second interlocuteur est aussi d’avis de tenir compte de la gravité du mot loi (impliquant l’idée d’importance rigoureuse de chaque détail cérémoniel); seulement, il n’exige pas que la succession soit rigoureuse. Cette dernière discussion (au sujet de la question d’ordre rigoureux des détails cérémoniels) est conforme (parallèle) à la précédente. Ainsi, celui qui est d’avis que toute omission est un obstacle à la validité de la cérémonie, soit les détails à exécuter dans leur ordre, soit l’adjuration, se conforme à celui qui est d’avis d’adjurer la femme d’abord, puis de se mettre à écrire les formules; celui qui adopte l’avis opposé, à savoir que l’adjuration seule est indispensable, non la série des autres détails cérémoniels, se conforme à l’avis de celui qui dit de procéder d’abord à l’écriture, puis d’adjurer la femme.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איתפלגון. פליגי בסדר הכתיבה והשבועה:
היון. בני הישיבה בעי מימר דבהא פליגי:
היך מה דהוא קרייא. כמו שנאמר במקרא והשביע ואח''כ וכתב:
כדי לסמוך שבועה להשקיי'. דאחר שמשביעה מוחק המגילה ומשקה וסומכין שבועה להשקייה כדי שתשים על לבה ביותר בשעת השקייה והילכך לא היה מפסיק בכתיבה:
בין תניין. התנאים וכל המעשים שנאמרו בסוטה ובין השבועות הכל מעכבין:
הוון. בני הישיבה מתחילה בעי למימר דמ''ד הכל מעכב אית ליה כ''מ שנאמר חוקה או תורה לעכב וכאן נאמר זאת תורת הקנאות:
ומ''ד שבועות מעכבות. אבל לא שארי הדברים כגון פריעת ראשה וכיוצא דחשיב לה בפרקין דלעיל:
לית ליה. חוקה או תורה לעכב ואפ''ה השבועות מעכבין דהן עיקר המעשה השייך להשקייה:
עוד הוא חית ליה. ודחי לה הש''ס דכ''ע אית ליה חוקה או תורה לעכב:
אלא שאינן על הסדר. כלומר הא דאמר דשארי דברים אינן מעכבין על הסדר המקרא הוא דאינן מעכבין דס''ל לא נאמרו מקראות על הסדר אבל המעשים גופן מעכבין ולמ''ד דהכל מעכב אפילו על הסדר הן מעכבק:
ואתיין אילין פלוגתא. דתנאי דפליגי אם הסדר מעכב:
כהכין פלוגתא. דפליגי ר''י ור''ל לעיל:
דמ''ד בין כו' מעכבין. ואפי' על הסדר ס''ל כמ''ד משביע ואח''כ כותב כסדר המקרא:
ותניין אינן מעכבין. על הסדר:
שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צְרִיכִין שֶׁיְּהוּ לִשְׁמָהּ. וְכָתַב לָהּ. וְעָשָׂה לָהּ. אוֹ חוּפְשָׁה לֹא נִיתָּן לָהּ. שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צְרִיכִין שֶׁיְּהוּ נִרְאִין. אֶפֶר פָּרָה. וַעֲפַר סוֹטָה. וְרוֹק יְבָמָה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. אַף דַּם צִפּוֹר מְצוֹרָע. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. שִׁיעֲרוּ לוֹמַר. אֵין דַּם צִפּוֹר קְטַנָּה בָטֶל בְּרְבִיעִית. וְלֹא דַם צִפּוֹר גְדוֹלָה 11a מְבַטֵּל אֶת הָרְבִעִית. כְּהָדָא דְתַנֵּי. בְּדָם. יָכוֹל בְדַם וַודַּאי. תַּלמוּד לוֹמַר מַיִם חַיִם. אִי מַיִם חַיִים. יָכוֹל שֶׁיְּהוּ כוּלָּן מַיִם חַייִם. תַּלמוּד לוֹמַר דָּם. הָא כֵיצַד. מַיִם חַיִים שֶׁדַּם הַצִּיפּוֹר נִיכָר בָּהֶן. שִׁיעֲרוּ חֲכָמִים. רְבִיעִית. רִבִּי פְּדָת בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מֵי סוֹטָה נִפְסָלִין בְּלִינָּה. רִבִּי אָחָה בְשָׁם רַב אָבִינָא. כָּל שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ לַמַּזְבֵּחַ אֵין הַלִּינָה פוֹסֶלֶת בּוֹ.
Traduction
Trois objets doivent être exécutés à leur intention spéciale (84)Tossefta au Gitin 2.; ce sont: la rédaction du contrat de divorce (Dt 24, 2), la confection des eaux amères de malédiction pour la femme soupçonnée (Nb 5, 17), l’affranchissement accordé à une esclave qui cohabite avec un homme (Lv 19, 29), toutes actions pour lesquelles la Bible a le mot ''elle''. Trois objets doivent être visibles: la cendre de la vache rousse, la terre mêlée à l’eau d’épreuve de la femme soupçonnée, le crachat de la belle-sœur refusée en lévirat. R. Ismaël ajoute: le sang de l’oiseau offert par le lépreux guéri. Aussi, dit R. Zeira, on a fixé une mesure d’eau (1/4), de façon que le sang d’un petit oiseau ne soit pas annulé, et que le sang d’un grand oiseau ne l’emporte pas sur la quantité d’eau, soit un quart. C’est ainsi qu’il est dit: malgré le mot sang (ibid. 14, 6), celui-ci ne doit pas être exclusif, puisqu’il est dit (ib.): eau vive (courante); et l’apparence de l’eau ne doit pas dominer seule, en raison du mot précité sang; il faut donc pouvoir distinguer le sang de l’oiseau dans l’eau, ce qui est possible, selon la mesure des sages, dans un quart de log. R. Pedath dit au nom de R. Yohanan (85)J., (Suka 4, 7) (t. 6, p.39).: les eaux d’épreuve pour la femme soupçonnée deviennent inaptes à cet effet, en passant la nuit à découvert. R. Aha dit au nom de R. Abina: tout objet, dont il n’est pas offert une partie sur l’autel, ne devient pas impropre en restant découvert la nuit.
Pnei Moshe non traduit
וכתב לה. בגט ועשה לה הכהן בסוטה וחפשה לא ניתן לה בגט שיחרור שאלו כלן צריכין שיהיו כתובין לשמה וכן משמע בבבלי דף י''ח שצריך. שיהיה הכתיבה והמחיקה לשמה ומדכתיב ועשה לה דרשינן שיהי' כל מעשיה לשמה וכן הוא בתוספתא פ''ב דגיטין:
אפר פרה. כדיליף בבבלי בג''ש מעפר סוטה:
ורוק יבמה. דכתיב לעיני הזקנים:
אף דם צפור מצורע. צריך שיהא נראה וניכר במים:
שיערו לומר כו'. כלומר לפיכך אמרו רביעית דהוא שיעור לכל הצפרים שיהא דמן ניכר במים ולא מבטלין לגמרי המים מפני שצריך שיהא מראה דם ומראה מים כהדא דתני כו':
יכול דם וודאי. שיהא רק מראה דם:
נפסלין בלינה. וכן פסק הרמב''ם ז''ל פ''ד מהל' סוטה הל' י''ב כר''י דהוא מארי' דגמרא:
וּמִן הֶעָפָר. יָכוֹל מִן הַמּוּנָח לְקוּפָּה. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן. אוֹ אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן. יָכוֹל עַד שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶל. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה. הָא כֵיצַד. אִם אֵין שָׁם מֵבִיא וְנוֹתֵן שָׁם. אָמַר רִבִּי אָבִין. אָכֵן אִתְאֲמַרְתְּ. יָכוֹל לֹא יְהֵא כָשֵׁר עַד שֶׁיַּחְפּוֹר בַּדֶּקֶל. תַּלְמוּד לוֹמַר אֲשֶׁר יִהְיֶה. מִכָּל מָקוֹם. הַמִּשְׁכָּן. לְרַבּוֹת הַמִּשְׁכָּן וְנוֹב וְגִבְעוֹן וְשִׁילוֹ וּבֵית הָעוֹלָמִים.
Traduction
Comme il est dit (Nb 5, 17): Le prêtre prendra de la terre, on aurait pu croire qu’il s’agit de celle qui se trouve entre l’autel et son récipient; c’est pourquoi il est dit aussitôt (ibid.): qui est dans le sol du tabernacle. Est-ce à dire que, pour la prendre dans le sol, il faut le fouiller avec une bèche? -Non, puisqu’il est dit: ''qui est''; c’est-à-dire, pour qu’elle soit trouvable sans creuser à la surface, on en apportera au besoin sur ce sol. Selon R. Aboun, au contraire, il résulte des termes du texte qu’il est permis au besoin de creuser le sol avec une bèche, pour avoir de la terre, par déduction des mots ''qui est'', de partout; et du terme ''tabernacle'' on conclut à l’extension de tout tabernacle, soit à Nob, soit à Guibon, soit à Shilô, soit au Temple de Jérusalem.
Pnei Moshe non traduit
יכול מן המזבח לקופה. כלו' אפי' מעפר המזבח יקח ויתן לכלי א''נ מן המונח לקופה גרסינן כלומר שיביא מבחוץ מקופת עפר שלו ויתן אל המים:
עד שיחפור בדקל. כמו בדקר שצריך דווקא לחפור מקרקע המשכן ולא יביא עפר אחר מבחוץ ליתן שם:
אשר יהי'. אם יהיה הבא משם ואם אין שם תן שם:
ור' אבין פליג דלת''ק אם אין שם עפר אינו כשר כשחפר בקרקע המשכן אלא יביא מבחוץ ור' אבין ס''ל דכשר:
ואכן אתאמרת. כן נאמרה מלימוד המקרא דיכול בקרקע המשכן לעכב שצריך לחפור מקרקע המשכן ת''ל יהי' מ''מ ואפי' מבחוץ אבל בדיעבד אם חפר מקרקע המשכן נמי כשר. וכן פסק הרמב''ם ז''ל שם:
המשכן לרבות נוב וגבעון כו'. וכן הוא בבבלי שם לפי גי' התוס' דנוב וגבעון צריך לרבות דבמה הוו וכר' יודא בשלהי דזבחים וכו' ע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source